רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 17 בנובמבר 2017

משהו על השל


יכולתי לשים את זה בבלוג שמוקדש ל"ציטוטי השל ". אבל האמת היא שכאן "הבית" שלי, ב"אלו דברים". לעת עתה. ולכן נרשמים הדברים כאן. במיוחד שכעת אני לא בבית אלא בירושלים. גם זה סוג של בית. הפלגת גודמן ( שוב ). נסה לחזור למסלול.
ובכן, אין בכוחם של אנשים מתים להנהיג. דור דור ודורשיו. אנשים מתים יכולים להוות השראה. הנהגה, בכל תחום יכולה לבוא אך ורק על ידי אנשים חיים.
זאת אמת. אמת קשה.  דור דור ודורשיו. אני לא יודע מה הפשט של הדברים האלו, אבל אין עיסוקנו בפשט כעת אלא במדרש.
מה לך ולהשל ?
ראיתי בספר על בנו של ה"מי השילוח" - ה"בית יעקב" שכל אדם צריך שיהיה לו שני מורים, מורה מבין המתים ומורה מבין החיים. השל הוא מורה שלי מבין המתים. שמו של המורה מבין החיים שמור במערכת.
הקוצקר אמר, כך אומרים, שהאמונה חזקה מהראייה. לכו תנסו לשכנע מישהו שכבר החליט, לשנות את דעתו, לראות דברים אחרת ממה שהוא מאמין.
אנחנו רחוקים מאד מהרי הקרפטים, כאן בארץ ישראל ובמנהטן, רחוקים מעולמו הרוחני של הבעל שם טוב ואבותיו החסידיים - הרוחניים של השל. מצוקות הזמן שעברו על השל עודן איתנו. השל הפציר בדורו, השל מפציר בנו, לא להשלים עם אלילות מודרנית, לא לעמוד מנגד כנגד עוולות חברתיות שהן בגדר נורמה מקובלת או סטייה מקובלת מנורמה בכל חברה ( ההקדמה לספרו על הנביאים). לא שמעו להשל בדורו, או בקושי שמעו לו...ראו היכן נמצאת היום ארצות הברית של אמריקה. בקושיי שומעים לדברים היום.

המשך יבוא *

שבת שלום
   ג'ף






אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ח


אנחנו בדרכים, לשם שינוי. ואגב שינוי, השיר שלהלן הוא כאן בגלל שורה אחת שבו ( שנדמה לי לא היתה בגרסה המקורית ) : "אחרי שינויים על גבי שינויים נותרנו פחות או יותר מי שהיינו קודם". after changes upon changes we are more or less the same



שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ח


דברי הרב מנחם פרומן זצ"ל מתוך קובץ שיחות בעריכת יוסי פרומן ,תחת הכותרת: "חסידים צוחקים מזה"* :


"כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שהתחלתי ללמוד תורה, חשתי שהגאולה שדת ישראל זקוקה לה היא פמינציה של הדת, ולשם כך קם המפעל הציוני.
תורת חוץ לארץ היא תורה גברית. יש מסביבנו אויבים ואנחנו לא נכנעים, נשארים בשלנו, מתגברים 'מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח'.
 המפעל הציוני הביא אותנו לארץ. תכליתה של הציונות להפוך את דת ישראל ואת הרוח היהודית לנשית יותר, רכה יותר, תורת ארץ ישראל היא תורה של שלום ולא של התגברות והתגוננות.
זה יכול להתבטא במעבר מלימוד הלכה ודינים, שהם קשים כברזל, ללימוד זוהר, שהוא רך כאור. מטרת האלכימיה היא להפוך ברזל לזהב, לאור. האלכימיה של הדת היא זאת שהופכת אותה ממחויבות לחופש.
בעלי הסוד נקראים בזוהר' מחצדי חקלא' ( קוצרי השדה). על פי הפסוק 'הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ'. לימוד תורת הנגלה הוא זריעה, יגיעה, עמל. ואילו עניינה של תורת הנסתר הוא להתענג על ה'. לקצור את הפירות. הסוד הוא השכר על העמל של הנגלה. מה שמקבלים."

שבת שלום
     ג'ף

שיחה קב בעמ' 91- 92 , הוצאת עמותת 'חי שלום'  - גוונים לדמותו של הרב מנחם פרומן

תוצאת תמונה עבור חסידים צוחקים מזה

יום חמישי, 2 בנובמבר 2017

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ח


לכבוד שבת ולכבוד אירועי הימים, שיר של ישראל אלירז  ז"ל ותודה לשלמה ניצן יבדל"א שבזכותו הכרתי לראשונה את השיר

"56

  התשוקה לחיות באושר נראתה לאבי
  מופרכת מעיקרה.

 להיות כמו כולם לא היה
 שורש נחשב בעיניו.

 שנואה עליו האמירה, ה כ ל
 הולך אחרי הכסף.

 לא קרא שירים סיניים אבל
 אבי ידע,

 מאין הוא בא ולאן הוא הולך ולפני מי וכו'

 לא שזה הקל עליו את אלימות היש
 או את חרון היומיום.

 מתי שמעתי לראשונה מפיו את השמועה
'על אודות הדברים האמתיים'"


מתוך קובץ השירים של ישראל אלירז שנקרא "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 68





שבת שלום
     ג'ף


יום חמישי, 26 באוקטובר 2017

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ח


אחד הדברים שאני לומד מהשל הוא שהדרך לגאולה עוברת דרך המילים. המילה הכתובה והמילה המדוברת. השל התריע עוד בשנות הששים של המאה הקודמת שאנחנו בזים לשפה ומביאים במו ידנו או במו פינו ללזות השפה.  חשדנות חלף אמון מאפיינת את השיח הציבורי.
סוגיה קרובה וקשורה לסוגיית כיבוד השפה - היא זו של הקשבה
חבר מהעבודה סיפר לי השבוע על מקרה שאירע לו לפני שנים, לפני שנים !! המקרה הזה נחרט בזיכרונו. תשמעו. - 
מצלצל אזרח למשרד ממשרדי הרשות הציבורית שבה אנו עובדים. "הקשבתי לו" מספר לי החבר. "האזרח היה המום", סיפר החבר. אמר לו האזרח: "אני המום מזה שאתה מקשיב לי". "95 % מהבעיה, פתרתי לו", סיפר החבר, "בזה שהקשבתי לו."

שבת שלום
    ג'ף

יום שבת, 21 באוקטובר 2017

"ועיון תפילה" ב חשוון תשע"ח



לילה
גוי
עבד

אשה
עיוורים
ערומים

אסורים 
כפופים
על המים

יום שישי, 20 באוקטובר 2017

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ח



עברנו את השבוע הראשון של "אחר החגים".
עד הבוקר - לא היה לי מושג איך אני, ברשותכם, מסכם כאן ב"אלו דברים" את השבוע. היו לי כמה רעיונות , אך הם לא היו מגובשים. ואז, הבוקר, סיפרה לי אשתי, על סרט שראתה אתמול בלילה וכל החלקים השונים של הפאזל, כל הסיפורים השונים שקרו לי ושעסקתי בהם במהלך השבוע הסתדרו לכדי תמונה אחת שלמה. הסרט הוא על ילד הודי בשם סארו מרחובות קלקטה והסרט נקרא "אריה" ( באנג' Lion).
הבלוג הפעם עוסק בסיפורים. סיפורים סיפורים...אך אחסוך מכם את הסיפורים עצמם, לעת עתה. זה יביא אותנו - לעיקר ולסוף מהר יותר. יש חשיבות מכרעת אמנם לדרך, אבל לפעמים יש חשיבות גם לסוף...להגיע לפואנטה וכו' וכו'
המקצוע "משפטים" והעיסוק בעריכת דין הוא סיפור של "סיפורים". קרה משהו, קורה משהו - בדרך כלל משהו שפוגע קשות "בכיס" של פלוני אלמוני והמערכת הזאת נועדה להסדיר את הענין, לפתור אותו, בדרכי שלום חלף האלטרנטיבה שהיא חלופה עבריינית ואלימה. כל צד מספר לעצמו סיפור...ואח"כ עורכי הדין עורכים את הסיפור ומציגים אותו בפני בית המשפט. ואז בית המשפט מספר הוא את הסיפור שלו. ואם זה לא מספק את הצדדים, הסיפור שסיפר בית המשפט בסופו של דבר,- ונותרו לצד הבלתי מרוצה האמצעים הכספיים והנפשיים להמשיך הלאה - מגישים ערעור ומקווים לסוף אחר או לסיפור אחר.
בפתח ספרו "שערי היער", הציב אלי ויזל את הסיפור הבא:
"כאשר ראה הבעל שם טוב שצרה באה על היהודים , נהג הוא ללכת למקום מסוים ביער ולהתפלל. הוא היה מדליק שם אש, אומר תפילה מיוחדת, הנס המיוחל היה מתרחש והצרה היתה נמנעת.
בהמשך הימים, כאשר היה צריך תלמידו, המגיד ממזריץ' להפציר מול השמיים בנסיבות דומות - היה הולך הוא לאותו המקום ביער ואומר : 'ריבון כל העולמים האזן אלי! איני יודע כיצד להדליק את האש, אך עדיין אוכל לומר את התפילה'. ושוב הנס היה מתרחש.
עוד בהמשך הימים, רבי משה לייב מססוב, על מנת להציל את עמו שוב פעם, היה נכנס ליער ואומר:' איני יודע כיצד להדליק את האש ואיני יודע את התפילה ואבל אני יודע את המקום וזה צריך להספיק'. וזה הספיק והתרחש הנס.
לימים נפל בחלקו של רבי ישראל מרוז'ין להתגבר על צרה שנפלה על עמו. ביושבו על כורסתו, ראשו בידיו, הוא דיבר עם הקב"ה: 'איני יכול להדליק את האש ואיני יודע את התפילה ואיני יכול אפילו למצוא את המקום ביער. אבל כן אוכל לספר את הסיפור וזה צריך להספיק.' וזה הספיק."
ומסכם אלי ויזל זצ"ל בעמוד הבא במשפט אחד:
"הקב"ה ברא את האדם כי הוא אוהב סיפורים"
שבת שלום וחודש טוב
ג'ף