רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ו


ייתכן ואפשר לשמוע הדים בשיר שלהלן לסיפור גירוש הגר וישמעאל שמופיע בפרשת השבוע. ייתכן ולא.
על כל פנים, משהגעתי, אחרי שבוע עמוס במיוחד ליום חמישי בלילה, ויותר נכון ליום ששי לפנות בוקר, בלא טיוטות של אלו דברים, אך עם "מסר פנימי חזק" שהופיע לפני כמה שעות -מעין "דחף לאו בר כיבוש"-  שהגיע אלי מהשיר שלהלן - כאומר: "ג'ף אני מופיע אצלך השבוע באלו דברים" - מה יכולתי לעשות ?
מדובר בשיר של צ'ינוא אצ'בה. באנגלית נקרא השיר Refugee Mother and Child "אמא פליטה וילד"*.
הנה השיר (בגרסה באנגלית ובהמשך בתרגום שלי) :

Refugee Mother and Child


No Madonna and Child could touch 
that picture of a mother’s tenderness 
for a son she soon would have to forget.

The air was heavy with odours 
of diarrhoea of unwashed children 
with washed-out ribs and dried-up 
bottoms struggling in laboured 
steps behind blown empty bellies. Most 
mothers there had long ceased 
to care but not this one; she held 
a ghost smile between her teeth 
and in her eyes the ghost of a mother’s 
pride as she combed the rust-coloured 
hair left on his skull – and then ; 
singing in her eyes – began carefully 
to part it … In another life this 
would have been a little daily 
act of no consequence before his 
breakfast and school; now she 
did it like putting flowers 
on a tiny grave. 

         -   Chinua Achebe


שום מדונה וילד לא ישתוו
לרכות אֵם עבור בן
שעוד מעט היא תצטרך לשכוח

כבד האוויר מריחות
של שלשול ילדים לא רחוצים
עם צלעות ריאה שדופים וישבנים
מיובשים, נאבקים בצעדים
מדודים אחר קיבות ריקות ונפולות. רוב
האמהות חדלו מזמן 
לחבק, אך לא זאת; חובקת
חיוך רפאים בין שיניה
ובעיניה רוח רפאים של גאוות
אם, בסורקה את מה שנשאר על גולגלתו
מהשיער האדמוני - ואז מזמרת
בעיניה - סורקת וסורקת...ביקום אחר
היה זה התרחשות 
יום-יומית לא משמעותית עובר
לארוחת הבוקר
שלו טרם יציאה לבית הספר; כעת
עשתה זאת כמניחה פרחים
על קבר קטנטן. 

לראיון קצר עם צ'ינוא אצ'בה ראו:




שבת שלום
     ג'ף


* מצאתי את השיר ברשת בשתי גרסאות שונות, תחת שני שמות שונים. איני יודע איזו מהן נאמנה יותר למקור.

יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ו


דר' מיכה גודמן ( אין קשר משפחתי) מפרסם סדרה של שלושה מאמרים בעיתון מקור ראשון שמטרתן "לאתגר" מחדש את הציונות הדתית. בינתיים התפרסמו שניים מתוך השלושה ( ייתכן והשלישי יפורסם בשבת זו). כששוחחתי על כך עם חבר בשבת שעברה הוא שאל אותי: " מיכה גודמן רואה עצמו חלק מהציונות הדתית ?"
"וואלה" אמרתי  לעצמי. הנה חץ ללב הענין. אין ביקורת חברתית אפקטיבית אלא אם היא באה מתוך אותה החברה שמבוקרת. השל אמר פעם : "ביקורת נבונה לעולם מתחילה בביקורת עצמית".
אני מביא את הדברים הללו בהקשר למעשי הלינץ' שביצעו יהודים השבוע  בהבטום זרהום ז"ל. הבטום זרהום ז"ל לא נורה ולא הוכה בשכבו על רצפת התחנה המרכזית בבאר שבע מתבוסס בדמו כי היה אריתראי. הוא נורה והוכה כי חשבו שהוא מחבל. ומדוע חשבו כי הוא מחבל ? כנראה שרשת של טעויות, באותה שרשת בהחלט עובדת היותו שחום עור שיחק תפקיד.  לו אני הייתי שם, עם הכיפה שלי והמראה המרושל שלי  עם הציציות בחוץ אני מניח שהמאבטח לא היה יורה בי וגם אם כן ככל הנראה האנשים מסביב לא היו בועטים בי ומקללים אותי בשכבי מתבוסס בדמי. אבל הבטום זרהום ז"ל היה שחום עור, צנום, ולא חבש כיפה ולא בצבצו ציציות מחולצתו. אני לא רוצה לדון בכאן באפשרות של מה היה קורה אילו היה חובש כיפה וציציות....
אני לבן והוא היה שחור. האם זה רלוונטי ?
והאם זה באמת רלוונטי שחשבו שהוא היה מחבל ?
האם מותר להתעלל לגדף ולקלל מחבל ששוכב פצוע מתבוסס בדמו ?
אני לא שואל - וכאן אני מגיב לשיחה שניהלתי בפייסבוק עם חבר פייסבוק - אם התנהגות כזאת היא טבעית בנסיבות של עיצומו של פיגוע. אני שואל האם התנהגות כזו היא מותרת ?
זוהי שאלה מוסרית ואף דתית. זו אחת השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו בעקבות הארוע השבוע. אני מבקש להציע כאן שהדיון בשאלה הזאת הרבה יותר חשוב מהשאלה אם להעמיד את "מבצעי הלינץ' לדין פלילי."
המשפט הפלילי הוא כלי חזק, אך הוא איננו תמיד אפקטיבי. ראו, בין השאר, הדיונים סביב משנה ט במסכת סוטה:"משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה...משרבו המנאפים פסקו המים המרים."
בשיחה שקיים עם סטודנטים באחת האוניברסיטאות בקליפורניה בשנת 1968, הקדיש השל את השיחה לשאלה "מיהו אדם ?" השל טען בפני הסטודנטים  - והשנים הם שנים סוערות של מהומות סטודנטים והתנגדות למלחמת ויאט נאם ועוד - כי השאלה החשובה ביותר שניצבת בפני החברה האמריקאית דאז היא "מיהו אדם ?" רבות תהיתי ושאלתי עצמי לפשר חשיבותה של שאלה זו. האמנם זו שאלה חשובה ? האם זו השאלה חשובה בהא הידיעה ?
האם השאלה הזאת רלוונטית לנו  - לחברה היהודית הישראלית  שיושבת כאן בציון בשלהי שנת 2015 ?
המשך יבוא*

שבת שלום
     ג'ף

*צריכים אמנם לברר את טיבה של השאלה, את משמעותה ואת גדריה; לא צריכים לעשות את זה דווקא  עכשיו. כפי שכתבתי כאן לפני שבועיים, זו אחת השאלות שבכוונתי לעסוק בהם השנה ב"אלו דברים". אני בכוונה לא שואל את השאלה, על פי הרישא לדבריי לעיל, האם שאלת מיהו אדם ? רלוונטית לחברה הערבית הישראלית ? לחברה הפלסתינאית ? יש עוד ועוד שאלות שמסתעפות מהדברים לעיל...אני מקווה שיהיה זמן לעסוק בהם בעתיד.

יום רביעי, 14 באוקטובר 2015

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ו

 זו הגרסה הרביעית

א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}
ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת;
          עֵת לָטַעַת,        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג        עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא,
          עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת.
ד        עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק,
          עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד.
ה        עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים,        וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
          עֵת לַחֲבוֹק,         וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו        עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,
          עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז        עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר,
          עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר.
ח        עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
          עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם.  {פ}*


לעניות דעתי אנחנו, בין שאר העתים הרלוונטיות לעיל  - נמצאים בעת לחשות. אני ו"אלו דברים" בכל אופן נמצאים שם.

שבת שלום
    ג'ף

*http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t3103.htm

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ו (לפייסבוק)



יצאנו ממצרים. לא. יצאנו מירוחם. נחתנו בניוארק, ומשם הגענו לברוקלין. במשך שבועיים היינו "על הקו" בין ברוקלין לבין מנהטן. שני עולמות, בעצם שלושה כי גם חצינו את ההדסון וראינו את הטבע שבו שוכן העיר, את הטבע שנותר מתוך הטבע שלא נהרס, (להוציא את סנטרל פארק *), לטובת בניית המגהלופוליס. על כל פנים, חזרנו מהטירוף השקט, הקודח של העיר הגדולה לטירוף הרועש האלים והמאיים של המזרח התיכון. גל החום הלוהט של הקיץ הבשיל לגל הטרור הנוכחי; מרק סמיך, מבעבע, לא טעים ומסוכן, של שני עמים, בני יצחק ובני ישמעאל "האוחזים בטלית" וטוענים לבעלות בלעדית על חבל ארץ זו - ארץ ישראל. לקראת שבת פרשת בראשית נישא תפילה אחת, תפילתו של אביו של יהודה עמיחי שביקש להוסיף שניים לעשרת הדיברות: הדיבר האחד-עשר : "לא תשתנה" והדיבר השנים-עשר : "השתנה תשתנה".^
שבת שלום
ג'ף
*הפארק בעצם שוקם ואיננו בחינת הטבע כפי שהיה עת עגנו אנשי העולם הישן על חופיה הסלעיים של "העולם החדש"
^ראו יהודה עמיחי "מלון הורי" בקובץ "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, עמ' 58

יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ו



גלגל השנה - "קיץ חורף סתיו אביב" - ועימו התחלה נוספת של מחזור קריאת ספר התורה בפרשת בראשית, מציבים בפנינו שאלות רבות. שאלות ישנות ושאלות חדשות.
שאלה אחת, הראשונה בעיני, היא: מה החידוש בזה ? בלשון ימינו יכולנו, לכאורה, לומר "been there done that". אבל לא.
אינטואיטיבית,  אנחנו מרגישים בחידוש. מהו ?
לא רק שאין תשובה אחת לשאלה זו, אלא שהתשובה עליה היא רב גונית ואישית. אין עליה תשובה אחת וגם לא תשובה פשוטה.
מה החידוש שמציבה בפנינו פרשת בראשית ?
כעת - אני  פונה לקוראיי הקבועים של אלו דברים. השנה יהיה חידוש במתכונת של אלו דברים . אתם יושבים ?
אני מתכוון להתמקד השנה.  על כל פנים אנסה להתמקד.
והמיקוד מבקש להיות בשני נושאים ובשלושה הוגים, תוך כדי בחינת יחסי הגומלין בין שני הנושאים ושלושת ההוגים בהקשר למה שקורה היום בחברה הישראלית.
הנושא האחד הוא : האמונה  -מה טיבה ? מה משמעותה עבורי ?; הנושא השני הוא: "מיהו אדם ?".
שלושת ההוגים הם: ישיעהו ליבוביץ , הרב שג"ר ואברהם יהושע השל. אחד מחידושיו של השל היה ש"התנ"ך איננו ספר על אלוהים, זהו בעיקר ספר על האדם". זה נותן במקצת רקע לשאלה - שהשל ראה בה אחת השאלות המרכזיות של התקופה - "מיהו אדם ?".
הקשרים כאלו ואחרים לפרשות השבוע , כמו גם ליצירתו של בוב דילן, אביבה זורנברג ושיימוס היני, ימשיכו, אני מניח, להיות ברקע;  בחלק הראשון של השנה, לכל הפחות, הכוונה היא כאמור  להתמקד [לנסות להתמקד :-)].
מבחינת "מקורות" ל"אלו דברים" בראשיתה של שנה זו :
בבירור סוגיית האמונה נעיין,  בפרקים נבחרים שלושה ספרים של השל: אלוהים מבקש את האדם, Man Is Not  Alone וספרו של השל על קוצק שחלק ממנו תורגם  אשתקד ופורסם בעברית. העיון בליבוביץ יתמקד בספרה של נעמי כשר תבדל"א שפורסם במסגרת סדרת האוניברסיטה המשודרת "אמונתו של ישעיהו ליבוביץ". מתוך כתבי הרב שג"ר העיין בעיקר במאמרו "אמונתי" שמופיע בקובץ "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם". העיון בסוגיית "מיהו אדם ?" יהיה בעקבות ספרו של השל בשם זה (ספר שטרם פורסם בעברית).

לכבוד שבת פרשת בראשית נסיים בדברים מתוך ספרו  של השל "קוצק -במאבק לחיי אמת", דברים שמופיעים בפרק ג לספר תחת הכותרת "עוד לא התחלת":

"רוב בני האדם הם 'אומרי אמן'. העולם הוא עולם, והמוח מתאים את עצמו אליו. אפילו אדם בר דעת בדרך כלל מהנהן לפי הקצב. טבעו של האדם מוגמר, התורה חתומה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לכתוב לה פירוש או פירוש על פירוש.
ר' מנדל, כפי שראינו, סבר שאדם מוגמר הוא תת-אדם, ונראה שהוא אף סבר שעולם מוגמר הוא 'סוף העולם', שלחשוב משמע להימצא בהתחלה, שכל דבר נדרש להיות פתח-דבר. 'סיום' לספר זה תשעה באב; על היהודי להיות 'חתן בראשית'. אפילו במידות, באופיו של אדם, אפשר להתחיל מבראשית ולהתקדם בכוחך שלך.
האמת העמוקה היא שאין דבר בעולם שמגיע לקו הסיום, שתמיד אתה באמצע. אפילו  התורה עוד לא הסתיימה, עוד לא נאמרה עד הסוף."
.... 
....
"האדם חייב להבין שהוא תמיד נמצא בהתחלה, שהוא עדיין יושב בחוץ לפני פתח הכניסה. 'וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל' (בראשית יח,א). מדוע מוזכר שאברהם אבינו יושב בפתח האוהל כשאלוהים נראה אליו ? - אלוהים נראה לאברהם אבינו דרך קבע, אך אברהם עצמו היה כה פחות בעיני עצמו, עד כי תמיד נדמה לו שהוא עדיין יושב ליד הדלת ולא בפנים."

שבת שלום
     ג'ף





יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

יום שני, 5 באוקטובר 2015

יום שבת, 3 באוקטובר 2015

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ו



האירועים קשים.
חבר כתב בפייסבוק :"צו השעה אחדות העם מול כל הרע עלינו".
הוא צודק, אך לדעתי, בנוסף לאחדות, צריכים אנחנו להסכמה לגבי אי אילו "יסודות קיומנו" כאן במדינת ישראל.
לא ניכר היום שהסכמה כזאת אכן קיימת.
בשעות קשות אנחנו יודעים להתאחד וזה אכן עיקר הדרישה היום. כאשר יעבור זעם יכול להיות שכדאי להתבונן ולעשות לבירור רעיוני לענין היסודות המינימליים הדרושים להישרדותה של מדינת ישראל, קרי התמודדות עם הגורמים המאיימים על קיומה - מבפנים.
ערב שמחת תורה היום ונזכרתי באחת האמירות החסידיות שהשל נהג לצטט :


ישנן שלוש דרגות באבלות: בכי - זוהי המדרגה הנמוכה; דממה - זו גבוהה יותר; שירה - זו הגבוהה ביותר.



חג שמח
   ג'ף