רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 30 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ב

הפעם, אני מציב במרכזו של "אלו דברים" השבועי, פוסט שהצבתי השבוע בבלוג המוקדש לעיון בהגותו של אברהם יהושע השל. יש בדברים שלהלן, חומר למחשבה למכביר, לעניות דעתי, עבור כולנו.


חביבה המסורת העממית היהודית ורב ערכה, אבל מוכן אני להודות שמצויים בה במסורת זו כמה דברים שממלאים אותי בושה, כמו, למשל, הוראת הלוואי של השם 'מלמד'. שם זה נרדף לביש-מזל, ויש בכך פשוט משום חילול הקודש, משום התכחשות לרוח היהדות, כי בתורת היהדות אין משימה נעלה מזו של מורה התורה. כך נהג עמנו תמיד. אין אנו חוגגים זכרם של מלכים וגיבורים, אלא של מורים- משה רבנו ורבי עקיבא. המורה היה ויהיה עמוד התיכון בחיי האומה היהודית.

והנה נולדה בימינו נטייה להתעלם מעובדה חשובה זו. ראוי, לדעתי, לכנות את הנטייה הזאת בשם ,'מוסדיות', כי מעלה היא את חשיבותו של המוסד על זו של המורה. והמוסדיות היא צורה חדשה, מודרנית, של עבודה זרה. בניגוד לנטייה זו, הייתי מטעים שאפילו בית הכנסת אינו מרכז החיים היהודיים, ואלה האומרים כך אינם אלא חוזרים על רעיונות הזרים למסורת היהודית.

במרכז היהדות עומד המורה. אף הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה. מכאן האחריות המרובה המוטלת על המורה. אין לדמות חיים יהודיים בלי מסירותם וחריצותם וחוכמתם של המורים שלנו, ואין ערוך להישגיהם ולזכויותיהם של המורים במאמץ לקיום היהדות באמריקה. אבל הגיעה השעה לחזור ולבחון את המטרות ואת היסודות של הפילוסופיה החינוכית שלנו. בתורת הקדמה לבחינה חדשה זו רוצה אני להתריע על שלוש מגמות בחינוך היהודי המודרני והן : רודנות, אפולוגטיקה, וביהייביוריזם דתי.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 231-232, גם כאן בחר דרור להכתיר את הדברים של השל בפרק זה בספר, באנגלית. טרם מצאתי את המאמר באנגלית בשם זה, הדברים שיובאו להלן באנגלית הם ממאמר שנקרא "חינוך יהודי" שמופיע בכרך "אי הבטחון של החירות".אין הם זהיים לתוכן הנ"ל בעברית אך  רוח הדברים תואם את רוח הדברים שבפרק הנ"ל בספרו של דרור . וראו הערת השוליים של דרור בפתח הדברים בעברית.


     It is as individuals, not as members of a mass-mind that we are asked to observe mitzvoth. Mitzvoth are folkways in an extremely limited sense. Indeed, folkways cannot be regarded as our ideals or standards of behavior. There was once a folkway to worship a golden calf, to worship a Baal. What of the folkways which have been developed among the Jewish people of America ? Does sending mezuzoth to the soldiers in Korea as a good luck charm express the spirit of Judaism ?  We cannot accept social approval as a standard for good and evil or for Jewish authenticity, for the Jewish people may be wrong, just as the individual may be wrong. A group may often act as accumulated selfishness, as the seat of demonic forces. 'Right', according to an official proclamation of the German government under Hitler, 'is what is useful to the German people.' But what is useful to the group may still  be wrong and evil. Only false prophets flatter the pride of the people. The true prophets rebelled against folkways, against that which the group preferred.

A.J. Heschel, Jewish Education, in The Insecurity Of Freedom, FS&G, p 225


כאמור, הדברים לעיל פורסמו השבוע בhttp://joshuaheschel.blogspot.com/

להלן הגרסה שבעברית לדברים באנגלית הנ"ל של השל , כפי שמופיעים בעמ' 235-236 בספר "אלוהים מאמין באדם" בעריכת ובתרגום דרור בונדי :

"היהדות היא רק מקצתה אוסף של מנהגי עם; ברובה היא שיטת מצוות שניתנו לאדם מישראל כחובות יחיד. אי אפשר לנו להעמיד את הנוהג העממי כאמת מידה להליכות חיינו. העם נהג פעם לעבוד לעגל הזהב, להשתחוות לבעל. מנהג 'כפרות' הוא עניין שאין לראותו כעיקרה של יהדות. וכן גם מנהגים  שצמחו בקרב יהודי אמריקה.< בהערת שוליים מעיר כאן בונדי ש "בנוסח האנגלי נוסף כאן המשפט: 'האם שליחת מזוזות לחיילים בקוריאה כקמע למזל מבטא את רוח היהדות', ובהערה נוספת הפניה להתנגדותו החריפה של הרמב"ם לראיית המזוזה כקמע"> אין לנו לקבל את הסכמת החברה כאבן בוחן להבדיל על פיה בין טוב לרע, או לקבוע על פיה את האותנטיות היהודית  של מנהג מן המנהגים, כי גם העם, כמו כל יחיד, עלול לשגות. הקבוצה עשויה לעתים קרובות לפעול ברוח אנוכית מקובצת, או כמשלחת מלאכים רעים. על פי הצהרה רשמית של ממשלתו הגרמנית של היטלר, "'צודק' הוא מה שמועיל לעם הגרמני". ואולם, מה שהוא שימושי לקבוצה עלול להיות בכל זאת לא צודק ומרושע. רק נביאי שקר חונפים לו לעם לגאוות עצמו. נביאי האמת נלחמים במנהגי העם, בועטים בכל החביב על החברה."

 "מה שהוא שימושי לקבוצה עלול להיות בכל זאת לא צודק ומרושע. רק נביאי שקר חונפים לו לעם לגאוות עצמו."

                                                    שבת שלום
                                                        ג'ף 

יום ראשון, 29 בינואר 2012

יום שלישי, 24 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת בוא תשע"ב

הטיעון האילטימטיבי בעד שירת נשים ונגד גזענות  להלן בשיר של ננסי גריפית' - "החיים קשים"
"אם נרעיל את ילדנו בשנאה - חיים קשים זה רק מה שיידעו", שרה גריפית'
המילים - של ננסי גריפית'  והתרגום (שלי) - אחר הקליפ



It's a Hard Life Wherever You Go  / Nanci Griffith
I am a backseat driver from America
They drive to the left on Falls Road
The man at the wheel's name is Seamus
We pass a child on the corner he knows
And Seamus says,"Now, what chance has that kid got?"
And I say from the back,"I don't know."
He says,"There's barbed wire at all of these exits
And there ain't no place in Belfast for that kid to go."

Chorus
It's a hard life
It's a hard life
It's a very hard life
It's a hard life wherever you go
If we poison our children with hatred
Then, the hard life is all they'll ever know
And there ain't no place in (Belfast) for these kids to go
(Chicago)
(this world)

A cafeteria line in Chicage
The fat man in front of me
Is calling black people trash to his children
He's the only trash here I see
And I'm thinking this man wears a white hood
In the night when his children should sleep
But, they slip to their window and they see him
And they think that white hood's all they need

Chorus

I was a child in the sixties
Dreams could be held through TV
With Disney and Cronkite and Martibn Luther
Oh, I believed, I believed, I believed
Now, I am a backstreet driver from America
I am not at the wheel of control
I am guilty, I am war I am the root of all evil
Lord, and I can't drive on the left side of the road

Chorus
החיים קשים  - היכן שתלכו / ננסי גריפת'
אני נוסע מטרטר מאמריקה
נוהגים שם בצד שמאל של הכביש ברחוב המפלים
האוחז בהגה , שמו שיימוס
עברנו בפינת הרחוב ילד אותו הוא מכיר
ושיימוס אומר : מה סיכויי אותו  הילד ?
ואומרת אני מאחור: אינני יודעת
והוא אומר: גדרות תיל מוצבים בכל היציאות האלו
ואין מקומות בילוי בבלפסט לילדים

(פזמון) 
החיים קשים
החיים קשים
החיים קשים מאד
החיים קשים היכן שתלכו
אם נרעיל את ילדנו בשנאה
אז חיים קשים זה רק מה שיידעו
ואין מקומות בילוי בבלפסט לילדים 
האלו

טור למזנון בשיקגו
הגבר השמן לפניי
אומר לילדיו על שחורים שהם "זבל"
והוא הזבל היחיד שרואה אני  כאן מלפניי
ואומרת אני לעצמי שחובש הוא ברדס לבן
בצאתו בלילות כשילדיו ישנים
אך מציצים הם מחלון הבית ומבחינים בו בצאתו
ועוד יחשבו שדי להם באותו ברדס הלבן

(פזמון)

בת הייתי בשנות הששים
כשחלומות עוד נצפו בטלויזיה
עם דיסני וחיים יבין* ומרטין לותר קינג
או האמנתי האמנתי כמה שהאמנתי
כעת אני נוסע מטרטר מאמריקה
ואינני אוחזת בהגה
אני אשמה ואני מלחמה ואני שורש הרע
אלוהים אינני יכולה לנסוע בצד שמאל של הכביש

(פזמון)


*במקור מופיע שמו של שדר החדשות האמריקאי האגדי קרונקייט ובתרגום הרשיתי לעצמי להחליפו בגרסה הישראלית שלנו לתפקיד זה; ה"ברדס הלבן" מכוון לקבוצה של גזענים לבנים קיצוניים בארה"ב בשנות הששים שבין היתר, רצחו שחורים והעלו בתיהם באש באישון לילה ; הרשיתי לעצמי גם לערבב כאן בעניני מגדר משיקולי מקצב ועוד 


                              שבת שלום
                                   ג'ף

יום רביעי, 18 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ב



א. אני מציע את גורי אלפי כמועמד לפרס ישראל.
ב. אני משוכנע שגורי ושאר חברי הצוות של "מצב האומה" הם חסידי פשיסחה, וקוצקאיים אמיתיים
ג.  למי שאין לו טלויזיה, או שיש לו טלויזיה ואין לו חוש הומור, ולא יודע על מה אני מדבר - זו בעיה.
ד. עינב גלילי עצמה דברה על - די. נסחפת...
ה. מה זה עם האותיות אל"ף - בי"ת האלה ?
ו. בואו נחזור לדת שלנו מהשבוע שעבר  ל"טד".
ז. על פני 234 עמודים פורסים 11 שופטי בית המשפט העליון את הנמקותיהם בבג"צ 466/07  , זה בכה וזה בכה, מדוע אין לפסול את "חוק האזרחות" או מדוע יש לפסלו. לפסה"ד במלואו ראו

 http://elyon1.court.gov.il/files/07/660/004/o30/07004660.o30.pdf
אביא כאן את דברי ההקדמה של כבוד השופט ניל הנדל, הנוגעים למורכבות הסוגיה ולמגבלות ההליך השיפוטי במקרים שכאלו :

"נוכח מועד הצטרפותי למותב לאחר סיום שלב הטיעונים בעל פה נפל בחלקי, כ"בנימין" בהרכב, לעיין שוב ושוב בחוות דעתם של חבריי. חשתי שהכרעות חוקתיות קשות מפיקות את המיטב מעבודת השופט ובה בעת חושפות את החולשה במלאכת השפיטה. ההנמקה בחוות הדעת השונות היא עשירה, מגוונת, יצירתית, ואף אישית במובן החיובי. אך השיטתיות בדרכי הבדיקה אינה מסתירה כי ההכרעה רחוקה מהאגף המתמטי ומעולם שבו יש תשובה אחת נכונה וברורה שבכוחה לשכנע את כל הדנים בסוגיה. כדברי הרמב"ן:


"יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב [=בדרך כלל] קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות [=מתמטיקה]" (רמב"ן, הקדמה לספר מלחמות ה').


מצאתי נחמה בדברי ערוך השולחן (נכתבו ברוסיה בסמוך לתחילת המאה ה-20):


"וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבא, זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה, וכל התורה כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות, ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, ערוך השלחן, הקדמה לחלק חושן משפט).


אכן, לעתים ההרמוניה עשויה להיווצר לא מן ההתאמה בין קולות המקהלה, אלא מהמרחק שביניהם."

ח. בוב דילן אמר :

בשעות אפלות רבות
מחשבה עליי מעיקה
על-כך שישו הנוצרי
נבגד בנשיקה
אבל תצטרכו להחליט לבד
למרות שאתם לתשובה ממני כמהים
אם יהודה איש קריות
היה לצדו אלוהים
ט. שיימוס היני כותב על צ'סלוב מילוש את הדברים הבאים:

Milosz is a great poet and occupies his place in the twentieth-century pantheon because his work satisfies the appetite for seriousness and joy which the word 'poetry' awakens in every language...He helps the rest of us to keep faith with those moments when we are suddenly alive to the sweetness of living in the body, and yet he won't absolve us of the responsibilities and penalties of being part of the life of our times.
מילוש הוא משורר גדול ותופש את מקומו בשורה הראשונה של משוררי המאה העשרים כיוון שעבודתו מספקת את התאבון שהמילה "שירה" מעוררת בכל שפה שלא תהיה, לרצינות ולשמחה...הוא מסייע לכולנו להאמין באותם הרגעים בהם חיים אנו את מתיקות החיים בתוך גוף מחד גיסא ואין הוא מוכן לפטור אותנו מהאחראויות והקנסות שמתלויים להיותנו חלק מחיי התקופה.  ( מתוך מאמר של היני  על מילוש בקובץ finders keepers)

י. דברים מרתקים כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו "חיי עולם" על פרשת השבוע. בדיון על דמותו של פרעה, אומר הרב שטיינזלץ: "...הדמויות של הרשעים  הן מרתקות לא פחות , ואולי אפילו יותר, מאשר אלו של הצדיקים.אפשר להבין אותם באופן מלא הרבה יותר מאשר הצדיקים. ייתכן שכל אחד שלומד במקרא מרגיש שתכף ומיד הוא יכול היה להיות נביא, אבל מהרגשה זו  ועד להשגה שלמה של העניין ישנו הבדל גדול ומשמעותי, וללא ספק, את הרשעים קל לנו הרבה יותר להבין בהבנה של שלמות הנפש. משום כך, לדמותו של פרעה יש משמעות רבה יותר עבורנו, וחשוב לנסות ולהבין את דרך התנהלותו ותגובותיו."  ראו הדברים במלואם, בעמ' 127 -135 לספר.

                                     שבת שלום
                                         ג'ף

יום ראשון, 8 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ב


יש אומרים שקם מלך חדש בישראל. לפיד שמו, נרו יאיר. *
אני מבקש להפנות את תשומת הלב לדת חדשה, שגיליתי לאחרונה. דת חובקת עולם, שנונה, חכמה, מאירה, יש בה תורה שבכתב והרבה תורה שבעל פה. לדת הזו קוראים באנגלית ted ובעברית טד.
ראו כדוגמית הרשומה להלן בבלוג זה " אלו דברים על הצלחה".
בנימה קצת יותר רצינית, אני מבקש להפנות לדבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע. מתוך ספרו "חיי עולם" הוצאת שפע-מגיד, בעמ' 120-119:
"הסיפור הגדול והמרכזי בספר שמות הוא בוודאי סיפור יציאת מצרים: השהייה בגלות ותהליך היציאה ממנה. יציאת מצרים היא עניין מרכזי לא רק בספר שמות, אלא בחיים היהודיים בכללם. כשמעיינים בסידור, אפשר לראות שאנחנו מזכירים את יציאת מצרים בכל הזדמנות - גם בזמנים שיש קשר ברור ופשוט כמו בפסח, וגם בכל החגים האחרים - בשבועות, בסוכות, בראש השנה וביום כיפור, ואפילו בקידוש מדי שבת אנחנו מציינים את זכר יציאת מצרים.
  גלות מצרים והיציאה ממצרים הן עבורנו הרבה מעבר לסיפור ההיסטורי המסוים בספר שמות, אלא מהות יסודית בתוך ההוויה שלנו. הגלות והגאולה אינן מאורע חד פעמי, אלא מאורע שחוזר שוב ושוב, גלות ולאחריה גאולה ולאחריה שוב גלות - וכך ממשיך הגלגול של עם ישראל. ביציאת מצרים יש את תבנית היסוד, את המהות הראשונה, ואחר כך אותו הענין קורה עוד פעם ועוד פעם.
  תהליכים אלו של גלות וגאולה נמצאים בהיקף גדול אף יותר,  בתשתית של העולם בכללו. לא רק עם ישראל עובר את השלבים האלו; ההוויה האנושית כולה עוברת אותם. אמנם לא באותו אופן ולא באותן דרגות, אבל אלו שלבים בסיסיים בתהליך החיים של כל אחד ואחד, בפרט ובכלל - על כל רמותיו.
  בעצם מהלך החיים הפרטי שלנו אנו עוברים בתוך המעגל הזה. יש אנשים ששוהים שישים שנה במצרים ועשר שנים במדבר, יש כאלה ששוהים ארבעים שנה במצרים וארבעים שנה במדבר, ויש כאלה שזוכים לחלוקה יותר נדיבה - הם שוהים זמן קצר בגלות וזמן רב בשלב של גאולה; אבל בכללו, מחזור החיים האנושי שייך תמיד לעניין הזה - ישנו שלב של גלות, של קשיים ושל בעיות, ואחר כך יציאה לגאולה - פריצת הקשיים והבעיות, והמעגל הזה חוזר שוב ושוב."

                                      שבת שלום
                                           ג'ף

* אין לעבור לסדר היום על ארועי השבוע בקרית מלאכי. בשלב זה יזכו הדברים להתייחסות בבלוג האחות,
http://joshuaheschel.blogspot.com/
 ראו במיוחד הפוסט מלפני כיומיים , ממאמרו של  השל "דת וגזע" שגרסתו בעברית בתרגום דרור בוני נמצאת בחנויות הספרים בימים אלו בספר "אלוהים מאמין באדם".




                       

אלו דברים על הצלחה



יום שישי, 6 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ב

אלו דברים "הסטנדרטי" לשבת זו , טרם קיבל את "האישורים הדרושים" עובר להפצה. כך או כך , בינתיים אני מפנה להרצאה הבאה. אמרו חז"ל "תלמוד תורה כנגד כולם" ולא בכדי. על פי הטענה שבהרצאה, העולם המערבי, ואנן סהדי כי זהו לרבות העולם הישראלי, סובל מטמטום ביורקרטי כבד. יש לכך תרופה, אליבא דמרצה, ואוסיף, אליבא דידי , בחז"ל.
האזינו ותהנו. אמורה להיות אפשרות להוספת כתוביות בעברית.
שבת שלום
ג'ף


יום חמישי, 5 בינואר 2012

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ב (ב)


התכוונתי לכתוב השבוע על התכנית "האח הגדול", לצאת נגד מה שנראה לי כפגיעה שיש בתכנית בכבודם האנושי הבסיסי של המשתתפים בה, וגם של הצופים בה. אבל התגלגלו הדברים כך, שאניח לנושא הזה לעת עתה, ואני רוצה להתיחס לנושא מכיוון כמעט הפוך.
צפיתי בתכנית עובדה השבוע, בכתבה של איתי אנגל על הנעשה בעולם הערבי. כפי שהדברים הוצגו בכתבה זו, הכל התחיל במחאתו של רוכל של פירות וירקות בשוק בעיירה נידחת בטוניסיה. פקחי אותה עיריה התנכלו לרוכל, הרשו לעצמם לטעום מהסחורה בלי לשלם - ממש כמו באחד מסרטי "מצלמה נסתרת"  של יהודה ברקן - אך כאן לא היה מדובר ב"קטע" למצלמה נסתרת, שבסופו יוצא הבמאי עם  חיוך כזה או אחר, צ'פחה על הגב ואומר "חייך אכלת אותה". כאן ההמשך היה שהפקחים החרימו לרוכל את  המאזניים החשמליות שלו, הוא נאבק עימם, פקחית סטרה לו בפנים וקיללה את אבא שלו... הרוכל ניגש לעיריה המקומית  שלוש פעמים כדי למחות ולקבל חזרה את המאזניים ומשלא נענה, התייצב ברחבת העיריה בפעם הרביעית עם ג'ריקן דלק, שפך על עצמו הדלק  והצית עצמו אחר שזעק  "כיצד אתם רוצים שאתפרנס !".
הידיעה נפוצה ברחבי טוניסיה ופרץ גל של מחאה, והמשך הדברים ידועים על אף שסופם עדיין לא.
כפי הדברים הוצגו בכתבה, ובמיוחד על פי דברי אחד המשתתפים בהפגנות בכיכר תחריר בקהיר, היו במצרים שתי מהפכות, בחודשים האחרונים. המהפכה הראשונה - זו אשר הביאה לנפילתו של מובארק - ניזונה מרצונם של אנשים לחירות ולחיים של כבוד. המהפכה השניה ניזונה , כפי שהדברים הוצגו , ממניעים איסלאמיים קיצוניים.
תוך כדי רישום הדברים, אני נזכר באמירתו של השל שהחירות נתונה בסכנה מתמדת, ואין היא יכולה לשרוד ללא מאבק מתמיד על קיומה.
ישנם כוחות רעים בעולם. ישנם כוחות רעים באדם. והחיים הם מאבק. מאבק במישור החברתי ומאבק במישור האישי, מאבק בין הטוב לבין הרע. ללא עירנות מתמדת, ללא משמעת, ללא להט, ללא רצון ואמונה בעדיפות הטוב על הרע, כוחות הרשע משתלטים. כך בנוי העולם.
האמנם ?
אביבה גוטלייב זורנברג פתחה בפני לא  רק את עולם תורה, אלא את עולם הספרות בכלל, עולם המילים.
השל בשיחה שנתן בפני הקהילה היהודית באוטאווה בשלהי שנות הששים של המאה הקודמת שואל: " מהי התורה ? ומשיב: מילים, עולם מלא מילים. רק מילים אבל המילים הללו חשובות להפליא... "( תרגום חופשי שלי).
פרק הסיום של ספרה של זורנברג, עוסק מטבע הדברים, בפרשה המסיימת את ספר בראשית, פרשת ויחי. זורנברג, ממקדת את מבטנו, בסיום דבריה , על המסתורין שבעולם, ועל הנסיונות האנושיים לפענח את המיסתורין הזה, ועל כל פנים ליתן לו משמעות. היא מפנה אותנו לדברי הנביא עמוס, "דרשוני וחיו" ( ה, ד) ואומרת: "מתוך המענה האנושי של האדם להעדרו של הקב"ה, מתוך המענה ללא מובן ומענה לשבריריות של העולם, נוצרים חיים"
" Out of human response to God's absence, to the unintelligible and the fragmented, life is generated "
זורנברג מפנה, להמחשת הדברים, לסיפרו הקצר של  איטלו קלבינו " נחשים וגולגלות". ספר בראשית מסתיים עם מותו של יעקב אבינו, על ספה של גלות ארוכה הצפויה לבני ישראל במצרים. אליבא דזורנברג, בהקשר לברכת יעקב לבניו,  מקור הברכה, טמון במתח שבין המסתורין ומשמעות. הדרך אל הברכה היא דרך ההתמודדויות שלנו עם אותו המתח, באמצעות המילים.
"השירה" כתב פעם, המשורר וולס סטיבנס, "עוזרת לנו לחיות את חיינו."
ייתכן.
על כל פנים, אין זהות בין תורה לבין שירה, למרות נקודות הממשק הרבות בין השניים. אברהם יהושע השל, מיזג בפועלו וביצירתו בין תורה לשירה. הוא היה גם משורר וגם תלמיד חכם. במאמר שלא נכלל בקובץ מאמרי השל שבעריכת דרור בונדי  - "אלוהים מאמין באדם" - שפורסם לאחרונה, מאמר שנקרא  "ישראל והתפוצות", דן השל ביחסים שבין מדינת ישראל והתפוצות, על רקע, "היחסים המיסתוריים שבין עם ישראל לארץ ישראל".אומר השל :


"יחס של מיסתורין קיים בין עם ישראל לארץ ישראל; יחס שהווה אתגר ליהודים במהלך כל הדורות. זהו חלק בלתי נפרד מגורלנו ומחזונו של הקב"ה לימות המשיח. לא ניתן לנתק עצמך מן הארץ בלא ויתור על מקומך בתוך הברית. אל למציאויות הפוליטיות והכלכליות של מדינת ישראל לטשטש את יחס המיסתורין האמור.
שורשי הקשר שלנו לארץ ישראל  חבויים במעמקים הרוחניים של קיומנו, במעמקים של תפילה, של זכרון  ושל מעורבות במסורת היהודית.  מה יהיו היחסים של הדורות העתידיים של יהודי אמריקה עם ארץ ישראל ? כיצד תשמר חיוניותה וחשיבותה של ארץ ישראל עבור יהודי אמריקה בעוד מאה שנים ?
לא ניתן להיות יהודי אלא כחלק מן העם היהודי. אבל אין עם יהודי ללא אלוהים וללא תורה. היהדות איננה לא חוויה ולא עיקרי אמונה - דוגמות; לא החזקה של תכונות שכליות כאלו או אחרות ולא קבלת דוקטרינה תאולוגית כזו או אחרת. היהדות היא חיים במימד של קדושה, במסדר רוחני, חיים בברית עם הקב"ה. היהדות באה לביטוי בהליכים ובהתרחשויות, במעשים ובמחשבות, ברגעי תפילה וברגעי תובנה, בתלמוד תורה ובעשיית מצוות.
אהבת ישראל כוללת בחובה לא רק את יהודי ההווה אלא גם את יהודי העבר ואת יהודי העתיד.
אין מדובר בהנפת דגלים. מדובר ביכולת להאזין לקולם של נביאי ישראל. מדובר במעורבותנו במאבקי חכמי ישראל להבנה נכונה של רצונו של הקב"ה."



                                    שבת שלום
                                         ג'ף