רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

אלו דברים לשבת פרשת לך-לך התשע"ה


השאלה במה ייחודו של אברהם אבינו היא שאלה חשובה.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ שואל את השאלה הזאת ( "מה בעצם עשה ? מהו הדבר שבשלו זוכרים את אברהם אבינו ?" ) בפרק שדן באברהם בספרו "דמויות מן המקרא". תשובתו של הרב שטיינזלץ היא  בלתי שגרתית ומפתיעה.
מדובר בספר מסדרת ספריית "אוניברסיטה משודרת", ההוצאה לאור של משרד הבטחון.
אחד הספרים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ שלא הופיעו בעברית נקרא, Simple Words^ (מילים פשוטות או מילים בסיסיות).
הספר מורכב פרקים פרקים, כשכל פרק עוסק, ככלל, במילה אחת.
ואלו המילים שבהן עוסק הספר - תוכן העניינים של הספר ( לצד המילים שבאנגלית אביא תרגום שלי, כפי שנראה לי) :

   Words מילים
Nature טבע
Good טוב
Spirit and Matter רוח וחומר
Faith אמונה
Good Deeds מצוות (מעשים טובים)
Sex מין
Death מוות
Envy קנאה
Hollywood הוליווד
Masks מסיכות
Friends חברים
Family משפחה
Love אהבה
God אלוהים

בעקבות עיון בדברים שכתב הרב שטיינזלץ על אברהם אבינו בספרו "דמויות מן המקרא", החלטתי להביא כאן דברים מהפרק האחרון בספר "מילים פשוטות". הדברים על אלוהים בספר שבאנגלית שלהלן מתכתבים עם הדברים שכתב כבוד הרב על אברהם בעברית בספר "דמויות", כפי שניתן להיווכח כאשר תשוו בין הדברים.
אומר כב' הרב ב Simple Words :
 " The belief that things somehow fit together into a whole that makes sense is the most primitive, most basic belief, and paradoxically, it is also possibly the most sophisticated and abstract belief. It is so very basic that it precedes doctrine. Although it is not a definition of God, the notion that somehow the world makes sense, that there is a background upon which everything exists, is so simple and so taken for granted, that we do not even realize that it is the root of all belief. This very basic thought-emotion is sometimes felt by adults in special circumstances. Freud used the expression 'the oceanic emotion' to describe this feeling that people sometimes experience when facing the ocean: the vastness, the power, the attraction.
  As far as we know, this is also the faith of most primitive tribes:  a monistic or montheistic notion of the Whole. Polytheism is neither fundamental nor basic, but rather a more advanced attempt to differentiate, to cut the basic notion of a unified wholeness into discrete parts that are more concrete, and that can easily be defined and identified. This development isalso destructive, as it breaks our basic intuitive understanding into pieces. To make sense, polytheism has to develop mythologies and explanations for each separate entity. It takes many generations to return to a unified view. 
  Ultimately, high theology and high philosophy can only answer the question 'What is God ?' with the answer of a newborn baby, 'God is the wholeness of everything.' The mystical writings say things about God that every child knows. In the words of the Zohar, 'God, You are the completeness of everything.'  The understanding of God as 'the completeness of everything.' is quite simple, and it is not an anthropomorphic picture of God. It is not an image that people can visualize. This understanding is so close and integral that it is almost invisible.
  On the other hand, it is a very abstract notion, and difficult to express in words. Children are usually too young to articulate their belief, and by the time they develop consciousness and laguage, they can see the world only as disjointed pieces. Perhaps earlier, the child understnads the oneness, and if no one spoils that belief, he will have it, wherever and however he lives. The secret of belief is not to expect to see miracles, or to have grand mystical experiences, but rather, to preserve the innate notion we are born with.
  Instead of adding, we have to edit out so many extra, useless words and ideas. If we can come to the core, and carefully develop the very fundamental points of our minds, we may discover that God has always existed within us."

הרב שטיינזלץ אומר לנו שהאמונה באל אחד היא התבנית היסודית, הראשונית והבסיסית  ביחסו של אדם לאלוהים. ריבוי האלים שמצא אברהם אבינו באמתחתו של עולמו של תרח אביו הוא התפתחות מאוחרת  ומתוחכמת יותר (לכאורה). ניתוץ הפסלים בידי אברהם הוא חזרה אל תפיסה ראשונית הוליסטית שהתעוותה. נדמה לי שהדברים רלוונטיים בכל דור ודור ולכל אחד מאתנו - אלא שכפי שאמר רינגו סטאר - gotta pay your dues if you wanna play the blues, או במילים של חז"ל בתוספת קטנה שלי [רק] "לפום צערא אגרא".

שבת שלום
     ג'ף

^ Simple Words , Adin Steinzaltz, Simon &Schuster Inc. pp 216- 217 הטקסט מובא ללא שתי הערות שוליים שמופיעות בו.


"הערת עורך" :

 ישנם כמה "קשיים טכניים" באלו דברים הפעם .אני מוצא לנכון להעיר שאני ער לקשיים. אפרט שניים מהם כעת:
 אחד הוא שאינני מפרש את עמדתו של הרב שטיינזלץ כפי שהוא מובא ב"דמויות מן המקרא". יש לגשת לספר. מי שאין בידו הספר ניצב בפני קושי טכני מסוים. הקושי השני הוא שלא הבאתי לעיל תרגום לעברית של הקטע הארוך מsimple words. החלטתי לפרסם את אלו דברים הפעם בלי לפתור את הקשיים הטכניים הללו כי חשבתי שנכון לעשות כן, על אף אותם קשיים.
ישנו נופך של דו - שיח באלו דברים. דו שיח ביני לבין עצמי ודו שיח ביני לבין הקוראים. אליבא דאביבה גוטלייב זורנברג בכל דו שיחה שכזה, בכל תקשורת בין אישית, ואף בתקשורת בין אדם לעצמו, - ישנם "חורים", דברים לא מפורשים. ייתכן ובדברים אלו ניתן למצוא הצדקה לקשיים הנ"ל שבאל"ד הפעם וייתכן שלא.



יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ה



ראו נא להלן  ושימו לב : יש אפשרות צפייה בשיחה יחד עם כתוביות בעברית.



שבת שלום וחודש טוב
   ג'ף

יום שני, 13 באוקטובר 2014

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ה


החלק הראשון של שיחה של אברהם יהושע השל באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב1968 מוקדש לדיון בחשיבות של שאלת שאלות.
ראו בhttps://www.youtube.com/watch?v=dVIbDLAvBNs
השל מציע וטוען שהשאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול את עצמנו היא "מיהו אדם ?" Who is Man.
זוהי הכותרת לספר של השל שפורסם ב1965אך טרם תורגם לעברית. מדובר בפרסום בכתב המכיל ששה פרקים והמבוסס על סדרה של שלוש הרצאות שנתן השל במאי 1963 באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. באותה העת הופיע בסטנפורד גם הסופר האפרו-אמריקאי ג'יימס בלדווין; והתקיימו הפגנות בקמפוס נגד אלימות משטרתית שהופעלה כלפי שחורים בבירמינגהם אלבמה. המידע הזה מופיע בעמ' 230 לכרך השני של הביוגרפיה של השל "רדיקל רוחני" (באנג') שגם הוא טרם תורגם לעברית.
שבת פרשת בראשית, הבאה עלינו שוב, השבוע לטובה, היא הזדמנות לחזור לענייני ראשית, התחלות, התחלות חדשות, התחדשות, ניסיונות להתחדשות, אשליות (ישנות ?); לעסוק מחדש, תוך מאמץ של התחדשות בשאלות שהן רלוונטיות תמיד. אנחנו נעים בתוך הזמן, משתנים וגם מתכלים, מבטנו על השאלות ה"נצחיות" משתנה, ועם מתמזל מזלנו ומאמצים נושאים פרי, לעיתים אף משתבח המבט...
עבורי שבת פרשת בראשית, בנוסף להיותה יום ההולדת של בתנו הקטנה, רחלי, מציינת את חידוש העיון בתורה "דרך עיניה של זורנברג". אביבה גוטלייב זורנברג פרסמה עד כה שלושה ספרים, הראשון עוסק בספר בראשית, השני בספר שמות. מכאן,  שהחל מספר ויקרא ואילך  "אתה לבד". לבד עם עולמם העשיר של כל שאר פרשני התורה לדורותיהם.
בכל אופן, הספר השלישי של זורנברג, שהוא בינתיים היחיד שתורגם לעברית, עוסק ב"סערות הנפש של גיבורי התנ"ך".
הפרק הראשון בספר עוסק בסיפור אדם וחוה והנחש, או כדבריה של זורנברג בראשיתה של התשוקה.
ואלו דברי זורנברג* בפסקה הפותחת לפרק א שבספר שכותרתו "הפיתוי אל הגן":
"ההיסטוריה הרשמית של התשוקה מתחילה כאן: ' וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ' (בראשית ג, 16). במילים אלה מצהיר אלוהים על גורלה של חוה, כמעין מתווה מלנכולי של היחס בין כוח לתשוקה. התשוקה כרוכה בפגיעות: להשתוקק פירושו לאבד את האוטונומיה האישית. האחר הנחשק קונה לו ריבונות שהאני נכנע לה, חרף הכאב הבלתי נמנע שבכניעה. הפירוש הקלאסי של רש"י רק מוסיף קדרות לתפישה אפלה זו: התשוקה הנשית מביאה עמה אילמות, כישלון של השפה, והכישלון הזה כשלעצמו מעניק כוח לאחר."^
ואידך זיל גמור...
שבת שלום
    ג'ף

* בתרגום מופלא של ענת שולץ.
^אביבה גוטליב זורנברג, "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", הוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 37

אלו דברים לשמחת תורה תשע"ה


אחת הרשימות המעניינות שאני מקבל לתיבת הדואר האלקטרוני שלי מדי שבוע מכיוון יהדות ארצות הברית, הן רשימותיו של הרב מרק ד. אנג'ל, תחת הכותרת "מלאך לשבת" (תרגום שלי ל).
השבוע קבלתי רשימתו לשמחת תורה ואני רוצה לשתף אתכם בכמה מתובנותיו של הרב אנג'ל. למקור באנגלית של הדברים ראו:
http://www.jewishideas.org/angel-shabbat/above-tragedy-thoughts-simhat-torah.
אגב, מדובר לפי דברי כב' הרב, בדרשה הראשונה שנשא בפני קהילתו  לפני כ 45 שנה. למדתי לדעת, תוך כדי הכנה "אלו דברים", כי מדובר בקהילה היהודית הראשונה שנוסדה על אדמת אמריקה בשנת 1654 על ידי יוצאי פורטוגל וספרד.
ראו http://shearithisrael.org/.

אקדים את התרגום שלי לקטע מהדרשה למקור באנגלית:

"משה לא נענש בעוון חטא. תורה מתארת כאן בצורה חיה מאד משהו על המצב האנושי. מוות הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. על אף שייתכן ויהיו לנו אידאלים אציליים, על אף שייתכן ונעבוד קשה, איננו יכולים לצפות להגשים את כלל מאוויינו. משה רבינו, אולי הדמות האידאלית ביותר בתורה נפגע משום היותו בן תמותה; בני תמותה עוצמתיים ככל שיהיו, פשוט אינם מסוגלים להגשים את כל מאווייהם. זוהי אמת עמוקה באשר לטבעה של האנושות.
היום, מתוודים אנחנו לדמות מקראית נוספת, לאדם הראשון. נדמה לי, שזה אירוני מאד שבקריאת התורה של היום  - של שמחת תורה - ניצבים זה לצד זה - יצירתו של האדם הראשון ומותו של משה. לאדם הראשון ניתן גן עדן. הוא היה אדם ללא חלומות וללא שאיפות, מכיוון שהיה לו כל שביקש. הוא היה שאנן, שבע רצון ולא מוטרד מאידאלים.
עם זאת קיום שכזב הוא בעייתי מכיוון שאין במצב זה מניע לחיות. ללא אופק להתקדם לעברו, על האדם לסגת/ ליפול. וכך אדם נסוג/ נפל. לעומתו משה חי את חייו בעבודת מתמדת להגשמת חלום, וכך בבוא המוות, נגדע באופן טרגי כוח חי. אדם לא הכיר בערך החיים  ומכאן נפילתו מגן עדן היא פחות עוצמתית.
בסופו של דבר, כבני תמותה, יש בידנו אפשרות הבחירה  - בין להיות גיבורים טרגיים או סתם טרגיים.
לאיזה קטגוריה אנחנו משתייכים ?


Moses was not being punished for a sin. Rather, the Torah is describing in a very vivid way something about the human predicament. Death is a built-in part of human existence. Though we may have noble ideals, though we may work hard, we cannot expect to fulfill all of our ambitions. Moses, perhaps the most ideal character in the Bible, was plagued by being mortal; and great mortals simply cannot realize all of their hopes. This is a profound truth of the nature of humankind.
Today, we are also introduced to another biblical character, Adam. I think it is very ironic that the birth of Adam and the death of Moses are juxtaposed in today’s Torah readings. Adam was given paradise. He was a man who had no dreams or ambitions, for he had everything he wanted. He was complacent, satisfied, and untroubled by ideals.
Existing in such a state, though, is problematic, because there is no motivation for living. If there is no place for one to advance, he must fall back. And so, Adam fell. But whereas Moses was a tragic hero, Adam was just plain tragic. Whereas Moses had lived his life working toward a dream so that when death came it tragically cut off a living force, Adam never knew the value of life, and hence his fall from paradise is far less climactic.
Ultimately, being mortals, we each have the choice of being either tragic heroes or simply tragic. In which category do we belong?


וממשיך הרב אנג'ל:

"למרבה הצער, רבים מאתנו שבעי רצון מעצמנו, מעושרנו, ממעמדנו החברתי. במיוחד שאננים אנחנו בכל הקשור לתחום של ההישגים הדתיים שלנו. אנחנו חושבים שאנחנו מבינים את עיקרי היהדות, את עומקי התורה. אנחנו חושבים שאנחנו נוהגים כראוי מבחינה דתית ומקיימים מצוות כהלכתן. על פי רוב, דורכים אנחנו במקום.
היום בשמחת תורה, השלמנו את קריאת התורה. יכולנו לומר: השלמנו את הלימוד שלנו, ואנחנו מרוצים. אך לא. התחלנו מיד בקריאת ספר בראשית. התחלנו לקרוא את התורה שוב מחדש. יודעים אנחנו שלא נוכל לעולם להבינה עד תום ושלא נצליח להגשים את שאיפותיה הקדושות - אך אנחנו ממשיכים קדימה והלאה. אין בידנו לנוח מתורה, לנוח פירושו להיות טרגי.



Unfortunately, many of us are satisfied with ourselves, with our wealth, with our social position. We are especially complacent in the realm of our religious attainments. We think that we understand the truths of Judaism, the profundities of the Torah. We think we practice our religion properly and do enough mitzvoth. For the most part, we are stagnant.
Today, on Simhat Torah, we completed the reading of the Torah. We could have said that we have finished our study, we are content. But we did not do these things. We began immediately to read Bereishith. We started the Torah all over again. We know that we will never fully comprehend the Torah or fully realize its sacred dreams—but we move forward and onward. We cannot rest from the Torah, for to rest is to become tragic.

חג שמח !
    ג'ף

הרב אנג'ל מכהן כמנהל "המכון לרעיונות ולאידיאלים יהודים" שבניו יורק ראו
http://www.jewishideas.org/about

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ה


בשבת חול המועד סוכות, "זמן שמחתנו", קוראים בבתי הכנסת את ספר קהלת. יש מקום לעיין בשאלה מה הקשר בין השמחה של סוכות לבין ספר קהלת. האם מדובר כאן על "קונטרה" כלשהי לחג או שמא בעומק העניין המסר של סוכות זהה למסר של ספר קהלת.
ומהו המסר של ספר קהלת ?
שאלה לא פשוטה.
במסגרת העיון בשאלות דלעיל, נפנה לדברים של ישעיהו ליבוביץ, בפרק שדן בקהלת בספרו "חמישה ספרי אמונה", הוצאת כתר, עמ' 59:

"קוהלת המוחזק ספר הספקנות  הדתית, אומר אפוא מה שאומר ספר תהילים, המוחזק ספר האמונה התמימה: יראת ה' ועבודת ה' הן הדברים בעלי המשמעות, כשלעצמן, ללא התייחסות לשאלת התועלת או הרווח שבדבר. אם כן, האמונה התמימה היא האמונה שבה האדם אינו מצפה לתמורה כלשהי אלא מקדיש את עצמו לעבודת האלוהים, כי זה כל האדם."

שבת שלום ומועדים לשמחה
         ג'ף





יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

אלו דברים לחג הסוכות תשע"ה


בספר "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של לוח השנה"*, אומר שלום רוזנברג, על חג הסוכות את הדברים הבאים:

"סוכות היא התחנה הראשונה שבחופש (במדבר לג, ג-ה) ' בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים...ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות.' אולם סוכות אינו פסח. בפסח אנו חוגגים את העבר. בסוכות חץ הזמן מתהפך. אנו חוגגים בו את העתיד, את הגאולה העתידה לבוא. משל למה הדבר דומה ? לילד הלומד בתיכון וחוגג כבר מעכשיו את קבלת הדוקטורט. זאת חוצפה לכאורה, בלתי מתקבלת על הדעת. בעולם בלתי נגאל אנו שמחים על הגאולה שטרם התממשה ?!
ואכן, יש כאן לקח מופלא. נתאר לעצמנו אדם הצועד במנהרה חשוכה. בהתחלה מקבל הוא אור מפתח המנהרה. הדרך נעשית חשוכה יותר ויותר, עד שבשלב מסוים נצנוצי אור מתחילים שוב להופיע. זהו אור החודר ממוצא המנהרה. מנהרה מעין זאת היא ההיסטוריה היהודית. אנו חייבים לקבל את האור לא רק מן העבר, אלא גם מן העתיד."

חג שמח !
  ג'ף

* הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 105 -106