רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 19 ביוני 2018

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ח

באחד הביקורים שלי אצל שלמה מרכוס זצ"ל, הוא הראה לי ספר פרי עטו של אנדרה נהר. שם הספר היה "גלות המילה" והוא עוסק ב"שתיקה"; מהשתיקה במקרא ועד השתיקה שבאושוויץ.

ברשת מצאתי :

"אנדרה נהר, מההוגים המשפיעים ביותר על יהדות צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה, חיבר בדמותו ניגודים שונים: חוקר אקדמאי והוגה יצירתי, נטוע בעולמה של המסורת היהודית אך אוניברסליסט והומניסט מושבע, בעל חזון משיחי אך גם פרגמטי ומציאותי. ד"ר רניירו פונטנה רואה בכך את ייחודיותו של נהר, ואולי גם את הסיבה שבגללה אין הוא מוכר מספיק לקורא הישראלי הממוצע."

ראו עוד ב 


https://heb.hartman.org.il/Dvarim_Achadim_View.asp?Article_Id=519&Cat_Id=283&Cat_Type=


לפני שנמשיך, לתזכורת על שלמה מרכוס ראו ב


https://www.haaretz.co.il/magazine/obit/.premium-1.2431600


הדברים הבאים לקוחים מתוך דברי הספד של נהר על השל, שמופיעים ברשימה הפותחת לספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" שראה אור ב1975. אני מביא כאן את הדברים "בגלל" הפסקה הלפני האחרונה להלן, שמבחינתי מכיל דברים שהם לא פחות ממדהימים מצד אחד, מוזרים מן הצד השני  ומעוררים למחשבה מהצד השלישי. שאר הדברים משמשים לדידי דברי רקע והקשר לאותה הפסקה שרציתי להפנות את תשומת לבכם אליה.

"זכורני אותו הקיץ של שנת תש"י, אשר אז יצא לאור ספרו של השל ( 'לא לבדו האדם') Man Is Not Alone. בילינו, אשתי ואני, זמן קצר של נופש בשוויץ, בנוף האלפים.
ידענו שבחזרתנו הביתה, מחכים לנו בשטרסבורג, בפאריס, ובשאר תפוצות צרפת וצפון אפריקה מאות ואלפים של צעירים, של סטודנטים, הצמאים לדבר תורה, לדברי אמת ותקוה ואתגר. וגילינו אז באופן סימולטני את הנשק האינטלקטואלי והרגשי של השל. אני אינני שולט באנגלית. אשתי איננה שולטת בגרמנית. וכך הייתי אני קורא בקול רם ובהתלהבות של מגלי מטמונות קטעים מן הספר של השל בגרמנית Die Praphetie ( 'הנביאים') ואשתי הייתה קוראת  קטעים של הספר של השל באנגלית Man Is Not Alone והרגשנו שהגובה הפיסי של אַלפיים מטר בנוף נפלא של ההרים בשוויץ, היה מתאים בדיוק להתרוממות נשמתנו ורוחנו באותו דואט של קריאה־בהשל, שהיה בו מעין שיר השירים, כאשר הנוף הרוחני שלתוכו הכניסה אותנו יצירתו של השל נפלא פי שנים מההוד של יצירת הנוף השוייצרי מששת ימי בראשית...
היה זה אולי אז כאשר הרגשנו לראשונה בהרף־עין וללא־הפסק במימד של חוויה חד־פעמית וגורלית, כי זכינו להימנות בין תלמידיו הנאמנים והמתמידים של אברהם יהושע השל.
מאז הרגשנו שאברהם יהושע השל היה אחד מאותם בני־אדם שבלי יצירתם היה העולם חסר נקודה מרכזית ללא־תחליף, שהוא היה אחד מאותם בני־אדם שמששת ימי בראשית היה הבורא צורף אותם ומחכה להם לתיקון השלם ליצירתו ה ו א.
הוא הראנו לדעת כי בן אדם מסוגל לשיר בעת ובעונה אחת שיר יהודי ושיר אנושי, שירת הבראשית 'לה' הארץ ומלואה' ושירת האחרית 'מזמור שיר ליום השבת'. שירת המציאות , על כל הקשיים, על כל האתגרים, ושירת הגאולה - על כל התקוות, על כל הבשורות, על כל 'נחמו נחמו עמי' התלויות בה."

אנדרה נהר במבוא ל"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 15-14

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 14 ביוני 2018

יום שלישי, 12 ביוני 2018

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ח


"השפלות היא תודעה עמוקה ביותר. היא נובעת מהבנה שלא עשיתי כלום ולכן למען האמת לא מגיע לי כלום. שפלות אמתית יכולה לעלות מתוך התובנה ( או התחושה)  שהאדם הוא יצור חלש, פגיע, שאינו שולט במציאות של חייו. אחד הביטויים לשבריריות האדם הוא הרחמים - לכן הם תופסים מקום כל כך מרכזי בתפילה. מבט זה יכול לתת לאדם לא רק  תחושת שפלות, אלא גם הכרת תודה עמוקה על כל מה שהוא זוכה לו. המצב שמתאר כאן רבי נחמן אינו חוסר שמחה עקב תחושת כישלון ונחיתות ( 'נעבעכיות'), אלא תודעה המבוססת  על הכרה בחסד עמוק, הכרת תודה של האדם לבוראו על עצם קיומו. הכרה זו היא שחרור מהמרדף למימוש האני, משאפתנות יתר, שהם אלה המביאים אותנו לא פעם לאכזבות ולתחושות כישלון. אמנם ישנו הצד השני המזוהה עם תחושת הכבוד והערך, ואדם צריך שיהיו לו שני הצדדים הללו, אבל השפלות צריכה לעמוד בתשתית. אם נחשוב באופן מפוכח על המציאות - אדם עובר כאן בעולם, שבעים, שמונים שנה, מוליד ילדים, הם עוד יזכרו אותו, אך לנכדים כבר יספרו שהיה סבא...מהו כבר אדם ? מה מגיע לו ?גם האדם החזק ביתר, עתיד להיעלם יום אחד, והבנה זו צריכה להביא לשפלות, לאריכות רוח, וליצירת תחושה בסיסית של חמלה כלפי כל יצור נברא באשר הוא. תחושה זו של סופיות היא משחררת ולא מדכאת; היא מובילה למסקנה שכאשר אתה תלך מהעולם, העולם לא יהיה חסר דבר, וממילא לא כל העולם תלוי בך. גם כאשר מתיך הלכו לעולמם, כעבור זמן המשכת לחיות, למרות שחשבת שלא תוכל בלעדיהם. תאר לעצמך שהיית צריך לשאת את משא כל מתיך. השפלות משחררת ממשא זה, ונראה לי  שגם המתים לא היו רוצים שנעסוק בהם...
....
בשונה מהשפלות, העצבות היא תוצאה של אגוצנטריות מוגזמת. אם השפלות מביאה לעצבות, סימן שאינה נובעת מ'לא מגיע לי', אלא מ'מגיע לי ולא קיבלתי'. תחושת השפלות הנובעת מ'לא מגיע לי' באה אחרי הרבה ייסורים, אחרי תסכול ואובדן, אבל בעקבותיה נולדת בלבו של האדם שמחה של חייו, שמחה עמוקה על עצם הקיום. הכאב, בשונה מהעצבות, הוא חיובי, הוא נובע מראיית החיים כערך, אך העצבות נובעת מפגיעה בדימוי העצמי. כאשר אנו שומעים שאדם פוגע בזולת, אם אנו באמת מרגישים את כאבו, גם אנו אמורים לכאוב, להיות פגועים בשל העוול שנעשה. אבל אם אנו מצטערים ועצובים, סימן שהאגו שלנו נפגע. האגו מתכסה בשמיכת הרחמים העצמיים, וברגשות הללו צריך להיאבק. השפלות מודגשת בתורה זו כבסיס ליחס עמוק כלפי הקב"ה, כלפי הזולת וגם כלפי התורה. השפל יכול ללמד תורה הנוגעת בחייו של השומע, ובכך היא מאפשרת את קירובם של רחוקים.

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 172 -173, מתוך השיעור על "תורה יד"



יום חמישי, 7 ביוני 2018

אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשע"ח


כמה משפטים של יעקב נוסנר גרמו לי לחשוב...
מדובר בכמה שורות בפרק הראשון לאנתולוגיה של כתבי השל שערך יחד עם אחד הבנים שלו; פרק שמוקדש למה שנוסנר רואה כתרומתו הייחודית של השל להגות היהודית בדורו, ולדורות הבאים
אומר נוסנר כך בתרגום חופשי שלי:
" תנו לי להסביר, בראש ובראשונה מדוע אני מאמין שהשל ניצב כאחד ההוגים הגדולים של יהדות אמריקה, מודל לחיקוי לדורות הבאים. מה ניסה השל לעשות ומה עושה את העבודה האינטלקטואלית של השל - לבעלת חשיבות בת קיימא. השל ניסה ליצור 'תאולוגיה טבעית' עבור היהדות, תאולוגיה שנקודת המוצא שלה היא היכן שאנשים נמצאים בפועל, בכל החילון שלהם ובכל הבורות שלהם. מנקודה זו ביקש השל להביאם לסיני. "**
אני לא מבין עד הסוף את הדברים הנ"ל וגם לא דברים שכותב נוסנר בהמשך. אך נדמה לי, רק נדמה לי שאני קצת קולט על מה הוא מדבר.
כשאתה מדבר עם אנשים "דתיים" לעתים קרובות אתה מקבל את הרושם שבאמתחתם נמצאת איזו תשובה גדולה, טובה ומקיפה למצב האדם ביקום. אתה מקבל לעתים קרובות את התחושה ש*הם* חושבים כך, ושהם ישמחו לחלוק איתך את האור שבאמתחתם.
לא זו היתה נקודת המוצא של השל, על פי נוסנר ( וגם, אוסיף, על פי מה שאני מבין את השל משנים של קריאה בכתביו ).
נקודת המוצא של השל היא - שהאדם - בעצם היותו אדם - כן קצת כמו האדם הראשון - עומד מול הקב"ה והקב"ה עומד מולו ( מרחף מעל הגן ) מביט בו ושואל : אייכה ? היכן אתה בנאדם ?
השל חי, גם הוא, בתודעה שיש בעולם אור גדול, אור פני השכינה שמאירה.

"היהדות היא תשובה לשאלות העומדות ברומו של עולם, עולם היחיד ועולם הציבור. ואין אדם עומד על האמת שביהדות, על המאור שבתורה, אלא אם כן מסתכל וצופה לתוך מעמקי הנפש ושומע לבעיותיה. באין הסתכלות, באין הבנת השאלות, היהדות ותשובותיה כפת חרבה לאדם שבע, כפתרון בלי חידה".*

 עם זאת, אין באור הזה, על פי תפישתו של השל ורבותיו למחוק או להעלים את ה"חושך", את הרוע שבעולם. השל מביט בעולם בהשתוממות, במבוכה ובפליאה. בנוסף, אין ,לפי השל, תשובה אחת חתוכה מפורשת מבוררת שיש בה כדי לשים קץ לשאלות הקיום אחת ולתמיד. 

"הדת אינה תשובה לכל הבעיות. הדת היא אתגר לכל התשובות, לכל הפתרונות".^

"הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה".*^

והדברים צריכים עוד עיון

שבת שלום

    ג'ף



**Jacob Neusner in the Chapter 1 of "To Grow in Wisdom", (antho. ed byJ Neusner & N Neusner), Madison Books, p

*א.י השל," ייחודו של הקיום היהודי", ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ'  129 -130

^השל בשיחה באוניברסיטה בקליפורניה ב1968, בלינק להלן בדקה 7:37 

*^א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269



יום חמישי, 24 במאי 2018

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ח

קטע שיר,  של יהודה עמיחי.
השיר נקרא אִמִּי וַאֲנִי, והוא נמצא בקובץ שנקרא : "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול":

"כבר שנים רבות את סובלת
  את החמסין הזה כל שנה פעמיים.
  תשעה חודשים נשאת אותי בתוך גופך,
  שנה אחת נשאת אותי, בחוץ, על זרועך.
  כמה פניי דומות עכשיו לזרועך של אז
  כמה נפשי דומה לעור המעונה
  ברגלייך הכרוכות בתחבושת,
  כמה החמסין הישווה את שנינו
  ואת שנינו לפני הארץ הזאת.

  וביום כיפור ב1948 נתת לי עוגה,
  כשבאתי לשעה קצרה ושותקת, לשבת איתך
  בחדרים האלה בדרכי חזרה אל הנגב, עוגה של אחר הצום, עוגה
  בשביל האבק המכסה, עוגה בשביל
  הקרב על באר שבע, עוגה
  בשביל הפירורים שיעזרו
 לי למצוא את דרכי בחזרה מן המוות.

 ליד גן חדש בשטח ההפקר לשעבר
 ראיתי אדמה חדשה וחומה שהביאו מרחוק,
 וראיתי פחיות ריקות שפעם החזיקו
 שתילי עצים; והן חלודות וקרועות."*

שבת שלום
   ג'ף

*והשיר ממשיך, ראו שם בקובץ. יהודה עמיחי, מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, הוצאת שוקן, עמ' 48-47

יום שני, 14 במאי 2018

אלו דברים לשבת במדבר ולשבועות (ב) תשע"ח


ההמצאות במדבר ומעמד מתן תורה  - שניהם הם מצבים  לא פשוטים. מצבים שאינם שבלוניים, יש בהם יותר שאלות מאשר תשובות מן המוכן. מצבים שמעוררים לחשבון נפש.
אני מתבונן במה שקורה בתקופה האחרונה בישראל מאז אסון השיטפון. יש מי שמציג את התקופה הזו כתקופה מלאת הישגים - הבאת החומרים מאיראן, יציאת ארה"ב מההסכם עם איראן, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הזכייה באירוויזיון.
אני רואה להציג בפניכם שני "ציורים" - אנשים משתוללים משמחה בכיכר העיר  - קופצים לבריכה של מזרקה בכיכר רבין לרגל הזכייה באירוויזיון  מצד שאחד - התמונה השניה היא המהומות בעל גבול עזה ההרג והפציעות ההמוניות. שתי התמונות האלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת  והן אומרות שניהם ביחד וכל אחד לחוד דרשני, בעיקר על רקע מותם של בני האליטה שלנו בשיטפון.
דרשני זה הדבר האחרון שנדמה שקורה בשיח הציבורי אצלנו
או שהכל דבש - זה המסר של השלטון ותומכיו
או שהכל חרא - זה מהסר של מתנגדי השלטון.
דרשני ? איפה אני לא בסדר ? אולי בחדרי חדרים בצהל ,בחיל האויר אולי שפ מישהו חושב כך. הס מלהזכיר בשיח הציבורי.
שפיכות דמים היא עבירה קשה, חטא חמור. נמצא חללאלמוני בשדה הפתוח זקני העיר הקרובה צריכים לתת עליו את הדין.
דמם של קרבנות השיטפון אמור היר לעורר אצל כולנו  -  חשבון נפש\ לא רק אצל ראשי המכינה המדוברת - חשבון נפש.
אני יודע, אנחנו כואבים את קרבנות עזה יותר ממנהיגי עזה, במובן מסוים.
בכל זאת אין מקום אצלנו להצהלה ולשמחה.
ערב מתן תורה, ערבה הכניסה לקריאה בספר במדבר - ולנוכח האירועים ההזויים מסביבנו - ראוי היה לנו להיות נבוכים יותר, צנועים יותר, קשובים יותר.
חג שמח
   ג'ף


יום ראשון, 13 במאי 2018

אלו דברים לשבת פרשת במדבר ולשבועות תשע"ח


רשות הדיבור לשלום רוזנברג, מתוך דברים שכתב לשבועות ( תחת הכותרת: "האם ליהודי יש מקום ?")  בספרו "בעקבות הזמן היהודי פילוסופיה של לוח השנה":
"...יש ב'מקום' משמעות קיומית שפותחה על ידי רבי נתן מנמירוב, תלמידו של רבי נחמן מברסלב. ה'מקום' מציין את מעמדו של האדם, את עולמו הפנימי, את הסובייקטיביות האנושית. לכל אדם 'מקום', דהיינו נקודת מבט משלו שממנה הוא מסתכל על העולם. כאן נעוצה המשמעות העמוקה של המאמר בפרקי אבות ( ב,ד): 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'. אין אני יכול לשפוט את האדם מתוך הפרספקטיבה שלי; אני חייב להיכנס לפרספקטיבה שלו, מה שהוא כמעט בלתי־אפשרי. עכשיו ניתן להבין באור קיומי את הכינוי 'המקום'. הקב"ה מצוי בכל מקום, הוא מלווה כל אדם בעולמו הפנימי, ברקע המיוחד שבו, ולפיכך הוא היחידי שיכול לדון אותו, מתוך הפרספקטיבה הפרטית של הנדון.
כאן נעוץ סודו של הכלל הגדול 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ( ויקרא יט, יח). חייבים אנו לצאת ממקומנו ולהגיע למקומו של הזולת, לכבד את ה'מקום' שלו, את רשות היחיד שלו, ולהכיר את ייחודו. אנו חייבים להגיע למקומו, אך לא לפרוץ לתוכו. רעיון זה בא לידי ביטוי משפטי־הלכתי במושג ה'ארבע אמות', מעין שטח מינימלי שיש לכל אדם. ארבע אמות אלו פירושן זכות האדם לחיים משלו, לאינטימיות משלו, למקום שבו הוא יוכל לממש את עצמו, וכדברי החסידות, לחיות לפי שורש הנשמה של עצמו. הציווילוזציה בת זמננו, על פלאיה, אינה מכבדת את האינטימיות האנושית ופולשת לתוכה. הפרסומות ברדיו ובטלוויזיה הן רק סימפטומים לפלישה 'פורנוגרפית' זאת. יותר מפעם אחת מרגיש אני שמתנגן בתוכי ג'ינגל הפרסומת ששודר ברדיו (עד כדי בחילה), מבלי שאוכל להתנער ממנו. שטף פולשני זה ל'מקומי' מופיע בהיפנוזות תרבותיות שונות. האם אין  לנו זכות ל'מקום', זכות לשמור על גבולות רשות היחיד של האדם ?"*

ראו דברי השל בפתיחה להקדמה לספר "התפילה תשוקת האדם לאלוהים":

"מעולם לא היתה תקופה שבה הודגש כל כך הצורך בהבעה-עצמית. ואולם, מעולם לא היתה תקופה שבה הושגה הבעה-עצמית לעתים כה נדירות; שבה הופעל לחץ כה רב על היחיד להתאים את עצמו למוסכמות, לקלישאות, לאופנה ולתקינות חברתית."^


שבת שלום וחג שמח
        ג 'ף


* שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 344- 345

^ א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  55