רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 28 במרץ 2013

אלו דברים לשבת חוה"מ פסח תשע"ג



המלחמה בתאונות דרכים בכבישי הארץ היא נושא דתי !!
"אין ספק בכך !!".
אני שומע את השל אומר את הדברים, בהקשרים אחרים אמנם, אבל אין ספק שזוהי דוגמה לאחד ממסריה של "תורת האדם" של השל לימינו. תיקון: תורת האדם של התורה, נביאי ישראל, חז"ל, ראשונים אחרונים  וחסידים, שהשל היה לה לפה, לפני דור אחד או שניים בלבד.
"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש האמיתי אין כתלים."*
מטיילים אנחנו בכבישי הארץ בחג הפסח, ממלאים את הפארקים והחניונים וממנגלים, בכיף. נכנסים לרכבים ומאבדים את עצמנו לדעת, או הורגים אחד את השני, "בדרך אל היעד או בדרך חזרה ממנו."
באוצר דנים בקיצוצים בתקציב - אפילו בחול המועד. יש מדינה לנהל, וזו מתנהלת בראש ובראשונה סביב מחירי הקוט'ג והקוטאג'ים, אוכל ודיור, חינוך ובריאות.
שביעות רצון עצמית הינה , ביהדות של השל, "ממנה והלאה", ביקורת עצמית היא אחד מאדניו של יהדות זו. ביקורת עצמית לצד אהבה, אהבה גדולה לעולם הנברא הזה ולזולת, לאדם האחר שנברא בצלם אלוהים. כיצד מיישבים בין הקטבים הללו ?בטבעיות מוחלטת. טבעיות שמעבר למילים ולפילוסופיות.
וככל שטבעיות זו היא "טבעית" , מסתבר שהיא צומחת בבתי גידול מסוימים מאד, בדירות הצפופות שבוורשה במאה הקודמת ובכפרים שבהרי האטלס במורוקו באותן שנים ממש.
האם היא צומחת גם כאן בעת הזאת? בעידן הפייסבוק והאיום האיראני ?
אני חושב שכן, אבל שום דבר לא מובן מאליו,
"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש האמיתי אין כתלים."
 על שיר השירים, פסח ושבת ועוד ועוד ראו בשיחה של הרב שג"ר זצ"ל להלן או בקישור :
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=YbpblxZF2dA

            מועדים לשמחה ושבת שלום !

                    ג'ף

*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי - ג'ף





ראיון מוזר מרגיז ומעניין....

יום שלישי, 26 במרץ 2013

יום חמישי, 21 במרץ 2013

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשע"ג



בפרק הראשון  לספרו "טוב ורע בהגות היהודית" (הוצאת משרדה בטחון - האוניברסיטה המשודרת) , כותב פרופ' שלום רוזנברג:

"סבור אני שהמחשבה היהודית מהווה מעין דיאלוג. דיאלוג עם החוץ ודיאלוג של האדם היהודי עם עצמו. והרי זה אדם שמצד אחד מקבל את סמכותם של כתבי הקודש, של מקורות היהדות, אך מצד שני הוא מקבל גם את סמכותו של השכל האנושי, של כשריו הרציונליים, ונראה לו שיוכל למצוא את הסינתיזה מן המקורות האלה."
                                                                               (שם  עמ' 6)

פרופ' רוזנברג פותח את מאמרו "הרהורים על שבעת הקבצנים"  במשפט הבא :

"כשהבלש המיתולוגי שרלוק הולמס ניסה להסביר לעוזרו דר' ווטסון, את כוחה וחשיבותה של הדדוקציה הלוגית, אמר לו שמי שראה פעם טיפת מים נופלת צריך להיות מסוגל לדמיין לעצמו את מפלי הניאגרה."
                                                                 (ראו http://hagut.org/6712/)

הקדמתי את המשפטים הנ"ל כיוון שלאחרונה אני חש, בעקבות דברים שאני קורא ובעיקר בעקבות הרצאות ביו טוב שאני צופה בהם (הרצאות על משנתם של הרב שג"ר ושל פרופ' י. ליבוביץ ), כי אני מצוי בעיצומו של דיאלוג מהסוג  ששלום רוזנברג מדבר עליו.

לקראת הפסח, מצויים רובנו בעיצומן של קניות וניקיונות. עלה בדעתי ש"הקטע" הזה נועד להמחיש, עובר לליל הסדר החוגג את השחרור ממצרים, את תקופת השעבוד ועבודות הפרך שעברו אבותינו במצרים.


"משמעותו של חג הפסח היא לכל הדעות מרובת פנים, לא רק משום דעותיהם השונות של החוגגים אותו, אלא משום שהחג עצמו מכיל צדדים שונים ורבים." - דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  בעמ' 171 לספרו "חיי שנה" (הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ידיעות אחרונות , ספרי חמד). דברים אלו ""תופשים משמעות " מיוחדת בימי ביקור נשיא אמריקאי שחור ראשון, ערב פסח בארץ. נכון וחשוב, הזרקור שמופנה בתקשורת, במהלך היום האחרון לביקור, עת מבקר אובמה ביד ושם, לעבר חדלות המעשה של הקהילה היהודית האמריקאית והממשל האמריקאי בסוגיה של הפצצת מחנות ההשמדה בימי מלחמת העולם השניה.

ראו גם בנושא פרשת השבוע,  דברי י. ליבוביץ ב"ספר הכחול - אדום" על הפרשה, בין היתר : "...הקרבנות לא הם מהות עבודת ה', אלא הם באו לסמל את עבודת ה' בידי העם השומר את הברית הזאת. והברית הזאת לא היתה עולה וזבח, אלא שחרור העבדים." (הערות  לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 70)

הזמן קצר והמלאכה מרובה, ועל כן קיצרנו הפעם, אולי יתר על המידה.



 שבת שלום
     ג'ף

יום חמישי, 14 במרץ 2013

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ג




השוטר המרביץ.
השופט הדן אנשים למחנות עבודה בגין דעותיהם.
הרופא המזריק זריקת מוות לאסיר והמנתח הכורת איבר מן אדם בריא להשתילו באדם אחר תמורת בצע כסף.
כל אלה חיים בתוכנו על פני כדור הארץ הזה
ראיתי אותם השבוע בספריה בירוחם בסרט על דיכוי הפאלון גונג בסין.
כמוהם נמצאים בכל מקום, כן גם בישראל.
(כמוהם נמצאים בנבכי נפשו של כל אחד מאתנו.)
השוטר המרביץ, השופט הדן דין שקר, הרופא המרדים והמנתח הכורת , כל אלו פועלים לצד אדם נוסף, והוא האדם הרואה את מעשיהם ושותק.
"קשה מאד לאדם לצאת כנגד מדיניות ממשלתו , בעיקר בזמן מלחמה, על אף הדרישות של אמת פנימית. הרוח האנושית מתקשה לנוע כנגד אדישותה של  הדעה הרווחת המקננת בקרבנו ובקרב העולם סביב." זהו  תרגום שלי לדברים של הכומר מרטין לות'ר קינג להלן, מתוך נאום שנשא ב1967 נגד המלחמה בויאט נאם.

Even when pressed by the demands of inner truth, men do not easily assume the task of opposing their government's policy, especially in time of war. Nor does the human spirit move without great difficulty against all the apathy of conformist thought within one's own bosom and in the surrounding world. 

"יתר על כן, לנוכח מורכבותם של הנושאים, כפי שהם בדרך כלל בעת עימות קשה, כולנו נתונים על סף  היותנו מהופנטים  על ידי חוסר וודאות. אף על פי כן עלינו לנוע הלאה."

Moreover, when the issues at hand seem as perplexing as they often do in the case of this dreadful conflict, we are always on the verge of being mesmerized by uncertainty; but we must move on.

מילים דורשות עיון מדוקדק. מילים פשוטות ומילים רגילות ומילים יוצאות דופן.

הפתיחה של ספר ויקרא , אומר, ישעיהו ליבוביץ , בספר הכחול והאדם (יש גם צהוב על השער - הכוונה ל"הערות לפרשיות השבוע" בהוצאת אקדמון עמ' 65 - 66):
 "הפתיחה הזאת היא מיוחדת בטיבה. אין לה אנלוגיה בתורה כולה. אנחנו רגילים בפתיחה : 'וידבר ה' אל משה לאמר'. אבל כאן: 'ויקרא אל - משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'."
ליבוביץ מביא מבין מדרשי חז"ל, אשר מתוך ייחודה של הפתיחה הזאת למדו  אודות טיבו של הקול האלוהי. ואומר ליבוביץ :"אין קול ה' נשמע אלא למי שנמצא באהל מועד, המקום אשר בו האדם נועד עם אלוהים. קול ה' אמנם רועם בעולם, אבל אין האדם שומע אותו אלא אם הוא נמצא באהל מועד ונועד עם ה'." ובהמשך דבריו - "האמונה איננה ניתנת לאדם מן החוץ, אפילו לא על ידי התגלות ה' והשמעת דבר ה' אליו. לאמונה אין האדם מגיע אלא אם הכריע להיכנס לאהל מועד. ואם לאו - אין הוא שומע את קול ה', גם אם הקול הזה מרעים בעולם כולו."

ספק  בעיני אם השל היה מסכים לדברים הנ"ל של ליבוביץ במלואם. לאחרונה אני מאזין להרצאה שנשא אחד מתלמידיו של ליבוביץ בארץ, פרופסור אסא כשר יבדל"א בכנס מלפני כשנה.
ראו https://www.youtube.com/watch?v=dR7JnRjT3Y8
אחד ההבדלים בינו לבין ליבוביץ - כפי שהוא מציין באותה הרצאה, היא שליבובוץ - מטעמים פולמוסיים וסגנוניים בעיקר  - נטה לפסול דעות השונות מדעתו. לא כן אסא כשר. כשר מצטט את ליבוביץ שם כאומר : "הסגנון הוא האדם כולו "
 אני מביא את הדברים האלו כאן, לאו דווקא כדי לתמוך בדרך אחת על פני רעותה, אלא להגביר את המודעות העצמית שלי לשאלות העולות כאן.
אני רוצה לסיים בדברי הסיום של אסא כשר באותה הרצאה. תוכן הדברים מחזיר אותנו לדברי מרטין לותר קינג לעיל
על החתירה הנדרשת מאתנו. חתירה בלתי פוסקת לשלום ולצדק חברתי.
התמלול להלן לרבות הדגשים והסוגריים  הם שלי לפי הבנתי את האינטונציה של הדברים הנאמרים
"...הביטוי הזה ' בקש שלום ורודפהו' הוא ביטוי של מאבק מתמיד. הוא לא ביטוי מעולם ההישגים. הוא ביטוי מעולם האיכויות.... יש לחייך ערך לא מכיוון שחתרת לאיזה מקום וגם הגעת אליו (ואם לא הגעת אליו זה לא שווה). החתירה המתמדת נותנת משמעות.
 'בקש שלום', אם תשיג אותו מה טוב; לא תשיג אותו תמשיך לרדוף אותו ! תמשיך לרדוף אותו.
במצב הסטנדרטי הוא כשמדובר באידיאלים הגבוהים, אנחנו רוצים צדק עלי אדמות, כלומר שלא יהיה שום עוול, שלא יהיה שום אי צדק. האם ייתכן באופן אנושי שכך יהיה ? שככה יתנהלו בני אדם , שאף אחד בשום רגע לא יעשה שום מעשה עוול ? קשה להניח אם כי צריך לחתור לזה וצריך לעודד ולחנך ולטפח. לכן בקש שלום ורודפהו זה הסגהון הנכון של מימוש האידיאלים, לא על ידי ההשגה של מטרות קטנות אלא על ידי החתירה למטרות גדולות."

שבת שלום
   ג'ף



צוואת הרב פרומן זצ"ל



יום חמישי, 7 במרץ 2013

אלו דברים לשבת החודש פרשת ויקהל-פקודי תשע"ג


במאמרו, "דת וגזע", מצטט אברהם יהושע השל,  את דברי מנהיג אמריקאי שחור מסוף המאה ה19  בשם ויליאם לויד גאריסון שאמר:
" אהיה נוקב כאמת, ובלתי מתפשר כצדק, בנושא זה (העבדות), איני חפץ לחשוב, לדבר , או לכתוב, במתינות...אפעל בכובד ראש - לא אהיה דו משמעי - לא אתנצל - לא אסוג מילימטר אחד - אחד אשַמע."*
זו  צריכה להיות העמדה  שלנו כלפי אלימות; אלימות בכלל ואלימות כלפי תושבים ערביים בארץ הזאת בפרט. ולכן אני קורא מכאן לכל מי שיכול להגיע להפגנה של תג מאיר מול בית ראש הממשלה ביום א הקרוב   נגד מעשי האלימות האחרונים כלפי תושבים ערבים - להגיע ולהשמיע קול.

קולה של אחת הדמויות הרבניות החשובות של ימינו, קולו של הרב מנחם פרומן זצ"ל, נדם השבוע.

המגיד מקוזניץ אמר שחייב אדם לצאת ממצרים בכל יום. לקראת שבת החודש, השבת שלפני ראש חודש ניסן, חודש הגאולה ממצרים, נכון, יותר מתמיד,  להזכיר לעצמנו את הדרישה הבסיסית והיום יומית הטמונה באמירתו של המגיד:
לא להיות משועבד. מקל וחומר לא להיות משעבד.

שני הדברים, כפי הנראה, מחייבים תזכורות יום יומיות. 

החירות בכל המובנים - חירות פוליטית, חברתית, ואישית - אינה מן הדברים שאפשר לקחת אותם כמובנים מאליהם. השל חזר והטעים זאת. לא בכדי הכתיר אחד מקבצי המסות שלו בכותרת "חוסר הבטחון של החירות". החירות אינה יכולה לנוח על זרי דפנה ולהניח שמקומה במדינה כלשהי, בחברה כלשהי או בתוככי אדם כלשהו מובטח.

אדם חייב לצאת ממצרים בכל יום.

על רקע דברים אלו, מבקש אני להביא כאן דברים שכתב הרב יובל שרלו ,יבדל"א , (בפייסבוק)  לזכרו של הרב מנחם פרומן:

"בן חורין היה הרב מנחם פרומן, זכר צדיק לברכה. בן חורין להיות הוא עצמו. אותנטי. ייחודי. נאמן למה שהוא חש ולמה שהוא חושב. לא כבול בכבלים שבני אדם כובלים עצמם בהם: לא בניסיונות זיוף, לא בכבלי העמדת פנים, לא בניסיון לעשות דברים כדי למצוא חן. הוא עצמו. כך התפלל, בצורה המיוחדת לו; כך למד תורה, בשעשוע ובעונג, במפגש שלו עצמו עם התורה; כך נהג עם הבריות כולם; כך הצליח להיות קשור בקיצוני השמאל ובאנשי ההתיישבות; כך היה ראי בכל מפגש, כקורא בלוא כוונת מכוון לכולם לחזות במה שהם עצמם יכולים להיות; כך הצליח בחיוכו, צחוקו, ניגוניו, שותפתו, תמימותו, ובעוד אין סוף גוונים של אישיותו להיות המחבק הגדול. החרות מחלחלת לליבות בני אדם. האותנטיות היא מחזה שכולם רוצים לדבוק בו. במקום בו אין כחל ושרק, אין שקר ורמייה, אין העמדת פנים ואין התחנחנות – שם אתה מוצא את החלחול המיוחד של דיבוק נשמה בנשמה. והוא הדביק. את כולם.

מבקש שלום היה הרב מנחם, זכר צדיק לברכה. מבקש שלום, מתוך אמונה עמוקה שדווקא הקשר בריבונו של עולם הוא החיפוש אחר שלום - לא הבעיה המחרחרת מלחמה. הוא ביקש שלום ורדף אותו. שלום פנימי; שלום עם אלה שידיהם מגואלות בדם; שלום שאינו משרת מטרה כלשהי, ואינו מתנהל במניפולציות פוליטיות. שלום שמקורו באמונה העמוקה במלך שהשלום שלו, המברך את עמו ישראל בשלום, ששמו שלום, ושהוא עושה שלום במרומיו. בעולם בו האמונה בא-לוהים מזינה בדרך כלל את העוינות ואת השנאה – הוא בישר בשורה אחרת. הוא בישר שהאמונה בא-לוהים אחת היא, ואף שהיא מתפרטת לדתות שונות ולדרכי ביטוי שונות של אמונה זו, היא צריכה להשרות בעולמנו את רוחו של בורא עולם, הרוצה בטובת עולמו כולו, והקורא לבני אדם ללכת בדרכיו, ולתבוע את השלום האמיתי בדיבוק הנשמות בין בני אדם.

תחסר לי הרב מנחם. תחסר לי כמי שקורא לי לא לזייף, לא לשכפל, לדבוק באמת הפשוטה של נשמתי, ולא להתבייש מפני המלעיגים. תחסר לי כמי שמטמיע בי את החיפוש אחר השלום, במטבעות חשיבה אחרות וביציאה מהקופסה החושבת מיד על מחיר, התנחלויות וקרע. שוב לעפרך בשלום על משכבך, מתוך חיים כה ראויים שחיית."


הרב יואל בן נון כתב ב ynet שאחר הסתלקותו של הרב פרומן "נשארנו בוכים עם זמננו הקצוב ועם האחריות."**

אכן, מצווים אנחנו לאחריות בכל יום ויום. לא להיות משועבדים ולא לשעבד אחרים.

הלוואי ונשכיל "בזמן הקצוב" שלנו - לצאת ממצרים בכל יום.

            שבת שלום
                 ג'ף



* "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, תרגם וערך ד בונדי, בעמ' 29

**  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4352446,00.html