רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 29 באוגוסט 2018

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשע"ח


בהמשך לכוונה המקורית מתחילת אלול להגיע לדברי הרב שג"ר על דברי רבי נחמן לגבי ההמתנה:

"אל השתיקה מצרף רבי נחמן מאפיין נוסף: ההמתנה. הספירה הגבוהה, ספירת הכתר, מתוארת כאן כהמתנה, המוסברת כאן כתנאי לקיום עצמאי של האדם. מצב זה הוא האמצעי הנדרש לתשובה, כניסוחו של רבי נחמן: 'וְהַכָּ"ף הוּא כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה...וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה'. במצב של 'כבוד מלכים' הווייתו של האדם היא הוויה שאינה שרויה בעצמה אלא עסוקה בתגובה לסביבתה, לכן היא אינה קיימת. לעומת זאת, באמצעות ההמתנה זוכה האדם להוויה עצמית ממשית. המתנה זו היא הפסקת הרדיפה של האדם אחר העולם החיצוני לו, רדיפה שהיא בסופו של דבר ביטוי לחוסר קיום. לכן,  מצב השתיקה שתיארנו אל מול הפגיעה של הזולת איננו מבטא שפלות וגם לא גאווה, אלא תודעה של סבלנות, של חיים במישור גבוה יותר. רצון האדם בשליטה על חייו הוא עצמו ביטוי לחוסר אמונה; לעומת זאת, היכולת לאפשר למציאות  להתרחש , לא להאיץ בה, היא עצמה לוז האמונה; הכושר להמתין, להאריך רוח, לתת לדברים לעשות את שלהם - מזוהה בתורה זו ובמקומות נוספים ( ראו תורה ז, כד,ז)  כשייכת לספירת הכתר, או בשמה האחר 'אריך אנפים', קרי אריכות אפיים, הסתכלות מפרספקטיבה רחבה של נצח, בנשימה ארוכה המביאה לשלווה ולהרמוניה. זו , כאמור, איננה פרשנות אלא הוויה ראשונית של הקיום. ללא שלווה זו, מסתבכים ברדיפה, בדאגה ובדיבור שלילי."*

שבת שלום
   ג'ף

*הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 51




יום ראשון, 26 באוגוסט 2018

יום רביעי, 22 באוגוסט 2018

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ח

על פי סדר הדברים ועל פי כוונתי המקורית הייתם אמורים לקרוא כאן את דברי הרב שג"ר בעקבות רבי נחמן על מעלות "ההמתנה".
מכמה סיבות החלטתי להמתין עם זה ולהביא את הדברים בהמשך מתי שהוא.
הפעם, אני מרגיש צורך לומר את הדברים הבאים:
מהו שיגעון ?
כיצד מתמודדים עם שיגעון ?
עם מה שדילן קורא לו - world gone wrong ?



ולכן אנחנו מפנים פה לסיפור של רבי נחמן על התבואה המשוגעת

"פעם אחת אמר המלך לחברו האהוב, המשנה למלך: "כיוון שאני חוזה בכוכבים, אני רואה שכל התבואה הגדלה בשנה זו, מי שיאכל ממנה יהיה משוגע. אם כן, תן לנו עצה מה לעשות."
אמר המשנה למלך כי ראוי שיכינו בשבילם תבואה בנפרד, כדי שלא יצטרכו לאכול מן התבואה החדשה.
ענה לו המלך: "אם נעשה כעצתך, ורק אנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל השאר יהיו משוגעים, הרי שיקרה ההפך – שאנחנו נהיה המשוגעים.
על כן, נצטרך גם אנחנו לאכול מן התבואה. אבל כך נעשה – נסמן סימן על מצחנו, שנדע שאנחנו משוגעים. ואם אני אסתכל על מצחך, ואם אתה תסתכל על מצחי – נדע מן הסימן שאנחנו משוגעים."

וראו עוד באתר זושא משם לקחנו את הטקסת הנ"ל

http://www.zusha.org.il/

http://www.zusha.org.il/story/%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%92%D7%A2%D7%AA/

כעת, לגבי סיפורים.
יש את הסיפור ויש את הפרשנות על הסיפור.
כשם שיש שיר ויש פרשנות על השיר.

הצעתי לגבי סיפורים כמו גם לגבי שירים היא
לתת להם לדבר בעצמם תחילה - ולהניח בשלב ראשון, לפחות
לפרשנות

שבת שלום
    ג'ף

יום שלישי, 21 באוגוסט 2018

יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"ח


בהמשך לאלו דברים מהשבוע שעבר - 


הקדמה קצרה : אולי אחרי שארשום -אקליד את הדברים שלהלן אבין אותם יותר טוב. ומדוע בכל זאת בחרתי להביא את הדברים אם איני מבין אותם לגמרי ? יש לכך כמה סיבות . אמנה רק אחת: הדברים שלהלן מובילים אל דברי הרב שג"ר על "ההמתנה". הדברים על "ההמתנה" - שאני מקווה להגיע אליהם בשבוע הבא - מדברים אלי במיוחד - וכדי להגיע עליהם צריכים לעבור דרך הדברים שכאן. 

תחילה מובאת פסקה נוספת מדברי רבי נחמן בתורה ו' ולאחר מכן הביאור של הרב שג"ר

מתוך שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) לרב שג"ר* (על תורה ו'):

"וְאִי אֶפְשָׁר. לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלא כָּ"ף והכָּ"ף הוא כֶּתֶר בְּחִינַת אֶהֱיֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהְוֵי. . לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלא כָּ"ף והכָּ"ף הוא כֶּתֶר בְּחִינַת אֶהֱיֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהְוֵי. הַיְנוּ קדֶם הַתְּשׁוּבָה עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
הדרך  להגיע ל'כבוד אלוקים' היא השתיקה. אל מול  כל שאלה ( או קושי ) אני יכול להגיב בחיוב או בשלילה, אבל רבי נחמן מציע תגובה גבוהה יותר והיא השתיקה: שלילת השאלה עצמה. כאשר אני עומד מול מישהו המבזה או מצער אותי, השתיקה איננה מצב של חוסר התייחסות, התעלמות על ידי החנקת תגובת הכעס כלפי מי שאינו נותן לי  את הכבוד המגיע לי לדעתי, שכן תגובה זו אינה מפרקת את הכעס, אלא עוצרת אותו ומחדירה אותו לעומק הנפש. או אז השנאה הופכת לטינה, שסופה לצאת לאור בהתפרצות שלא אדע מה מקורה ושיסודה נעוץ  בהשתקה העצמית הראשונית. השתיקה של 'כבוד אלוקים', לעומת זאת, איננה הדחקה, ואף לא צעד טקטי גרידא. משמעותה היא החלטה שלא להיכנס כלל למשא ומתן עם מה או עם מי שגרם את הביזיון; לדעת לחיות את המציאות ולא לנסות להדוף אותה על ידי מילים, אלא לקבל את המתרחש. השותק אינו מרגיש עצמו צדיק בהיותו שותק, אין זה כבוד עצמו, 'כבוד מלכים'; הוא מגיע להוויה פנימית שהוא חש בה חיות ושקט, טעם פנימי, אנרגיה ומלאות."

בהערת אגב אעיר כי אלמלא הייתי מכיר מישהו שמגלם את הדברים לעיל, הייתי חושב שמדובר בדברים  על גבול המופרך.

ממשיך הרב שג"ר:

"השתיקה  שעליה מדבר רבי נחמן ושלקראתה הוא חותר היא שתיקה פנימית; זו תגובה שאין לה סיבות. אין לה נימוק אינטלקטואלי המסביר מדוע רצוי להיות בדומיה, שכן כאשר אחפש סיבות לא להגיב, אני עלול דווקא להסיק שאני צודק ושעל כן הכעס או ההסתגרות הם תגובות ראויות. השתיקה המזוהה עם 'כבוד אלוקים' הוא מצב שבו אינני חש כמי שמגיע לו כבוד, ובכך נשללת הבעיה מעיקרה. השתיקה מתאפשרת מתוך נקודת מבט שלפיה מקומי האישי הוא שולי ביחס לעצם ההתרחשות: האדם מקבל את נוכחות אלוקים במציאות חייו, ואז כל אינטרס אישי מתמסמס לנוכח הדבר האמתי; העמידה בפני האלוקי. מבחינה זו, בשתיקה האדם נכלל בעצמות עצמה. השתיקה איננה תגובה שיש בה מטבע הדברים שניות בין האדם לזולתו, אלא היא נובעת מעמדה רוחנית ונפשית כאחת, השוללת את עצם הבעיה שמזמינה לכאורה את התגובה. לסיכום: השתיקה היא מחווה של ויתור, וייחודה בכך שהיא אינה מוותר על תשובה, אלא על השאלה עצמה. אין זו  תנועה של אין־אונים או רמייה עצמית; היא נובעת מתוך הבנה עמוקה של סופיות הסיטואציה האנושית...

...

אמנם, שמירת הכבוד האישי אינה פסולה מכל וכל. הגישה שלפיה ככל שאני חלש וחסר אונים יותר, כך אני ירא שמים יותר, איננה נכונה. חוסר התגובה הטמון בשתיקה אינו נובע מחולשה וגם לא נועד לעודד חולשה. הוא תוצר של עמידת האדם לנוכח האינסוף האלוקי, המובילה לכך שאמירות הזולת אינן נוגעות בו ובחייו. הביטול שאליו צריך הרדם לשאוף איננו ביחס לאדם אחר, אלא ביחס לאלוקים; ביטול זה הוא ההופך אותי לבלתי פגיע לתגובת הזולת. לכן תגובה בגלל פגיעה ב'כבוד מלכים' של האדם היא שלילית, בעוד שתגובה מתוך תחושה של 'כבוד אלוקים' אינה פסולה, ובהכרח תהיה שונה מקודמתה. זו תגובה שאינה נובעת מתוך הרגשה אגואיסטית של פגיעות ושל צורך להחזיר מנה אחת אפיים, אלא מתוך 'כבוד האדם ' בכללותו, שתורתו של רבי נחמן לא באה לשלול אותו אלא להעלותו.  'כבוד אלוקים' מנכיח את מקומו של הבורא בבריאתו וממילא מקנה כבוד גם לאדם. הוא לגיטימי כאשר אין דורשים אותו באופן אגואיסטי ואינטרסנטי, אלא מתוך בקשת כבוד הבריאה. כאשר מישהו מנסה לפגוע בי, אינני מגיב ממקומי האישי; אני נזהר מלהגיב באופן שיבטא  עליונות שלי על הזולת ( ובאמת, באופן פרדוקסלי, התעקשות על 'כבוד עצמי' דווקא מבטאת שעבוד שלי לזולת, כשאני מוכרח להגיב כלפיו כיוון שהוא המעיט בכבודי ובכך הוא קובע את סדר יומי שלי); הנכחת הבורא גם בהתרחשות זו היא המאפשרת את הטלת הספק בשעבוד לזולת, בשל העמידה מול אלוקים ולא מול האדם. כיוון שכך , אם אחליט להגיב לפגיעה זו תהיה תגובה במתכונת שונה לחלוטין מזו הנובעת מפגיעוּת והיעלבות של 'כבוד מלכים'."

תוך כדי הרישום של חלק מהדברים בפסקה האחרונה אמרתי לעצמי: "ג'ף, לפני שאתה מתפלץ, לפני שאתה קופץ לבקר את הדברים - תבין. כל עוד לא הבנת את הדברים עד תום - שתוק."

בשבוע הבא, כאמור ובלי נדר, נגיע לדברי הרב שג"ר בנושא "ההמתנה".

שבת שלום
    ג'ף






יום שני, 6 באוגוסט 2018

אלו דברים לשבת ראש חודש אלול פרשת ראה תשע"ח


מתוך שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) לרב שג"ר* (על תורה ו'):

"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם. כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלוקִים אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מִשְׁלֵי כ”ה) : ”כְּבוד מְלָכִים חֲקר דָּבָר” וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים. מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה וְחוֹלְקִים עָלָיו שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלוקים וְאָז אֵין בְּנֵי אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו וְעָלָיו נֶאֱמַר  : ”כְּבד אֱלוקים הַסְתֵּר דָּבָר” כִּי אָסוּר לַחֲקר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה.

בשורות אלו  פותח רבי נחמן את 'התורה של אלול' כפי שהיא מכונה מפי הברסלבר'ס. תורה זו עוסקת בביאור הכוונות של  האריז"ל לחודש אלול. לפי המקובלים שייכת התשובה לספירת הבינה, המכונה גם 'כבוד'. רבי נחמן מדבר בתחילת התורה על שני סוגי כבוד, נגלה ונסתר, כשהנסתר שייך לבינה, עלמא דאיתכסיא ( העולם הנסתר), מול עלמא דאיתגליא ( העולם הארצי). הפסקה הראשונה עוסקת בהעלאת הכבוד הנגלה - 'כבוד מלכים', לכבוד הנסתר - 'כבוד אלוקים', העלאה הנעשית על ידי שתיקה המזוהה עם ספירת הכתר, הספירה הגבוהה ביותר.
מה פשר הדברים ? נפתח בשאלה: מהם כבוד מלכים וכבוד אלוקים ? ניתן להגדיר  כבוד מלכים כמצב בו אדם פועל מתוך מניעים אישיים ומגמתו היא להרבות בכבוד עצמו ובשליטתו, התנהלות זו מעוררת לא פעם אצל הסובבים אותו התנגדות, קנאה ותחרות כלפיו. לעומת זאת, כבוד אלוקים הוא מצב בו אדם משעה את האינטרסים שלו ומגמתו היא להרבות כבוד שמים. ובאמת, כאשר אדם פועל מתוך תמימות וענייניות, מעשיו מעוררים סימפטיה. המוטיבציה לפעול למען כבוד אלוקים מעוררת נכונות מצד הסובבים לכבד אותו ואפילו להיות שותפים לעשייתו. המניע של האדם בפנייתו לזולת משפיע על התגובה."
אלו הם כאמור דברי הרב שג"ר בפתח השיעור שלו על תורה ו' בספר הנ"ל.
אני רוצה להגיע לדיון של כב' הרב בהמשך הדברים  בשני מושגים שהם קשורים זה לזה,  "השתיקה"  ו"ההמתנה" וחשבתי לנכון להתחיל מההתחלה.
זה יקח קצת זמן, אנחנו בפתחו של  חודש אלול. נראה כמה נספיק עד לחגי תשרי הבאים עלינו לטובה.
שבת שלום וחודש טוב
   ג'ף

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 47-46


יום שישי, 3 באוגוסט 2018

על קו 58 עיונים ב"רבי נחמן וברב שג"ר" לקראת אלול תשע"ח


מתוך שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק א) לרב שג"ר :

"עיקר עניינו שלא נשב על זרי הדפנה, שלא נחשוב שהאמת אצלנו ושכל השאר אינם דוברי אמת; בסופו של חשבון, גם אנו דוברי שקר כי אי אפשר שלא לשקר ביחס לאינסוף, ביחס למוחלט. המחשבה שאנו יודעים משהו באלוקות היא עצמה שקרית, כי תכלית הידיעה היא שלא נדע, והקב"ה בלתי ניתן לידיעה בהגדרה."*


הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 74-73

יום חמישי, 2 באוגוסט 2018

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ח




כפי שאדם לא יוותר על אחת מעיניו כך אל לנו לוותר לא על דמוקרטיה ולא על יהדות.

שבת שלום
    ג'ף