רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 30 במאי 2012


Wordle: Untitled

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ב

היה קשה להחליט השבוע על מה לכתוב. אינני יודע למה אבל אני משער שהעניין קשור לאיזו עייפות, עייפות שנובעת מעומס עבודה.
נשכבתי על הספה ועיינתי בשני ספרים, איתם אני בדרך כלל מתחיל את העיון בפרשת השבוע, במצבים כאלו, של עייפות. הספר האחד הוא, כפי שאני מכנה אותו "הספר הכחול הקטן של לייבוביץ " -




והספר השני, נקרא "חוט של חסידות" של שלמה שוק -


הבלוג הזה, מסתבר שהוא מתאים לשבוע הספר הבא עלינו, עוד מעט.
בכל מקרה, בשני הספרים, מצאתי דברים של טעם, מכיוונים מאד מאד שונים, על פרשת השבוע.הפרשה מסתיימת בפסוק  הבא:

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.

ליבוביץ  ממקד את דבריו  בשתי מילים בפסוק  -" הַקּוֹל מִדַּבֵּר "-  משום שלדבריו "בהבנת המילים האלה והפסוק במסגרתו הן מופיעות קשורות הנחות וסברות מעמיקות וחמורות מאד בבעיות האמונה בהתגלות אלהית, בטיבה של התגלות אלהית ובדבר אלהים לאדם. לייבוביץ מציין כי הצורה הזאת של נטיית הפועל "דבר" - בהתפעל  מופיעה רק בעוד מקום אחד במקרא כולו - בפרשת המרכבה ביחזקאל.


כדי לעמוד על משמעות הדברים, לא די, לעניות דעתי, בדברים של ליבוביץ בספר הקטן הכחול הזה, אך זו נקודת התחלה טובה.

שלמה שוק , מתייחס גם הוא בדבריו על הפרשה לפסוק הזה. אומר שלמה שוק בהתייחסו לפסוק הנ"ל :  "סיכומה של פרשתנו הארוכה מסתיימת בדיבור הבלתי- מדובר בין ה' למשה...'משה שמע וכל ישראל לא שמעו' (יומא ד ע"ב). כיוון שהכל הולך אחר החיתום, ניתן לומר ששיא פרשת נשא הוא החשאיות המיוחדת שנרקמת בין עובד ה' לקונו בשפה ובעומק שאין לזולת נגיעה בו." ( שם עמ' 201)

וממשיך שלמה שוק ומספר :

"פעם שמעתי סיפור... שפעם חיו מלך ומלכה שאהבו זה את זו והיו שמחים ומאושרים. המלך היה מושל חכם ומדינתו שלווה ומשגשגת. היה רק חיסרון אחד שמנע מהמלכה את האושר השלם - המלך נראה כחסר עניין באל. הוא לא התנגד כלל שאשתו ונתיניו יעבדו את האל, אלא שהוא לא השתתף בפולחן. המלכה לא שמעה אותו קורא בשם אלוהיו, והצטערה על כך מאוד. בוקר אחד השכים המלך ועלה על חומת הארמון כדי לחוש את דופק החיים של נתיניו. בבוקר זה הוא הופתע לראות שנתיניו מקשטים את בתיהם ולובשים בגדי חג, אף שאין זה יום חג על פי לוח השנה. כשחזר לארמון שאל את יועציו לפשר הדבר, והיועצים הסבירו שהמלכה הכריזה על יום חג. המלך ביקש לראות את המלכה, והיא אכן אישרה שציוותה לחגוג את היום הזה כיום חג. כששאל אותה המלך לסיבת השמחה, השיבה : הלילה, כשהתהפכת בשנתך, שמעתי אותך לראשונה מבטא את שם האל בשנתך. נעשיתי כה מאושרת כי זה היה כל חפצי. 'מה !' זעק המלך, ' הנחתי לסוד הקשר שלי עם האלוהים להתחמק מלבי ולעבור את דל שפתיי ?!'...." 

או כמו ששר אהוד בנאי, ב"יוצא לאור" :

"השביל הזה מתחיל כאן 
בין סניף בנק למעין 
לא סלול, לא תמיד מסומן 
השביל הזה מתחיל כאן. "




                        שבת שלום
                             ג'ף







יום חמישי, 24 במאי 2012

אלו דברים לשבת פרשת במדבר ולחג השבועות תשע"ב



אומר אברהם יהושע השל באחד ממאמריו כך:

" לא האדם היחיד ולא דור יחיד, יכולים להקים את הגשר שמוביל לקב"ה. אמונה היא פועל היוצא מדורות רבים, מאמץ מצטבר של מאות בשנים."  (התרגום שלי - ג'ף)
ובמקור באנגלית :
Not the individual man nor a single generation by its own power can erect the bridge that leads to God

השבוע "עסקתי קצת" בעניני אמונה, בעקבות התאונה המחרידה בצפון  - בטבריה. אולי אפשר לומר "עסקנו" ? בכל אופן השל עסק רבות מאד בתרגום האמונה החסידית המובנת מאליה (?), לתוכה נולד, למונחים ש"האדם המערבי" והחברה המערבית יוכלו, "איכשהו", להתחיל לעכל. מונחים ש"איכשהו" יהיה בהם לגשר על השבר הבלתי נתפס של השואה.
אין לדבר על "הצלחה" של השל בנושא זה. יש לדבר על מבחן שעומד לפתחו של כל אחד מאתנו. עבודתו של השל היא
אחד הכלים לבניה העצמית של השקפת עולם שנדרשת ממילא מכל בן אנוש, בכל דור ודור. המיוחד ב"השל" לעניות דעתי, היא שהגותו מהווה בעיקר "חלון" לתוך עולם עשיר של הגות ועשייה יהודיות לדורותיה. השל נתן ביטוי בשפה שווה לכל נפש, לרעיונות שמצאו ביטוי חזק אצל הנביאים, אצל חז"ל, חכמי ימי הביניים ובעולם החסידות.

הציטוטים דלעיל הם מתוך מאמר שנקרא "אמונה", מאמר שהופיע לראשונה בשפה אנגלית ב 1944, ולאחר מכן בקובץ שפורסם אחר מותו של השל, שנקרא "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" ( גם הוא באנגלית בלבד לעת עתה).

לאחרונה, כפי שידוע אני מניח לקוראיי, פורסם קובץ מאמרים של השל בעריכת דרור בונדי. חלק מהמאמרים תורגמו על ידי דרור וחלק נכתבו במקור על ידי השל בעברית. כזהו מאמר  שנקרא "נשאת ונתת באמונה ?" אומר השל במאמר זה
את הדברים הבאים :

"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.
מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת האמונה באלוהים.....
.....
אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד סילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים. ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."

אם בתחילת הדברים דברנו  על גשר, אני מבקש לסיים בדברים שכתב השל, במאמר הראשון הנ"ל, דברים שנדמה לי יש בהם ניחוחות מההלם התרבותי שפקד את השל בשנים הראשונות  שלו בארצות הברית , עוד בשנות מלחמת העולם השניה. אקדים תרגום (שלי) למקור:

"מתרשמים אנחנו מגורדי השחקים הרמים של העיר ניו יורק. עם זאת, לא הסלע של מנהטן ולא הפלדה של פיטסבורג, אלא החוק שבא מסיני, הוא הוא יסודם האמיתי. היסוד אמיתי שעליו עומדות ערינו הוא חופן רעיונות רוחניים."

We are impressed by the towering buildings of New York City. Yet not the rock of Manhattan nor the steel of Pitsburgh but the law that came from Sinai is their ultimate foundation. The true fondation upon which our cities stand is a handful of spiritual ideas.


הרב שמחה רוט ז"ל ממיסדי קהילת אפיקים בנגב בירוחם שהלך לעולמו השבוע השאיר נדבך מאד משמעותי בגשר הישראלי המתחדש בין עם ישראל לבורא עולם. על פועלו ראו http://www.bmv.org.il/ivrit/h-bio.html
 יהיה זכרו ברוך

שאלה פתוחה היא, שאלה המופנית לכל אחד מאתנו, מה תרומתנו אנו לאותו הגשר ?

                                                     שבת שלום וחג מתן תורה שמח !!
                                                                       ג'ף

יום שלישי, 22 במאי 2012

יום חמישי, 17 במאי 2012

Once upon a time there was a ...story


עבודת חקר שעוסק בו בני הקטן (שמיניסת) הביא אותי להכרה המוזרה במקצת, שלפעמים אנחנו לא מכירים, על בוריו, את הסיפור של עצמנו.
וזה מביא אותי להכרה עד כמה חשובה היא אמנות הסיפור; חשובה, יסודית וגם כיפית.
על כל זה ברשימות המשך, בלי נדר.

יום שלישי, 15 במאי 2012

אלו דברים לשבת פרשת בחוקותי תשע"ב



"ועכשיו פעמוני אזהרה מצלצלים בראשך"
          - אהוד בנאי
על אף , שעל פי רוב, אינני מחסידי הנסיעות מחוץ ליישוב לשבת, יש להם בכל זאת , כמה יתרונות. כמו ההזדמנות לשמוע מוסיקה בדרך. לקבל הערות מהמשפחה שהגיע הזמן להחליף את הדיסקט ולשמוע זמרים נוספים מלבד דילן. וכך, בעקבות הנסיעה האחרונה,  שירו של אהוד בנאי מתנגן בראשי על רקע האזהרות של פרשת השבוע, פרשת בחוקותי.  נהפוך הפעם את סדר הדברים ונביא בתחילת "אלו דברים"  משירו של בנאי "אל תפחד"  ולבסוף נאמר משהו על עניני דיומא.




אילו ההנהגה הפלשתינאית כולה היתה זונחת את דרך הטרור ומכירה במדינת ישראל, ומכריזה על כך בריש גלי; אילו העולם הערבי בראשות איראן ומצרים החדשה היה מכיר בקיומה של מדינת ישראל; אילו כל האילו -ים הללו היו מתקיימים אז הצהרתו של חה"כ דר' אחמד טיבי כי על ישראל להכיר בסבלו של העם הפלשתינאי לא היתה מופרכת. כפי שהדברים עומדים לעת הזאת, השוואה בין המצב באזורנו לבין ארצות הברית ויפן, הרוב הלבן באוסטרליה מול האבוריג'ינים או יחס הקנדים לאינדיאנים בתוכה, היא השוואה שמעידה או על טפשות או על רשעות וייתכן מאד על שילוב של שניים אלה.
ויובהר, אני לא אומר שלראות את סבלם של הפלשתינאים הוא מופרך. הדרישה של טיבי מאתנו היא זו שמופרכת. דרישה של אדם מעצמו , ושל עם מעצמו זה משהו אחר. ואולי זו אחת הנקודות הטראגיות בסכסוך, בכל סכסוך. אולי כן . ואולי לא.

                                       שבת שלום
                                            ג'ף

יום שני, 14 במאי 2012

כשסופרים את הקולות בסיבוב שלישי

בבחירות למבקר המדינה החדש...

יום רביעי, 9 במאי 2012

אלו דברים לשבת פרשת בהר תשע"ב


"לא נפציץ, לא נפציץ לא נפציץ". טראח. הפצצנו.
"בתחבולות תעשה לך מלחמה." (משלי , כד, ו)
כלל קיום בל יגונה.
השאלה היא האם בזירה האזרחית, הפוליטית - במדינת ישראל -  חלים אותם הכללים ?
ואם כן, אם מדובר על מלחמת קיום, נשאלת השאלה - קיומו של מי נתון בסכנה ? של הפולטיקאי ? של המפלגה ?
של המדינה ?
בניגוד לחלק מהפובליציסטים , אינני חושב שניתן לשפוט את המהלך של שאול מופז באופן חד משמעי.(לתנא דמסייע לעמדה זו ראו מאמר של דר' משה מאיר בידיעות אחרונות  מ10/5/12 שמופיע גם ב --http://heb.hartman.org.il/Fck_Uploads/file/moshe_may2012.pdf ) הבחירות שהחליטו עליהן היו מיותרות, ולא היו מביאות איתן פתרונות לבעיות היסוד ולמצער שינוי הכיוון הנדרש במערכת הפוליטית. מצד שני קשה להתעלם מהפגיעה הממשית שהזיגזגים של מופז גרמו, לא רק לו אלא לתדמית של הפוליטיקה הישראלית כולה ואף מחוצה לה. נכון שתדמית זו ממילא היתה נמוכה אך, כפי שאמר כבר מו"ר דילן - כשאתה חושב שאי אפשר לרדת יותר , מסתבר שתמיד אפשר לרדת, עוד.
ומכאן אני מבקש לעבור ל"נקודה היהודית." על קיר דירת הקומונה שבה גרתי בדימונה במשך שנה של שנת שירות, אחרי התיכון ולפני הצבא - היתה נקודה עגולה בצבע שחור על הקיר ליד הכניסה לדירה. מחלונות אותה הדירה יכולנו להשקיף מעבר למגרש הגדול והריק שבסמוך על מפעל כיתן המקומי.  ליד הנקודה השחורה רשם אחד הקיבוצניקים שגר בדירה שנה קודם לכן את המילים : "הנקודה היהודית". אז עורר בי הסימון הזה תרעומת מהולה בהומור. האין זה מפליא שלא הרבה השתנה במהלך השנים, ביחסי לאותה "נקודה היהודית"?  אז חשבתי שלא מדובר בנקודה על הקיר אלא בקיר כולו, בכל הקירות , בבית כולו. גם היום אני רואה את הדברים כך. אלא מאי ? למרות דבריו האמיתיים של פול סימון ש"ככל שאנו משתנים אנו נשארים אותו הדבר" (after changes upon changes we are more or less the same)
יש להודות בכך שהעולם מסביבנו משתנה. משתנה מאד.
אך לסבר את האוזן אציין כי הנשיא אובמה הכריז הערב על תמיכתו בנישואין חד מיניים, ותוכניתו של Dr Phil  שראיתי אחר הצהריים, הוקדשה ל"אופנות מיניות חדשות של בני נוער בארצות הברית." לצערי עלי להניח שאותן אופנות תגענה מתי שהוא גם לארץ , או אולי הן כבר כאן. בכל מקרה אלו רק חלק מהשינויים הגדולים שעוברים על העולם; עולם שבו ערכה של המילה המדוברת שווה כקליפת השום, ואולי פחות. ראו מאמרו של הרב יובל שרלו ב
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-4226410,00.html
ובכל זאת, מאז ימי אברהם אבינו ועד היום, העמידה של יהודים על אמונתם תוך הליכה  נגד הזרם לא השתנתה. אני מעריך שעל אף מגמות ההתבוללות החזקות הקיימות בתוך מדינת ישראל, עמידה זו גם לא תשתנה, בעתיד.
על העולם האלילי ה"חדש- ישן" ראו במאמרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ "אין מחילה בעולם האלילים", בספר "חיי שנה", (הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים  ידיעות אחרונות ספרי חמד) , בעמ' 56.
רציתי להציב כאן, לסיום, ביצוע של דילן של שירו "עולם שהתקלקל" World Gone Wrong. עקב סיבות של זכויות יוצרים מרבית העבודה של דילן אינה נגישה בארץ ביו טוב. מצאתי, אבל, את הקליפ הבא שבו לדרמן מציג את האלבום בשם הזה World Gone Wrong ודילן מבצע שיר אחר מתוך אוצרו ( תפילה בעצם).
                                                 שבת שלום
                                                     ג'ף




יום שלישי, 1 במאי 2012




אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ב


בין הכובעים שאני חובש לראשי, מצוי כובע שנקרא : יו"ר מכון ירוחם לחקר חוקי מרפי, ובלע"ז The Yerucham Institute for the Study and Advancement of Murphy's Law 
מדובר ב-אבוי, עמותה היתולית ווירטואלית - , שבין תפקידיה, מלבד חקר חוקי מרפי לדורותיו, לגרום לחבריה להרגיש טוב, ברגעי הדכדוך הלא מעטים הפוקדים אותם לנוכח סבכי הביורוקרטיה הישראלית התמנונית האגדתית השמנונית המאיימת וה- מה שתרצו. על כן, בין היתר, נקבע בתקנון העמותה כי כל חבר וחבר מכהן בו זמנית כיו"ר העמותה. 
לפרטים נוספים על העמותה ועל אופן ההצטרפות אליה ניתן לפנות לח"מ.
כל זה היה הקדמה לפתיחת הרשומה השבוע כדלקמן :
החוק של האו קובע: כי "לכל אחד יש תכנית שלא תעבוד". ובמקור :
HOWE'S LAW   Everyone has a scheme that will not work. לעוד חוקי מרפי ראו :
http://zira.home.xs4all.nl/murphy.html
נזכרתי בחוק האמור, כאשר מצאתי השבוע את "המתכון לאושר", ועליתי על "הפתרון לבעיות העולם". הצרה היא , כפי שלמדתי באחד השיעורים של  ידידי מו"ר א.ו  (אסור לקרוא לו כך ועל כן שמו המלא שמור במערכת). על הגותו של רבי צדוק הכהן מלובלין - שמפתחות להבנת הייקום אינם ניתנים למסירה, מעצם ההגדרה שלהם, למאן דהו אחר. ניחא.
ובכל זאת, מי שמצא, אחר עמל של שנים את "המתכון לאושר" , מטבע הדברים רוצה לשתף בזה אחרים. ככל הנראה, המיטב שניתן לעשות, הוא לרמוז על כך בדרכים מדרכים שונות ובין השאר לספר סיפורים.
סיפור "מכונן" שכזה , הצבתי השבוע בבלוג האחות שמוקדש לעיון בהגותו של א.י. השל ובמקורותיו, ואביאו כאן שוב

רבי בונם אמר לתלמידו רבי מנדל: "אם יצא דיני לגיהנום מה אעשה ?"
החשה רבי מנדל. 
אחרי זמן מה אמר רבי בונם: "כן אעשה, הרי חכמינו אומרים: 'תלמיד שגלה מגלין רבו עמו', אומר: ' הביאו           לכאן את רבותי, 'החוזה' מלובלין ו'היהודי הקדוש' !'"  
השיב רבי מנדל:"לרבי אין צורך בזה, אבל אני אדע להשתמש בעצה זו לטובתי".
           מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 430

האיסור לדון ברזי הומור עולה אף על האיסור "לנתח" שירה ועל כן נמנע מכך.
דברים מרתקים ממש מופיעים בפרקי ספרו של הרב עדין אבן ישרל שטיינזלץ, "חיי עולם", המוקדשים לפרשות השבוע, לרבות פרשת אחרי מות- קדושים של השבוע שעבר ופרשת אמור השבוע. זהו, אליבא דידי, ספר חובה בכל בית בישראל, ועל כן, אמנע מלהביא הפעם דברים מתוכו. המעונינים יעיינו שם.
על אף הרצון, לסיים בדברים אופטימיים, מבקש אני לסיים בהערה על "פרוץ הבחירות" אצלנו השבוע. אינני מזהה חדווה גדולה - לא בציבור ולא אצל הפוליטיקאים - לכניסה מחודשת לתחביב הישראלי הזה. נדמה לי שהצעד הזה, לנוכח האתגרים הגדולים שניצבים בפני מדינת ישראל ( כמו תמיד - לא? ) מצביע , שוב, על החולשה התשתיתית של הגוף הפוליטי הישראלי. ואולי, דברים שכתב השל לפני שנות דור, נכונים גם לעת הזאת -    
החולי של תקופתנו הוא בכשלון המצפון ולא בכשלון התעוזה.
           א.י. השל , מיהו אדם ? עמ' 15 (אנג')  התרגום שלי - הח"מ

ובכל זאת, אתמול  (ה1.5.12) בחדשות, היתה יותר מידיעה אחת שהיתה מאד אופטימית,  על נצחון המצפון ונצחון התעוזה
 וכן הידיעה  על מורן סמואל, החותרת הישראלית ששרה התקווה, בעצמה, אחרי זכייה במדליית זהב בתחרות ספורט באיטליה, כאשר הסתבר שהאיטלקים לא הכינו מבעוד מועד הקלטה של ההמנון הלאומי הישראלי.
                                                  
                                     שבת שלום
                                         ג'ף