רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 25 בינואר 2018

אלו דברים לשבת שירה - פרשת בשלח תשע"ח


היה זה, נדמה לי, וואלס סטיבנס שאמר ש"שירה עוזרת לנו לחיות את חיינו". שמדובר ב"אלימות מבפנים שמגינה עלינו מפני האלימות שמופעלת עלינו מבחוץ". המילים והדמיון פועלים כמגן במפני המציאות הקשה והראלית.
יהא הדבר כאשר יהא, עסקתי בימים האחרונים בהכנה של דבר תורה לשבת של מחר. לא אפרט כאן יותר מדיי בנושא, למען לא לגלות מבעוד מאד בפני "שלושת קוראיי" הירוחמיים מ"אפיקים בנגב" את תוכן השיחה של מחר. אומר רק שההכנה  - התרכזה בהתמודדות עם גישתו של אברהם יהושע השל לתורה, כשעל הדרך, ובאופן ממש לא מתוכנן, "התערבה" אביבה גוטליב זורנברג תבדל"א בסיפור והזה ותרמה משלה. כל אלה שינו את התובנות שלי בנושא, וייתכן והדבר יבוא לידי ביטוי ברשימות עתידיות של "אלו דברים". קרי ייתכן ובעתיד יהיה יותר עיסוק ויותר קשר בין הרשימות הללו שמכונות "אלו דברים לשבת כזו וכזו" לבין פרשת השבוע עצמה. ייתכן ופה ושם, תהיה רשימה שכותרתה תהיה "אלו דברים לפרשת כך וכך", חלף "לשבת כך וכך", כפי שאמרנו.
על כל פנים, הפעם עודני"אוחז בישן" ואני מביא כאן קטע טקסט שאינו קשור ישירות או במודע לפרשת השבוע.
מדובר בדברים של הרב שג"ר זצ"ל שמופיעים בכרך א ל"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" ( להלן : הספר*). הדברים לקוחים משיעור על תורה כ' שמכונה "חידוש התורה", כותרת המשנה היא:"דעת שלום ואמונה". מפאת אורך הקטע שאני מבקש לצטט - להלן תובא מחציתו הראשונה ובהזדמנות קרובה אציב, בלי נדר, בבלוג את החלק המשלים.
"לפי תיאורים קבליים מסויימים, הדעת מקושרת עם ספירת תפארת המזוהה עם יעקב אבינו, והמשכה של ספירת דעת הוא ספירת יסוד המזוהה עם השלום המחבר בין שמים לארץ, בין הממדים הגבוהים לנמוכים. ההגעה לשלום המתוארת על ידי רבי נחמן אין פירושה אחידות והרמוניה, כפי  שמתאר לא פעם הרב קוק. אין הכוונה שהכל נכנס לסל אחד, אלא ליצירה של מנגינה אחת המשלבת יחד מגוון של צלילים שונים , אולי אפילו סותרים < יש כאן הערת שוליים מס' 42 שמדברת על 'שביל הזהב' " של הרמב"ם -  ראו בספר בעמ' 268- 269 >. ניתן להשוות זאת לתפיסת השלום של המהר"ל מפראג, המבהיר מדוע שמו של הקב"ה הוא 'שלום': לדבריו, כאשר מכניסים את אלוקים למציאות, הוא איננו עוד גורם בעל ערך לצד ערכים נוספים שכביכול מוצגים בהשוואה אליו, כדוגמת 'סוציאליזם' או כיוצא בזה, גורם שבסופו של חשבון מכניס עוד נופך לקונפליקטים הקיימים ואולי אף עלול להחמיר אותם; הופעת אור אינסוף האלוקי במציאות, כותב המהר"ל, היא סוג של פתיחות, שמתוכה תופס האדם את העולם כולו בכללותו. זהו מבט המאפשר לכל הגורמים להמשיך ולהתקיים בלי שהאחד יתחכך בשני או יאיים על קיומו. מבחינה זאת דיוקנו של הקב"ה הוא שלום, שכן האמונה נתפסת כפתיחות, המסוגלת להכיל את כל המגוון באינסופיותו של הבורא <להפנייה לנתיבות עולם של המהר"ל ועוד בהערת שוליים מס' 43 ראו נא בספר>.
  דומה אפוא שזהו כוח האמונה. אמונה אינה תוכן נוסף, אלא גישה המאפשרת לנו להיפתח לזולת, גם אם הוא שונה מאתנו. ספירת הדעת מזוהה , בנוסף למה שתיארנו, עם יכולת ההתמקדות, הריכוז וההכרעה. עם זאת, ההכרעה מביאה שלום, ומבחינה זו היא איננה הכרעה נוקשה אלא בעלת תפקיד דומה לזה של המנצח שבתזמורת: הוא אמנם 'מכריע', אך באמצעות הכרעתו הוא יוצר את ההרמוניה בין כל כלי הנגינה שבתזמורת. גם בחיים האישים, אדם אינו יכול להכריע אם הוא לוקח אלמנט אחד מאישיותו ומשליט אותו על האחרים.  ההכרעה היא הגעה לנקודה גבוהה יותר, להקשר חדש שמתוכו תיווצר הרמוניה, שתביא לכך שהקונפליקט יזכה להכלה. אמונה כזו המסוגלת להביא שלום מתממשת רק בבחינה הגבוהה של האור המקיף; כלומר, ההבנה שביחס לאלוקי הכל הופך לאפס, מביאה לכך שכל הנמצא מקבל את משמעותו ומקומו האמתיים."

שבת שלום
    ג'ף

*"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 268 -269. 




יום חמישי, 18 בינואר 2018

אלו דברים לשבת פרשת בוא תשע"ח


משהו הטריד אותי לאחרונה ולא ידעתי מה זה.
אני חושב שזה קשור לדציבלים החזקים של השיח מסביב, ברדיו בטלויזיה בפייסבוק במיילים בכל אתר ואתר.
ואז קרה משהו שלא קרה לי מעולם.
קומיקאי, קומיקאי ממש טוב ומצחיק הכניס אותי לדיכאון עמוק. ההומור שלו היה כל כך קולע, ההיגדים המוגזמים שלו על הזבל שמסביבו ומסביבנו היו כל כך קולעים  שהבנתי שייתכן באמת שאיבדנו את זה, שהכל אבוד ושהמין האנושי עבר את נקודת האל חזור.
השל בשנות הששים של המאה הקודמת התריע על הסכנה הזאת. הוא אמר שיכול להיות שאנשים יסתובבו בעולם כהומו סאפיאנס אבל לא יהיה בהם סימנים של אנושיות. ( בספרו "מיהו אדם ? - לשווא תחפשו מהדורה בעברית של הספר החשוב הזה - הוא מדבר על כעשר "רגישויות" שמאפיינות את האנושיות שבאדם )



שבת שלום*
   ג'ף

* אני עסוק בהכנה של דבר תורה לפרשת השבוע הבא, בשלח, ולכן מכיוון שבפועל איני אוחז כלל בייאוש שאני מדבר עליו באל"ד הפעם  אלא אני אוחז ב"תלמוד תורה כנגד כולם" - הרשיתי לעצמי לפרסם הדברים כנ"ל

יום שבת, 13 בינואר 2018

אלו דברים למוצ"ש פרשת וארא תשע"ח

דברים של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ מתוך ספרו חיי עולם לפרשת וארא:

"בתוך העימות בין משה ופרעה, בוודאי היינו רוצים להרגיש שאנחנו בצד של משה, אלא שמצד הקרבה הנפשית, אנחנו בוודאי קרובים הרבה יותר לפרעה. משה ואהרון הם אנשי מעלה, שעומדים בקשר ישיר עם הקב"ה, ואילו פרעה הוא פחות או יותר אדם רגיל, מהסוג שלנו. אמנם לא כל אדם מסוגל לגזור ( שמות א, כב) : ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', או לעמוד בתוקף כזה מול הקב"ה, אבל מבחינת נטיות הנפש הבסיסיות, דווקא פרעה הוא איש מהסוג שלנו."*

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 127 - 128

יום חמישי, 11 בינואר 2018

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ח



אחד הספרים החביבים עלי - ואני לא ממש בטוח למה - נקרא "אין שאננים בציון". מדובר בקובץ ראיונות שערך אהוד בן עזר במהלך השליש האחרון של המאה הקודמת עם אנשי הגות שונים בנושא שהוא הגדיר כ"מחיר הציונות". ייתכן והספר  חביב עלי בגלל שמו באנגלית. אגב, הספר יצא במהדורה אנגלית כמה שנים טובות לפני שהופיע המהדורה בעברית. המהדורה שבאנגלית הוא אחד המקורות הנדירים שבו ניתן לקרוא את ישעיהו ליבוביץ באנגלית והספר כולו נקרא בשם השובה לב: Unease in Zion
על כל פנים אני רוצה להביא כאן פסקה אחת מתוך ראיון שערך בן עזר עם המשורר א. עלי ( עלי אלון ). אך לפני זה - קטע משיחה  עם י. לייבוביץ ( מאוגוסט 1970).
שואל בן עזר: כיצד נראים בעיניך מחיר הציונות ועתיד היחסים בין ישראל לערבים לאחר מלחמת יוני 1967? תמצית תשובתו של ליבוביץ היא: "אנחנו נידונים להתקיים תקופה שאורכה אי־אפשר לדעת מראש ללא שלום וממילא גם ללא ביטחון."
ואז שואל אותו בן עזר: האם איננו חייבים משום כך לשקול בדעתנו למען מה אנו מוכנים לקבל עלינו את העתיד הזה ?
ומשיב ליבוביץ :
"התשובה היחידה המאפשרת לנו את ההשלמה עם העתיד הזה היא שאנו עושים את זה למען מדינתנו היהודית אשר בה ובמסגרתה יוכרעו בעיות ההמשך ההיסטורי של העם היהודי ושל היהדות. אם לא תשמש המדינה מסגרת למשימה זו - זאת אומרת אם המדינה לא תהיה מדינה יהודית, אז אין כל טעם לקיים אותה. מדינה אינה ערך אלא אינסטרומנט. אינסטרומנט הנחוץ להגשמתם ולקיומם של דברים שיש להם ערך, ולגבינו הערך הוא העם היהודי והיהדות.
מדינה הכוללת ארבעים או חמישים אחוז אוכלוסייה לא יהודית, ואשר כל בעיותיה לא יהיו אלא כיצד לקיים את שלטונה על אוכלוסייה זאת - לא תהיה מדינה יהודית , אלא סתם מנגנון ריבוני שלטוני הנמצא בידי יהודים. העלאת המדינה כמנגנון שלטוני ריבוני, ללא קשר לתוכנה ולצביונה, לדרגת ערך - זוהי תמצית הרעיון הפאשיסטי. לקיומה של מדינת ישראל אין טעם אלא אם היא ממשיכה את ההיסטוריה של העם היהודי. ואם אין היא ממשיכה אותה -  אין טעם לקיומה, ואף אין לה זכות קיום.
בן עזר: אך אין כל סימנים לכך שהסיטואציה בה אנו מצויים עשוייה להשתנות בעתיד הנראה לעין.
ליבוביץ: אם המצב הזה, זאת אומרת החזקת מיליון וחצי ערבים בשלטוננו, ייוצב, התוצאה תהא: ראשית - חורבן מדינת ישראל; שנית - הרס העם היהודי כולו בגלל ניתוקה של המדינה מן העם היהודי והתרכזותה כולה בבעיות קיום השלטון; שלישית - ערעור כל המבנה הדימוקראטי והסוציאלי של חברתנו, הן מבחינת הפיכת המדינה למדינת משטרה, ליתר דיוק מדינת ש.ב, והן על־ידי יצירת עם עובד ערבי, הנשלט על־ידי מנהלי עבודה, מפקחים, פקידים, שוטרים וחיילים יהודים."*

וכעת לפסקה מתוך השיחה עם א. עלי.

אומר עלי :

"החיים אינם משחק של אידיאות. אדם צודק הוא הדבר הנורא ביותר שאני מכיר. הנורא באמונה הוא היותה סוגרת את האדם בפני אמתות אחרות. זה נורא שאנשים נסגרים  בתוך הצדק הנשכני שלהם. הם אינם מכירים בצדקו של האחר, והולכים לטרוף אותו. מה הוא בסך הכול, הצדק הצודק והמוחלט שלנו - חתיכת אמת קטנה שבשמה אנו שופטים וטורפים את חתיכות האמת האחרות. וזה העולם שלנו, עולם של שיניים, ואין לך ברירה אלא להשחיז את שלך.
ובעיניי, כל אידיאה היא חלקית ועל כן גם יש בה מן השקר. היחס האמיתי אל העולם איננו זה של ההסבר הראציונאלי. המשורר, זה שעליו נוהגים לומר ש'אינו יודע איפה הוא חי', דווקא לו יש נגיעה ישירה בחומרי העולם. תחושת ־העולם שלי באה דרך ההרגשה ולא דרך השיטה הפילוסופית. ובעצם, אין כל סתירה. האמנות וגם הפילוסופיה, שתיהן תפיסות חלקיות, וגם לרגשות  'ערטילאיים' יש תשתית פילוסופית."^

שבת שלום
    ג'ף


*אהוד בו עזר, אין שאננים בציון, שיחות על מחיר הציונות, ספרית אפיקים , הוצאת עם עובד, 1986, עמ' 130 -131
^שם  עמ' 206



יום חמישי, 4 בינואר 2018

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ח

"על שלושה דברים..."
על שלושה דברים העולם העומד. אמרו את זה קודם לפניי ( ראיתי שהשבוע חל יום הולדתו של אריק איינשטיין ז"ל) 
וזה גורם לי לחשוב שיש משהו יסודי במספר שלוש.
בכל אופן לתבנית הזאת יש מסורת ארוכה. מימי חז"ל ועד לימי צה"ל ( כל דבר בצהל מחולק לשלושה חלקים כך מלמדים המ"כים בטירונות וכו' וכו') 
והעניין הזה נמצא גם אצל השל.
חיפשתי לא מעט מפתח להבנת השל ויום אחד זה הבזיק לי. מצאתי מפתח מסויים*. אעיר כאן משהו לעניין ייחודיותם של מפתחות. בידוע הוא שלכל מנעול יש מפתח אחד ולא יותר. דא עקא שעל דלתות שונות ישנם לפעמים יותר ממנעול אחד. שלא לדבר על זה שלחדרים מסוימים ישנן יותר מדלת אחת. ושלא לדבר על זה שלפעמים אפשר להיכנס לחדר דרך החלון או לפרוץ לתוכו עם מטען. יש גם אופציה לבקש מבעל הבית לפתוח. את הדלת.
בכל אופן, בפרק השני לספר "אלוהים מבקש את האדם" מספר לנו השל שישנן שלוש דרכים להכיר בנוכחות ה' בעולם. דרך התבוננות בעולם, דרך התורה ודרך המצוות.
ישנן שלש דרכים מקבילות לעבוד את ה'  - באמצעות התפילה, באמצעות תלמוד תורה ובאמצעות המצוות המעשיות ( מונח שבא מבית מדרשו של ישעיהו לייבוביץ - שעל המתחים ויחסי הגומלין  בין הגותם של השנים לא נעמוד כאן ). השל מביא שלושה פסוקים כרמזים לשלש הדרכים הללו  ומציין שהחלוקה המשולשת של הספר מקורה באותן שלש דרכים.
הפסוקים הם:
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ( ישעיהו מ 26 )
אנכי ה' אלוהיך ( שמות כ 2) 
נעשה ונשמע ( שם כד 7 ) 
תהליך ההכרה - נובע אליבא דהשל משני מקורות. מקור אחד הוא המסורת ( הזכרון הקולקטיבי). המקור השני הוא - התובנה האישית. כהארה לטענה זו, מביא השל את הפסוק:
זה אלי ואנווהו , אלוהי אבי וארוממנהו.
על האדם להגיע להבנה בכוחות עצמו - זה אלי ואנווהו - ולאחר מכן יבין שמדובר באלוהי אביו וארוממנהו.^
במילים של השל ב"האדם אינו לבדו" - הספר שקדם ל"אלוהים מבקש" אומר זאת השל כך:
"בתחום הרוח, רק מי שהינו חלוץ - יכול להיות  יורש"
In the realm of spirit only he who is a pioneer is able to be an heir**
אמנם, במקום אחר, אומר השל בדיוק את ההיפך ( שרק מי שהוא יורש יכול להיות חלוץ ) אך על כך בהזדמנות קרובה.
שבת שלום
    ג'ף

* אמנם לא פירטתי ברשימה זו  - מהו אותו מפתח שמצאתי - על כך באחת הרשימות בעתיד בלי נדר
^ ראו פרק ב ל אלוהים מבקש את האדם, א. י. השל,  הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, 
**A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux  p. 164

יום שני, 1 בינואר 2018