רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 20 באפריל 2018

יום חמישי, 19 באפריל 2018

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשע"ח

ביחס לבני אדם שיחיו כאן על פני כדור  הארץ בעוד חמש מאות שנים- אם יחיו - אנחנו, כפי הנראה, פרימיטיביים נהיה בעיניהם.
אני אומר את הדברים בעקבות שיחה ששמעתי לאחרונה מפי רחל אליאור על פרשת השבוע  במסגרת סדרת "פותחים שבוע" בון ליר;  שיחה שנסבה על מיתוסים, כיתות מדבר יהודה בתקופת בית שני, חז"ל ועוד.
נדמה לי שיש אנשים שלנוכח השינויים המפליגים שהתרחשו במהלך היסטוריה ולאור "הישגי" האדם בתחום הטכנולוגי החל מהמהפכה התעשייתית ועד ימינו - הגיעו למסקנה שהדת היא עניין מיושן ו"לא שייך".
אברהם יהושע השל לא חשב כך. הוא חשב שתפקידה של הדת חיוני היום בדיוק כפי שהיה בעבר, וייתכן שתפקידה חשוב היום אף יותר מבעבר.
אמנם כבעבר יש "אלף ואחת בעיות עם הדת", בעיות אינהרנטיות לכל ממסד, ממסד שלטוני או ממסד דתי זה לא משנה,; כל ממסד נוטה להתאבן, ולהמשיך להתקיים הרבה אחרי ובמנותק מהסיבות שהביאו  או הצדיקו את הקמתו. עובדה זו  לא שינה את הערכתו של השל לגבי חיוניותה של הדת. צריכים להבהיר שבדברו על דת - השל לא התכוון לדת הממוסדת, וודאי לא לרבנות הראשית של ישראל או כל מקום אחר. השל דיבר על מצבו הקיומי של האדם מול העולם ומול אלוהים. המצב הזה אליבא דידו, לא השתנה באופן מהותי מהימים שהאדם החל להסתובב על גבי כדור הארץ, ותר אחר מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. השל לא מיעט בחשיבותה של ההלכה, הוא כן ביקש לשנות את האיזון בינה לבין האגדה. הנושא הזה יחד עם נושאים רבים נוספים שמסתעפים מהגותו של השל ראוי להתייחסות בעתיד. 
כעת מבקש אני להביא כאן דברים של הרב שג"ר בהמשך לדברים שלו שהובאו ב"אלו דברים לעצמאות" מתוך מאמרו "מלכות שלעתיד לבוא".
השל הגיב והתייחס, בין השאר, לזמנים המשתנים שנפגש איתם באירופה ובארצות הברית במחצית השניה של המאה הקודמת. הרב שג"ר הגיב והתייחס, גם הוא בין השאר, לזמנים המשתנים שנפגש איתם כאן בארץ בסוף המאה הקודמת ותחילתה של המאה הנוכחית. עם זאת, במידה רבה, שניהם יונקים מאותם מקורות. קשרי הגומלין שבהגותם של השל והרב שג"ר הוא אחד הנושאים שראוי לעסוק בהם בהמשך הדרך.
בדברים להלן ראיתי ושמעתי דברים על הקשר בין "אתחלתה דגאולה" לבין מדינת ישראל שלא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ועל אף שהם נכתבו לפני מספר שנים  התובנות של הרב שג"ר לקורות אותנו בכל הקשור למדינה עודן תקפות ועודן עשויות לעורר למחשבה.
"רק על ידי הרטט הנבואי של המלוכה שלעתיד לבוא ניתן יהיה למצוא את הגאולה המיוחלת גם במדינה. כפי שעולה מתפילת ראש השנה, המלכות העתידית המתוארת בדברי הנביאים, המלכות שלהתגשמותה אנו מתפללים רבות בימי הדין והתשובה, הנה מלכות הצדק שבה יבואו הרשעים על עונשם והצדיקים ישמחו ויעלזו - ' וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'. אולם הנבואה אינה מסתפקת במציאות זו. היא חוזה אחרית שבה לא יהיה כל צורך בכוח. הפאתוס הנבואי נעוץ בשאיפת הצדק ובהתקוממות נגד העוול; בתחושת הכלימה המתעוררת בעקבות מפגש עם מי שנהגו בו שלא בצדק, שהפשיטו אותו עירום וניצלו את חולשתו. הנבואה מביטה לעבר הנשגבות האלוקית ותפקידה ליצור ממלכה של צדק, שבה לא יהיה החלש מרמס לרגליו של החזק, מפני שהכוח, החוזק והשלטון לא יהיו במוקדה. שאיפתנו איננה למדינה ולעולם שישלוט בהם כוח - צודק ככל שיהיה, אלא למציאות שהכוח אינו נדרש בה; סוף התהליך מתברר בפסוק שאנו אומרים בתפילות בימים הנוראים: 'וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת, בַּמִּשְׁפָּט; וְהָאֵ-ל, הַקָּדוֹשׁ, נִקְדָּשׁ, בִּצְדָקָה' ( ישעיהו ה', טז) - נקדש בצדקה - ולא בפחד.
ואכן, כאשר הרמב"ם מתאר את המדינה העתידית, הוא מצייר מדינה שיבוא בה לידי ביטוי דווקא עקרון העונג; מציאות של הנאה ושמחה, של צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והם נהנים מזיו השכינה: 'ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם' <משנה תורה, הלכות מלכים פי"ב ה"ה. וראו עמ' 167>.
זו מדינה לא קפיטליסטית, מכיוון שאין בה קנאה ותחרות, ולא הכוח הוא השאיפה בה, וגם לא הרווחה החומרית; מדינה של פרגון כלפי הזולת ואהדה עמוקה בין בני האדם. זו ממלכה שלאנשים החיים בה יש זמן, והם אינם רצים לקראת העתיד, ולכן הם יכולים לדבר זה עם זה; הרי כדי להצליח לדבר צריך להתקיים אמון בין שניים, וכדי לבנות אמון כזה נדרש זמן, ובממלכה זו יש זמן.
האם מדינת ישראל מתקדמת למימוש החזון הזה ? קברניטי המדינה מתגאים לא אחת בהישגיה הכלכליים, אך לא שמענו מהם דבר וחצי דבר על הישגיה המוסריים או החברתיים. כלפי לייא, אנו חשים דווקא הידרדרות בתחומים אלו: האבטלה גדלה והפערים החברתיים והניכור מתגברים והולכים. בעקבות מציאות זו, יש לשוב ולעודד את הרטט הנבואי הצופה למדינה שלעתיד לבוא. רטט הקושר אותנו אל ההתקוממות נגד העוולות המוסריות, שהיא נחלת השמאל הישראלי, סוג של ציפייה משיחית הצופה אל עבר ההתקדשות בצדקה הנקייה מן הפחד. זו ציפייה היכולה להציף בנו את הרטט הנבואי של גאולת העתיד, ורק בעקבותיו יכולה הגאולה להיות שייכת למדינת ישראל. הרטט הזה הוא הוא שורש השמחה שביום הזה."*

שבת שלום
     ג'ף 

* הרב שג"ר, "מלכות שלעתיד לבוא" ב-קובץ  "ביום ההוא - דרשות ומאמרים למועדי אייר", הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 138 - 140


יום רביעי, 18 באפריל 2018

אלו דברים לעצמאות תשע"ח

הרב שג"ר:

"יום העצמאות, כך אני חש, מאיר לנו הארה מגאולת העתיד לבוא. אולם תחושה חזקה זו עומדת בניגוד לספקות שיש לי על החיבור הרווח בין הקמת המדינה לגאולה המיוחלת. לאורם של ספקות אלה אני שואל את עצמי לא פעם, מהו יום העצמאות מבחינתי - האם אני מאמין שאזכה לגאולה ? האם אצא מן העולם כמי שנגאל ? האם אני מאמין שיחול בחיי שינוי מהותי ? בוודאי, יש רגעים יפים וגדולים בחיים, אך אני שואל על שינוי החיים עצמם, על יציאה מהמצרים וממועקת החיים אל המרחב הגדול - 'מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּ-הּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ' (תהילים קי"ח, ה) . אני נזכר בהוריי שכל ימיהם ציפו לגאולה, ואין ספק שגם זכו בה בצד מסוים בחייהם: אמי ז"ל לא יכלה בשנות נעוריה לדמיין שמנוחתה תהיה בהר הזיתים, המשקיף על מקום בית מקדשנו; אין לי ספק שבחלומותיה הפרועים ביותר לא חלמה על כך, וששמחת הזכייה בחיים בציון ליוותה אותה כשם שליוותה את אבי ז"ל - אך האם הם נגאלו ? אין לי ספק, לא. הם יצאו מן העולם כשהדיבור שלהם, שהוא עיקר האדם, עדיין בגלות. הם לא זכו לדיבור אמתי וליציאה מן המצרים.
הרהורים אלו נוגעים בגאולה הפרטית של הנשמה, אולם יום העצמאות, לפחות לפי התפיסות הרווחות במחננו, כרוך דווקא בגאולה הכללית שעיקרה הקמת המדינה. ועתה אבקש לתהות - האם המדינה יכולה להיות חלק מן הגאולה ? ומהי משמעות הגדרתה כ'אתחלתה דגאולה'? התשובה על שאלות אלו עשויה לסייע לנו לבדוק מהי משמעותו של יום העצמאות לגבינו."*

חג עצמאות שמח !
      ג'ף


* ראו כמובן את המשך המאמר שכותרתו : "מלכות שלעתיד לבוא" ב-קובץ של הרב שג"ר , "ביום ההוא - דרשות ומאמרים למועדי אייר", הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 128



יום שבת, 14 באפריל 2018

על קו 58 "הטור השלישי" - הרביעי עם סופרים את הטור לפסח

מה ל'קו 58' ולבית מדרש ? 
כפי שאמרנו בטור הראשון  - המדיה  - השינויים הטכנולוגיים המופלאים של ימינו משנים את חיינו באופנים שאיננו יכולים להעלות על הדעת. תשאלו את החברה' ממיינד-סט. אנחנו איננו יכולים אמנם להעלות על דעתנו אבל אנחנו חייבים לנסות, וחייבים להתמודד גם עם שהשינויים האקלימיים על גבי הגלובוס , שינויים בטבע ובמזג האויר, וגם עם השינויים בנפש האדם. שינויים בנפש האדם ? יש גבול ללחץ שאדם יכול לשאת.
בעבודתו ההגותית במאה שעברה, העלה אברהם יהושע השל תהיות לגבי כיוון ההתפתחות של האנושות, לאור המהפכות הטכנולוגיות שרק הלכו והעצימו מימיו ועד ימינו. עוד נתעכב אי פה אי שם בטורים עתידיים בהגותו של השל...
בכל אופן, הלחצים המופעלים עלינו, על כל אחד מאתנו, נותנים אותותיהם. בהתמודדות הזאת,
אומרים ההמשוררים ש- שירה עוזרת.
וולאס סטיבנס אמר זאת במפורש: "השירה עוזרת לנו לחיות את חיינו. מדובר באלימות מפנים שנוגדת את האלימות המופנית כלפינו ללא הרף מבחוץ". ישראל אלירז אמר זאת במילים שלו כך, במשתמע בשיר שמתחיל:
"התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
מופרכת מעיקרה"
בהמשך הוא כותב:
"לא שזה הקל עליו את אלימות היש
או את חרון היומיום"
( ההדגשות שלי - אלה מילות המפתח לעניינו )
תורה היא שירה. כך אומרים חז"ל. ראו מאמר של ברוך ברמן ז"ל במגדים* יח-יט שכותרתו "כתבו לכם את השירה הזאת". וראו גם ספרו של אביה הכהן "תפילה לאל חי - מסע הנפש ונשמת השיר בספר תהילים".^
הדברים צריכים כמובן עיון.
הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא.


* מגדים בטאון לענייני מקרא בהוצאת מכללת הרצוג - http://herzogpress.herzog.ac.il/ktav.asp?id=1
^ הוצאת ישיבת הקיבוץ הדתי , עין צורים, תשס"ז

יום שבת, 7 באפריל 2018

"על 'קו 58'" לפסח

"התורה רוצה לכונן את הזיכרון ההיסטורי של העבדות במצרים והגאולה ממנה כזיכרון מתמיד בעם ישראל. מי שבעצמו היה עבד לא יוכל להתעמר בזולתו. תפקיד הסבל והפדות ממנו ביציאת מצרים הוא לכונן תודעה לאומית  שתהיה רגישה לסבל של החלש."


הרב שג"ר, בקובץ "זמן של חירות - דרשות לחג הפסח"  הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 49

קו 58' נוסע עם סרט שחור על דש  בגדו.
זה המעט שניתן לעשות במחאה על רצח העם שמתרחש בסוריה.
אני אומר את הדברים על אף הסכנה בפוליטיזציה של הקו. סכנה שהעורך דואג להמנע ממנה עד כמה שניתן. סכנה לאמיתו של דבר לא של פוליטיזציה אלא של זיהוי עם הימין או עם השמאל. זיהוי שהוא אבי אבות כל הטומאות בפוליטיקה הישראלית. זיהוי המאפשר למי שנוקט בו לחדול מלחשוב, להמנע להתמודד עניינית עם טענות הצד שכנגד ועוד ועוד.
ואולי לא ? 
אולי יש קונסנסוס בקרבנו שצריך לעשות משהו נגד הזוועות המתרחשות בסוריה מן הצד האחד עם הכרה מפוקחת שלא נשלח את בנינו לעשות שם סדר תוך סיכון חייהם מן הצד השני.
אז סרט שחור ילבש הקו על דש בגדו.
ונמשיך בנסיעה.
יש עוד כמה עניינים שמצדיקים לענוד על דש בגדנו  סרט שחור - המצב הבטיחותי באתרי הבניה בארץ. זה בושה וחרפה. זלזול גס ובוטה בערך היסודי של כבוד לחיי אדם.
אנחנו מתקרבים לפסח והנסיעה על הקו מתקרבת לסיומה. לא ניתן לענוד  סרט שחור בכל רגע ורגע.גם אם בכל רגע ורגע יש סיבה,  היה זה מאבד מהאפקט של המחאה.
אז נמשיך בנסיעה. נרד בתחנה היעודה. ונזכור את רבי טרפון שצודק לעולם : לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.
פסח כשר שמח ומשמעותי
שבת שלום
ג'ף

ניתן לראות עדכונים על 'קו 58' בדף הפייסבוק של "הקו". לכבוד פסח מתפרסמים שם במסגרת "בית המדרש של הקו" הגיגים אודות החירות ממורשתו של אברהם יהושע השל."
בנוסף מוזמנים להגיב, להעיר וכו' ל goodmnj@gmail.com

יום רביעי, 4 באפריל 2018

אלו דברים לשביעי של פסח ולשבת פרשת שמיני תשע"ח


רשימה ראשונה מתוך סידרה 

"זה מדהים אותי כל פעם מחדש. כיצד, במהלך הכנת ארוחה קלה - לא גדולה במיוחד,  אני נכנס לתוך מטבח די מסודר ותוך פחות מחמש דקות, הופך אותו לבלאגן אחד גדול. שאריות ירקות  ובצלים חתוכים , קופסת רסק עגבניות פתוחה על השיש, סירים, צלחות וסכו"ם. טורנדו לפחות היה פה. אני לבדי עשיתי את החיל הזה."

הפתיח הנ"ל לקוח מ"אלו דברים" אחר, מלפני כמה שנים. מצאתי אותו בחיפוש, כדרכם של דברים, אחרי עניין אחר. לא נס ליחו ולכן הוא כאן, שוב.

לצד העניינים ההכרחיים שעושה אדם, דבר יום ביומו  לרבות בחולו של מועד - היה לי קצת זמן השבוע  להקדיש לעיון.
עיון בפרשת השבוע, - בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה, ועיון ב"השל". כן. אני יודע. זה לא מפתיע. "תהיה מקורי גודמן". העיון , בין השאר הביא אותי למסקנה שלפני שאהיה מקורי, אהיה גודמן. אחרי שאהיה גודמן, נראה מה הלאה.

על כל מקרה, במהלך העיון גיליתי כמה דברים מפתיעים. גיליתי שהרב עדין עוסק -בדבריו על הפרשה - בין השאר  בשני נושאים - שהם "קרובים לליבו של השל" : בפילוסופיה ובקוצקר.

העמדת הקוצקר לצד הפילוסופיה היא סימן נאה - לעבור לדברים שהתכוונתי לגעת בהם כאן - לנקודות מוצא של השל בחיבור שכינה אותו "פילוסופיה של היהדות". מדובר בספר שנקרא "אלוהים מבקש את האדם". ספר שבא בעקבות חיבור קודם שכתב השל ואשר כינה אותו "פילוסופיה של הדת" - חיבור שנקרא "האדם אינו לבד" ואשר טרם זכה לתרגום לעברית.

בפסקה הפותחת לפרק הראשון של "אלוהים מבקש" אומר השל:

"הדת היא התשובה לשאלותיו העמוקות של האדם. בשעה שאנו מאבדים עניין בשאלות האחרונות, מאבדת הדת את הרלוונטיות שלה ונקלעת למשבר. משימתה העיקרית של הפילוסופיה של הדת היא לגלות מחדש את שאלות שהדת היא התשובה להן." *

בהמשך, בפסקה השניה בפרק הראשון הנ"ל, דן השל - בהבדלים המהותיים שבין הפילוסופיה לתאולוגיה, וכאן ( לעניין התאולוגיה)  נכנס הקוצקר לתמונה.

באחת הרשימות הבאות בסדרה זו נביא מדבריו של השל על ההבחנות הנ"ל.

 בדבריו על הפרשה אומר הרב עדין:

" בכל דור ובכל תקופה יש דברים, שסתם אדם מקבל מבלי לערער עליהם ומבלי לפקפק בהם. בדורו של הרמב"ם, למשל, מה שהיה כתוב בספרי הפילוסופיה היה קודש הקודשים. בדור שלנו, לעומת זאת, מה שכתוב באיזשהו ספר פילוסופיה לא מרטיט לב של אף אחד, אפילו לא את של הפילוסופים. אם אדם רוצה להיות אדם תרבותי, הוא מתבל את שיחתו בקצת מהדברים הללו, אבל הוא יודע שלא עליהם העולם קיים.
   הדור שלנו הוא דור של פסיכולוגיה. בעיניו ההסברים הפסיכולוגים הם דברים שבמהות, ומשום כך היום כבר לא מנסים להסביר שלא כדאי לאכול חזיר כי זה יוצר תולעי מעיים, או מעין זה. היום מסבירים את כל מצוות התורה כמהויות רוחניות, ובהסברים נפשיים: מצווה כזו מפתחת את הנפש באופן כזה, מצווה אחרת טובה לעניין אחר, וכך הלאה."^

בסופו של דבר,  כפי שמבהיר הרב עדין, התורה היא מעבר לכל עמדה שמנסה "לתפוס" את  רוחה, בין שזו עמדה פילוסופית או פסיכולוגית, בין עמדה אתית או אפילו "דתית". להמחשת העניין הזה מסיים הרב עדין בסיפור ידוע על הקוצקר - 

"כשניגשים אל התורה לא צריך לבקש חשבונות רבים, וגם לא תמיד מוצאים 'דברים טובים'. טוב משום כך להיזכר מפעם לפעם בסיפור הבא: מישהו בא לרבי מקוצק והקשה לו על בורא העולם, והוא ענה לו תשובה, שטוב לזכור בכל פעם ששומעים הסברים טובים: 'א-לוהים כזה שכל טיפה סרוחה יכולה להבין אותו, לא שווה שיעבדו אותו'".^

המשך יבוא ( ב"נ) 
חג שמח ושבת שלום




*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 3 נפלא מבינתי מדוע בחר המתרגם להוסיף "ה" הידיעה לפני המילה "תשובה" בקטע הנ"ל כאשר השל במקור משתמש ב an ולא ב the - ראו להלן


Religion is an answer to man's ultimate questions. The moment we become oblivious to ultimate questions, religion becomes irrelevant, and its crisis sets in. The primary task of philosophy of religion is to rediscover the questions to which religion is an answer.

A J Heschel, God In Search Of Man FSG p. 3


הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 222, ובעמ' 225