רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 24 באוקטובר 2011

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ב


אם יש דבר אחד שניתן ללמוד מסיפורי בראשית - ויש הרבה דברים - זהו שעל ההתחלה דברים השתבשו ושהעולם שאנו מכירים היום איננו עולם אידיאלי. האדם הראשון מגורש מגן עדן וכעבור עשרה דורות מגיע בורא עולם למסקנה, לכאורה, כי טעה בפרוייקט הזה ששמו אדם.

בשבוע שעבר הבאנו מדבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, על  פיהם, התורה היא ספר על האדם, ספר שבו אדם יוכל לעיין ולראות בו את סיפור חייו, ומתוך העיון הזה,לבנות גם, את סיפור חייו.

ראשיתה של הרשומה הזו שלפניכם במבוכה. מבוכה הבאה מתמונת האדם הניצבת בפנינו בימים אלו לאור ההתרחשויות "שבחדשות".. מצד אחד היינו עדים להתרוממות הרוח של עם ישראל היושב בציון, על השבתו של חייל אחד בודד. מהצד השני עדים היינו למחרת, לחגיגות המטורפות של בני אדם אחרים, בלוב, סביב הריגתו של רודן; ראינו את ביזוי הגופה וסצנות של חילול כבוד האדם באשר הוא אדם.

מהו אדם ? שואל אברהם יהושע השל; הוא דייק בשאלה ושאל בעצם לא מהו האדם אלא מיהו אדם ? הפילוסופיה המודרנית , טען השל, התרחקה מהבעיות האמיתיות של האדם. הטיעונים והניסוחים הלשוניים של הפילוספים שיקפו, עם הזמן, נתק, בינם לבין מצבו של האדם בעולם, מצב הקודם לכל טיעון או ניסוח לשוני. "סוס טוב", אומר השל, "הוא חלק מבית גידולו וחי את חייו ללא בעיות. לא כן האדם", שקיומו מציב בפניו קושיות על ימין ועל שמאל, מעצם מהותו. בעיית האדם כותב השל נעוצה בהתנגשות או בסתירה  בין החיים לבין הציפיה מהם, בין האדם לבין הציפיה ממנו -

The problem of man is occasioned by our coming upon a conflict or contradiction , between existence and expectation, between what man is and what is expected of him.
מדרור בונדי למדתי לשים לב לניסוחים של השל. אין השל מדבר כאן על התנגשות בין תמונת האדם בעיני עצמו , בלבד, לבין המציאות הטופחת על פניו. הציפיה איננה, על פי השל, וזוהי נקודה יסודית, הציפיה של האדם מעצמו - משהו מצופה מהאדם ומישהו מצפה מן האדם למשהו - ו"המישהו" הזה הוא "מחוץ או מעל למשחק" (טרנסנדנטי). עם זאת, ה"מישהו הזה" או ה"מישהיא הזאת"    "מתהלך בגן" ושואל את כל אחד מאתנו, אי פה אי שם : איכה ?

בתחילת ספרו "אלוהים מבקש את האדם", מדבר השל , על ההבדלים שבין הפילוסופיה לתאולוגיה. כעקרון הבנתי ממנו , שהפילוסופיה מתמקדת בשאלות הגדולות ואילו התאולוגיה מתמקדת בתשובות. הערה זו נועדה "לסגור" את מה שאמרנו עד כאן, לסגור ולהשאיר הדברים פתוחים, (ראו ספרו האחרון של יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח") ובכך גם להיות נקודת קישור לחלק הבא שברשומה.

לצד בעיית האדם, קיימת גם בעיית הבורא, בעיית הקושי בהבנת התנהלות העולם, אם אכן יש מנהיג לבירה הזאת; מדוע בנינים נופלים על תינוקות שנמים את שנתם וחולמים חלומות על סוכריות שיקבלו מחר בגן ?
כזוהי דרכו של עולם, כפי שמציינת אביבה גוטלייב זורנברג, שתמיד יהיה בסיס לטענה שהקב"ה מנהל את עניני העולם מתוך שרירותיות, שרירותיות של מבול המכלה, צדיק עם רשע, ללא הבחנה.

וזה מביא אותנו לאבסורדיות. בשבוע שעבר, פורסם ב"מקור ראשון" מאמר של אביעזר ויס שטוען שהאמונה מתקיימת למרות שהעולם הוא אבסורדי מיסודו. המאמר הזה, עורר בי תערומת ואי נוחות. אני לא יודע מה הדעה היותר קשה: עולם אבסורדי עם אמונה או עולם אבסורדי ללא אמונה. ייתכן וישנם מבינינו אנשים ואולי גם אנשים מאמינים שמצליחים "להניח בצד" את האבסורדיות. אשריהם ? על כל פנים, נדמה לי שאברהם יהושע השל לא היה מביניהם.

בראיון האחרון עימו, התייחס השל לאבסורדיות שבעולם.

השל: "חושבני כי אלוהים מחפש את האדם יותר מאשר האדם מחפש את האלוהים. הוא אינו מניח לנו. במשך דורות, תקופות, מאות בשנים, נסינו לכפור בקיומו של אלוהים כאילו לא היה קיים כלל, אך למרות הכל, האדם עדיין מחפש. האדם עדיין מצפה. האדם עדיין כמיה. תגלית חדשה נתגלתה לנו : האדם ללא  אלוהים כמוהו כגוויה, כגוף ללא ראש".

בעקבות דברים אלה שואל אותו המראיין, קרל שטרן :

"אך האדם, אם תסלח לי, מחפש גם מחמת טעמים אחרים; מחמת שהוא נתקל באבסורד מסוים, בחוסר- מטרה, או אולי מטרה בלתי ניתנת לגילוי. הרשה נא לי להביא דוגמה. עשרה ימים לפני שנהרג מארטין לותר קינג, נאמת אתה - כידידו הטוב - בפני ועידה של כנסת רבנים. אמרת:' מארטין לותר קינג הינו אות וסימן כי אלוהים לא זנח את ארצות הברית של אמריקה'. והנה עשרה ימים לאחר מכן הוא נרצח באופן האכזרי וחסר- התכלית ביותר. שאלות מסוג זה מתריסות נגד האמונה. כיצד תסביר זאת אתה ?"

השל:
"אם נבין את התנ"ך כיאות - ובימים אלה מעטים האנשים הלומדים את התנ"ך כיאות: הם מפרטים אותו לפרטים וקורעים אותו לגזרים במקום להתעמק במחשבות התנ"ך - אם נלמדנו כראוי, נגלה כי אלוהים נוטל חלק בחיי האדם, וכי הוא נותן לאדם חופש. זו מתנה מפוקפקת ביותר, אך גם החשובה ביותר מכל מה שיש לו לאדם. האדם יכול לעשות הכל.

כאשר הבן הראשון של הזוג הראשון החליט לרצוח את אחיו, אמנם עשה את שעלה לרצונו לעשות. אלוהים לא התערב."

שטרן:
"אך כאן מתעוררת השאלה. אם אתה אומר שלוא היה אלוהים משגיח על כל צעד שאדם עושה בחיים לא היו אלה חייו חיים, אזי מתעוררת השאלה: למה , אם כך, להתפלל לאלוהים ? אם אלוהים לא יפריע, אם אלוהים לא יתערב, אם אלוהים לא יעזור, מה טעמה של התפילה ?"

השל :
"קודם כל, הבה ונמנע מאי הבנה בייחס לאופיה של התפילה, ביחוד במסורת היהודית. אין מטרתה העיקרית של התפילה לשטוח בקשות. המטרה הראשונית שלה היא לזמר ולשבח ולהלל, כיוון שתמציתה של התפילה היא השיר, והאדם אינו יכול לחיות ללא שיר.
אפשר והתפילה לא תצילנו. אך התפילה עושה אותנו ראויים להצלה. התפילה אינה בקשה. קיימת שותפות בין אלוהים ואדם. אלוהים זקוק לעזרתנו. הייתי מגדיר את האדם כצורך אלוהי. אלוהים רוצה באדם.
בתוך ההיסטורי אין האלוהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של הגאולה  בביאת המשיח נשענת על אלוהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.
תפקידנו בהיסטוריה הוא עצום. כוונתי תפקידנו האנושי.
האבסורד, כן, ממלא תפקיד נכבד. למעשה, הוא האתגר הגדול ביותר לעצם הקיום, לא רק לדת. האתגר הגדול ביותר לכל הפעילויות - פעילויות פוליטיות, כלכליות, לכל רעיונות הקידמה - הוא בעימות עם האבסורד. ואילו נשאלתי  מה משמעותו של אלוהים, היתה זו שאלה קשה מכדי להשיב עליה במשפט אחד."

שטרן:
"ובכן, אני שואל אותך, מה משמעותו  של אלוהים ?"

השל:
" לשם כך עלי להשתמש במספר משפטים: האחד הוא הוודאות כי קיימת משמעות מעבר למיסתורין. כי הקדושה גוברת על האבסורד וכי ללא קדושה היינו שוקעים באבסורד."

יש עוד מה לומר, בענין לקחו של השל עבורנו היום כישראלים אך "נגמר הדף". נסיים בקטע שיר, מתוך ספרו האחרון של יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח.


פתוח סגור פתוח. לפני שאדם נולד
הכל פתוח ביקום בלעדיו. כשהוא חי הכל סגור
בו בחייו. וכשהוא מת הכל שוב פתוח.
פתוח סגור פתוח. זה כל האדם.

                                         שבת שלום וחודש טוב
                                                      ג'ף

המובאות מהראיון עם השל הם מתוך הספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פנחס פלאי, (בהוצאת מוסד אברהם יהושע השל, ירושלים תשל"ה), השיחה עם קרל שטרן תורגמה על ידי ורדה לבני.

קטע השיר של עמיחי, הוא מעמ' 127, לספר "פתוח סגור פתוח" שבהוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב 1998  )

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ב


לטובת מי שאין בידו הספר "חיי עולם שיחות על פרשת השבוע" פרי עטו של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) אני מבקש להביא כאן מתוך הפתח דבר של הספר.
הדברים ראויים לעיון כפתיחה למסכת הקריאה השנתית בתורה המתחדשת השבת עם פרשת בראשית.


"ספר התורה מכיל בתוכו עולמות רבים. הנושאים שבהם הוא עוסק, הלשון שבה הוא כתוב, כל הדרכים המרובות כל כך להבין אותו ולפרשו - כל אלה הם עולמות הכרוכים ועומדים זה בצד זה וזה בתוך זה. ואולם מכלל גווני המשמעות הרבים שיש לתורה עולה שהתורה היא, בעצם, 'ספר תולדות האדם'. זהו ספר  המספר לאדם הלומד אותו - לכל אדם, אך בייחוד לעם ישראל וליחיד מישראל - לא רק מה שהיה ומה שצריך להיות, אלא גם מה משמעות מהלך חייו שלו. ספר התורה משמש מעין אספקלריא מופלאה שבה אנחנו מסוגלים, מצד אחד, לראות עד קצות המציאות, אבל מן הצד השני אנו יכולים, בצורה מופלאה, גם לראות  את דמותנו שלנו, הן את הדמות האישית בכלל והן את דיוקן נפשנו כאן ועכשיו.

משום כך לא ייפלא  שלספר התורה נוצרים כל הזמן פירושים חדשים. יפים הדברים שכתב הרשב"ם על שיחתו עם סבו הגדול, רש"י, ביחס לפירוש המקרא, שבה אמר רש"י כי אילו היה הדבר בכוחו, היה חוזר ומשנה את פירושו לפי 'הפשטות המתחדשים בכל יום'. ה'פשטות' הללו 'מתחדשים' לא רק משום שלימוד התורה כמוהו כהתבוננות באבן חן שיש לה פנים  לאין מספר, אלא גם משום  שאף אנו מחדשים  בכל יום."


לפני כמה ימים הבאתי כאן את דברי קאסלס על הפלא בבריאה ועל הפלא שבאדם. הצלחתי ברשומה ההיא שלא להזכיר את אברהם יהושע השל, אם כי בטוחני , שלפחות לחלקכם, נשמעו ברקע דברים מאד דומים שמשמיע לנו השל מתוך הגותו שלו, מתוך מעיינות היצירה היהודית לדורותיה, יצירה שהיא כול כולה אומרת הערכה לכבודו של האדם באשר הוא נברא בצלם אלוהים.
אלו דברים מפי השל , המופיעים בספרון שנקרא, "חמש שיחות עם אברהם השל", ספרון שאזל לפני שנים רבות ממדפי חנויות הספרים ונכון וראוי שיימצא המו"ל שיביאו לדפוס, מחדש.

אומר השל:
" את מי אני רואה כשאני רואה אדם ? שעה שאני מסתכל באדם מסויים אין אני נתקל בהכללה, בדגם, אלא באינדיבידואליות, במיוחד במינו; אין אני רואה לפני יישות שאפשר להעריכה ולמיינה, במונחים של כמות. אני רואה קלסתר פנים ולא רק גוף, סיטואציה מיוחדת, ולא מקרה טיפוסי. עיקר השאלה: מהו האנושי באנוש. הדרך היחידה להשגת משמעותה  אינה אלא  בחשיבה על האדם במושגי אנוש. האנושי הוא יותר ממושג של עובדה. הוא קטגוריה של ערך, ערך גבוה ביותר מבין כל הערכים הידועים לנו. כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. וכל המאבד נפש אחת כאילו אבד עולם מלא. האמת הגלומה באנושי הומני היא אהבת החיים, אהבת האמת, אהבת הטוב והיפה. סוד הקיום הוא הערכה. ערכו מתגלה בקשרי הדדיות אנושית. היות הומני הוא אפתעה, ברק אור, הוא יותר בחינת רגע בזמן מבחינת גוף בחלל. בכל יחיד התגלות אלוהית. עלינו להבדיל בין היות  אדם והיות אנושי. היות אדם הוא דבר שבטבע, אדם נולד ואדם נשאר. היות אנושי הוא דבר שבהישג, חשוב שבהיות אדם בא מן ההעלם אל הגלוי ביכולתו להיות אנושי."
בהמשך הדברים מבקר השל  "קלות הדעת" המאפיינת את תרבות זמננו,"קלות הדעת שהיתה לטבע, קלות ראש בהשקפת עולם" -

"נסתלקה אפילו הכפירה ובמקומה באה קלות הדעת, לא חילול הקודש בלבד אלא גסות החול. ביתר חריפות: לא כפירה באלוהים אלא כפירה באפשרות האמונה, פוסלת מראש כל מאמץ החותר וחורג מן המסגרת המקובלת, המבטלת את ההנחות, את התנאים הקודמים לאמונה, את אבות האמונה. מחנכים את הדור שלא לדאוג אלא לממשות, שלא לומר אלא את הדברים המתקבלים על דעת הדיוטות. נשתכחה תשוקה מלב ואף מבוכה אין."
עורך השיחה הזאת - השיחה השלישית שבמספר בספר -  א"ח אלחנני, מוסיף משלו, בהמשך השיחה, דברים שיש בהם גם מדברים מפורשים  של השל וגם מרוחו של השל:

"וכיצד יגלה האדם את עצמו: השל מחפש אחר היאחזות בתקוה של חידוש המצפון. חידוש זה לא יבוא יש מאין, אלא מתוך גילוי הכבוד, כבוד החיים, כבוד הבריות, כבוד העולם. אין כופין על אמונה. אמונה הבאה בכפיה גרועה היא מן הכפירה.אבל יראת בכבוד אפשר לנטוע בלב הדור. במקום שהאדם בן דורנו, שדעתו קצה והתרבות מתעמרת בו ועושה אותו כאסקופה נדרסת ....- הרי העיקר הגדול בתורת ישראל הוא : הזהרו בכבוד הבריות: 'מי הוא זה מלך הכבוד ? - שחלק מכבודו ליראיו'  (תנחומה וארא ח) 'חלק מכבודו לבשר ודם', ועוד: כבוד האדם הוא לא ערך אלא עניין שהוא למעלה מכל ערך, שהרי ' כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא'. אמור מעתה, כבוד האדם, בתוקף היותו אנושי תלוי בזיקת העליון לאדם. מה זיקת העליון לאדם ? באיזו בחינה ובאיזה מובן יסודי אפשר לחפש ולהרגיש זיקה זו ? הוי אומר, בצלם ובדמות שבה נוצר האדם, במתן דמות עליונה, העלאת האנושי שבאנוש. אין לתפוס את רעיון הכבוד באדם אלא מתוך יראת הכבוד."



                                                          שבת שלום
                                                               ג'ף













                                                                 

יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

אלו דברים לשמחת תורה ולשבת פ' בראשית תשע"ב



אני מודה למחנכת של גלעד שליט, על שהפנתה אותי, (יחד עם שאר הצופים בשידורים ביום ג' לכבוד שובו של גלעד) לדברים הבאים שכתב פאבלו קאסלס באוטוביוגרפיה שלו, (שמחות ויגונות Joys and Sorrows )

"לפעמים אני מביט סביבי בתחושה שהיא כל כולה עוגמת נפש. אני רואה בבלבול הפוקד את העולם היום, חוסר כבוד לערכי היסוד של החיים. יופי מקיף אותנו, אך מה רבים העיוורים לכך ! מביטים הם בפלאי כדור הארץ הזה - ונראה כי אינם רואים ולא כלום. אנשים זזים בתזיזית , בלי לחשוב לרגע לאן מועדות פניהם. מבקשים הם ריגושים למען הריגוש בלבד, כאילו היו אבודים ומיואשים. אין הם נהנים לא מהטבע,לא מהשקט, ולא מהדברים הפשוטים בחיים.
חיים אנו בכל שניה ברגע חדש ומיוחד ביקום, רגע שמעולם לא היה קודם ולא ישוב לעולם. ומה אנו מלמדים את ילדנו בבתי הספר ? אנחנו מלמדים אותם ששתיים ועוד שתיים הם ארבע ושפריז היא בירת צרפת. מתי נלמד אותם מה הם ? עלינו לומר לכל אחד מהם : היודע אתה מה אתה ? היודעת את מה את ? הינך פלא. הינך יחיד ומיוחד. אין בעולם כולו עוד ילד שדומה בדיוק אליך. במיליוני השנים שעברו עד כה, עוד לא היה ילד כמוך. הסתכל גם בגופך - איזה פלא ! רגליך, ידיך, אצבעותיך הערמומיות, אופן התנועה שלך ! אתה עשוי להיות לשייקספייר, למיכלאנג'לו, לבטהובן. הינך מסוגל להכל. כן הינך פלא. וכשתגדל, האם אז, התוכל לפגוע באחר, שהינו כמוך, פלא ? עליך לעמול, על כולנו לעמול כדי שהעולם הזה יהיה ראוי לילדיו."

הדברים ראויים לציין בהם  גם את שובו של  גלעד שליט וגם את הפתיחה מחדש של מחזור הקריאות בתורה,  בפרשת בראשית.

                                                   חג שמח ושבת שלום
                                                              ג'ף
 

יום שני, 10 באוקטובר 2011

בין כיפור לסוכות: על משבר המתמחים


לעניות דעתי אין מדובר כאן בענין "טריויאלי."

עלינו להבין כי יש כאן מקום לחשבון נפש בקנה מידה לאומי - למרות שחלף יום כיפור ואנחנו לפני סוכות.

שמעתי את הניתוח של המצב מפי דר' ברבש אתמול בטלויזיה ודבריו נשמעו לי הגיוניים. המתמחים, במהלך חודשי הקיץ והשביתה הארוכה, פיתחו ציפיות לשינוי יסודי במערכת. ציפיות אלו נשברו, עם כריתת ההסכם שהושג, על גלי המציאות הישראלית המתנגדת בכל מאודה להכיר בצורך בשינויים יסודיים ובכל מקרה לבצעם.


מצד שני, העיר דר' ברבש שהוא מתנגד לנטישת בתי החולים וכי מעולם לא היה עושה דבר כזה בגין סכסוך על כסף.
 
אחר או תוך כדי חשבון הנפש - חייבים לבוא מעשים של תיקון. ייתכן וזה מה שבא ללמדנו סמיכות הפרשיות שבין יום כיפור לסוכות.
 
                       חג שמח
 
                          ג'ף

יום ראשון, 9 באוקטובר 2011

אלו דברים לסוכות תשע"ב


כעת מוצאי כפור, או ליתר דיוק מוקדם בבוקרו של יום א' שלמחרת.
מסורת ידועה היא לתקוע יתד ראשון לסוכה, במוצאי כיפור, כדי להכנס לשנה החדשה, אחר ההטהרות של יום כיפור, במצוות. זהו, לעת עתה, הקשר היחיד שאני מזהה בין הדברים שיובאו להלן לבין סוכות - שגם הם באים, כמו המסורת הנ"ל, מיד לאחר כיפור.
אני רוצה להביא שני קטעים מדברים שאמר הרב חיים סבתו בראיון שהתפרסם ערב יום כיפור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות; ראיון שערך דב אלבוים עם הרב חיים סבתו ועם הרב ליכטנשטיין לרגל צאת הספר "מבקשי פניך" המכיל משיחותיהם של השניים יחדיו.
משפט המפתח בקטע הראשון של הדברים שאני מבקש להפנות עליהם הוא:
"לא רחוק היום והחברה הישראלית תמאס ברייטינג ותחפש זרמים יותר עמוקים."
הקטע השני עוסק בתשובה. הנה הקטע הראשון מפי הרב סבתו ::

"אהבת ה' לא נקנית בפרוטות. ריגושים זולים מרחיקים אותי. תחשוב על מורה שיש לו כיתה. הוא רוצה לרגש אותה לפני הימים נוראים, מה יותר קל לו ? לעשות סיור סליחות או ללמוד לעומק את פרשת עקדת יצחק עם מפרשים ? הרי אחרי שהוא יעשה את הסיור הזה, התלמידים יחזרו לכיתה, מה יישאר להם ? בשנה הבאה הוא יעשה סיור באמצע הלילה. אחר כך יעשה סיור בשלוש בבוקר. מה אחר כך ? אני אדם קטן. אני לא איש גדול. אני לא סופר גדול ואני לא הוגה דעות, אבל אני יודע שאני צריך לתרום את חלקי לזרמי עומק. זאת הייתה המטרה של הספר הזה.לא רחוק היום והחברה הישראלית תמאס ברייטינג ותחפש זרמים יותר עמוקים. אני חושב שזה יכלול גם את השטחיות והרדידות בתחומים הרוחניים. החלק שאני מנסה לתרום לו הוא דווקא בצד ההפוך, לתת יותר עוגנים רציונליסטיים, רגשיים, אמיתיים, של עומק, מדרשי חז"ל , בפיוטים, בתפילות."

 תוך כדי, כתיבת הדברים - בינתיים עבר יום מאז שרשמתי הדברים דלעיל - , אני מעיין בספרו של הרב מיכאל רוזן המנוח, על הגותו של רבי שמחה מפשיסחה. בפרק שכותרתו "המרד הקדוש", קושר הרב רוזן בין שני רעיונות, שלעניות דעתי, יש בהם לחבר בין הקטע הראשון שהבאנו מהדברים של הרב סבתו לבין הקטע השני להלן. מדובר ברעיון של ההתחדשות היום יומית הנדרשת מאתנו לצד הענווה.

הרב רוזן מביא מדבריו של "היהודי", הרב יעקב יצחק בן אשר, שאמר:

"אם אדם העובד את ה' יתברך רואה את בעצמו שכאתמול כן היום, והיום הוא אך באותה בחינה בעבודתו כיום אתמול, ידע נאמנה שעוד נפל ממדריגתו, והיום נגרע מערכו מבחינת עבודתו מיום העבר, כי אדם הוא בבחינת 'הולך' ולא 'עומד'." (בית יעקב, שבת חוהמ"ע סוכות צא, ב)

רבו של היהודי, החוזה מלובלין, הדגיש את חשיבותה של הכרת האמת , וכי החתירה אל האמת כרוכה במידת הענווה ובהתחדשות רוחנית מתמדת (דברי הרב רוזן, בעמ' 35 לספרו). משמו מובא כך :

"הרבי מלובלין שאמר שהוא אוהב יותר הרשע אשר יודע שהוא רשע מהצדיק שיודע שהוא צדיק. ושאל אותו הרב הקדוש מפרשיסחא הטעם והשיב לו כי הרשע שיודע שהוא רשע הנה הוא דבוק בהאמת והקב"ה הוא אמת ונקרא אמת. אבל הצדיק שיודע שהוא צדיק ובודאי אינו כן כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ומכל שכן זה שהוא מרגיש שהוא צדיק בודאי אינו צדיק"  (נפלאות הרבי 54 קכד)
ישעיהו לייבוביץ נהג לדבר על רעיונות ש"חיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם." (דברים לפרשת ניצבים -וילך, על התשובה, בספר "הערות לפרשיות השבוע",הוצאת אקדמון, עמ' 130). הקשר בין התחדשות, תשובה וענווה, עולה מתוך דברי הסיום של הרב סבתו בראיון הנ"ל. ואלו דבריו :


"רעיון התשובה שנמצא במרכזו של יום הכיפורים הוא דבר נפלא. אדם בן 40, בן 50, בן 60 יכול לתקן את הטעויות שלו ולהתחיל מחדש. הרי אם היינו בטוחים שאנחנו יכולים להתחיל דף חדש, כאילו אני היום שוב בן 13, היינו כולנו קופצים לשמיים. כמה טעויות כל אחד מאתנו טעה ? כמה שטויות הוא עשה ? כמה שגיאות ? באה התשובה ואומרת לך, אתה יכול. זה אפשרי. זה אחד הרעיונות הנפלאים שיש בעולם היהודי, אבל גם בתרבות העולמית בכלל. שאומרים לך, אתה הכל יכול. שהרמב"ם אומר לך שאפילו ברגע האחרון של חייך אתה יכול להפוך להיות איש אחר."


שואל אותו דב אלבוים : "אתה מאמין לזה ?" והרב סבתו עונה:


"כן, כן. אני מאמין ואני גם חווה את זה. אבל זה הרבה יותר קשה ממה שחושבים. לפעמים אדם אחרי 20 שנה חושב שהוא ניצח מידה רעה שלו ופעם אחר פעם היא צצה פתאום, ממקום שהוא בכלל לא ציפה. למשל, הוא חושב שהוא כבר ברח מהכבוד והוא שונא כבוד, פתאום הוא רואה שזה לא בדיוק, שמישהו העליב אותו ופתאום זה צץ. קשה לעקור מידה, אבל זה אפשרי. והביטחון שזה אפשרי נותן כל כך הרבה שמחת חיים, כל כך הרבה אושר. כמה אושר זה לאדם, כשהוא יודע את זה,כשהוא יודע שאפשר להתחיל מחדש."

                                                               חג שמח
                                                                  ג'ף





































יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

אלו דברים לכיפור תשע"ב


אין יום דומה לקודמו.

"אין שני רגעים, שדומים זה לזה. ואדם שחושב ששני רגעים דומים, מעולם לא חווה את החיים במלוא עוצמתם."
דברי הרב אברהם יהושע השל.

בשבוע הזה, השבוע הקודם ליום הכיפורים, עבר עלי, יום אחד, שייתכן וייחרט בזכרוני. היום נפתח במפגש לא צפוי עם אדם שנפגע קשות בתאונת דרכים. התאונה הותירה אותו משותק ברוב חלקי גופו, מרותק לכסא גלגלים וזקוק לטיפולים רפואיים כמעט בכל רגע ורגע. היום הסתיים בכך שניגש אלי אדם, ביקש ממני שיחה בסלולר שלי, וברח איתו "להרים." לבלי שוב. בין לבין עבר עלי יום עבודה פחות או יותר רגיל, על עליותיו ומורדותיו. במהלך היום גם ביקרתי בבית  העלמין לללוייה של אמא של חברה לעבודה שהלכה לעולמה, וכן באוהל ניחומים בירוחם אצל חבר אחר שגם אמא שלו נפטרה השבוע.

משוב מסויים שקבלתי לבלוג של הציטוטים יומיים מתוך הגותו של א.י. השל, דרש ממני, להשקיע טיפה יותר מחשבה בפוסט שלמחרת וכך הגעתי לאחת מאמירותיו של השל על משמעות הקיום. מדובר באחד ממשפטי הסיום בספר של השל שנקרא "האדם אינו לבד" :

זוהי משמעות הקיום: ליישב בין חירות לבין שירות, בין החולף לקיים תמיד, לשזור  את פתילי הזמניות לתוך מארג הנצח.
מדובר , אם אינני טועה, בספר השני שכתב השל (ב1951), באנגלית אחר הגעתו לארצות הברית, בפרוץ מלחמת העולם השניה. במאמר שכתב השל , בעברית ב 1949, מאמר שנקרא, "פיקוח נשמה : מכבשונה של ההויה היהודית", הוא כותב :

אין אדם חוזה בנועם החיים, אלא אם כן זוכר, כי הסוף והאין-סוף נושקים זה את זה, כי המגביה לשבת – הוא המשפיל לראות. אנו דרים תמיד בכפיפה אחת עם הנצח. חיי עולם ניטעו בתוכנו.
בחיפוש שלי אחר הציטוט שבו פתחתי את הרשומה הזאת, האזנתי, שוב, לחלק מהרצאה  שנשא השל  בסביבות שנת 1969 בפני קהילת יהודי אוטאווה שבקנדה. בשיחה זו אומר השל (בתרגום שלי לעברית) :

" אלוהים נוכח בזמן.
אם אתם  מבקשים לחפש אחר אלוהים, אל תחפשו אותו בהכרח, בפסגתו של הר או במעמקי יער. חישבו  על הרגע ועל המיסתורין של הזמן.
ולכן אני אומר לכם שיראת השמיים האמיתית של יהודי קשורה לרגישותו לזמן. כל רגע הוא קדוש ועל כן הוא קורא לנו להענות לו כפי שהוא. נפלא כל כך לחיות ! זו שמחה אמיתית  להיות בן דורו של הקב"ה ! אך, מעטים מאתנו שמים לכך לב, לא כן ?
זוהי משמעות הקיום : להיות בן דורו של הקב"ה.
כל רגע הוא הזדמנות, הזדמנות אין סופית, להיטב, להשיג וליצור."


                                                                 גמר חתימה טובה
                                                                          ג'ף