אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ח

יש באמתחתי רשימה של בערך "חמישים סיבות מדוע אנחנו צריכים את השל". "אנחנו" זה  החברה הישראלית, "השל" זה אברהם יהושע השל.

עלה בדעתי - לעיין מפעם לפעם כאן ב"אלו דברים" בכמה מהסיבות האלה.

בחרתי, די באקראי, להתחיל בעיון הזה - באחת הסיבות שאני קורא לה: "בגלל הקוצקר".

ההשפעה של רבי מנחם מנדל מקוצק על השל היתה מכרעת. כדי להסביר מדוע, אני צריך להיכנס לתיאור של הביוגרפיה של השל מחד גיסא ולפרט לגבי תורתו של הקוצקר מאידך גיסא. במהלך טיוטות קודמות לטור הזה, אני מודה, הסתבכתי גם בזה וגם בזה. החלטתי לבסוף להעזר בדברים שכתב דר' דרור בונדי בפתח דבר לתרגום לעברית של ספרו של השל שנכתב במקור ביידיש "קוצק במאבק למען חיי אמת".

בתחילת הפסקאות  שאביא להלן, מביא דרור קטע  מכתב יד של השל שטרם פורסם.

אומר השל:

"את שטראגי בחיי אין לי כוח אלא להסתיר. את שרומנטי לא יכול הייתי להדחיק אלא לעוות. לעתים קרובות  הייתי לירי למרות פחדיי. שאיפתי  האמיתית הייתה לשיר מחשבות מתוך דיוק, לשמור על רגישות לאחר בעיצומה של פאניקה פנימית, ראשונית ולוהטת. מטרתי העליונה הייתה להפציר בכולנו לשמוע שאלוהים חי, אוהב ושומע, למרות הסתר פניו הגמור        ( אברהם יהושע השל , מתוך כתב יד שטרם פורסם, בתרגום מאנגלית)" בהערת שוליים כאן מודה דרור לבת של השל, פרופ' סוזנה השל על שמסרה לו הקטע ואפשרה את פרסומו.

וממשיך בונדי:

"אלוהים מאמין באדם - זוהי בשורתו העמוקה של אברהם יהושע השל ( 1907 -1972 ), הוגה דעות ופעיל חברתי בארצות הברית של שנות השישים, ההולכת ומפתיעה בשנים האחרונות גם את החברה הישראלית < כאן מפנה בונדי בהערת שוליים לקובץ מאמרים ונאומים של השל, בעריכה ובתרגום שלו שראה אור לפני כמה שנים ושנקרא "אלוהים מאמין באדם" >. השל מפגיש אותנו עם אלוהים שאינו מרוחק ועסוק בעצמו ובדתו, אלא אכפתי, מאמין ואוהב אדם באשר הוא אדם. שכינתו ממלאת עולם ומלואו, קרובה לכל אשר יבקשוה, לכל אשר יפעלו באכפתיות כלפי האחר. בשורה זו ניכרת מכל שורה בהגותו של השל, מנאומיו מעוררי הלב וממעורבותו החברתית כלפי השחורים, הוויטנאמים ויהודי ברית המועצות. ישראלים הולכים ורבים, הקוראים את דבריו של השל בלב פתוח, נפעמים ונרגשים מעוצמתם הרוחנית, כמהים להתממשותם בחייהם שלהם ובחיי האחר, ורואים בהם מקור השראה לנאו־ישראליות.
ואולם, כגודל האהבה כך סכנת הקיטש, כעוצמת הקריאה להתחדשות רוחנית כך חולשת השקיעה לניו־אייג' בעלמא. מבחינה זו, יש חשיבות קריטית לספר שלפנינו - ספרו האחרון של השל שראה אור רק לאחר מותו - שכן דווקא בו נחשפים התהומות שהתמודד עמם לשם יצירת הגותו האופטימית. בספר זה מופיע לפנינו השל שלא הכרנו לפני כן, השל הכואב את השריטה הצורבת הכרוכה בקיום האנושי, השל שתודעת היסוד שלו נוכח השואה היא כי שכינתו של אלוהים נעדרת מחייו של האדם  המודרני, חילוני ודתי כאחד.
לאורו של הספר שלפנינו, מתחדדת ההבנה כי קריאתו של השל ' אלוהים חי ואכפתי !' היא זעקה ליקיצת אלוהים ואדם, לתחיית האמון שהופר, לכינון הקשר שנפרם. אמונתו של השל באלוהים חיים אינה שכנוע בעובדה אלא אמון בתחייה. הוא עומד פקוח עיניים נוכח השואה, נקרע נוכח היעדרות אלוהים ואובדן הצלם של האדם, אך דווקא משום כך אינו מוכן לוותר על ה'זוגיות' הזו, תקוותנו היחידה."*

המשך יבוא 

שבת שלום
    ג'ף

*דרור בונדי בפתח דבר לספר של א. י. השל , "קוצק במאבק למען חיי אמת", תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' xi -viii

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ח

באחד הביקורים שלי אצל שלמה מרכוס זצ"ל, הוא הראה לי ספר פרי עטו של אנדרה נהר. שם הספר היה "גלות המילה" והוא עוסק ב"שתיקה"; מהשתיקה במקרא ועד השתיקה שבאושוויץ.

ברשת מצאתי :

"אנדרה נהר, מההוגים המשפיעים ביותר על יהדות צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה, חיבר בדמותו ניגודים שונים: חוקר אקדמאי והוגה יצירתי, נטוע בעולמה של המסורת היהודית אך אוניברסליסט והומניסט מושבע, בעל חזון משיחי אך גם פרגמטי ומציאותי. ד"ר רניירו פונטנה רואה בכך את ייחודיותו של נהר, ואולי גם את הסיבה שבגללה אין הוא מוכר מספיק לקורא הישראלי הממוצע."

ראו עוד ב 

https://heb.hartman.org.il/Dvarim_Achadim_View.asp?Article_Id=519&Cat_Id=283&Cat_Type=

לפני שנמשיך, לתזכורת על שלמה מרכוס ראו ב

https://www.haaretz.co.il/magazine/obit/.premium-1.2431600

הדברים הבאים לקוחים מתוך דברי הספד של נהר על השל, שמופיעים ברשימה הפותחת לספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" שראה אור ב1975. אני מביא כאן את הדברים "בגלל" הפסקה הלפני האחרונה להלן, שמבחינתי מכיל דברים שהם לא פחות ממדהימים מצד אחד, מוזרים מן הצד השני  ומעוררים למחשבה מהצד השלישי. שאר הדברים משמשים לדידי דברי רקע והקשר לאותה הפסקה שרציתי להפנות את תשומת לבכם אליה.

"זכורני אותו הקיץ של שנת תש"י, אשר אז יצא לאור ספרו של השל ( 'לא לבדו האדם') Man Is Not Alone. בילינו, אשתי ואני, זמן קצר של נופש בשוויץ, בנוף האלפים.
ידענו שבחזרתנו הביתה, מחכים לנו בשטרסבורג, בפאריס, ובשאר תפוצות צרפת וצפון אפריקה מאות ואלפים של צעירים, של סטודנטים, הצמאים לדבר תורה, לדברי אמת ותקוה ואתגר. וגילינו אז באופן סימולטני את הנשק האינטלקטואלי והרגשי של השל. אני אינני שולט באנגלית. אשתי איננה שולטת בגרמנית. וכך הייתי אני קורא בקול רם ובהתלהבות של מגלי מטמונות קטעים מן הספר של השל בגרמנית Die Praphetie ( 'הנביאים') ואשתי הייתה קוראת  קטעים של הספר של השל באנגלית Man Is Not Alone והרגשנו שהגובה הפיסי של אַלפיים מטר בנוף נפלא של ההרים בשוויץ, היה מתאים בדיוק להתרוממות נשמתנו ורוחנו באותו דואט של קריאה־בהשל, שהיה בו מעין שיר השירים, כאשר הנוף הרוחני שלתוכו הכניסה אותנו יצירתו של השל נפלא פי שנים מההוד של יצירת הנוף השוייצרי מששת ימי בראשית...
היה זה אולי אז כאשר הרגשנו לראשונה בהרף־עין וללא־הפסק במימד של חוויה חד־פעמית וגורלית, כי זכינו להימנות בין תלמידיו הנאמנים והמתמידים של אברהם יהושע השל.
מאז הרגשנו שאברהם יהושע השל היה אחד מאותם בני־אדם שבלי יצירתם היה העולם חסר נקודה מרכזית ללא־תחליף, שהוא היה אחד מאותם בני־אדם שמששת ימי בראשית היה הבורא צורף אותם ומחכה להם לתיקון השלם ליצירתו ה ו א.
הוא הראנו לדעת כי בן אדם מסוגל לשיר בעת ובעונה אחת שיר יהודי ושיר אנושי, שירת הבראשית 'לה' הארץ ומלואה' ושירת האחרית 'מזמור שיר ליום השבת'. שירת המציאות , על כל הקשיים, על כל האתגרים, ושירת הגאולה - על כל התקוות, על כל הבשורות, על כל 'נחמו נחמו עמי' התלויות בה."

אנדרה נהר במבוא ל"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 15-14

שבת שלום
    ג'ף

חשוב

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ח

"השפלות היא תודעה עמוקה ביותר. היא נובעת מהבנה שלא עשיתי כלום ולכן למען האמת לא מגיע לי כלום. שפלות אמתית יכולה לעלות מתוך התובנה ( או התחושה)  שהאדם הוא יצור חלש, פגיע, שאינו שולט במציאות של חייו. אחד הביטויים לשבריריות האדם הוא הרחמים - לכן הם תופסים מקום כל כך מרכזי בתפילה. מבט זה יכול לתת לאדם לא רק  תחושת שפלות, אלא גם הכרת תודה עמוקה על כל מה שהוא זוכה לו. המצב שמתאר כאן רבי נחמן אינו חוסר שמחה עקב תחושת כישלון ונחיתות ( 'נעבעכיות'), אלא תודעה המבוססת  על הכרה בחסד עמוק, הכרת תודה של האדם לבוראו על עצם קיומו. הכרה זו היא שחרור מהמרדף למימוש האני, משאפתנות יתר, שהם אלה המביאים אותנו לא פעם לאכזבות ולתחושות כישלון. אמנם ישנו הצד השני המזוהה עם תחושת הכבוד והערך, ואדם צריך שיהיו לו שני הצדדים הללו, אבל השפלות צריכה לעמוד בתשתית. אם נחשוב באופן מפוכח על המציאות - אדם עובר כאן בעולם, שבעים, שמונים שנה, מוליד ילדים, הם עוד יזכרו אותו, אך לנכדים כבר יספרו שהיה סבא...מהו כבר אדם ? מה מגיע לו ?גם האדם החזק ביתר, עתיד להיעלם יום אחד, והבנה זו צריכה להביא לשפלות, לאריכות רוח, וליצירת תחושה בסיסית של חמלה כלפי כל יצור נברא באשר הוא. תחושה זו של סופיות היא משחררת ולא מדכאת; היא מובילה למסקנה שכאשר אתה תלך מהעולם, העולם לא יהיה חסר דבר, וממילא לא כל העולם תלוי בך. גם כאשר מתיך הלכו לעולמם, כעבור זמן המשכת לחיות, למרות שחשבת שלא תוכל בלעדיהם. תאר לעצמך שהיית צריך לשאת את משא כל מתיך. השפלות משחררת ממשא זה, ונראה לי  שגם המתים לא היו רוצים שנעסוק בהם...
....
בשונה מהשפלות, העצבות היא תוצאה של אגוצנטריות מוגזמת. אם השפלות מביאה לעצבות, סימן שאינה נובעת מ'לא מגיע לי', אלא מ'מגיע לי ולא קיבלתי'. תחושת השפלות הנובעת מ'לא מגיע לי' באה אחרי הרבה ייסורים, אחרי תסכול ואובדן, אבל בעקבותיה נולדת בלבו של האדם שמחה של חייו, שמחה עמוקה על עצם הקיום. הכאב, בשונה מהעצבות, הוא חיובי, הוא נובע מראיית החיים כערך, אך העצבות נובעת מפגיעה בדימוי העצמי. כאשר אנו שומעים שאדם פוגע בזולת, אם אנו באמת מרגישים את כאבו, גם אנו אמורים לכאוב, להיות פגועים בשל העוול שנעשה. אבל אם אנו מצטערים ועצובים, סימן שהאגו שלנו נפגע. האגו מתכסה בשמיכת הרחמים העצמיים, וברגשות הללו צריך להיאבק. השפלות מודגשת בתורה זו כבסיס ליחס עמוק כלפי הקב"ה, כלפי הזולת וגם כלפי התורה. השפל יכול ללמד תורה הנוגעת בחייו של השומע, ובכך היא מאפשרת את קירובם של רחוקים.

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 172 -173, מתוך השיעור על "תורה יד"

אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשע"ח

כמה משפטים של יעקב נוסנר גרמו לי לחשוב...

מדובר בכמה שורות בפרק הראשון לאנתולוגיה של כתבי השל שערך יחד עם אחד הבנים שלו; פרק שמוקדש למה שנוסנר רואה כתרומתו הייחודית של השל להגות היהודית בדורו, ולדורות הבאים

אומר נוסנר כך בתרגום חופשי שלי:

" תנו לי להסביר, בראש ובראשונה מדוע אני מאמין שהשל ניצב כאחד ההוגים הגדולים של יהדות אמריקה, מודל לחיקוי לדורות הבאים. מה ניסה השל לעשות ומה עושה את העבודה האינטלקטואלית של השל - לבעלת חשיבות בת קיימא. השל ניסה ליצור 'תאולוגיה טבעית' עבור היהדות, תאולוגיה שנקודת המוצא שלה היא היכן שאנשים נמצאים בפועל, בכל החילון שלהם ובכל הבורות שלהם. מנקודה זו ביקש השל להביאם לסיני. "**

אני לא מבין עד הסוף את הדברים הנ"ל וגם לא דברים שכותב נוסנר בהמשך. אך נדמה לי, רק נדמה לי שאני קצת קולט על מה הוא מדבר.

כשאתה מדבר עם אנשים "דתיים" לעתים קרובות אתה מקבל את הרושם שבאמתחתם נמצאת איזו תשובה גדולה, טובה ומקיפה למצב האדם ביקום. אתה מקבל לעתים קרובות את התחושה ש*הם* חושבים כך, ושהם ישמחו לחלוק איתך את האור שבאמתחתם.

לא זו היתה נקודת המוצא של השל, על פי נוסנר ( וגם, אוסיף, על פי מה שאני מבין את השל משנים של קריאה בכתביו ).

נקודת המוצא של השל היא - שהאדם - בעצם היותו אדם - כן קצת כמו האדם הראשון - עומד מול הקב"ה והקב"ה עומד מולו ( מרחף מעל הגן ) מביט בו ושואל : אייכה ? היכן אתה בנאדם ?

השל חי, גם הוא, בתודעה שיש בעולם אור גדול, אור פני השכינה שמאירה.

"היהדות היא תשובה לשאלות העומדות ברומו של עולם, עולם היחיד ועולם הציבור. ואין אדם עומד על האמת שביהדות, על המאור שבתורה, אלא אם כן מסתכל וצופה לתוך מעמקי הנפש ושומע לבעיותיה. באין הסתכלות, באין הבנת השאלות, היהדות ותשובותיה כפת חרבה לאדם שבע, כפתרון בלי חידה".*

 עם זאת, אין באור הזה, על פי תפישתו של השל ורבותיו למחוק או להעלים את ה"חושך", את הרוע שבעולם. השל מביט בעולם בהשתוממות, במבוכה ובפליאה. בנוסף, אין ,לפי השל, תשובה אחת חתוכה מפורשת מבוררת שיש בה כדי לשים קץ לשאלות הקיום אחת ולתמיד. 

"הדת אינה תשובה לכל הבעיות. הדת היא אתגר לכל התשובות, לכל הפתרונות".^

"הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה".*^

והדברים צריכים עוד עיון

שבת שלום

    ג'ף

**Jacob Neusner in the Chapter 1 of "To Grow in Wisdom", (antho. ed byJ Neusner & N Neusner), Madison Books, p

*א.י השל," ייחודו של הקיום היהודי", ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ'  129 -130

^השל בשיחה באוניברסיטה בקליפורניה ב1968, בלינק להלן בדקה 7:37 

https://www.youtube.com/watch?v=dVIbDLAvBNs

*^א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269