רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 25 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"א


חזרתי הביתה הערב מעצרת המחאה שנערכה במרכז המסחרי של ירוחם. במייל חיכה לי טור מאתר בארצות הברית העוסק בעיונים בנושאי דת  http://being.publicradio.org/.
אחת הכותרות על הדף היתה: "שינוי ותקווה באים מהשוליים". כמה מתאים חשבתי, סמיכות הפרשיות הזאת בין העצרת בירוחם לבין אותה  הכותרת. המאמר עוסק בהגותו של משורר ופעיל ציבורי שחור, אחד מכותבי הנאומים של מרטין לות'ר קינג , וינסנט הרדינג שמו. אחדים ממאמריו קובצו בספר שכותרתו : "האם אמריקה אפשרית ?" דמות מפתח בספר, הוא משורר שחור אחר, לנגסטון יוס.
נעיין ב"אלו דברים" הפעם בשני שירים של יוס. הראשון נקרא "חלומות." נקדים את התרגום שלי לעברית למקור באנגלית

חלומות
לנגסטון יוס

אחוז חזק בחלומות
כיוון שאם חלומות מתים
החיים הם ציפור שבורת כנף
שאינה יכולה לעוף

אחוז חזק בחלומות
כיוון שכאשר החלומות הולכים
החיים הם שדה בור
קפוא ומושלג
Dreams
by Langston Hughes

Hold fast to dreams
For if dreams die
Life is a broken-winged bird
That cannot fly.

Hold fast to dreams
For when dreams go
Life is a barren field
Frozen with snow.


השיר השני הוא שיר ארוך יותר, שנקרא "תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב". נביא אך כמה בתים מהשיר, והפעם נקדים מהמקור באנגלית לתרגום שבעברית.

Let America Be America Again
by Langston Hughes

Let America be America again.
Let it be the dream it used to be.
Let it be the pioneer on the plain
Seeking a home where he himself is free.

(America never was America to me.)

.......................

O, let my land be a land where Liberty
Is crowned with no false patriotic wreath,
But opportunity is real, and life is free,
Equality is in the air we breathe.

(There's never been equality for me,
Nor freedom in this "homeland of the free.")

Say, who are you that mumbles in the dark?
And who are you that draws your veil across the stars?

I am the poor white, fooled and pushed apart,
I am the Negro bearing slavery's scars.
I am the red man driven from the land,
I am the immigrant clutching the hope I seek--
And finding only the same old stupid plan
Of dog eat dog, of mighty crush the weak.

תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב
לנגסטון יוס

תנו לאמריקה להיות אמריקה שוב
תנו לה להיות החלום שפעם היתה.
תנו לה להיות החלוץ במישור
שתר אחר בית בו הוא עצמו בן חורין

(אמריקה מעולם לא היתה אמריקה עבורי)
.....

או תנו לארצי להיות ארץ בה החירות
מוכתרת בלא עטרת שווא לאומנית
אך הזדמנויות הן אמיתיות והחיים הם בחינם
שיוויון הוא האויר שאנו נושמים

(מעולם לא היה שיוויון עבורי
ולא חירות ב"מולדתם של בני חורין")

הגד, מי אתה שממלמל בחושך ?
ומי אתה שמושך צעיפך על כוכבי שמיים ?

אני הלבן האביון, מהותל ודחוי
אני השחור , נושא על גבו צלקות עבדות
אני האדם האדום מגורש מאדמתו
אני המהגר אוחז בתקוותי המיוחלת
ומוצאים אנחנו אך אותה תכנית מטופשת
דג גדול בולע דג קטן, כל דאלים גבר

ו"המילה האחרונה" תהיה של הנביא ישעיהו מתוך ההפטרה שנקרא בשבת

עֲנִיָּה סעֲרָה, לא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים;
וְשַׂמְתִּי כַּדְכד שִׁמְשׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח;וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ;
וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה'; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ;
בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעשֶׁק, כִּי-לא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לא-תִקְרַב אֵלָיִךְ;
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל;
הן (הִנֵּה) אָנכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל;
כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי;
זאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-ה'

                                                                         שבת שלום
                                                                               ג'ף















יום שישי, 19 באוגוסט 2011

שיימוס היני - שוב

אם אינני טועה הצבתי את ההרצאה הזאת על הבלוג לפני יותר משנה; כשם שאני חוזר אל הדברים מדי פעם, לא  מזיק , לחזור ולרענן את הדברים כאן שוב על בלוג, ....

יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"א (2)


"בין כתלי המוזיאונים, האינסופיות עומדת למשפט
 קולות מהדהדים, כך כפי הנראה, נראית הגאולה אחר זמן מה"
                  - בוב דילן , בחזיונות ג'ואנה
"Inside the museums infinity goes up on trial
Voices echo this is what salvation must be like after awhile"
        - Bob Dylan, Visions of Johanna

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות ו'ו')
בשבוע שעבר, בדף לשבת של "עוז ושלום" "שבת שלום" ("הדף הכחול" - באי בתי הכנסת התרגלו לריבוי הדפים לשבת, ואחד המאפיינים של הדף שבו עסקינן הוא שהוא מודפס על פי רוב בצבע כחול ), פנחס לייזר, עורך הדף השבועי ובעל הטור לשבת פרשת נחמו , פותח כך את דבריו :
"מורי ורבי , הרב דניאל אפשטיין נוהג לצטט מדי פעם את דברי פרנץ רוזנצוויג שפרשת השבוע היא מעין אגרת אישית שנשלחת אלינו מדי שבוע ופוגשת אותנו במקום בו אנחנו נמצאים  באותה עת."

אני מודה מקרב לב, לפנחס לייזר , לרבו ולמורו ולכל אחד שתרם למסירת האמירה הזאת של פרנץ רוזנצוויג במשך הדורות - הלא רבים כל כך אמנם מימיו עד הנה - ואני תוהה איך זה שעברתי, כפי הנראה מחצית חיי, ורק לאחרונה הגיעה אמירה נפלאה זו לאזניי.

א פרו פו גאולה. אחרי שראיתי השבוע את הופעתו הקצרה של הרב פרומן -  ה' ישלח לו רפואה שלמה - במאהל המחאה של "תיקון" בירושלים כפי שדווח עליה בynet (ראו רשומה קודמת מיום ג' השבוע) - חשבתי לעצמי , אולי אמנם כך נראים ימות המשיח. התעוררות רבתית של הציבור למען "ליסד את מדינת ישראל , את החברה הישראלית על פי היסוד של האבות הראשונים שלה, יסוד האהבה ולא שנאה...", כפי שאמר הרב פרומן, "על בסיס קשר וסולידריות ולא על בסיס פערים ועוול".
אמנם נזכרתי אחר כך באזהרתו של ישעיהו לייבוביץ שהיא מופנית אל כולנו, לזכור כי משיח תמיד "יבוא" ומשיח ש"בא" , איננו , לצערנו, על פי הנסיון עד כה, משיח אמת. אבל חשבתי, אולי בכל זאת, בזכות עשייתו ופועלו של הרב פרומן, אהוד בנאי, ואברהים אל אווה, אולי הם אכן מצביעים עבורנו על ימים טובים יותר הבאים לקראתנו. אגב, לאחרונה למדתי שבין אבותיו הרוחניים של לייבוביץ בכל הנוגע לחשדנות שאנחנו מצווים לנהוג כלפי אלו שממהרים להצהיר על צדיקותו המופלגת של פלוני או אלמוני, או על היותם של ימות המשיח,ממש ממש מאחורי הפינה,  הם ראשי שלושת הדורות של חסידות פשסיחה בימי תפארתה, במחצית הראשונה של המאה ה19, היהודי, רבי שמחה בונם והרבי מקוצק.
פרשת עקב היא המשך לנאום משה רבינו. נאום בו משה "מתווה את הדרך שמוליכה ..בזריזות ובמישרין אל ארץ ישראל אבל" , כפי שמציין הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, בדבריו על הפרשה, בספר "חיי עולם", "אנשים אלה נמצאים בין עבר מטושטש לבין עתיד שהוא אמנם מבטיח, אך גם בלתי ברור." (הדברים דלעיל ולהלן הם מעמ'405 ו408 לספר בהתאמה).
בסיום דבריו, מוסיף הרב עדין אבן ישראל את הדברים הבאים, תחת כותרת המשנה "דור חדש" :
                        
"אין בתורה תיאור כיצד הגיבו בני ישראל לנאומו הארוך של משה רבינו. יש בה, בעיקר בסוף ספר דברים, דברי פרידה, ולפניהם הרבה פרקי הדרכה והוראה. האם ישראל מרגישים את עצמם עם לכתו של משה כיתומים נטושים ? מתוך סיומו של הספר נראה שקיימת כאן תערובת של רגשות: מצד אחד קיים בוודאי הצער על המנהיג, אביהם של כל ישראל, שנפרד מהם; ומצד שני - עולה גם התחושה שהשומעים, כמו אנשים רבים בראשית דרכם, שומעים-ואינם -שומעים את הדברים. התחושה הפנימית שלהם היא אולי שכל התוכחות והמוסר, כולם אמת - אבל הם שייכים לעבר. האזהרות מן המכשולים שיכולים להיות בעתיד, או מן החיים החדשים שהם עומדים לחיות - גם הן עדיין עמומות. ובאמת, משה איננו רוצה לרפות את ידיהם  או להביא אותם לאיזו חולשת הדעת: כל שהוא רוצה לעשות הוא להסביר להם שהם עכשיו גדלים, ועומדים ברשות עצמם. ובסוף דבריו הוא גם אומר, כמו שהורים רבים אומרים לילדיהם במצב כזה: 'אני בטוח ששמעתם, אבל ספק אם הקשבתם, ואני יכול רק לאחל לכם שתעברו את המכשולים בחיים בצורה הטובה ביותר. אף על פי שהנסיון איננו מנבא רק טובות - זוהי דרכו של עולם.' דור חדש מגיע, ואחרי כל הזיכרונות וההתראות, ההוראות והאזהרות, בסופו של דבר הוא הולך לעשות את דרכו שלו, את טעויותיו וגם את תיקוניו."
                                                             שבת שלום
                                                                 ג'ף



יום שני, 15 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"א


אנחנו כעת, באמצע השבוע.

"אלו דברים" מתמזג הבוקר עם הבלוג האחות "לה' הארץ", במין מבזק, שהגיע בדמות הצטרפותם של הרב מנחם פורמן, אהוד בנאי ואברהים אל אווה, למחאה הציבורית כפי שמובאת בynet הבוקר. וכך מופיע ב"לה' הארץ"

הרב פרומן , אהוד בנאי ואברהים אל אווה הזכירו לי הבוקר (בקליפ שמופיע ב
יסוד גדול בתיקון עולם : הרגעים המשמעותיים בחיים הם רגעי האהבה, רגעי הקשר.
והנה מקולו של השל בהקשר לכך :

לחיות כיהודי משמע: להרגיש את הנשמה, זו של זולת וזו של ישותנו אנו. ונשמה זו, צורך עליה היא. כל דבר שיש בו רוח חיים מלא כיסופים לתיקון. כפתילות הנר להדלקה ממתינים אנו למעשה שיש בו פורתא של כונה טהורה, קורטוב של התעדנות.

                                     א.י.השל, במאמר שנקרא "פקוח נשמה, מכבשונה של ההויה היהודית", המקור בעברית.

שיהיה לכולנו שבוע טוב והמשך עשייה ברוכה.

                                                                          ג'ף



כיצד הלכתי להפגנה בבאר שבע וחזרתי ממנה בשלום - בלוג אורח


במהלך יום שישי אמרתי בבית שאני מתכוון ללכת להפגנה במוצ"ש והצעתי  לכולם להצטרף . דבריי לא נלקחו ברצינות . כנראה לא ידעו  ( ואפשר להבין) שלפני  יותר מ- 30 שנים הייתי משתתף  נאמן בהפגנות הגדולות של תלמידי תיכון ולאחר מכן של הסטודנטים בצרפת.

במוצאי שבת  התחלתי להתכונן   למהלך  ההיסטורי ( המהלך ההיסטורי אינו ההפגנה אלא השתתפותי בה).ואז   שלומית רעייתי ביקשני לגהץ את מדי צה"ל של אליאור שיוצא בפעם הראשונה למילואים  ביום א'.תשובתי המיידית ( והחפוזה) הייתה , אעשה  זאת  בשובי  מההפגנה. שלומית הגיבה: " מה באמת , אתה רציני , אתה הולך להפגנה?". תפסתי את עצמי : אני זקוק לברכת הדרך של שלומית, אפילו ברכה שבשתיקה ( אם יש דבר כזה,  ברכה שבשתיקה בניגוד להסכמה שבשתיקה). אז  ניגשתי מייד ובהתלהבות לגיהוץ המדים.

צריך להבין  ( בשבתות   יש לנו אחד בבית הכנסת שכאשר הוא עולה לדוכן הדרשן , מתבל בצורה מעצבנת  כעשר פעמים את דרשתו של 7 דקות   בביטוי " צריך להבין".זאת כדי להכריח אותנו להסכים עם קביעותיו שארץ ישראל שלמה ותישאר כך ושהגויים  רשעים ושהבנתו שלו את המהלך ההיסטורי  היא היחידה עלי אדמות –ושמיים), צריך להבין, אם כן , מזמן הגיתי  את הרעיון של קניית מגהץ קיטור אך שלומית היא זאת שמימשה את הרעיון. מאחר ואין   גדול מהוגה רעיון כמי שמיישם אותו  ( או כפי כשכתוב בפרקי אבות "כל שמעשיו מרובין מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת." פרק שלישי, משנה ט'), הפכתי למומחה הביתי  של השימוש במגהץ  הקיטור( הייתי אומר: קיטור, כן;לקטר, לא).

מכל מקום ניגשתי למלאכה  וגיהצתי  בשצף קצף או בשצף קטר או בקצף קטר  או בשצף קצף קטר.

וטוב עשיתי.

טוב עשיתי כי כך יצאתי להפגין.

יצאתי להפגין בראש שקט.

ורווחתי נחת מרובה  והתמלאתי גאווה  בשומעי במהלך ההפגנה,  בין  היתר :" העם דורש צדק חברתי ,,, המושבניקים  דורשים  צדק חברתי, הקיבוצניקים ...... המילואימניקים דורשים צדק חברתי ".נצרתי את   לשוני   וסתמי את פיו בטרם  יצאה ממנו את הסיסמה הגאונית : "המילואימניקים  לבושים במדים מגוהצים במגהץ קיטור דורשים  צדק חברתי!".

אז מי היו האנשים החשובים שהיו שם, בהפגנה ?

 אפרת בתי  הייתה שם לפניי  אך כאשר הגעתי  לא  הצלחתי  ליצור  קשר  דיבור  עמה מאחר וכנראה  רשת אורנג' נפלה.עם זאת  הרשת  לא  מנעה מאיתנו  להתכתב במסרונים ((SMS, להלן באופן בלעדי , בחשיפה היסטורית ראשונה תוכן המסרונים:

אפרת, השעה 22:40:

אבא  אני לא מצליחה לחייג נפלו הקווים.אני הולכת עכשיו

 אני ,השעה 22:44

לאן? רק עתה התחילה  המהפכה

 אפרת, השעה 22:44

מיציתי

אני ,השעה 22:46  

סולח לך

 אפרת , השעה 22:46:

חחח תודה 

מכל מקום, חשתי  בדידות אומנם בתוך קהל  מפגינים די צעיר . מעט אנשים בגילי, מעט אנשים מעיר מגוריי ( אם בכלל), מעט אנשים חובשי כיפה, מעט אנשים מרכיבי משקפיים, מעט אנשים  עם נעלי "בריל "בלויות.

ובכל זאת הפרו את בדידותי  עו"ד שמואל, מכר  ותיק מתקופת ההתמחות בפרקליטות  שחלף על פני,חייך אלי בחיוך חצי מבויש חצי מאופק, רחלי הנחמדה  מתמחה  (למשפטים , לא לרפואה, זה סיפור אחר) וידידת המשפחה שנראתה מופתעת לטובה בהסתכלה עלי.

הייתה גם ענת , הקלדנית של השופט  ושני עובדי עירייה כל אחד בנפרד שלחצו את ידי וברחו מהר.

היה גם שמוליק שעבר מירוחם לנתיבות  ובא להשתתף בשם האחדות ועל מנת  לפעול נגד הדיכוטומיה בין דתיים וחילונים.

הייתה גם הבחורה  הצעירה והנחמדה  שעצרה אותי כדי לומר לי ..... שתיק הגב שלי פתוח.

 ברבע לשתיים עשרה  התחלתי  לנוע ברגל באמצע הציר הראשי,  שדרות רגר , שנחסם  לתנועת המכוניות על ידי המשטרה. חמש דקות לאחר מכן  , בעודי מתרחק שמעתי  את ההמנון בוקע מהרמקולים.


היום , הסעתי את בני המילואימניק  הטרי שדורש צדק חברתי  לבאר-שבע.

 הוא בחר  לנסוע בבגדים  אזרחיים לבסיס. המדים שגיהצתי  בעמל רב הוכנסו  לתיק. הם  בוודאי ייצאו ממנו כולם מקומטים.לא חבל?    

בברכה,
דניאל קינדלר
נתיבות

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת נחמו – פרשת ואתחנן תשע"א



ערב תשעה באב סיירתי בעיירה קוצק בפולין ובמוצאי תשעה באב שמעתי הרצאה על מלחמת האזרחים בארצות הברית מטעם הספריה הלאומית של הקונגרס בארצות הברית. הכל באמצעות האינטרט. מה הקשר בין השניים ? – אלוהים יודע מלבד ששניהם קשורים למאה ה19 - אז חי הרבי מקוצק בקוצק (1787-1859 ) ובארצות הברית התחוללה המלחמה המכוננת ההיא (1861-1865) מי שמעונין מוזמן לצפות ב

תוך כדי שאני כותב ומקשיב להרצאה – וברקע התהיות שלי על תנועת המחאה – שאף אחת מאתנו לא יודע לאן בדיוק זה מוביל ומה תביא בעקבותיה – מספר המרצה סיפור על קצין בצבא האמריקאי לפני פרוץ המלחמה. הקצין הוא בן למשפחה אמידה , בעלת אחוזה המעבידה עבדים בדרום, נשוי לנכדתו של אחד מאבות האומה האמריקאית, בנג'מין פרנקלין. לפני המלחמה, הקצין הזה היה מוצב באיזו האחזות ספר במערב ארצות הברית מול האינדיאנים. המרצה מתאר את לבטיו לאן לפנות ועם איזה צד להזדהות במערכה המתפתחת – עם הדרום או עם הצפון  ?  הוא אומר לעצמו – אם אלך עם הדרום ייתכן ואהיה גבור לאומי ואחד מאבות האומה החדשה ואולי אם אלך עם הדרום סופי יהיה כאחד הבוגדים ואתלה  על העץ הקרוב בחצר. וחשבתי – בעיצומם של ארועים אין לאף אחד מאתנו מושג מה יקרה. זוהי דרמה אמיתית. הדרמה של החיים.

אותו קצין חי במתח הודות לרקע האישי שלו, נסיבות עברו ונסיבות ההווה שלי. כשאני קורא דברים שנכתבים על הנעשה היום אני מזהה הרבה קיטוב. אך כמי שהרקע שלו מעורבב, מעורבב מאד, הצבע דומיננטי בראייה שלי הוא אפור, לא שחור ולא לבן.

במוצאי תשעה באב, בבית הכנסת, רשמתי לעצמי , כמה שורות, דברים שחשבתי שישמשו לאלו דברים לשבוע זה.

"גאווה" רשמתי.

גאווה מונעת מאתנו הרבה פעמיים ללמוד. אני חס על כבודי ואינני מוכן להצטייר כבור, כעם הארץ, ובמקום "לקפוץ למים" ולשאול שאלות "מטומטמות" , אני "נשאר בבית", לא יוצא מאזור הנוחות שלי...אמרו כבר חז"ל "לא הביישן למד...".

"עדר" רשמתי. כמה נוח, חמים ונעים בתוך העדר. כולנו צודקים. ה"אחר" לא יודע על מה הוא מדבר, הוא שחור, הוא הרי ערבי, הוא מהפרפריה, הוא תל אביבי (את זה אמר מי שהוא מניו יורק) הוא חרדי, הוא "ווז ווז" וכו' וכו'.

בטחון עצמי זה דבר חשוב – כשאתה מנסה לכבוש איזה הר, לא כש"המשימה" היא להקשיב לאחר, לנסות להבין אותו.

רשמתי את הדברים הנ"ל אחר עלעול בתחילת פרשת ואתחנן ואחר כך קפצתי להפטרה; לדברי ישעיהו הפותחים "נחמו נחמו עמי". מאז ששמעתי את רב' שלמה קרליבך שר את "נחמו נחמו עמי" איני יכול - ואיני רוצה – להשתחרר מהניגון הזה שלו.."נחמו נחמו עמי".וכשקראתי בהפטרה הגעתי לסופה, למילים:


שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
הופתעתי, ושמחתי בבורותי כי אלמלא אותה בורות לא הייתי מופתע. "שאו מרום עיניכם" הוא אליבא דמיכאל רוזן ז"ל, "משפט מפתח" בהגותו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. כן הוא משפט מפתח בהגותו של אברהם יהושע השל. השל בשיחה לקהילה יהודית באוטאווה בסוף שנות הששים במאה הקודמת אומר: "אין סיכוי להבין יהדות מהי בלי להרים את העיניים" ואז הוא מצטט את הפסוק הזה. השל היה מבקר חריף של החברה האמריקאית בכלל ושל חלקים של החברה היהודית האמריקאית בפרט. ביקורתו באה , מכור מחצבתו, מתוך חדרי הלימוד בוורשה, משנות ילדותו לגביהן אמר שמה שאיפיין אותן היה שהוא גדל בסביבת אנשים רבים שיכול היה להוקיר. עולם יהודי שעלה בלהבות במשרפות אושוויץ ודומיהן; עולם שהשל הציב לגביו עד ומצבה בדמות ספרו " לה' הארץ – העולם הפנימי של היהודי במזרח אירופה". אני מבקש לסיים בדברי ביקורת של השל על החברה המודרנית בכלל, דברים שנכונים מקל וחומר לגבי החברה הפוסט מודרנית שלנו. על משקל אותה בדיחה הידועה על האב שמעודד את בנו לשאול שאלות "אחרת איך תדע" למרות שכל תשובות של האב הן "איני ידוע" – אם לא נשמע לכל הפחות ביקורת כיצד נדע מה דרוש תיקון. ואלו דברי השל (בתרגום שלי) :
"כדי להיות חופשי עליך להשיג מידה מסוימת של עצמאות. אך המורכבויות של החברה בה אנו חיים מסבכים את האדם בן זמננו ברשת של יחסים שהופכת את עצמאותו בלתי יציבה.
אדם מטבעו מבקש לחיות בהסכמה עם אחרים. היום בהתחשב במסה של קשרים שונים וגירויים ללא תקדים, זוהי משימה קשה להיות בהסכמה עם כולם ולשמור על מידה של יושרה.


עמוס במלוא החופן של אינטרסים פגיעים, יותר ממה שהוא מסוגל להגן עליהם, מתפוצץ מפחד שלא לעמוד במטלות הרבות שלפתחו, האדם המודרני הוא חסר בטחון מדי כדי להשאר זקוף."

                                        (מתוך מאמר שנקרא "דת בחברה חופשית" בקובץ "אי הבטחון שב-חירות" עמ' 17)



חום ועדנה עוטפים אותנו , כשאנחנו צועדים בתוך הפגנות המונים. אבל עובדי פרי גליל והמפונים משכונת יאסקי בקרית גת , עדיין ניצבים די לבדם במאבקיהם כנגד הפיטורין, כנגד הפינוי, ובמאבקיהם לשיקום חייהם. הציווי בפרשת בהר

וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ
עדיין רחוק מלהיות משפט מפתח בחברה הישראלית. על אף הדרך הרחוקה, עוד נגיע לשם, ונקווה שהמחאה הציבורית של חודשי תמוז – אב השנה היא תחילת המפנה בכיוון.

                                                                 שבת שלום
                                                                     ג'ף



יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשע"א


פרק 25 בספרו של אברהם יהושע השל, אלוהים מבקש את האדם, הוא שיר הלל לתנ"ך (כותרת הפרק:" המקרא והעולם")  סיפורו והגותו של א. י. השל הם מופלאים בעיני ואין כאן המקום להרחיב בכך.  רבות נכתב על השל באנגלית ויש עימי תחושה שעוד רבות ייכתב עליו בעברית. בתקופת החגים אמור להתפרסם קובץ מאמרים של השל בתרגומו של דרור בונדי, שכבר פרסם ספר אחד על הגותו  - אַיֶּכָּה ? שם הספר. דרור מסיים בימים אלו דוקטורט על דרכו הפרשנית של השל ואני מניח שגם זה יראה אור כספר בעתיד הלא רחוק.
נדמה לי שהיה זה הביוגרף של השל, אד קפלן, ואולי היה זה דרור,  שכינה את האדם ירא השמיים בחברה המודרנית כ"זן נדיר." מוקפים אנחנו אנשים "דתיים" , בשבט החרדי, ובשבט של הציונות הדתית.אך  בהוויה הישראלית , כפי שהעיר פרופסור ידידיה שטרן, אין יותר מדי קשר בין "הקרונות" השונים המרכיבים את הרכבת הזו.
בכל חבר בני אדם מצויים  אנשי מעלה ואנשי מוסר, "ייראי אלוהים"  ? מה בין יראת שמים לבין מוסר וערכיות הומניסטית ? גם בשאלות אלו לא נעסוק כאן כעת. השל, על כל פנים, היה דמות דתית בולטת בחברה האמריקאית הכללית בשנות הששים בארצות הברית - והשל "שידר" הוד והדר; עם רעמת שיער לבן וזקן קטן על סנטרו היתה לו חזות  של נביא ירא אלוהים, וגם פעולותיו והצהרותיו הזכירו לרבים את נביאי ישראל הקדמונים.
תוך כדי כתיבת דברים  אלו אני שואל את עצמי האם יש קשר בין השאלה , המופיעה בבראשית  , שאלת אלוהים לאדם הראשון בגן, "אַיֶּכָּה ?" לבין מילת הקוד של ימים אלו, שבת חזון : המילה "איכה" ? "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" אומר משה רבנו בפרשה הזו;" איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה, ועתה מרצחים." אומר ישעיהו הנביא כעבור 800 שנה, כפי שמציין ישעיהו לייבוביץ ב"שיחות על פרשיות השבוע" ו"איכה ישבה בדד" נאמר במגילת איכה, שנקרא, ישובים על הרצפה, בתשעה באב.
שאלות. שאלות. השל טוען שהתנ"ך הוא מענה, מענה לשאלות שהאדם המודרני שכח מה הן.
"The most serious obstacle which modern men encounter in entering a discussion about the ideas of the Bible, is the absence from man's consciousness of the problems to which the Bible refers. This, indeed , is the status of the Bible in modern society: it is a sublime answer, but we no longer know the question to which it responds. Unless we recover the question, there is no hope of understanding the Bible."
המכשול הרציני ביותר בפני אנשים מודרניים בבואם לדון ברעיונות של המקרא הוא העדרותן של הבעיות שהמקרא מתייחס אליהן מתודעתו של  האדם. זהו אכן מצב התנ"ך בחברה המודרנית: זוהי תשובה נשגבת אך כבר איננו יודעים את השאלה שהמקרא מהווה מענה אליה. כל עוד לא נגלה מחדש את השאלה, אין סיכוי שנבין את המקרא.
כשקראתי בפרשת דברים, בפסוק הראשון : " אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל  ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף  וגו'" בלטה באזני המילה "כל". המילה "כל " הזכירה לי דברים שקראתי לאחרונה על רבי שמחה בונים מפשיסחה - שביקש להמנע מלומר דברי תורה בפני קהלים גדולים בשבת. "צריך תורה בשביל כל אחד ואחד ולכלול בתורה  כל אחד ואחד וכל אחד יקבל את שלו."

כשם שהשאלה המופנית אל האדם הראשון אַיֶּכָּה ? - היכן אתה בדרכך ? מדברת אל כל אחד  ואל כל אחת מאתנו, בדרך כלל בשעות מצוקה, נדמה לי גם שהתשובה, התשובות הנשגבות בדמות הדברים שבתנ"ך מדברות גם הן בסופו של דבר גם כן אל כל אחד ואחת מאתנו. אך תשומת הלב, ההאזנה לתשובות השונות שבתנ"ך אינה באה תמיד בקלות או בהיסח הדעת. חלק מסודה של ההאזנה לתשובות השונות, תשובות שמופנות לכל אחד ואחת מאתנו, היא שעלינו לחצוב בתוכנו, על מנת להכשיר את הקרקע לשמוע.

עבודה נעימה.

                                                  שבת שלום
                                                       ג'ף