רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"א ?

את ההרצאה של אהוד בנאי במסגרת פותחים שבוע במכון ואן ליר שלהלן ראיתי בזכות ה"באזז" של אליעזר באומגרטן וחשבתי שנכון להפנות אליה גם אני. שבת שלום

ג'ף

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

מקום לאופטימיות ( 2 )




אלמלא השבת היינו נגמרים ונשרפים, אבל לא בכדי - יש שבת. וכך אפשר להתעורר באמצע הלילה ולמצוא שננסי גריפית' הוציאה תקליט חדש לא מזמן - חדש עבורך.

היא שרה על זוג - שחורה ולבן  - שהרשויות בדרום ארצות הברית הערימו קשיים על דרכם להתחתן. באופן מוזר לזוג
קראו " אוהבים" loving .

הצבתי על הבלוג שלי קליפים של כמה שירים של ננסי. האחד על מאבקו של הזוג הנ"ל, שהוכרע לטובתם, כפי הנראה, בבתי המשפט; השני על מסע לאורכה ולרוחבה של אמריקה והשלישי - שירו המפורסם של פיט סיגר, בביצועה, "יש לי פטיש". מפאת חלק מהתמונות בקלים על מאבק הזוג הנ"ל, נמלכתי בדעתי ומחקתי את הקליפ הזה מהרשימה.

במהלך הכתיבה נזכרתי ברש"י על "'נעשה אדם בצלמנו' (ברא' ב כו) - אע"פ ...ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא גדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן" ובדיון שלם בזורנברג בספרה הראשון על פרשת בראשית.

אין אפשרות להמנע מכל מיני סטיות ופרושים לא נכונים בדרך,מזכירה לנו זורנברג בעקבות חז"ל. זהו מחיר הבריאה של עולמו של הקב"ה שהעניק לנו בחירה חפשית; עולמו שמתוכו יקומו צדיקים לצד אחרים. כמובא ברש"י על ברא' ו, ו " אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם."

השירים הם יפהפיים ואפילו חשובים לטעמי. תראו בעצמכם.

בשיר על אמריקה, שאותו כן אפשר להביא, שרה ננסי : "שמעתי את מנהיגנו מדברים ואני מעדיפה לדבר עם האנשים שברחוב". וכן כי התקווה תשוב לשרור באמריקה.



ומה אצלנו ?

שבת שלום
ג'ף

מקום לאופטימיות

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"א

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"א




Crash On The Levee (Down In The Flood)

Bob Dylan


Crash on the levee, mama
Water's gonna overflow
Swamp's gonna rise
No boat's gonna row
Now, you can train on down
To Williams Point
You can bust your feet
You can rock this joint
But oh mama, ain't you gonna miss your best friend now?
You're gonna have to find yourself
Another best friend, somehow
 
Copyright © 1967 by Dwarf Music; renewed 1995 by Dwarf Music
הסכר מתמוטט, מאמא,
אדמות נשטפות,
הביצות גואות,
סירות נסחפות.
את יכולה לגרור עצמך
עד ויליאמס פוינט בהיסחפות.
את יכולה לפשוט את הרגל
לזעזע את השותפות.
אבל, אוו מאמא, האם את לא מתגעגעת לחברך הטוב ביותר בצורה יוצאת דופן?
תצטרכי למצוא לעצמך
חבר הכי טוב אחר, באיזשהו אופן

(התרגום מאתר תרגומי דילן ברשת, עדיין לא מצאתי למי לתת את הקרדיט לאתר זה)

אביבה גוטלייב זורנברג, בדבריה על פרשת נח (בספר "בראשית -תחילתה של איווי" - Genesis - The Beginning of Desire)  מציינת כי סיפור המבול הוא מוקד לשאלות אודות דרכו של א-לוהים בעולם, כלפי האנושות. "המבול נותר ענין חי; אין התיישנות על הרלוונטיות שלו לעולמנו" (תרגום שלי לזורנברג שם בעמ' 42) . זורנברג מביאה את דברי רש"י על פסוק ז לפרק לב בספר דברים (פרשת האזינו) : זכר ימות עולם מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו. בינו שנות דר ודר,   דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם"

"מודל השטף" אומרת זורנברג, "עם הדימוי של אל מתנכר ושרירותי ביחסיו לעולם , תמיד יהיו די ראיות לכאורה לתמיכה בו."

"For the shetef model , with its image of a cruel , undiscriminating God, will always have enough apparent evidence to support it." (ibid 45)

ב"אלו דברים " לפני שנתיים   כתבתי ש"בחרתי לא להתמקד בשאלות " והבאתי מדבריו של ה"מי השילוח" על הפרשה. (מצאתי את הדברים באתר scribd הקובץ יצורף לרשימה המופצת במייל). הפעם נסתפק בשאלה במתכונתה הכללית ונתנחם בתשובתו של המשורר במוסיקה, בשיר, דוגמת השיר שהבאנו בפתח הדברים.

                                                                                                                     שבת שלום וחודש טוב
                                                                                                                                   ג'ף

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

אלו דברים לראש השנה תשע"א ולשבת פרשת האזינו


אלו דברים לראש השנה ולשבת פ' האזינו תשע"א

ראשית , שנה טובה, לכולכם, ולבני משפחותיכם.
שנית , תודה , לכל הקוראים, האקטיביים והסבילים, כאחד.

נפתח ביהודה עמיחי, מתוך שירו "אדם בחייו".

אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת,
באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה.

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהסטוריה ארוכה
עושה בשנים רבות מאד.

ונעבור לרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, אחרי אזכור של שתי שורות מבוב ד. ב"רוח אידיוט"

What’s good is bad, what’s bad is good, you’ll find out when you reach the top

You’re on the bottom

"סיפורים ודימויים רבים, מתארים את יום הדין כיום של משפט ושל משקל. כביכול זכויותיו וחובותיו של אדם נשקלים במאזנים, דינו נקבע לפי מעוט וריבוי של זכות וחובה. אמנם, הצד החשבוני הזה, צד המאזן ה'מסחרי', אינו אלא עניין חלקי, מבחינתו העמוקה של יום הדין. החשבון היסודי ביותר הוא לא החישוב הפרטי של יתרת הזכות או החובה, לאדם או לאומה, אלא הדיון הקיומי. לאמור, הדין הגדול, הריהו: האם בכלל יש הצדקה של אמת לקיום הנמשך ? השאלה לגבי כל פרט ופרט ' מי יחיה ומי ימות? מי בקצו ומי לא בקצו?' הוא חלק מן השאלה לגבי כלל ההוויה, להיות או לחדול ?

במובן זה, שאלת המאזן והיחס בן זכויות וחובות היא פחותת משמעות. גם כאשר המאזן של השנה נוטה לצד הזכות, עדיין קיימת  השאלה העמוקה והיסודית ביותר: האם לאור תוצאותיה של השנה האחרונה, ראוי להמשיך ולשאת ולסבול לשנה הבאה ? לגבי  שאלת עצם הקיום, יש נצחונות שכמוהם כהפסדים, ויש הפסדים שכמוהם כנצחונות. זכויות וחובות אינן נמדדות רק לפי חשבון של כמות אלא גם לפי משקלם האיכותי, ולפי הקשר שיש ביניהם ובין מכלול החיים.

כאשר מדבר הרמב"ם על חשבון של מעלה [הלכות תשובה ג,ב: ואין שוקלים אלא בדעתו של אל הדעות, והוא היודע היאך עורכין  הזכויות כנגד העונות] לגבי הנכתבים לחיים ולמוות, הרי הוא מעיר  כי אין אנו יכולים  תמיד לקבוע מיהו הראוי ומיהו שאינו ראוי, ואין אנו יכולים לדעת מה טיבם ומה ערכם של מעשים שונים. לא תמיד  נדונות המצוות החשובות כצדדים מכריעים, ואיננו יודעים מה הן העבירות הנחשבות באמת. חשבון של מעלה הוא ללא ספק חשבון ערכי מסובך יותר, ובודאי שהוא קשור לשאלת הערך המהותי. לאמור, מה הוא באמת היחס  בין מעשים שונים ובין  עיקר מהותו של האדם, מה הוא היחס בין המעשים ובין עיקר מהותה של אומה, של מדינה.

אם כן, השאלה הגדולה של ראש השנה, אינה אם היתה השנה האחרונה שנה טובה או רעה, שנת זכות או חובה, אלא: האם כדאי להמשיך, האם כדאי להמשיך כך ?"

מתוך הספר "חיי שנה" לרב בעמ' 45-46

                                                                                                              שנה טובה
                                                                                                       כתיבה וחתימה טובה
                                                                                                                    ג'ף

יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

י. ליבוביץ על ניצבים וילך

" שיבה, השבה, תשובה וגאולה מן השבי - הדברים האלה משולבים זה בזה ואינם ניתנים להפרדה. ניתוח הקשר ביניהם איננו ענין לדקות העומדות לרשותנו. וודאי ניתן לומר, ולא לשם ההגזמה, שחיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם."
                  - י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, עמ' 130

יום שישי, 27 באוגוסט 2010

תהום אל תהום קורא - חומר למחשבה

נפתח בזה תת מדור לאלו דברים ; אם וכאשר הוא יקרום עור וגידים נרחיב הדיבור מעבר למה שירשם כאן בתקופה הקרובה.

זורנברג בפתח ספרה "תהום אל תהום קורא" (תרגום שלי לשם הספר האחרון שלה-  the murmuring deep  - שגם הוא טרם תורגם ) אומרת:

"תקשורת בין בני אדם לעולם איננו מתמצה במה שמועבר במודע ובמפורש. בכל מפגש חי, מתבצע תקשורת הרבה יותר מאשר זו הניכר בתחום התודעתי." (תרגום שלי)

ובמקור באנגלית

Communication that takes place between human beings is never exhausted by what is consciously and explicitly communicated.
In any vital encounter, much more is transacted than lies within the field of consciousness

יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

מה לך נרדם ? בן אדם !

בפתח דבר לספר "חיי שנה" אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"עצם המלה שנה היא דו משמעית, והיא כוללת בתוכה שני מובנים , שהם כמעט סותרים זה את זה. מצד אחד משמעות שנה היא הדבר שחוזר ובא, שנשנה פעם אחר פעם - שהרי זהו מחזור זמן שבעיקרו, בכל הנראה לעין הוא מחזור קבוע: יום ולילה, קיץ וחורף, שהם חוזרים ונשנים בכל שנה. מאידך, השנה משמעה גם שינוי, כאשר ימים וחודשים מצמיחים הוויות חדשות, התנסויות חדשות - שינויים ביחס לזמן שהיה."

בהמשך, אומר הרב:

"על מנת שימי חיינו לא יישארו רק דרך מאובקת חסרת נקודות ציון בעלות משמעות, עיסה שאנחנו שקועים בתוכה בלי יכולת להיחלץ, הרי כדי לבנות ציוני דרך, שלטים, פנסים בדרך - זוכינו במועדים וחגים, בימי  זיכרון ובימים של ייחוד. ואף על פי שהם חלק ממחזור השנה, הם גם פתחים שמאפשרים לנו לצאת מן הקיפאון והקיבעון של שיגרת החיים, ולתת לנו הזדמנות לא רק לחגוג ולהתאבל, אלא גם להתחדש ולהשתנות."

כשהפכתי כעת את הדף בספר, בלי משים, ראיתי שהתת כותרת לפרק הראשון העוסק ב"שנה חדשה", היא "הקיצו מתרדמתכם" (בדומה לכותרת שנתתי לרשומה זו).

וזה מזכיר לי סיפור ששמעתי מפיה של אשתי, טוטי, ששמעה אותו  בהשתלמות שהיתה בה השבוע -

מנחה העוסק בין היתר, בדרכים "מדעיות" להגיע אל האושר, בילה כמה ימים באחוזה בטבע, במדיטציה אינטנסיבית , ובעוד כאלו עיסוקים למען שיפור ושפצור הרגשתו הפיזית והנפשית. כששב מבילוי זה, בחו"ל לדירתו בקומה עשירית בגוש דן, התעורר בבוקרו של יום, הביט דרך החלון, וחש כי צבעי הנוף שנשקף מן החלון, חדים יותר ועזים יותר מבעבר. הכחול כחול יותר, הירוק ירוק יותר ....וואלה אמר לעצמו, האם זו ההארה המיוחלת, פועל יוצא של שנים של מאמץ מכוון אל האושר ? מתת אל פתאומית. למחרת שוב התעורר והביט דרך החלון, שוב היו הצבעים עזים יותר וחדים יותר, הכחול כחול יותר וכו'. התלבט האדם אם לשתף את אשתו בחוויה המרעישה ואמר אמתין. ביום השלישי, חזר על עצמה התופעה...הצבעים עזים מבעבר - אך הפעם הקדימה אותו אשתו, "תאמר דן" אמרה לו : אתה לא שם לב לאיזה שינוי בנוף ?
"וואו" אמר לעצמו דן, הניחנה אשתי גם היא בחושים על טבעיים שחשה היא מה בנפשי ?
"אתה לא שם לב" אמרה, "שבהעדרך בחוצלארץ עשיתי מה שלא עשינו במשך שנים ודאגתי לניקוי החלונות....

שבת שלום וראש השנה מועיל

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תש"ע

once upon a time

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

אל"ד קצר על מסמך גאלאנט


בשנות החמישים כתב המשורר האמריקאי וולס סטיבנס מאמר על הקשר בין דמיון למציאות. במאמר הוא תיאר את המצב המודרני כמציאות המנותקת מרעיונות עבר שקשורים ל"אצילות".


גאלאנט באנגלית משמעה דומה לאצילות - gallant .

פרשה זו מ"א עד ת" ממחישה חלק מהבעיותיות של תקופתנו - שכל דבר מועצם עד אין קץ בזכות או בעוון המדיה.

בן דרור הפרשן הכלכלי ביקש מהאנליסטים הבוקר לפעול בתבונה. תאור המצב הכלכלי, אמר בן דרור, לא הגיוני. ירון אנוש תיאר את פרשת גאלאנט על רקע מוסיקה של פארודיה והביא אותי למחשבות דלעיל.

השל , שכמוהו גם הרב עמיטל זצ"ל ראה עולם בנוי וחרב ובנוי, חש וטען כי תפקיד מכריע לעתיד האנושות ובכלל זה לעם היהודי נתון לשבת. אבא של רון אלכסנברג, מיקד בדברים שכתב, את הפוטנציאל של השבת לשמירה על שפיותנו לעת הזאת, בציווי המוחלט להתנתק, בין השאר, מהתופעה הקרויה בארצות הברית כ"עריצות המיילים".

על הצורך ב אצילות , התנתקות ושבת - הגיגים לקראת שבת.

שבת שלום
ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תש"ע

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

עוד על הנסיון לשילוב to integrate



וראו הדברים של אביבה  גוטלייב זורנברג שכבר פורסמו כאן בבלוג על הנסיון שלה לשילוב....

יום שישי, 13 באוגוסט 2010

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תש"ע

ראו הפוסט האחרון בבלוג "לה' הארץ"

http://joshuaheschel.blogspot.com/


כן ראו

http://opengan.blogspot.com/

שבת שלום

ג'ף

יום שלישי, 27 ביולי 2010

יום שלישי, 20 ביולי 2010

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן

החל מהדקה ה 7:35  בסרטון שלפניכם מפרטת אביבה גוטלייב זורנברג את עיקרי דרכה בלימוד התורה.  הדברים נסובים על דברי משה רבינו בפרשת ואתחנן, פרשת השבוע : "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך."
משה מדבר אל העם לפני מותו, עובר לכניסתם לארץ. במבט ראשון, ובקריאה ראשונה, אומרת זורנברג, המסר של משה ברור ומובן - זכרו את הנסים והנפלאות אשר עשה ה' לכם בהר סיני ובלכתם במדבר. במבט שני ובעיון - התמונה מסובכת קמעא, לדבריה. שכן דור שומעי לקחו של משה - איננו הדור שיצא ממצרים וניצב למרגלות הר סיני , וחזה בהתגלות. הדור הזה נפל זה מכבר , אחר ארבעים שנה במדבר. מי שניצב לפני משה ושומע את דבריו - זהו דור הצאצאים שלא ראה במו עיניו את הניסים הגדולים של יציאת מצרים ומעמד הר סיני. כיצד אם כן הוא מדבר איתם, ומזהיר כל אחד ואחת מהם להשמר - "פן תשכח את אשר ראו עיניך ". 
כתשובה לתמיהה זו מביאה , זורנברג מדברי הגמרא, בירושלמי מסכת ברכות :
"הסובר תלמודו לא במהרה משכח"
 "הסובר תלמודו" - ניגש לקריאה וללימוד התלמוד באינטנסיביות רוחנית ואינטלקטואלית גדולים, ורק מתוך אותה אינטנסיביות " לא במהרה משכח " והוא מסוגל להעביר לדור הבא, ואולי יש לומר לחולל או לאפשר לדור הבא לחולל את חווית הלימוד שעל פיה משה היה יכול לומר לדור שלא ראו בפועל שום דבר , את אשר אמר: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך."
כמו דור המדבר, כן כל הדורות הבאים אחריהם , כן אנחנו -
"אני מרצה ברחבי העולם", מעידה על עצמה זורנברג, "ואני מזהה צימאון גדול, לשמוע וללמוד תורה". הדרך היחידה להרוות צימאון זה אומרת זורנברג, איננה לספר לקהל השומעים : "מה היה ?" ו"מה נאמר כבר  ?" הדרך להרוות הצימאון ולהעביר תורת  חיים מדור לדור הוא ראשית : לחיות ולחוות את דברי התורה בעצמך, להפעיל עליהם הדמיון ולהשתדל לחוות את הדברים ברמה שאף על פי שלא היית ממש במקום אתה מסוגל לראות במה מדובר .  לחוש בחזון הדברים.
יש כוונה לצרף תמליל באנגלית ובתרגום שלי בהמשך. מכאן ניתן ללחוץ על הקליפ ולשמוע את הדברים מפי אביבה זורנברג.




"חדי העין מביניכם" וודאי הבחינו בכך שהדברים נאמרו במעמד הענקת פרס לזורנברג מטעם התנועה הרפורמית בארצות הברית. זורנברג בעצמה, בדברי הפתיחה מציינת , לצד הערכתה את כבוד שניתן לה והענין בעבודתה, כי הופתעה מתשומת הלב מכיוון התנועה הרפורמית שכן היא באה ויוצרת מתוך עולם אורתודוכסי . כל זה מעורר שאלה שנידונה לאחרונה אצלנו - בציבוריות הישראלית - קרי , יחסי הגומלין בין היישוב בארץ לבין הפזורה , במיוחד בהקשר לקונסרבטיביים ולרפורמים , שמשקלם בתפוצות עולה לאין שיעור על משקלם בארץ. סוגיה זו - מכלול היחסים בין יהדות התפוצות ליהדות בארץ, היא לטעמי, סוגיה מרתקת שיוצא שאני נדרש אליה מתוקף מעורבותי בשותפות שבין מיאמי לירוחם במסגרת שותפות 2000. על מנת רק לסבר את האוזן ולחזות ולהאזין לניואנסים השונים שקיימים בנושא הזה, תוכלו לצפות גם בהרצאה המרכזית שניתנה באותו כנס של התנועה הרפורמית. ההרצאה עוסקת בעיקר בעניני ארגון הקהילות ואין מדובר שם כלל בעניני אמונות ודעות פועל יוצא מהיהדות. המודל - להרצאה נלקח מעבודה דומה שנעשתה על ידי איש כנסיה, בהקשר לקהילות נוצריות. וודאי שאפשר ללמוד בעניני ארגון שכאלו מן העולם כולו, למרות שלנו קצת קשה לעשות כן בארץ ראשית כיוון שאין כמעט קהילות נוצרים, ושנית אין כמעט קהילות יהודים במתכונת הקיימת בחו"ל.

על כל פנים באיזון , בין דברי תורה , מפיה של זורנברג, לדברים אודות ארגון הקהילות , אני מעדיף לעסוק בדברי תורה מפי זורנברג. בענין זה אביא בפניכם דברים אודות ההבדל המהותי שבין חיים כמיעוט לבין החיים כרוב, מתוך ספר של יעקב
ניוסנר על יהדות אמריקה שנקרא "זר בבית" (Stranger  at Home ):

" מיעוטים מרגישים עצמם 'מיוחדים', ורואים במסורותיהם כ 'טקס' ומבחינים בין התחום הפרטי, המיוחד, בין האישי והציבורי, בין האוניברסלי והמקומי. אין הרוב נוהג כך. בניצבו במרכז הענינים  ולא בשוליים , מקבל הרוב את המצב הנתון כנתון. אלו שבשוליים , דוגמת היהודים [בארה"ב] מתיחסים אל המצב הנתון כמשהו שצריך למתוח עליו ביקורת, להעלות אותו ובכל מקרה, מובחן המצב הנתון ממצבם המהותי." (תרגום חופשי שלי - ג.ג)

את מה שניוזנר מתאר הרגשתי בפשטות כשעמדתי על המדרכה שליד בית הכנסת אפיקים בירוחם עטור טלית ותפילין (ממתין אני מניח לעשירי) כמה ימים אחרי שחזרתי מברוקליין , וחשתי בעיני רוחי את הזרות המהותית הכרוכה בלעמוד כך ברחובה של עיר בניו יורק  (גם אם בשכונה יהודית) לעומת העדר כל קושי לעשות כן בבית , כאן בארץ.



                                                                                                        שבת שלום

                                                                                                              ג'ף

יום חמישי, 17 ביוני 2010

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תש"ע

עקב בעיות טכניות של עריכה שאין בידי לפתור כעת - המעונינים לראות השבת את "אלו דברים" מתבקשים לשלוח אלי מייל ל

goodmnj@gmail.com
והרשומה תשלח במייל חוזר

שבת שלום

ג'ף

יום שבת, 12 ביוני 2010

יום חמישי, 10 ביוני 2010

אלו דברים לשבת פרשת קרח תש"ע


"בדידות אלפי שנים
התאהבה בשקית פלסטיק
שנאחזה בקוצי התיל הדוקרני"

- יהודה עמיחי, שיר (אהבה) בסיני


הנושא הבולט בפרשת השבוע , פרשת קרח , הוא דרישות התורה מן המנהיגות. כל אחד יקרא בפרשה, ובהפטרה ויבין מה הן ציפיות התורה מן המנהיגות; איפה הציפיות הללו ואיפה אנחנו ? - כל אחד ישפוט לעצמו.

לעומת הפרשה, שטעונה נושאים גדולים, הקב"ה זיכה אותנו השבוע בשבוע רגוע יחסית , בכל אופן , בהשוואה לשבוע שעבר.

שלוש שיחות אקראיות שמעתי השבוע. כל אחת מן השיחות היתה לא פשוטה, כל אחת מכיוון קצת שונה.

השיחה הראשונה נסובה על מצוקה של משפחה, בעל המשפחה היה מכור לסמים, יצא מהסמים , חזר בתשובה, המשפחה עקרה ל"מקום תורה", ב"מקום התורה", כולם עסוקים היו בלימוד תורה ולא שמו אליו לב, לשקמו באופן מלא, הבעל נתן עינו בכוס, הפך לאלכהוליסט ונפטר לבית עולמו , מותיר אחריו אשה אלמנה עם ילדיהם ועם חובותיו. כל זאת לדברי האשה.....

שיחה שניה היתה עם אחד מותיקי יישוב ותיק בנגב, שסיפר על ימיו הראשונים בארץ, כאשר רק המקורבים למפא"י יכלו להקלט בעבודה ציבורית... וחשבתי שהיום מדברים על שחיתות ?! היה נשמע לי שבעבר היה יותר גרוע, בהרבה.....

שיחה שלישית היתה מפי חבר טוב בעבודה, שעסק מספר שנים באינטנסיביות בענייני רווחה. למרות או על אף המצוקות ששמע יום יום, הצליח לשמור על השקפת חיים אופטימית חייכנית ושמחה. אותו חבר אמר לי בחביבות יתרה שמאחוריה תמהיל מר - מתוק : "נדמה לך שהעומס ילך ויפחת עם השנים ? זה רק יגבר..."

הרב הראשי לשעבר ,הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הלך השבוע לעולמו . על אף שלא הכרתי את הרב וטרם התוודעתי ליצירתו קולט אני , מכל מיני כיוונים, שהלך מאתנו יהודי דגול ואדם גדול. אני מפנה מכאן לדברים שכתב בynet אבי רט בלינק הבא :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3903263,00.html.

השבוע חל - שבוע הספר. לא הספקתי עדיין לבקר בדוכנים, אבל אני מבקש להפנות לספר שירים של יהודה עמיחי : "מאחרי כל זה מסתתר אושר גדול". לא מצאתי בספר שיר בשם הזה, וגם לא שורה, אבל זהו משפט, שלכל הפחות, מאד מאד חסידי בעיני.... בעלעול בין דפי הספר מצאתי שיר יפהפה. פתחתי את אלו דברים עם הבית הראשון של השיר ונסיים עם השיר כולו..

שיר (אהבה) בסיני

בדידות אלפי שנים
התאהבה בשקית פלסטיק
שנאחזה בקוצי התיל הדוקרני

זו מתמלאת ברוח אהבה חמה
מתנפחת.
ומעליהן ענן ארֹך וָדק


מקֻמָר כְּגַבָּה
מעל לֹא-עין.

אלהים ,
אל תשב פנינו ריקם
מלא אותם
הם באמת ריקים

שבת שלום וחודש טוב !

ג'ף

יום חמישי, 3 ביוני 2010

יום שני, 31 במאי 2010

תהיות בעקבות השל ובעקבות "המצב"


השל גורם לי לתהיות בזמן האחרון. הגותו של השל ובעיקר עמדתו בשאלת מלחמת ויאטנאם למול המציאות דהעידנא בארץ הקודש, ארץ האוכלת יושביה בחום יולי אוגוסט, כבר במאי -יוני.

"רגיל זה טוב" אמר לי פעם חבר טוב אחר פציעת בנו בתאונת דרכים קשה, ב"ה הבחור השתקם זה מכבר. וחשבתי שמא גם, בתחום המחשבה "תהיות זה טוב".

אומרים ש assumption is the mother of all screwups הנחת הנחות מוטעות היא "אם כל הפאשלות".  נראה שהנחות מוטעות - מה שמתכנה בתקשורת "הערכת חסר" היו ביסוד הפיאסקו שאנו עדים לה סביב המשט.

קראתי להתפטרות מפקד חיל הים בפורומים של ירוחם ועורררתי מהומה מסוימת. יש להבחין בין הפיאסקו הבינאלומית לבין הפאשלה הצבאית. שחיילים יישלחו לקרב בלתי מוכנים, בלי להבין בכלל שהם הולכים לקרב ולא לאיזו פעילות דיפלומטית - פטרול שכונתי על גבי ספינת יפי נפש - במקום כניסה לקן צרעות של מחבלים , זהו כשל פיקודי מהמדרגה הראשונה ללא קשר לשאלות שבזירה הבינלאומית סביב המשט.

הרמטכל ביקש להנחיל לאחרונה ערך של אמירת אמת בעמדו על סילוקם של מפקדים מוערכים שחטאו בענין זה, גם אם נסיבות החטא לא היו מן החמורות. לצד הערך של אמירת האמת קיים הערך של נשיאה עצמית באחריות , ערך לא פחות חשוב. גם כאן נדרשת  דוגמה אישית .

אמנם אנחנו בעין הסערה ולא זה הזמן להפקת לקחים. אבל הזמן הזה יגיע בקרוב.

אחת המגבלות בהגותו של השל , מגבלה טבעית בנסיבות הזמן והמקום שבו פעל, היא שאין בהגותו די הטמעה של המציאות הישראלית החדשה והמורכבת לעומת מציאות הגלות; מציאות של חיים בעברית בארץ ישראל; מציאות של תקומה לאומית תוך צורך בהתגוננות מתמדת מפני אויב עיקש שמבקש את נפשנו.

לא דומה מאבק לשוויון של  הכושים בארצות הברית למאבק הפלישתנאים לעצמאות באזורנו.

השל אמר פעם שיעדיף ללכת - להשלח - לאשוויץ במקום לוותר על יהדותו ועורר עליו מהומה מוצדקת בקרב מנהיגי ציבור יהודיים אחרים.  אחר תש"ח התשובה היהודית - ישראלית לאיום קיומי היא לחימה - הפצצת אושוויץ - במקום הליכה כנועה לשם.

עם זאת, למרות המגבלות האלו, עמדתו של השל היא עמדה שצריך להטות לה אוזן קשבת גם אם לעיתים היא קשה וצורבת.
בדיוק כפי שנכון היה ונכון היום להקשיב להתרסתם של נביאי ישראל כלפי העוולות החברתיות. נביאי ישראל לא השלימו, כפי שלמדתנו השל, עם עוולות שהן מקובלות בכל חברה כפועל יוצא מאי השוויון הטבעי בחלוקת ההכנסות ; נביאי ישראל לא היו משלימים עם צרות המוחין של המתקראים "מורים בישראל" שמפרידים בין ילדות על פי ארץ מוצא ההורים; נביאי ישראל לא היו צריכים לועדות חקירה כדי להבין שיחס הממסד לניצולי השואה פגום ומחייב תיקון; נביאי ישראל לא היו משלימים עם מנהיג שעומד על בימת הכנסת ומכריז ש"אף אחד לא רוצה להתחבר לחלש"; נביאי ישראל התחברו ועוד איך במיוחד לחלש.

הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

יום שישי, 28 במאי 2010

יום חמישי, 22 באפריל 2010

ואהבת לרעך כמוך ?!

1. לא זכרתי אם דילן הופיע בשיר הזה; אבל כן הוא שם בין היתר בדקה ה3:52
2. לפני כמה דקות שמעתי בשידור עיתונאי ישראלי בהתקפה אנטישמית קיצונית - אין כינוי אחר לדברים - עוד תשמעו אם לא שמעתם את הפולמוס שיבוא בעקבות הדברים
3 ולשיר לכבוד האמרה שרבי עקיבא אמר שזהו כל התורה כולה על רגל אחת אם אינני טועה


והדרת פני זקן

יום שישי, 12 בפברואר 2010

יום שישי, 5 בפברואר 2010

אלו דברים לשבת פרשת יתרו



ההעמדה זה לצד זה של סיפור יתרו חותן משה, עם ספור מעמד הר סיני, הוא הדבר הבולט המושך את תשומת ליבי לקראת השבת הקרובה.

אין לך , דבר יותר "חולי" מעניני משפחתולוגיה, היחסים בין בעל ואשה; יחסי הורים - ילדים; היחסים עם המחותנים...

אין לך נושא שמעסיק אותנו בשגרת היום יום יותר מאשר מה קורה לילדים שלנו ולהורים שלנו..



לצד סיפור מוכר מתוך שגרת היום יום בחרה התורה להציב את הארוע ב"הא" הידיעה היחידאי בהסטוריה העולמית , בהסטוריה של היקום כולו, התגלות הקב"ה לעיני בני ישראל במעמד הר סיני.

שיימוס היני מדבר באחד משיריו על "המוסיקה של מה שקורה " the music of what happens

כלל האנושות , למעט בני ישראל שעמדו למרגלות הר סיני, ובכלל זה יתרו , ילמדו אודות מעמד הר סיני, מפי הסיפור.

סיפור טוב כמו שיר טוב מחלחל בנשמה ועובד על התודעה במישורים שונים. תודעה זו כמו עולמנו שלנו מורכבת מרבדים שונים,

רובד של חול ורובד של קודש, רובד של גוף ורובד של נשמה.

לצד רובד המילים בשיר ישנה המוסיקה, ולא תמיד, קיימת התאמה בין המנגינה למילים. לפעמים אי התאמה זו צורמת אך בדרך כלל מכילים אנחנו אותה בתוכנו בלי משים.

וכך בסיומו של עוד שבוע צפו ועלו בי מילות אחד השירים הנוגים של דילן באלבום שבחרנו להציב את תמונתו כאן הפעם.

השיר נקרא " אני מרחם על העולה המסכן " I pity the poor immigrant

ביצוע השיר בלינק הבא איננו מסתדר לי בכלל עם המילים של השיר או עם הביצוע המקורי של בוב באלבום הנ"ל. וזהו היופי שבו.http://www.youtube.com/watch?v=Gm6k1edWnKQ

הייתכן שחלק גדול מהיופי באומנות הוא בדיוק בדברים האלו שבתחילה "אינם מסתדרים" לנו, ומושכים בכך את תשומת ליבנו כמו אותו סנה בוער שמשך, במדבר לפני שנים, את תשומת ליבו של משה רבנו ?

שבת שלום

ג'ף





יום רביעי, 27 בינואר 2010

יום שישי, 22 בינואר 2010