רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 12 ביולי 2019

יום רביעי, 10 ביולי 2019

אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ט

לאחרונה אני צריך להקשיב להשל ביתר שאת.
השל שאמר בין היתר שהוא אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתו.
מהדורת החדשות של יום רביעי נפתחה בידיעה על אשה הרה בבית חולים שהכתה את רופאה ההרה גם כן עד כדי כך שהרופאה מאושפזת וחוששת לגורל העובר שבבטנה.
הידיעה הבאה באותה מהדורה היתה על נהג מונית שכפעולת תגמול על ההמתנה שלו בפקקים עקב הפגנות יוצאי  אתיופיה השבוע, החליט לכלוא כליאת שוא נער אתיופי שהסיע במונית, מידה כנגד מידה, למשך שעתיים.
הידיעה הבאה היתה סיפורו העגום של פלסטיני שהושיט עזרה למשפחת מרק שנפגעה בתאונת דרכים באחד מכבישי יהודה ושומרון וכיום חי בחוסר כל על חוף ימה של תל אביב, מנותק בעל כרחו מאשתו ובבנו שנותרו ב"שטחים", בברחו לבדו מחמת האיומים על חייו מצד חבריו הפלסטינים, אות הוקרה על אנושיותו.
הידיעה הבאה ספרה על גילויי הגזענות שפרצו שוב אצל אוהדי בית"ר ירושלים - כנגד שחקן הקבוצה שאינו יהודי.
דילגתי בדיווח הזה, על הידיעה אודות ג'פרי אפשטיין המיליארדר היהודי האמריקאי שנעצר בעוון סחר בקטינות וכן על הידיעה החשד שפעלה בישיראל רשת  לסחר בתינוקות.
"יום בחייו של...." יום בחיינו.... מהדרות חדשות אקראית של יום רביעי, היום שבו הלוים היו אומרים בבית המקדש : אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
למען שלמות התמונה - לא המשכתי לצפות במסטר שף, ויצאתי לישיבה של מרקם אזורי.
אני חושב לאחרונה שכולנו צריכים להקשיב להשל ביתר שאת
השל שדיבר על המפלצתיות של האפליה, על כך שאדישות גרועה מרוע, ועל כך שעל מנת להיות בני אדם עלינו להתעלות על עצמנו.
קולו של השל הוא קולם הנשכח והנדחק אל השוליים של נביאי ישראל. הקול שזעק נגד העוולות היום יומיות, עושק הדל ואטימות הלב של שועי העולם.
ולא דברנו כלל על נבואתו של בלעם
שבת שלום
    ג'ף
 

יום חמישי, 4 ביולי 2019

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ט






Seamus Heaney - Postscript from Éamon Little - LittleVision on Vimeo.












קטע מתוך שירו של יהודה עמיחי "אלים מתחלפים התפילות נשארות לעד"*:

"ראיתי ברחוב, בערב קיץ, 
ראיתי אשה שכתבה מילים 
על ניר פרוש על דלת עץ נעולה, 
וקיפלה ושמה בין דלת למזוזה והלכה לה. 

ולא ראיתי את פניה ולא את פני האיש 
שיקרא את הכתוב 
ולא ראיתי את המילים. 
על שולחני מונחת אבן שכתוב עליה "אמן", 
שבר מצבה, שארית מבית קברות יהודי 
שנחרב לפני כאלף שנים, בעיר שבה נולדתי. 
מילה אחת "אמן" חרותה עמוק באבן 
אמן קשה וסופי על כל שהיה ולא ישוב, 
אמן רך ומזמר כמו בתפילה, 
אמן ואמן, וכן יהי רצון. "


שבת שלום
    ג'ף

*יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 5

יום שישי, 28 ביוני 2019

יום חמישי, 27 ביוני 2019

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ט




במסגרת עבודתי השבוע הגעתי - לא בפעם הראשונה יש לומר - לדברים הבאים של השופט ניל הנדל. הדברים הם דברי הקדמה לפסק הדין שלו בבג"צ 466/07 גלאון נגד היועמ"ש. מדובר בדיון בבג"ץ במספר עתירות נגד חוקיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל. דעתו של הנדל היתה חלק מדעת הרוב שהחליטו לדחות את העתירות ( ששה שופטים מול חמישה ). ההדגשות להלן אינן במקור והן של הח"מ.


"... חשתי", כותב הנדל, "שהכרעות חוקתיות קשות מפיקות את המיטב מעבודת השופט ובה בעת חושפות את החולשה במלאכת השפיטה. ההנמקה בחוות הדעת השונות היא עשירה, מגוונת, יצירתית, ואף אישית במובן החיובי. אך השיטתיות בדרכי הבדיקה אינה מסתירה כי ההכרעה רחוקה מהאגף המתמטי ומעולם שבו יש תשובה אחת נכונה וברורה שבכוחה לשכנע את כל הדנים בסוגיה. כדברי הרמב"ן:

"יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב [=בדרך כלל] קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות [=מתמטיקה]" (רמב"ן, הקדמה לספר מלחמות ה').

           מצאתי נחמה בדברי ערוך השולחן (נכתבו ברוסיה בסמוך לתחילת המאה ה-20):

כל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבא, זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה, וכל התורה כולה נקראת  שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות, ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, ערוך השלחן, הקדמה לחלק חושן משפט).

           אכן, לעתים ההרמוניה עשויה להיווצר לא מן ההתאמה בין קולות המקהלה, אלא מהמרחק שביניהם."

לעתים ההרמוניה עשויה להיווצר לא מן ההתאמה בין קולות המקהלה, אלא מהמרחק שביניהם.

שבת שלום
    ג'ף

יום שישי, 21 ביוני 2019

יום חמישי, 20 ביוני 2019

אלו דברים לשבת פרשת שלח־לך תשע"ט

"כיצד  אנשים, שהתורה מעידה עליהם שהם נשלחו 'על פי ה'', וכי 'ראשי בני ישראל המה' עומדים ואומרים : ' אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ ישראל ? "

שאלת הרב עדין אבן ישראל שטיינלץ בדבריו על פרשת השבוע בספר "חיי עולם"




כתבתי כאן ואמרתי כבר בעבר ב"אלו דברים" שזהו "ספר חובה בכל בית".

"המרגלים הגיעו למסקנה" ממשיך הרב עדין וכותב שם, "שהבעיה היא לא שהארץ כזאת וכזאת; הבעיה היא המעבר מהמדבר לארץ. הטענה שהם מעמידים היא חלק מהחיים שלנו כל הזמן. למה צריך את כל הכאב ראש הזה ? מה יש בארץ ישראל ששווה את כל זה ?"

" המרגלים הם אלה שהצמיחו את השיטה שאומרת שהגשמי הוא מלוכלך ולא רצוי, ושצריך רק לדבוק ברוחני, ולעומתם עומד משה ואומר שלארץ יש את הקשיים שלה ואת הקדחת שלה, ולמרות שהמן הוא נפלא ואין איתו בעיות - עדיף לחיות על חיטים שגדלות בזבל של פרות."*

לעוד על המאבק בין החומר לבין הרוח ראו דברי חני בריגע להלן:


‏‎Hanni Briga‎‏ 
9 שעות
"בואו נדבר רגע על שכנות טובה:
תושבי רח'מה הם שכנים שלנו. של ירוחם. הם כאן תמיד ואנחנו פוגשים אותם בכל מקום. אבל בירוחם. פחות אצלם בבית כי אין לנו באמת מה לחפש שם. פה ושם יש אירוע נחמד סביב חגים או מפגשים יזומים שמארגנים חברי מרקם אזורי - ירוחם.
הם מוצאים אצלנו את מה שצריך להיות להם אבל אין - מרפאה, דואר, סופר, מגרש כדורגל, בריכה וכל מה שעולה בדעתכם שצריך להיות בישוב. בבתי הספר ובגנים אנחנו לא פוגשים אותם, כי את זה הם לא רוצים. ובצדק. זכותם המלאה. ובואו נודה על האמת - גם אנחנו לא רוצים אותם במוסדות החינוך שלנו.
אז הם רוצים בית ספר - בית ספר יסודי לילדי הכפר!
למרות שיש אישור להקמת בית ספר בכפר הלא מוכר רח'מה מכל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים, יש פקידים שדואגים שלא יהיה להם בית ספר. החשש האמיתי הוא שבית ספר יוליד ישוב. כאילו שהם לא שם ממילא. כבר עשרות שנים.
עכשיו עזבו דיבורים על צדק, מוסר, ערכים, שוויון ושאר ירקות. זה יפה. זה חשוב. וברור שאני בעד המוטיבציות שנובעות מכל זה. אבל האינטרס ברור - אם לתושבי רח'מה לא יהיה חינוך ראוי לילדיהם, אנחנו, תושבי ירוחם, נסבול מזה. פשוט ככה. אם לא נסייע לתושבי רח'מה במאבק הצודק שלהם להקים בית ספר ולאפשר חינוך לילדיהם, אנחנו נשלם על זה מחיר יקר מאד. החיים הפסטורליים שלנו לא יהיו כל כך פסטורליים ונצטרך להתמודד עם צרות צרורות שלאף אחד לא תהיה שליטה עליהם.
לאותם פקידים שם למעלה, בתמיכה של תנועה שקמה רק בשביל זה, לא ממש מזיז. יש להם פרשנות אחרת לצדק, מוסר, ערכים, שוויון בכל מה שקשור להתיישבות בנגב. אותם לא מעניינים תושבי רח'מה ואפילו לא תושבי ירוחם, רמת נגב, דימונה ומצפה רמון. הם יגידו שכן אכפת להם (מיהודים), וגם יפחידו אותנו מפני השכנים שלנו (הבדואים).
היום, ירוחמים מימין ומשמאל הגיעו להפנינג התמיכה. התמונות האלו מדברות בעד עצמן - ירוחמים ותושבי רח'מה רוצים להמשיך בשכנות הטובה תוך כבוד כל אחד לזהותו ולזכות שלו לחינוך ילדיו, בתקווה משותפת שנמשיך בשכנות הטובה הזו, לפני שהמציאות והאדישות יתפוצצו לנו בפנים.
ככה פשוט!"
לצילומים ולעוד דיווחים על ההפנינג ראו ב : https://www.facebook.com/MirkamYeruham/

שבת שלום
    ג'ף


*כל הציטוטים דלעיל הם מדברי הרבי עדין על פרשת השבוע הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 323 - 330


יום רביעי, 19 ביוני 2019

https://arthurkurzweil.com/2019/06/rabbi-adin-steinsaltz-the-words-of-god-in-mount-sinai-are-eternal/


The best way I know for invoking the Divine is by prayer.
Once, when my daughter was two and a half, I was home, praying minha (afternoon prayer).
It was the first time she had seen me doing so at home.
But what is prayer?
She tried to speak to me, but I did not answer.
She was bothered by this, and when I finished, asked me what I was doing.
Being a young father, and thinking I was clever, I gave her an answer that I thought was both true and meaningful.
I told her I had been talking to God.
She then asked me something that I’ve been thinking about ever since.
She asked me: “And what did He answer you?”
I think this is the real question.
We may sometimes be able to pose questions to God.; but how can we learn to listen for His answer?
In the Middle Ages, they used to say that the highest point of knowledge is to know that we do not know.
Yet there is a tremendous difference between the “I don’t know” of the ignorant and the “I don’t know” of the learned person.
The difference is as great as that between the naiveté of a child and that of a person who knows a great deal, yet remains innocent.
We, as human beings, are at the point of sometimes being able to ask questions, or begin a prayer.
We believe – as the Ba’al Shem Tov said – that the words of God in Mount Sinai are eternal in the sense that He is still speaking them.
God is still speaking; it is we who no longer hear.
But if, in prayer, we will try long enough to listen, too, we may perhaps get to hear something.
–Rabbi Adin Steinsaltz

יום חמישי, 13 ביוני 2019

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"ט


ה"מי השילוח" על הפרשה אומר:

"בספר במדבר נרמז כי לא יצדק לפניו כל חי
שאפילו נפשות יקרות
אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,
שבפרשה זו כתיב ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה,
ובפרשת שלח כתיב חטא מרגלים כולם אנשים ראשי
בני ישראל שהיו תועי לבב ולא ידעו דרכי ה',
וכן בפרשת מקושש, ובפרשת קורח
שפיקח היה ועינו הטעתו, ובפרשת חוקת כתיב
מי מריבה על משה ואהרן, ובפרשת בלק
על זמרי בן סלוא שהיה נשיא,
זה רומז מה שנאמר ( דברים ט'ז') זכור אל תשכח
את אשר הקצפת את ה' אלוהיך במדבר,
כי מדבר מורה על החורבן והשממון שבכל פרט,
וכמו שהיה עלמין דאיתחרבו קודם עולם הבנין,
וזה רומז בכח אדם על כוחות השובבים והפראים שבו
שרוצים להחטיאו בחטאת נעורים, ולכן
גם בכל ענינים גבוהים נמצא מכח המדבר,
כי מדבר מורם על כלל העולם,
שקודם בריאת צורת האדם היה כל העולם כולו מדבר
שישוב הוא רק מבני אדם וכל דבר טרם שנגמר
צורת האדם בשלימות
נקרא מדבר"*

ותודה לאביבה גוטלייב זורנברג שמפנה כמה פעמים
לדברים הנ"ל בספרה על ספר במדבר שטרם תורגם לעברית.^

שבת שלום
     ג'ף

*ר' מרדכי יוסף מאיזביצא, מי השילוח ( חלק שני ) בהוצאת מכון להוצאת ספרי רבה"ק מאיזביצא ראדין, עמ' צו
Avivah Gottlieb Zornberg, Bewilderments Reflections on the Book of Numbers, Schocken Books,

יום חמישי, 6 ביוני 2019

אלו דברים לשבת פרשת נשא ולחג מתן תורה תשע"ט


"אני רוצה", אומר אביו של יהודה עמיחי, לקראת סוף פסקה מס' 4 בשיר "מלון הוריי", "להוסיף
שניים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד־עשר, 'לא תשתנה'
והדיבר השנים־עשר, ' השתנה תשתנה'"*

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ יבדל"א בדברים על חג השבועות בספר "חיי שנה":

"...יש הבדל עצום בין 'לא תרצח' כביטוי שבא להסדיר את חייה הנורמליים של חברה, שאיננה יכולה להרשות לעצמה רצח או גניבה, לבין 'לא תרצח' שבעשרת הדברות. איסור הרציחה של החוק הפלילי של כל אומה ולשון הוא אמנה חברתית, מוסכמה תרבותית וכיוצא בהן. 'לא תרצח' שבעשרת הדברות, לעומתו, הוא הצו המוחלט, הצו הקשור במישרין אל 'אנכי ה'' שמופיע בלוח השני. המוסר המעשי של חברה הוא דבר שונה בתכלית שינוי מן הצו של התורה. שכן בציוויה של התורה, אורחות החיים ודרכי החיים הראויים הם ביטוי מתמיד של קדושה, של קשר עם המהות העליונה."^

שבת שלום וחג שמח
      ג'ף

* יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 38
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצוב הייחוד היהודי",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 233

יום חמישי, 30 במאי 2019

המשך יבוא ( שייך ל"ראיתי ברחוב" )

The Second Coming 
Turning and turning in the widening gyre   
The falcon cannot hear the falconer;
Things fall apart; the centre cannot hold;
Mere anarchy is loosed upon the world,
The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere   
The ceremony of innocence is drowned;
The best lack all conviction, while the worst   
Are full of passionate intensity.

Surely some revelation is at hand;
Surely the Second Coming is at hand.   
The Second Coming! Hardly are those words out   
When a vast image out of Spiritus Mundi
Troubles my sight: somewhere in sands of the desert   
A shape with lion body and the head of a man,   
A gaze blank and pitiless as the sun,   
Is moving its slow thighs, while all about it   
Reel shadows of the indignant desert birds.   
The darkness drops again; but now I know   
That twenty centuries of stony sleep
Were vexed to nightmare by a rocking cradle,   
And what rough beast, its hour come round at last,   
Slouches towards Bethlehem to be born?

יום ראשון, 26 במאי 2019

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשע"ט


זו זכות גדולה לגור על שפת המדבר.
זכות גדולה שהנאה גדולה בצידה.
בדברי הקדמה לשיחה שנתן זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1995 המשורר האירי שיימוס היני באוניברסיטת  MIT, אמר איש האוניברסיטה שם - כי אחת הסיבות שהיני מטייל בעולם הוא כי הדמיון שלו זקוק למפגש עם המציאות האמיתית.
המדבר הוא מציאות אמיתית.
אולי יותר נכון לומר טבעית.
אתה מביט החוצה ואתה רואה מול עיניך מעשי בראשית.
עד הכביש. על הכביש  ( הציביליזציה ) והשלכותיו נדון ברשותכם בהזדמנות אחרת.
כעת אנחנו במדבר.
בלילה.
מול מסך מחשב
ומקלדת
בסלון.
המקרר רועש.
משום מה.
בבוקר אתמול
הביאו בלון גז.
פרגמנטים
שברים
זה כל מה שיש
"על שלחני מונחת אבן"
כתב יהודה עמיחי
"שכתוב עליה אמן
שבר מצבה, שארית
מבית קברות יהודי"
צדק המורה לספרות שלי
שהחדיר בנו את החשיבות
לדעת שירה בעל פה
שכן כשאתה יודע שיר
בעל פה הוא פועל
בתת מודע שלך
בלי משים
כמו המדבר.
המדבר לא שואל אותך
שאלות כמו שומר הסף
בבנין היוקרתי במנהטן
מי אתה ? לאן פניך ?
את מי באת לבקר ?
המדבר הוא השאלה
בעצמו.
איך אתה חושב תחיה
כאן בחום הזה ? היכן
תמצא מחסה ? מים ?
בשבוע שעבר הבאנו ההשערה של דוסטויבסקי שאולי הנצח הוא חדר אחד קטן
כולו פיח ועשן ועכבישים בכל פינה
מי שגר על שפת המדבר יודע שהנצח איננו חדר סגור.
על כל פנים איננו רק חדר סגור
הנצח יכול להיות גם מדבר
כיצד תבקשו את הנצח שלכם ?
עם סוכר או בלי סוכר ?
חדר סגור ? או מדבר ?
תשובה חותכת יחידה וחד משמעית ?
או שם, היכן ששמים ואדמה
נפגשים ?


שבת שלום
     ג'ף


יום חמישי, 23 במאי 2019

אלו דברים לשבת פרשת בחוקותי תשע"ט


בשבוע שעבר הבאתי כאן מדבריו של אברהם יהושע השל על הקשר בין הנצח לבין השבת.
אני נבוך מול המושג הזה - נצח. דבר אחד שאני יכול להעלות בדעתי בהקשר אליו - הוא - שיש לו קיום למול פני הארעיות שלנו כבני האדם, הסופיות שלנו, והרצון שלנו - שיישאר חותם כלשהו אחר לכתנו.
פנחס שדה פותח את דברי ההקדמה שלו לקובץ האמרות שמיוחסות לרבי מנחם מנדל מקוצק שערך, בדברים הבאים של דוסטויבסקי ( בתרגום י"ח ברנר) מפי אחד הגיבורים של "החטא ועונשו":

"הנה, את הנצח אנו משַווים לנגדנו תמיד כרעיון שלמעלה מהשגתנו, כאיזה גודל, גודל! אבל, מנין לנו הגודל ? שמא תחת כל זה יהיה שם רק חדר אחד קטן, מעין בית־־מרחץ כפרי, כולו פיח ועשן, ועכבישים בכל פינה, והנה לך כל הנצח."*

ובהמשך, אחר  תיאור קצר של תקופת חייו האחרונה של הרבי מקוצק, שבו הוא הסתגר בחדר קטן ששדה ראה אותו בעיני רוחו כחדר שגם הוא היה כולו פיח ועשן, ומן הסתם היו בו עכבישים בכל פינה, אומר שדה:

" אמנם רחוק ממני לחשוב כי דווקא באותו חדר מסוים היה משהו ממהות הנצח. אף כי , מה אנו יודעים ? אולי הנצח כאן. אולי הוא שם. אולי מה שיותר כאן הוא יותר נצח. אולי הנצח בכל מקום. אולי הוא בשום מקום."*

שבת שלום
    ג'ף

* פנחס שדה, איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה - אמרות, תורות וסיפורי־חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן, עמ' 5

יום חמישי, 16 במאי 2019

אלו דברים לשבת פרשת בהר תשע"ט


"התפישה שעל־פיה השבת והנצח הם אחד - או שמהותם אחת - עתיקה היא.* האגדה מספרת:


בשעה שאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אני נותן לכם את התורה, אמר: האם מקיימים אתם המצוה שבה אני מנחיל לכם את העולם הבא ?
וישראל היו משיבים ואומרים לפניו: ריבונו של עולם ! הראנו דוגמה של העולם הבא בעולם הזה.
אמר להם : זו השבת.^

מסורת עתיקה אומרת כך: ' כי אני ה' מקדשכם' - לעולם הבא, כגון קדושת השבת בעולם הזה, נמצאנו למדין שהיא מעין קדושת העולם הבא'.*^"

הערות השוליים:

*'היום השביעי הוא אות לתחיית המתים ולעולם הבא' וכתוצאה מכך, אין מתאבלים ביום השבת. חיי אדם וחוה, מא ע"א
The Apocrypha and Pseudopigrapha ed. Charles II 151
על פי לוי גינצבורג  The Book of Adam' Jewish Encyclopaedia' מקור הספר הוא יהודי.

^ אלפא ביתא דרבי עקיבא, אוצר המדרשים, עמ' 407; ראו גם עמ' 430 והשוו למדרש המצוטט גם בכד הקמח, שבח , בסוף

*^ מכילתא לשמות , לא, יז

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ'  105 , 167  

שבת שלום
    ג'ף


לוין עליו השלום

For two words and more


תמיד אהבתי את פיליפ לוין
אחרי ששמעתי את הדברים להלן אני יודע למה


לפני שנגיע לג'יימס באלדווין ולקרל יאנג -
אהבתי את מה שאמר השבוע ארז טל, אחד ממנחי האירוויזיון בראיון ברדיו: שלא צריך לקחת האירוויזון ברצינות
כאבתי את מה שרשם השבוע הרב אביה הכהן בפייסבוק: "אחת המתנות הגדולות של העם היהודי היא שבת. אוי לעם היהודי שמוותר על שבת לטובת אירוויזיון!"
בין שני הקטבים האלה - קוטב בידור הקל הכאן והעכשיו לבין קוטב המשמעות האין־סופית, הנצח  - רבים מאתנו חיים את חיינו.
תנא דמסייע משמעותי באותה מלחמת קיום היא השירה.
"השירה עוזרת לנו לחיות את חיינו", אלה דברי המשורר האמריקאי וולאס סטיבנס שהכרתי באמצעות עבודתה הפרשנית על התורה של אביבה גוטליב זורנבג תבדל"א.
אין לי מושג למה- אבל אני מוצא את עצמי חוזר לאחרונה לעיין ביוצרים שהתחלתי איתם את המסע הזה שנקרא "אלו דברים" : בוב דילן, אביבה הזכרנו כבר, שיימוס היני ואחרים.


Baldwin & Jung et al


"“The sole purpose of human existence,” Carl Jung wrote in his reflections of life and death in 1957, “is to kindle a light in the darkness of mere being.” Five years later, in one of his least well-known but most enchanting works, the great novelist, playwright, poet, essayist, and cultural critic James Baldwin (August 2, 1924–December 1, 1987) argued for this existential kindling of light as the sole purpose of the artist’s life.
In a 1962 essay titled “The Creative Process,” found in the altogether fantastic anthology The Price of the Ticket: Collected Nonfiction (public library), Baldwin lays out a manifesto of sorts, nuanced and dimensional yet exploding with clarity of conviction, for the trying but vital responsibility that artists, “a breed of men and women historically despised while living and acclaimed when safely dead,” have to their society."
see more at
https://www.brainpickings.org/2014/08/20/james-baldwin-the-creative-process/

“A society must assume that it is stable,” James Baldwin wrote in his timeless treatise on the creative process“but the artist must know, and he must let us know, that there is nothing stable under heaven.” And yet, paradoxically, in the very act of exposing the abiding instability of existence, art moors us to a sense of the eternal and becalms our momentary tumults against the raging ocean that has always washed, and will always wash, the shoreline of the human spirit. The poet Robert Penn Warren captured this beautifully in his meditation on the vital role of art in a thriving democracy, in which he asserted that art “is the process by which, in imagining itself and the relation of individuals to one another and to it, a society comes to understand itself, and by understanding, discover its possibilities of growth.”
see - 
https://www.brainpickings.org/2017/06/12/wallace-stevens-the-necessary-angel-imagination-reality/
h/t MARIA POPOVA

יום שני, 13 במאי 2019

Once upon a time


Once upon a time you dressed so fine
You threw the bums a dime in your prime, didn't you?
People'd call, say, "Beware doll, you're bound to fall"
You thought they were all kiddin' you*


אחד מזוכי פרס נובל לספרות בעת החדשה פתח את נאום ההכתרה שלו בהתייחס למילים "היו היה פעם"  Once upon a time
כידוע שירו המונומנטלי של דילן "כמו אבן מתגלגלת" נפתח באותה דרך.
קרי לפנינו סיפור
( המשך יבוא א' ט' ט' וכו' )


*Songwriters: Robert DYLAN
Like a Rolling Stone lyrics © Special Rider Music, Sony Atv Music Publishing France, Sialia Records

יום שבת, 11 במאי 2019

התראה ובקשה

לכולם שלום ?
אני די לוקח בחשבון שאף אחד לא רואה  / קורה את הבלוג הזה , כאן נאמר.
אם אני טועה אשמח שמי שרואה הודעה זו ימצא /תמצא את הדרך להודיע לי על כך
תודה מראש
ג'ף

יום שישי, 10 במאי 2019

"תאולוגיה זה דבר מאד לא מהותי" - יהודה עמיחי

פתחתי בלוג יעודי לעיון בנושאי שירה.( "ראיתי ברחוב"  זה נקרא)
דא עקא הוא עדיין לא פעיל לגמרי עקב באגים שונים ולכן את הדברים לעיל ולהלן אני שם פה בינתים



יום רביעי, 8 במאי 2019

אלו דברים ליום העצמאות ולשבת פרשת אמור תשע"ט


החיים בארץ הם , לאחרונה במיוחד, כמו נסיעה ברכבת הרים. אי אפשר,  כמובן, לחיות על רכבת הרים, אז כל אחד מוצא לעצמו את הדרכים להגן על עצמו בפני העליות והמורדות החוזרות ונשנות, עליות ומורדות מטורפות.
כבר זמן לא קצר אני מוטרד מהיחסים המתוחים בין "יהדות" ל"דמוקרטיה" אצלנו.
אני רואה ומבין את המתח בין שתי אלה, בלי להיכנס כרגע להגדרות, על מה אנחנו מדברים בדיוק...אבל, אני מאמין: ניתן ליישב את המתח הזה, לחיות איתו, וש"יהדות" ו"דמוקרטיה" יכולות לחיות זו לצד זו בשלום.
השבוע ביקש ראש הממשלה ושר הבטחון, זו השנה השניה, לאסור על כניסת פלסתינים לטקס זכרון משותף , כבשנה שעברה ( כשליברמן מילא אז את תפקיד שר הבטחון ). כבשנה שעברה, בג"ץ פסל את ההחלטה.
אני  רואה את שני הצדדים שמעבר למתרס בענין הזה.  אני מבין את ההתקוממות הרבתית כנגד החלטת בג"ץ אבל אני גם מבין את החלטת בג"ץ. וחשבתי, או "נפל לי האסימון"  - בעקבות עיון בפסקי הדין האלו ובפסיקה אחרת של בג"ץ מהתקופה האחרונה,-  מהו הגרעין היסודי של הדמוקרטיה, שבלעדיו "חבל על הזמן". הגרעין היסודי של הדמוקרטיה, אחד הגרעינים, הוא:
סובלנות לדעות מנוגדות לשלך.
זה כל הסיפור.
בלי הסובלנות הזאת, סובלנות במובן של tolerance , במובן של יכולת לשאת אם לא להכיל, דעות מנוגדות לשלך - אין דמוקרטיה. סובלנות לדעות שאינך מסכים איתן הוא יסוד מכונן בדמוקרטיה.
כשחושבים על זה , מניין בא היסוד הזה ? ראשית, הוא בא ממקום שאומר: "אני צודק. אבל יכול להיות ואפילו סביר להניח שאני לא צודק ב100%, יכול להיות שאני צודק ב95%." הוא בא מהמקום של ה5% האלה שבהם אולי אני לא צודק. הוא בא ממקום נוסף.  לא רק שיש איזה 5% שאולי אני לא צודק בהם, הוא בא ממקום של "אני בן אדם אבל אני לא אלוהים ואני לא הבן אדם היחיד כאן. יש עוד בני אדם. וכל בן אדם באשר הוא, נברא בצלם אלוהים". אמנם למדתי דווקא ממורי ורבי ההומניסט הגדול, ההומניסט הדתי הגדול, אברהם יהושע השל, שאפשר לאבד את צלם האנוש ולצאת מתוך הקטגוריה של בן אדם שנברא בצלם אלוהים, אך נשאיר את זה לעת עתה.
צלם אלוהים אומר שבתוך ה"אני" יש משהו שהוא לא אני, משהו מעבר. בנקודת המעבר אתה ואני והוא חולקים, אם לא מקום אז זמן. זמן חיינו באותה עת על פני כדור הארץ. השותפות הזאת של "כולנו נולדנו בצלם אלוהים" מחייבת סובלנות. אילו היינו אלוהים לא היתה בעיה, אך גם לא היה מקום לאחרים.
עד כאן דברים שרשמתי - או יותר נכון הקלטתי  - בהליכה יומית באחד הבקרים השבוע. בחלק האחר של ההליכה האזנתי לשיחה מפי אחד מהמשוררים הלאומיים של ארצות הברית מלפני כתשע שנים, W S Merwin. ממרווין למדתי שיש להוסיף עוד יסוד אחד ליסודות הדמוקרטיה - וזהו "הדמיון" the imagination. טרם סיימתי ההאזנה של ההרצאה המופלאה שתמצאו אותה בהמשך. הכוונה היא לחזור ליסוד הזה באחת הרשימות הבאות ולהרחיב את הדיבור על הקשר בין הדמיון לדמוקרטיה.

עצמאות שמח ושבת שלום
        ג'ף

יום שישי, 3 במאי 2019

יום חמישי, 2 במאי 2019

אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשע"ט

דברים קצרים מהרגיל ושתי הפניות.

אני מפנה למאמרו של אברהם יהושע השל "נשאת ונתת באמונה ?" שהתפרסם בקובץ "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת , זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, בעמ' 90.

מובאה משם:

אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. 

(שם עמ' 93)

אני מפנה לדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ יבדל"א  על הפרשה, בספרו "חיי עולם" בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ובשיתוף  המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 255

מובאה משם:

"איך אדם, שסך הכל נמנע  מלעשות כמה עבירות - נהיה קדוש ? נניח שאני עושה את כל הכתוב פה; יש פה כך וכך מצוות עשה, וכמות מסוימת של מצוות לא־תעשה. זה כל מה שצריך בשביל להיות קדוש ? הייתי חושב שבשביל קדושה צריך כך וכך גדרים וכך וכך עניינים מיוחדים, אבל שמישהו לא יעשה כמה דברים מגונים ? זה מה שיוצר אדם קדוש ?"

(שם עמ' 256)

שבת שלום
    ג'ף


יום חמישי, 25 באפריל 2019

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פ' אחרי מות תשע"ט


מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ב"חיי שנה" על "קריעת ים־סוף":

"בבני האדם קיים באופן טבעי הדחף להיות 'אני', להיות נפרד, ולכן העולמות בהם הם חיים שייכים ל'יבשה', למציאות הגלויה והפשוטה. במובן מסויים, האדם כלל לא יכול לחיות בעולם אינטגרטיבי, מפני ששם אין לו קיום כממשות לעצמו. לבני האדם, כיצורים של יבשה, יש חלוקה מאד ברורה בין מעלה ומטה, בין גבוה ונמוך, ועולמם מאוד מובחן ומופרד לפרטיו. בים, לעומת זאת, החלוקה הזו אינה קיימת כלל; בתוך הים כל העולמות משולבים זה בזה, ויוצרים מציאות שלמה...במובן מסויים הדג עצמו הוא חתיכת ים, הוא זורם בתוך הים והים זורם בתוכו, ואין הבדל בינו לבין המדיום שהוא חי בתוכו.
האדם נמצא, אם כן, במצב סבוך, שאין לו פתרון שלם: הוא נמצא על הארץ, ואין ביכולתו להתנתק ממנה ולהיכנס לים, בעוד שדווקא בו גנוז חלק גדול ממהותו. בעל כורחו הוא חי את החלק המזערי של הווייתו, על היבשה.
אפשר להמשיל זאת ללידת תינוק. בהיותו ברחם אמו, העובר הוא בבחינת 'ירך אמו', הוא מצוי באחדות שלמה עם הסביבה שלו, ואין לו קיום עצמאי. לאחר הלידה, בה הוא נחשף לאפשרות לחיות בעולמות המפורדים, הוא לעולם לא יוכל לחזור למצב אחדותי זה, משום שכעת התייחסות שלו לכל דבר, היא מתוך מצב מסוים, מתוך מציאות של קיום פרטי. באותה מידה, האדם לעולם לא יוכל להשיג את המציאות של הים בכל השלימות; כל שביכולתו לעשות הוא לעמוד על הארץ ולנסות לראות, ממקום עומדו על היבשה, את מעמקי הים."*

הדברים כמובן צריכים עוד עיון, בפרק בשלמותו מתוך "חיי שנה" ובכלל.

מזל טוב לרחלי ומשה ברוך להולדת בנם בערב פסח, אח ליאיר, רועי וישי, נכדנו הרביעי.

חג שמח ושבת שלום
       ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, עמ' 202

יום שלישי, 23 באפריל 2019

יום שני, 22 באפריל 2019

יום ראשון, 21 באפריל 2019

מעקב קפקא 210419 (בדיקה)

150419


" כלוב הלך לתור אחר ציפור" 

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 39

160419

"אתה התרגיל. אין תלמיד באופק."

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 40

בשלב ראשון, זה הולך לפי האורך. ויש גם דברים שהם בעייתיים לפרסום. מצד שני בשלב זה - הם יהיו בבלוג....נחיה ונראה...

210419

נכון לעתה, 190 נרצחו בסרי לנקה.

קפקא, לפי בלום, לימד אותנו שאין לנו שום דבר משותף עם עצמנו, לא כל שכן האחד עם השני.* קפקא לצד פרויד הוא ע"פ בלום היוצר שיצירותיו משקפות הכי הרבה את רוח המאה ועשרים

* Genius p 204

"ילד קטן  הוריש לו אביו ירושה אחת ויחידה, חתול, ובזכותה נהיה לראש העיר לונדון"

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, המחברת השנייה, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 19.

את המשפט הזה שמתי בפייס, בעקבות שיחה עם ס' פעילה בארגון חשוב וחיוני לקירוב ולשלום. והדברים גם בעצת הקוצקר ותלמידו ב.ד :-)

אנחנו צריכים לקפקא מטעמים ברורים, ומסיבות שלא ניתן ולא צריך להסביר אותן.

"ראיתי ברחוב, בערב קיץ" - עיונים בעמיחי ( טיוטה )

"ראיתי ברחוב בערב קיץ"
ראיתי "ברחוב" ולא בכביש, "בערב", לא בלילה ולא ביום,
"קיץ" ולא סתיו, חורף או אביב.
"ראיתי" ולא ראינו, "אשה" ולא איש, ולא נערה
"שכתבה" ולא רשמה ולא וכותבת, "מילים" ולא הודעה או משהוא אחר
שבכתובים. "על נייר פרוש" ולא נייר סתם, ולא פתק
"על דלת עץ" ולא פלדלת, ולא על החלון או בכניסה לבית,
"נעולה" ולא על דלת סתם.
"וקפלה ושמה בין דלת למזוזה" לא בין הדלת, בין דלת סתם
למזוזה, מזוזה ידועה ( פתח תחת הלמד שלפני המזוזה"). ואולי
זו הדלת, טיפוס של דלת, דלת אפלתונית, רעיונית .
"והלכה לה".
ארבע שורות של פתיחה
ארבע שורות סתמיות לכאורה ואולי לא לכאורה
ראיתי ברחוב, בערב קיץ
ראיתי אשה שכתבה מילים
על נייר פרוש על דלת עץ נעולה
וקפלה ושמה בין דלת למזוזה והלכה לה

" ולא ראיתי את פניה ולא את פני האיש
  שיקרא את הכתוב
  ולא ראיתי את המילים"

אחרי הפתיחה של מה שראה המספר
באות שלש שורות על מה שלא ראה.
הוא לא ראה את הפנים של הדמויות
ולא את המילים. הדמויות וכן המילים
הן אלמוניות

יום חמישי, 18 באפריל 2019

על הרולד פינטר ואלו דברים לחג החירות תשע"ט

אני משתדל לאחרונה ללכת כל יום.
לפעמים אני מאזין לרוח ולפעמים אני מאזין להרצאות שונות בהליכה.
היום "קפצה" ליו טוב שלי בנייד הרצאת הנובל של הרולד פינטר.
כותרת ההרצאה: "אמנות אמת ופוליטיקה".
הופתעתי לגלות שדברים  שכתבתי ב"אלו דברים" לפסח מתכתבים, בלי משים, עם דברים של פינטר בהרצאה, בנושא "האמת" אמת דרמטית ואמיתות אחרות, וכן ביחסם של פוליטיקאים לאמת. דברים מאלפים לחלוטין.
כשעזב פינטר  ( ששמו המקורי הוא פינטו, אגב, כן יהודי ) בהרצאה הזאת את התיאור של כתיבת מחזות
ופתח בהתקפה בוטה נגד פשעי מלחמה של ארצות הברית נדהמתי והתביישתי שלא הכרתי עד כה כמעט בכלל
את כתביו.

אלו דברים לחג החירות תשע"ט


נדמה לי שאנחנו ממעיטים בפגיעתם הרעה של שקרים בחיינו הציבוריים.
"האמת" , אומר השל, "היא לעתים אפורה".
אוי.
מה זה אומר? שלא הכל שחור או לבן.
כיצד נדע מה אמת ומה לא אם היא אפורה ?
ואם קשה לנו לזהות האמת כיצד נזהה השקרים ?
אנחנו יודעים אבל - בתוכנו, ( וכאן אני עובר למישור הפרטי ) כל אחד וכל אחת - כשאנחנו משקרים לעצמנו.
צריך להבחין בין אמת לבין אותנטיות - אמיתיות כנראה בעברית ( "האמת שלי" ).
בני ישראל יצאו ממצרים.
מסע היציאה הזה, מלמדים החסידים, נמשך עד ימינו אנו ועוד יימשך עד אחרית הימים.
במסע הזה, כפי שלימדונו יהודה עמיחי, שיימוס היני, צ'סלוב מילוש וישראל אלירז  יש תפקיד מכריע לשירה.
שירה היא רכה כמו האהבה, יחידאית.
כדברי מילוש:
Since poetry deals with the singular, not the general, it cannot...look at things of this earth other than as colorful, variegated, and exciting, and so, it cannot reduce life, with all its pain, horror. suffering, and ecstasy, to a unified tonality of boredom or complaint.
"כיוון שהשירה עוסקת ביחידאי, לא בכללי, אין היא יכולה להביט על קורות הדברים על פני כדור הארץ אלא כצבעוניים, מגוונים ומרגשים ולכן היא מנועה מלצמצם את החיים עם כל כאבם, היותם לעתים איומים, מיוסרים ומשלהבים, לצליל אחיד של שעמום או תלונה."
ולסיום דברי יהודה עמיחי, בשיר האחרון שבקובץ "פתוח סגור פתוח", "פצצת הזמן היהודית":

עַל שֻלְחָנִי יֵש אֶבֵן שֶחָרוּת עָלֶיהָ "אָמֵן", שֶבֶר אֶחָד
נִצוֹל מֵאַלְפֵי רִבּוֹא שִבְרֵי מַצֵבוֹת שְבוּרוֹת
בְבָתֵי קְבָרוֹת יְהוּדִיִים. וְאֲנִי יוֹדֵעַ שֶכֹל הַשְבָרִים הָאֵלֶה
מְמַלְאִים עַכְשָו אֶת פִצְצַת הַזְמַן הַיְהוּדִית הַגְדוֹלָה
עִם שְאַר שְבָרִים וּרְסִיסִים, שִבְרֵי לוּחוֹת הַבּרִית
וְשִבְרֵי מִזְבָחוֹת וְשִבְרֵי צְלָבִים וּמַסְמְרֵי צְלִיבָה חֲלוּדִים
עִם שִבְרֵי כּלֵי בַית וּכְלֵי קֹדֶש וְשִבְרֵי עֲצָמוֹת,
וְנַעֲלַיִם וּמִשְקָפַיִם וְאֵיבָרִים מְלָאכוּתִיִים וְשִנַיִם תוֹתָבוֹת
וְקֻפְסוֹת פּח רֵיקוֹת שֶל רַעַל מַשְמִיד. כֹל אֵלֶה
מְמַלְאִים אֶת פִצְצַת הַזְמַן הַיְהוּדִית עַד אַחֲרִית הַיָמִים,

קטעתי את השיר באמצעיתו, כמתחייב מנסיבות שונות וכיאה לדברים על מסע...שאין לו סוף

חג פסח כשר ושמח
שבת שלום
ג'ף

* יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 178, וראו המשך השיר שם


יום שלישי, 16 באפריל 2019

סיבות מדוע דילן זכאי לנובל

משהו שאמר פיטרסון על דוסטויבסקי חלחל...והוביל לזה, לרשומה הזאת ובכלל.


"...they'll kill him with self-confidence after poisoning him with words."

- Desolation Row

זה היה בתגובה למשהו  - או לדברי מישהו  - בפייסבוק שמיאנתי להגיב עליו ישירות. באופן כללי ותצמציתי אפשר לומר: נגד יהירות.

הדבר הבא, גם על רקע דברים שנאמרו על ביבי - שהוא אינו מסתכל אחרונה אלא רק קדימה ( ואחרים  )

"And since my feet are now fast
And point away from the past
I'll bid farewell and be down the line."

-Restless Farewell


וכמו שוינרוט אמר* - אודות זרם התודעה שנושא אותו... ( * על וינרוט צריך לדבר בלשון הווה אלא שכנראה צריך לתת לזמן לעשות עוד את שלו...)

יום שני, 15 באפריל 2019

מעקב קפקא 160419 פלוס



150419

" כלוב הלך לתור אחר ציפור" 

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 39

160419

"אתה התרגיל. אין תלמיד באופק."

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 40

בשלב ראשון, זה הולך לפי האורך. ויש גם דברים שהם בעייתיים לפרסום. מצד שני בשלב זה - הם יהיו בבלוג....נחיה ונראה...

210419

נכון לעתה, 190 נרצחו בסרי לנקה.

קפקא, לפי בלום, לימד אותנו שאין לנו שום דבר משותף עם עצמנו, לא כל שכן האחד עם השני.* קפקא לצד פרויד הוא ע"פ בלום היוצר שיצירותיו משקפות הכי הרבה את רוח המאה ועשרים

* Genius p 204

"ילד קטן  הוריש לו אביו ירושה אחת ויחידה, חתול, ובזכותה נהיה לראש העיר לונדון"

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, המחברת השנייה, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 19.

את המשפט הזה שמתי בפייס, בעקבות שיחה עם ס' פעילה בארגון חשוב וחיוני לקירוב ולשלום. והדברים גם בעצת הקוצקר ותלמידו ב.ד :-)

אנחנו צריכים לקפקא מטעמים ברורים, ומסיבות שלא ניתן ולא צריך להסביר אותן.

"הרגע המכריע בהתפתחות האדם נמשך תמיד."

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ'  29

"שני חטאים עיקריים חטא האדם, ומתוכם נגזרים כל השאר: קוצר־רוח ועצלות."

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ'  28-27

"מנקודה מסוימת ואילך אין דרך חזרה. לנקודה זו יש להגיע".

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 29-28