רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 14 במאי 2018

אלו דברים לשבת במדבר ולשבועות (ב) תשע"ח


ההמצאות במדבר ומעמד מתן תורה  - שניהם הם מצבים  לא פשוטים. מצבים שאינם שבלוניים, יש בהם יותר שאלות מאשר תשובות מן המוכן. מצבים שמעוררים לחשבון נפש.
אני מתבונן במה שקורה בתקופה האחרונה בישראל מאז אסון השיטפון. יש מי שמציג את התקופה הזו כתקופה מלאת הישגים - הבאת החומרים מאיראן, יציאת ארה"ב מההסכם עם איראן, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הזכייה באירוויזיון.
אני רואה להציג בפניכם שני "ציורים" - אנשים משתוללים משמחה בכיכר העיר  - קופצים לבריכה של מזרקה בכיכר רבין לרגל הזכייה באירוויזיון  מצד שאחד - התמונה השניה היא המהומות בעל גבול עזה ההרג והפציעות ההמוניות. שתי התמונות האלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת  והן אומרות שניהם ביחד וכל אחד לחוד דרשני, בעיקר על רקע מותם של בני האליטה שלנו בשיטפון.
דרשני זה הדבר האחרון שנדמה שקורה בשיח הציבורי אצלנו
או שהכל דבש - זה המסר של השלטון ותומכיו
או שהכל חרא - זה מהסר של מתנגדי השלטון.
דרשני ? איפה אני לא בסדר ? אולי בחדרי חדרים בצהל ,בחיל האויר אולי שפ מישהו חושב כך. הס מלהזכיר בשיח הציבורי.
שפיכות דמים היא עבירה קשה, חטא חמור. נמצא חללאלמוני בשדה הפתוח זקני העיר הקרובה צריכים לתת עליו את הדין.
דמם של קרבנות השיטפון אמור היר לעורר אצל כולנו  -  חשבון נפש\ לא רק אצל ראשי המכינה המדוברת - חשבון נפש.
אני יודע, אנחנו כואבים את קרבנות עזה יותר ממנהיגי עזה, במובן מסוים.
בכל זאת אין מקום אצלנו להצהלה ולשמחה.
ערב מתן תורה, ערבה הכניסה לקריאה בספר במדבר - ולנוכח האירועים ההזויים מסביבנו - ראוי היה לנו להיות נבוכים יותר, צנועים יותר, קשובים יותר.
חג שמח
   ג'ף


יום ראשון, 13 במאי 2018

אלו דברים לשבת פרשת במדבר ולשבועות תשע"ח


רשות הדיבור לשלום רוזנברג, מתוך דברים שכתב לשבועות ( תחת הכותרת: "האם ליהודי יש מקום ?")  בספרו "בעקבות הזמן היהודי פילוסופיה של לוח השנה":
"...יש ב'מקום' משמעות קיומית שפותחה על ידי רבי נתן מנמירוב, תלמידו של רבי נחמן מברסלב. ה'מקום' מציין את מעמדו של האדם, את עולמו הפנימי, את הסובייקטיביות האנושית. לכל אדם 'מקום', דהיינו נקודת מבט משלו שממנה הוא מסתכל על העולם. כאן נעוצה המשמעות העמוקה של המאמר בפרקי אבות ( ב,ד): 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ'. אין אני יכול לשפוט את האדם מתוך הפרספקטיבה שלי; אני חייב להיכנס לפרספקטיבה שלו, מה שהוא כמעט בלתי־אפשרי. עכשיו ניתן להבין באור קיומי את הכינוי 'המקום'. הקב"ה מצוי בכל מקום, הוא מלווה כל אדם בעולמו הפנימי, ברקע המיוחד שבו, ולפיכך הוא היחידי שיכול לדון אותו, מתוך הפרספקטיבה הפרטית של הנדון.
כאן נעוץ סודו של הכלל הגדול 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ( ויקרא יט, יח). חייבים אנו לצאת ממקומנו ולהגיע למקומו של הזולת, לכבד את ה'מקום' שלו, את רשות היחיד שלו, ולהכיר את ייחודו. אנו חייבים להגיע למקומו, אך לא לפרוץ לתוכו. רעיון זה בא לידי ביטוי משפטי־הלכתי במושג ה'ארבע אמות', מעין שטח מינימלי שיש לכל אדם. ארבע אמות אלו פירושן זכות האדם לחיים משלו, לאינטימיות משלו, למקום שבו הוא יוכל לממש את עצמו, וכדברי החסידות, לחיות לפי שורש הנשמה של עצמו. הציווילוזציה בת זמננו, על פלאיה, אינה מכבדת את האינטימיות האנושית ופולשת לתוכה. הפרסומות ברדיו ובטלוויזיה הן רק סימפטומים לפלישה 'פורנוגרפית' זאת. יותר מפעם אחת מרגיש אני שמתנגן בתוכי ג'ינגל הפרסומת ששודר ברדיו (עד כדי בחילה), מבלי שאוכל להתנער ממנו. שטף פולשני זה ל'מקומי' מופיע בהיפנוזות תרבותיות שונות. האם אין  לנו זכות ל'מקום', זכות לשמור על גבולות רשות היחיד של האדם ?"*

ראו דברי השל בפתיחה להקדמה לספר "התפילה תשוקת האדם לאלוהים":

"מעולם לא היתה תקופה שבה הודגש כל כך הצורך בהבעה-עצמית. ואולם, מעולם לא היתה תקופה שבה הושגה הבעה-עצמית לעתים כה נדירות; שבה הופעל לחץ כה רב על היחיד להתאים את עצמו למוסכמות, לקלישאות, לאופנה ולתקינות חברתית."^


שבת שלום וחג שמח
        ג 'ף


* שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 344- 345

^ א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  55



יום חמישי, 10 במאי 2018

אלו דברים לשבת פרשת בחוקותי תשע"ח


"אל המגיד מקוזניץ בא אדם שהיה מסגף עצמו, לובש שק על בשרו וצם משבת לשבת. אמר אליו המגיד: ' האם סבור אתה שיצר הרע ירא מפניך? הוא מערים עליך ולוכד אותך בשק ! חייך, שטוב יותר למי שמתאמר כי הוא צם משבת לשבת ובסתר הוא אוכל בכל יום; הוא מרמה אחרים בלבד, ואילו אתה הנך לעצמך תרמית ואשליה'."

 - מתוך "אור הגנוז" למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 252

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 3 במאי 2018

אלו דברים לשבת פרשת בהר תשע"ח*


פה ושם חיות בינינו דמויות מופת.
משום מה אין אלה תמיד או אולי אפילו בדרך כלל דמויות מפורסמות וידועות בציבור.
למה זה כך ? זאת שאלה מעניינת.
על כל פנים העובדה שיש בקרבנו דמויות מופת היא עובדה מעודדת.
לעתים קרובות הדמויות האלה ניכרות וזוכות לתשומת לב רק בהסתלקותן.
עם זאת, אם תביטו מסביבכם תוכלו לזהות אי פה אי שם דמות שכזו
ייתכן שהוא אבא שלכם, ייתכן שהוא אחיכם,
ואולי מדובר באמא או באחות.
סימן היכר אחד לדמות מופת  - הוא מעשיה, התנהגותה בפכים הקטנים של החיים
במפגשים היום יומיים, בסופר ובתור לאוטובוס או לקופת חולים
בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים אנחנו מספרים לילדים שלנו סיפורים.
סיפורים שעברו את מסננת הדורות ושיש בהם ערכים כללים שהם חשובים בעינינו.
בעצם, ואני אומר את הדברים בעקבות דברים ששמעתי אתמול בלוויה של דמות שכזו, אולי  מדובר למעשה בערך אחד יסודי - החסד.
החסד אמנם צריך לדין, כפי שהגוף זקוק לנשמה, וההיפך.
מילים יכולות לבלבל אותנו לפעמים על אף שבלעדיהן גם כן - אי אפשר.
דמויות מופת יודעות איכשהו לחדור מבעד ומעבר למילים.
לדבר בחייהם לאו דווקא במילים, לדבר במבט בעיניים, בלחיצת יד, בחיוך...
מרדכי גפטר הלך מאתנו השבוע
מרדכי היה דמות מופת
יהיה זכרו ברוך
שבת שלום
ג'ף
* טעון הגהה נוספת

יום חמישי, 26 באפריל 2018

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ח

לזכר הנספים בשיטפון

א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.  ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה'.  ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.  ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה.  ה וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.  זוּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה', עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה.  {פ}
ח וַיְדַבֵּר ה', אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ט יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--וְלֹא תָמֻתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם.  יוּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר.  יא וּלְהוֹרֹת, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֵת, כָּל-הַחֻקִּים, אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם, בְּיַד-מֹשֶׁה.  {פ}
יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל-אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים, קְחוּ אֶת-הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה', וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ:  כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא.  יג וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, כִּי חָקְךָ וְחָק-בָּנֶיךָ הִוא, מֵאִשֵּׁי ה':  כִּי-כֵן, צֻוֵּיתִי.  יד וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ:  כִּי-חָקְךָ וְחָק-בָּנֶיךָ נִתְּנוּ, מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  טו שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה, עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ, לְהָנִיף תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה'; וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם, כַּאֲשֶׁר, צִוָּה ה'.  טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר.  יז מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲוֺן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי ה'.  יח הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי.  יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה', וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה.  כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו.  {פ}

שבת שלום
    ג'ף



יום שני, 23 באפריל 2018

על קו 58 לעצמאות תשע"ח


ראשית לכל תיקון טעות : המשפט האחרון של הטור הקודם יצא משובש. הנה המשפט המתוקן:

"הנסיעה ב"קו 58" היא הזדמנות לחשוב על דברים אלו ואחרים. במובן הזה - "קו 58" הוא מעין בית מדרש. נרחיב על כך בטור הבא."
גיליון השבת האחרון של "שישבת" מוסף השבת של "ישראל היום" הוקדש לתיאור דיוקנן של 70 דמויות מופת בתרבות הישראלית - דמות לכל שנה. המשורר ארז ביטון מדבר באותו גיליון על יהודה עמיחי בראיון שנתן לנעמה לנקסי. הדברים נוגעים הן ליום העצמאות, הן לשירה והן למדבר - ומצאתי בהם, בלי משים, מהרוח הנושבת על קו 58, מהרוח הנושבת ב"בית המדרש שעל קו 58" שנמצא בהקמה- "בהרצה".
אומר ארז ביטון שם:
"המפגש הדרמטי ביותר בינינו התרחש לפני שנים רבות, כשהופענו עם עמוס  עוז בערד, ובתום האירוע חלקתי עם עמיחי מונית חזרה לירושלים. בשלב מסוים בדרך פניתי אליו וביקשתי ממנו שיתאר ויסביר לי מהו מדבר.
עמיחי שתק שתיקה ממושכת, ואז לקח את ידי בידו וכך ישבנו שנינו, דוממים, בלי שהוא הוציא מילה מפיו, הרגשתי שאני מצליח להבין בעזרתו מהו מדבר.
לימים כתבתי על כך שיר:' ידך השותקת/ שרטטה לפניי / נאות מדבר/ ירוק על ירוק. כמו בכלים שלובים/ יד נוגעת ביד/ עברו דרך עיניך/ אלי/ גדולת הדיבר / ופלא / הסנה הבוער'
14 שנה לאחר מותו מותו בשנת 2014, זכיתי בפרס עמיחי לשירה. חנה, אשתו, עלתה לבמה, ואז קרה דבר מדהים.
היא הקריאה שיר שלא הכרתי, שעמיחי כתב על המסע הזה שלנו: 'פעם נסעתי / לאורך ים המלח/ עם משורר עיוור. רציתי לתאר לו את המראות / ושתקתי. הוא ראה / הוא הבין'. הדמיון בין שני השירים היה מצמרר, בלתי ייאמן, וחשתי התרגשות עצומה."

חג עצמאות שמח
      ג'ף

יום שישי, 20 באפריל 2018