רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 28 בפברואר 2013

אלו דברים לשבת פרה - פרשת כי תשא תשע"ג


"שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב ..."
                                         -שלמה ארצי


האקלים הפוליטי במדינת ישראל משתנה. תובנה של היהודי מחו"ל המחישה עבורי את הדבר הזה.
(http://morethodoxy.org/ הרב קנבסקי על רות קלדרון)
 יש תקוה ויש סיכוי מסוים שהשינוי יהיה לטובה. אין לדעת. אבל נדמה כי הדעה הרווחת ש"כלום לא משתנה כאן וכלום לא ניתן לשינוי" הופרכה בבחירות האחרונות. 
אני אמנם תלמיד של פול סיימון שאמר "אחרי שינויים על גבי שינויים , אנו נותרים פחות או יותר אותו הדבר" - after changes upon changes we are more or less the same   (מתוך השיר "המתאגרף")
גם זו אמת, אבל אמיתות שונות יכולות לדור בכפיפה אחת, בעיקר כשכל אמת מכוונת לדבר מה אחר מהשני. אבל לא רק.
אמיתות שונות יכולות לדור בכפיפה אחת. זוהי אמת מורכבת. התקשורת, מתקשה להתמודד עם מציאויות מורכבות, עם מסרים מורכבים.
התעלמות מהמציאות וקריאה לא נכונה של המציאות הן תופעות מסוכנות מאד. סיפור עגל הזהב שבפרשת השבוע הוא אולי אב טיפוס לסכנה הזאת, לסכנה שבהמון המבקש לו פתרון ברור למציאות מורכבת, ו"משתגע" כאשר הפתרון מתמהמה.
עת השתוללות ההמון, גם הטובים מבינינו עלולים להנזק - ראו אהרון, אחיו של משה בסיפור הזה, כדוגמה.
כשעיינתי ב"ספר הכחול והאדום הקטן" של לייבוביץ על פרשיות השבוע, ראיתי שהוא מקדיש שם מילים לנושא האמונה. לייבוביץ הסתייג בזמנו מעבודתו של השל ( בארה"ב להבדיל מיצירתו של השל באירופה - ראו בונדי איכה , עמ' כח - כט). נדמה לי שהמשותף בין השל לבין לייבוביץ גדול ממה שנראה במבט ראשון אבל נושא זה שווה מחקר.
אומר לייבוביץ: "...דומני שאין כסדרת 'כי תשא' שהאדם יכול להימנע מלהתרשם ממנה ביותר לתפיסת עניין האמונה- הדבר שהוא הוא נושא התורה." (י. לייבוביביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקמון, עמ' 60)
אומר השל: "בא חבקוק והעמידן על אחת:' וצדיק באמונתו יחיה' ( חבקוק ב, ד) <מכות כ"ד ע"א>. ובדרך הדרש מפרשים את דברי רבא, ' בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו : נשאת ונתת באמונה ? <שבת לא ע"א> ודרשו: שתחילת דינו של בן אדם בעולם העליון היא בעניין האמונה, ברם, אצלנו המשא ומתן באמונה הוא מן הדברים שמזלזלים בהם." ("אלוהים מאמין באדם" בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, עמ' 91).
לייבוביץ :" פרשת העגל  באה ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני. במעמד הר סיני נאמר שהעם אמר: 'נעשה ונשמע'. ארבעים יום לאחר-מכן הם עושים את העגל: 'אלה אלהיך ישראל'
משמע, שהאמונה, ההכרה האמיתית באלהי ישראל, איננה מוקנית לאדם, גם לא לעם - לא לפרט ולא לכלל - על ידי השראה הבאה מן החוץ, אפילו גילוי שכינה לא הועיל. אותה אמונה, האמונה לכאורה, במעמד הר סיני, היתה אמונה מזויפת. היא היתה ביטוי להתרשמות רגעית. העם ראה את המראה הגדול, והוא לא השאיר רושם בתודעה העמוקה." (לייבוביץ שם )
השל: "חושבים שאין האמונה באה אלא מתוך היסח הדעת, דבר הנקנה אגב גררא, כאילו אין האמונה אלא סרח המעשה. מתעלמים מן העיון בעיקרי אמונה וגם באמונה עצה. ברם מה שלא יובן, איך יוכחש ואיך יאומת ? יש בנו פחד בפני כל התבוננות בדברים העומדים ברומו של עולם. עם תועי לבב אנחנו, יראי הוראה ויראי מחשבה." (השל , שם)
לייבוביץ: "משמע, שהאמונה צריכה לבוא מן האדם עצמו; אפילו גילוי שכינה איננו יכול להביא את האדם לאמונה אמיתית." (שם)
השל: "ישראל באמונתו יחיה, וזו אין פירושה אמונת אנשים מלומדה. עשה תורתך קבע <אבות א טו>, אל תעש אמונתך קבע."(שם)
ענייני אמונה ככלל, וביטוייהם בתורה כבפרשת העגל שמעוררת סוגיות כגון - מהי עבודה זרה ? משמעות שבירת הלוחות הראשונים ועוד  הם מאותם עניינים שלייבוביץ נהג לומר לגביהם ש"חיי אדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם." (שם עמ' 130)
והשל אמר בהקשר קצת אחר : "משמעות היראה היא בהבנה שהחיים מתרחשים בין אופקים רחבים, אופקים המשתרעים מעבר לחייו של היחיד, ואפילו מעבר לטווח חייה של אומה, של דור או של עידן." (אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, עמ' 59.)
השיח הזה יימשך ויימשך.
                                     שבת שלום
                                           ג'ף

יום ראשון, 24 בפברואר 2013

פרומו לדבר תורה של גודמן באפיקים בשבת פרה - כי תשא תשע"ג


הקליפ המפורסם להלן קשור לפרשת השבוע - ולדבר התורה שלי באופנים ישירים ועקיפים.
הפותרים נכון את החידה, מבין באי אפיקים,  באשר למהותם של הקשרים - יזכו בשוקולד פרה של עלית.
שבוע טוב
ג'ף

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

אלו דברים לשבת פרשת זכור - תצוה תשע"ג


"חמש מצלמות שבורות" משודר, בעת כתיבת דברים אלו, בערוץ 2.
אני נע בין מסך הטלויזיה בחדר המשפחה לבין מסך המחשב בסלון.
רואים חיילי צהל לוקחים ילד פלסטיני באישון לילה מביתו למעצר
אפשר להתווכח על התבונה שבמדיניות זו.
לטעמי לא יכול להיות ויכוח על כך,שלאפשר צילום של ארוע זה ודומיו הוא שיא הטמטום.
המצלמה, אחת מתוך חמשת המצלמות השבורות, קולטת את נסיונות צה"ל למנוע את הצילומים.
ניסיונות אלה הסתיימו בהצלחה מסחררת - מועמדות לאוסקר של הסרט הזה ואולי אף זכייה באוסקר עבור הסרט הדוקומנטרי הטוב. יהא מה שיהא גורל הסרט באוסקר, פרס ראשון על טמטום מגיע לנו.
מה לעשות ואינני יכול להביט על הסיטואציה בשטחים בצורה פשטנית, בשחור לבן.
לדרוש מן העולם  - או לצפות מן העולם - לראות מבעד לשחור וללבן - את האפור של המציאות, שלא לדבר על ה"לבן" שלנו- האם זו דרישה מוגזמת ?
ייתכן שכן.
אני חוזר למסך הטלויזיה בקטע שבו פיל, החבר של עמאד הצלם, נהרג מאש כוחותינו.
סוף סוף, לאט לאט אני מתחיל להבין את מה שעד היום לא הבנתי, את הקשר בין אמירתו של השל ש "מלחמת ויאטנאם הוא נושא דתי" - להקשר ישראלי. אבל שלא כמו השל ומלחמת ויטנאם , שהיה ברור לו מה שחור ומה לבן, מי "הטובים" ומי "הרעים" - בהקשר הישראלי הדברים, לטעמי, פחות ברורים.
הסרט מסתיים, פחות או יותר, עם תמונה של ילדים משחקים בחוף הים. "כיף בים".
טוטי אומרת לי: "שיפסיקו לפגוע בנו..."
אני נזכר בדברי הרב עמיטל על השואה : "ראיתי בוודאות את יד ה' בשואה - אבל אין לי מושג מה הוא אמר ".(זהו ציטוט מהזכרון שלי, לציטוט המדויק ראו משה מיה, "עולם בנוי וחרב ובנוי - הרב עמיטל לנוכח זיכרון השואה" ספריית הגיונות, עמ' 44)..
לנוכח המבוכה הגדולה שהיא פועל יוצא מכך שנסתרות דרכי ה', השל הדגיש את חשיבותו המכרעת של האדם כ"שותפו של הקב"ה" ואת האחריות העצומה שמוטלת על כתפיו כתוצאה משותפות זאת. יש הרבה מאד סיבות מדוע יבחר או יעדיף אדם  להתעלם מהאחריות הזאת....
כדברי שיר של קרוסבי סטילס ונאש ויאנג  49 ביי בייס (bye byes)
"49 סיבות כולן בשורה אחת , כולן שקרים..."
נסיים עם דברים שאמר הרב עמיטל זצ"ל לפרשת זכור :


"החג המזוהה עם מחיית עמלק מכונה בפינו "פורים", על שם הפור שהפיל המן. לכאורה לא מובן מדוע מדגישים את עניין הפלת הפור – מה שחשוב הוא שהמן רצה להשמיד את עם ישראל, מה זה משנה כיצד הוא בחר את היום הראוי לכך? התשובה היא, שהפור מסמל את האידיאולוגיה העמלקית, שעל פיה הכל מבוסס על מקריות, ואין שום ערך מוחלט.
התורה מצווה למחות את זכר עמלק, כיוון שהוא איבד את זכות קיומו. לכל עם ואידיאולוגיה יש תפקיד בעולם. בתוך המכלול יש מקום לכל פריט, אפילו אם הוא שלילי. אנו לוקחים את החלבנה בין סממני הקטורת, אף שריחה רע. אולם עמלק אינו חלק מן המכלול, כיוון לדידו אין שום מכלול, ואין שום ערך מחייב: הכל מותר והכל מקרי. זוהי האידיאולוגיה הכי מסוכנת והכי רחוקה מן היהדות. לכל עבודה זרה יש מכנה משותף מסויים עם היהדות, כיוון שיש בה חיפוש של הקב"ה, ואילו לעמלק אין שום מכנה משותף עם היהדות, כיוון שהוא דוחה את עצם הרעיון לחפש ערך כלשהו.
מאז שבלבל סנחריב את האומות, אין עם המזוהה עם עמלק, אולם התפיסה העמלקית עדיין קיימת. תפיסה זו מוצאת את ביטויה המודרני בזרם המכונה פוסט-מודרניזם. התרבות המודרנית דוגלת בקִדמה ובערכים נוספים, אולם הזרם הפוסט-מודרני כופר בקיומם של ערכים מוחלטים. לדבריו אין צורך לשאוף לקִדמה, ובעצם אין צורך לשאוף לשום דבר. אין אידיאולוגיה מסודרת, והכל מותר, בדיוק כפי שסבר עמלק. היהדות מכריזה אפוא מלחמה על תפיסה זו.

 מעבר לכך, בחסידות אומרים שבכל אדם ישנה מעט 'עמלקיות', והוא צריך לעבוד על עצמו כדי למחות אותה."

מתוך שיחות ראשי הישיבה למועדים באתר בית המדרש הוירטואלי  ע"ש ישראל קושיצקי במסגרת ישיבת הר עציון וראו ב http://www.etzion.org.il/vbm/sichot.php

שבת שלום ופורים שמח !
      ג'ף





יום חמישי, 14 בפברואר 2013

יום שני, 11 בפברואר 2013

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ג





"וידבר ה' אל משה לאמר:
דבר אל בני ישראל
ויקחו לי תרומה
מאת כל איש אשר ידבנו לבו
תקחו את תרומתי

וזאת התרומה
אשר תקחו מאתם
זהב
וכסף
ונחשת
ותכלת
וארגמן
ותולעת שני
ושש
ועזים
ועורות אילים מאודמים
ועורות תחשים
ועצי שטים
שמן למאור
בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים
אבני שוהם
ואבני מלואים לאפוד ולחושן

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

ככל אשר אני מראה אותך את
תבנית  המשכן ואת  תבנית  כל  כליו
וכן תעשו"

אבי שגיא, במבוא לפרק השני , לספרו "המסע האנושי למשמעות" (הוצאת אוניברסיטת בר-אילן), כותב בעמ' 49 :

"  מילן קונדרה טורח להזהיר אותנו בפני הניסיון לקרב בין הפילוסופיה ובין הרומן:
'תבונת הרומאן שונה מתבונת הפילוסופיה [....] האמנות[....] היא במהותה בלתי תלויה ומנוגדת בתכלית לוודאויות אידאולוגיות [...] היא פורמת במשך הלילה את שטוו תאולוגים, פילוסופים ומדענים במשך היום'<מילן קונדרה, אמנות הרומאן, תרגום חגית בת-עדה, זמורה ביתן תשנ"ב עמ' 148-147>. לפילוסופיה ולתאולוגיה יפים השקיפות והמוארות של היום. לאמנות בכלל ולרומן בפרט, כך טוען קונדרה, יפה מוסתרות הלילה שאינו חושף הכול  ומותיר מרחב של עמימות.
   טענה זו תקפה לשירה לא פחות ואולי יותר מאשר לרומן. השירה, לא זו בלבד שאין היא שקופה עד תום, אלא שאין לה זמן של הרומן. בניגוד לזמן הרומן, שמשתהה, מתפתח ונע בקצב דומה לקצב של המציאות עצמה, ומכאן יש בו פן של מוארות, זמנו של השיר הוא הזמן הקצר, המדוד והתחום בפסוקי השיר. לפיכך את מלוא העושר הטמון במרחב דחוס זה אפשר רק לשער, לדמיין או לעתים קרובות למוסס לכדי טענות פילוסופיות שאינן תופסות את החוויה הייחודית עצמה. משורר אינו פילוסוף המפתח עמדה מטפיזית באופן שיטתי; אדרבה, כוחה של השירה ביכולת ללכוד את מה שהאקזיסטנציאליסטים כינו 'הרף עין', אותה חווית יסוד שבמסגרתה נחשפת הוויה במילואה..."

הפרק השני הנ"ל מוקדש לעיון בשירתו של צ'סלב מילוש. נסיים בקטע שיר שלו שפורסם בעברית בקובץ  שנקרא "על גדת הנהר (הוצאת הקיבוץ המאוחד ואח' ) בתרגומו של דוד וינפלד. הקטע הוא מתוך "הרצאה IV"  מתוך "שש הרצאות על דרך השיר", בעמ' 30:

"והמציאות מה נעשה עמה ? איה היא במילים ?
תופיע להרף עין וכבר איננה. אינספור ברואים
ששמם לא נפקד מעולם. על המפה ערים
בלי הפנים בקומה הראשונה, בבית הסמוך לשוק,
בלי שניהם בין השיחים, ליד מפעל הגז."

וכנגד, ולסיים בנימה אופטימית, ארצית יותר, נזכיר את הציטוט היומי מדברי השל שאמר:


היהדות כולה אינה אלא חגיגת-חיים. הבוקר חגיגה הוא. אמנם חגיגה צנועה מאוד, אך כיצד אתה מתחיל את היום ? תפילה היא חגיגה, היא שיר. 
א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 275


שבת  שלום
   ג'ף
    

יום חמישי, 7 בפברואר 2013

אלו דברים לשבת פרשת שקלים- משפטים תשע"ג (ב)


"כל בנייה פנימית מצריכה מאתנו תהליכים ארוכי זמן."

                                                         - ר' שלמה שוק (ראו להלן)


מה בין פרדוקס לאירוניה ?
והאם ישנן מילים בעברית לתופעות הללו ?
ואם לא - מה זה אומר ?

שאלתי את עצמי את כל השאלות הללו , בעקבות המחשבה שצצה בי לאחרונה -  בעקבות דברים שראיתי בתכניות ריאלטי שונות - והיא, שכמה שזה מוזר ולא מוזר כאחד, שתפיסתי לגבי המדיה ותדמיות תקשורתיות, משתנה ולמעשה מעוצבת - על ידי המדיה- התקשורת עצמה.
אמרתי לעצמי , בעקבות "מאסטר שף", ובעקבות התכנית הראשונה של "בית הספר למוסיקה":
"וואלה, המצב בארץ לא כל כך גרוע...ישנן משפחות  ש"מצמיחות" ילדים ואנשים "בעלי אופי" , עם להשתמש במונח ששמעתי הערב מקרן פלס.
"ומה החידוש ? " אומר לי ידידי ד.ק ששאלתו זו בהקשר הזה של השפעת המדיה - עלי -  הפכה כבר לחלק ממני.
"וואלה" גם אין בכל מה שאמרתי שום חידוש, התראה יש בהם. התראה, שאני (אנחנו ?) צריך (צריכים ?) לשנן תדיר, להיזהר ממראה עינינו ולא לתור אחר לבבנו, הלבבות  שקובעים מה רואות העיניים.

"הציטוט היומי" של השל, ביום בו רשמתי דברים אלו - היה זה :

המשימה הדחופה ביותר היא להשמיד את המיתוס שצבירת עושר והשגת נוחות הן התכליות  העיקריות של האדם.

ראו ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2013/02/blog-post_3.html

ר' שלמה שוק בדבריו, על פרשת משפטים, בספרו "חוט של חסידות" (בהוצאת מכון צומת) מצביע על ה"ירידה מהאולימפוס" (מונח שלי לא שלו)  - המעבר מפרשת מתן תורה בהר סיני בשבוע שעבר -  לעבר הפרטים הכללים  הפרוזאים (גם מונח שלי - לא שלו)  שבפרשת משפטים. ראו דבריו בעמ' 107 לספר*.

לכבוד פרשת שקלים אביא מדברי ר' שוק (לפרשת כי תשא, בעמ' 125 לספר):

"לא סופרים אנשים ! אנשים אינם יחידות שלמות הניתנות לספירה. האדם הוא חצוי בלבו. אדם חצוי ועוד אדם חצוי הם שניים - רק מבחוץ. מבפנים, נשאר האדם בחסרונו התמידי, ולכן הוא איננו ניתן לחיבור כמותי.
      'ונתנו איש כופר נפשו...מחצית השקל'.
היכולת לחבר את האדם לאלוהיו ולסביבתו האנושית עוברת תמיד דרך נפשו החצויה של האדם. הנפש החצויה מתחלקת, אם כך, לשניים. החלק הראשון הוא החלק המודע והמואר, זה היודע את מסלולו ואת כיוונו החד- משמעי. אנשים העושים שימוש  אך ורק בחצי לבם זה, הופכים את דרכם למלכודת. הם אינם יודעים לסטות מדרכם הרגילה והכבושה, ובזה חייהם אינם חיי הפתעה והתעוררות בלתי צפויה. כך כתבתי בשיר : אָמָּן מַפְתִּיעַ אֶת עַצְמו, מַאֲמִין מַפְתִּיע אֶת בּוֹרְאוֹ.
החלק השני הוא המקום שממנו אנתנו מקבלים  את ההשראה ואת מימד ההפתעה. זהו הצד המוצלל, שאיננו מאיר ואיננו ברור. זהו צד הצל, שממנו נקרא בצלאל: 'ראה קראתי בשם בצלאל'. אמונתו של בצלאל איננה באה רק כתוצאה מהנחיה מפורטת ומכוונת מראש.
להיות בצל אלוהים פירושו להיות במרחב שחלק ממנו איננו ניתן לבירור עד הסוף. חסרון זה הופך ליתרון כאשר האדם מוכן לצאת למסע הלב החצוי ולעבור על הגשר הצר; ליצור את חייו ולא לפחד כלל."
               שבת שלום
                    ג'ף

* למי מבין הקוראים שאין להם את הספר, הנה הדברים של ר' שוק על פרשת משפטים שבעמ' 107:

"שבוע אחד בלבד לאחר מתן הדיברות הכלליים, אנו נדרשים לפרטים קטנים ולמשפטים לרוב, כי אין ביכולתנו לכוון את עצמנו רק ע"י אמירות כלליות, גם אם הן נאמרות מפי הגבורה.
תהליך ההתחנכות איננו יכול לבוא ב'מכה' אחת. כל בנייה פנימית מצריכה מאתנו תהליכים ארוכי זמן. את העבדות המעוותת היה ראוי לחסל מראשיתה. קשה עד מאוד לשחרר מאתנו את העבדות ע"י אמירות רוחניות וחברתיות המדברות על חברה צודקת. פרשת משפטים היא הירידה מן ההר והתרגום האנושי למה שמתבקש כאן למטה במציאות.
באמת לאמיתה אין מקום כלל לעבדות, וכדי להשתחרר ממנה בתקופה שבה העבדות היא חלק בלתי-נפרד מן המציאות החברתית מתחילה התורה לצוות על גזירות אפשריות היכולות להתבצע, כגון קיצור תקופת העבדות לשש שנים. התורה נותנת לנו פתח להתחיל בו את השינוי. פרשיית עבד עברי היא שלב לקראת יום השחרור הגדול, שבו נזכה לחברה הגונה יותר.
גם השעבוד שלנו ליצר, זה הרודה בנו ללא מֵצרים וללא התחשבות, צריך לעבור מן העולם. כמה וכמה פעמים כבר העפלנו שוב אל הר סיני מחדש, וברום הרוחניות וההתעוררות הנפשית החלטתנו להפסיק להיות משעובדים...לעצמנו. כמה וכמה פעמים שמנו לבנו לעובדה שכל אחד מכיר את כל הכללים, אך זה כמו לדבר אל קיר...חלק, שעליו אנו מנסים לטפס...
והופ! אנחנו מחליקים חזרה למקום שממנו ניסינו לעלות.
ראוי שנשתחרר מן העבדות, אך עלינו לדעת שהשחרור המיוחל יעבור רק דרך קבלת העובדה שאנו משועבדים לעצמנו בשש שביעיות מאישיותנו, ורק 'בשביעית יצא לחופשי'. ההשבתה של העבדות תלויה בקבלת העובדה שאנו עדיין כעבדים, כי 'מדבר שקר תרחק'. כל עוד אנו משקרים את עצמנו, גם היום הארוך שכולו שבת יתמהמה מלהגיע. כאשר קיימת האופציה השבתית ברקע, הופכת העבדות להיות דחויה ע"י עצמה. כל שבת שעוברת - הופכת אותנו למשוחררים מעט יותר. ימי השעבוד יעברו לגמרי מן העולם בזכות עוד שבת ועוד שבת, ולא בזכות המאבק הישיר בשעבוד. גם העבד ואפילו הבהמה יזכו לחופש העתידי בזכות השבת, וכך כותב הרב אברהם יהושע השל על השבת:
      ' השבת היא יום של שביתת נשק במלחמת הקיום האכזרית המתנהלת בעולם הזה, יום של הפוגה בכל החזיתות...ביום זה משתחרר האדם מכבלי החומרניות, כי ביום זה האדם הוא ריבון בממלכת הזמן. אנו נוטשים את מטרותינו ההמוניות וחוזרים אל מצבנו האמיתי'."




אלו דברים לשבת פרשת שקלים - משפטים תשע"ג (א)







הייתי אומר שהבעיה הדתית העיקרית היום היא החיסול הסיסטמטי של רגישותו של האדם לאתגר של אלוהים. הרשו לי לנסות להסביר זאת. איננו יכולים להבין את האדם במונחים שלו עצמו. אין להבין את האדם כדמות של הטבע, כדמות של חיה או כדמות של מכונה. יש להבין את האדם במונחים של מעֵבר והמעֵבר הזה איננו עניין פסיבי, זהו מעֵבר מאתגר. האדם לעולם מאותגר, שאלה מופנית כלפיו תמיד. ברגע שמכחיש האדם את המעֵבר החי, הוא מצטמצם, הוא מופחת לרמה שבה ייחודיותו כבן אנוש לאט לאט נעלמת. פתיחותו של האדם למעֵבר היא שהופכת אותו לבן אדם, היא שמעלה אותו לרמה הגבוהה מעצמו.  המום מהעוצמה שהשיג, חי  האדם דהעידנא באשליה שהוא הינו הריבון, הוא מסונוור ממצבו וחרש לשאלה הנשאלת ממנו.

א.י. השל,"בחר בחיים !" (אנג') בקובץ "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" (אנג') בעמ' 251, התרגום שלי - ג'ף







I would say that the major religious problem today is the systematic liquidation of man's sensitivity to the challenge of God. Let me try to explain that. We cannot understand man in his own terms. Man is not to be understood in the image of nature, in the image of an animal. or in the image of a machine. He has to be understood in terms of a transcendence, and that transcendence is not a passive thing; it is a challenging transcendence. Man is always being challenged; a question is always being asked of him. The moment man disavows the living transcendence, he is contracted; he is reduced to a level on which his distinction as a human being gradually disappears. 



What makes a man human is his openness to transcendence, which lifts him to a level higher than himself. Overwhelmed by the power he has achieved, man now has the illusion of sovereignty; he has become blind to his own situation, and deaf to the question being asked of him.

A.J. Heschel, "Choose Life !" in "Moral Grandeur &Spiritual Audacity", FSG, p. 251 (both quotes in English)