רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 30 בנובמבר 2017

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ח


בערוב ימיו, עסק השל, בין השאר, בפרסום שני ספרים על תורתו של הרבי מקוצק. האחד הוא ספר באנגלית שנקרא A Passion for Truth "להט לאמת" אשר טרם תורגם  לעברית. השני פורסם בשני כרכים ביידיש וחלק ממנו פורסם לאחרונה בעברית בתרגומם של איתיאל בארי ודניאל רייזר בשם "קוצק במאבק למען חיי אמת".
להשל היה מניע אישי חזק מאד לפרסם את שני הספרים הללו, מניע שקיבל ביטוי מובהק בהקדמה לספר שבאנגלית תחת הכותרת Why I had to write this book - מדוע היה עלי לכתוב את הספר הזה.
כותב שם השל כך:


"It was in my ninth year that the presence of Reb Menahem Mendl of Kotzk, known as the Kotzker, entered my life. Since then he has remained a steady companion and a haunting challenge. Although he often stunted me, he also urged me to confront perplexities that I might have preferred to evade.   
Years later I realized that, in being guided by both the Baal Shem Tov and the Kotzker, I had allowed two forces to carry on a struggle within me. One was occasionally mightier than the other. But who was to prevail, which was to be my guide? Both spoke convincingly, and each proved right on one level yet questionable on another.
 In a very strange way, I found my soul at home with the Baal Shem but driven by the Kotzker. Was it good to live with one’s heart torn between the joy of Mezbizh and the anxiety of Kotzk?  ....Was this a life a man would choose to live? I had no choice: my heart was in Mezbizh, my mind in Kotzk."*

בתרגום חופשי שלי :

"היה זה כשהייתי בן 9 כאשר נוכחתו של רבי מנחם מנדל מקוצק, הידוע כ"קוצקר", נכנסה לחיי. מאז היה הקוצקר עבורי לחבר קבוע ולאתגר מאיים. על אף שהקוצקר לעתים קרובות בלם אותי, הוא גם האיץ בי להתמודד עם שאלות שייתכן והייתי מעדיף לחמוק מהן.
שנים לאחר מכן , הבנתי שבכך שהונחיתי על ידי הבעל שם טוב והקוצקר גם יחד, הרשיתי לשני כוחות להתעמת זה עם זה בתוכי. לעתים גבר האחד על השני - אך ידו של מי תהיה על העליונה ? מי בסופו של דבר ינחני ?שניהם דיברו באופן משכנע ושניהם צדקו במישור אחד אך במישור אחר עמדתם היתה מפוקפקת.
באופן מוזר מאד מצאתי מרגוע לנשמתי אצל הבעל שם טוב אך הקוצקר לא הרפה ממני. ההיה זה טוב  לחיות כשליבך קרוע בין השמחה של מז'יבוז' לבין החרדה הקיומית של קוצק ?... ההיה זה חיים שאדם היה בוחר בהם ? לא היתה לי ברירה: ליבי היה במז'יבוז', ה"מוח" שלי היה בקוצק."

אני מניח שהכתיבה של שני הספרים היתה לא רק מהמניע האישי. השל חשב, כמדומני, שהעולם זקוק לניעור מכיוון תורתו הרדיקלית של הקוצקר. השאלה שאני מעלה כאן - לעצמי ולששת קוראיי - היא האמנם ? האם אכן בפי הקוצקר מסר חיוני עבורנו היום ?

ברור שכדי להשיב על השאלה הזאת - צריך להכיר את הקוצקר , כל הפחות את הקוצקר בעיני רוחו של  השל. ייתכן והרשימה הזאת היא הקדמה לעיסוק בכך. 

בפתח דבר של דרור בונדי למהדורה שבעברית של "קוצק" הוא כותב:

"אלוהים מאמין באדם - זוהי בשורתו העמוקה של אברהם יהושע השל ....השל מפגיש אותנו עם אלוהים שאינו מרוחק ועסוק בעצמו ובדתו, אלא אכפתי, מאמין ואוהב אדם באשר הוא אדם. שכינתו ממלאת עולם ומלואו, קרובה לכל אשר יבקשוה, לכל אשר יפעלו באכפתיות כלפי האחר. בשורה זו ניכרת מכל שורה בהגותו של השל,...
ואולם, כגודל האהבה כך סכנת הקיטש, כעוצמת הקריאה להתחדשות רוחנית כך חולשת השקיעה לניו־אייג' בעלמא. מבחינה זו, יש חשיבות קריטית לספר שלפנינו...שכן דווקא בו נחשפים התהומות שהתמודד עמם לשם יצירת הגותו האופטימית. בספר זה מופיע לפנינו השל שלא הכרנו לפני כן, השל הכואב את השריטה הכרוכה בקיום האנושי, השל שתודעת היסוד שלו נוכח השואה היא כי שכינתו של אלוהים נעדרת מחייו של האדם המודרני, חילוני ודתי כאחד.
לאורו של הספר שלפנינו, מתחדדת ההבנה כי קריאתו של השל 'אלוהים חי ואכפתי!' היא זעקה ליקיצת אלוהים ואדם, לתחיית האמון שהופר, לכינון הקשר שנפרם. אמונתו של הלש באלוהים  חיים אינה שכנוע בעובדה אלא אמון בתחייה. הוא עומד פקוח עיניים נוכח השואה, נקרא נוכח היעדרות אלוהים ואובדן הצלם שבאדם, אך דווקא משום כך אינו מוכן לוותר על ה'זוגיות' בזו, תקוותנו היחידה."^

המשך יבוא אינשאללה
  שבת שלום
      ג'ף 

*A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. xiv

^א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' ix -viii

יום שישי, 24 בנובמבר 2017

משהו על השל ( המשך 241117 )


בזמנו "העמדתי" את הגותו של השל על שלושה אדנים: פרספקטיבה, ביקורת ועשייה. אם הזמן הבנתי שאלו הם אדנים של צורה ולא של תוכן וכי הם כפי הנראה נכונים במידה כזו או אחרת להוגים רבים. אף על פי כן הם כלי ונראה שכלי יעיל לעשות מה שאני רוצה לעשות עם השל והוא להציג אותו לציבור הישראלי הרחב.
היום אני רוצה לדבר על עשייה.
העשייה היא בריח תיכון בתפיסה המסורתית ( שלא לומר הלכתית ) של היהדות. "נעשה ונשמע" הוא עקרון מכונן, העשייה קדמה וקודמת לשמיעה , להבנה, ואפילו להגות. ( וראו דברי אבי ורשבסקי על ....).  נדמה לי שהעולם הרחב לא חי עם התובנה הזאת. אליבא דידו - ככל שאפשר לדבר בהכללה שכזו  - ההגות לחוד והעשייה לחוד. זה לא עובד כך במציאות וממילא בורא עולם התכוון - על פי המסורת היהודית - למציאות זו  ( משלבת עשייה ודעות במקרם אחד ) כאשר ביקש להעניק הבכורה לעולם העשייה ( "המצוות המעשיות" כדברי לייבוביץ ). עולם העשייה מעצבת בפועל את מחשבתנו. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" ( ספר החינוך ).

המשך יבוא

יום חמישי, 23 בנובמבר 2017


אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ח^


פרשת ויצא היא הפרשה של כל אדם.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, והבעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו פרשה בו אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שסביבו. והשאלה היא מה עושה יעקב של עכשיו כשהוא עומד אל מול הדברים האלו."
...
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש הישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' (ברכות ו, ב). עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' (קהלת יב, יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה- כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאד, חמורה מאד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו. איך שכל המציאות כולה תלויה בו. למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*

שבת שלום
    ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע", הוצאת קורן ירושלים,  שפע - מגיד, עמ' 66, 70 -71
^ ראו אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ד

יום שישי, 17 בנובמבר 2017

משהו על השל


יכולתי לשים את זה בבלוג שמוקדש ל"ציטוטי השל ". אבל האמת היא שכאן "הבית" שלי, ב"אלו דברים". לעת עתה. ולכן נרשמים הדברים כאן. במיוחד שכעת אני לא בבית אלא בירושלים. גם זה סוג של בית. הפלגת גודמן ( שוב ). נסה לחזור למסלול.
ובכן, אין בכוחם של אנשים מתים להנהיג. דור דור ודורשיו. אנשים מתים יכולים להוות השראה. הנהגה, בכל תחום יכולה לבוא אך ורק על ידי אנשים חיים.
זאת אמת. אמת קשה.  דור דור ודורשיו. אני לא יודע מה הפשט של הדברים האלו, אבל אין עיסוקנו בפשט כעת אלא במדרש.
מה לך ולהשל ?
ראיתי בספר על בנו של ה"מי השילוח" - ה"בית יעקב" שכל אדם צריך שיהיה לו שני מורים, מורה מבין המתים ומורה מבין החיים. השל הוא מורה שלי מבין המתים. שמו של המורה מבין החיים שמור במערכת.
הקוצקר אמר, כך אומרים, שהאמונה חזקה מהראייה. לכו תנסו לשכנע מישהו שכבר החליט, לשנות את דעתו, לראות דברים אחרת ממה שהוא מאמין.
אנחנו רחוקים מאד מהרי הקרפטים, כאן בארץ ישראל ובמנהטן, רחוקים מעולמו הרוחני של הבעל שם טוב ואבותיו החסידיים - הרוחניים של השל. מצוקות הזמן שעברו על השל עודן איתנו. השל הפציר בדורו, השל מפציר בנו, לא להשלים עם אלילות מודרנית, לא לעמוד מנגד כנגד עוולות חברתיות שהן בגדר נורמה מקובלת או סטייה מקובלת מנורמה בכל חברה ( ההקדמה לספרו על הנביאים). לא שמעו להשל בדורו, או בקושי שמעו לו...ראו היכן נמצאת היום ארצות הברית של אמריקה. בקושיי שומעים לדברים היום.

המשך יבוא *

שבת שלום
   ג'ף






אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ח


אנחנו בדרכים, לשם שינוי. ואגב שינוי, השיר שלהלן הוא כאן בגלל שורה אחת שבו ( שנדמה לי לא היתה בגרסה המקורית ) : "אחרי שינויים על גבי שינויים נותרנו פחות או יותר מי שהיינו קודם". after changes upon changes we are more or less the same



שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ח


דברי הרב מנחם פרומן זצ"ל מתוך קובץ שיחות בעריכת יוסי פרומן ,תחת הכותרת: "חסידים צוחקים מזה"* :


"כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שהתחלתי ללמוד תורה, חשתי שהגאולה שדת ישראל זקוקה לה היא פמינציה של הדת, ולשם כך קם המפעל הציוני.
תורת חוץ לארץ היא תורה גברית. יש מסביבנו אויבים ואנחנו לא נכנעים, נשארים בשלנו, מתגברים 'מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח'.
 המפעל הציוני הביא אותנו לארץ. תכליתה של הציונות להפוך את דת ישראל ואת הרוח היהודית לנשית יותר, רכה יותר, תורת ארץ ישראל היא תורה של שלום ולא של התגברות והתגוננות.
זה יכול להתבטא במעבר מלימוד הלכה ודינים, שהם קשים כברזל, ללימוד זוהר, שהוא רך כאור. מטרת האלכימיה היא להפוך ברזל לזהב, לאור. האלכימיה של הדת היא זאת שהופכת אותה ממחויבות לחופש.
בעלי הסוד נקראים בזוהר' מחצדי חקלא' ( קוצרי השדה). על פי הפסוק 'הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ'. לימוד תורת הנגלה הוא זריעה, יגיעה, עמל. ואילו עניינה של תורת הנסתר הוא להתענג על ה'. לקצור את הפירות. הסוד הוא השכר על העמל של הנגלה. מה שמקבלים."

שבת שלום
     ג'ף

שיחה קב בעמ' 91- 92 , הוצאת עמותת 'חי שלום'  - גוונים לדמותו של הרב מנחם פרומן

תוצאת תמונה עבור חסידים צוחקים מזה

יום חמישי, 2 בנובמבר 2017

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ח


לכבוד שבת ולכבוד אירועי הימים, שיר של ישראל אלירז  ז"ל ותודה לשלמה ניצן יבדל"א שבזכותו הכרתי לראשונה את השיר

"56

  התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
  מופרכת מעיקרה.

 להיות כמו כולם לא היה
 שורש נחשב בעיניו.

 שנואה עליו האמירה, ה כ ל
 הולך אחרי הכסף.

 לא קרא שירים סיניים אבל
 אבי ידע,

 מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי וכו'

 לא שזה הקל עליו את אלימות היש
 או את מחיר חרון היומיום.

 מתי שמעתי לראשונה מפיו את השמועה
'על אודות הדברים האמתיים'"


מתוך קובץ השירים של ישראל אלירז שנקרא "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 68





שבת שלום
     ג'ף