רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שבת, 12 בינואר 2019

מתוך ה"סוף דבר" בספרו של אמנון שפירא "אנרכיזם יהודי דתי"

"סוף דבר

כזכור, חוקרים שונים ( גדליה אלון, מנחם אלון, דניאל אלעזר, משה הלינגר, יונתן זקס, זאב ספראי, נחום רקובר ואחרים) ציינו, כי הייחודיות בפעילות הקהילה היהודית היא בהיותה וולונטרית ואוטונומית, ושצמחה 'מלמטה' ( ולאו דווקא מהנהגת הקהילה הממוסדת). המסורת  היהודית הקהילתית נתגלתה כטובה במיוחד, בגלל דאגתה לפיתוח איזונים של חברה אזרחית, כזו, הבולמת את ההקצנה המערבית הליברלית האינדוידואליסטית, המפרקת למעשה את יסודות החברה."

אמנון שפירא, " 'אנרכיזם' יהודי דתי " הוצאת אוניברסיטת אריאל, עמ' 722

יום שלישי, 8 בינואר 2019

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ט


אף אחד לא אוהב להודות בטעות
ויש מצבים שאסור בתכלית האיסור להודות
( בפומבי ) בטעות
ובכל זאת, תמצית אנושיותנו
נמצאת בכך שאנו טועים.
המאבק לחיי אמת ( כשם ספרו האחרון של
השל ביידיש ) הוא בדיוק זה - מאבק,
לא משהו שאפשר להגשים אחת ולתמיד,
כל עוד אנחנו בני אדם, אנושיים.
אין דבר קל מזה - מלברוח מאנושיותנו
ומהפגיעות שבנו. אנחנו עושים את זה
כל הזמן, מתחבאים מאחרי תארים,
שומרים בשער, מדים, תפקידים
אלו ואחרים במוסדות השלטון וההון.
התורה , היהדות המזוקקת
אינה מתרשמת מכל אלה. התורה
אינה נותנת לך להתחבא אחר הלבושים
השונים ומזכירה לך תדיר מי אתה
במערומיך. כדברי תלמידו המודרני
של הקוצקר - אפילו נשיא ארה"ב לפעמים
צריך לעמוד במערומיו

שבת שלום
    ג'ף

יום שישי, 4 בינואר 2019

לקראת בחירות שונות ומשונות

על אף ש"הכל אישי", כמו כל "אמת אנושית" זוהי אמת חלקית.  מתחת לנושאים אישיים יש גם נושאים אידאולוגיים. בלי משים, בעקבות מולייר, אנשים מדברים לפעמים אידיאולוגיה בלי להיות מודעים לכך. אידיאולוגיה וגם תיאולוגיה. אין לי סבלנות לתיאולוגיה. ( גישה זו תתקנו אותי אם אני טועה - "באה עם הטריטוריה") כאן צריך לבוא ציטוט של קטע שיר של יהודה עמיחי מהקובץ "פתוח סגור פתוח - אך בינתיים איני מוצא העותק שלי של הספר. עם השנים אני לומד : א. את חשיבותה של הסבלנות וב. חשיבותה של התיאולוגיה או מה שהשל קרא: "תאולוגיית עומק".

יום חמישי, 3 בינואר 2019

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ט

אני מעיין ביצירתו של אברהם יהושע השל על בסיס יומי.
אני חש את מה שאמר  ( וכתב ) רב וחוקר יהודי־אמריקאי שלהשל יש מסר עבורנו, עבור דרי המאה העשרים ואחת.*
ואחת השאלות שאני עוסק בהן היא: מהו המסר הזה ? מהם אותם המסרים ?
אחד מאותם מסרים הוא - הרלוונטיות העצומה של התנ"ך לימינו. השל משתמש  במונח Bible  - ושאלה פרשנית יפה ב"השל "היא - האם במונח זה התכוון ל"תורה", ל"תנ"ך" או ל"מקרא" או לשלושתם גם יחד.
לטעמי אין על כך תשובה אחת מכרעת והשאלה גם חורגת מגדר הנושא שאני רוצה להעלות כאן באלו דברים הפעם.
כשמדברים על "מסר" אפשר לחשוב שמדברים על אמירה מבוררת ונחרצת ברוח: "תעשו כך ולא אחרת". הדוגמה שאני אוהב לתת למסר כזה היא הוראתו המפורשת של אב לבנו:!  Clean up your room . "נקה את החדר !".
אני לא יודע מה הניסיון שלכם, ניסיוני הוא שמסרים מסוג זה ככלל "לא עובדים" וככל שלפעמים הם כן "שכרם יוצא בהפסדם".
אם, בהמשך הדברים, אל לנו לחפש את המסרים של השל במישור של אמירות חתוכות ומבוררות נשאלת השאלה - היכן נחפש אותם ?
נחפש אותם א. בדרך וב. בשאלות, בשאלות שהשל שואל ובשאלות שהוא מעלה ובשאלות שהוא מצביע עליהן כעומדות בחללו של עולם, שאלות קיומיות שאחת מהן מתמצת במילה אחת : "אייכה ?"
מכאן ( לשם שינוי ) לפרשת השבוע.

הפרשה פותחת כך :

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.  

אין ספור שאלות עולות מתוך דברי הפתיחה האלו.

שבת שלום
    ג'ף

* דברי יעקב נוסנר המנוח בהקדמה לאנתולוגיה של כתבי השל באנגלית שערך יחד עם אחד מבניו, אנתולוגיה שנקרא To Grow In Wisdom


יום חמישי, 27 בדצמבר 2018

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ט

בדברי פתיחה לספר שיוצא לאור בימים אלו ממש, קובץ  שעיקרו מאמרים על הגותו של אברהם יהושע השל ומקצתו - דברים של השל עצמו שפורסמו במחצית השנייה של המאה שעברה - אומר בנימין איש שלום את הדברים הבאים:

"אתגרים משמעותיים עומדים בפני יהדותו של אדם מודרני והם מציבים סימני שאלה על הצדקת הנאמנות לאמונה ולמסורת היהודית העתיקה. פרנץ רוזנצוויג נתן ביטוי עז וציורי למצב הקיומי היהודי באומרו כי בימינו 'יהדותו של כל אחד ואחד רוקדת על ה'מדוע' כעל חודה של מחט.
  גורמים רבים למבוכה האמונית: בעידן של חשיבה מדעית קשה לקבל מושג של אלוהים כישות מטפיזית, קל וחומר כישות בעלת 'אישיות' המקיימת יחסי גומלין עם האדם. לא פחות מכך קשה לקבל רעיון של תורה הניתנת או נגלית משמים. אין זה פשוט להבין את הנבואה כתופעה שאיננה התרחשות סובייקטיבית, פסיכולוגית גרידא, וודאי שהתבוננות בטבע האדם ובתולדותיו מעלות תהיות על קיומו של סדר מוסרי או צדק אלוהי בהנהגת ההיסטוריה. האדם המודרני מאמין כי המציאות ניתנת להסבר באמצעות דיסציפלינות מדעיות במונחים פיזיקליים, ביולוגיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים, וכיו"ב.
  ואולם אין בכל ההסברים המדעיים מענה לשאיפתם של בני אדם למשמעות, לקשר עמוק עם המוחלט, ולאינטואיציה האומרת כי לא ייתכן שביסוד הטבע, ביסוד היקום המופלא והמרהיב, לא מצויה ישות בעלת תודעה ורצון אשר חוללה את ההוויה. לא ייתכן כי עולם מופלא זה יותר מושלם מן הישות שחוללה אותו.
אברהם יהושע השל נטוע בכל הווייתו בעולם המודרני והוא מודע היטב לפרספקטיבה המיוסדת על אדני המדע והדיסציפלינות הביקורתיות. ואולם באותה עת הוא מושרש עמוק בעולמה של היהדות האמונית. הוא יונק מן החוויה הקיומית החסידית של אבותיו ואבות אבותיו ומתוך המורכבות של היותו בן־בית בשני עולמות, הוא נחלץ להתמודדות הרואית עם אתגר האמונה בעידן המודרני"
  השל נדרש לשאלות היסודיות מתוך התבוננות מעמיקה ויושר אינטלקטואלי, תוך הימנעות מקלישאות וסיסמאות ומתוך חתירה למגע עם ממד העומק של המציאות ולחוויה אמונית כנה ואותנטית. ואולם האמונה, לדידו של השל, אין משמעה תמונת מציאות מטפיזית מדויקת כי אם חוויה של נוכחות אלוהים בחייו של האדם, בכל אורחותיו, במעשיו ובשיג ושיח שהוא מקיים עם זולתו. נוכחות אלוהים היא המשמעות  העמוקה הטמונה בכל מעשה, במניע טהור ובכוונה נאצלת. האדם משתוקק למגע עם ממד העומק של קיומו, אך אין זה מובן מאליו שאכן יזכה לכך. קיומה של חוויית נוכחות אלוהים בחייו, היא גופא, מבחינת השל, המענה האלוהי החיוני כל כך, היא מחווה שאינה תלויה באדם עצמו והיא מעידה על מקורה הטמיר.
  ואולם עם זאת שהשל רואה בנוכחות אלוהים את ממד העומק והמשמעות של הקיום האנושי, הרי אחרי ככלות הכול האדם הוא שעומד במוקד עניינו*

"עד כאן הקפה ראשונה"^

שבת שלום
    ג'ף

*בנימים איש שלום , אקדמות מילין, "לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל", עורכים בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 9
* אלו מילות סיום שלי -של ג'ף. לא היה נכון לרשום כאן את דברי הפתיחה במלואם. מי מהקוראים שיפרש את "אלו דברים" הפעם כהמלצה חמה לרכישת הספר - לא יטעה.

יום שבת, 22 בדצמבר 2018

מתוך " 'אנרכיזם' יהודי דתי" לאמנון שפירא

" בפליאה ובספקנות התבוננתי לראשונה בהגדרתו יוצאת הדופן של פרופ' גרשום שלום: 'התיאוריה החברתית היחידה בעלת המשמעות - גם משמעות דתית - היא התיאוריה האנרכיסטית', ונזקקתי לחש שנים של עבודת מחקר כדי לקבל בהבנה הגדרה זו; חמש שנים של טלטול, מלווה סער רוחני של בחינה ביקורתית ומקיפה של מקורות יהודיים ראשוניים: תנ"ך ותלמוד, מדרש וקבלה, פילוסופיה יהודית והגות דתית בת־ימינו."
אמנון שפירא, " 'אנרכיזם' יהודי דתי " הוצאת אוניברסיטת אריאל, עמ' טו

תוצאת תמונה עבור אנרכיזם אמנון שפירא

יום חמישי, 20 בדצמבר 2018

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ט


אברהם יהושע השל הלך לעולמו בשבת פרשת ויחי בשנת תשל"ג.
אחת מאמירותיו הקולעות של השל היתה : "מה שאנו זקוקים לו יותר מכל דבר אחר אינו ספרי לימוד אלא אנשי לימוד. אישיותו של המורה היא־היא הטקסט שהתלמידים לומדים; הטקסט שלא ישכחו לעולם."* זהו תרגום לעברית לדברים שלו באנגלית:
What we need more than anything else is not textbooks but textpeople.^

ובכל זאת , גם על פי השל,  מול כל אמירה, מול כל הנחיה, נמצא את היפוכה. או כדברי מורו ורבו היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחה : " אין כללים בעבודת ה', וכלל זה עצמו איננו כלל"*^
לפני זמן מה כתבתי במסגרת סדרת "על קו 58"  את הדברים הבאים:

במהלך הנסיעות על הקו
במהלך הנסיעות על קו 58
"עלינו על הקונספט" של טקסטים מכוננים
וההבחנה בינם לבין טקסטים
נחמדים סתם.
טקסט מכונן הוא טקסט
שתופס אותך בדש הבגד
וזורק אותך על הקיר מעברו
השני של החדר, טקסט שאתה זקוק
בו כאויר לנשימה ושהוא יכול
נדמה לך לשנות את חייך.
טקסט נחמד סתם מעלה חיוך
על שפתיך ומאיר
את פניך אך הא
ותו לא

להלן אחד הטקסטים המכוננים האלו שכיוונתי אליהם:

"אל השתיקה מצרף רבי נחמן מאפיין נוסף: ההמתנה. הספירה הגבוהה, ספירת הכתר, מתוארת כאן כהמתנה, המוסברת כאן כתנאי לקיום עצמאי של האדם. מצב זה הוא האמצעי הנדרש לתשובה, כניסוחו של רבי נחמן: 'וְהַכָּ"ף הוּא כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה...וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה'. במצב של 'כבוד מלכים' הווייתו של האדם היא הוויה שאינה שרויה בעצמה אלא עסוקה בתגובה לסביבתה, לכן היא אינה קיימת. לעומת זאת, באמצעות ההמתנה זוכה האדם להוויה עצמית ממשית. המתנה זו היא הפסקת הרדיפה של האדם אחר העולם החיצוני לו, רדיפה שהיא בסופו של דבר ביטוי לחוסר קיום. לכן,  מצב השתיקה שתיארנו אל מול הפגיעה של הזולת איננו מבטא שפלות וגם לא גאווה, אלא תודעה של סבלנות, של חיים במישור גבוה יותר. רצון האדם בשליטה על חייו הוא עצמו ביטוי לחוסר אמונה; לעומת זאת, היכולת לאפשר למציאות להתרחש , לא להאיץ בה, היא עצמה לוז האמונה; הכושר להמתין, להאריך רוח, לתת לדברים לעשות את שלהם - מזוהה בתורה זו ובמקומות נוספים ( ראו תורה ז, כד,ז) כשייכת לספירת הכתר, או בשמה האחר 'אריך אנפים', קרי אריכות אפיים, הסתכלות מפרספקטיבה רחבה של נצח, בנשימה ארוכה המביאה לשלווה ולהרמוניה. זו , כאמור, איננה פרשנות אלא הוויה ראשונית של הקיום. ללא שלווה זו, מסתבכים ברדיפה, בדאגה ובדיבור שלילי."^^


שבת שלום 
    ג'ף

*א.י השל,  The Spirit of Jewish education "רוח החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 251
^A.J. Heschel, Jewish Education, in The Insecurity Of Freedom, FS&G, p 237
*^ מובא בספרו של מיכאל רוזן ז"ל, המסע  אחר אותנתיות, על הגותו של רבי שמחה בונם, הוצאת אורים  (אנג') עמ' 135
^^הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 51