רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 26 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ד



מי מאתנו העלה פעם בדעתו לראות בפרעה "דמות לחיקוי" ?
ובכן, ככל שהבנתי את הדברים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם"^, זה פחות או יותר מה שהוא מציע לנו.
מי שאין לו את ספר  - מה אפשר לומר ?!- לטעמי זהו אכן ספר חובה לכל בית בישראל !
ודמות לחיקוי כיצד ? אומר הרב עדין, בקטע מסוים של הדברים:
"ההרגשה היסודית של 'אני בסדר' ששמרה על פרעה מכל סוג של חשבון נפש, היא לא תופעה שקיימת אצלו בלבד. במובן זה, פרעה הוא אמנם דוגמא קיצונית, אבל לא דוגמא קיצונית לאדם רשע, אלא דוגמא קיצונית של אדם רגיל. אדם רגיל אמנם לא גדל באותו האופן כמו פרעה, לא חוטא באותם חטאים, וגם לא חושב בדיוק באותו האופן כמו פרעה, אבל גם אחרי כל ההסתייגויות האלה - פרעה הוא עדיין דוגמא של אדם רגיל. וזאת משום שהבעיה היסודית,  המונעת חרטה, ומונעת אפשרות של תשובה, היא תמיד אותה בעיה, גם בביטויה הקיצוני אצל פרעה, וגם בביטויה אצל סתם אדם.
הנביא יחזקאל (כא, ג) מביא בשם פרעה - כנראה לא פרעה זה אלא פרעה אחר - את האמירה 'לי יאורי ואני עשיתיני', שמשמעותה בעצם היא 'אני הוא תמצית השלמות של העולם'. המחשבה היסודית הזו מנוסחת באופן כזה על ידי פרעה , אבל היא נמצאת גם, בדקות יותר, אצל כל אדם. רק כאשר האדם יוצא מאורח החשיבה הזה, נפתח אצלו הפתח לחרטה. לכן, להבדיל, התופעות שמתוארות אצל פרעה קיימות גם אצל אנשים אחרים. כאשר בעקבות תשובה על מעשה מסוים, מתגלה פתאום מערכת חשיבה חדשה שבה לכל הדברים יש משמעויות אחרות לגמרי. במקרה כזה, התשובה איננה מתייחסת רק לנקודה ממנה היא התחילה; היא מתרחבת ומקבלת משמעות לגבי כל מכלול החיים של האדם.
חרטה מלאה
החרטה של פרעה צריכה ללמד אותנו מוסר השכל הן בהיקפה, והן בחתירתה להגיע לשורשי החטא. חרטה אף פעם איננה דבר פשוט; גם כאשר אדם מביע חרטה ורוצה בתשובה, עלולות להיות כרוכות בה וביישומה בעיות יסודיות, ומצד זה, הדוגמא של החרטה של פרעה היא דוגמא טובה לחרטה מלאה."

שבת שלום
    ג'ף

^בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, הקטע המצוטט הוא מעמ' 131 - 132

הדברים לעיל נרשמו על רקע השיר שלהלן, שמוקדש לזכרו של נלסון מנדלה, שהלך לעולמו בשבוע שעבר








יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ד


"אני לא מכאן, אבל לא ממש זר"
שר אהוד בנאי בשיר "ברוקלין".
האזנתי לשיר הזה כמה פעמים השבוע, בדרך לעבודה, ובנסיעה לילית במדבר. האזנתי לשיר, האזנתי היטב.
זהו שיר מופלא, מארג של דימויים מנוגדים, שיר בעל רבדים, ".ברוקלין של מעלה, ברוקלין תחתית".
זו בעיה לנתח שירים, זו בעיה גם לחיות, כפי שאמר לי אתמול חבר בשיחה: "המהמורות, הן לא מהמורות בדרך, הן הדרך."
על כל פנים, "אני לא מכאן, אבל לא ממש זר", מבטא מצב שאני באופן אישי יכול להזדהות איתו בשהייתי בארץ. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני רוצה לדבר על מצרים. על ברוקלין ומצרים וארץ ישראל.
לבני ישראל, כפי שציינו חז"ל ורבנים חסידיים בעקבותיהם, אחרי מאות בשנים, היה מאד נוח במצרים. כפי שאמר רבי חנוך מאלכסנדר : "זו בעצם היתה גלות ישראל במצרים - שלמדו לסבלה" ( אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 463).
כעת אני "קופץ" אך תיכף אשוב לענין. דברים אלו, אגב , הם תרשומת של דברים שהוקלטו על ידי במהלך נסיעה לעבודה באחד מימי השבוע. שמעתי ברדיו שאחת האומניות שסרבו להופיע בהצגה באריאל, תירצה את סירוביהן להופיע שם כך: "אין לנו שום דבר נגד האנשים, יש לי משהו נגד המקום". בהקשר אחר אבל דומה אמר שר הביטחון כי הוא מתנגד להצבת כוחות צ.ה.ל על גבול הירדן ללא התיישבות של תושבים יהודיים באזור. "אין בטחון", אמר, "ללא תושבים במקום". ואין מקום  ואי אפשר לדבר על מקום ללא התושבים במקום. אי אפשר לדבר על ירושלים ללא האמהות ועגלות התינוקות והילדים ברחובות ובפארקים שבעיר.
וכך אי אפשר לדבר על ברוקלין בלי לדבר ובלי לראות את הרב-גוניות של תושביה, אי אפשר לדבר על ישראל - ואי אפשר לדבר על מצרים, בלי אנשים.
אבל הענין הזה עובד גם בכיוון ההפוך. זה לא רק האנשים שנמצאים במקום ועושים את המקום. המקום נמצא גם בתוך האנשים.
ארצות הברית של ילדותי נמצאת בתוכי כמו שמורוקו של ילדות חלק מסויים מקוראיי נמצאת בתוכם ואירופה, מקום ילדותם של חלק אחר, נמצאת בנשמתם.
והנה נסיים בעוד מוטיב חסידי, ענין מצרים. מצרים נמצאת גם היא, באיזה שהוא מקום בתוכנו. מקום הנוחות, מקום השעבוד לנוחות, להרגל, המיצרים של ההרגל. מכיוון שכך, זה מה שעושה את היציאה ממצרים לכיוון של ארץ ישראל למשימה מתמדת, יום יומית לכל אחד מאתנו.

שבת שלום
     ג'ף

מתבקש להציב כאן קליפ של השיר. הקליפ הבא שמצאתי אותו ב- כפי הנראה, האתר הרשמי של אהוד בנאי ביו טוב-  יש בו פרשנות מעניינת לשיר, כפי שתראו. הפרשנות הזאת ממחישה לדעתי, שהברוקלין של אהוד בנאי, נמצאת בראש שלו, וש- הירושלים והמצרים של כולנו - נמצאות בתוך הראש שלנו



.

יום חמישי, 12 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ד



יום ששי בבוקר זה לא הזמן האופטימלי לרשום טור שבועי שאמור להתפרסם לקראת שבת, גם אם מדובר בבלוג, כלי שיש בו מידה רבה יותר של גמישות מטור בעיתון למשל.

אחת המחשבות שהבזיקו אצלי אתמול כשהבנתי שאני נקלע למצב של "הדקה התשעים" בנושא זה היתה שהדברים שנרשמים כאן הם שיח בראש ובראשונה ביני לבין עצמי. אם אינני טועה בתחילת הדרך , לפני כמה שנים, הבאתי באחת הרשומות משורות אחד השירים של דילן שאומרות ש"עבורי ועבור חבריי מושרים סיפוריי" It's for myself and my friends my stories are sung

בתחילתו של כל שבוע, מונחות על שלחנך כמה וכמה משימות. חלק נושרות בדרך ותחתן באות משימות אחרות. בתחילתו של השבוע הזה אחת המשימות על שלחני היתה להכין דבר תורה לשבת פרשת ויחי. הרב דר' אברהם יהושע השל נפטר בשבת פרשת ויחי בשנת 1972 ובעקבות הערה של אחד מ"מלומדי השל" בארץ אלי, אשתקד, הבנתי כי צריך לציין את היום הזה.

השאלה המרכזית שמסתובבת בראש שלי סביב פרשת ויחי - פרשת הסיום של ספר בראשית, פרשת הסיום של יעקב אבינו - היא מהי מורשתו של יעקב אבינו ?
אולי אפשר לומר שמורשה זו  באה לביטוי בכל היצירה היהודית לדורותיה ?

בפרשת ויחי מדובר, כפי שניתן להיווכח בעיון בספר תורה, וכפי שמעיר רש"י על המקום, בפרשה "סתומה". מבחינה צורנית בתורה, אין הרווח המקובל  בין סיום פרשה אחת לרעותה. רש"י שואל: "למה פרשה זו סתומה ?" ומשיב: " לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, בבראשית רבה."

בפתח ספרו של אברהם יצחק גרין על רבי נחמן מברסלב, "בעל הייסורים", מופיעה מובאה מדבריו הבאים של תלמידו המובהק של ר' נחמן, ר' נתן מנמירוב :
"קודם שנתקרבתי לרבינו זצ"ל לא יכולתי לצייר במוחי איך אפשר שהיה משה רבינו אדם כמו שאר האנשים. אך אח"כ, שהתקרבתי לרבינו זצוק"ל וראיתי גדולתו זצוק"ל, ואף על פי כן ראיתי שהוא אדם, אז הבנתי שגם משה רבינו היה אדם."
נזכרתי בדברים האלו, השבוע, בהקשר לנלסון מנדלה ז"ל. לא הכרתיו עד כה, לא מרחוק וודאי לא מקרוב, אך נראה שמדובר באחד המנהגים הגדולים והחשובים  של התקופה שלנו. נראה שמנדלה משאיר אחריו מורשה שיש בה מסרים לכולנו - חשיבותה של האמונה בצדקת הדרך,חשיבותה של נחישות, ועדיפותה של דרך הפשרה עם יריבים פוליטיים על פני הדרך שאומרת שיש להביס ולמגר אותם.

במסגרת ההכנות שלי לדבר התורה - שלא יצאה אל הפועל - מצאתי "שלושה דברים עקרוניים" שלימדה אותנו נחמה לייבוביץ בכל הקשור בלימוד תורה. את הדברים  מצאתי בפרק המוקדש לפרשה, פרי עטו של דר' גבריאל-חיים כהן, בספר "פותחים שבוע" (הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 137 - 138). והנה הם :

"א. לא מדברים 'על' התנ"ך, אלא לומדים 'את' התנ"ך - כל אחד ממשתפי השיעור חייב להתמודד בעצמו עם הטקסט, ובזמן הלימוד מתקיים רב-שיח בין המורה לתלמיד ולטקסט. ומכאן שאין לנו עניין בהרצאה על פרשת השבוע, אלא בלימוד משותף של  הכתובים;
 ב. התנ"ך הוא במידה רבה נייטרלי, והפרשנות היא הקובעת את אופיו. כך יש למשל פרשנות נוצרית ופרשנות יהודית. נחמה כתבה את עיוניה בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים (ככתוב על עטיפת ספריה) וביארה את הכתובים בעזרת המדרש, פרשני ימי-הביניים ופרשנים יהודים מהזמן החדש. בשיעוריה  של נחמה הרגישו תלמידיה שהם יושבים בצוותא עם הפרשנים היהודים בכל הדורות ומנהלים איתם דיון מעניין וחי על הדרכים הראויות  לפירוש הכתובים;
 ג. נחמה דרשה דיוק מירבי בהבנת הכתוב וסלדה  מכל  הסבר שטחי וכללי. העיונים המעמיקים הפכו את לימוד התורה לאתגר אינטלקטואלי. עם זאת לא הסתפקה  ב'קטנות', ולקראת סוף כל שיעור (וכל עיון בספריה) הבהירה את המשמעות הקיומית של הקטע הנלמד והפכה את ספר ספרים לתורת חיים."

תוך כדי רישום הדברים הנ"ל חשבתי לעצמי ששלושת העקרונות האלו, ככל שהם נכונים לגבי עיון בתנ"ך הם נכונים גם לגבי עיון במציאות בכללותה. א. י. השל , אמר שהאדם זקוק להנחייה, בכל צעד ושעל שלו.

נסיים עם דברים שכתב השל בספרו "מיהו אדם ?" בפרק העוסק בריגישויות שהשל זיהה אותן כחיוניות לאנושיות האדם. לעניינינו מדובר ברגישות אותה מכנה השל "הזדמנות" opportunity. נקדים לדברים במקורם האנגלי, תרגום תמציתי שלי לעברית שכן הספר הקצר והחשוב הזה טרם תורגם לעברית.

"החיים הפנימיים של  האדם נתונים  במצב של מורכבות שהיא צומחת באופן מתמיד ומתפשטת לעד. אדון לעצמו, בל כרחו , סוטה האדם מן הדרך; בכל צעד ושעל זקוק הוא להנחיה.

האם ישנו מדריך למבוך שהוא האדם ? ההכרח בהנחיה הוא אחד האופנים של היות אדם אדם.

דבר אחד שמבדיל בין האדם לחיה הוא היכולת הבלתי נדלת והלא צפויה להתפתחות של יקום פנימי. ישנה יותר פוטנציאליות  בנשמתו של אדם מאשר בכל יצור המוכר לנו."


"Opportunity
The passage of being - of man or animal - is marked and fixed :from birth to death. The passage of being human leads through a maze: the dark and intricate maze we call the inner life of man. That maze must not be conceived as a structure, as a permanent setup; it is an exuberance that goes on, frequently defying pattern, rule, and form. The inner life is a state of constantly increasing, indefinitely spreading complexity. Left to himself, man of necessity goes astray; he is in need of guidance at every step. 

Is there a guide for the labyrinth of man ? The necessity of guidance is a mode of being human. Animal life is a straight path; the inner life is a maze, and no one can find his way through or about without guidance. Such is the condition from which there is no escape.

One thing that sets man apart from animals is a boundless, unpredictable capacity for the development of an inner universe. There is more potentiality in his soul than in any other being known to us. Look at the infant and try to imagine the multitude of events it is going to engender. "

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 39

שבת שלום
      ג'ף







יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשע"ד


מה עושים עם מבוכה ?

אינני מתכוון למבוכה במובן של אדם שנתפש בשעת קלקלה זו או אחרת והוא נבוך, מבויש. אני מתכוון למבוכה במובן של תימהון לנוכח נסיבות שאתה לא ממש מבין אותן. כמו שדילן שר באחד השירים, עם אינטונציות מאיימות וקודרות שלא שייכות לענין כאן ובכל זאת: "אתה יודע שמשהו קורה אבל אתה לא יודע מהו, הלא כן מר ג'ונס ?" (בלדה לאיש רזה).

האם הניכור שמשתמע, שמשתקף בשיר הזה, ובמציאות החיים המודרניים הוא הכרחי ? הניכור בין יריבים פוליטיים, בין מחנות ניצים, בין כתבים פוליטיים, כתבי ספורט, עורכי דין, מנהלי מחלקות בבית חולים, שופטים, שרי ממשלה, בעלי עסקים מתחרים, בין אדם לחברו, האם הניכור הזה הכרחי ?

הגיעו לידי השבוע שני ספרים פרי עטו של הרב שג"ר, בעצם מדובר בקבצים שערכו תלמידיו משיעורים, שיחות דרשות ודברים שכתב הרב, ולוקטו ונערכו על ידי התלמידים לספרים, ועוד היד נטויה. ספר אחד עוסק בחנוכה ונקרא "להאיר את הפתחים", הספר השני נקרא "לוחות ושברי לוחות" והוא עוסק בהגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם.

בספר על חנוכה אני מבקש להפנות למאמר שנקרא "הלכה, הליכה ואמונה - חיים דתיים בעת המודרנית". המאמר הזה הוא מאמר מופלא, וכשסיימתי לקרוא אותו, אמרתי לעצמי - מדובר במקשה אחת, במין יצירה מוסיקלית שלא ניתן להפריד שום חלק ממנו - כדי לתאר בתמצות "מה הולך פה" ומה עושה ומה אומר הרב שג"ר במאמר הזה.

ובכל זאת, הנה פסקה אחת מתוך המאמר שבה מתאר בתמצות הרב שג"ר את מגמתו בדברים, ואני מביא הדברים אך כדי לסבר את האוזן ,תוך חזרה על מה שכבר אמרתי שהדברים "עובדים" ו"עוברים" כמקשה אחת...

" כיצד אפשר אפוא לפתור את בעיית האדם הדתי, שחי בעולם מודרני המנוגד לחלוטין לעולם של ההלכה והמסורת ? אני משליך את יהבי על שתיים", אומר הרב שג"ר, "על המסורתיות, למרות שהיא איננה דווקא הלכתית,* ועל היפוכה, חרדיות אותנטית, שאינה זהה לחרדיות שאנו רואים היום.^"

לפני שאסיים, בפסקה המסיימת את הספר "לוחות ושברי לוחות", אבקש להפנות לפרק בספר שנקרא "צדקה ותיקון חברתי". לאחרונה אני לוקח משם קטעים כציטוטים היומיים שבעברית למול קטעים מהגותו שבאנגלית של השל.  המעוניינים יוכלו לעקוב אחר הדברים בבלוג האחות לבלוג הזה, ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/.

אומר הרב שג"ר בסיום הספר, וייתכן ויש בהם משום מזור-מה למבוכה שתיארתי בתחילת רשומה זו:

"איני בעמדה של יאוש. להיפך, אני בהתלהבות. אני רואה משהו גדול ועמוק מאד מתרחש כעת. דווקא אצל הנוער אני רואה דמויות שלא היו בזמני: נערים ונערות עם דבקות דתית רבה, עם דתיות עמוקה, לא מהסוג המטופש, השבוי בפנטזיות - אלא אנשים מפוקחים ביותר, בוגרים, עם ביקורת עצמית. יש בהם סוג של כריזמה ודבקות דתית, ממשית מאד, שלא הייתה כאשר אני הייתי בגילם, לא אצלי ולא אצל בני דורי. אני רואה בפוסטמודרניזם ובתרבות ה'ניו אייג'' הבאה, לטענתי בעקבתיו, פתח לעולם חדש, שבו יתחולל שינוי ממשי בתודעה האנושית. שינוי זה יביא גם לשינויים חברתיים, לצדק חברתי, וליחסי אנוש אחרים, עמוקים יותר. יהיה זה עולם של השראת שכינה."
שבת שלום
    ג'ף

*^ הערות השוליים שבטקסט הושמטו כאן