רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום ראשון, 31 במאי 2020

מתוך הפרק החמישי ל"הטירה"

כותב קפקא בפרק החמישי ל"הטירה"*:

" להפתעתו של ק., לא עלתה לו השיחה עם ראש־המועצה בקשיים גדולים. הוא ניסה לתרץ דבר זה בכך, שהמגע הרשמי עם הרשות היה בשבילו, לאור נסיונו עד כאן, עניין פשוט מאד. מצד אחד היה הדבר נעוץ בכך, שבכל מה שנוגע לטיפול בענייניו, יצאה כנראה איזו פקודת־קבע, שהיתה נוטה לו חסד מלבר, ומצד אחר נבע הדבר מאופיו האחיד־להפליא של השירות, שהוא מושלם ביותר, כמדומה, דוקא במקום שלמראית־עין אינו קיים. פעמים , כשהיה ק. מהרהר רק בדברים אלה, היה מצבו משביע־רצון כמעט בעיניו, אם כי לאחר כל התקף כזה של נחת־רוח היה ממהר ואומר לעצמו, כי דוקא כאן נשקפת סכנה.
  המגע הישיר עם הרשות לא היה קשה ביותר, איפא, כי הרשות, אם גם היתה מאורגנת יפה־יפה, באה לייצג עניינים מרוחקים, סמויים־מעין, בשמם של אדונים מרוחקים, סמויים־מעין, ואילו ק. נלחם על משהו קרוב וחיוני עד מאד, על עצמו; יתר־על־כן הוא נלחם, בתחילה לפחות, מרצונו־הוא, שהרי הוא עצמו היה התוקף; ולא רק הוא נלחם לעצמו, אלא נלחמו לו כנראה גם כוחות אחרים, שלא היו ידועים לו, אך האמצעים שנקטה הרשות נתנו מקום להאמין בקיומם. ואולם הרשות, שנענתה לק. מראש בעניינים בלתי־חשובים - לפי־שעה לא דובר ביותר מזה -, נטלה ממנו על־ידי כך את האפשרות לנחול נצחונות קלים, קטנים; ובתוך כך נטלה ממנו גם את הסיפוק הכרוך בהם ואת הבטחון המבוסס, הנובע מן הסיפוק הזה, שינחל גם נצחונות אחרים נכבדים יותר. תחת זאת הניחה לק. להחליק ולעבור כל מקום שרצה, אם כי רק בתחומי הכפר, פינקה אותו בתוך כך והחלישה אותו, מנעה כאן בכלל כל אפשרות של מאבק והעבירה אותו תחת זאת לתחום החיים החוץ־רשמיים, הנעלמים־מעין, העכורים, הזרים. לפיכך, יום אחד, כשלא הקפיד ךפקוח עין, יש שהיה הולך שולל - אף שהרשות האירה לו פנים ואף שמילא בקפדנות את החובות הרשמיות הקלות עד גוזמא, - אחרי אותו החסד שנטתה לו למראית־עין וחי את שאר חייו בחוסר־זהירות עד כדי כך, שהיה מתמוטט כאן ונופל, והרָשות, עדיין ברוֹך ובחביבות ועל־כרחה כביכול, אך בשם איזו תקנה ציבורית לא ידועה לו, היתה נאלצת לבוא ולסלקו מן הדרך. ומה יש כאן בעצם, מהו שאר החיים ? ק. לא ראה מעולם שְרָד וחיים השלובים זה בזה עד כדי כך כמו במקום הזה, שלובים זה בזה עד כדי כך, שלפעמים נדמה כי נתחלפו היוצרות. במה נחשבה, למשל, השליטה, הרשמית בלבד בינתיים, שהיתה לקלאם בעבודתו של ק., לעומת השליטה הממשית מאד שהיתו לו בחדר המשכב של ק.? ונמצא אפוא, שרק במגע הישיר עם הרשות היה מקום לקלות־דעת כלשהי, להתפרקות־מה, ואילו בשאר נסיבות דרושה היתה תמיד זהירות יתירה, מבט לכל עבר לפני כל פסיעה ופסיעה"

"ברָשות גדולה כרשותו של הרוזן קורה, שמחלקה אחת מוציאה צו אחד ומחלקה  אחרת מוציאה צו אחר, האחת אינה יודעת כלום על האחרת, רשות־הפיקוח העליונה אמנם מצטיינת בדייקנות, אך מטבע הדברים הוא שהיא מתערבת באיחור, ומכאן שעלול להיווצר איזה בלבול. המדובר, כמובן, בעניינים פעוטים ביותר, כגון עניין זה שלך. בדברים גדולים  לא שמעתי מעולם על משגה כלשהו, אלא שגם עניינים פעוטים כרוכים  לעתים קרובות באי־נעימות לא מועטה."



המשך ב"נ יבוא

* תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת שוקן, הדפסה רביעית, עמ' 57, 58 

יום חמישי, 28 במאי 2020

כנגד מה שאומרים "אנשי הוודאות התמידית"


במגפות או באסונות: היח"צנים של אלוהים

אנשי הוודאות התמידית מאשימים את הטבע, את אלוהים ואותנו בכל מצב של אי-ודאות. אבל האמת היא שאלוהים לא מנסה לומר לנו דבר. הוא כבר אמר את דברו למאמינים בדתות השונות בספרי הקודש. במקום לחפש אותו באסונות הגלובליים, חפשו אותו בשגרת תאונות הדרכים או רצח הנשים


https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5736610,00.html

יום שלישי, 26 במאי 2020

אלו דברים לחג שבועות ולשבת פ' נשא תש"ף


יוצא שאני בתחילת העיון בספרו של אמנון שפירא  "אנרכיזם יהודי דתי". ויוצא שהעיון שלי בספר מתחיל בדברים שכותב שפירא על הגותו של הרב עמיטל זצ"ל.
בזכות הרב עמיטל ביליתי שנתיים בישיבת הר עציון. שנה אחת כתלמיד במסגרת שנועדה להיות ה"תשובה של הגוש" ( של "ישיבת הר עציון" הכוונה ) למכון מאיר ( מיסודה של ישיבת מרכז הרב ).  המסגרת נקראה "מכון צור" והיא לא שרדה את השנה הראשונה. לאחר מכן נשארתי בישיבה שנה נוספת כ"תלמיד שלא מן המניין " עד שהמשפחה הצעירה שלנו עברה לירוחם בתום אותה שנה.

להלן מובאה מהפרק שדן בהגותו של הרב עמיטל:

"הרב עמיטל : על הרקע שקדם ללידת דויד במקרא ובמדרש, ביקורת ספרותית חתרנית ואנטי־מלוכנית

המקרא, ולאחריו המדרש, מספרים על כמה אירועים מיוחדים, קשים להבנה, שקדמו ללידתו של דוד המלך: (א) בנות לוט שכבו ביוזמתן עם אביהן, ומגילוי העריות נולד מואב ( ברא' יט 37 ). (ב)  יהודה בן יעקב התחתן עם אישה כנענית ( שם  לח, 2 )  ואחר כך שכב ביוזמתו עם תמר, שחשבה לזונה, ומהקשר הבעייתי ביניהם נולד פרץ ( שם  29 ). (ג) רות, שמוצאה ממואב, התחתנה עם בועז וסוף דבר שנולד מהם דוד בן ישי, שייחוסו, המפורש בכתובים, מתחיל בפרץ בן תמר וביהודה ( רות ד, 22-18 ).

עולה, שדוד המלך הוא צאצא של פרץ, שהוא צאצא של רות ובועז, של יהודה ותמר, וגם צאצא של לוט ובתו הבכירה, ולכולם יחסי אישות בעייתיים מאוד; ואילו מדרשי חז"ל מעמיקים עוד יותר את מבוכת הקורא: לפי ילקוט שמעוני, לפני לידתו של דוד, הוקצבו לו שלוש שעות בלבד של חיים אלמלא חש לעזרתו אדם הראשון והעניק לו 70 שנה כמתנה;* ואילו לפי ילקוט המכירי לתהילים, לידת דוד עצמו הייתה מפתיעה - ישי אביו התכוון לשכב עם שפחתו. השפחה, שרצתה למנוע זאת מישי, סיפרה על כך לגבירתה ולאחר תכנון מוקדם אתה, במקום שהשפחה תבוא אל ישי באה אליו אשתו בחסות החשיכה, בעוד ישי היה סבור שאינה אלא שפחתו.* מאותו לילה נולד דוד*.

בעקבות חיפוש פרדיגמה לסיפורים הקשים  להבנה אלה הגיעו כמה חוקרים לתשובות שונות. יאיר זקוביץ חיפש פתרון באמצעות 'סיפורי בבואה' בין סיפורים שונים,* ואילו אברהם גרוסמן תר אחר טעמים כלליים וקָשַר  את הסיפורים המדרשיים   'לפולמוס הקשה  שניטש במאות ה־8-7 בבבל בשאלת כשרותם של ראשי הגולה מבית בוסתנאי'.* תשובותיהם נראות, אבל אינן מניחות את הדעת בגלל היקף התופעה המטרידה לאורך המקרא והמדרש גם יחד. זקוביץ פתר את הבעיה במקרא, אבל הניח אותה פתוחה במדרש; ואילו גרוסמן נתן תשובה למדרש, אבל לא פתר את התעלומה במקרא.

והנה עלה פתרון מקיף ומפתיע על־ידי הרב עמיטל זצ"ל. בשיחה דרשנית על פרשת השבוע דן הרב בקצרה  בסיפורים אלה והגיע למסקנה, 'שלמלכות בישראל אין זכות קיום. לא ניתן לקבל באופן טבעי מצב, שבו יהודי אחד שולט על יהודי אחר'.* במשפט אחד הצליח הרב עמיטל לכלול את העיקר הרעיוני של 'אנרכיזם דתי', הבנוי על חופש ועל התנגדות לשליטת אדם באדם."

לסיום פסקה זו, כותב שפירא: " רעיונות כאלה, שנבחנו על־יָדִי לאורך כל כתביו של הרב עמיטל, מפתיעים ומצטברים למסכת אידיאולוגית רחבה, בעלת אותה משמעות שדון יצחק אברבנאל האמין בה, באותו מובן שהראי"ה קוק הבין אותה ( כשטען, כי יש לה 'שורש ועיקר בתורה') וכמו שהוגי דעות אחרים הבינו אותה."*

המשך ב"נ יבוא
חג שמח
ושבת שלום
    ג'ף

*אמנון שפירא, "'אנרכיזם' יהודי דתי", הוצאת אוניברסיטת אריאל, עמ' 489-488





יום שלישי, 19 במאי 2020

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תש"ף

הערה מקדימה. תזמון זה חשוב. תזמון הוא לפעמים קריטי -  לא תמיד. השבוע שבו מורשע יהודי ברצח משפחה פלסטינית - אינו השבוע האידיאלי לפרסום טור התומך באנרכיזם. אף על פי כן - הנה הטור לפניכם ( ראשון בסדרה ). להבהרה: אני מגנה  גינוי מוחלט  את הרצח והרוצח של משפחת דוואבשה ז"לאין בין מעשה הרצח והאנרכיזם החיובי שיידון להלן - ולא כלום.

אני נמשך למדבר.
אני נמשך גם, אני מודה, לאנרכיזם.
מדבר אני יודע מה זה, פחות או יותר, מהיכרות רבת שנים.
אנרכיזם, אני מכיר קצת פחות. המשיכה אליו נעוצה בסלידה מאטימות ביורוקרטית, שגם איתה יש לי היכרות רבת שנים. 
"התורה מתחלתה ועד סופה קרויה מתנה, לפי שנתנה במדבר במקום הפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, לכך נקראת מתנה"*
"המונח 'אנרכיזם'... פירושו ביוונית 'בלא ארכיאה' - בלא השליט...( ולא נגד השליט כטעותם הנפוצה של רבים )".
"לחובבי הז'אנר" כנהוג לומר "במקומותינו" ( הכוונה לקהילת "אפיקים בנגב" בירוחם ).  ה"אורים ותומים" בנושא הוא ספרו של אמנון שפירא "'אנרכיזם' יהודי דתי". מהספר הזה לקוח הציטוט לעיל בענין פירוש המונח.
אנרכיזם, כפי שיתברר לכל מי שיעיין בספר, אין משמעו בהכרח הפקרות.
אלו דברי שפירא במבוא לספר:
"המונח 'אנרכיזם''...נשמע בימינו מאיים, אבל הוא לא נולד ככזה. המונח נוצר לפני מאתיים שנה על ־ידי ויליאם גודווין         (באנגליה) ופייר ג'וזף פרודהון (בצרפת)  כרעיון נאצל והומני, שכוונתו לבטא את חרותם ורצונם של בני האדם - אלה שביקשו ליצור פדרציות , או קהילות, כתחליף לשלטונה הריכוזי והרודני של המדינה שלא תמיד השתמשה בכוחה הרב לטובת אזרחיה, אלא פעלה לעתים כנגדם. כדוגמא  קיצונית, נהגה אנגליה של המאה ה־18, שבשם המדינה החזקה והכול יכולה תלו בה ילדים רעבים באשמה של גנבת לחם.
  דא עקא, שבתקופה יותר מאוחרת נמצאו אנשים אשר בזדון נתנו פירוש מוטעה למונח זה ונקטו אלימות וטרור לשם הפלת המדינה וריסוקה. למרבה הצער, בגללם ובעטיים נתקבעה בדעת הבריות עמדה שלילית כלפיו. נגד פרשנות שלילית ומאוחרת זו אני יוצא חוצץ ומציע, ברוח משמעותו המקורית, פרשנות מחודשת למונח, ובייחוד להיבטיו הערכיים והאוטופיים,  מתוך כוונה להשיב את כבודו האבוד למקומו הראוי לו בעולמן של הדת והחברה בישראל ובעולם."

נרחיב עוד בעקבות המחבר בהמשך לדברים הנ"ל. כעת אני רוצה להגיע לדברים שמובאים בספר על הרב עמיטל זצ"ל.
בחלק השלישי של הספר עוסק שפירא בהגותם של עשרה רבנים בני הזמן החדש, מנקודת המבט של הגות 'אנרכיסטית'.
בין הרבנים: הרש"ר הירש, הרב משה אביגדור עמיאל, הראי"ה קוק, הרב י"ד סולובייצ'יק והרב עמיטל.

במסגרת הדיון על הגותו של הרב עמיטל מובאים הדברים שלהלן בשמו בעמ' 499 תחת הכותרת "לחיות עם השאלות":

"'באתרי האינטרנט השונים ישנן כיום כ30,000 תשובות של  רבנים בני הציונות הדתית שהשיבו על שאלות שנשאלו [ נכתב בתשס"ג]. יש כאן צימאון לתורה, אבל משהו הרבה מעבר לזה...שאלות אלה מלמדות שיש ציבור גדול של שומרי תורה ומצוות שאיבד את בטחונו העצמי באורח חייו, באמונתו, בערכיו. לכן הוא פונה לרבנים כי הוא חושב שיש להם תשובה לכל שאלה...אחד בוגרי הישיבה בא אלי עם בנו שלומד באחת הישיבות והלה התגאה בפני הישיבה שבישיבה 'שלו' יש להם תשובה על כל שאלה. כאן, אתם יודעים , אני מודיע לתלמידים כבר עם כניסתם לישיבה שאין לנו תשובה לכל שאלה. עלינו לחיות עם השאלות.' [ "קול יהודה: אמרות והגיונות, לקוטות ופרפראות ממשנתו של הרב יהודה עמיטל שליט"א (בעריכת אביעד הכהן) ירושלים תשס"ז, עמ' ע ]"

המשך ב"נ יבוא

שבת שלום
    ג'ף


*פסיקתא זוטרתא תרומה כה, טז. א

יום רביעי, 13 במאי 2020

אלו דברים לשבת פרשת בהר - בחוקותי תש"ף

1.חבר פייסבוק אמר לי השבוע שהוא לומד ויטגנשטיין כבר 37 שנים ועוד היד נטויה.
ב"חקירות פילוספיות" אומר ויטגנשטייו בהערה מס' 309 ( בתרגום שלי מהנוסח האנגלי ): "מהו היעד שלך בפילוספיה ? להראות לזבוב את הדרך החוצה מהבקבוק." ובתרגום לאנגלית מהמקור בגרמנית :
What is your aim in philosophy ? To show the fy the way out of the fly-bottle
ויטגנשטיין מסיים את המבוא לספר הזה במילים אלו ( בתרגום שלי )
"איני רוצה שהכתיבה שלי תחסוך מאנשים אחרים את טורח החשיבה. אלא, ככל שניתן, ברצוני לגרות את פלוני לחשיבה עצמית.
ביקשתי לחבר ספר טוב. זה לא קרה, אך עבר כבר הזמן לעשות לתיקונו."
ויטגנשטיין , אגב, נחשב בעיני רבים, לפילוסוף החשוב והמשפיע ביותר במאה העשרים.

2. כשתקראו אלו דברים - אנחנו נהיה סוף סוף - עם ממשלה שזוכה לאמון רוב בכנסת. ישראל והעולם במשבר. המשבר בישראל הוא כפול. הקורונה תפסה את ישראל בעיצומו של משבר פוליטי - שלטוני חמור. משבר פוליטי הולך יחד, בדרך כלל, עם משבר חברתי. האם בכוחותיה של המנהיגות הפוליטית הנוכחית לתקן את הטעון תיקון בשדה הפוליטי - שלטוני- חברתי בישראל ? ימים יגידו.

3. אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת בחוקותי בספרו "חיי עולם":
"בתוכחה ישנם כמה ביטויים שחוזרים  יותר מאשר פעם אחת, ואחד מהם הוא העניין של 'והלכתם עמי קרי'. רש"י ואחרים מפרשים זאת כחטא שבקבלת הדברים כ'מקרה'; אדם  אומר: מקרה קרה, כך וכך ארע, קורים כל מיני דברים - אז מה ?
   כשחושבים על חמישים או מאה השנים האחרונות, שייך בהחלט לדבר על הבעיה הזו; קרו במהלך התקופה כמה וכמה מאורעות רבי משמעות והתרחשו תהליכים שונים, שהשפיעו רבות על העולם ועל החיים בו. ועל כל אחד מהם צריך לשאול: מה מוסר ההשכל ? מה אני לומד מזה ? איזה שינוי אני יכול להגיד שאני מוציא ממנו מסקנה ? השאלה הזו רלוונטית בין אם מדברים על השואה, על הקמתה של המדינה או על ההתבוללות, שלמרות שהיא איננה דרמטית כמו מאורעות אחרים, היא לא פחות משמעותית לטווח הרחוק."
ובהמשך:
"כשמדי פעם כבר יש מישהו שכן רוצה להוציא איזשהו מוסר השכל, המסקנה היא בדרך כלל שמישהו אחר אשם. אני מפנה את המבט ומחפש אשם, ואז אני יודע במי לתלות את הקולר:' כל מה שקרה הוכיח שדרכי הייתה צודקת, ופלוני ופלוני הם שגרמו את כל הצרות שבעולם'; כמו שיש היום יהודים שעיקר האמונה אצלם הוא שהציונות הביאה את השואה. על כל שאר העיקרים הם מוכנים להתפשר. אבל לא על זה. וגם להפך, כשקורה משהו טוב, הרי שזה בעצם בזכותי. אחרים הועילו בכך שלא הפריעו, או שבמקרה הטוב קצת סייעו; אבל אני, לא משנה אם בכוח אמירת התהילים שלי, או בכוח הרובה שלי, הצלתי את המצב. כך או כך כל מה שקורה, בין לרעה ובין לטובה, לא עושה שום השפעה ולא מביא לשום שינוי. וזה בדיוק ' והלכתם עמי קרי'.
ועוד בהמשך שם:
"אותו אדם שאיננו הולך בקרי, הוא זה המייחס משמעות, חשיבות ועניין לכל מה שקורה סביבו. אולם קבלת מוסר־השכל לגבי דידי ולא לגבי מישהו אחר היא דבר מאוד לא מצוי. בזמן מבצע סיני הרבי הקודם מבעלז, שכולם אמרו עליו שהיה איש קדוש - ואפילו השמש שלו חשב כך, שזו מעלה גדולה מאוד - עמד במשך יומיים , ארבעים ושמונה שעות, והתפלל. הוא לא היה חשוד בציונות, וגם לא הפך לפתע כזה; אבל היה זעזוע גדול מאוד בעולם, ויש זמנים שאדם משנה את דעתו בעקבות הזעזועים, גם אם לא בהצהרות דרמטיות. התקווה היא שמעבר לגבול מסוים אדם כבר לא באמת יכול לומר: 'מקרה קרה', ובאותה שעה הוא מבין שעליו לעשות איזה תיקון, שעליו לפשפש במעשיו."*
4. לסיום, לכל מי שכואב, לכל מי שמתמודד עם אבדן - ויטגנשטיין אמר שהדברים החשובים באמת אינם ניתנים לביטוי במילים. כפי התרגום לעברית:"על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק".
גם זה חומר למחשבה.

שבת שלום
    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 285, 288-286,



רורטי

יום שני, 11 במאי 2020

יום חמישי, 7 במאי 2020

אלו דברים לשבת פרשת אמור תש"ף


" אני לא משחק מחבואים. מה שיש לי לומר אני אומר. לפעמים אנשים לא מבינים אותי, או מפרשים את דברי שלא כהלכה. אני תמיד אני, ואני לא מתכוון להשתנות. לפָנים היה בי היצר להסביר ולפרש, להעמיד דברים על דיוקם, כמו שאומרים. עכשיו אין לי שמץ מזה. מאז צמצמתי את דיבורי יש לי נקודת תצפית חדשה: השתיקה. כבר למדתי, השתיקה היא מורה הדרך הטוב ביותר. בעניין זה פיתחתי שיטה שלמה: אני יכול לשתוק שבוע ימים. אנשים סבורים שאני מדוכא או שווה נפש. טעות בידם. אני פשוט מרוחק מהם. השתיקה מגביהה אותי, ואני יושב ומתבונן ובתוך כך גומע שנים ומקומות. את הצימאון הזה אין להרוות אלא בשתיקה נוספת. השתיקה היא האלכוהול שלי. אני שותה ושותה ונשאר צמא. לפעמים, אם להודות על האמת, מציפה אותי התשוקה הישנה לדבר ולהסביר, אך אני לא מתפתה. "

אהרן אפלפלד, "והזעם עוד לא נדם", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 7 -8 מפי "בּרוּנוֹ בּרוּמהַרט".