רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 29 באוקטובר 2012

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ג

הדברים שלהלן נכתבו על רקע "תמונות בתערוכה" של מסורסקי, כך שניתנת כאן אופציה לקרוא אותם על הרקע הזה גם כן.



סוף סוף הבנתי את הקשר ההדוק שבין יהודה עמיחי לבין אברהם יהושע השל.

ב"פתוח סגור פתוח" כותב עמיחי :"אחרי אושויץ אין תיאולוגיה"
ובהמשך: "אחרי אושויץ יש תיאולגיה חדשה"
"תיאו תיאו לוג יה יה יה" כותב עמיחי
וזה קצת כמו מה שאני עושה כאן : הבאת שורות ספורות מתוך
שיר למקוטעין. הרס השירה. הרס היצירה.
"מארובות הותיקן עולה עשן לבן,
סימן  שהקרדינלים בחרו להם אפיפיור.
ממשרפות אושויץ עולה עשן שחור
סימן שהאלוהים טרם החליטו על בחירת
העם הנבחר."
חוויות הילדות של השל, כמו גם של עמיחי היו מעצבות:
"למדתי אהבה בילדותי בבית הכנסת של ילדותי"
כותב עמיחי שם; והשל בראיון האחרון שלו במענה לשאלה הראשונה
של המראיין: "מה היו הדברים בחייך, ובמיוחד בימי נעוריך, אשר הכשירו אותך
לכתוב ספרים כה רבים ?" עונה: "...שפר עלי מזלי מאד בכך שחייתי כילד וכנער צעיר בסביבה
בה היו אנשים רבים אותם יכולתי להעריץ, אנשים שעסקו בשאלות של החיים הפנימיים,
של חיי הרוח, ושל הצדק והיושר. אנשים שגילו כלפי זולתם יחס חם של השתתפות
והבנה."
אפשר להמשיך בהשוואה הזו, אך לא זה המקום ולא זה הזמן לכך.
זהו בלוג. בלאוווג. מלשון בלון. מעיפים כאן רעיונות באויר,
ללא התחייבות מדעית מחקרית אקדמית . בלוג.
כעת לילה, ומעבר לים משתוללת סנדי.
על הר אחד אי שם, מרחק הליכת שלושה ימים
עקד אב את בנו. "לך תבין", חזר אל נעריו, למצוא את החמור
ואת אשתו שלא יכלה, כפי הנראה, לשאת היא  את הטראומה הזאת.
ובמשרדו שבמנהטן בשנות החמישים כתב השל
את הדברים הבאים על מהותו הבלתי נתפש של העולם תחת הכותרת:
"עקרון אי ההתאמה"


תכליתו של המדע הוא להסביר את תהליכי הטבע. כל הסבר שמציע המדע לתופעת טבע מבוסס על ההנחה שאובייקטים בעולם מתנהגים על פי דפוס קבוע, שהוא רציונלי בבסיסו ובר הבנה לתבונה האנושית. ככל שמתקדם המדע, מתברר כי יותר ויותר תופעות ניתנות להבנה. בכך מאוששת ההנחה שהתנהגותם של דברים היא רציונלית ומודגמת התאמתם לתבונה האנושית. סביר להניח שתופעות רבות , שלעת עתה חתומות הן, יזכו בעתיד, עם התקדמות המדע, להנהרה.
עם זאת, מהותה של המציאות נותרת בלתי מתאימה  לקטגוריות שלנו. הטבע, ההוויה בתור הוויה, אפילו החשיבה שלנו, כל אלה נמצאים מעבר לגבולות התפישה שלנו. מהותם של הדברים היא נפלאת מתאור, וככזו אינה תואמת את התבונה האנושית. אי התאמה זו היא המקור למחשבה היוצרת, לאמנות, לדת ולחיים המוסריים. נוכל אפוא להציע שכשם ששורשי המדע נעוצים בתגלית התאמתה של המציאות לשכל האנושי, כך התגלית אי התאמתה של העולם לשכל האנושי היא שורשה של התובנה האמנותית והדתית. בממלכה שאין למילה דריסת רגל בה, שכל מחשבה בה נוגעת במסתורין, שם נולדות שאלות היסוד של הדת.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 82 בשינויים מסויימים שלי - ג'ף


The object of science is to explain the processes of nature. Every scientific explanation of a natural phenomenon rests upon the assumption that things behave in a way which is fundamentally rational and intelligible to the human reason. Through the advancement of science, more and more phenomena are shown to be intelligible, thus confirming the assumption of the rationality of the way in which things behave and their compatibility with human reason. Many phenomena unapprehended today will in all probability be explained as scientific investigation continues to advance.
However, the essence of reality remains incompatible with our categories. Nature, being as being, and even the very act of thinking. lie beyond the scope of apprehension. The essence of things is ineffable and thus incompatible with the human mind, and it is precisely this incompatibility that is the source of all creative thinking in art, religion and moral living. We may, therefore, suggest that just as the discovery of reality's compatibilty with the human mind is the root of science, so the discovery of the world's incompatibility with the human mind is the root of artistic and religious insight. It is the realm of the ineffable, where the mystery is within reach of all thoughts, in which the ultimate problems of religion are born.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.104

  שבת שלום
       ג'ף


יום ראשון, 28 באוקטובר 2012

קסמים וסודות : "עבה כמו לבנה" Thick as brick

לקונצרט החי גשו ישר לדקה 19:53 ואילך

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ג (1)


מצאתי שיר.

והדברים הזכירו את הדברים הידועים על אברהם אבינו שמביא הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (החלק הרביעי שבספר המדע).

נפתח בשיר ונסיים ברמב"ם


משל חסידי / צ'סלב מילוש*

מֵאֲרָצוֹת הַרְבֵּה, מִמְּחוֹזוֹת רְחוֹקִים, מִכְּפָרִים וּמִכְּרָכִים שׁוֹנִים
נִקְרֵאנוּ אֻשְׁפִּיזִין אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
וְהִפְלִיאוּ אוֹתָנוּ אֲגַמָּיו, בֻּסְתָּנָיו,
מַקְהֵלוֹת הַצִּפּוֹרִים וְהָעֵצִים לְמִינֵיהֶם.
אַגַּב שִׁיטוּט בַּחֲדָרִים חָזִינוּ בְּפִלְאֵי פְּלָאִים,
זָהָב וְכֶסֶף וּפְנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת.
יָמִים אַף שָׁבוּעוֹת יִקְצְרוּ מֵרְאוּתָם.

וּבְעֵת נָפוֹצוּ הָאוֹרְחִים בְּרַחֲבֵי הָאַרְמוֹן,
הִתְעַקַּשְׁתִּי אָנֹכִי וַאֲבַקֵּשׁ אֶת חֲדַר הַמֶּלֶךְ.
ויביאני לְפָנָיו. ובפתאום הַכֹּל
גַּז וְנֶעֱלַם. הוּא  לְבַדּוֹ, הַזּוֹהֵר,
בְּמַעֲשֵׂי הַלְּהָטִים, יָצַר אֶת הָאַשְׁלָיָה

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה:  היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו.  ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.

  ואביו ואימו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהם  וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו.

  וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זו, שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו.


    שבת שלום
        ג'ף


* השיר הוא בתרגומו של דוד וינפלד ומופיע  בקובץ שירים של מילוש בתרגומו "על גדת הנהר" בהוצאת הקיבוץ המאוחד
בעמ' 25

יום רביעי, 24 באוקטובר 2012

להולכים בדרך , בעקבות "לך לך"


אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ג (2)



מתוך דברי  הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת לך לך בספרו "חיי עולם":

"כשבוחנים את הנסיון של 'לך לך', מיד עולות כמה תמיהות: הקב"ה אומר לאברהם: ' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה.ואברכה מברכך ומקללך אאר, ונברכו בך כל משפחות האדמה". לכאורה הציווי הזה הוא לא כל כך נורא; הרי ה' אומר לי ללכת ומבטיח לי כל טוב בלכתי- מה יכול להיות יותר טוב ?"....






"...כשאברהם הולך ממקומו, ההליכה הזו היא הליכה אל האופק בלי קצה ובלי יעד"
            הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת לך לך ב"חיי עולם", ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים , עמ' 27





מתוך דברי ישעיהו ליבוביץ על הפרשה:

"הדרך הארוכה מ 'לך לך ' הראשון ועד ' לך לך  ' השני היא פרשת חיים משופעת באירועים (' עשרה נסיונות נתנסה אבהרהם אבינו'). זו פרשת חיים של הגירות ...בדרכו הוא נתקל בכל אירועי חיי האדם, בחיים האישיים ובחיים הציבוריים..."



מתוך "עיונים בספר בראשית" לנחמה ליבוביץ:

"ונסיים בהערה של בנו יעקב בספרו על בראשית: חמש פעמים הוזכרו בפסוקים אלה לאברהם מילים משורש 'ברך': 'ואברכך' - 'והיה ברכה' - 'ואברכה מברכיך'- 'ונברכו', והרי זה שפע של ברכה, שפע של אור רוחני, דוגמת אותו שפע של חמש פעמים מלת 'אור' בבריאת יום ראשון. 'הרי זה עולם שני הנברא עם בואו של אברהם, עולם של ברכה הניתנת לבני אדם על ידי בני אדם'"




השבוע, חוגגים אנו בירוחם יום הולדת 102 לחברנו שלמה מרכוס. דמות מופת. להלן ראיון קצר שערך עמו רותם לוי חברוני לפני כמה שנים



וכפי שאומר ארלו ג'טרי  להלן בדברי הקדמה לשיר מוכר : אנחנו פשוט שמחים להיות כאן, זה הכל.



             שבת שלום
                   ג'ף

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

בזכות ספרים מאובקים על מדף....


שלושה עמודים.
ההקדמה של אלי ויזל לספרו של סטויוארט א אייזנשטט "צדק לא מושלם" בהוצאת ספרית מעריב.
הורדתי הספר מהמדף.
שלושה עמודים.
חובה לקרוא.

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ג (מס' 2)






        שבת שלום
            ג'ף

שיער ?


מצאתי את זה על דף הפייס בוק שלי.
ועכשיו זה על הבלוג שלי.
לך תבין.

הדפיקה בדלת


אני קורא סיפורים חסידיים.
אתה קורא על ההשתאות של החסידים מהרבי שלהם.
ציין כבר אלי ויזל ב"הנשמה החסידית" ש"מעשייה חסידית מספרת על החסידים יותר מאשר על אדמו"ריהם. היא על אלה המספרים אותה שוב ושוב לא פחות מאשר על אלה שחוו אותו לפני זמן רב, בתקופה של רעב ובדידות פיזיים ורוחניים ( עמ' 479)".
וכך אני רוצה לספר לעצמי, שוב ושוב, כיצד יום אחד דפקתי על הדלת של פרופ' ישיעהו לייבוביץ, ואיך שהוא פתח את הדלת , שמע אותי מגמגם והכניס אותי פנימה לתוך הבית בהנפת ידיים  "בוא תכנס", וכיצד גרטה הכינה תה, ועל השלחן היה מונח ספרו של אורבך הכחול והגדול על ההלכה. דברנו ודברנו והבנתי, בין השאר, שאין בפיו תשובה לשאלה שהביאה אותי אליו: הכין ללמוד תורה ? שכן הישיבות לחוזרים בתשובה אמריקאים שבירושלים מצד אחד ומכון מאיר מהצד השני לא התאימו לי.
וכשיצאתי  והיה כבר לעת ערב או חושך ירושלמי קר, אינני זוכר בדיוק, מצאתי פתרון יצירתי, קצת דומה לפתרון של ימים אלה בהנהגת ש"ס: בבוקר למדתי ב"אור שמח" ובערב בישיבה של הרב שטיינזלץ במקור חיים במסגרת אינטימית עד שהתחתנו ועברנו לגוש שזהו כבר סיפור אחר.

שיר "מלחמה ושלום"


לפעמים בא לך ללכת לאיבוד בתוך שיר ארוך מאד. אחד מהשירים האלו, שירים שראיתי פעם שכינו אותם "שירי מלחמה ושלום" בעקבות הספר של טולסטוי הוא השיר הבא של דילן. הביצוע הוא של באז.

יום שלישי, 16 באוקטובר 2012

יום שני, 15 באוקטובר 2012

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ג


שרשת האסוציאיות שהביאה אותי להציב את הקליפ שלהלן באלו דברים הפעם, דורשת הסבר.

היה מאוחר בלילה, וכדרכם של הכלים, הם היו בכיור ובקשו שישטפו אותם. מלבדם היו עוד כמה משימות....ואני משוטט באלו דברים לשבת פרשת נח משנים קודמים. דברים מעניינים, של זורנברג וליבוביץ ואחרים על הפרשה. ההזכרות בפרשת המבול שחוזרת על עצמה, שנה בשנה, כפרשות האחרות הזכירה לי את מה שאמר פעם יוסי בנאי האגדי , שכל אחד מאתנו שר כל חייו  אותו השיר, פחות או יותר, בגרסאות שונות.

אז הנה לפניכם: יוסי בנאי  -



                         שבת שלום
                              ג'ף

יום חמישי, 11 באוקטובר 2012

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ג


"שני הנושאים הנצחיים הם אהבה ואושר."

אלו דברי אלי ויזל בראיון שנערך עמו ב1987. מצאתי את הראיון ברשת, כמובן, והוא לפניכם באנגלית ב
http://www.theparisreview.org/interviews/2995/the-art-of-fiction-no-79-elie-wiesel

מדוע אלי ויזל ? ומדוע כעת באלו דברים לשבת פרשת בראשית ?

בשמחת תורה, הורדתי אחד מספריו מהמדף. מדובר בספר על דמויות מן המקרא, שבאנגלית נקרא : Messengers of God
"שליחי האל". בינתיים לא מצאתי שהספר תורגם לעברית.
על כל פנים הפרק הראשון בספר עוסק באדם. האדם הראשון, בעלה של חווה אמנו.

אלי ויזל סוקר את סיפור בריאת אדם, בעקבות הדברים המפורשים בתורה,בעקבות הדברים שאינם מפורשים בה אך נוספו במהלך הדורות במדרש ועל רקע החורבן של יהדות אירופה בשואה. מאחר וסיפורי בראשית, לרבות אוצר המדרשים בנושא נגישים בספרות ימינו, העדפתי לא תמצת את דבריו המרתקים של ויזל ובמקום זאת  להביא פסקה אחת בלבד מתוכם. פסקה שיש לקרוא אותו על רקע חורבן יהדות אירופה בשואה, שכבמקרהו של אלי ויזל, כרבים אחרים, אינו פרק בהסיטוריה היהודית. זהו פרק בביוגרפיה האישית שלו.

ואלו דבריו לקראת סוף הפרק בתרגום חופשי שלי :

"על פי המסורת היהודית הבריאה לא הסתיימה בבריאת האדם. הבריאה החלה עם בריאתו. כאשר הקב"ה יצר את האדם, הוא העניק לו סוד. הסוד הזה לא היה כיצד להתחיל אלא כיצד להתחיל מחדש.
במילים אחרות, אין זה נתון לאדם להתחיל; זוהי הפרויליגיה של הקב"ה לבדו. עם זאת כן נתון לאדם להתחיל מחדש - והוא אמנם עושה כן כל פעם שהוא בוחר בחיים על פני המוות."

האמנם מסוגלים אנחנו להתחיל מחדש ? האמנם מסוגל אני ? האם אתה מסוגל ? האם את מסוגלת באמת להתחיל מחדש ?
אולי אלו מילים ריקות מתוכן ?

ייתכן מאד, שכך הוא.

אומר השל:

"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.


מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת ויוצאת האמונה באלוהים. האמונה אינה אלא תגובת היחיד ותשובתו לקולו של אלוהים המתהלך בתוך הגן ושואל "אַיֶּכָּה?" [בראשית ג ט]. האמונה היא לא קניין קבוע ותקוע, אלא הסתכלות, התרחשות, ראייה פנימית או הארה – רָצֹוא וָשׁוֹב. אין המאמין עומד במקומו, הוא תמיד עולה ויורד, מוצא ומאבד. חיים אנחנו על רגעים בודדים של אמונה שלמה. והחובה המוטלת עלינו היא לזכור את הרגעים היקרים האלה, לשמור אותם בלבנו, ולקיים אותם במעשים שבכל יום ויום, במצוות ובתלמוד תורה."
...

"על המתעמק בבעיית האדם לדעת שאין אתה יכול לעמוד על טיבו אלא אם כן אתה מסתכל בו באספקלריה של מטה ובאספקלריה של מעלה גם יחד. שאין חיי אנוש בלי זיקה לעליון, או יותר נכון בלי זיקת העליון לחיי אנוש. חיי האדם מתנופפים בין חילול הקוסמוס וקיום רצון עליון. היות האדם חוצפה היא ושחצנות. אם אין אלוהים, אז האדם הוא לא רק שיא האבסורדיות, לא רק פגיעה בכבוד הקוסמוס, אלא עבירה בעצם קיומו.


אמונה פירושה מענה או פתיחות הלב לזיקת העליון לחיי אנוש.

אמרתי: התקווה בחידוש המצפון – מתוך גילוי הכבוד, הכבוד משמעותו זיקת העליון לחיי אנוש, קבלת הדמות והיא האמונה.

בעיני הכסיל הספק הוא סוף המחשבה, כאילו אדם בספקו יחיה. לאמיתו של דבר אין הספק אלא ראשית המבוכה. והמבוכה מה טיבה? אי יכולתו של אדם להסתגל לחיים של ספקנות מצד אחד, אי יכולתו של אדם להגיע לידי התרת כל הספקות מצד שני. יתכן שאין אדם ראוי להשיג ודאות גמורה בעניינים העומדים ברומו של עולם.

אני משתמש במלה מבוכה לא במובן של בלבול דעת או פגיעה במחשבה סדורה, אלא במובן של ידיעת אי-שלימות ההשגה, חוסר כוח של כלי המחשה כנגד שפע הנשגב והפלא. ראוי שפע זה לתפיסה ולהשגה עליונה אלא שאין הנפש ראויה לכך.

מבוכה היא מצב האדם הנתפס בצער הידיעה כי קצר מצע המוח מהשתרע, שהשגת הדעת בפני המציאות כקוף בפני אדם. כל השגה לקויה, כל לשון כשלון. אדם יודע ואינו יודע בבת אחת. וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב [קהלת א יח] על אי-שלימות ההשגה, על חוסר כוח ואי-ספיקה של כלי המחשבה כנגד שפע ההוויה.

הפרדוכס הוא הנחה עיקרית של המחשבה. את אשר אתה תופס ומשיג הוא אליל, מעשה ידיו של שכל האדם; ואלוהי אמת לית מחשבה תפיסה ביה כלל. מכאן שאין הוא בתוך המחשבה אלא ממעל למחשבה. ועניין האמונה הוא להסתגל, להתאים עצמו, להכשיר את עצמו להיות אתו בעולם אחד ("אף אתם מסוגלין לי")."
...

"...אמונה היא לא כיבוש הסוד, לא פירוש ולא פתרון. אמונה היא פתיחת הלב וקבלת העול; לא הסבר, אלא חתירה, עזות המחשבה. אין המטרה לפרש ולהסביר את אלוהים, אלא לשבת בסתר עליון, להתלונן בצל שדי. כלומר: עצם הקִרבה למסתורין מקרבת את האדם לאלוהים."

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 90, 92, 96, 97, 100

על דברים כגון אלה אפשר וצריך לומר כפי שהיה נוהג ישיעהו לייבוביץ לומר: שחיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם.

אך אליבא דליבוביץ וגם אליבא דהשל, אין העיון עיקר אלא העשיה. ולכן נסיים רשומה זו בפתחה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שבת פרשת בראשית, בהנחיות המאד פרקטיות והמאד הרלוונטיות של חז"ל, שהן הן אליבא דידנו עיקרי העיקרים :
אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם.
                                                                         שבת שלום
                                                                               ג'ף
                                                                               

יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ג


אוכל ומשפחתולוגיה ועוד כמה דברים.

הרב הראשי לאנגליה, הרב דר' יונתן סאקס, סיכם את עמדת היהדות ביחס לחגים בשלושה משפטים קצרים, שנדמה לי שהזכרנו כבר בעבר:
"הם ניסו להרוג אותנו.
ניצלנו.
בואו נאכל."*
אני יוצא מתקופה זו של "החגים" עם כמה וכמה תובנות. ייתכן והן תקבלנה ביטוי ב"אלו דברים" הבאים בשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה.

מפאת שיקולים שונים - באלו דברים הפעם, חשבתי שנכון יהיה להסתפק במוסיקה שמחה. מצאתי את הקליפ שלהלן של רבי שלמה קרליבך. ישנם מהדורות של "אלו דברים" שנועדו פחות לקריאה ולעיון ויותר כבמה למוסיקה... להפעיל את הקליפ,או מתוכו להגיע לקליפ אחר...לשמוע ולשמוח במוסיקה עם אופציה לעשות דברים נוספים, בין אם זה גיהוץ, שטיפת כלים או מה שתרצו.






            חג שמח !
               ג'ף

*וראו דיון בין דתי ארוך- באנגלית - אך מרתק שגם אליו הפנינו בעבר. הדיון כולל, בין השאר התייחסות של הרב סאקס להבחנה בין אושר לשמחה.
http://www.youtube.com/watch?v=-xfEcC2RXro




יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

אנסמבל תהילים


אנסמבל תהילים הופיע אתמול בערב ברחבת בית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם, במסגרת פסטיבל הפיוט והניגון "פעמי מדבר". היה מהנה ומענין. הנה קליפ שלהם לטעימה.
מועדים לשמחה
ג'ף

יום שלישי, 2 באוקטובר 2012

פסטיבל פעמי מידבר



את התוכנית המלאה ניתן למצוא כאן : (לחץ על התמונה להגדלה).



אלו דברים לחול המועד סוכות תשע"ג


חג אוניברסאלי אמרנו כבר ?



מועדים לשמחה
ג'ף

אלו דברים לשבת חול המועד סוכות תשע"ג






לצלילי שירה ומוסיקה בחג הסוכות, אני חושב על השנה שעברה והשנה החדשה הבעל"ט שמתחילה עכשיו.

"פעמים רבות טעיתי
 ופעמים רבות שאני מבולבל
 לעיתים קרובות אני מרגיש נטוש
 וודאי גם מנוצל לרעה
 אך הכל בסדר, הכל בסדר
 אני רק עייף עד לשד עצמותי
 אל לכם לצפות להיות
 שמחים וחינניים
  כל כך רחוק מהבית
  כל כך רחוק מהבית"
               - הבית הראשון בשיר של פול סימון "ניגון אמריקאי"

על אף הטון הפסימי במקצת, הדברים משתפרים בהמשך ובסך הכל מדובר בשיר אופטימי. מאד, לטעמי...




אפשר לשאול מנין נובעת אופטימיות ? מה מקור האפטימיות ? האם היא בכלל מוצדקת בעולם שלנו ? השל אישר בראיון האחרון עימו, שהוא "אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתו".
מה בין אופטימיות לשמחה ? יש מצווה לשמוח בחג הסוכות, והרי שאלו כבר רבים :  כיצד אפשר לצוות על כך ? תשובת הרב אבן ישראל שטיינזלץ לשאלה הזו בכללותה מופיעה להלן :

"המקור ליכולת זו לשמוח, להתבונן או להתאבל על פי לוח השנה, הוא חלק מהותי מעולם ההוויה הדתי והוא כוח המשמעת הפנימית. משמעת פנימית זו היא במובנים רבים, אחד היסודות המכריעים שבעצם היותו של אדם דתי. עם כל הסייגים שבדבר, הרי אפילו שמירת מצוות במובנה החיצוני ביותר דורשת מידה רבה מאוד של הפנמה, של הערכת וקבלת הדברים. היכולת הנפשית הפנימית לקיים מצוות בכלל, ולקיימן בקביעות, בתוך מצבים שונים והלכי רוח משתנים, היא הכרחית עבור קיום מצוות. כל אדם המקיים מצוות מקבל על עצמו תחילה, באופן כלשהו, קבלת ערכים פנימית ('עול מלכות שמים', 'עול מצוות'), ורק מכוחה מסוגל הוא לפעול כדרך שהוא פועל.
ברור, כי מידת  ההעמקה שבהתייחסות ערכית זו איננה שווה אצל הכל, ואולם גם אנשים שהדבר אצלם הוא רק בבחינת "מצוות אנשים מלומדה"<ישעיהו כט,יג>, חייבים להיות בעלי מידה של יכולת לחיות לפי הכרה פנימית, קלושה ככל שתהא. יתכן שאנשים כאלה הינם פרי של חינוך נוקשה, פרי של בערות, או של פחדנות רוחנית; יתכן שאין הם מבינים בשום אופן את הדברים שבהם הם דוגלים ואותם הם עושים, לעומקם או לאשורם. אולם עם כל זאת, העובדה שהם מעצם מהותם אנשים 'דתיים' - אנשים שמקיימים בפועל את המצוות, מצביעה על כך שיש להם חיים פנימיים, חיים שערכים קובעים את מהלכם.
בהדגשת דברים אלה, שלכאורה הם מובנים מאליהם, יש חשיבות, בייחוד בתוך העולם בו אנו חיים היום. בעולם בו מסתכלים על האיש הדתי, בשל גורמים היסטוריים ותרבותיים מרובים, לא בכל מלוא המשמעות של המושג, אלא בבחינות רבות כיציר של הרגלי חיים, או כשייכות ל'מחנה' ידוע. דווקא משום כך חשוב להזכיר, שמוכרח להיות מרכיב רוחני-פנימי מסוים, המאפשר את קיומה של הווית חיים שכזו."
     (הרב ע. אבן ישראל שטיינזלץ, חיי שנה, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 99-98)

וראו המשך המאמר, ("זמן שמחתנו"), שם.

עד כאן הקפה ראשונה.
                                     שבת שלום ומועדים לשמחה
                                                  ג'ף