רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה




נהוג להאשים את המדע החילוני ואת הפילוספיה האנטי דתית בדחיקת רגליה של הדת מן החברה המודרנית ובהעמת זוהרה. נכון יותר להאשים את הדת עצמה בתבוסותיה. הדת שקעה לא משום שהופרכה, אלא משום שהפכה לבלתי רלוונטית, משעממת, מעיקה ותפלה. כאשר עיקרי דת תופסים לגמרי את מקומה של האמונה, כאשר מצוות אנשים מלומדה באה במקום עבודת אלוהים וכאשר ההרגל תופס את מקום האהבה, כשמתעלמים מן המשבר של ימינו בגין תפארתם של ימים עברו, כשהאמונה היא דבר העובר בירושה ולא מעיין מים חיים, וכאשר הדת מדברת רק בשמה של סמכות ולא בשם החסד - אזי המסר שלה הופך לחסר משמעות.
          א.י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 3

במהלך חייו, ואולי צריך לומר בערוב ימיו, אמר השל דברים הפוכים לטענה המופיעה לעיל לפיה יש לתלות את עיקר "האשמה" בירידת קרנה של הדת*, בדת עצמה ולא בגורמים חיצוניים*. על כל פנים, השל סבר שאין להיבהל מאמירת דבר והיפוכו. עקרון הקוטביות אליבא דהשל הוא עקרון יסוד בהוויית העולם.^
שתי דמויות מופת הנחו את השל בחייו, וכל אחד מהם משך לכיוונים שונים : הבעל שם טוב והקוצקר. בהקדמה לספרו ביידיש על הקוצקר, שחלק ממנו פורסם לאחרונה בתרגום לעברית, אומר השל: 

"אני חייב להתוודות על כך שבמשך כל חיי אני מתלבט אם להיות חסיד דרכו של הבעל שם טוב או חסיד דרכו של הרבי מקוצק. ישנם רגעים בחיי - ימחל לי ה' יתברך על חוצפתי - שבהם אני חושב ומרגיש כחסיד קוצק. הרוחניות שבדרכו של הבעל שם טוב משתקפת ברבים מספריי. אך כתיבתו של הספר הזה גם היא צורך חיוני בחיי."
 א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 7-6

דמויות מופת ממלאות תפקיד חשוב בעיצובה של חברה. מי הן דמויות המופת שעומדות היום לנגד עיני החברה הישראלית ? האם בכלל אפשר לדבר על חברה ישראלית היום כ"מקשה אחת" ? או שצריך לשאול את השאלה לגבי כל "מגזר" בחברה הישראלית בנפרד ? אני בכוונה משאיר את השאלות האלו פתוחות. השל וישעיהו ליבוביץ , שניהם ניסחו את דבריהם בנחרצות רבה, אך שניהם לימדונו כי יש להיות חשדן בענייני הרוח והאמונה, כלפי תשובות נחרצות שמציגות עצמן כתשובות מוחלטות. 

השל : בדברים העומדים ברומו של עולם התמיהה היא התשובה.
ליבוביץ: [ישנם ענינים לגביהם] "ניתן לומר ולא לשם הגזמה שחיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם."

נסיים, באיחולים בשני עניינים ארציים: איחולי הצלחה ללוחמי האש ולכל מי שפועל לצידם לכיבוי השריפות שפרצו ו/או הוצתו ברחבי הארץ. וכן ברכות להפועל באר שבע על הניצחון המזהיר אמש על אינטר.

שבת שלום
     ג'ף







* ראו בראיון עם קרל שטרן https://www.youtube.com/watch?v=WjDNPwVEHdE

^הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א) הוצאת שונצין, עמ' 50

י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקמון, עמ' 130

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

we must always remember ( r draft)


We must always remember that the Bible is not a book composed for one age, and it significance cannot be assessed by the particular standards of one generation.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 270 - 271


We must always remember the words of Isaiah 29:13: 'This people draw near with their mouth and honor Me with their lips. while their hearts are far from Me, and their fear of Me is a commandment of men learned by rote.'

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 328

אני לא יודע אם היינו צריכים את טראמפ כדי לדעת שהמציאות הזויה...בין כך ובין כך ....

יום חמישי, 17 בנובמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ז


בשבוע שעבר אמר לי  חבר: "ציפיתי שתכתוב על לאונרד כהן."
גם אני ציפיתי, אך הידיעה על מותו הגיעה כשהטור היה כבר כתוב, ודילן הופיע בהתחלה, והלוגיסטיקה של התיקונים המתחייבים היה פרוהיבטיבית.
דבר עברית בנאדם.
על כל פנים, במהלך השבוע כתבתי כמה דברים כהקדמה לקליפ שמופיע להלן.
הבוקר ראיתי סרטון ממיאמי בו מראים שעסקים בבעלות יהודית שם, סומנו ככאלה. על המדרכה בפתח העסק נצבע הכתובת BDS.
ראו נא חבריי וחברותיי. אף אחד לא יודע מה יילד יום, ולעולם לא ידענו.
יש, אבל, דברים, הרבה דברים שהם בבחינת אותות אזהרה שאסור לעבור עליהם לסדר היום.
יש גם דברים, הרבה דברים לצערנו, שקורים, שהם בבחינת דברים רעים. וגם עליהם אסור לעבור לסדר היום.
וכך, ועל רקע עוד כמה דברים, ערבוביה של שמחות ובשורות רעות, בשורות רעות ושמחות, אולי צריך לומר, ניגשתי ל"מדף השל" בספריה שלי, להוציא משם את Passion For Truth הספר האחרון של השל, ( באנגלית ) על מצבו הקיומי של האדם, לעת הזאת, לאור תורתו של הקוצקר ויצירתו של קירקרד.
הספר לא היה במקום.
פעלתי מהר, ללא היסוס, בהחלטיות :-) ולקחתי מהמדף את הספר "קוצק" שזהו תרגום לעברית של חלק מהספר האחרון - שני כרכים - שכתב השל ביידיש על תורתו של הקוצקר.
פתחתי את הספר - ועיני נחתו על הקטע שלהלן:
"לא כל בני האדם נלושו מאותו הבצק, וכל אחד משיג השגה רוחנית לפי דרך חייו. 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (דברים יא, כו) - הפסוק פותח בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים, שכן התורה ניתנה בשווה לכולם, אך לראות את התורה - רואה כל אחד לפי דרך חייו.
הרבי מקוצק נהג לחזור על אמרה של ר' שמחה בונים:' מתן תורה התרחש בחג השבועות, ואולם  קבלת התורה מתרחשת בכל יום. נתינת התורה הייתה בשווה לכולם, קבלת התורה לא הייתה בשווה, אלא כל אחד לפי השגתו.'
מהו האידיאל שעל כל יחיד לשאוף אליו ? ' וספרתם לכם ' ( ויקרא כג, טו)  - ראוי שכל יהודי יעשה מעצמו ספר, שכל יהודי יהיה ספר, לכך גם האמרה: ' אורייתא וישראל כולהו חד'. זהו סוד האינדיווידואליזם: שכל הכמיהות, כל השאיפות, כל התשוקות של האדם תהיינה צרורות בנקודה אחת."*
לאונרארד כהן זצ"ל:



יהי זכרו ברוך

שבת שלום
    ג'ף


א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 142- 143, הערות השוליים הושמטו

יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ז


"Most of the time
My head is on straight
Most of the time
I’m strong enough not to hate
I don’t build up illusion ’til it makes me sick
I ain’t afraid of confusion no matter how thick
I can smile in the face of mankind
Don’t even remember what her lips felt like on mine
Most of the time"

- Bob Dylan

בוב דילן, אם להאמין למה שהוא אומר, מתמודד עם בוקה ומבולקה, טוב יותר מרובנו, וודאי טוב יותר ממני, רוב הזמן.

"לך לך", אומר הקב"ה לאברם, "מארצך וממולדתך ומבית אביך". אברם , כמו כולנו, נמצא בכל רגע נתון במקום פיזי אחד, ובמקום אחד בלבד. מבחינה רוחנית, לעומת זאת , אנחנו יכולים להיות במקומות שונים בעת ובעונה אחת, ואף ב"מקומות" סותרים זה את זה. ארץ, מולדת ובית אב הם מקומות שלאברם יש זיקה אליהם - כפי שנאמר במפורש - הארץ שלך, המולדת שלך והבית של אבא שלך. את כל אלה, הוא נדרש - ואולי מתבקש - לעזוב. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".    ולאן ? "אל הארץ אשר אראך". לא אל מקום גאוגרפי מסוים או מוגדר - "תתחיל ללכת", אומר הקב"ה לאברם "אל הארץ אשר אראך". המילים הללו הזכירו לי פסקה מדברי י. ליבוביץ שבו הוא דן בהבחנה בין הקשרים של האדם אל עצמו ואל חברו, הקשרים שמבוססים על "ליבו ועיניו" של האדם, לעומת הקשרים של האדם עם אלוהיו. 


"והנה הפסוק שלנו 'לא תתורו אחרי לבבכם' - זו השלילה של העקרון של קאנט [שההכרעה המוסרית של האדם היא הכוונת רצייתו כפי הכרתו את עצמו, את חובתו]; 'לא תתורו אחרי עיניכם' - זו השלילה של העקרון של סוקרטס [שההכרעה המוסרית של האדם היא בהתאם להכרתו והבנתו את העולם שהוא חלק ממנו]; וההנמקה ניתנת מיד: 'אני ה' אלוהיכם'. כל ההכרעות המוסריות, בין אלה של סוקרטס ובין אלה של קאנט, נובעות מתוך זה שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני האדם: הסדר יחסיו לבני- האדם היא הכרעתו המוסרית. האמונה הדתית מושתתת על כך שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני אלוהים, ועשיית חובתו לאלוהיו היא המנחה אותו....ההכרה 'אני ה' אלוהיכם' מוציאה את הכרעת האדם מתחום עולם הערכים האנושי, ומציג אותו בתחום היחסים בין האדם ואלוהיו."#

יהדותו של ליבוביץ היא יהדות קיצונית, כמעט, הייתי אומר, יהדות של "או - או". אמונה בקב"ה מול אמונה באדם, ושני אפיקים אלו, לעולם אינם נפגשים במישור האידאי של ליבוביץ.  גם יהדותו של השל היא יהדות קיצונית, על אף שבמבט ראשון, אנחנו יכולים לחשוב שלא כך הוא. ואולי צריך לומר שהיהדות היא קיצונית. נקודה. הדרישה שהתורה שדורשת מאתנו : "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" היא דרישה קיצונית. נקודה. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

ובכל זאת, מסתבר, כשמסתכלים על המכלול, על הלכה ואגדה כמקשה אחת שאינה ניתנת להפרדה, מתקבלת תמונה הרבה יותר רכה, ופחות קיצונית. רכות זו אינה באה לביטוי בהגותו המילולית של ליבוביץ, אך כן באה לביטוי בהגותו הכללית אם לוקחים בחשבון גם את מכלול חייו, עמדותיו בנושאים אקטואליים והסבר הפנים היפות שבו קיבל את מי שדפקו על דלת ביתו כדי להתייעץ איתו ( לרבות הח"מ). 

רכות וקיצוניות , קיצוניות ורכות, כמו קטבים רבים אחרים אנחנו צריכים לשניהם. "הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים" אמר השל. "המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה."*

רכות עולה מהתאור להלן של  שיחה שקיים א"ח אלחנני עם השל^:


"שעה ארוכה ישבנו בגינת 'המלך דוד', מול החומה, וזהרי- שקיעה נצנצו. לא נתכוון ההוגה אלא לאמירת שלום אגב ביקור חטוף לרגל כינוס האיגוד העולמי של בתי-כנסת בירושלים. וראה, הפליגה השיחה לעתידה של היהדות, עיניו טובות ותווי פניו רגועים" 
קטעים מדברי השל בשיחה הזאת מובא להלן:

"אמר ההוגה: למרבית הצער, אדם בקטנותו עומד. דור ללא אמונה וללא דת לא יסכון להתעלות בספירות העליונות של הרוח. אדם מהלך בעולם זה ודופק על לבבות אטומים. לכאורה, אותה שמש מקדם קדמתה, אותם פרחים, אותם הרים - אך מה שונים הם היום, מה נכרים הם ללב. אנו מקלים ראש בערכים. והרי הכוח המעורר את האדם בהכרעותיו היא מידת הזדהותו עם עמו ועם האנושות. חיי אדם חייבים להיות בעלי שלמות של צורה וייעוד באחד, 'חיי עולם נטע בתוכנו'.
- היש תקוה לצאת מן המבוכה ?
- מי ידע. ניכרת אמנם התעמקות בהווית העולם , במסורת הדורות. עובדים קשה - אלא 'משהו' חסר...מה חסר ? הרבה דברים חסרים ! אמריקה עדיין בראשית דרכה עומדת. עוד לפני שני דורות היתה זו אומה טלואה ממהגרים, כור-היתוך של יוצאי עמים שונים מכל הגוונים. אכן, חסרה אמריקה הרבה דברים. עדיין לא עמדה ארץ רחבת -ידיים זו על התמורות החדשות הנושבות בספירת הרוח. עדיין חושבים הללו בקטגוריות של האופטמיזם השטחי של ראשית המאה. ודאי, ניכר משב-רוח חוזר כלפי הדת. ראוי היה שאף מדינת ישראל תתן יותר דעתה לצד הדתי. אזני העולם כרויות למשב זה. התחושה הדתית מתחילה בהכרה שהאדם אינו רק כלי קבלה, אלא הוא נדרש גם לתת, זה רגש החובה לעשיה. תקומת מדינת ישראל מה באה ללמדנו, היא מאירה באספקלריה סוציולוגית והיסטורית, ממאור כוחו של הלוחם העברי, שהקריב קרבנות רבים. אך מעל לכל עומד הנס הדתי, בל ניתן לחוסר הפרספקטיבה לסנוור עיניים. רבים חשים  שהם חיים בתקופה אפוקליפטית. אנסה להסביר דברי: לפנים הורה אב לבנו: שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, שים לבך, לכשתגדל יפארו חייך. ואילו היום משיב הבן: אבי, מה לי אלו, מי יודע מה ילד יום - זה היאוש הגדול המקנן בלבבות. אף הספרות לקתה בהפרזות ובהדגשת היאוש. אנו  חיים בדור של שוחרי האבסורדיות, פולחן האבסורדיות, כוחה של היהדות היא לא רק במצוות-עשה ולא-תעשה, אלא בזהותה של המחשבה עם המעשה. לא רעיון שבהפשטה כגויים, אלא הצמדת הערך לקיומו. למשל , אומר יהודי 'כבוד האדם'; מה משמעו ? חז"ל אמרו: 'מוטב שיטיל עצמו לתוך כבשן-האש ואל ילבין פני חברו ברבים'. זו תורת היהדות. זה כבוד חבר. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא ערך שקיומו בצדו. השבת היא זכר למעשה בראשית."
 ובהמשך :

"דת ישראל אינה נוסחה, אלא חיים החדורים ברוח השם. כל אדם מישראל חייב להתנסות באימתה המרטיטה של עקידת-יצחק. אין התרחשות זו באה בחטף. השתכנעותו המדומה של עובד-האלילים מכוחו של האליל, באה בן-רגע, אך רגש ההזדהות עם מלך מלכי המלכים מתהווה בנפש האדם במשך שנים ויובלות. אמונה מעוררת כמיהה לאמונה בלא הרף, תהליך לאין סוף. הבעיה הגדולה בחיי האדם היא - אם עליו להאמין באלוהים חיים. הבעיה בחיי האלוהים היא - אם להאמין באדם. אין זו שאלה אם יחליט האדם להכיר באלוהים. אלא שקיומנו עיקר הוא למטרות האלוהים. אין אנו צריכים להעיד כי אלוהים חיים, אלא שהאדם אינו חדל מן העולם."

ואלחנני מעיר בסוף "שיחה" זו : "אולי זו עיקר תורתו של אברהם יהושע השל - לפדות את האדם מאימת הבדידות, לנתק אזיקיו מן היאוש ומן האבדון."

שבת שלום
    ג'ף


# ישיעהו ליבוביץ, "הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון, 1988 עמ' 93-95
*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269
 ^"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, השיחה השניה עם א"ח אלחנני, עמ'  40 -42

יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ז


"Now everything’s a little upside down, as a matter of fact the wheels have stopped
What’s good is bad, what’s bad is good, you’ll find out when you reach the top
You’re on the bottom"

- Bob Dylan , Idiot Wind

מתוך ה"מי השילוח" על הפרשה:

"אלה תולדות נח וכו' עשה לך תבת עצי וכו'. ענין התיבה, שנתן ה' יתברך עצה והגנה לנח עד שעברו ימי הזעם, וכן לכל מי שלא נזדכך לבו עדיין יוכל ללמוד עצות איך יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם, וכן  אמר חז"ל ...אם רואה אדם שיסורין באין עליו ירוץ לחדרי חדרים של תורה והיא נותנת  לו עצה איך להנצל. וענין התיבה הואעפ"י מה דאיתא בגמ' [פסחים קיג:] שלושה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ואינו משתכר ומי שמעביר על מדותיו, מי שאינו כועס היינו שאינו מראה שום כעס בפועל , ואינו משתכר היינו שיש לו ישוב הדעת ומכיר ומאמין בבורא עולם, ומי שמעביר על מדותיו, היינו שמסיר הכעס גם מלבו שלא יהיה בלבו שום תערומת על חבירו. ועל אלו השלושה מרמז התיבה, עשה לך תיבת עצי גופר היינו שלא תכעוס, כי גפרית מורה על כעס וזה עשה לך תיבת עצי גפר היינו שתסגור את הכעס ולא תכעוס בפועל. קינים תעשה את התיבה היינו שלא  תשתכר רק תהא בישוב הדעת, כי קנים הוא חדרים כמו מי שיש לו חדרים הרבה צריך שיהיה לו ישוב הדעת לידע מקום כל חדר ותשמישו, וגם מסכת קנים מורה על זה ולכן מי שאין לו ישוב הדעת ולב טהור אינו מבין לאמיתם את עומק ד"ת הנמצא במס' קנים. וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר, היינו שתכפר מעומק לבך, שלא ישאר בלבך רושם מכעס על חבירך. והשיעורין מהתיבה הם אותיות לשון, ג' מאות אורך וחמשים רוחב ולמד קומה, והיינו שלא יהיה לך לשון שקר. וגם אלו השיעורין הם נגד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, למ"ד אמות גובה כנגד בכל לבבך, נ' רוחב נגד בכל נפשך וג' מאות אורך נגד בכל מאדך, כי מאד היינו בכל מה שיוכל האדם לשער בדעתו ולהוסיף, וע"ז רומז אות הש' כי הש' היא אחרונה שב"ב כי סוד התורה הוא כמוס לעולם הבא ולכן בכל מקום שרצו חכמים לגזם גזמו כשלש מאות כמו [חולין צ':] ג' מאות כור, וג' מאות כהנים שבמס' מדות פ"ג מ"ת. צוהר תעשה לתיבה היינו שתדע כי הכל בידי שמים, כי צוהר היינו בהירות וידיעה. ואל אמה תכלנה מלמעלה, היינו שתצמצם בכל קבלות השפעה שלא תהיה רעבתן. ופתח התיבה בצדה תשים, היינו כמו שמבואר על פסוק [תהילים ל"ד, ט"ו] בקש שלום ורדפהו וכמו שאיתא במדרש,...בקש שלום ממקומך ורדפהו ממקום אחר היינו מצדך ומכחך לא יהיה שום מניעה לשלום, אך גם לרדוף אחר חבירו לקרב את עצמו לחבירו גם זאת אין מהצורך כי בכל דבר נמצא ספק כי יוכל להיות שזה אינו ראוי לבא אל ביתך, אך לדחותו ג"כ אינו רשאי, וזה פירוש בצדה תשים לא בפירסום. תחתיים שניים ושלישים תעשה, היינו שנצטוב נח לידע איך להתנהג עם ג' בניו בכל אחד לפי מדרגתו, עם חם כפי מדרגתו היינו תחתיים שתדבר עמו רק לפנים ועם יפת שניים ועם שם שלישים, היינו שתדבר עמו מעומק הלב וכל סודותיך תגלה לו. וכל זה היה עצות לנח קודם שנשלם איך יסתיר עצמו, כי מיד כשיצא מן התיבה שאז היה השלמתו אז עשה היפך מאלו הדברים כמ"ש וישת וישכר וכעס על חם ולא עבר על מדותיו, כי כשאדם נשלם אז מותר להתפשט, כי אז הכל רצון ה'."

שבת שלום
    ג'ף

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016