רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 20 ביולי 2017

רשימות על השל - נגד הזרם


השל נהג לומר שלכל דבר במציאות יש שני אספקטים - שני צדדים. הצד האחד - הדמיון שלו לדברים אחרים. כך בני אדם - האנטומיה שלהם דומה, תחנות החיים דומות ועוד כהנה וכהנה. הצד השני - השוני, הייחוד של כל דבר ודבר. כך בבני אדם  - אין שני בני אדם שפרצופיהם דומים. העולם הפנימי של כל אחד ואחד  - ייחודי לו.
כך לגבי השל עצמו כהוגה דעות. ישנם צדדים שההגות שלו דומה להגותם של אחרים בני דורו. אנו מעוניינים ברשימות אלו בעיקר בצדדים שהם ייחודיים להשל. אין, כפי שכבר נאמר נדמה לי, העיון כאן עיון אקדמי.
אנחנו ניצבים בפני בעיות קשות, בתחום החברתי הכוונה בעיקר אך לא רק.  על כל צד ושעל אנחנו מולעטים בדברי הבל ולעיתים אף רעות רוח. בני אדם זקוקים, כך העיר השל, להנחייה. הנחייה רצוי שתהיה באנשי מופת ולא אנשי בליעל.
השל היה איש מופת.
ובכל זאת, נשאלת השאלה - במה היה איש מופת ? מה מהמורשת שלנו  - שעוצבה - או הגיעה להבשלה בארצות הברית של שנות הששים של המאה הקודמת רלוונטית לנו ? אם בכלל.
השל ניצב נגד הזרם.
השל הלך נגד הזרם.
אצל בונדי  ( ב"איכה) יש תיאור ( שעוד לא מצאתי אותו ) של השל ניצב מעבר אחד של המתרס כנגד החברה הסובבת אותו כולה.
הרדיקליזם של השל התבטא לא רק במישור של מעשים אלא במישור המחשבתי, וכמובן שהתחומים קשורים

המשך יבוא

אלו דברים לשבת פרשת מטות- מסעי תשע"ז


תענוג צרוף לקרוא בעגנון.
יש בירוחם לא מעט "עגנוניסטים". אני לא ביניהם; לא אומר שאני מקנא בהם. אני מציין זאת כעובדה. לא צריך להיות מומחה לעגנון כדי להנות ממנו. עגנון פתוח לכל, כל דיכפין ייתי וייכל. אני קורא בעגנון - הפרוזה שלו כשירה  בעיני. בעידן שלנו - עידן ההתפוצצות של מידע מיותר בכל אתר ואתר, השפה העגנונית-  הנצנוץ בעיניים, האירוניה, החכמה הארצית שבדבריו-  מרגיעה אותי למול הטירוף שפוקד אותנו על כל צעד ושעל.
לא יהא זה נכון לומר לגבי הקטעים שלהלן שהם הקטעים הראשונים שהגעתי עליהם כשעלעלתי  באקראי בספרי עגנון שאצלנו בבית. מצד שני השליטה שלי בעגנון הוא לא כזה שידעתי מראש מה אני מחפש. הבחירות הן אמנם אקראיות, אך אחר תהליך מסוים של בחירה מודעת.

"חג הפסח עבר וימי האביב באו. החמה מאירה כל הימים והלילות חמים ונאים. הארץ מוציאה דשאים והגנים מתקשטים בפרחים. העולם פשט צורה ולבש צורה. אף בני אדם פשטו את בלואותיהם הכבדות וריח טוב כריח הדוחן החם שבישלוהו בדבש התחיל נודף בעיר".

"מה אשאל ומה אבקש עוד ? דברים הרבה יש בעולם ואיני יודע מה אבקש תחילה ומה אבקש אחר כך. עמדתי ומסרתי את הדבר לסידור ופתחתיו במקום שפתחתי ומצאתי הלכות עירובין. אותה שעה התחילו דרכים שאין להן סוף מתגלגלות ובאות כשכלונסאות קבועים בהן וחוטים מתוחים ביניהם וציפור שוכנת על חוט. לא הספקתי להסתכל בה, עד שנטלה הציפור שתי כנפיה ופרחה למקום שאין בו תחומין. רבונו של עולם, בריה קטנה זו להיכן שהיא רוצה לילך היא הולכת, ואני יצאתי חוץ לביתי מיד שואלין אותי להיכן אתה רץ. כמה מבקש אני לשוטט בעולם, כאליהו הנביא זכור לטוב וכרבי ליב בן שרה זכרונו לברכה. אילו נתנו לי רשות הייתי נוטל מקל ותרמיל ומחזר ממקום למקום והולך. עד לעבר מנהר סמבטיון או לארץ ישראל."

אבא קובנר גם כן נמצא כאן:

"אבן גיר וחול

בוא.
באנו בַּחול. עדיין הירח מעלינו תלוי, כשגם הוא יעלם
יהיה העולם עלינו שלם לא מוכר. כבר
אין לחזור. מאחור
הדרכים הסלולות. הרחק מאחור נשאר
עולם בדוי. מה שצפוי
לא נדע ורק ששקט
עכשיו ואין איש בינינו
לא עֵד. אתה סביבי והוא

בתוכי
זורם"



שבת שלום

 ג'ף




יום ראשון, 16 ביולי 2017

רשימות על השל 170717 - על ממשות המציאות


אחד הנושאים ש"הדליקו" את השל היה מה שקוראים באנגלית symbolism - "תורת הסמלים" נקרא לזה בעברית. הרעיון שקיומו של האל הוא פיקציה ושכל המילים, כל התפילות הן ניסיונות אנושיים לתקשר מול חלל ריק, המילים הן סמלים בלבד ולא קפסולות של ממשות, או מעין "יצורים חיים", טעוני חשמל.
השל האמין בכל מאודו ב"אל חי". ראו ספרו של אביה הכהן על תהילים - "תפילה לאל חי".
השל היה, בין השאר, פולמוסן. עם זאת, הוא לא נקב, על פי רוב,  בשמותיהם של ברי הפלוגתא שלו במפורש.
השל בארה"ב היה מהגר, זר בארץ זרה. ראו שירו של בוב דילן : אני מרחם על המהגר המסכן. I  pity the poor immigrant.
השל היה משורר. ככל משורר היה השל אדם רגיש עד מאד לכאבי התופת שבעולם, למכה באצבע של הילד הקטן , ראו שירו של שלונסקי - "בעיני ילד"
כל הנושאים ( themes ) הנ"ל ועוד באים לידי ביטוי בציטוט היומי של יום שני זה, כג"תמוז תשע"ז:

אם המילים הן סימנים מלאכותיים; אם המשמעות אינה אלא המצאה; אם אין הד לייסוריו של עולם מעונה; אם האדם לבדו; אם העולם נע בתוך ואקום - בשל איזה ערך עליון כל ההבעה  ?

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי  בשינוי אחד של הח"מ, הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  55


המשך יבוא

יום שבת, 15 ביולי 2017

רשימות על השל 160717 (אלוהים מבקש את האדם)


היום יום ראשון בשבת שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש.
יהיה הדבר כאשר יהיה ביום ששי שעבר שלושה מחבלים יצאו מהר הבית ורצחו שני שוטרים ישראלים. שוב הומחש עד כמה כולנו יושבים על חבית חומר נפץ. מלבד זאת חום יולי אוגוסט ממילא  בימים אלו חם מהרגיל עקב ההתחממות הגלובלית.
הציטוט היומי של השל שנשלח הבוקר לתפוצה הוא זה:
בבקשו את אלוהים חייב האדם החי לאחר ההתגלות בסיני להבין את ממשות החיפוש של אלוהים את האדם; אסור שישכח את עולם הנביאים, את ציפייתו של אלוהים לאדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  131

כמה מרכיבים מרכזיים בהגותו של השל מופיעים במובאה דלעיל. ראשית - יחסי הגומלין בין הקב"ה לאדם. אצל השל - כבאצל מרבית ההוגים הדתיים נדמה לי, נקודת המוצא היא באלוהים ולא באדם. קודם יש אלוהים אח"כ עולם. אצל "האדם המודרני" התהפכו היוצרות. האדם והעולם הם נקודת המוצא. 
אחר נקודת המוצא הזאת, אך גם במסגרת הנושא הכללי של "יחסי הגומלין"  בין הקה"ה והעולם - יש את "ציפייתו של אלוהים לאדם.". זוהי "בקשת האלוהים את האדם" מכותרת הספר,, בקשה שהיא אליבא דהשל תמציתו של הסיפור המקראי.
ויש את האדם. מיהו האדם הזה ? מה עושה אותו לאדם ? מה מייחד אותו משאר "חיות השדה " ?

המשך יבוא


יום חמישי, 13 ביולי 2017

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשע"ז


השל מעמיד בפנינו רף בלתי אפשרי.
רף שלא ניתן לעמוד בו.
אין זאת תורה שהשל "המציא" אותה. זוהי כפי הנראה "תורת קוצק".
אני מניח שקדמו לרבי מקוצק  בענין הזה רבנים ואנשי הגות ומעש בדורות קודמים.
יכול להיות כשאתה חושב על הזה - זה הגיוני. המצב האנושי הוא אבסורדי. הוא עוד יותר אבסורדי עם הקב"ה בתמונה. הקב"ה שאי אפשר, כפי שלימדונו הפילוסופים היהודים לדורותיהם, לומר עליו דבר וחצי דבר, אמיתי או חיובי.
מקום שויטכנשטיין מציע לנו לשתוק - התאולוגים ואנשי דת אחרים מנסים איכשהו לומר דבר מה. בלי קשר לחשיבותה של העשייה. עשייה עומדת במרכז ויש מחלוקות סביב יחסה לאמונה. שאלת היחס בין הלכה לאגדה.
שאלות גדולות שראוי לעיין בהן והשל כמובן עסק בהן לא מעט. שאלות מן הסוג שלייבוביץ אמר עליהן שחיים שלמים אינם מספיקים כדי למצות את העיון בהן. ואולי - בחלקן - אלה שאלות מהחלל הפנוי. וראו לעניין זה הדיון בשיעורי הרב שג"ר זצ"ל  על לקוטי מוהר"ן.
את מי כל זה מעניין ?
מה מקומה של הפילוסופיה, או עיון הגותי בכלל, אצלנו בארץ בעת הזאת ? האם יש לנו  - כיהודים במדינת ישראל תפקיד או ייעוד כלשהו כלפי העולם ? ואם יש איזה תפקיד או ייעוד  - מהו  ? ומה מתחייב ממנו ? המתח בין "להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש" לבין להיות "עם ככל העמים".

גולני משלב  ביניהן.

שבת שלום
    ג'ף

יום ראשון, 9 ביולי 2017

רשימות (16) השל , המוות ויראת שמים


16.  השל והמוות ויראת שמיים
אחד המשפטים התמוהים ביותר של השל אם לא "הא" משפט התמוה ביותר שלו הוא המשפט שבו השל מסיים את ספרו ההגותי הראשון שכתב בתחילת שנות החמישים באמריקה: MAN IS NOT ALONE.
כותב השל:
For the pious man it is a privilege to die.

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc p.  296

מה אנחנו עושים עם המשפט הזה ?
לאן זה לוקח אותנו ?
נתחיל, אולי, בשאלה השניה. המשפט הזה לוקח אותנו ראשית , לאחד מעיקרי ה"מתודה" של השל  - הפנמולוגיה . המה ? פנא –מו – לוגיה ? מה זה ? אולי באנגלית זה יקל  לזהות  phenemology, מזהים את המילה phenomenon  - תופעה ? ויקיפדיה מדגירה את המונח כך ( בערך) : זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנובאופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. לא נראה לי שזה מקדם אותנו. עד כמה שאני מבין ממה שקראתי בהשל  - הרעיון כאן הוא שניתן לחדור על ידי עיון ולהגיע להבנה של ההכרה של אנשים אחרים – כמו הנביאים – בלי קשר לשאלה מה היה באמת מחוץ להכרתם. די לנו כביכול בהכרתם. מי אני שאחלוק או אלגלג על אבי הפילוסופיה הזאת אדמונד הוסרל , ועל תלמידיו הרבים לרבות השל ? ועל כן הנה במשפט הזה  - ובכלל דבריו בפרק האחרון של "מינה" ( MINA  ) – השל מנסה לתת לנו תובנה לתוך אישיותו של "ירא השמיים". נדמה לי שאנחנו כישראלים בעשור השני של המאה העשרים ואחת צריכים להודות – שה"טיפוס" הזה  אינו זן נפוץ שלא לומר שהוא בגדר זן נכחד, כמעט. הוא היה קיים ועודנו קיים  - על אף נדירותו בימינו. עיסוק בהשל, מחייב לעסוק בשאלה הזאת של יראת שמיים מהי - ? ואחת משלוחות השאלה או האמצעים לעיון בה – הוא להביט באנשים שמגלמים בהוויתם את התכונה זאת. ואז כמובן השאלה היא מה לנו ולזה ?




רשימות על השל (15) - השל וקוצק ( טעונה הגהה)

"השל וקוצק" ידרוש הרבה יותר מרשימה אחת.
שאלות "מכאן ועד לונדון" ישנן סביב הנושא הזה. חלקן השל מציג בעצמו. התשובות לעומת זאת הן  - כדרכו של קוצק וכפי הנראה כדרכה של "האמת" - התשובות הן חמקמקות.
השאלה הראשונה היא למה קוצק ? מה ראה השל "לסיים את חייו" בשני ספרים במקביל על קוצק - האחד באנגלית והשני - שני כרכים ביידיש.
ברור שלפני כן צריכים להתמודד עם השאלה - "מהו קוצק ? , מהו מייחד אותו. התמודדות עם שאלה זו קלה יותר בימינו אחרי צאת ספרו של מיכאל רוזן זצ"ל  על חסידות פשיסחה. נגיע לזה.
באשר לשאלה הראשונה - "למה קוצק ?" השל מעלה שאלה זו ומשיב עליה בתחילת הספר באנגלית. התשובה שהוא נותן היא אישית, ויש בה סממנים אליבא דידו של כורח. אישית - ביוגרפית כיוון שבסביבות גיל 10 , עם מותו של אביו, נעקר השל מעולמו החמים המלטף והרך של הבעש"ט ומוצא עצמו עם מלמד קוצקאי שעושה כל שביכולתו "לשבור" את הנער הזה, בן האדמו"ר שנולד ונועד להיות אדמו"ר. תחושות הקרע והמתח שבין עולם הבעש"ט ועולם הקוצקר מלוות את הנער הזה עד יומו האחרון. עדותו של השל בעצמו, בפתיח שם.
אך אין לדעתי די בתשובה האישית הביוגרפית הזאת. די מהר מי שמעיין בספר מבין - והשל אומר זאת במפורש פה ושם בספר - שתורת קוצק -איננה תורת חיים לרבים. ככל שהיא תורת חיים - היא כזו לבודדים שבבודדים. מה הביא את השל - תלמיד הנביאים - בעיון ובמעש - להקדיש ספר שלם - שני ספרים שלמים, לתורה קשה מן נשוא שמיועדת לבודדים שבבודדים, תורה שאינה יכולה לשמש מורה דרך לא לעמך ישראל ולא לעמי העולם ? האם זו רק ה"הדחף הלאו בר כיבוש האישי ?
חוששני שיש תשובה נוספת. היא תשובה קשה. תשובה שנעוצה בחורבן העולם שהשל חזה במו עיניו. תשובה שנעוצה בסברה , ש"עם כל הכבוד לרשעים"  - הם לא היו ואינם ה"בעיה העיקרית". בעיה העיקרית נעוצה ברוב הדומם, הרוב שעמד מנגד ושעומד גם היום מנגד. הבעיה העיקרית נעוצה באדישות.
השל סבר שהוא מוכרח לנסות "לטפל" בבעיה זו, ולו באמצעות shock therapy. תורת קוצק.

המשך יבוא