רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 19 במאי 2020

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תש"ף

הערה מקדימה. תזמון זה חשוב. תזמון הוא לפעמים קריטי -  לא תמיד. השבוע שבו מורשע יהודי ברצח משפחה פלסטינית - אינו השבוע האידיאלי לפרסום טור התומך באנרכיזם. אף על פי כן - הנה הטור לפניכם ( ראשון בסדרה ). להבהרה: אני מגנה  גינוי מוחלט  את הרצח והרוצח של משפחת דוואבשה ז"לאין בין מעשה הרצח והאנרכיזם החיובי שיידון להלן - ולא כלום.

אני נמשך למדבר.
אני נמשך גם, אני מודה, לאנרכיזם.
מדבר אני יודע מה זה, פחות או יותר, מהיכרות רבת שנים.
אנרכיזם, אני מכיר קצת פחות. המשיכה אליו נעוצה בסלידה מאטימות ביורוקרטית, שגם איתה יש לי היכרות רבת שנים. 
"התורה מתחלתה ועד סופה קרויה מתנה, לפי שנתנה במדבר במקום הפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, לכך נקראת מתנה"*
"המונח 'אנרכיזם'... פירושו ביוונית 'בלא ארכיאה' - בלא השליט...( ולא נגד השליט כטעותם הנפוצה של רבים )".
"לחובבי הז'אנר" כנהוג לומר "במקומותינו" ( הכוונה לקהילת "אפיקים בנגב" בירוחם ).  ה"אורים ותומים" בנושא הוא ספרו של אמנון שפירא "'אנרכיזם' יהודי דתי". מהספר הזה לקוח הציטוט לעיל בענין פירוש המונח.
אנרכיזם, כפי שיתברר לכל מי שיעיין בספר, אין משמעו בהכרח הפקרות.
אלו דברי שפירא במבוא לספר:
"המונח 'אנרכיזם''...נשמע בימינו מאיים, אבל הוא לא נולד ככזה. המונח נוצר לפני מאתיים שנה על ־ידי ויליאם גודווין         (באנגליה) ופייר ג'וזף פרודהון (בצרפת)  כרעיון נאצל והומני, שכוונתו לבטא את חרותם ורצונם של בני האדם - אלה שביקשו ליצור פדרציות , או קהילות, כתחליף לשלטונה הריכוזי והרודני של המדינה שלא תמיד השתמשה בכוחה הרב לטובת אזרחיה, אלא פעלה לעתים כנגדם. כדוגמא  קיצונית, נהגה אנגליה של המאה ה־18, שבשם המדינה החזקה והכול יכולה תלו בה ילדים רעבים באשמה של גנבת לחם.
  דא עקא, שבתקופה יותר מאוחרת נמצאו אנשים אשר בזדון נתנו פירוש מוטעה למונח זה ונקטו אלימות וטרור לשם הפלת המדינה וריסוקה. למרבה הצער, בגללם ובעטיים נתקבעה בדעת הבריות עמדה שלילית כלפיו. נגד פרשנות שלילית ומאוחרת זו אני יוצא חוצץ ומציע, ברוח משמעותו המקורית, פרשנות מחודשת למונח, ובייחוד להיבטיו הערכיים והאוטופיים,  מתוך כוונה להשיב את כבודו האבוד למקומו הראוי לו בעולמן של הדת והחברה בישראל ובעולם."

נרחיב עוד בעקבות המחבר בהמשך לדברים הנ"ל. כעת אני רוצה להגיע לדברים שמובאים בספר על הרב עמיטל זצ"ל.
בחלק השלישי של הספר עוסק שפירא בהגותם של עשרה רבנים בני הזמן החדש, מנקודת המבט של הגות 'אנרכיסטית'.
בין הרבנים: הרש"ר הירש, הרב משה אביגדור עמיאל, הראי"ה קוק, הרב י"ד סולובייצ'יק והרב עמיטל.

במסגרת הדיון על הגותו של הרב עמיטל מובאים הדברים שלהלן בשמו בעמ' 499 תחת הכותרת "לחיות עם השאלות":

"'באתרי האינטרנט השונים ישנן כיום כ30,000 תשובות של  רבנים בני הציונות הדתית שהשיבו על שאלות שנשאלו [ נכתב בתשס"ג]. יש כאן צימאון לתורה, אבל משהו הרבה מעבר לזה...שאלות אלה מלמדות שיש ציבור גדול של שומרי תורה ומצוות שאיבד את בטחונו העצמי באורח חייו, באמונתו, בערכיו. לכן הוא פונה לרבנים כי הוא חושב שיש להם תשובה לכל שאלה...אחד בוגרי הישיבה בא אלי עם בנו שלומד באחת הישיבות והלה התגאה בפני הישיבה שבישיבה 'שלו' יש להם תשובה על כל שאלה. כאן, אתם יודעים , אני מודיע לתלמידים כבר עם כניסתם לישיבה שאין לנו תשובה לכל שאלה. עלינו לחיות עם השאלות.' [ "קול יהודה: אמרות והגיונות, לקוטות ופרפראות ממשנתו של הרב יהודה עמיטל שליט"א (בעריכת אביעד הכהן) ירושלים תשס"ז, עמ' ע ]"

המשך ב"נ יבוא

שבת שלום
    ג'ף


*פסיקתא זוטרתא תרומה כה, טז. א

יום רביעי, 13 במאי 2020

אלו דברים לשבת פרשת בהר - בחוקותי תש"ף

1.חבר פייסבוק אמר לי השבוע שהוא לומד ויטגנשטיין כבר 37 שנים ועוד היד נטויה.
ב"חקירות פילוספיות" אומר ויטגנשטייו בהערה מס' 309 ( בתרגום שלי מהנוסח האנגלי ): "מהו היעד שלך בפילוספיה ? להראות לזבוב את הדרך החוצה מהבקבוק." ובתרגום לאנגלית מהמקור בגרמנית :
What is your aim in philosophy ? To show the fy the way out of the fly-bottle
ויטגנשטיין מסיים את המבוא לספר הזה במילים אלו ( בתרגום שלי )
"איני רוצה שהכתיבה שלי תחסוך מאנשים אחרים את טורח החשיבה. אלא, ככל שניתן, ברצוני לגרות את פלוני לחשיבה עצמית.
ביקשתי לחבר ספר טוב. זה לא קרה, אך עבר כבר הזמן לעשות לתיקונו."
ויטגנשטיין , אגב, נחשב בעיני רבים, לפילוסוף החשוב והמשפיע ביותר במאה העשרים.

2. כשתקראו אלו דברים - אנחנו נהיה סוף סוף - עם ממשלה שזוכה לאמון רוב בכנסת. ישראל והעולם במשבר. המשבר בישראל הוא כפול. הקורונה תפסה את ישראל בעיצומו של משבר פוליטי - שלטוני חמור. משבר פוליטי הולך יחד, בדרך כלל, עם משבר חברתי. האם בכוחותיה של המנהיגות הפוליטית הנוכחית לתקן את הטעון תיקון בשדה הפוליטי - שלטוני- חברתי בישראל ? ימים יגידו.

3. אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת בחוקותי בספרו "חיי עולם":
"בתוכחה ישנם כמה ביטויים שחוזרים  יותר מאשר פעם אחת, ואחד מהם הוא העניין של 'והלכתם עמי קרי'. רש"י ואחרים מפרשים זאת כחטא שבקבלת הדברים כ'מקרה'; אדם  אומר: מקרה קרה, כך וכך ארע, קורים כל מיני דברים - אז מה ?
   כשחושבים על חמישים או מאה השנים האחרונות, שייך בהחלט לדבר על הבעיה הזו; קרו במהלך התקופה כמה וכמה מאורעות רבי משמעות והתרחשו תהליכים שונים, שהשפיעו רבות על העולם ועל החיים בו. ועל כל אחד מהם צריך לשאול: מה מוסר ההשכל ? מה אני לומד מזה ? איזה שינוי אני יכול להגיד שאני מוציא ממנו מסקנה ? השאלה הזו רלוונטית בין אם מדברים על השואה, על הקמתה של המדינה או על ההתבוללות, שלמרות שהיא איננה דרמטית כמו מאורעות אחרים, היא לא פחות משמעותית לטווח הרחוק."
ובהמשך:
"כשמדי פעם כבר יש מישהו שכן רוצה להוציא איזשהו מוסר השכל, המסקנה היא בדרך כלל שמישהו אחר אשם. אני מפנה את המבט ומחפש אשם, ואז אני יודע במי לתלות את הקולר:' כל מה שקרה הוכיח שדרכי הייתה צודקת, ופלוני ופלוני הם שגרמו את כל הצרות שבעולם'; כמו שיש היום יהודים שעיקר האמונה אצלם הוא שהציונות הביאה את השואה. על כל שאר העיקרים הם מוכנים להתפשר. אבל לא על זה. וגם להפך, כשקורה משהו טוב, הרי שזה בעצם בזכותי. אחרים הועילו בכך שלא הפריעו, או שבמקרה הטוב קצת סייעו; אבל אני, לא משנה אם בכוח אמירת התהילים שלי, או בכוח הרובה שלי, הצלתי את המצב. כך או כך כל מה שקורה, בין לרעה ובין לטובה, לא עושה שום השפעה ולא מביא לשום שינוי. וזה בדיוק ' והלכתם עמי קרי'.
ועוד בהמשך שם:
"אותו אדם שאיננו הולך בקרי, הוא זה המייחס משמעות, חשיבות ועניין לכל מה שקורה סביבו. אולם קבלת מוסר־השכל לגבי דידי ולא לגבי מישהו אחר היא דבר מאוד לא מצוי. בזמן מבצע סיני הרבי הקודם מבעלז, שכולם אמרו עליו שהיה איש קדוש - ואפילו השמש שלו חשב כך, שזו מעלה גדולה מאוד - עמד במשך יומיים , ארבעים ושמונה שעות, והתפלל. הוא לא היה חשוד בציונות, וגם לא הפך לפתע כזה; אבל היה זעזוע גדול מאוד בעולם, ויש זמנים שאדם משנה את דעתו בעקבות הזעזועים, גם אם לא בהצהרות דרמטיות. התקווה היא שמעבר לגבול מסוים אדם כבר לא באמת יכול לומר: 'מקרה קרה', ובאותה שעה הוא מבין שעליו לעשות איזה תיקון, שעליו לפשפש במעשיו."*
4. לסיום, לכל מי שכואב, לכל מי שמתמודד עם אבדן - ויטגנשטיין אמר שהדברים החשובים באמת אינם ניתנים לביטוי במילים. כפי התרגום לעברית:"על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק".
גם זה חומר למחשבה.

שבת שלום
    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 285, 288-286,



רורטי

יום שני, 11 במאי 2020