From inside the pot on the stove someone threatens the stars with a wooden spoon.
Charles Simic, p. 69, in The World Doesn't End, Harcourt Brace & Company
באחד המקומות כותב סימיק על שירה בכללותה ושירת־פרוזה בפרט :
"המטרה היא , בדומה לשיר הכתוב בשורות, לעורר בקורא דחף־לאו־בר־כיבוש, לחזור ולקרוא את מה שהוא או היא קראו זה עתה. במילים אחרות , יכול להיות שזה נראה כמו פרוזה, אבל זה פועל כמו שיר. הקריאה השניה, השלישית וזו החמישים, תהיינה עוד יותר טובות."*
הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה הזאת היתה יום ששי אחד, בפינתו של שלמה ניצן ביומן הצהריים ברשת ב', כשהוא הקריא שיר של ישראל אלירז שנפתח במשפט:
"התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
מופרכת מעיקרה."^
המילים הללו, כמו גם המילים של סימיק לעיל, מושכות אותי אליהן שוב ושוב ממש בדחף־לאו־בר־כיבוש. ואני נזכר בתימה שליוותה את צ'סלוב מילוש בחייו וביצירתו: "לאט לכם משוררים, שהשתן לא יעלה לכם לראש, השירה המשובחת לא מכם באה", קצת צניעות מול אותו נמר שמרים את ראשו, עומד באור ומקשקש בזנבו (? Ars Poetica ). הצניעות הזו מתבקשת גם כן מאתנו הקוראים, כפי שעולה מהמשך הדברים של מילוש שם:
"זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו
כמה קשה להישאר אותו איש,
כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת
ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים"
( תרגום של דוד וינפלד, בקובץ "אור יום", אבן חושן הוצאת לאור, עמ' 94)
* מתוך "השירה של שוטי הכפר" The Poetry of Village Idiots ב"החיים של דימויים" The Life of Images, הוצאת Harper Collins Publishers בעמי 108, התרגום של הח"מ -ג'ף
^ ישראל אלירז, בקובץ "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 68
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה