אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשפ"ג

 בימים בהם על פי סדר פרשות השבוע פרשת צו אינה "יוצאת" על השבת הגדול קוראים בהפטרה בפרק ז בספר ירמיהו וכמה פסוקים מפרקים ח וט. הנה הדברים :

ז

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה' לֵאמֹר.  ב עֲמֹד, בְּשַׁעַר בֵּית ה' וְקָרָאתָ שָּׁם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר-ה', כָּל-יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת, לַה'.  {ס}

ג כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם, וּמַעַלְלֵיכֶם; וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה.  ד אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם, אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר:  הֵיכַל ה' הֵיכַל ה', הֵיכַל ה' הֵמָּה.  ה כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ, אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם:  אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ.  ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי, אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ, לְרַע לָכֶם.  ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם:  לְמִן-עוֹלָם, וְעַד-עוֹלָם.  ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר--לְבִלְתִּי, הוֹעִיל.  ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ--לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה.  יא הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו--בְּעֵינֵיכֶם; גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי, נְאֻם-ה'.  יב כִּי לְכוּ-נָא, אֶל-מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ, אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם, בָּרִאשׁוֹנָה; וּרְאוּ, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ, מִפְּנֵי, רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  יג וְעַתָּה, יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה--נְאֻם-ה'; וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם, וְלֹא עֲנִיתֶם.  יד וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם--כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לְשִׁלוֹ.  טו וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם, מֵעַל פָּנָי, כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל-זֶרַע אֶפְרָיִם.  {פ}

טז וְאַתָּה אַל-תִּתְפַּלֵּל בְּעַד-הָעָם הַזֶּה, וְאַל-תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה--וְאַל-תִּפְגַּע-בִּי:  כִּי-אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, אֹתָךְ.  יז הַאֵינְךָ רֹאֶה, מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת, יְרוּשָׁלִָם.  יח הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים, לָשׁוֹת בָּצֵק:  לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי.  יט הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים, נְאֻם-ה'; הֲלוֹא אֹתָם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם.  כ לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה; וּבָעֲרָה, וְלֹא תִכְבֶּה.  {פ}

כא כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם, וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח.  כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי--וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם.  כד וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת, בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע; וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר, וְלֹא לְפָנִים.  כה לְמִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ.  כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם; וַיַּקְשׁוּ, אֶת-עָרְפָּם--הֵרֵעוּ, מֵאֲבוֹתָם.  כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ; וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲנוּכָה.  כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהָיו, וְלֹא לָקְחוּ, מוּסָר; אָבְדָה, הָאֱמוּנָה, וְנִכְרְתָה, מִפִּיהֶם.  {ס}

כט גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי, וּשְׂאִי עַל-שְׁפָיִם קִינָה:  כִּי מָאַס ה', וַיִּטֹּשׁ אֶת-דּוֹר עֶבְרָתוֹ.  ל כִּי-עָשׂוּ בְנֵי-יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי, נְאֻם-ה':  שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, בַּבַּיִת אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו--לְטַמְּאוֹ.  לא וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ--אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי.  {פ}

לב לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן-הִנֹּם, כִּי אִם-גֵּיא הַהֲרֵגָה; וְקָבְרוּ בְתֹפֶת, מֵאֵין מָקוֹם.  לג וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה, לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְאֵין, מַחֲרִיד.  לד וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה, וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה:  כִּי לְחָרְבָּה, תִּהְיֶה הָאָרֶץ.

ח

א בָּעֵת הַהִיא נְאֻם-ה' ויציאו (יוֹצִיאוּ) אֶת-עַצְמוֹת מַלְכֵי-יְהוּדָה וְאֶת-עַצְמוֹת-שָׂרָיו וְאֶת-עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים, וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי-יְרוּשָׁלִָם--מִקִּבְרֵיהֶם.  ב וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם, וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם, וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם:  לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ.  ג וְנִבְחַר מָוֶת, מֵחַיִּים, לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים, מִן-הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת--בְּכָל-הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.  {ס}

ט

כב כֹּה אָמַר ה', אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ.  כג כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי--כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:  כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-ה'.  {ס}

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח

                    ג'ף 

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשפ"ג

הדרך מירוחם לבאר שבע.

את הדרך הזאת אני עושה כבר שנים, יום יום למעט ששי- שבת.

שנים רבות עשיתי את הדרך הזאת על קו 58. "הקו עוד נוסע" אך תחת "שם" אחר, מספר אחר.

נסעתי הבוקר - וברדיו שברכב שלי - שמעתי הערכות על תוצאת המשפט החוזר של זדורוב. כש"אלו דברים" יופיע נדע כבר תוצאת המשפט זה, בכפוף לערעור בעליון.

אתמול בערב צפיתי מהצד בישיבת מועצת עירית באר שבע. בשלב מסוים מפגינים שמחו מחוץ לבנין העיריה ( וצעקו "דמו קר טיה" ) נכנסו והתיישבו ביציעה של אולם המועצה. בשלב מסויים הן "כיבדו" את חברי המועצה בצעקות מן היציעה, קריאות לפיטוריו של אחד מחברי המועצה שהתבטאות כזו או אחרת שלו לא נעמה לאזנם, לליבם.

ראש העיריה שישב מולם מרחק כעשרה - עשרים מטרים באולם "הכיל אותם". כשצעקו - קראו קריאות ביניים - הוא דיבר על הצורך בניהול מחלוקות תוך כבוד הדדי, הקשבה ומתינות. לבסוף נרגעו הרוחות  והישיבה המשיכה את דרכה לסיום המיוחל עובר לכניסה לכוח המשיכה של חג הפסח ומועדי אייר.

אחר הדיווחים על זדורוב זכיתי לקונצרט אישי של בוב דילן. שמעתי שני שירים שלו בקטע הדרך קצת לפני צומת אהלים בואכה פאתי העיר: Things Have Changed וLicense to Kill.

כל השירים, רוב השירים של דילן "שווים עיון", המילים ראויות להקשבה כבכל שירה טובה; שני השירים הנ"ל בכלל זה.

תיאור הדרך שבין ירוחם לבאר שבע - היה חשוב לי להעלות על הכתב. הוא תפס יותר מקום ממה שתכננתי. עתה של התייחסות לשירים  ולאירועי הימים עוד תגיע.

הדרך לעולם חשובה...

"דרך ארץ קדמה לתורה"

ו"די לחכימא ברמיזא"

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ג

כמה וכמה דברים "התחרו" על מקום בטור השבוע.

שאלה אחת תופסת את "קדמת הבמה" ומבקשת להיות מוצבת כאן, לבדה.

מה קרה לנו ?

זהו. 

שבת שלום.

  ג'ף

אלו דברים לשבת החודש פ' ויקהל - פקודי תשפ"ג

מסתבר שחזרה על דברים היא דבר טוב.

"ושיננתם לבניך ודברת בם". מצווה עלינו לשנן דברים.

הכרה בתובנה הבסיסית הזאת חב אני לרב ג'רמי רוזן, שכותרת דבר התורה שלו על הפרשות השבוע' שהגיע אלי במייל  היא : Repetition is Good.

לא מצאתי קישור לדברים אבל כן הגעתי לבלוג שלו ומצאתי שם שלל דברים אחרים מרתקים.

ראו למשל : https://jeremyrosen.com/2023/02/why-i-am-a-liberal-2.html

על כל פנים התובנה הזאת : שחזרה על דברים היא תופעה מבורכת משמשת לי הצדקה להביא כאן דברים שהבאתי כבר בעבר על הפרשה מתוך אוצרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.

לפני כן אבל, אינני רוצה לעבור לסדר היום על עניני דיומא. וההערה שלי בנושא זה מסתכמת בהפנייה לשורה אחת מתוך שיר של צ'סלוב מילוש שנקרא "חשבון". 

השיר נכתב במקור בפולנית ואין לי גישה למקור. גם אילו היתה לי גישה למקור זה לא היה מועיל כי אינני יודע פולנית. עם זאת אנגלית ועברית אני קצת מכיר.

השורה הראשונה באנגלית  ( בתרגום המשורר האמריקאי רוברט פינסקי יחד עם מילוש ) אומרת כך 

The history of my stupidity would fill many volumes.*

דוד וינפלד תירגם את השורה הזאת כך:

"דברי ימי טיפשותי יוכלו לפרנס הרבה כרכים."^

ה"דו־קרב" ( בבחינת Dueling Banjos*^ ) בין "הסטוריה" לבין "דברי הימים" מזין אותי כבר שבוע ימים ועוד היד נטויה.

וחזרה לעניינו. אני מפנה בקישור להלן לדברים שהופיעו באלו לדברים לפרשות השבוע בתשפ"א.

https://eludevarim.blogspot.com/2021/03/blog-post_10.html

אביא כאן רק את הדברים של הרב עדין זצ"ל בנושא השבת :

"דממת השבת

מעשה הבריאה הא־לוהי הוא אמנם מעשה חד פעמי, אולם הוא גם תבנית ואב־טיפוס לכל מה שקורה בעולם לאחר מכן באמצעות האדם ומעשיו. כשם שהיצירה הא־לוהית משתהה לטובת סיכום, מחשבה והתעלות, כך גם האדם הממשיך את פעולת היצירה, שהוא המכשיר הא־לוהי של יצירת העולם  המכוונת , התכליתית - חייב להפסיק את פעולותיו ליום אחד של הפסקת היצירה, מנוחה ודממה - שבת.

יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194

שבת שלום

   ג'ף

https://www.poetryfoundation.org/poems/49483/account-56d22b9cd1542*

^"אור יום", קובץ שירי צ'סלוב מילוש בתרגומו של דוד וינפלד, בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 171

*^ראו : https://www.youtube.com/watch?v=rK5Hm9BW0lI

אלו דברים לשבת פרה - פרשת כי תשא תשפ"ג

 אומר ישיעהו ליבוביץ על פרשת השבוע בספר "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" :

"בצורה מעמיקה מאוד אומר המדרש כי לוחות הנושאים עליהם כתב אלוהים, ונועדו להינתן לבני אדם כמתנה, לא צלחו להתקיים בעולמנו החומרי, ואילו לוחות שאדם בשר-ודם התקינם, מתוך רצון וכוונה לקבל על עצמו לקיים את הכתוב בהם, דווקא הם שנתקיימו.

לוחות ראשונים לא נתקיימו משום שניתנו בקולי-קולות, ואילו הלוחות השניים נתקיימו משום שניתנו בצינעה. מה שנתינתם היתה בצינעה, גלום היה בהם הכוח ההולך ונמשך לדורות, ומשה-רבנו לימד את תוכנם לעם.

זוהי למעשה התורה על פיה חי כל יהודי המקבל עליו עול תורה ומיצוות, והיא גם שנתקיימה לדורות וממנה צמחה האמונה בישראל, המוסיפה להחזיק מעמד גם בהיותה נחלשת ולפעמים הולכת לאיבוד, ואם מוסיפה היא להתקיים, הרי קיומה הוא מכוח היות הלוחות השניים רחוקים מקולות, ברקים, ניסים, נפלאות ורעש גדול.

בנושא זה יפה אומר המדרש (תנחומא, לא ): 'לוחות ראשונים על שניתנו בפומבי ( כלומר, בהפגנה גדולה בגילוי שכינה ), שלטה בהם עין-הרע ונשתברו, ואילו כאן ( בלוחות השניים) אמר הקדוש ברוך הוא: אין לך יפה מן הצניעות, שנאמר: 'וּמָה-ה' דורש ממךָ כי אם-עשות משפט ואהֲבַת חסד והַצְנֵע לכת עִם-אלוהֶיךָ' ( מיכה ו/ח)'; ומשמעות 'הצנע לכת עם ה'' היא, קבלת עול מלכות שמים מתוך ההכרה שהאדם מכיר בה את ה'."

י. ליבוביץ , שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, כתר ההוצאה לאור בע"מ, עמ' 406

אלו דברים לשבת פרה - פ' כי תשא תשפ"ג

נוטה אני לאחרונה לעמדה לפיה כל מי שמציג עמדה נחרצת לגבי מצבנו - טועה, למעט העמדה האומרת שהמצב רע.

את הדברים שלהלן רשמתי לפני כמה שעות. איני בטוח לגביהם, מכל מיני סיבות. האחת היא שנראה לי שלנוכח המצב הרע, נדרשים צעדים נחרצים. בנסיבות נראה לי שצריך להתייצב מאחורי נשיא המדינה לחזק אותו ולתמוך בהצעותיו.

לגבי הדברים שלהלן עומדת בפניי שתי ברירות: האחת לגנוז אותם - ולא לפרסם השבת  את "אלו דברים", השנייה היא לפרסם את הדברים כפי שרשמתי אותם, בין היתר מתוך מחשבה, שגם כאשר במישור אחד נדרשים צעדים נחרצים, במישור אחר עדיין יש מקום להתלבטויות.

בחרתי באפשרות השניה:

"מבוכה בהגדרה היא לעולם בלתי פתורה.

אנחנו לא אוהבים מבוכה. 

נעדיף תשובות חתוכות גם אם הן שגויות על פני מבוכה.

מבוכה היא אין סופית.

נתבונן בפרשה - מה זה הסיפור הזה של פרה אדומה ?

מבוכה במיטבה.

יהודים של פעם הכילו בתוככי עצמם מבוכה.

באה הישראליות וגירשה את המבוכה. גירוש מכל מיני מחוזות, לרבות מבתי הכנסת ואין מה לדבר, מהכנסת עצמה.

החטא הקדמון הישראלי - להיות פרייאר. החטא הקדמון השני - להיות נבוך.

על כל פנים - יש מצב שנוכל בימים אלו להיות רגועים, המבוכה היא מאתנו והלאה.

האמנם ?! לא ממש.

אבל אלו דברים ניזונים מלשון חז"ל ומתרבות לא ישראלית בעליל.

קונצרט של פרוקול הרום בדנמרק וטוטים בוימבלדון בשבת גשומה."

שבת שלום

    ג'ף

https://www.youtube.com/watch?v=St6jyEFe5WM&list=RDSt6jyEFe5WM&start_radio=1

עיונים ב'חירות' - בעקבות השל (ט)

 עיונים ב'חירות' (א) - בעקבות השל

"חירות היא שחרור מרודנותו של האגו המרוכז בעצמו."

Freedom is the liberation from the tyranny of the self-centered ego.

A.J.Heschel, Religion in a Free Society, in The Insecurity of Freedom, p 15

המשפט הזה מופיע בחלק השלישי של מאמר השל שיש לו שני שמות. השם הראשון היה "המסר הדתי". מדובר ב"עבודה" - a paper - שהוצגה בסמינר על "דת בחברה חופשית" שמומן על ידי ה"קרן למען הרפובליקה" ב9 למאי 1958. המאמר פורסם לראשונה בפרסום שנקרא "דת באמריקה" בעריכת ג'ון קוגלי. עוד מידע בנושא אפשר למצוא ב"תודות" שבפתיחת הספר The Insecurity of Freedom שפורסם ב1967. בספר הזה הופיע המאמר תחת הכותרת: "דת בחברה חופשית".

כמאמרים רבים של השל, גם מאמר זה "מורכב" כפסיפס מחיבור יחד של קטעים ממאמרים קודמים של השל.

כך הפסקה השלישית במאמר היא הפסקה הפותחת לספר "אלוהים מבקש האדם". קטעים בחלק השני של המאמר שעוסק בנביאים לקוחים מילה במילה מספרו של השל על "הנביאים", ספר שמבוסס על הדוקטורט של השל משנות השלושים בגרמניה, שיצא במהדורה מורחבת באנגלית בארה"ב ב1962.

השל עוסק בחירות במקומות נוספים במכלול יצירתו ( ouevre ).

פרק 41 ל"אלוהים מבקש" מוקדש כולו לנושא ה"חירות".

בפרק 15 ל"מינה" ( The Divine concern ) ישנו סעיף שכותרתו "חירות היא אקסטזה רוחנית".

Freedom is a spiritual ecstasy

"יכולת להתעלות עצמית" - מהות החירות

עיונים בחירות (ב) - בעקבות השל

We have said that the grand premise of religion is that man is able to surpass himself. Such ability is the essence of freedom.

A.J. Heschel. God in Search of Man, FGS, p 409

אמרנו שההנחה הגדולה של הדת היא שהאדם מסוגל להתעלות אל מעבר לעצמו. יכולת זו היא מהותה של החירות.

 א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 322

עיונים ב'חירות' (ג) - בעקבות השל

אין פירושה של החירות חיים לפי רצוננו. פירושה היא היכולת לחיות חיים רוחניים, להתעלות למדרגת קיום גבוהה יותר.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 324

Freedom does not mean the right to live as we please. It means the power to live spiritually, to rise to a higher level of existence.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p 411

עיונים ב'חירות' (ד) בעקבות השל

אם לא נתייחס אל החירות ברצינות, לא נוכל להתייחס אל האנושות ברצינות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי,  עמ' 323.

Without taking freedom seriously . it is impossible to take humanity seriously.

A. J. Heschel. God in Search of Man, FSG, p 323

עיונים ב'חירות' (ה) - בעקבות השל 

האדם משועבד בחייו לסביבתו הטבעית, לחברה, לאופי שלו, לצרכיו, לאינטרסים שלו ולתאווֹתיו האנוכיות. אך חירות פירושה התעלות אל מעבר לטבע, לחברה, ל'אופי' שלו , לצרכיו, לאינטרסים שלו ולתאווֹתיו האנוכיות, אך חירות פירושה התעלות אל מעבר לטבע, לחברה, ל'אופי', לצרכים, לאינטרסים ולתאווֹת  כיצד, אם כן, תיתכן חירות ?"

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 323

Man lives in bondage to his natural environment, to society, and to his own 'character'; he is enslaved to needs, interests, and selfish desires. Yet to be free means to transcend nature, society, 'character', needs, interests, desires. How then is freedom conceivable ?"

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 401

(ו)

להאמין בחירות פירושו להאמין באירועים. היינו לטעון שהאדם מסוגל להימלט מכבלי התהליכים שבהם הוא נתון ולפעול בדרך שאינה נגזרת בהכרח מגורמים קודמים. החירות היא מצב של יציאה מן העצמי, אקט של אקסטזה רוחנית, במובנה המקורי של המילה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 323 

To believe in freedom is to believe in events, namely to maintain that man is able to escape the bonds of processes in which he is involved and to act in a way not necessitated by antecedent factors. Freedom is the state of going out of the self, an act of spiritual ecstasy, in the original sense of the term,

A J Heschel, God In Search Of Man  FSG, p 410

עיונים ב'חירות' (ז )

מיהו אם כן בן חורין ? האדם היוצר אשר אינו נסחף בזרם ההכרח, אשר אינו כבול בשלשלאות התהליכים, אשר אינו משועבד לנסיבות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 323 

Who , then is free ? The creative man who is not carried away by the streams of necessity, who is not enchained by processes, who is not enslaved to circumstances.

A J Heschel, God In Search Of Man  FSG, p 410

עיונים ב'חירות' (ח) 

אנו בני חורין ברגעים יקרי מציאות. רוב הזמן אנו מונעים מכוחו של תהליך, אנו נכנעים לתכונות אופי שירשנו או לעצמת השפעתן של נסיבות חיצוניות. החירות אינה מצב מתמיד של האדם....אין היא הווה, אלא היא מתרחשת. החירות היא מעשה, אירוע. כולנו ניחנו בפוטנציאל לחירות. אך למעשה אנו פועלים מתוך חירות רק ברגעים נדירים של יצירתיות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 323

We are free at rare moments...It is not it happens. Freedom is an act, an event.

A J Heschel, God In Search Of Man FSG p 411

ט

Freedom comes about in the moments of transcending the self, thus rising above the habit of regarding the self as its own end. Freedom is an act of self-engagement of the spirit, a spiritual event.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 411

החירות מתחוללת ברגע של התעלות מעבר לעצמי, ומניה וביה התעלות מעבר להרגל של ראיית העצמי כמטרה בפני עצמה. חירות היא אקט של מעורבות עצמית של הרוח; היא אירוע רוחני.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 324

(י)

המושג העליון בפילוסופיה היוונית הוא רעיון הקוסמוס, הסדר; לימודו הראשון של המקרא הוא רעיון הבריאה. אם נתרגם אותם לעקרונות נצחיים, הרי שקוסמוס פירושו גורל, בעוד שבריאה פירושה חירות. משמעותה של הבריאה אינה טמונה ברעיון שהיקום נברא בנקודה מסוימת בזמן. המשמעות המהותית של הבריאה, כפי שהסביר רמב"ם, הוא שהיקום לא התהווה מתוך כורח, אלא תוצאה מחירות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 324

The ultimate concept in Greek philosophy is the idea of the cosmos, of order; the first teaching in the Bible is the idea of creation. Translated into eternal principles, cosmos means fate, while creation means freedom. The essential meaning of creation is not the idea that the universe was created at a particular moment in time. The essential meaning of creation is, as Maimonides explained, the idea that the universe did not come about by necessity but as a result of freedom.

A J Heschel, God In Search Of Man FSG p. 411 - 412

--

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ג

אני תוהה על האיבה ההדדית בתוכנו.

אני תוהה אם יש מי שחושב שהאיבה ההדדית בתוכנו מוצדקת.

אני תוהה על הבטחון העצמי המופרז של רבים מאתנו.

אני תוהה שמא אנחנו צריכים את צ'סלוב מילוש שיזכיר לנו את האמירה חסידית שלהלן:

אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים

אני תוהה למה התכוון השל כשכתב: תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית.

אני תוהה לגבי ארץ ישראל היפה של פעם : ההיית או חלמנו חלום ?

אני תוהה לגבי פשר השאננות של הרוב הדומם.

שבת שלום

    ג'ף