אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"ב

 באנגלית יש מושג שנקרא : National Treasure

אוצר לאומי. הכוונה בדרך כלל לתופעת טבע דוגמת הקניון הגדול The Grand Canyon או נכס המצוי במוזיאון כמו העותק המקורי של החוקה האמריקאית.

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל הוא אוצר לאומי.

הנה חלק מדבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם":

"התפיסה היא שבעל השאלות הוא דווקא התלמיד חכם; אם אני עם־הארץ - אין לי שאלות. התפיסה היא, בעצם, שכשהקב"ה נותן לנו את התורה, הוא לא מוכר לנו שלוות נפש. זהו לא חלק מן התגמול. בתפיסה זו, אדם שהגיע למצב בו אין לו יותר שאלות, אין לו יותר קשיים, אין לו יותר ספיקות ובעיות - הוא איננו האדם השלם, אלא להיפך, הוא איש שיצא מן העולם לגמרי.

משמו של ר' שמחה בונים מפשיסחה אמרו: כל אדם צריך לדמות לנפשו כאילו הוא עומד וראשו על סדן, והיצר הרע עומד מעליו עם גרזן גדול, והנה עוד רגע הוא עורף את ראשו. שאל אותו אחד מתלמידיו: ומה קורה אם אדם לא מדמה לעצמו כך ? ענה לו ר' שמחה בונים: זה סימן מובהק לכך שהיצר הרע כבר כרת את ראשו. אדם שכבר אין לו יותר ייסורים, אדם שהגיע  אל השלווה והמנוחה - זה סימן שהוא כבר מת, ראשו כבר קצוץ וערוף, וזו הסיבה שיש לו חיים טובים, שקט ושלווה.

זו מסקנה לא מנחמת , ובוודאי לא מרגיעה: חיים של שלווה הם בוודאי יותר נעימים, אבל הם לא יותר טובים. הבחירה בטוב היא לא בחירה בחיים של שקט ולא בחיים של מניעת בעיות, אלא בחיים שכוללים בתוכם כמות מסויימת של ייסורים."*

השיר שבחרתי להצמיד לדברים הללו הוא שירו של בוב דילן - "מגפיים מעור ספרדי" בביצוע ננסי גריפית' עליה השלום.

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 86-85

 

בדבריו על פרשת השבוע, בספרו "חיי עולם" אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , בין השאר, את הדברים הבאים:

"הווייתנו בתוך כל מציאות אפשרית - גם אצל אנשים גדולים -עומדת בפני העניין הזה של חוסר שלמות, של פגם המציאות. בתוך העולם הזה אנחנו לא יכולים להגיע לא לשלמות מוחלטת, לא לאמת מוחלטת, ולא לטוב מוחלט. למעשה, מה שנדרש מאתנו, הוא צורה נוראה של חיים; אנחנו צריכים לחיות תמיד על אמת חלקית, הנובעת מפשרה. בתוך העולם הזה, אמת של מאה אחוז קיימת רק כהפשטה תיאורטית, אך לא במציאות המעשית. להבדיל, אין שום חומר בעולם שיכול להיות נקי במאה אחוז; מעולם לא הצליחו, וכנראה שגם לא יצליחו לעשות חומר כזה, שכן העולם הזה איננו מסוגל לדברים הללו, וזו חלק מהגדרתו. משום כך העבודה שלנו פעמים רבות היא לא לדון בשאלה של אמת מול שקר, אלא: כמה אמת אנו יכולים להצליח להכניס בתוך הדברים, וזה המאבק שלנו על האמת.
בתוך מציאות העולם, הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות אינה תמיד הקו הישר. אם אני רוצה לצאת מן החדר בדרך הכי קצרה, מה שעלי לעשות, תיאורטית, הוא לבקוע דרך שני הקירות הקרובים; אולם בתוך המציאות הזו מוטב שאעשה סיבוב דרך הדלת, שכן הדרך החלקה, הישרה והתיאורטית, איננה יכולה להתקיים."

הסבר חלקי למצב האנושי המתואר לעיל, רוצה אני להציע, אפשר למצוא בשירה; בשירה באופן כללי ובשיר הספציפי להלן, של המשורר אמריקאי בשם צ'ארלס סימיק. סימיק אגב ,נולד בבלגרד והיגר לארה"ב אחר מלחמת העולם השניה עם אימו בגיל 16 ( אביו הגיע לשם קודם ). השיר נקרא "ההסבר החלקי". 

ההסבר החלקי / צ'ארלס סימיק

נראה שזמן רב עבר 

מאז שהמלצר לקח את ההזמנה שלי

מזנון קטנטן ומצ'וקמק

השלג יורד בחוץ

נראה שכבר החשיך

מאז ששמעתי לאחרונה את דלת המטבח

מאחורי גבי

מאז ששמתי לב

לעובר אורח כלשהו ברחוב

כוס מים קרים

מנחם אותי

בשלחן הזה שבחרתי בעצמי

בכניסתי

וגעגוע

געגוע עצום ורב

להאזין בהחבא

לשיחתם

של טבחים

התרגום לעיל הוא של הח"מ. את השיר במקורו באנגלית אפשר לראות ב 

https://www.loc.gov/programs/poetry-and-literature/poet-laureate/poet-laureate-projects/poetry-180/all-poems/item/poetry-180-019/the-partial-explanation/

שבת שלום

   ג'ף

הרב עדין אבן ישראל ( שטיינזלץ ) "חיי עולם שיחות על פרשת השבוע" , הוצאת מגיד והוצאת קורן ירושלים,  עמ' 79-78.

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשפ"ב

 על פרשת השבוע אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בין השאר,  את הדברים הבאים :

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו.

בדורות הקודמים לדורנו, העולם היה עבורנו בבחינות רבות כמו בית אבא עבור יעקב, או כבית המדרש של שם ועבר - עולם שהוא ביסודו של דבר עולם אחדותי, שלם פחות או יותר, וחי מתוך ובתוך עצמו. כיום אנו עומדים בפני עולם שכבר לא מאפשר לנו להישאר בתוך התחום הקטן שלנו, בחברת אנשים שהם פחות או  יותר  כמונו. יצאנו כבר מבית אבא ואנו מתחילים לראות שהעולם הוא לא רק עולם גדול, אלא גם עולם מלא שנאה, פילוג, ניכור והרס עצמי. גם יעקב עצמו כבר מזמן אינו יעקב בשלמות - גם הוא מפוצל לכמה חלקים, וכל פלג הולך ומתפלג בתוך עצמו הלוך ושוב."

ובהמשך :

"יש צורך לקנות ולסגל את ההבנה, את התחושה, שכל רגע שהולך ונמוג הוא דבר שאיננו חוזר. לא מדובר כאן על מוסר עבודה, אלא על הבנה פנימית שכל מה שעושים הוא בכלל לא מספיק.  איך אדם יכול להרשות לעצמו לנוח ? עצם המחשבה על כך  צריכה להקפיץ אותו: כיצד אפשר לישון כשיש עולם כזה ? הדבר הוא בערך כמו מצב בו אדם נמצא תלוי על קצה מגדל, והוא אומר לעצמו: ' אני הולך לנוח קצת'."*

שבת שלום

    ג'ף

הדברים הם מתוך ספרו של הרב עדין "חיי עולם- שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 68. וראו שאר הדברים  באותו הפרק .

הפתיחה למאמר של ברוך קורצוויל על בובר

 "מן הנמנע הוא למצות במסגרת מאמר אחד את המפעל החינוכי  של דמות רוחנית גדולה ורב־גונית מסוגו של מ. בובר. הרי בובר הוא מורה הדור ומורה האנושות במובן המקיף ביותר של המושג - במידה שהוראה היא עוד אפשרית היום. דבר אחד צריך לעמוד נגד עינינו שעה שאנו מתייצבים לחשבון נפש מול דיוקנו של אחד ממורי האנושות הגדולים של תקופתנו - הכרת צמצום סמכותה של ההוראה בזמננו. מי שמשלה את עצמו וסבור, שניתן למישהו היום, הן מתוך עמנו הן בקרב אומות העולם, להורות בתוקף סמכות שאינה נתונה לערעור, לא ירד לסוף משמעות בעיית הזמן ומשברו. חיים אנו בתקופה של אובדן אמונות ופריחת תחליפיהן הניאו־מיתיים ואפילו המאגיים. הסמכות ההוראתית - במובנה העליון הדתי - בתקופה, שלפי מהותה נבצרה כל אמונה תמימה ממנה, אינה יכולה להיות מוחלטת, אלא יחסית בלבד. משבר כה מקיף וכולל של האמונה כמו זה של האדם המודרני הוא גם ממילא משבר ההוראה."

ברוך קורצוויל, "לנוכח המבוכה הרוחנית של דורנו", הוצאת "יד קורצוויל" אוניברסיטת בר־אילן, מאמר בשם "המורה הגדול מ. בובר", עמ' 63, נדפס לראשונה ב"הארץ" י"ז שבט תשי"ח, 7.2.1958

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשפ"ב

 מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ על הפרשה:

"במדרש ( קהלת רבה א, יג ) נאמר שצריך להודות לקב"ה שברא בנו את מידת השכחה, מפני שמכח זה אנחנו יכולים ללמוד דבר יותר מפעם אחת. אילו לא הייתה לנו שכחה, כשהיינו לומדים עוד פעם איזה עניין - היינו מגלים שזה בדיוק אותו דבר כמו שלמדנו קודם. עכשיו, כשאנו שוכחים  - תמיד יש בלימוד איזה צד של התחדשות. ועם כל זה, כפי שכל אחד יודע, לפעמים קל יותר ללמוד שלושה דפים חדשים מאשר לחזור על דף אחד שכבר נלמד, מפני שבדברים החדשים יש כוח  והתחיות, ואילו בדבר ישן, גם אם הוא ערב לי, יש איזה צד של חסרון מעצם זה שהוא אינו חדש."

בהמשך , מתייחס  הרב עדין לכך ש"יצחק חופר את הבארות של אביו אחקי ש'סתמום פלשתים וימלאום עפר'". "סתמום", אומר הרב עדין, "פירושו עשו אותם 'סתם'".

"איך התהליך של ה'סתם' קורה בנפש ?", שואל הרב עדין. 

"יכול לקרות שעולה למישהו בתפילת שחרית רעיון שהוא אוהב את הקב"ה - דבר כזה, נניח, יכול לקרות פעם בשנה - האם הוא יקפוץ על השולחן ויאמר 'אני אוהב את הקב"ה' ? בדרך כלל לא, מדוע ? מפני שיש איזו נקודה של 'סתם' שאומרת לאדם - אפילו כאשר מגיעה לו נקודת התעוררות - שזה לא יפה, שצריך לנהוג מנהג ארץ פלשתים. במושבה הגרמנית בירושלים ישנו חוק שאסור לבנות יותר משלוש קומות. נראה שיש אנשים שיש להם חוק פנימי כזה, לא לבנות מעבר לשלוש קומות ולא להעמיק מעבר לעומק מסויים: זה נגד תקנות העירייה. זהו מנהג ארץ פלשתים."*

בוב דילן יבדל"א אינו בקטגוריה אחרונה זו.

הוא שר :

"אשה מהשכונה שלי

יושבת ותוהה

מי יקח ממנו את הרשיון שלו 

להרוג ?"

זהו תרגום שלי לחלק מהפזמון של דילן בשיר  "רישיון להרוג". בשבוע של הכנס  בגלסגו על משבר האקלים ובשבוע בו דילן חוזר לבמה אחר פסק זמן כפוי של כשנתיים,  אין זה שיר  בלתי רלוונטי.

"אדם חושב שכיוון שהוא 'אדון העולם', 

הוא יכול לעשות עם העולם ככל העולה על רוחו

ואם דברים לא ישתנו, זה מה שיעשה.

אה, האדם הוא שהמציא את סופו

הצעד הראשון היה נגיעה בירח"

בהגיגים אלה דילן פותח את השיר.

כנגד האדם המערבי שהוא כביכול כל יכול, שהוא דוהר לעבר הרס עצמי והרס כללי

Now he's hell-bent for destruction, he's afraid and confused

And his brain has been mismanaged with great skill

And all he believes are his eyes

And his eyes, they just tell him lies

מעמיד דילן את "האשה מהשכונה" שיושבת בוהה ותוהה.

But there's a woman on my block

Sitting there in a cold chill

She say who gonna take away his license to kill?

האשה הזאת מהשכונה, שייתכן ואינה רואה ( יושבת שם ב"קור מקפיא" ) ובעצם רואה יותר מכולנו, היא שואלת:

מי יקח ממנו - מאתנו - את הרשיון להרוג ?

חודש טוב ושבת שלום

      ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשפ"ב

 "אשה מהשכונה שלי

יושבת ותוהה

מי יקח ממנו את הרשיון שלו 

להרוג ?"

זהו תרגום שלי לחלק מהפזמון של דילן בשיר  "רישיון להרוג". בשבוע של הכנס  בגלסגו על משבר האקלים , אין זה שיר  בלתי רלוונטי.

"אדם חושב שכיוון שהוא 'אדון העולם', 

הוא יכול לעשות עם העולם ככל העולה על רוחו

ואם דברים לא ישתנו, זה מה שיעשה.

אה, האדם הוא שהמציא את סופו

הצעד הראשון היתה נגיעה בירח"

בהגיגים אלה דילן פותח את השיר.

כנגד הגיגים שברומו של עולם על גורלו של האדם, אזלת ידו ורשעותו, 

הוא מעמיד את "האשה מהשכונה" שיושבת ותוהה.

ביום רביעי השבוע החל דילן בסיבוב הופעות חדש במילאווקי שבארה"ב.

אחד המגיבים על הסרטון שלהלן כתב:

"אני אסיר תודה לחלוטין שאני חי בעידן שבו דילן

חי ופועל וממשיך ליצור חומרים חדשים שלא נשמעו ולא נראו"

אמן.

שבת שלום

   ג'ף

https://www.youtube.com/watch?v=HRrlFYg2QkI&list=RDHRrlFYg2QkI&start_radio=1