רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ט


מתוך ההקדמה לספר "בקש שלום ורדפהו " 

אוריאל סימון:


"לְכוּ בָנִים, שִׁמְעוּ לִי / יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם:

מִי הָאִישׁ  הֶחָפֵץ חַיִּים /   אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב ?
 נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע /  וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה,
  סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב / בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
תהילים ל"ד, 15-12

בקש שלום ורדפהו, בקשת השלום ורדיפתו אינה עצה טובה אלא מצווה, ממש כמו החובה להתרחק מן הרוע ולעשות את הטוב. ברכת השלום מרובה, אך המניע העיקרי לחיפוש השלום ולמאמצים להשיגו אינו צריך להיות תועלתי, אלא מוסרי. אריכות החיים ואיכותם הטובה אינן מוצבות במזמור כמטרה, אלא כתוצאה מבורכת של עזיבת הרע ועשיית הטוב. הוא הדין בעניין רדיפת השלום. הצמצום המקוּוה של ריב ומדון, הרס ומוות אינו אלא פריו הגדול של השלום, אך לא תכליתו, שהנה מוסרית, נפשית ורוחנית. שלום הבריות מתחיל בהכרה שאל לנו להיבנות מן הפגיעה בזולת ( בדיבור רע ובמעשה רע). אלא לחתור לשתף אתו פעולה, ושאין לבסס את החברה על הכוחנות ( 'כל דאלים גבר') אלא על האחווה ( 'ואהבת לרעך כמוך'). ולפי שהדובר במזמור הוא אדם מקראי, הוא מלמדנו, כלַמֵּד אב את בניו, שכיבוד הזולת, עשיית טוב ורדיפת שלום הם הביטוי האמִתי של יראת שמים. [ עליי להתנצל בפני הקורא על הפרפרזה הפרוזאית של השירה המרוממת, ולבקש ממנו לתקן את מה שפגמתי ולהשלים את מה שהחסרתי על־ידי שישוב לקרוא את שורות המזמור ]"*

תוצאת תמונה עבור בקש שלום ורדפהו סימון

שבת שלום
    ג'ף




*אוריאל סימון "בקש שלום ורדפהו, שאלות השעה באור המקרא / המקרא באור שאלות השעה", הוצאת למחבר ולמשכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 11

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

עוד על וינרוט ז"ל


"דווקא האדם החווה כל רגע ורגע, וחווה בהכרח את הסופיות של הרגע, אינו נבעת כשהווילונות מוסרים והוא עצמו עומד נוכח הסופיות שהוכחשה על ידו עד אז".

יעקב וינרוט ז"ל

https://www.makorrishon.co.il/news/85405/

יום רביעי, 24 באוקטובר 2018

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ט


"כל אחד ואחד מאיתנו שמע ולו פעם אחת בחייו את המציאות כשירה. המציאות שרה לנו בהיפתח כותר של פרח, בפכפוך המים של הנחל, בשחר העולה קמעא קמעא, בזהרורי השמש השוקעת, באוושת העלים, בדממת המדבר, בקולות מים רבים אדירים משברי ים, בצחוק של ילד, בדמיון של תינוק, ברדת השלג הראשון, בפסגת ההר ובענוותנות של הגבעה, בתהום רבה ובציוץ הציפורים".
 - יעקב וינרוט ז"ל בהרצאה האחרונה - במסגרת סדרת "נקודת מפגש"

יעקב וינרוט ז"ל השאיר אחריו מורשת, בכתב בעל פה ובפועלו במהלך חייו.

ראו

https://www.hidabroot.org/article/240499

וכן:






יהי זכרו ברוך
שבת שלום
     ג'ף

יום ראשון, 21 באוקטובר 2018

עיון ב"בג"ץ לארה אלקאסם" ( טיוטה בעבודה )



"לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011 ,או התחייב להשתתף בחרם כאמור." (ההדגשה הוספה-ע'ב') (להלן: סעיף 2)ד)).



השופט  פוגלמן:

"פרשנותו התכליתית של סעיף 2(ד)" לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952

פעם נוספת נדרשים אנו לפסוע בשבילים הסלולים היטב של מלאכת הפרשנות התכליתית." 

לשון החוק

"כידוע, התחנה הראשונה בדרכנו היא לשון החוק שבגדרה תאותרנה אותן משמעויות המצויות ב"מתחם האפשרויות הלשוניות" שבכוחו של הטקסט החקיקתי לשאת.

פרשנות הנעדרת כל עיגון לשוני לא תוכל לעמוד. "

התכלית החקיקתית

- התכלית הסובייקטיבית
- התכלית האובייקטיבית ( "כוונת השיטה המשפטית")

"בשלב הבא, ואם נמצא כי ישנה יותר מאפשרות לשונית אחת, עלינו לאתר את זו המיטיבה להגשים את תכלית החקיקה הנלמדת משילובן יחדיו של התכלית הסובייקטיבית – היא המטרה שביקש המחוקק להגשים באמצעות החוק; והתכלית האובייקטיבית, המבטאת "כוונת השיטה המשפטית", היינו את הערכים, העקרונות והמטרות שנועד דבר חקיקה בחברה דמוקרטית להגשים. על תכליות אלו ניתן ללמוד מכל מקור אמין, ובכלל זה לשון החוק, ההיסטוריה החקיקתית, הרקע הכללי ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית. "

שיקול דעת שיפוטי

"בהתגלע סתירה בין תכליות שונות, יאזן הפרשן ביניהן תוך הפעלת שיקול-דעת שיפוטי, כשבתום התהליך, תיקבע תכליתו הסופית של דבר החקיקה (ראו, מבין רבים, ע"א 14/6407 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' מסרי, פסקה 48) 2018.5.24 ;( ע"א 07/8622 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 34  שם והאסמכתאות (14.5.2012))"

יום שבת, 20 באוקטובר 2018

תהילים יט ה - פרויקט עיון יומי מבית המדרש של קו 58


"בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל
מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם"
תהילים יט, ה

יום שלישי, 16 באוקטובר 2018

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ט

סיפור אמיתי:

הרקטה שנפלה בבאר שבע ב3:38 לפנות בוקר ביום רביעי השבוע "שלחה" אותי לחרדה מפני המלחמה הבאה. "המלחמה הבאה" שלחה אותי למחשבה על הנהגת ה' בעולם: האמנם חפץ הקב"ה במלחמה הזאת ? בקרבנות משני הצדדים ? האם האל האישי האל השולט בעולם התנ"כי הוא אמנם ציור ש"מחזיק מים" היום ? "הנהגת ה' בעולם" שלחה אותי לביטוי שהטביע עמיחי " יד אלוהים בעולם" ולהמשכו "יד אלוהים בעולם כיד אמי במעי התרנגול השחוט בערב שבת". "יד אמי" שלחה אותי לאינטרנט לחפש את השיר עצמו. באינטרנט מצאתי סקירה על שלוש תכניות טלויזיה שהיו עם משוררים בשנות השבעים ביניהם יהודה עמיחי. בסוף הסקירה מצאתי את הדברים הבאים :

"לקראת סוף התכנית, מעלה עמיחי הצעה לפתרון המלחמות בעידן שלנו: במקום לשלוח בני שמונה עשרה לצבא, יש לשלוח אנשים בני שישים ומעלה להילחם, וזה מה שיסיים מלחמות מהר. כי בגיל הזה, למי יש כוח להילחם."*

שבת שלום
    ג'ף

* להלן הדיווח המלא על השיחה עם יהודה עמיחי כפי שמופיע בבלוג של טלי גלסקי. צעטאלאך :


"התכנית עם יהודה עמיחי מגיעה לטונים צורמים. שלוש נערות טוענות נגדו שהוא משתמש בשפת רחוב, ושאם היה משתמש בשפה יפה יותר, אפשר היה להתייחס אחרת לשירתו. עמיחי, אמנם, כתב בעצמו שהוא "משתמש רק בחלק קטן מן המילים שבמילון" (בשיר אל מלא רחמים), אבל משעשע לחשוב עליו כאחד שכותב נמוך. הדיון בשפה התחיל לאחר קטע מההצגה "אל נינווה", שכתב עמיחי. המחזה נגע בנקודה רגישה אצל חלק מן המאזינים, שלא שבעו נחת מהטיפול שהעניק המשורר לסיפור המקראי, שנרשמע בעיניהם "לגלגני". אחת מן הנערות אומרת לו: "זו שפה זולה". ועונה לה עמיחי: "את חושבת שהמלחים בתקופת התנ"ך, שזרקו את יונה לים, הם דיברנו ביניהם שייקספיר"?
לאחר מכן, אומרת לו מישהי: "אנחנו רואים את המשורר בתור אחד שכותב בספרות נעלה… וכל השירים שלך, רובם, הם כתובים בספרות פשוטה ויומיומית". הוא עונה לה: "אני חושב שהשפה היומיומית היא השפה היחידה שכדאי להשתמש בה. שירה נמצאת בכל מקום, גם באוטובוס, זה לא רק בשעות מסוימות". חברתה מחזקת את דבריה: "אבל תמיד אנחנו רואים את השירה כערך מקודש, זאת אומרת, זה תמיד בשפה יפה, אז כשאנחנו קוראים, למשל: יד אלוהים בעולם / כיד אמי במעי התרנגול השחוט / בערב שבת. / מה רואה אלוהים מעבר לחלון / בעת ידיו נתונות בעולם? / מה רואה אמי? כל הציטוט הזה, השפה היא שפת רחוב, ואני חושבת שכשקוראים דבר כזה, זה קצת מוריד מערך השירה. אם זה היה כתוב בשפה יותר יפה אז היינו חושבים שאתה משורר יותר טוב". אחרת שואלת מהי המטרה בשימוש בשפת רחוב (שוב, המונח הזה). עמיחי עונה: "זוהי השפה שאני יודע", ומוסיף שאם היה כותב שירה בשפה מיוחדת היה מגביל את השירה לדברים יפים. כאן מתערב המנחה, נתן יונתן, ואומר שהתשובה ניתנת על ידי הקוראים עצמם, כי כל אחד ומה שמתאים לו. עמיחי, הוא מתפייט, מציל את השירה העברית ממליציות. הסכנה שאורבת לשירה, הוא מסביר, היא לא שתהיה חילונית במקום קדושה, אלא שתהיה מליצית ומתה (במלרע) במקום שירה חיה. זאת היא הברירה. השירה של עמיחי, לדבריו, עושה הנשמה מפה לפה לשפה. זו הצלה. בשלב הזה שלמה גרוניך מניח ידיים על הפסנתר, ויחד עם שם טוב לוי ושלמה יידוב, מפריחים צבעים ווקאליים אל חלל החדר.

לקראת סוף התכנית, מעלה עמיחי הצעה לפתרון המלחמות בעידן שלנו: במקום לשלוח בני שמונה עשרה לצבא, יש לשלוח אנשים בני שישים ומעלה להילחם, וזה מה שיסיים מלחמות מהר. כי בגיל הזה, למי יש כוח להילחם."
וראו עוד ב -
https://zetalach.wordpress.com/2013/05/23/%D7%A9%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%99-%D7%95%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93/

יום ראשון, 14 באוקטובר 2018

יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ט


בהמשך לאלו דברים מהשבוע שעבר - נעקוב גם השבוע אחר שירתו של יהודה עמיחי על מנת לראות כיצד היא מתכתבת עם פרשת השבוע

”המלך הצרפתי המפורסם אמר, אַחֲרַי המבול
  ונוח הצדיק אמר, לְפָנַי המבול
  וכשיָצא מן התיבה אמר המבול מאחורַי
  ואני אומר , אני בתוך המבול
  אני התיבה ואני חיות טמאות וחיות טהורות
  ואני שניים   שניים זָכר ונקבה
  ואני החיות הזוכרות והחיות השוכחות
  ואני שְתיל הגפן לָעולם הטוב בלי לשתות יין בעצמי
  ובסוף אהיה אררט גבוה, בודד ויבש.
  ונושא על כתפיי תיבה משונה וריקה
  ובה שאריות אהבה וזֵכֶר תפילות וקצת מן התקווה"

יהודה עמיחי,  פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, תשנ"ח, עמ' 29  מקטע מס' 4  בקובץ "תנ"ך תנ"ך, אתך אתך ומדרשים אחרים" שם

שבת שלום
     ג'ף

יום חמישי, 4 באוקטובר 2018

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ט - הגרסה השלישית

להגיד שהתייסרתי סביב "אלו דברים" הפעם , יהיה קצת מוגזם, אבל יש בזה משהו.
אתה ניצב בפני פרשת בראשית, בפני תחילת השנה החדשה למעשה, "הדבר האמיתי" ש"אחרי החגים". מריבוי הדברים שנאמרו על הפרשה, ריבוי הדברים שאפשר לומר, "עוצמת הארוע", ריבוי הרעיונות והכיוונים שמתרוצצים בראשך לא מהיום, אך מתמקדים היום  בניסיון לומר משהו משמעותי, תמציתי, חדש, קצת מקורי, קוהרנטי  סביב - התחלה חדשה, בריאה, הבריאה, התורה שקדמה לעולם - אתה נאלם דום.
במצבים שכאלה, כך למדתי מאביבה גוטלייב זורנברג, ברירת המחדל היא השירה.
שירה יש בה הסגולה לגעת בנקודה, לגעת בנפש, בדקירה חדה ובלטיפה עמומה כאחת. או במילים של יהודה עמיחי " דיוק הכאב וטשטוש האושר"*.
וכך לבסוף, כברירת מחדל, החלטתי לפתוח את השנה החדשה  ב"כנס על דלקות עיניים".
וכך כותב יהודה עמיחי:
"כנס על דלקות עיניים. דמעות הן תמיד נציגוֹת
ים גדול ומלוח, לעולם הן לא באות ממים מתוקים, 
מנחל זורם מאגם רגוע. ומתי בכיתָ בפעם האחרונה ?
והמתרגמים יושבים וממחזרים הכל
למיחזור אחר שאין לו קץ ורוח אלוהים
מרחפת למעלה בתנועות כנפי מאוורר ענק
ומכֶּה את האוויר והמלים מֻכות שוב ושוב כמו קצף.
וישיבה מסכמת: הוא בכה כמו כלב.
כלב בכה כמו בן אדם. זה המפגש האחרון,
זה ביטול כל התורות. זה סוף כל הכנסים.
ומעל לדלת השלט 'יציאת חרום' מואר
באור אדום תמיד. זו דלקת העיניים
של כל היקום שאין לה מרפא.""^

שבת שלום
   ג'ף

*יהודה עמיחי,  פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, תשנ"ח, עמ' 100, 107 ( כותרת השיר מתוך כותרת השיר "דיוק הכאב וטשטוש האושר מגע געגועים בכול" ובשורה הפותחת לפסקה 20 שם )
יהודה עמיחי, פסקה 2 בשיר "כנסים, כנסים המילים הממאירות והדיבור השפיר", בקובץ שם בעמ' 156

13 עיקרים ב"השל" בנוגע לתנך


13 עיקרים ב"השל" בנוגע  לתנ"ך (מתומצת )*


1.     עיקרים אינם העיקר [1]

2.     התנ"ך אינו ספר על הקב"ה אלא ספר על האדם [2]

3.     הייחודיות של התנ"ך הדגשת הערך העצום של האדם [3]

4.     התורה שבידנו היא חלקית, אין היא מגלה את כל רצון ה'  [4]

5.     בתקופות שונות התורה מתגלה באופנים שונים [5]

6.     שיטתו של רבי ישמעאל : "דברה תורה בלשון בני אדם" [6]

7.     אין להבין התורה באופן מילולי [7]

8.     חיוניות יתרון הנעשה על הנשמע [8]

9.     המקרא מקדימה אותנו The Bible is ahead of us  [9]

10.                        "אלוהים  מבקש את האדם" זו תמציתה של התורה [10]

11.                         מילים הן חשובות ביותר [11]

12.                         השל ביקש שניגש אל התנ"ך מתוך עמדה של פליאה [12]

13.                         המקרא אינו אפוס על חיי גיבורים, כי אם סיפורו של כל אדם באשר הוא אדם, בכל עת ובכל מקום. [13]




* טיוטה ראשונית לדיון
הערות ומראי מקומות ל "13 עיקרי השל " לתנ"ך

[1] "כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל  בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים את ההבדל החשוב הזה. "

א.       י. השל בשיחה (הרביעית) עם פנחס פלאי  ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 70.


[2]The Bible is not a book about God; it is a book about man.
                 A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.119

[3]  אך עליך להבין, שוב, ונחזור לבעיית המיוחדות. מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך,   אשר לא              נמצאנו בשום מקום אחר ? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה , לדעתי, אינו בנמצא בשום מקום אחר.

א.י. השל, הראיון לקרל שטרן, חמש שיחות, הוצאת מוסד א.י. השל, תרגום: ורדה לבני, עמ' 90
But you have to understand, again. to come back to the problem of uniqueness. What has the Hebrew Bible given us in particular that is not to be found anywhere else ? I would say the particular appreciation of the greatness of man, of man's tremendous potentiality as a partner of God. This idea to me , is not to be found anywhere else.
A.      J. Heschel, the Carl Stern Interview, in MG&SA, FSG, p 398

[4] "אלוהים נשגב לאין ערוך מבינת הנביאים, והחכמה האלוהית עמוקה מן החכמה המשוקעת בתורה בצורתה הנוכחית.^
רבי חנינא בר יצחק אמר: ג' נובלות הן. נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום, נובלת העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף עוד תרתין: נובלת אורה של מעלה גלגל חמה, נובלת חכמה של מעלה תורה".*
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 207
בר"ר  יז , ה*


"' משה קיבל תורה' – אך לא את התורה כולה – 'מסיני'"
-          המהר"ל מפראג, דרך חיים, ורשה תקצ"ג , דף ח ע"ד ( אלוהים מבקש עמ' 207)


^God is infinitely more sublime than what the prophets were able to comprehend, and the heavenly wisdom is more profound than what the Torah contains in its present form.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 262


[5] "יש בספרות היהודית תאוריה המכילה אמת אלגורית עמוקה, ועל פיה התורה, הנצחית ברוחה, לובשת צורות שונות בעידנים שונים. התורה הייתה ידועה לאדם הראשון כאשר עוד היה בגן עדן, אם כי לא בצורתה הנוכחית. מצוות העוסקות בעניינים כגון צדקה לעני ולגר, ליתום ולאלמנה היו חסרות משמעות בגן עדן. באותו עידן הייתה התורה ידועה בצורתה הרוחנית. וכפי שהאדם לבש צורה גופנית כאשר גורש מגן עדן, כך התורה לבשה צורה גופנית. לו נשאר האדם ב'כתנות האור' לאמור בקיומו הרוחני, גם התורה הייתה נשארת בצורתה הרוחנית."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 207 ( הערות השוליים בפסקה לעיל הושמטו(

"בצורתה הנוכחית התורה עוסקת בסוגיות הנוגעות ליחסים החומריים בין אדם לחברו. בימות המשיח עתידה להתגלות לנו מדרגה עליונה יותר של חכמת התורה. עכשיו יש לנו תורה, ובימות המשיח יהא לנו כתר תורה. החכמה הפתוחה בפנינו בימינו, אם כן, הוא רק ראשיתו של תהליך ההתגלות."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 208 ( הערת השוליים בפסקה לעיל הושמטה )

[6] תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות  וראו יישום הגישה הזאת ע"י אסא כשר בפרק עשירי לספרו "יהדות ואלילות" "בגלוי, בסמוי, בחצוי" עמ' 228 – 242

[7] הבנה הולמת של פסוק חייבת להתאים למשמעות שלה התכוון בעל הפסוק. שאלתנו הראשונה היא אפוא לְמה התכוון הנביא בפסוק 'וידבר ה''? כדי להבין את דברי הנביא המתארים את חוויותיו, עלינו לזכור כמה עקרונות הנוגעים לטיבם: (1) למילים ולדברים משמעויות רבות; (2) לשונו של הנביא היא לשון המעטה; (3) לשונו של הנביא היא לשון *הוד *והדר *ומסתורין; (4) יש להבחין בין מילים תיאוריות [מתארות]  לבין מילים אינדיקטיביות [מצביעות]; (5) יש להבין את דברי הנביאים כמענה.

אין דרך טובה יותר לשגות בהבנת ההתגלות  מאשר להבין את הנאמר באופן מילולי, לדמות שאלוהים ניהל עם הנביאים שיחות חוץ בטלפון. אך רובנו נכנעים לשיגיונות מעין אלה ושוכחים שאבי כל חטא בעניין השאלות המוחלטות הוא חוסר המעוף הפרשני, שגורר קריאה שאינה חורגת מפשט הפסוק.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 143- 144 המילים לעיל בסוגריים מרובעים [הם שלי  - ג'ף] ובנוסף שיניתי פה ושם בתרגום היכן שמסומן כוכבית *וראו  דברי אביבה גוטליב זורנברג בנספח להלן.

Adequate understanding of a phrase depends upon its being compatible with the meaning intended by the author of the phrase. Our question then is: What did the prophet mean by the phrase, 'God spoke' ?To understand the statements of the prophet about his experience we must keep in mind the following principles about the nature of these statements: (1) things and words have many meanings. (2) the prophet's statements are understatements. (3) the language of the prophet is grandeur and mystery. (4) there is a distinction between descriptive and indicative words. (5) the statements of the prophet must be taken responsively.

The surest way of misunderstanding revelation is to take it literally, to imagine that God spoke to the prophet on a long-distance telephone. Yet most of us succumb to such fancy, forgetting that the cardinal sin in thinking about ultimate issues is literal-mindedness

A.J.Heschel, God in Search of Man 178 -179

"כעדות להתגלות המקרא עצמו הוא מדרש", אדם מבקש, עמ' 149

[8] אנו נעים במעגל. היינו מקבלים את המקרא רק אילו הייתה לנו  וודאות מלאה באשר לנוכחותו של אלוהים במילותיו. ברם כדי לזהות את נוכחותו עלינו לדעת אותו. אך ידיעה כזו ניתן ללמוד רק מן המקרא. השכל האנושי, המותנה על כורחו על ידי הפרספקטיבות שלו, היחסים שלו והשאיפות שלו, אינו יכול לבשר לאנושות כולה את בשורת הנצח: 'זה א-לוהים ואין אחר'. מכאן שעלינו לקבל את המקרא כדי לדעת את המקרא. עלינו לקבל  את סמכותו הייחודית כדי לחוש את איכותו הייחודית. זהו אפוא פרדוקס האמונה, שהוא פרדוקס הקיום.

א. י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר- לוי, 200

We are moving in a circle. We would accept the Bible only if we could be sure of the presence of God in its words. Now, to identify His presence we must know what He is, but such knowledge we can only derive from the Bible. No human mind, conditioned as it is by its own perspectives, relations and aspirations, is able on its own to proclaim for all men and all times: 'This is God and nothing else.' Thus we must accept the Bible in order to know the Bible; we must accept its unique authority in order to sense its unique  quality. This, indeed, is the paradox of faith, the paradox of existence.

A.    J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 253

[9] חכמת המקרא, הוראתו ועצתו אינן עומדות בסתירה להישגיה האחרונים של רוח האדם; אדרבה, הן מקדימות בהרבה את גישתנו. רעיון שוויון האדם למשל היה למטבע השגור בכל פה. אך כמה רחוק רעיון זה מלהיות תובנה שאין להתכחש לה או שכנוע פנימי עמוק שאין לעקרו. המקרא אינו מיושן; הוא מקדים בדורות רבים את שאיפותנו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 192

The wisdom, teaching and counsel of the Bible are not in conflict with the ultimate attainments of the human mind, but, rather, well ahead of our attitudes. The idea of the equality of man, for example, has become a commonplace in our mouths, but how far is it from being an irresistible insight or an honest ineradicable conviction ? The Bible is not behind the times; it is ages ahead of our aspirations.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 243

[10] "העבודה צורך גבוה", אבן גבאי, שיחת אברהם יצחק גרין בכנס השל בירושלים ב2015 ( ( להלן : כנס השל)

[11] "אולי החולשה הגדולה ביותר של הציביליזציה שלנו היא שאנו חיים בתקופה שבה כולנו עסוקים בחיסול השפה, מילים, מילים הפכו להיות מאד זולים, הדבר הזול ביותר היום הוא המילה." 
א.י. השל, שיחת אוטאווה על משמעות השבת לאדם המודרני, ( חלק א' ) הדקה 8:00

"Maybe  the great weakness of our civilization today is that we live in a time when we are all involved in liquidating language, words, words have become very cheap, the cheapest thing is the word."

A. J. Heschel. the Ottawa talk on the meaning of the shabbat.
https://www.youtube.com/watch?v=JpIhkpsbTk4 8:00

[12] על פי חנוך בן פזי בכנס השל  זו הינה מטרתו של השל בספר "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות"

[13] א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 189בשינויים שלי - ג'ף

נספח: זורנברג על דרכי יצירתה
מתוך
Can Torah Speak to the Modern World? Dr Elliot Malament and Dr Avivah Zornberg in Conversation

Z: …to keep ones' mind clear, free of preconceptions and in a way just to register. The idea is that the unconscious registers, something deep down registers. And if  one can only have enough faith in that. In my regard that's my religious life to some extent, having faith in that deep acknowledgement that  I 'm not even aware of.
Q: Do you think there is any kind of contradiction here between being totally open and clear and the idea that you spend a lot of time reading all the commentaries in the first place? In other words if you really want to be open and clear, that should be shelved completely to the side. How do those two strands work?
A: My whole approach is NOT one of regarding the Biblical text as THE THING. I don't think that the Biblical text is THE THING. I think EVERYTHING THAT I READ IS THE THING including non Jewish sources in the end, that comes late in the process. I don’t start with the non Jewish sources, that's association of a kind    but in the end the feeling is what is waiting to emerge. The Biblical text starts it off but often it's really the latter text that excites me. So I have to go through everything in order to begin to trace these lines of connection.
Q: What do you think of the way Jews read texts especially in Jewish education ? Do you think that they're open to texts or do we spend too much time forming children's minds and our minds in sort of this is the way to read this text?
A: I can't generalize because they're all kinds of teachers and all kinds of environments for learning. But one tendency that I have a reservation about is the de-coding tendency. 'There's a problem in the text', 'What was Rashi's question ?' Right it's Nechama Leibovitze's approach but of course she does it very subtly. And it's been picked up sometimes in ways which are very brutal in a way: 'What is the problem ?' and 'Here is the answer'. It seems to me that texts are not a series of problems. Texts are - They offer one  opportunities, directions in which to think. And it's thinking that has to begin as a result of a text. And that's never easy, never mechanical. Never a question of 'Here's how you do it.'