ספק אם הייתי מגיע השבוע לקפקא, לכלוב ולציפור אלמלא סימיק.
לפני זמן מה, סימיק "התיישב לי על הנשמה" ובינתיים הוא אינו מרפה.
בספרו "החיים של דימויים" ישנו פרק שכותרתו "הרפתקאותיו האמיתיות של הכלוב של פרנץ קפקא".
ב27 פסקאות קצרות, מתכתב סימיק עם אפוריזם מס' 16 של קפקא שאומר:
"כלוב הלך לתור אחר ציפור."
הקו המשותף לכל אחת מ27 הפסקאות האמורות הוא שאף אחת מהן "אינה עושה שכל".
שאלה אחרת היא האם האפוריזמים של קפקא בכלל וזה המצוטט לעיל, "עושים שכל" ?
ומה פירוש "לעשות שכל "?
במסה המוקדשת להרהורים על כתיבת שירת פרוזה כותב סימיק:
"כתיבה של שיר פרוזה היא דומה קצת לניסיון לתפוס זבוב בחדר חשוך. קרוב לוודאי שהזבוב בכלל איננו, הוא בתוך הראש שלך; ובכל זאת אתה עדיין ממשיך להיתקל בדברים במרדף מטורף אחריו. שיר הפרוזה היא התפרצות של שפה שבאה בעקבות התנגשות חזיתית בפריט של רהוט גדול במיוחד."
"המטרה [בכתיבת שיר פרוזה]," כותב סימיק בהמשך הדברים שם, "היא לעורר בקורא דחף לאו־בר־כיבוש לקרוא שוב ושוב את מה שהוא או היא קראו זה עתה, בדומה לשיר "מן המנין" - שיר בשורות. במילים אחרות זה נראה כמו פרוזה אבל זה פועל כשיר. הקריאה השניה, השלישית וזו מספר חמישים תהיה טובה אף יותר."
דרך אגב, למסה הזאת קורא סימיק: "השירה של שוטי הכפר". The Poetry of Village Idiots.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה