רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 31 במאי 2011

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"א



אנחנו עדיין בפרק הראשון לחיבורו של בובר "דרכו של אדם על  פי תורת החסידות."
הבאנו ברשומות קודמות את קטע הסיום של הפרק הראשון העוסק בעיקר בחשבון נפש "שאינו מחזיר את האדם בתשובה ואינו מראה לו את הדרך, אדרבה, הוא מראה לו ששערי התשובה נעולים...". הבאנו מתחילת הפרק, את הסיפור אודות רבי שניאור זלמן הרב מלאדי על השאלה היסודית שנשאל כל אדם בכל דור ודור: אַיֶּכָּה ?
הפעם נביא דברים מגוף הדיון של בובר בשאלה.

אומר בובר:

"השר שואל למשמעותו של פסוק מסיפור התורה על חטאו של אדם הראשון. ותשובת הרבי הרי זו כוונתה לומר לשר: אתה הוא האדם שאליו אמר אלוהים את דברו: 'אַיֶּכָּה ?'. לכאורה לא פירש לו הרבי את הפסוק עצמו; אבל לאמיתו של דבר האיר הרבי בתשובתו גם את מצבו של אדם הראשון ששאלו בוראו מה ששאלו וגם את מצבו של כל אדם באשר הוא אדם בכל שעה ובכל מקום. השר מששמע והבין ששאלת הבורא ערוכה אליו, בעל כורחו שעמד על משמעותה של שאלת הבורא: 'אַיֶּכָּה ?'. בין שהיא ערוכה אל אדם הראשון ובין שהיא אמורה אל כל אדם באשר הוא אדם. שאלה זו שאלוהים שואל את האדם, לא זה טעמה שהקב"ה מבקש לשמוע מפיו את שעדיין אינו יודע, אלא שהוא מבקש להעלות בנפש האדם פעולה שאינה יכולה להסתייע אלא בכוחה של שאלה כזו, אם תיכנס בלבו, אם יפתח לה האדם את לבו שתיכנס לתוכו.
אדם הראשון נחבא, כדי להשתמט ממתן דין וחשבון, כדי להתחמק מן האחריות לחייו. כך נחבא כל אדם, לפי שהוא הוא אדם הראשון, והוא שרוי במצבו של זה. כיוון שמבקש הוא להתחמק מן האחריות לחייו שהוא חי, הוא עושה לו את קיומו למוכני של מחבוא, ותוך שהוא מתחבא בדרך זו 'מפני האלהים' וחוזר ומתחבא מפניו, הריהו מסתבך והולך בעמקי התעתועים והמעקשים; ועל ידי כך הוא מגיע למצב חדש, המחמיר מיום ליום, ממחבוא למחבוא. יכול אתה ליתן בו במצב זה סימנים מובהקים: אין בכוחו של האדם להיסתר מעיני בוראו, אבל מתוך שהוא משתדל להיסתר מעיני הקדוש ברוך הוא, הריהו הולך ומסתתר מעצמו. ודאי יש בו באדם גם משהו הבולש בו ומבקש למצוא אותו , אבל הוא הולך וגודר בפניו, בפני משהו זה, שלא ימצאנו. הוא המצב שקולעת אליו השאלה האלוהית : 'אַיֶּכָּה ?'. היא באה לזעזע את האדם, להרוס את חומת מחבואו, היא מבקשת להראות לו, עד היכן הגיע, ומתכוונת לעורר ולהגביר בתוכו את הרצון להיחלץ מן הסבך.
עכשיו אין הדבר תלוי אלא באדם, שיכוון עצמו כלפי השאלה. ודאי שכל אדם 'יפרפר בו לבו', כמו שפרפר בו לבו של אותו השר, בשעה שהגיעה השאלה לאזנו. אבל מוכני זה של מחבואו מסייע בידו להתגבר גם על התנועה שבלבו. הרי הקול הקורא אינו בא מן הסערה המסכנת את קיום האדם; הוא 'קול דממה דקה'. וקל להחרישו. כל זמן שדבר זה עולה בידו, אין חיי אדם יוצאים לכלל  ד ר ך. ואפילו תאיר לו ההצלחה פנים ויהא משופע בהנאה ובכוח שררה וגדולת המעשה, חייו יהיו שוקעים בתוהו לא-דרך, עד שלא יכוון עצמו כלפי הקול הקורא. אדם  הראשון מכוון עצמו בו, והריהו מודה:' את קולך שמעתי בגן...ואחבא' ובזה מתחילה דרכו של האדם."
הרבה מאד אנשים שואלים אותי איך זה להיות סבא?  השאלה קצת מביכה אותי. סבתא נכנסת לתפקידה מייד, ולמעשה כבר קודם ללידה, לקראתה....תוך כדי הקדלת הדברים דלעיל נזכרתי בתשובה שאני נוטה לתת לשאלה הזו, והדברים של בובר הנ"ל הוסיפו פן נוסף לתשובתי. עד כה, אחת התובנות שלי מיאיר, הנכד הראשון שלנו, היא לגבי האמירה המופיעה בברכה הראשונה לפני קריאת שמע של שחרית שזכתה להדגשה מיוחדת בחסידות: "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית." בהביטי על יאיר הבנתי  שתינוק חדש הוא בריה חדשה, עולם חדש. כל הזמן נולדים תינוקות, זהו פן אחד לחידוש שבכל יום תמיד. בובר "הוסיף" להבנתי שיאיר הוא האדם הראשון. אני הוא האדם הראשון. אתה הוא האדם הראשון. כן, וגם את - האדם הראשון.

                                                    שבת שלום
                                                          ג'ף

יום שלישי, 24 במאי 2011

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשע"א

משהו מטריד אותי.
הרבה דברים מטרידים אותי, - עניני עבודה ועניני משפחה וענינים אישיים אבל משהו גדול מטריד וזה לא תמיד היה כך.
כדי שהדברים יהיו ברורים אני צריך לספר את הסיפור, הסיפור שמופיע בתחילת הספר של מרדכי מרטין בובר שאנו עוסקים בו בתקופה האחרונה, "דרכו של אדם על פי תורת החסידות" .
והנה הספור -

"רבי שניאור זלמן הרב מלאדי, שנתפס למלכות מפני מלשינות שהלשין עליו אחד מגדולי המתנגדים, ישב בבית- האסורים בפטרבורג והיה מצפה לחקירה ודרישה. פעם אחת בא אצלו ראש בולשת לחדר כלאו. הרב שקוע היה במחשבותיו ותחילה לא הרגיש בו בנכנס, אבל הלה ראה את הדרת פניו של האסיר והשלווה הנסוכה עליהם, ולבו אמר לו לפני מי הוא עומד. השר פתח בשיחה, ומעניין לעניין שאל את הרב כמה שאלות שעלו על לבו, בשעה שקרא בכתבי הקודש. לבסוף אמר :  'הייתכן שהקדוש ברוך הוא, היודע הכל, שואל לאדם "איכה ?"' השיב לו הרב:' מאמין אתה שהתורה נצחית היא, ונאמרה לכל  אדם בכל עת ובכל דור ?' אמר לו השר: 'מאמין אני בכך.' 'אם כן' אמר הצדיק, הוא הדבר שהקב"ה קורא לכל אדם  שבכל זמן ועידן: " איכה, היכן אתה בעולמך ? כבר עברו וחלפו כך וכך ימים ושנים בקצבת חייך , ואתה עד היכן הגעת בעולמך ?" כך, למשל,  קורא הקב"ה: "ארבעים ושש שנים חיית עד היום, והיכן אתה עומד בדרכך ?"
מששמע השר את מנין שנותיו יוצא מפי הצדיק, התעורר והניח ידו על כתפו של הרב ואמר: 'בן חיל !' אבל לבו היה מפרפר בקרבו.'"

בהמשך בובר שואל: "סיפור זה מה הוא בא להשמיענו ?"
בשבוע שעבר הבאנו את סופו של הדיון של בובר אודות הסיפור הזה.
הסיפור הזה מצטרף לדברים שקראתי בספרו של א.י. השל "אלוהים מבקש את האדם". המחשבה שהשאלה  "איכה ?" היא שאלה אמיתית, שאלה שיש מי ששואל אותה.... כפי שהוא - או היא  - שאל או שאלה - את אדם הראשון. זו מחשבה מטרידה.
למרות מאמציי, אינני מוצא את האמירה החסידית איתה בקשתי לסיים הפעם את אלו דברים.
וזה מזכיר לי סיפור אחר שמופיע בספרון הנ"ל של בובר...אך טרם הגיע עיתו.

                 שבת שלום
                      ג'ף


יום חמישי, 19 במאי 2011

יום שני, 16 במאי 2011

אלו דברים לשבת פרשת בחוקותי תשע"א

בהמשך לדברים שכתבתי כאן בשבוע שעבר על יצירת המופת של מרטין בובר על "דרכו של אדם על פי תורת החסידות" שאלתי את עצמי השבוע  - באיזה אופן להביא את הדברים בפני ציבור הקוראים.

הציטוטים היומיים מהגותו של אברהם יהושע השל, המופיעים בבלוג האחות לבלוג הזה, עומדים על פי רוב ,  בזכות עצמם , כפנינים בלא הצדף.

"דרכו של אדם" מורכב מסיפורים ואמירות חסידיים מצד אחד ודברי פרשנות והגות של בובר אודותם או בהקשרם מהצד השני. שלא כציטוטים מתוך הגותו של השל, הבאת ציטוטים מתוך החיבור הזה שלא על פי סדר הדברים כפי שנאמרו על ידי בובר ובמנותק מהקשרם כרוך בקושי מסויים. מכיוון שהחיבור הזה איננו מצוי , בינתיים, בחנויות או בספריות או ברשת, אין מנוס מלהשלים עם הקושי הזה.

השאלה "היכן להתחיל ?" איננה בעיקרה שאלה פילוסופית אלא שאלה מעשית וככזו העיקר להתחיל ופחות משנה במה לפתוח. החלטתי אם כן, להתחיל את העיון בקטע מתוך פסקאות הסיום של הפרק הראשון שכותרתו, "חשבון - הנפש".

הקטע  שבו נפתח , מתחיל בדברי הגות של בובר וממשיך בדרשה חסידית :

"ההכרעה שבחשבון-הנפש היא תחילת דרכו של אדם, והיא תחילת דרכו של האדם בכל דור ודור, תחילת הדרך האנושית. אבל אין בה משום הכרעה אלא אם כן היא פותחת פתח אל ה ד ר ך. שהרי יש גם חשבון-הנפש שאינו נושא פירות, ואינו מביא אלא לידי עינוי הנפש, לייאוש ולהסתבכות יתר.  ר' יצחק מאיר מגור, כשהיה  דורש לפני חסידיו בפרשת הפגישה שבין יעקב ועשו והגיע לדברים שאמר יעקב לעבדו: ' כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר: למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך' - אמר להם: צאו וראו, מה גדול הדמיון שבין שאלותיו של עשו לדבריו של עקביא בן מהללאל, שהיה אומר: 'הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'. ולפיכך הישמרו והיזהרו, שהמסתכל בשלושה דברים אלה צריך לבדוק את עצמו, אם לא עשו הוא השואל אותו, שהרי גם עשו עשוי לשאול אותו שלוש שאלות ולהביא עצבות על האדם.
יש שהשטן שואל ומחקה את שאלתו של הקדוש ברוך הוא. אין זו שאלת האמת, אלא דומה היא לה, וסימנך שאין היא נפסקת בדיבור  'איכה?'. אלא  ממשיכה ואומרת: 'ממקום שהגעת לשם, שוב אין לך דרך'. יש חשבון-נפש הפוך, שאינו מחזיר את האדם בתשובה ואינו מראה לו את הדרך, אדרבה, הוא מראה לו ששערי תשובה נעולים, והוא דוחפו למקום שהתשובה כאילו נעדרת ואין לו לאדם שער להמשך חייו אלא בגאווה ובתעתועים, שהם מידות השטן ותורת -החיים שלו."

לסיום, כדרכנו בשבועות האחרונים, שתי אמירות חסידיות, הפעם של החוזה מלובלין; הראשונה ברוח הדברים הנ"ל:

"העצבות גרועה מן החטא. כאשר יצר- הרע מעורר את התאוות באדם אין כוונתו להניחו בחטאו, אלא להפילו על-ידי החטא לתוך עצבות."

והשניה :
"יהיה זמן שכל התורה הנגלית והנסתרת תהיה ביער."

                                                        שבת שלום
                                                             ג'ף

הערות:
1. הדברים מהשבוע שעבר  - אלו דברים לשבת פרשת בהר - , לא עלו לבלוג עקב תקלה טכנית בבלוגר והופצו  רק לרשימת התפוצה במייל;
2. המובאה של בובר, היא מתוך חיבורו "דרכו של אדם על-פי תורת החסידות", הוצאת מוסד ביאליק, הדפסה שניה,1964, בעמ' 12-13
3. הציטוטים  מדברי החוזה מלובלין הם מתוך ספרו של פנחס שדה, "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה", הוצאת שוקן עמ' 24:

















יום שלישי, 3 במאי 2011

יום שני, 2 במאי 2011

אלו דברים לשבת פרשת אמור


נדמה לי שמרביתנו לא ממש מעוניינים בבניה של חברה מתוקנת; על כל פנים לא באותה מידה שאנחנו מעונינים לדאוג לרווחת משפחתנו, לסיפוק מאווינו האישיים וכדומה.
השבוע הלך לעולמו חברי הטוב, משה דרור ז"ל, מירוחם.
כשהיה מתמזל מזלי והייתי רואה אותו באוטובוס, בדרך חזרה מבאר שבע, הוא מעבודתו במכון להשתלמות מורים בבית יציב ואני מהעיריה, הוא תמיד היה מקדם את פניי בחיוך גדול, ומבטא שנשארו בו ניחוחות של מבטא אמריקאי : ?  How ya doing Boobie היה מקבל את פני.  ?Whats new with the iria הוא היה שואל אותי, אבל בדרך כלל לא היינו מסתפקים בנעשה בבירת הנגב והיינו מפליגים למחוזות הכאן , העכשיו והעתיד, בייחוד אופני הקיום היהודי בעתיד, תחום שעניין אותו במיוחד וזכה לתשומת לב מיוחדת שלו, לרבות מיומניות טכניות בעולם הסיבר ספייס שרזיהן עודן ממני והלאה. כפי שציין הרב המקומי  בבית הקברות על אף דאגותו ועיסוקיו הרבים בתחום החברתי, לרגע לא זנח משה את משפחתו והרעיף על כל אחד ואחד שפע אהבה ותשומת לב. על מקצת מפועלו של משה ראו בלינק הבא :
http://www.wnrf.org/cms/moshedror.shtml
בכל מאודו ובהרבה אהבה וצניעות  עסק משה דרור בתיקון עולם. למרות עזיבתו הפתאומית, אתם יודעים, חום ואהבה אנושיים אינם נמוגים; הם ממשיכים להאיר דרך באמצעות בני המשפחה והסיפורים שעוד יסופרו אודות האיש עם הלב הגדול הזה. יהי זכרו ברוך.
השבוע יצא לי להמתין בטרמפיאדה, יותר זמן מן הרגיל, ועוד, כשמחכים לי בבית לאיזו משימה. ידעתי, או אמרתי לעצמי , בטח יש סיבה... במיוחד אחר שנתוודעתי לאמירה מפי הרבי מקוצק שאיתה, בהמשך, נסיים. עמדתי ועיינתי בפרשת השבוע במהדורת כיס של ספר ויקרא, וראיתי שהפרשה עוסקת, בין השאר במועדים, במקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם.
וחשבתי, בעמדי על אספלט השחור, מול המכוניות העוברות והשמש השוקעת לאיטה, על המחזוריות של החגים. לצד השבת, "הארמון בזמן" בלשונו של א. י. השל, המועדים, גם הם, הם תחנות בזמן.  רש"י על פסוק ג פרק כג דיבור המתחיל "ששת ימים" מנהיר את הקשר בין השבת למועדים :

מה ענין שבת אצל מועדות ? ללמדך שכל המחלל  את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות , וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו קיים את השבתות.
והרב בבית העלמין  (הרב יוסף מלול מירוחם) דיבר על הציור מלא גוונים, שכל גוון מונח בדיוק במקומו ויוצר את הציור המושלם, כזהו האדם שזוכה לכך בחייו, לשלמות; וכזהו בפסיפס של לוח הזמן היהודי, המורכב משבתות וחגים, וימי ציון של אירועים כאלו ואחרים.

ולסיום -  אמר הרבי מקוצק:


אם אדם תוחב מקל לערימה של חול, ואחר-כך מוציא את המקל, ואינו מאמין שכל גרגיר וגרגיר של החול נופל בחזרה למקום המוכן לו מן השמיים - יש לחשוש שהוא אפיקורס

                                                                         שבת שלום
                                                                               ג'ף