אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשפ"ד

לעילוי נשמת איתי בן חיה ואברהם סייף

יהודה עמיחי כותב בחוליקאת - השיר השלישי על דיקי

"ואתם שזוכרים רק פנים, אל תשכחו את הידיים המושטות ואת הרגלים הרצות בקלות ואת המלים. זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים עוברת תמיד דרך גנים וחלונות וילדים משחקים וכלב נובח. זכרו והזכירו לפרי שנשר את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות." יהי זכרו של איתי ברוך שבת שלום     ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשפ"ד

לעילוי נשמת איתי בן חיה ואברהם סייף

בהמשך לכותרת המשנה "מהו חטא העגל", אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בפרק על פרשת השבוע, בספרו "חיי עולם" את הדברים הבאים:

" על דרך עמקות העניין, אפשר לומר שבני ישראל עשו עגל מפני שהם רצו שיהיה משכן לכבוד הא־לוהי, עצם מוחשי כלשהו שעליו תחול הקדושה, משהו שאפשר להתייחס אליו. כמו שיש להבדיל, משכן, ארון הברית וכרובים - הם לקחו עגל, ורצו שהוא יהיה המשכן של הכבוד. מבחינה זו עצם עניינו של העגל, בתמצית ובסיוד - איננו דבר מופרך; הרי יש לנו כיוצא בו.

הצורך הזה של אנשים לממשות טבוע בנפש, מפני שקשה מאוד לכוון אל הקב"ה בבחינת המופשטות שלו. להיות 'בלתי לה' לבדו', בדרגה ובהפשטה הכי גדולה, זה דבר מאוד קשה, שאין בכוח כל אדם לעשותו, אולי אפילו אין בכוח אדם בכלל לעשותו בשלמות. מדוע ? מפני שבחיים שלנו יש הרבה שאלות, גדולות וקטנות. השאלות הגדולות יכולות להיות : למי אני עובד, ובמי אני מאמין, והקטנות יכולות להיות: איך אני חי, ואיך אני מת, ומה אני עושה בכל מיני החלטות, שיכולות להיות בשבילי או בשביל ציבור גדול החלטות גורליות. נכון שהכלל בכל הדברים הללו הוא : 'אחריה' א־לוהיכם תלכו', אבל בזמן הזה, כאשר אנחנו לא במדרגה של 'ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו' ( ישעיהו ל, כא), זה נעשה מקור לבעיות. אם הקב"ה היה אומר לכל אחד ואחד במפורט מה עליו לעשות, הכל היה פשוט, אבל הקול הזה לא נשמע, לא מאחורינו ולא מלפנינו. כל מה שאנחנו מקבלים הוא הנחיה מאוד כוללת, וגם אם יש בזה דרגה למעלה מדרגה, אנשים תמיד מחפשים במה להיאחז."*

ראו עוד המשך הדברים בספר.

שבת שלום

   ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 177 - 178

ט

 בבוקר בדרך לעבודה הקשבתי לפיליפ לוין אחרי כן לוינרוט

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשפ"ד ט

"כשהתעורר גרגור סמסה בוקר אחד מחלומות טרופים גילה ...."

נזכר הח"מ במשפט הפותח (המקוטע )  הנ"ל לסיפור הגלגול של קפקא כשהתעורר בוקר אחד השבוע וגילה כי הוא סובל מכאב לב.

נזכר הח"מ בהלוויה שהשתתף בו אמש יחד עם מאות עם לא אלפים 

נזכר הח"מ בחתונה שהשתתף בו כמה ימים קודם לכן

נזכר הח"מ בזוועות שאירעו בבוקר שמחת תורה לפני כמה חודשים

"אין מדובר בחלומות טרופים אלא במציאות מטורפת" אמר לעצמו הח"מ.

"אין לך בעצם מושג מה אתה רוצה לומר" אמרה אשתו של הח"מ לח"מ, כשראתה אותו

אחרי שהיא קמה, ליד המקלדת בסלון עם הקפה.

"'הסיפור הזה אינו מתפתח כלל אלא הולך ומתפתל כשבלול', אמרה אשתו של הסופר ושמה עגילים באוזניה."

זהו המשפט הפותח לפסקת הסיום בסיפורו של יואל הופמן "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת."

כן. המבוכה רבה.

כאב הלב. גדול.

"אינני איש של אידיאולוגיות גדולות", העיד על עצמו אהרן אפלפלד, כך על כל פנים נזכר הח"מ.

בחיפוש בגוגול אחר מקור הדברים הגיע לראיון של אפלפלד עם ארי שביט.

הראיון מתרחש במרתף ביתו של אפלפלד. 

דמות המספר בתחילת ספרו של יואל הופמן "מצבי רוח" מתאר דמות אדם בחצי הדרך לדירת מרתף.

מקריות ?

ברור. 

שום דבר לא ברור.

גם זה ברור.

נזכר הח"מ בסיפור הרב עם שני הניצים ואשת הרב. "אתה צודק" אמר הרב לנץ הראשון.

"אתה צודק" אמר הרב לנץ השני. וכשאשתו העירה לו כיצד ייתכן שכל אחד מן הניצים צודק, אמר הרב לאשתו:

"גם את צודקת".

המבוכה גדולה.

כאב הלב גדול

וברוח פרשת השבוע, שאל עצמו הח"מ לסיום :  האם נקום  גם אנחנו לרקוד סביב עגל הזהב ?

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תצווה תשפ"ד - מקבץ קטעים לעיון

"השעה צריכה למשנתו של רבי ישמעאל"

אלו מדברי הרב אברהם יהושע השל בספרו "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות".

הדברים, בדומה לספר כולו, צריכים עיון מדוקדק. לקראת עיון כזה, להלן מקבץ מתובנותיו של השל על רבי ישמעאל, מרביתן  מתוך הספר, לרבות הפסקה בה מופיעים דברי הפתיחה הנ"ל, בהקשרם.

"צנוע היה רבי ישמעאל ואיסטניס, אנין הדעת ונוח לבריות. מרגלא בפיו: 'התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.'"

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XXXIX

"סכסוכי מחשבה וזעזועי נפש הם מן הארועים בכל דור ודור. בעיות הרוח פושטות צורה ולובשות צורה. עד שאתה בא לדעת את תנועות המחשבה שבתקופות האחרונות, צא ודון את השלשלת התלויה מאחוריהם. דברים שרבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו בהם, התווכחו והתנצחו בהם בעלי תריסין בימי הביניים, והם עדיין עומדים על הפרק."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI

"דור דור ודורשיו. חידה חידה וביאוריה; וכל העמוקה מחברתה ביאוריה מרובים ממנה. אף התורה נקנית בשתי דרכים: בדרך הסברא ובדרך החזון. דרכו של ישמעאל הפשט, דרכו של רבי עקיבא המסתורין."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI

"ואהבת לרעך כמוך - על פי רבי עקיבא - הוא כלל גדול בתורה, מהותה או תמציתה. ואולם על פי רבי ישמעאל, מהות התורה ותמציתה הן הכוונה להרחיק את עמנו מעבודה זרה: ' באו כל המצוות ללמד על מצווה אחת והיא עבודה זרה.' השקפתו של רבי עקיבא ידועה לכולנו; השקפתו של רבי ישמעאל נשכחה מלב."

א.י השל, "ערכי החינוך היהודי" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 256, הערות השוליים הושמטו. - ג'ף

"רבי ישמעאל קרא תגר על דרכי מדרשו של רבי עקיבא, וכשהסיק רבי עקיבא דין חשוב מן האות וא"ו  שבדיבור 'ובת כהן' ('ישמעאל אחי, בת ובת  אני דורש'), אמר לו: 'וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה ?! "

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ'  4

"בהיכלו של רבי ישמעאל קול דממה דקה. מתון היה בכל דבר, בין בחפצי שמים ובין בצרכי האומה. כשם שהתריס נגד המפליגים בפרשנות תורה, כך קרא תגר על המפריזים בדרישות לקידוש השם, קרבן הנפשות עלול היה לפגוע קשה בקיומה של האומה. עולם חסד יבנה, ולא גבורה. אך הוא הורה דרך לרבים ואמר: לא זו הדרך."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ'  XLIII

"לכל הוגה דעות ישנה נטייה לנקוט רעיון אחד, עיקר אחד, המהווה מוקד לכל מחשבותיו האחרות. הלל ומאוחר יותר רבי עקיבא סברו שכל התורה כולה היא פירוש לפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. לעומת זאת, רבי ישמעאל לימד שלכל המצוות יש טעם אחד: לנתק את היהודי מעבודה זרה. הרבי ר' מנדל מקוצק סבר, כנראה, כי יהודיות היא פירוש לפסוק: ' מדבר שקר תרחק' ((שמות כג, ז) "

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ'  63

"השקפת רבי ישמעאל היא, שלא כל דברי התורה מסוג אחד הם. יש דברים המלמדים את רצון האלהים, ויש דברים המספרים על הנוהג בחיים. לא הרי הכתובים המלמדים דין ומצוה, כהרי הכתובים המשיאים עצה ומלמדים דרך ארץ."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' L

"בדייקנותו הדגיש רבי ישמעאל, שאי אפשר להגיד שכל התורה נאמרה בסיני. הוא סובר: כללותיה של התורה ניתנו בסיני, ופרטיה באוהל מועד. ולפי שיטתו אי אפשר לומר, כל התורה היא מן השמים, כי הביטוי 'מן השמים' משמע מעמד הר סיני."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  88

"רבי עקיבא סובר שכל דבר ודבר הגיע למשה מפי הגבורה ושאף דבר אחד לא אמר מדעתו, ורבי ישמעאל סובר: כלל גדול שמשה קיבל תורה מפי הגבורה, אלא שיוצאים מן הכללים פרטים שונים, שמשה אמר מדעתו, והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  402

"לא עמד חכם אחר שהטביע את חותמו המובהק על היהדות כרבי עקיבא. לפי אגדה, מכריזים ברקיע: ' הזהרו ברבי עקיבא ותורתו !'.* ובכל זאת דומני שהשעה צריכה למשנתו של רבי ישמעאל, למשנת הצמצום בעיקר תורה מן השמים."

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 967

ואידך זיל גמור

שבת שלום

    ג'ף

* בהערת שוליים מס' 19 על אתר מפנה השל לקידושין פא ע"א.

^ראו באופן כללי על רבי ישמעאל בויקיפדיה 

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%90%D7%9C

אלו דברים ליוד אדר א תשפ"ד

 היה היה פעם אדם  בשם ריילי

ריילי נעצר בעוון גניבת סוס

ונידון למוות בתלייה

על ידי שופט מקומי בארה"ב.

הידיעה הגיעה לביתו של ריילי

שמייד עלתה על סוס, רכבה כל הלילה

על מנת להגיע לשופט ולהתחנן על 

נפשו של אביה. השופט, זקן חרמן, 

הביט בה בעין עקומה והבטיח לה

שאם תשכב עימו יינצלו חיי האב,

הוא יחוס עליו. למחרת בבוקר 

ביתו של ריילי ראתה את גופת אביה

תלוי על עץ. אחרי הסיפור הזה 

בוב דילן שם בפי הבת שבע קללות

שיפלו על ראשו של השופט.

השיר נקרא שבע קללות ומלבד

דילן, שרה אותו ג'ואן באאז.

השיר בביצועה מופיע במארז של 

4 תקליטורים המכיל שירים של 

דילן בביצוע אמנים אחרים; המארז

יצא בהוצאת ארגון אמנסטי לציון 50

שנות פעילות הארגון  ונקרא

"צלצלולי חירות"

Chimes of Freedom

https://www.youtube.com/watch?v=Jx-ObTheIXY

עיונים ב"יואל הופמן" - "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת" (א) (ב) (ג)

(א)

 "בצהריים השיל גוסטב מעל עצמו את המעיל והאדון סולימקין ספר את תפוחי האדמה. אלף ומאתיים עכברים עברו משמאל לימין. כמה כאב קבור בקופסת תכשיטים אחת ? אברבנאל לא ידע. אבל הוא ידע גם ידע שאגן הירכיים של אורסולה. ובשולי האירועים האלה עמדו גורדי השחקים כאילו לא היה הבדל בין חמאה לדבש."

(ב)

"לסל הניירות יש להשליך רק מה שנכתב בכוונה תחילה ובדעה צלולה, אבל בדברים אחרים יש להיזהר שהרי, כמו שאמר המלט להוראציו, יש בשמים ובארץ יותר משאנו מכירים שיש."

יואל הופמן, "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת", ב"שלושים שנה שלושים סיפורים מבחר הסיפור הישראלי הקצר משנות הששים עד שנות התשעים" בעריכת זיסי סתוי, הוצאת ידיעות אחרונות עמ' 96, 119

(ג)

"כל הטרחה הזאת של כתיבת ספר והדפסת ספר ומכירת ספר וקריאת ספר, אין בו טעם אם איננה באה ,בסופו של דבר, לשמח את בני האדם."

יואל הופמן ב"מצבי רוח" כמצוטט במאמר סקירה של מוטי פוגל  במוסף הספרות ותרבות  של "ידיעות אחרונות" על "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן", קובץ מאמרים של רחל שרף גולד ויגאל שוורץ על יצירתו של  הופמן

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ד

 

על סיפורו של הקבצן העיוור במעשה בשבעה קבצנים לרבי נחמן מברסלב כותב פרופ' שלום רוזנברג זצ"ל :

"זקן הוא אדם שאינו מסוגל להתחיל שוב מבראשית. זו הסיבה שגיבור הסיפור של הקבצן העיוור הוא זקן שהוא תינוק, כלומר כזה המסוגל לעשות זאת ולהתחיל מחדש. זהו הלקח הקיומי היסודי ביותר ממעשה הקבצן העיוור: החיוניות הבלתי־נלאית לנסות ולהתחיל שוב מחדש, לא לתפוס את עצמך כמקובע וכ'דבר' מסוים, אלא להאמין ביכולת השינוי. רבי נחמן כזכור שיבח עצמו רבות על כך שהיה מתחיל 'בכל פעם מחדש', ואפילו כמה פעמים ביום, אם היה נופל ממדרגתו.

בסיפורנו, המסר מדבריו של הקבצן העיוור רלוונטי לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמת האקטיביזם החברתי: כל האנשים הולכים שולל אחר מבט עיניהם; אך העיוור, הרואה את הלא כלום, אשר איננו מקובע למוגבלות התפיסה האנושית וחי מעל לבחינת הזמן והמקום ולכן יכול להתחדש ולהתקדם, משמש מצפן בעולם של עיוורים הבטוחים שהם רואים. השמחה האמיתית, שהיא יסודו של כל הסיפור, אינה טמונה במה שרואים - זוג יתומים אבודים ביער שהתחתנו בתוך בור מכוסה באשפה - אלא במה שאין רואים. מי שיודע לאחוז בשמחת 'יום קטנות' הוא זה שיהיה בידו גם לחולל שינויים חברתיים במציאות."*

שבת שלום

   ג'ף

*שלום רוזנברג  "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 138 - 139

אלו דברים למוצ"ש פרשת משפטים תשפ"ד - "דה"

 בשבת פרשת משפטים החל לקנן בי החשש שחלק לא קטן מ"הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו" הם שקריים*. לא נעים להודות בכך, ויתכן שיש להודאה מעין זאת השלכות הרסניות למרקם חברתי כזה או אחר. ענין העיתוי גם צריך להישקל.

בכל מקרה,  כפי שלימדונו התורה, חז"ל רבי נחמן והקוצקר, מצווה לספר ביציאת מצרים, לרבות ב"יציאת מצרים" הזאת.

המשך ב"נ יבוא

שבוע טוב

    ג'ף

*כאן נכנס ה"דה" מהכותרת

אלו דברים לשבת ר"ח אדר א פרשת משפטים תשפ"ד

 "אגב" עולמות

ב1970, תשל"א, יצא לאור לקט בעריכתו של אהרן אפלפלד. הלקט נקרא : "מעולמו של רבי נחמן מברסלב". מדובר בספרון  בהוצאת המחלקה לחינוך  ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית. בספר ששה שערים, פתח דבר ומבוא של אפלפלד. השערים הם: סיפורים, שיחות ותורות, תפילות, שער רביעי : "על עצמו", אחרי כן : חלומות והשער האחרון הוא מילון מונחים.

מלכתחילה כוונתי היתה להביא כאן את "התפילה" הראשונה בפרק על תפילות בספר - תפילה שאפלפלד כינה : "על השתיקה". הבנתי שהתפילה ארוכה מדי לכאן אז החלטתי להביא כמה שורות מהפתיחה: 

"זכנו להיכלל בתוך נשמת משה רבנו עליו השלום, שהוא בבחינת שתיקה, ואזכה להרגיל עצמי בשתיקה. לקיים דברי חכמינו זכרונם לברכה, שאמרו 'סייג לחכמה - שתיקה'. ואמרו 'ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. ואזכה לשתוק גם במחשבה בכל מקום שאני צריך לשתוק."

יעקב וינרוט המנוח אמר בהרצאה האחרונה שלו את הדברים הבאים, בין השאר, על רבי נחמן:

"ואני הגעתי לרבי נחמן מברסלב בשלב די מאוחר בחיי, בנסיבות מאד יוצאות דופן ואני נדהמתי לראות איזה עושר יש בתוך התורה הזאת..."

הפניתי בעבר, לא אחת להרצאה הזאת של וינרוט זצ"ל ואני מפנה את  אליה שוב בקישור להלן.

בפרק האחרון לשני הכרכים של "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" אומר הרב שג"ר זצ"ל את הדברים הבאים:

"מה שלמדתי יותר מכל מרבי נחמן הוא שלפעמים הסתירה והמחלוקת הן אמתיות יותר מתמונת מציאות הרמונית. הגותו של הרב קוק, המשפיעה עלינו רבות, מעודדת את נטייתנו לאחדות ולהרמוניה בין רעיונות, אידיאולוגיות, עמדות וזרמים שונים, אבל תורת רבי נחמן מאפשרת להבין שזהו אכן אידיאל רוחני גבוה אך לא תמיד בר־מימוש; במציאות הממשית דומה שחשוב יותר לדעת לרכוש את היכולת לחיות בסתירה, שהיא בוודאי אמתית יותר מאשר הרמוניה מזוייפת, מאולצת או אלימה, שבה אתה מותח או מקצץ את הניגודים כדי להתאימם למיטת סדום הרמונית כביכול. האתגר שלנו אינו יצירת הרמוניה בין צדדים סותרים או הכרעה ביניהם, אלא היכולת לחיות בשילוב של כמה אלמנטים סותרים הממשיכים לעמוד בסתירתם ובאי־התאמתם, שילוב המחולל מעין ניגון העשוי להיות מורכב מדיסוננסים, אבל עם זאת הוא מפעים, עמוק ואינסופי."*

המשך בלי נדר, יבוא

שבת שלום וחודש טוב

         ג'ף

https://www.youtube.com/watch?v=vn4X6UuzzJA&t=442s

*הרב שג"ר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק ב) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 470