רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 31 באוקטובר 2019

אלו דברים לשבת פרשת נח תש"ף


בכלל לא ברור שיש פשר לכל מה שקורה בעולם.
התובנה הזאת  נעוצה כמובן בדברים שקראתי, שראיתי וששמעתי לאחרונה.
אביבה גוטליב זורנברג בספרה על בראשית אמרה לפני שנים שתמיד תהיינה ראיות מעולם אסונות הטבע לכך שהקיום האנושי מתקיים בעולם קר מנוכר ושרירותי. השיטפונות פוגעים ברשעים ובצדיקים כאחד.
לאחרונה שמעתי  וראיתי שיחה של הרב פרופ' דניאל אפשטיין על דרכו של עמנואל לוינס.
 הרב אפשטיין מספר שבמסגרת שיחה על לוינס בוורשה נשאל: מדוע יש לחפש  סימני יהדות  בהגותו של לוינס ? הרי הוא היה הוגה כל כך אוניברסלי ?
וכך השיב אפשטיין : אפשר לטייל בוורשה בלי לשים לב לכל סימן וזכר לנוכחות יהודית בעיר. אפשר, ממשיך ואומר אפשטיין, להביט בעולם כולו ולא לראות בו, לא אלוהים ולא יהודים.
פנחס פלאי אמר שאפשר לסכם את דרכו של השל במשפט אחד : "השל מחפש משמעות".
החיפוש אחר פשר בעולם איננו מסע של יחיד, וגם לא מסע פילוסופי בהכרח.
החיפוש אחר פשר תלוי הרבה מאד בהתבוננות. ( לא לשכוח את המבט בעיני הילד- הילדה)
וכפי שאמר אפלפלד: אם אתה קולט נכון אתה קולט את הכל.
לאנשי המחשבים בינינו וודאי יש הסבר מדוע אחרי שחיפשת נושא מסוים בגוגול או ב youtube ומצאת מה שמצאת - אתה ממשיך ביוזמת כח אלגוריתמי כזה או אחר לקבל שלא ביוזמתך חומר באותו הנושא. וכך הגיע אלי אתמול, בדרכי הביתה מן העבודה ואחרי שרשמתי את הדברים לעיל, הרצאה נוספת של הרב פרופ' דניאל אפשטיין. ההרצאה  שתמצאו להלן עוסקת ביחסי הגומלין שבין אתיקה לפוליטיקה. לצד עניינים פילוסופיים כגון הקשרים בין לוינס והיידגר, מתייחס הרב אפשטיין בדרכו  הנעימה והמתנגנת לאיטה, לענייני דיומא  שבוערים אצלנו. מומלץ. 

שבת שלום
     ג'ף

יום שישי, 25 באוקטובר 2019

יום שלישי, 22 באוקטובר 2019

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תש"ף


"...זה אוצר גדול שיש לך בתוכך ילד..."
- אהרון אפלפלד




"אדם חייב באיזה שלב מסוים בחיים", אומר אפלפלד, " לבחור לו דבר אחד שנותר לו אחרי המפולת שהוא אוהב, שזה מעורר לו זכרונות...לקחת נקודה פוזיטיבית ולדבוק בה. הספרים שלי הם במובן כזה, זה שאחרי שהעולם חרב, יש בכל זאת נוף, בעלי חיים, ובכל זאת פה ושם אנשים טובים ובכל זאת זה  ...כלומר גם בתוך החורבות, חורבה אנושית, יש גם משהו אנושי טוב.."

שבת שלום
    ג'ף

יום ראשון, 20 באוקטובר 2019

עולם של אהבה ואצילות ( לא בהכרח מה שחשבתם ) וכן על ההווה

אלו דברים לשמיני עצרת ושמחת תורה תש"ף

מדברי שלום רוזנברג, בחלק המוקדש לשמחת תורה, בפרק שנקרא "דרכה של תורה" בספרו "בעקבות הזמן היהודי":

" ניתן ללמוד תורה, ובכלל לעסוק במקורות היהדות, בצורות שונות. אך בכל הצורות מחייב אותנו עקרון בסיסי, עיקרון המנוגד לרוח זמננו, שאחד מיסודותיה הוא הבידור. אין ספק בעיני שהצורך הכפייתי בבידור הוא תוצאה של אובדן המשמעות בחיים, אובדן מטרות החיים ואובדן כל 'טעם' בעבודה וביצירה. תלמוד תורה אמור להחזיר משמעות זאת דווקא בהיותה ניסיון לבנות עולם מעבר לבידור, ואף מעבר להנאות הרגילות מהחיים. תלמוד תורה הוא ההפך ממה שנמצא בעיתונות זולה או במוספים סאטיריים. 'תלמוד תורה' פירושו לעסוק במקורות היהדות בכובד ראש, ברצינות, אף אם נוסיף קורטוב של הומור, תוך ניסיון להקשיב למעמקי הטקסט. ואת זאת לא תמיד מצאנו בין אלה שעוסקים במקרא."*

חג שמח
  ג'ף

*שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 129

יום רביעי, 16 באוקטובר 2019

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תש"ף (טיוטה )

בטור שקראתי לו "אלו דברים לקראת שבת חול המועד תש"ף חלק א " דיברתי על חשיבותם של פודקסטים וכו' ככלים לרכישת ידע ולעיון, לצד הקריאה. כהמשך לאותו הפוסט  - תמצאו כנספח לאלו דברים שיחה של הרב דר' דניאל אפשטיין להלן. אך כגוף הדברים בחרתי להביא הפעם, דברים של שלום רוזנברג שנוגעים ישירות לשבת חול המועד, וליתר דיוק לאחד הטקסטים שקוראים באותה שבת בבתי הכנסת. הדברים הם מתוך פרקים שכותרתו "מצווה גדולה להיות בשמחה" בספרו "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של הלוח השנה" :

"בשמחה מצווים אנו בכל החגים, אך יותר מכולם בסוכות: 'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ... וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ... וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ...וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ' (דברים טז, יג-טו). וכך, אם פסח הוא על פי חז"ל ' זמן חירותנו', ושבועות - 'זמן מתן תורתנו', הרי סוכות הוא בפשטות ' זמן שמחתנו'. שבעת ימים מעוגנת השמחה בטבע, אך היא נשארת איתנו, באופי אחר, גם ביום השמיני ( התשיעי בתפוצות) : זוהי 'שמחת תורה'.
והנה מופתעים אנו. .ההלכה קובעת שבשבת שבשבוע סוכות, עלינו לקרוא את ספר קהלת. מוזר ! ב'זמן שמחתנו' עלינו לשמוע את הביטוי הקיצוני לייאוש, לפסימיות ולעצבות ? ועלינו עוד לחזור אחריו: 'אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה...וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל. לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה' ? ( קהלת ב, א-ב ). ואנו שואלים את עצמנו: עצבות זאת 'מַה זֹּה עֹשָׂה' ?
שני ספרים לא סטנדרטיים המצויים במקרא מתארים את הטרגדיה האנושית בשתי פניה: איוב וקהלת. איוב אומלל, כי הוא כורע תחת הכאב, הסבל והייסורים. את קהלת, לעומת זאת, פינקו החיים ללא מגבלות. ואף על פי כן, גם קהלת אומלל: 'הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל !' ( א, ב ). למה ?!
גיבור ספר ' הכוזרי' לרבי יהודה הלוי הוא מלך. קביעה זאת אינה מקרית, והיא מלמדת אותנו רבות גם על דמותו של קהלת. ברור לכולנו שהיינו יכולים להיות מאושרים לוּ נפלה בחלקנו מנה גדושה יותר מהשפע של ארבע קרנות ההצלחה: כסף, יופי, קסם אישי וכבוד. דמותו של המלך המחפש באה ללמד אותנו שזה לא כך. ובימים דמוקרטיים אלה, אולי נוכל ללמוד משהו מהנסיכים והנסיכות של מלכות הוליווד, מקום שנתברך בתשעה קבים מקרנות הצלחה אלו. למה זקוקה היא לכל כך הרבה פסיכיאטרים ופסיכולוגים ?  שִׂיאַנֵי המימוש העצמי האלה, שאין לפניהם מחסור ואף לא מגבלות, למה נזקקים הם באומללותם לשכרות ולסמים ? 
השמחה והאושר הם מושגים יסודיים כל כך, שייתכן שלא נוכל להסבירם כלל. קל יותר להסביר מה הם לא! ואת זה קהלת עושה."
מוזמנים לעיין בהמשך הדברים של שלום רוזנברג שם. הם לא פחות מרתקים  ואף יותר מדברי הצגת הבעיה שהובאו לעיל.

בשיחה להלן בהקשר לאחת מיצירותיו של לוינס ( "אחרת מהיות" )  אומר דניאל אפשטיין:
"מדובר על יצירה פילוסופית שמתמודדת עם.... השאלה , שהיא שאלת עתיקת יומין שאלה של השורש של הרוע ונפש האדם. זאת יצירה שמנסה לא לתפור את השאלה הזאת כי אין לה פתרון אבל לכל הפחות להציע לנו כיוון, לחיפוש של כיוון.
הרי זה תפקידה של הפילוסופיה; לא להציע פתרונות . פילוסופים מאד חלשים במציאת פתרונות. עדיף לא לבקש אצלם מציאת פתרונות. אבל אולי זה לא הדבר ההכי חשוב בחיים. למצוא פתרונות. בעיות טכניות דורשות, מחייבות מציאת פתרונות. פילוסופים חלשים במציאת פתרונות אבל הם יכולים להציע כיוון. גם זה צריך להיות ביקורתי עלפי הכיוונים שהם מציעים אבל זה לפחות מה שהם יודעים לעשות..."
שבת שלום ומועדים לשמחה
         ג'ף


יום חמישי, 10 באוקטובר 2019

על קו 58 - בעקבות אפלפלד, קפרא ורבי נחמן ( א , ב, ג, ד, ה )




על קו 58 - בעקבות אפלפלד, קפקא ורבי נחמן (ד')
"כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי."
פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7





על קו 58 - בעקבות אפלפלד , קפקא ורבי נחמן (ג')


על קו 58 - בעקבות אפלפלד , קפקא ורבי נחמן ( ב')
"רבי נחמן פותח את ספרו [ליקוטי מוהר"ן] באמירה שעל ידי התורה יכול אדם לזכות לחן המביא לכך שתפילותיו נשמעות. מהו סודו של החן המקנה לאדם אפשרות להתפלל ולהיענות ? בהמשך דרשתו מפרש רבי נחמן מושג זה בהרחבה. לעת עתה, בהבנה ראשונית, נראה שהכוונה היא לכך שבעזרת דיבור מלא חן השומע מבין את הדברים בצורה בהירה, משתכנע מהם, לבו נמשך אחריהם והוא מוכן לקבלם; בעוד שדיבור חסר חן, גם אם יש צדק תאורטי בטענות הדובר, אינו מובן לשומע, אינו נוגע בלבו, ואינו מעורר בו עניין ונכונות להזדהות."
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 16


על קו 58 - בעקבות אפלפלד , קפקא ורבי נחמן
"כשאתה ניצב לפתח עולמו הסבוך של ר' נחמן מברסלב, מנסה להצביע על תמונת יסוד במשנתו, עולה בליבך היער. לאורך משנתו, אף בפרקיה העיוניים ביותר, שב היער ומתגלה בפנים רבות. פעמים זה יער שקט, מוקף שדות, המשרה עליך הוד של שלווה רבה; אך פעמים זהו יער ביעותים, שקולות והדים זרים מתהלכים בו ומטילים אימה. ביערות אלה תשמע לעתים את שאגתו של האריה, את ציוציהם של ציפורים הקוראות זו לזו בהמית כיסופים. מלכים שבויים, מלכות אבודות, חיילים תועים וסתם אנשים שפשר חייהם אבד להם והם נדים באינסופיות זו של אור וצל."
אהרן אפלפלד, מתוך המבוא ל"לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב", הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית, עמ' 9

יום רביעי, 9 באוקטובר 2019

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תש"ף


בפרק 26 ל"סיפור חיים" מתאר אפלפלד את מפגשו האחרון עם עגנון. הנה קטע מהדברים:

"באותו ערב עמד לפני אדם זקן שזקנתו מילאה אותו, והוא יודע כי כל הכיבודים ואמרי השפר שהרעיפו עליו אינם אלא מוץ, ומה שיעמוד לאורך שנים הוא אותו קול שאין בו לא דו־משמעות ולא התחכמות ולא אירוניה, אלא הקול שהוא ירש מאבותיו, הקול של 'בדמי ימיה', של 'תהילה' ושל 'אורח נטה ללון'. הקול הזה הוא הקול האמיתי. ההתחפשויות, ההתחכמויות אינן, בסופו של דבר, אלא לבוש הנחוץ אולי לשביית האוזן, אבל הן אינן העיקר. באותו ערב דיבר אלי בנעימתם של אבותיו, ששמץ ממנה עוד קלטה אוזני אצל הסבים שלי בקרפטים. הוא דיבר אלי בפשטות וסיפר לי כי בצעירותו השתדל כל בוקר לעיין  באחד מספרי הקודש כדי למשוך מהם נגינה וקדוּשה. לא תמיד עלה בידו. לפרקים היו הספרים מבלבלים אותו. לי יעץ ללמוד את ספרי רבי נחמן, ולא רק את הסיפורים שהם באופנה, אלא את ליקוטי מוהר"ן, ספר מלא סודות שמים וסודות אדם. כל הזמן שדיבר עמי האיר מצחו וראיתי שאין זה עגנון של תמול שלשום, אלא עגנון שמחובר אל הקרפטים ששם התהלכו הבעש"ט ותלמידיו, ארצו שלו וארצו שלי, וחשוב היה לו באותו ערב כי אדע מאין אני בא ולאן עלי ללכת."*
 Image result for ‫הקרפטים‬‎

שבת שלום
    ג'ף

*אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 150

יום שני, 7 באוקטובר 2019

יום ראשון, 6 באוקטובר 2019

אלו דברים לכיפור תש"פ


לאפלפלד יש סיפור על יום כיפור.

אני רושם את הדברים ועוברות בראשי כמה מחשבות. האחת - בראש השנה ובשבת שובה הבאתי מדבריו. אולי כדאי "להוריד קצת את הרגל מהדוושה" ?

"אפלפלד" הוא מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית ( בכוונה איני כותב "של הספרות הישראלית". זה מעלה שאלה שאשאיר לעת עתה ב"צריך עיון", על היחס בין ספרות לתרבות, בין סופרים ודברי סופרים לבין הגות ). "סביר להניח שרבים מהקוראים מכירים את הסיפור  - ואינך מחדש כלום, אתה מתפרץ לדלת פתוחה", אני אומר לעצמי.
על כל פנים, לי הסיפור הוא חדש, מאיר עיניים ומעורר.
הסיפור נקרא "היום"; מצאתי אותו בקובץ שנקרא "כמאה עדים", והוא התפרסם לראשונה בקובץ שנקרא "אדני הנהר".

עוד קטע דברים לפי המובאה מהסיפור על יום כיפור. כותב אפלפלד ב"סיפור חיים" כך:

"הכלל הישן כי אדם נבחן על־פי מעשיו, קיבל משנה תוקף בזמן המלחמה. בימי הגטו ובמחנות ראיתי בני אדם משכילים, ביניהם רופאים ועורכי דין נודעים, שבשביל פרוסת לחם נכונים היו להרוג, אך בה בעת ראיתי אנשים שידעו לוותר, לתת, להתבטל ולמות בלא צער איש. המלחמה חשפה לא רק את האופי אלא יסוד קדמון שבאדם, והיסוד הזה מסתבר, אינו רק אפלה. האנוכיים והרעים הותירו בי פחד ותיעוב. הנדיבים הורישו לי את חום נדיבותם, וכשאני נזכר בהם, בושה עוטפת אותי על אין לי שמץ ממידתם."*

מתוך "היום" :

"אותה שעה עצמה נפוג רוגזו של זייציק קרוכמל והיגון צרר את נפשו. איזו אילמות, כמותה אך ידע בנעוריו, נטלה ממנו את לשונו. אימתה של השעה ירדה עליו והוא היה בתוך שנותיו הרחוקות, בתוך הרבה ימי כיפורים. מוזר, כאילו לא חש אשמה, רק יגון. כאילו היתה אשמתו בלא כפרה ודינו גזרה. כאילו בטלו הרשויות בנפשו ורק היגון. לפני שנים היה עוד מתדיין. לפני שנים היתה איזו חרטה עתיקה מתגנבת בחשאי אל נפשו ונוברת; יום כיפורים. כאילו היו אבותיו לוחשים לו, והקול הזה שהיה לפנים קורע את נפשו, נשתתק בו כמו נאסף גם הוא אל היגון."^



גמר חתימה טובה 
      ג'ף


*אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 95. כפי שקטע הדברים מתוך "היום" נועד להפנות את הקוראים לסיפור במלואו , כך נכון גם לדברים אלו מתוך פרק 17 ל"סיפור חיים".
^אהרן אפלפלד, "כמאה עדים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 160-159.

יום שבת, 5 באוקטובר 2019

על קו 58 - אפלפלד על מילים

יש בדברים הבאים של אפלפלד כדי להוסיף לתובנות שלנו לגבי מקומו ותפקידו של קול השופר בימים אלה:

"אין בכוחן של מילים להתייצב מול קטסטרופות גדולות; הן דלות, עלובות וחיש מהר מזדייפות. אפילו תפילות עתיקות אין בכוחן להישיר פנים מול אסונות."

אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 96


יום חמישי, 3 באוקטובר 2019

אלו דברים לשבת שובה - פרשת וילך תש"פ (המשך*)


"'הרבה נפשות גבוהות התהלכו במקומותינו, הבעש"ט ותלמידיו. התלמידים חישלו את דברי רבם בלשון הקדוש. בבוא היום תעתיק גם אותם. מי היו אבותיך ?'
אמרתי לו.
' אב סבך ר' מֵיכל היה סגי נהור, תלמיד חכם ובעל תפילה. תפילתו נודעה בכל האזור. מי ששמע את תפילתו נעשה אדם אחר. הוא שינה בני אדם לא בדיבור אלא בכוח התפילה.'
'ראית אותו ?'
'לא זכיתי, רק שמעתי עליו מאנשים מהימנים. אני עזבתי את הקרפטים והלכתי אל ההכשרה. הייתי בטוח כי ההכשרה חשובה יותר מן התפילה. הייתי נער, בגילך בקירוב, יציאתי להכשרה נראתה לי כפריצת הסגר. ברחתי בלי להיפרד מההורים. עכשיו הם למעלה ואני כאן, פליט אחרון. כל השנים עבדתי בפרדס והייתי בטוח שהעבודה תרפא אותי. חליתי, ועכשיו אני מבלה את עתותי אצל הרופאים ובבתי הבראה. זה עונשו של אדם שנטש את אבותיו הקשישים והפליג לארץ רחוקה.'
'הכשרתם את הלבבות,' אמרתי ושמחתי שמילים אלו יצאו מפי.
'איני יודע מה עשינו. לפעמים נדמה לי כי הפרדסים העשירו את בעליהם ואת נשמתי רוקנו. אילו אבותי בחיים הייתי חוזר אליהם לבקש את מחילתם.'
'אבותיך ודאי מחלו לך,' אמרתי וביקשתי להקל עליו.
' אני לא מחלתי לעצמי. אני חולם לעתים שאני חוזר הביתה, אל ארץ הקרפטים, ומוצא את כולם כמו שהשארתי אותם. בלבי אני יודע שזה תעתוע ותרמית.'"^

שבת שלום
גמר חתימה טובה
     ג'ף

* המשך מאלו דברים  לראש השנה.
אהרון אפלפלד, "האיש שלא פסק לישון", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 159-158