רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 22 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת קורח - שבת ראש חודש תמוז תשע"ז

רציתי - בהתייחס לפרשה שמספרת לנו על דפוסי מנהיגות שונים זה מה זה - מן הקצה עד הקצה - לכתוב כאן על איש התחזוקה.
איש התחזוקה שהוא לכאורה רחוק שמיים מן הארץ מן המנהיגות ועם זאת בלעדיו - איננו יכולים להתקיים ולו רגע אחד.
חיפשתי שירים ברשת על איש התחזוקה ומצאתי אפילו אחד באנגלית. אבל לא חשבתי שזהו שיר שאני צריך לתרגם אותו ולהביאו אליכם.
הסיפור הקרוב ביותר לאיש התחזוקה שאני רואה בעיני רוחי ושעליו רציתי לשיר  שיר הלל הוא סיפור שמופיע ב"אור הגנוז" ושמתי אותו כאן בנספח.
עברתי ברשת, וטעמתי מכל מיני שיחות הרצאות ושיעורים שונים שנמצאים שם בחוץ, יש הרבה מאד דברים שם בחוץ. ביקשתי משהו כללי , לא כבד מדי, לימים החמים האלו של תחילת הקיץ, ערב ראש חודש תמוז.
הגעתי לראיון שלפניכם, שהוא ידבר מה שידבר, חלף דבריי על איש התחזוקה, חלף איש התחזוקה בעצמו, אך כפי הנראה עם קרבה ממשית,למה שאני רציתי לומר על איש התחזוקה.*




שבת שלום וחודש טוב
      ג'ף

*"לא בלי התלבטות" החלטתי להציב כאן את הראיון הנ"ל. השיקול בדבר חיוניותה של שירת עמיחי גבר.

הנספח

פעם אחת אמר רבי בונם:

כמה מקנא אני בקצב, שבערב שבת הוא מחלק כל היום את הבשר וקודם שהחשיך היום הוא מתייגע לגבות את הכסף, והנה הוא שומע שקוראים לקבלת שבת, והוא נחפז בכל כוחו הביתה לקדש, והוא מתאנח ואומר: "ברוך השם שנתן לנו את השבת למנוחה !". הלוואי ויכולתי לטעום כמותו את טעם השבת !

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 411

יום שבת, 17 ביוני 2017

https://www.youtube.com/watch?v=Ha9yHkaOHz8

יום שישי, 16 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת שלח-לך תשע"ז


כותב אברהם  יהושע  השל בספרו "קוצק במאבק למען חיי אמת"*:

"מהי אמת ? מהו איש אמת ? איש אמת אינו זה שאומר 'כן' על דבר שידוע לו שהוא 'כן'. על אדם כזה אומרים 'הוא אינו שקרן', אך עדיין אינו איש אמת. אמת היא דבר אחר לגמרי. אם מתרחש דבר-מה שלפי מושגי אנוש הנו הפוך מדבר ה', והאדם עמל ועושה כל מיני תחבולות כדי לרדת לחקר האמת לאמיתה - זהו איש אמת.
ישנה קושיה עתיקה: במה התבטא חטאם של המרגלים ? הרי הם סיפרו את שראו עיניהם. והתשובה: חטא המרגלים התבטא בכך שהם לא עמלו דים על האמת. הם הסתכלו רק על פני השטח, הם לא התבוננו עמוק יותר. האמת היא למעלה מן השכל. משה רבינו התחנן בפני המרגלים: 'הטובה היא אם רעה, השמנה היא אם רזה' (במדבר יג, יט) - אני מבקש מכם שתאמרו שהיא טובה, אפילו אם נראה לכם שהארץ רעה; שתגידו 'היא שמנה', אפילו אם יתברר שהארץ כחושה. ביחס לארץ ישראל אין די במבט ראשון, יש צורך בהעמקה. אבל הם לא צייתו לו אלא סיפרו לפי איך שהארץ נראתה להם. איש אמת הוא אדם שהנו אמת. לאמת שלו נודעת משמעות רבה יותר מ'אמירת האמת'. כדי להיות אמת, לחיות אמת, חייב אדם להתעלות על עצמו, לא להתרכז בעצמו, להתעלם מעצמו לחלוטין. היות אמת משמע היות קדוש.
האמת אינה באדם, האמת היא אלוהים. האמת מהווה נסיון קשה. היחיד חייב לעמול על כך קשות. אין שום ראיות. החושים והשכל טוענים דבר אחד - והאמת הפוכה לגמרי. נשארת רק דרך אחת: להתעלם לחלוטין מן העצמי; אמונה. והאמונה בהירה מן הראִיָה.
משמעות ה'אמת' כאן אינה רק לדעת אל נכון את מה שישנו. ה'אמת' משמעה כאן לחיות את מה שאתה מאמין. אמת - אין פירושה שיקוף של עובדה מסויימת במוח, הכרה בעובדה; אמת - פירושה הזדהות עם המציאות העמוקה ביותר."

שבת שלום
     ג'ף

*א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 65-64

יום חמישי, 8 ביוני 2017

אלו דברים לשבת בהעלותך תשע"ז

אחד מ"ציטוטי השל" שנתקלתי בהם השבוע אומר כך:


העולם נתון במבוכה, ומשברו אינו פוליטי אלא רוחני ביסודו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 251

אנחנו הישראלים בורחים מה"רוחני", כמו מאש. לא ממש ברור לי למה. אולי זו מן תחושה שהרוחני אכזב אותנו.  מיליונים מעמנו הלכו למשרפות באין מושיע. המענה לחוסר האונים הזה, נמצא ב"ארצי" ולא ב"רוחני", במעשה החלוצי האנושי, בהתיישבות בקרקע ובאחיזה בנשק, שביסוד הקמת הבית היהודי.
במקום אחר אומר השל:

מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית, על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם  שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92

חזינו השבוע בשתי מצגות רבות עניין -  נאום הנובל של דילן, ועדות של קומי בסינאט אתמול. שתיהן אומרות רבות על התרבות האמריקאית וצריכות עיון שלא כאן מקומו. לצידן, להבדיל וכחומר למחשבה מבקש אני לסיים בדברים של ישעיהו לייבוביץ על ההיגד שבפרשתנו : "והאיש משה עָנָו מאד":

"הפסיכולוגיה האנושית כפי שהיא מוכרת לנו היא כזאת, שככל שהאדם זוכה לרמת ידיעה ותודעה גבוהות יותר, אין הוא מסוגל לחשוב ברמה של 'מי אנכי', אלא ההיפך הוא הנכון, וחשיבותו בעיני עצמו ו'אנוכיותו' הולכות וגדלות עד כדי התנשאות.
מכאן שההיגד 'והאיש משה עָנָו מאד' משמיע לנו רבותא רבה, להודיענו כי משה רבנו בהיותו האיש שעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, ובמעמד הר-סיני במתן-תורה זכה לדבר-ה' אליו 'פנים אל פנים' ( שמות לג/יא), ובסדרה זו מעיד עליו ה' -'פה אל פה אדבר בו' (יב/ח), ואף על פי כן הוא נשאר בתודעתו ובעַנֹוָתו אותו משה כפי שהיה בתחילת דרכו במעמד הסנה מבלי שתזוח עליו דעתו, לכן הוא גם היחיד בין כל אישי המקרא כולו, הזוכה להיקרא - 'עָנָו מאד'. לתואר זה זוכה משה-רבנו מיד לאחר הטחת הדברים כנגדו בפי מרים, ומשום תגובת משה בשתיקה ושוויון נפש מבלי להקפיד במאומה וזאת משום רמת שלמותו הנפשית, זוכה הוא לכך שהקב"ה יוצא להגן עליו ולתבוע כביכול את עלבונו.
גאותם והתנשאותם של בני אדם, נובעת מכך שאין הם מכירים את מעמדם בפני אלוהים, ולכן רק משה האיש הוא הזוכה לתואר יחידאי זה של עָנָו מאד ( ולא סתם עָנָו ), מה שלא נאמר על שום נביא אחר זולת משה."*

שבת שלום
   ג'ף

*ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 660







יום שני, 5 ביוני 2017

יום חמישי, 1 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ז


ניצלתי את חג השבועות לחשוב קצת על משמעותה של תורה בימינו.*
חשבתי על החשיבות של העיסוק בתלמוד תורה; על לאחוז בדף גמרא ולהתקדם בו בקצב שלך.
חשבתי על קוצק, הנביא ישעיהו ועל השל ועל מה שביניהם  - על הרלוונטיות של הנביאים לימינו.
חשבתי על סכנותיה העצומות של הדת, של ביטחון ששורשו באמונה דתית, ולדייק  - בסכנות הטמונות באנשים שבטוחים בעצמם, בטוחים שהם יודעים מה מאחורי הפרגוד, מה התכנית הא-לוהית...
כדברי השל:

"I shudder at the thought of a society ruled by people who are absolutely certain of their wisdom, by people to whom everything in the world is crystal-clear, whose minds know no mystery, no uncertainty."
A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 114
ובתרגום שלי:

"אני נחרד מהמחשבה על חברה שנשלטת על ידי אנשים שבטוחים בטחון מוחלט בחכמתם, אנשים שעבורם הכל בעולם הוא ברור כשמש, וששכלם אינו יודע מיסתורין או  אי-וודאות."
א. י. השל, מיהו אדם ? (טרם פורסם בעברית) התרגום הנ"ל שלי והוא לוקה בחסר, הערות והמלצות לשיפור תתקבלנה בברכה - ג'ף
העיון במהלך החג בספרם המרתק של הרבנים בני לאו ויואל בן נון על ישעיהו^, הוביל אותי איכשהו לכרך הראשון של הביוגרפיה על השל. לאמיתו של דבר ה"איכשהו " הזה הוא הערת שוליים במבוא שכתב בני לאו לספר (ה"ש מס' 7 בעמ' 22 שם ).
כותב הרב לאו בטקסט  שם :
"....במשך עשרות שנים ... ישב [ישעיהו ] קרוב לארמון המלכים בירושלים ופעל כהוגה מדיני המבקש להילחם במגמות השלטון שנראו בעיניו כהרות אסון. תמונת העתיד שישעיהו צייר מתקשרת במישרין אל תמונת העולם אותו הוא ראה ובתוכו הוא פעל."
בהערת שוליים שבסמוך מופיע :
"מי ששם לב היטב למהלך זה של ישעיהו, כנביא הפועל בתוך החברה ובתוך הפוליטיקה, היה הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד, שחיבר ספר על נביאי ישראל אשר פורסם בגרמניה בשנת 1932 ותורגם לעברית בשנת תשע"ב על ידי הרב צבי יעקובסון  ( בעריכת מרים גיליס קרליבך): שלשת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל."
הדוקטורט של השל על הנביאים פורסם ( בפולין) ב1935 ושאלתי עצמי אם השל הכיר את ספרו של הרב קרליבך. טרם מצאתי תשובה לשאלה זו.
עיון בביוגרפיה חשף אותי, לא בפעם הראשונה, לסיפור קורות השל בגרמניה עם עלייתם של הנאצים. סיפור קשה ומופלא כאחד,  סיפור אחד מיני אין ספור ספורים  של יהודים רבים, יהודים שחלקם ראו את הנולד ונחלצו בזמן, אחרים שעולמם התמוטט עליהם כרעם ביום בהיר...סיפורים מן התופת, מן החור השחור...
לפני כשבוע הורדתי ממדף הספרים את ספרו של דויד ויימן  - "הפקרת היהודים ( אמריקה והשואה 1941-1945)
(באנגלית) " ספר שירשתי מהוריי ז"ל. בחיפוש בגוגול מצאתי שהספר פורסם בעברית בהוצאת יד ושם ב1993.
ברור לחלוטין כי כאז כן עתה אין לסמוך על העולם.
כדברי הרב דוד הרטמן המנוח - "העולם אינו נאות לשמוע טיעון מוסרי מעם שאין לו צבא."זהו ציטוט מהזכרון שלי. בפועל - הציטוט המדויק הוא :
I remember the Quakers coming to see me. They wanted to know about my views of power, you know, Quakers. So I said, if you have power, you can have a moral argument. If you’re powerless, there’s no moral argument. *^
תרגום חופשי שלי לחלק המודגש :

אם בידך כוח ועוצמה - תוכל להיות בעל טיעון מוסרי. ככל שאין בידך כוח ועוצמה לא תישמע מפיך טיעון מוסרי

שבת שלום
   ג'ף

* באופן כללי ראו 929 :-)בין השאר http://www.929.org.il/today
^ישעיהו כציפורים עפות, יואל בן נון ובנימין לאו, ידיעות אחרונות - ספרי חמד
^*ראו https://onbeing.org/programs/david-hartman-hope-in-a-hopeless-god/

יום שני, 29 במאי 2017

אלו דברים לשבועות תשע"ז


אחד הדברים שלמדתי ב"שבוע-  העבודה" הקצר הזה הוא שיש יתרון לשבועות שהם קצרים לקראת סופם להבדיל משבועות שהם קצרים מתחילתם דוגמת השבוע. כשיש שני ימי עבודה בשבוע - ראשון ושני - כל העבודה של יתרת השבוע ויתרת החודש מתרכזת ביום שני. הנטל כמעט קשה מנשוא. אבל - כן אבל - עברנו את פרעה  - עברנו גם את זה.
וכיוון שעודני עומד על רגליי, חיפשתי בערב הזה, ערב ערב שבועות - פסקה שתבטא עבורי באופן תמציתי את משמעותה של התורה. עוד לא מצאתי. מצאתי - כדרכם של חיפושים - דברים אחרים. כלל נקוט בידך - אם אתה מחפש משהו אחד - אל תחפש אותו , חפש משהו אחר - בטוח תמצא את המשהו האחר כשאתה מחפש אחר משהו אחר. רוח שטות  - כן רוח שטות -  נפלה עליך.  ניחא.
בכל אופן, פסקה תמציתית על משמעותה של התורה בימינו טרם מצאתי. אבל כאמור מצאתי דברים אחרים.
מצאתי דברים של שלום רוזנברג על ההבדל שבין גלות לגאולה. והדברים האלו - שתכף אביא מהם - הפיסו  את דעתי בשאלה שהטרידה אותי הערב בעקבות סיור במערב התיכון של ארה"ב הודות לנתיבי האוויר של הפייסבוק. צפיתי בשיחה בין כומר-ית (?) - אשת דת - במדינת אייאוו ( Iowa ) עם מפגין שהגיע ממדינה צפונית יותר כדי להפגין מול הכנסיה שלה.
אמרתי לעצמי : כמה ברכות אפשר לברך על הקליפ המוזר הזה - מ"שלא עשני גוי" עבור דרך "שככה לו בעולמו" וכלה ב"משנה הבריות". בעיקר הודיתי להוריי ז"ל שעלו ארצה כשאחיי ואני היינו עוד ילדים, ואז אמרתי לעצמי : לא חסרים משוגעים שלנו פה.
ואז מצאתי את דברי שלום רוזנברג שלהלן:
"הגאולה היא האנטיתזה לגלות, השאיפה לתיקון עולם. ראשיתו של חזון הגאולה בביקורת הגלות, בתפיסת הגלות כקללה, כשבר הדורש תיקון. הציונות ירשה ביקורת זו. בכך אין הכוונה לשלול את קיומן של התפוצות, אלא להבין שקיומו של עם ישראל ללא מדינה יהודית, חלילה, הוא קיום פתולוגי, בלתי-טבעי. והנה, עינינו שזכו לראות בהמתקת הקללה ובתקומת העם, עדות לחזיון אבסורדי: הרומנטיזציה של הגלות. אנו שומעים נוסטלגיה לקוסמופוליטיות הנחנקת מעשן מדורת השבט של הלאומיות והלאומנות הישראלית. אכן, הגלות אינה רק תופעה פוליטית. יש גם גלות פילוסופית. ה'ניכור', גלות שהקסימה דורות של אינטלקטואלים, מווינה ומברלין ועד ניו יורק. זהו קונפליקט בין הכמיהה לארץ ולאדמה ובין השאיפה להתנתק מכל נאמנות אליהן. זהו עימות בין שורשים לכנפיים - הגלות יצרה דמות של יהודי בעל כנפיים, ואילו הציונות רצתה להחזיר ליהדות את השורשים."
והמשך הדברים שם , באחד המאמרים לכבוד חג השבועות (שכותרתו "האם ליהודי יש מקום ?")  בספרו של שלום רוזנברג  "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של לוח השנה"* הם מופלאים לא פחות...

חג שמח
  ג'ף

* הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד בעמ'  342



יום חמישי, 25 במאי 2017

אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשע"ז

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
אחרי שבוע עמוס
בעידן גדוש אירועים
אירועים עמוסים וגדושים
בגסות רוח הבוקעת
ברמקולים המוצבים
בכל אתר אתר
תחת כל עץ רענן

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
רשות הדיבור
נתונה למשורר
למילים במדבר
המדבר שאינו חב
בכבודם של שועי עולם
אילי הון או תקשורת
פוליטיקאים סוג ד'

על סף המדבר
בפתחו של ספר במדבר
רשות הדיבור
נתונה ליהודה עמיחי
שכתב ואמר

"אני לא הייתי אחד מששת המיליונים
שמתו בשואה ולא הייתי אפילו בין הניצולים
ולא הייתי אחד מן הששים ריבוא שיצאו ממצרים
אבל הגעתי לארץ המובטחת מן הים,
אני לא הייתי בין כל אלה אבל האש והעשן

נשארו בי, ועמודי אש ועמודי עשן מראים לי
את הדרך בלילה וביום, ונשאר בי החיפוש המטורף
אחר יציאות החירום ואחר המקומות הרכים,
אחר ערוות הארץ להימלט לתוך החולשה
ולתוך התקווה ונשארה בי תאוות החיפוש
אחר מים חיים בדיבור שקט אל הסלע ובמכות טרוף."*

חודש טוב ושבת שלום
      ג'ף

י. עמיחי, "פתוח סגור פתוח" ,הוצאת שוקן (ירושלים ותל-אביב 1998 ) עמ' 126

יום חמישי, 18 במאי 2017

אלו דברים לשבת פרשת בהר - בחוקותי תשע"ז



"יהי ערך מילותיך לא משום עצמן"
כותב צ'סלוב מילוש בפסקה מס' 5 בשיר שנקרא
"בן אירופה."*

"יהי ערך מילותיך לא משום עצמן
  אלא משום שנאמרו כנגד מישהו

 יהי נשקך עשוי ממלים דו-משמעיות,
 את המילים הבהירות הטמן בחשכת האנציקלופדיה.

 אל תחוה דעה על מילים כלשהן בטרם יבדקו

 הפקידים בתיק האישי מי אמרן.

 טוב קול התשוקה מקול התבונה.
 כי לא חסרי התשוקה ישנו את מהלך דברי הימים."*

         

שבת שלום
     ג'ף


*בתרגום דוד וינפלד בקובץ "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ'  30

יום חמישי, 11 במאי 2017

אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ז


לפעמים קורים דברים שלוקח קצת זמן לעכל אותם. 

דבר כזה קרה  אתמול. 

ממילא אני עדיין מנסה לעכל, לתפוס, להכיל ולהבין את מה שקרה. 

לכן אוכל להביא כאן אך את המבוכה, את תחושת ההשתוממות והפליאה

בתקווה שבהמשך  אפשר יהיה לפרט יותר.

שבת שלום
ג'ף

יום ראשון, 7 במאי 2017

אלו דברים למסכת ברכות ( א5)


החלטתי להתמקד במסכת ברכות, לאחוז בה ולדבוק בה , בעקבות רב' זושא, הזושא שמצאתי אותו בין דפי ספרו של השל , "שמים על הארץ".
מדובר בהרחבה של דברים שנשא השל במרכז יידיש (YIVOׂ) בניו יורק ב1945, לזכר יהדות מזרח אירופה. זושא שתלמידיו שמים לב שהוא כבר כמה ימים אוחז באותו דף גמרא,
שמא הוא"תקוע" בסוגיה קשה במיוחד ?...והוא משיב להם : נוח לי כאן, מדוע שאלך למקום אחר.

מאימתי קורין את שמע בערבין ?...משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן...דברי רבי אליעזר. בהמשך על הבמה מופיעים בזה אחר זה, חכמים ורבן גמליאל. איש איש עם דעתו ( חכמים כאיש אחד) . איש איש עם גרסתו. גרסאות קודמות, גרסאות סותרות, גרסאות מקבילות גרסאות מתחרות. יד עריכה היתה במשנה. משניות רבות נשארו על רצפת העריכה או בחלל האויר.
עני וכהן חד שיעורא הוא ? עני ובני אדם חד שיעורא הוא ? בני אדם, כהנים ועניים.
מדוע בחר רבי בגרסתו של רבי אליעזר כאן על פני גרסתו של רבי מאיר : "משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות"; על פני הגרסה העלומה של "העני" "משהעני נכנס לאכול פתו במלח"; על פני גרסת חכמים : "משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים". ולמה לא נאמר בפשטות, כפי ששאולת הגמרא, משעת צאת הכוכבים ?

יום חמישי, 4 במאי 2017

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות - קדושים תשע"ז

 הכותרת הראשית בynet הבוקר:

אלף איש בפמליית טראמפ, עשוי לנאום במצדהצילום: AP

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת אחרי מות  בספרו "חיי עולם"*:

"יש מחיצה תמידית בין הקודש ובין החול, בין מה שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ובין הדברים של חול. המחיצה הזאת איננה קטנה יותר לגבי הכהן, אלא לכהן קשה יותר לשמור אותה. זה נכון לגבי תחומים שונים ורבים, ובכולם שייך מבחן הכהונה: באיזה מידה אני יכול לעמוד קרוב קרוב, ועם זאת באימה וביראה, ברתת ובזיע. לעשות את שני הדברים הללו ביחד זה אולי לא אנושי, ובוודאי אחד הדברים הכי קשים, מפני שזו בעיה תמידית  של החיים - אבל זה מה שנדרש מיהודי. רבי נחמן מברסלב מתאר את היכולת הזאת באמצעות משל על מישהו זקן ביותר שהוא עדיין תינוק גמור. זוהי דרישה הנוגדת את טבע האדם, אך היא אחת מאותם דברים בלתי-אפשריים, שבתור יהודים אנחנו נתבעים לעשות."


שבת שלום
    ג'ף


*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 254-253

יום חמישי, 27 באפריל 2017

אלו דברים לשבת פרשת תזריע מצורע תשע"ז (לא סופי)

דילן הוא כמובן הפסקול של דורנו.
משהו השתבש לאחרונה בעולם אמרתי לעצמי לפני שרשמתי את השורה הפותחת.
האמנם ? האמת אני לא בטוח. אולי
על כל פנים דילן כתב כך עוד כמה שנים לפני עלייתו של טראמפ לשלטון בארה"ב.


הוא כתב כך עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השלישי. ונזכרתי זה עתה כי אחד השירים המוקדמים שלו נקרא
Talking World War III Blues.

הנה קליפ של שיר מהאלבום " עולם השתבש", בו דילן מופיע כדמות צ'פלניסיקי ( ? chaplinesque )'מביט החוצה לעבר עולם די קודר.



ואגב קודר, בשיר אחר מאלבום אחר ( מוקדם יותר)  דילן מודיע לנו שטרם נפלה החשכה, אך אנחנו בדרך אליה





שבת שלום
     ג'ף

יום ראשון, 23 באפריל 2017

אלו דברים למסכת ברכות (א 4)


שמתי לב שהכהנים אוכלים ארוחת ערב בחבורה ואילו העני אוכל פתו לבד.
אמר מר: ' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן', ורמינהו: 'מאימתי קורין את שמע בערבין ? משהעני נכנס לאכול פתו במלח...'" ( ברכות  ב ע"ב)
הכהנים נכנסים בהדי הדדי*. העני לבדו.

מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, ה"עני" "זוהר" בבדידותו, כמו גם באלמוניותו, השכבות המבוססות, ה"אליטות" לעולם אינן צועדות לבד, אלא בחבורות חבורות...הן משתייכות לקבוצת ייחוס ושיוך זה מגונן על ומקדם כאחד  את חבריה במשים ובלי משים...

( המשך יבוא...)



* וראה ברכות מח ע"א  "ינאי ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי.."

יום חמישי, 20 באפריל 2017

אלו דברים למסכת ברכות (א. 3)


אהוד בנאי שר כעת ברקע.

" על ההנהגה הלאומית בדורות התנאים היה להתמודד עם בעיות רוחניות-דתיות וקיומיות, שהתעוררו בשל חורבן ירושלים והמקדש ובשל המכות הנוראיות בנפש וברכוש, שהוכתה יהדות ארץ -ישראל בשתי מלחמותיה הגדולות. הוטל עליה לבנות עם ודת ללא מקדש. פירוש הדבר לא רק בדיקה מחודשת של סולם הערכים הדתי והלאומי, אלא גם יצירת כלים ודפוסי התנהגות חדשים במקום חלק מאלו שהיו קיימים בימים שעד המשבר הגדול."
י. כהן, שם

 "יללת התן צפירת הרכבת הם כולם שביל אחד מתמשך "



ש: מאימתי קורין שמע בערבית ?
ת: משעה שהכהנים  נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר.

כמה וכמה שאלות יש כאן.

"כל אחד חי בעולם אחר כל כך גדול השוני"


"רגיל היה האדם בתקופה העתיקה לראות כל דבר באספקלריה. בעיניו אין חלקי המציאות סגורים בתוך עצמם, סתומים ואטומים; להיפך, כל דבר הוא אור חוזר."

 א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' LV



אלו דברים לשבת פרשת שמיני תשע"ז


"רבות מחשבות בלב איש..."

היו כמה תכניות לאלו דברים לשבת זו.  דברים השתנו "על הדרך".
פתחתי את ספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם" על מנת לעיין בפרק על פרשת שמיני.
הספר נפתח לעמוד האחרון של הדברים לפרשת צו, כותרת המשנה שם היא : "בעיות החיים". בעיות החיים אחרי החגים לא נעיין ?!
ובכן אלו הדברים שם:

"בעיות החיים
שני העניינים הללו: בעיית הנותר והפיגול והעניין של אש התמיד, הם בעצם בעיות החיים של יהודי שומר מצוות.
הבעיה הראשונה היא בעיית הפיגול והנותר. לא רק  כאשר מותירים ממש מהקורבן, גם כשרק עולה בראש המחשבה:'כמה היה טוב אם לא היה כל כך צפוף ולחוץ' - זהו בבחינת פיגול. לפעמים לאדם שהולך בדרך המצוות, היה טוב אילו לא היה כל כך דוחק. מדוע קשה לאנשים לקום בבוקר ולהתפלל ? האם זה כל כך כואב ? מה שמפריע לאנשים זה שצריך לעשות את זה תמיד, גם בימים שאין לא זמן ולא מצב-רוח, וזה גם מה שעושה את ההבדל. ברגע שאתה רוצה לשנות את החוקים ולאכול את הקורבן לשלושת ימים, התורה אומרת דבר, שהוא תמוה בחריפות שלו: 'לא יחשב לו, פיגול יהיה', 'הנפש האוכלת עוֹנה תשא' ! אתה לוקח דבר שהיה קורבן, ועושה ממנו פיקניק. אם רוצים לעשות משהו שיהיה קל יותר, נוח יותר, נעים יותר - 'פיגול יהיה לא ירצה ולא יחשב'.
הבעיה השניה היא אש התמיד; אדם לא יכול אמנם לחיות כל הזמן בהתלהבות בדרגא עילאה, ולא יכול לשאת מאורעות גדולים מעבר לגבול מסוים, אבל לפחות כשהוא מקריב קורבן לה' - הוא צריך להישאר ולהישרף על המזבח. זאת פעולה מאד לא דרמטית; ובכל זאת , אדם צריך לזכור שאש התמיד, שיכולה אמנם לבעור בשקט ובהסתר, צריכה להמשיך ולבעור כל היום וכל הלילה - 'אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה'."
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 217
שבת שלום
    ג'ף

נ.ב "צפו פגיעה" לשינויים בזמן הקרוב במתכונת הפרסומים בבלוג הזה. ( מי שלא רשום כמנוי לבלוג - לא בטוח שיראה / תראה את השינויים)


יום שישי, 14 באפריל 2017

יום חמישי, 13 באפריל 2017

אלו דברים לשבת חול המועד פסח תשע"ז


הרב שג"ר בקובץ של דרשות לחג הפסח , שנקרא "זמן של חירות" , הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר. מתוך דרשה  שנקראת  "מי ברא אלה" בעמ' 131, 132 ו136


"בחסידות לימדו כי שאלת ' מה נשתנה ?' שנשאלת בליל הפסח היא הגורם והתנאי לגאולה. הגאולה היא בכך שהאדם שואל, ומעורר את השינוי ממצב הגלות. עצם שאלת השאלה הוא זה שיביא ליציאה מהמצר. המקור של רעיון זה מצוי בזוהר הקדוש, בדברי ר' אלעזר הדורש את המילה א-להים ומפרקה לשתי מילים , מי-אלה."
בהמשך, מביא הרב שג"ר את הטקסט מהזוהר, מפרשו ומפרט את עיקרי הדברים הטמונים בפסקה דלעיל תוך התייחסות לטקסטים נוספים מכתבי חסידות איזביצא לרבות ה"מי השילוח". הרב שג"ר מתייחס בדברים ליסוד המכונן שב"שאלה" וב"פליאה", אלמנטים שמוצאים ביטוי מרכזי, גם בהגותו של אברהם יהושע השל (והדים בהגותו של י. ליבוביץ)

בסיום דבריו שם אומר הרב שג"ר:

"מי השילוח מלמד דבר נפלא. העובדה שדווקא אדם מסוים משתומם נוכח תופעה, הופכת לבחירה אלוקית ! הקב"ה בוחר להאיר בלבו של אברהם את הקושיה, והיא עצמה התירוץ. מי השילוח לא רואה בשאלה דבר חסר קיום שיש לדחותו או להדחיקו; השאלה בעבורו היא מציאות עובדתית, מציאות המעוררת את פליאתו והנה אות לבחירת ה' בו. תנועה שכזאת מתפלאת מהקושיה, והיא עצמה הופכת פליאה, 'מי ברא אלה'. דומה הדבר לשאלה רטורית: זו איננה שאלה שמזמינה תשובה -  התשובה נמצאת בשאלה עצמה ! היא שואלת על הדבר, לדוגמה: איך עשית את זה ? זו תמיהה לא רק על העובדה, אלא על עצם האפשרות של העובדה. שאלתו של אברהם הופכת משאלה על ' הבירה הדולקת', לפליאה על עצם מציאות השאלה בלבו, וכדבריו של האדמו"ר: ' מדוע התעורר בלבו להרעיש ולהרעים לידע מי ברא את העולם ומלואה ?' אם כן, השאלה איננה רק פתח להארה שתבוא או ניעור וערעור של המוכר והיבש, אלא השאלה עצמה היא המסר והבחירה האלוקית המיוחלת."
שבת שלום ומועדים לשמחה
           ג'ף



יום רביעי, 12 באפריל 2017

אלו דברים על מסכת ברכות (א.2 )


"מאימתי" של ברכות שולח אותך ( באמצעות גוגול וויקי - משהו) ל"מאימתי" של פתיחת מסכת תענית. אותה שאלה או שאלות דומות במשנה ובגמרא.
מאימתי קורין שמע בערבית ? ( בערבין - במהדורת שטיינזלץ - מאיפה הוא הביא את שינוי הגרסה הזה ?); מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?
הגמרא בשני המקומות שואלת : "תנא היכא קאי דקתני מאימתי ?" -"היכן עומד חכם המשנה ששואל את השאלה הזאת המניחה הנחה שלא פירשו אותה, במקרה האחד על החובה לקרוא קריאת שמע בערבית ובמקרה השני  לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם " בתפילה -  אגב מסתבר שעם כל הכבוד לגוגול ולרשת - יש עדיין שאלות שתוכל למצוא את התשובות אליהן רק מפי אנשים לרבות נשים מומחים ( ל.ק על מקורות ומסורות ) -.
מי ? מי בדיוק שאל את השאלות הללו  ? מסתמה הן נשאלו בבתי המדרש....
"לכל תקופה חשיבות משלה, ואף על פי כן, יש תקופות שלעשייה הרוחנית-התרבותית ( עידן רייכל שר כעת ברקע* ) שלהן השפעה החורגת הרחק מעבר לגבולותיהן, השפעה רבת עוצמה שעיצבה את החברה היהודית במשך מאות ואלפי שנים. תקופה כזו היא תקופת התנאים, שהיא מן התקופות שקבעו ערכים, אורחות-חיים, מוסדות ומסגרות העומדים עד עצם היום הזה."  
- יחזקאל כהן, פרקים בתולדות תקופת התנאים, המחלקה לתרבות תורנית - משרד החינוך והתרבות, ירושלים תשל"ח עמ' 9 
כעת רייכל שר "קוצים". הווי ארצישראלית דהעידנא, כשהעידנא היא העת ובעונה אחת חול המועד של פסח תשע"ז וימי תחילת המאה העשרים ואחד, השנה הראשונה לשלטונו של טראמפ כנשיא ארה"ב. "הזוי" אמרנו כבר ? " אני אדם משוממקום שמחפש לו רק סיבה לנשום" שר עידן רייכל.

חבר פייסבוק, חדש יחסית, סועד את אמו בבית חולים בארה"ב ומלין על הטיפול הרפואי. מה כבר אפשר לעשות מכאן, מלבד להגיב בדברי עידוד והזדהות. סיפרתי לו שאני במצב דומה, ביקשתי לדפוק את הראש בקיר...חלף לתת אגרוף בפנים לאחד מאנשי הצוות שחשבתי שמתנהג לא כיאות ולא כמצופה....וסיפרתי לו שניתן לדעתי על פי רוב, לסמוך על האנושיות הבסיסית  והרצון הטוב הבסיסי של אנשי  הצוות על אף רגעים לסתור....על פי רוב, כפי שמציין דילן באחד השירים.^

*




^


מאימתי קורין את שמע בערבית ? מאימתי ?

אלו דברים על מסכת ברכות (א.1)


בעקבות ליל הסדר, בעקבות יציאת מצרים, ובעקבות ימים רבים - שונים ומשונים - ולכבוד הרגל -
הופתעתי לראות  - בפתיחה למסכת של שטיינזלץ - כי סדר זרעים ידוע כ"סדר אמונה"; הופתעתי גם לראות את נקודות הממשק הרבות בין דברי הרב שטיינזלץ לדברים של השל במקומות רבים ושונים על עיקרי היהדות. 
היחס בין עיקרים, בין "אמונה" למצוות ( לפי ליבוביץ חד הם) הוא גם נושא שהרב שטיינזלץ אבן ישראל עוסק בו בפתיחה. הופתעתי לראות שכותרתו של פרק ח' שם, היא "אלו דברים".
בשטח הספר, - שטח ההפקר שבין גבולות מדינות עוינות ( מסתבר שנצים זה שם עצם זכרי ) - קורים דברים מדברים שונים ומשונים, תהליכים במשך שנים "מתחת לראדר", משוררים בשולי הדברים, האחד שזוכה בנובל ועוד כל מיני דברים. משונים כבר אמרנו.
"מאימתי ?" איזו מן שאלה זאת ? אימתי ? מאימתי ?
לשון של חכמים, לשון תקופת המשנה בארץ ישראל.  
אותו השביל שמתחיל כאן, בארץ ישראל, בין סניף בנק למעיין.

יום שישי, 7 באפריל 2017

אלו דברים לשבת הגדול - פרשת צו תשע"ז


"העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.

דור דור ודורשיו. חידה חידה וביאוריה; וכל העמוקה מחברתה ביאוריה מרובים ממנה. אף התורה נקנית בשתי דרכים: בדרך הסברא ובדרך החזון. דרכו של רבי ישמעאל הפשט. דרכו של רבי עקיבא המסתורין. וברור שהם לא יצרו את משנותיהם יש מאין. הפרשי דרכים הללו מעשה דורות הם, ולא נתגלו פתאום בדורם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. מקורם בגישות שונות לתורת ישראל, שנשתלשלו במהלך התקופות. אוצרות מחשבה היו צבורים באומה, ומפיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא אנו שומעים קולות ובנות קול של דורות שקדמו להם. אלא שבבית מדרשותיהם נתגבשו הדעות והגיעו לידי צורה שכמותן לא ידעו בדורות הקודמים. הם שיצרו את הצינורות שלתוכם נכנס שפע כוחות וזרמים קדומים. ובדבריהם כדי פרנסת דורות.

אל יסוד אפייה של מחלוקת זו לא נגיע מתוך השוואה בלבד, אלא על ידי העמק חקר במהותה של כל שיטה ושיטה, במעמקים שמעבר לכל הדעות. מחקר כזה יחשוף לפנינו אותה שכבה עמוקה שממנה שואבים שני הזרמים. הם וסכסוכיהם וסתירותיהם.

סכסוכי מחשבה וזעזועי נפש הן אירועים שבכל דור ודור. בעיות הרוח פושטות צורה ולובשות צורה. עד שאתה בא לדעת את תנועת המחשבה שבתקופות האחרונות, צא ודון את השלשלת התלוייה מאחוריהם. דברים שרבי עקיבא ורבי ישמעאל מחלקו בהם, התווכחו והתנצחו בהם בעלי תריסין בימי הביניים, והם עדיין עומדים על הפרק."

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI

וראו:



שבת שלום 
    ג'ף

יום שישי, 31 במרץ 2017

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשע"ז


אברהם יהושע השל:

"אף האמונה עומדת על הזיכרון. אני מאמין - משמע: אני זוכר. כי מהי אמונה ? כל אחד מאיתנו זכה לכל הפחות פעם אחת בחייו להרגיש במציאותו של הבורא. כל אחד מאיתנו זכה פעם להציץ בנוי, בשלווה ובעוז הנובעים מנשמותיהם של אלה שהתהלכו את אלוהים. אולם הרגשות  והשראות-רוח כאלו אינן מן הדברים המתרחשים בכל יום. בחייהם של רוב בני האדם הרי הם כמטאורים המבליחים רגע ונעלמים מן העין. אולם ישנם אנשים שההברקות האלה מדליקות בהם אור שלא יכבה לעולם. אמונה, משמע: אם נתגלגלה לך זכות שהמצוי הנעלם ייראה לך פעם - היה נאמן לו כל ימי חייך. אמונה משמע: לשמור לנצח על ההד שהסתער פעם בנבכי נשמתנו."*

שבת שלום
   ג'ף


 *א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ'





יום חמישי, 23 במרץ 2017

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל- פקודי שבת החודש תשע"ז




"to live and be gone"

ישי רוזן צבי מסיים מאמר ביקורת על התרגום של החלק הראשון של ספרו של השל ביידיש על הקוצקר, שיצא לאור לפני כשנה - שנתיים באלו המילים:

"בראיון האחרון, שבועות לפני מותו, אמר השל למראיינו כי מי שמבחין בין אנשים על פי צבעם לוקה במחלת עיניים חריפה. קשה לחשוב על מרחק גדול יותר בין דתיותו של השל וזו של ישראל היום. דתיות מרוצה מעצמה, שמשדרת בעיקר עליונות ואקסקלוסיביזם. ' הקוצקאי עדיין מצפה לחסידיו', גם השל. ואולי בעצם זהו מקום המפגש העמוק ביניהם."*

בהצלחה למ.ס הפועל  ירוחם במשחקה היום  נגד קרית גת !!


שבת שלום
    ג'ף

*הארץ  25.9.15

יום חמישי, 16 במרץ 2017

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשע"ז


"הישראלים רגילים לתוויות ברורות, בעיקר בנושאים דתיים. התרגלנו לחשוב – ואולי אין זו חשיבה כלל? – דרך סטיגמות. כך אנו מבחינים בין "דתיים" ו"חילונים", "חרדים" ו"מסורתיים". סגולתו הראשונה של ספרו החדש של הרב שג"ר היא שהוא ממוטט את ההבחנות הברורות מדי, שאין להן על מה להתבסס.
כשספר דרשות של הרב שג"ר יוצא בהוצאה כ"רסלינג" ופונה לקהל שאינו בהכרח קהל הבית שלו, יש כאן בשורה שבכוחה לנפץ את התוויות. אל מול קהל הקוראים המשוער הזה מדבר רב, אורתודוקסי, ראש ישיבה, ומתוך דבריו אנו קולטים שיח אחר, רגישות אחרת, טון שונה ממה שציפינו לו מאיש הממסד הדתי, לכאורה. שיח, רגישות, טון, המגרים את הסקרנות להמשיך ולקרוא. אכן, בין רבבות הספרים המתפרסמים על נושאים יהודיים אפשר להרגיש כאן רטט של רעננות, של חדשנות, של תעוזה מחשבתית."
- רוני קליין במאמר ביקורת על הספר במדור השבת של "מקור ראשון"
https://musaf-shabbat.com/2014/12/12/%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA-%D7%A0%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F/
לפני זמן מה קראתי דברים על הספר הזה...אני לא זוכר את הדברים במדוייק וטרם מצאתי את המקור להם. מדובר בדברים שהתייחסו לכך שבמאמרי הספר יש תמציות, או בעצם שאריות, מה שנשאר אחרי שניקית מן הדת או מן אמונה את ה גינונים החברתיים, השגרתיים, השקריים, המוסדיים, מצוות אנשים מלומדה וכהנה. בגרעין, בשארית יש איזה דבר מה....
אני נזכר בדברים על רקע התבטאויות בזמן האחרון, של "דתיים" ושל "לא דתיים", של פוליטיקאים מימין ושל פוליטיקאים משמאל.
אין יותר מדי דמויות מופת בעידן הנוכחי.
אנשים צריכים לדמויות מופת, דמויות מופת שאינם עגלי זהב.
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" הורנו חז"ל.
באחד הפוסטים בפייס על "קו 58" השבוע נכתב: "קו 58 עוסק בשאלות ולא בתשובות" ( זהו ציטוט לא מדוייק מהזכרון ). השל לימד אותנו על חשיבותן של השאלות. אסא כשר יבדל"א מלמד אותנו על החשיבות לא להישאר תקוע בעולם השאלות. בפרק הראשון ב"ספר קטן על משמעות החיים":
"לא מעטים מן העוסקים במחשבה הקרויה 'פילוסופיה' סבורים כי לא התשובה עיקר, אלא השאלה. ברוח זו הם מתפעלים מסימן השאלה, מתרפקים עליו, משתבחים בו, אולם לטעמנו העיקר נעלם מעיניהם והוא, שכל שאלה אמיתית מזמינה מאמץ למצוא לה תשובה טובה. שאלה אמיתית, כמוה כבעיה אמיתית, ככל שאפשר להתפעל מהופעתה, לעולם אין היא אלא מחציתה של התמונה המלאה. מחצית אחת עשויה מן הבעיה, המחצית השניה חייבת להיות עשויה מפתרון. מה שמצטייר כבעיה שאפשר לעסוק בה, בלי לטרוח על פתרונה, אינה בעיה אמיתית."*
"שאלה אמיתית, כמוה כבעיה אמיתית, ככל שאפשר להתפעל מהופעתה, לעולם אין היא אלא מחציתה של התמונה המלאה. מחצית אחת עשויה מן הבעיה, המחצית השניה חייבת להיות עשויה מפתרון. "
לו יהי ונזכה לראות את התמונה המלאה.
שבת שלום
   ג'ף
*אסא כשר, בקובץ "משמעות החיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז, עמ' 17


יום חמישי, 9 במרץ 2017

אלו דברים לשבת פרשת תצוה - פרשת זכור תשע"ז


באלו דברים לפני שבע שנים הבאתי דברים באנגלית פרי עטו של חוסה אורטגה כפי שהובאו על ידי אביבה גוטליב זורנברג בפרק על אסתר בספרה "תהום אל תהום סערות הנפש של גיבורי התנ"ך". מאז, פורסם הספר בתרגום ( של ענת שולץ ) לעברית  והנה אותם הדברים בעברית:

"וזו האמת הפשוטה - לחיות פירושו להרגיש אבוד - ומי שמקבל את האמת הזאת כבר החל למצוא את עצמו, לעמוד על קרקע יציבה. באופן אינסטינקטיבי, כפי שעושים הניצולים מספינה טרופה, הוא יביט סביב בחיפוש אחר דבר מה שיוכל לדבוק בו, ואותו מבט טרגי, חסר רחמים, מבט כן לחלוטין משום שמדובר בישועתו, יביא לכך שהוא יכניס סדר אל התוהו של חייו. אלה הם הרעיונות האמיתיים היחידים; רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה."
וממשיכה שם, זורנברג:
"רעיונותיהם של הניצולים מספינה טרופה: בשפה אחרת , המהר"ל מנסח את חוכמתה של אסתר כהבנה שהאדם, בפני עצמו , חסר, לא שלם; האשליה המסוכנת, הרת המוות, מקורה בהתעלמות מן הסופיות, בנטייתו של האדם לדמיין כי הוא כול יכול. הרעיונות האמיתיים של הניצולים גורמים לנו שנכיר בפגיעותנו כברואים, נושאים בחובם את אפשרות ההפלגה אל מה שמעבר."*

שבת שלום ופורים שמייח :-)

       ג'ף

*אביבה גוטליב זורנברג, "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", הוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ,127, הערות השוליים הושמטו

יום שישי, 3 במרץ 2017

יום חמישי, 2 במרץ 2017

השיר הזה צריך להיות חלק מתכנית הלימודים

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ז


ה"סופ"ש" מאיים על השבת. מי שמאחל ביום ששי - "סופ"ש נעים" חלף "שבת שלום", מעלים, במכוון או שלא במכוון, את השבת.
אני נגד מלחמות, ובכלל זה, מלחמות תרבות. יחד עם זאת צריכים להיות ערים למגמות ולתהליכים, הן במישור האישי הן במישור החברתי. אדם מוותר לעצמו בנקודה קטנה ושולית...אם הוא אינו ערני לסכנות שבדרך, לרבות הסכנות שאורבות בתוככי עצמו,  כעבור זמן מה מתברר שהוא נרדם בשמירה, ואו שהסוסים כבר ברחו מן האורווה, או שנגנבו או - משהו אחר יותר חמור.

תוצאת תמונה עבור שלום רוזנברג טוב ורע בהגות היהודית

התמונה בשער ספרו של שלום רוזנברג היא של תחריט של פרנסיסקו גויה - "תרדמת התבונה יוצרת מפלצות".

תמונה קשורה

המשל כאן הוא חריף מיד. אני לא חושב שמי ש"חוגג" "סופ"ש" חלף השבת מקביל ל"מפלצות". יחד עם זאת - אני כן חושב שחברה ויותר נכון האנשים שהם הם אותה חברה, חייבים להיות ערים למגמות שמתרחשות בה. העלייה של טראמפ - לא היתה פתאומית. מדובר בהבשלה של תהליך שהתרחש, "מתחת לפני השטח" במשך שנים.
סטיות ועוולות של "החברה", של הממסד השלטוני, של האליטות החברתיות, של אדם לחברו, הן עתיקות יומין. אין בהן שום חדש, ואין הן מייחדות את דורנו. הייחוד היחיד שיש כאן הוא שכעת תורנו. התור של מי שקורא את אלו דברים כעת, מי שחולק יחד איתי את הזמן הקצוב, השהייה הקצובה הזאת על פני כדור הארץ. נשמת הרגע.
מהי משמעותה של השבת לאדם המודרני ? מיהו אדם ?
אלה שאלות, ישר מבית מדרשו של אברהם יהושע השל.
"מי אני רואה כשאני רואה אדם ?" שאל השל חזור ושאול.
"זוהי שאלת יסוד", אמר השל לקהל של סטודנטים בקליפורניה בשיחה שקיים איתם ב1968. "השאלה הזאת עומדת ביסוד כל השאלות החברתיות, כגון בהחלטה שלי להצטרף או להצטרף לצעדה  למען שוויון זכויות", הפציר השל בקהל שומעיו .  השל טען שמלחמת ויאטנאם - מעוררת שאלה דתית. שנים לא הבנתי למה ? עד ששמעתי אותה השיחה - שבה הוא פירש - מי שהחליט להפציץ את הויאטקונג  בנאפאלם  - לא ראה באויב הזה - בני אדם. מי שהחליט להפציץ ערים שלמות בצפון ויאט נאם בהתעלם מהקרבנות האזרחיים של התקיפות - לא ראה בתושבי הערים הללו  - בני אדם. הגנראלים האמריקאים אגב ראו גם בתושבי דרום ויאט נאם - כ"אנשים נחותים" לעומת "האדם המערבי הלבן".


שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 23 בפברואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת משפטים תשע"ז


נפל בחלקי השנה, ובשיבוץ לדברי תורה ב"אפיקים", בית הכנסת בירוחם שהוקם על ידי גרעין "משמיע שלום" בשנות השבעים במאה שעברה, שובצתי לשבת פרשת משפטים.
ציווים רבים, כפי הידוע, ישנם בתורה, ביהדות ובחיים בכלל. בין השאר, הציווי לקבוע עתים לתורה. דרכם של ציווים, שלעתים אין ממלאים אותם, כך גם בעניין זה -אלא בעתים יוצאי דופן, של אין ברירה וכדומה. שלש פעמים בפסקה אחת "מופיעה לך" המלה עתים - זה לא רע. "עת לעשות לה' הפרו תורתך".
בכל אופן, באחד הטרמפים השבוע לכיוון באר שבע, בשלהי עידן קו 58 הממשי, עידן הנסיעות התכופות בקו הזה, הלוך וחזור מירוחם לבאר שבע, שמעתי ברדיו על ההתעללות בבית האבות בחיפה. במסגרת ההכנה של דבר התורה, היתה באמתחתי מהדורת כיס של ספר שמות. חיפשתי, תוך כדי הנסיעה, את הפסוקים שבפרשה המדברים על הסיטואציה הזאת, על העוולה הקשה הזאת...ולא ממש מצאתי. נזכרתי בדברים מפרשת השבוע שעבר "כבד את אביך ואת אימך" שמדברים ישירות להתעללות בקשישים.
באחד מימי השבוע, במניין שחרית של אפיקים, עיינתי שוב בפרשה ומבין שלל המשפטים, "קפצו מול עיני" הדברים הבאים:

כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן.  אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.   וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים

רש"י על אתר: הוא הדין לכל אדם, אלא שדיבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם.

שבת שלום
     ג'ף

יום חמישי, 16 בפברואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשע"ז



אלו דברים 
שאדם אוכל פירותיהם
בעולם הזה
והקרן קיימת לו
לעולם הבא
ואלו הן:
כיבוד אב ואם
וגמילות חסדים
והשכמת בית המדרש שחרית וערבית
והכנסת אורחים
וביקור חולים
והכנסת כלה
ולוית המת
ועיון תפילה
והבאת שלום בין אדם לחברו
ובין איש לאשתו
ותלמוד תורה כנגד כולם

                                                           מסכת שבת קכז.

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת בשלח - שבת שירה שבת ט"ו בשבט תשע"ז



וואסלס סטיבנס אמר פעם בהקשר לשירה שמדובר ב"אלימות מבפנים שמסייעת לנו בהתמודדות עם אלימות מבחוץ. מדובר בדימיון ש'משיב מלחמה שערה' נגד מצוקות המציאות. בסופו של דבר העניין קשור בהגנה עצמית שלנו ועל כן, ללא ספק, הביטוי [של אותו הכח], קולן של המילים, מסייע לנו לחיות את חיינו"

 It is a violence from within that protects us from a violence without. It is the imagination pressing back against the pressure of reality. It seems, in the last analysis, to have something to do with our self-preservation; and that, no doubt, is why the expression of it, the sound of its words, helps us to live our lives.
בעקבות דברים אלה, ובבחינת "הספקת 'קצת' תחמושת" בפני ימי החול, בפני מציאות ימינו;  לכבוד השבת, שבת שירה ולכבוד ט"ו בשבט - הנה כמה מילים של יהודה עמיחי, מתוך "מְלון הורַי"' בקובץ "פתוח סגור פתוח", הוצאת שוקן, עמ' 58
  
"אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים."

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 2 בפברואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ז



"בכנס הראשון על דת וגזע, המשתתפים הראשיים היו פרעה ומשה. אלו היו מילותיו של משה: "כֹּה אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי", בעוד שפרעה הגיב: "מִי ה', אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" [שמות ה א-ב].ועידת הפסגה הזו טרם הגיעה לשורתה האחרונה. פרעה אינו נכון להיכנע. יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים. למעשה, קל יותר היה לבני ישראל לחצות את ים-סוף מאשר לסטודנט שחור[1] לחצות קמפוסים של אוניברסיטאות מסוימות. הבה לא נתחמק מלעסוק באף סוגיה. הבה לא נוותר במילימטר לשנאת-האחר, הבה לא נתפשר עם קשיות הלב. במילותיו של ויליאם לויד גאריסון:[2] "אהיה נוקב כאמת, ובלתי מתפשר כצדק. בנושא זה (העבדות), איני חפץ לחשוב, לדבר, או לכתוב, במתינות... אפעל בכובד-ראש – לא אהיה דו-משמעי – לא אתנצל – לא אסוג מילימטר אחד – אני אשַמע".דת וגזע. איך ניתן להגות את שתי המילים יחדיו? לפעול ברוח הדת משמע לאחד את הנתון בפירוד, לזכור שהאנושות כשלמות אחת היא בנו האהוב של אלוהים. לפעול ברוח הגזע משמע להפריד, לקרוע, לבתר את בשרה של האנושיות החיה. האם כך יאה לכבד אב? לענות את בנו? כיצד אנו יכולים לשמוע את המילה "גזע" ולא לחוש כל מוסר כליות?"*


[1] [בזמן הנאום הכינוי "אמריקני-אפריקני" ודומיו עוד לא היו בשימוש, ושאר הכינויים, כגון "ניגר" או "שחור" טרם נחשבו ללא-פוליטקלי-קורקט]
[2] [1879-1805, העורך הראשון של כתב העת של תנועת ההתנגדות לעבדות, אשר ראה אור מאז שלהי מלחמת האזרחים. הקטע המצוטט הוא מפתיחת הגיליון הראשון, 1.1.1831]

* א. י. השל "דת וגזע" בקובץ  "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן, דביר,ערך ותרגם דר' דרור בונדי בעמ' 27. 

יום חמישי, 26 בינואר 2017

אלו דברים לשבת ראש חודש שבט - פרשת וארא תשע"ז


חלק מהדברים שיובאו להלן, הופיעו ב"אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשע"ג".
מתוך המבוא לפרק השני לספרו  של אבי שגיא "המסע האנושי למשמעות" (הוצאת אוניברסיטת בר-אילן), בעמ' 49 :
"חיי האדם הם מסע או מסעות בין תובנות החיים, בין ציפיות, אכזבות, תקוות ומשאלות. לרגע נדמה לו כי הבין את משמעות חייו, ושוב מוצא הוא את עצמו מגשש ומחפש. בהיותו יצור תודעתי מתנסה הוא בכוח המאיים של התודעה;'ודאי נורא להיות בעל תודעה', זועק צ'סלוב מילוש באחד משיריו*, ואולם התודעה היא גם הכוח המניע את האדם בסיפורי מסעותיו, בניסיונו למצוא מובן ומשמעות.
 מילן קונדרה טורח להזהיר אותנו בפני הניסיון לקרב בין הפילוסופיה ובין הרומן:
'תבונת הרומאן שונה מתבונת הפילוסופיה [....] האמנות[....] היא במהותה בלתי תלויה ומנוגדת בתכלית לוודאויות אידאולוגיות [...] היא פורמת במשך הלילה את שטוו תאולוגים, פילוסופים ומדענים במשך היום'<מילן קונדרה, אמנות הרומאן, תרגום חגית בת-עדה, זמורה ביתן תשנ"ב עמ' 148-147>. לפילוסופיה ולתאולוגיה יפים השקיפות והמוארות של היום. לאמנות בכלל ולרומן בפרט, כך טוען קונדרה, יפה מוסתרות הלילה שאינו חושף הכול  ומותיר מרחב של עמימות.
   טענה זו תקפה לשירה לא פחות ואולי יותר מאשר לרומן. השירה, לא זו בלבד שאין היא שקופה עד תום, אלא שאין לה זמן של הרומן. בניגוד לזמן הרומן, שמשתהה, מתפתח ונע בקצב דומה לקצב של המציאות עצמה, ומכאן יש בו פן של מוארות, זמנו של השיר הוא הזמן הקצר, המדוד והתחום בפסוקי השיר. לפיכך את מלוא העושר הטמון במרחב דחוס זה אפשר רק לשער, לדמיין או לעתים קרובות למוסס לכדי טענות פילוסופיות שאינן תופסות את החוויה הייחודית עצמה. משורר אינו פילוסוף המפתח עמדה מטפיזית באופן שיטתי; אדרבה, כוחה של השירה ביכולת ללכוד את מה שהאקזיסטנציאליסטים כינו 'הרף עין', אותה חווית יסוד שבמסגרתה נחשפת הוויה במילואה, אולם זו היחשפות רגעית, ומחירה הוא המחסום שבמעבר מחוויה זו להבניה תודעתית רפלקטיבית שיטתית שלה

...יש שירה שבבסיסה חוויה מטפיזית או אפיסטמולוגית. או אז המסע הפילוסופי הוא מסע בעקבות החוויה שהולידה את העיצוב האמנותי עצמו. המסע הפילוסופי בעקבות השיר הוא ניסיון של הפילוסוף לקפוץ ללבה הרותחת של השיר עצמו; אין לו לפילוסוף אלא מה שנאמר ונוסח  בשיר. והיה אם השיר עצמו מוביל אותו אל התשתית המטפיזית או האפיסטמולוגית, הרי למרות הקושי שבמעבר בין שתי שפות נבדלות, יכול הפילוסוף להעז ולפסוע בעקבות השיר. במונחים פנומולוגיים, הקו המנחה של הפילוסוף, העוסק בשיר, הוא השיר עצמו.
מבחינה זו שירתו של צ'סלב מילוש היא שירה המזמינה את הפילוסוף, והזמנה זו מושטת לפילוסוף בכמה צמתים: ראשית, מילוש עצמו מודע למשמעות העיונית של שירתו, הוא כותב והוגה את שירתו, והוא מותיר לנו את המסה המקדימה או המסכמת כמפתח כניסה לשירתו. כפי שנראה בהמשך, מילוש הוא כותב מודע; הוא מודע למשמעויות שנושאים שיריו, ומכאן שהוא עצמו מתווך בין החוויה הראשונית ובין דרכי גיבושה התודעתיות. שנית, יש בכמה משיריו ביטוי עמוק ומקורי לחוויות ולהתמודדות עם מה שאפשר לכנות חוויות חוסר הוודאות האונטולולוגי; כלומר חוויית ההתפרקות של המשמעות והמובן של הקיום האנושי. יתר על כן, בשיריו הוא מצביע על כמה דרכים עיקריות שבאמצעותן מתמודדים בני אדם עם החוויה. מבחינה זו מילוש שותף למסע האקזיסטנציאליסטי של הוגים כפסקל, קירקגור, ניטשה, היידגר, סארטר, קאמי ויאספרס, שכפי שנראה בהמשך, אליו הוא נדרש במפורש. מסגרת כוללת זו של שירתו, בצירוף ההנחות הכלליות על היחס שבין שירה לבין פילוסופיה, בעיקר שירה הנושאת בחובה משמעויות פילוסופיות, מצדיקה את העיון הפילוסופי בשירה בכלל ובשירתו של מילוש בפרט."
ביקשתי לסיים כאן, עם כמה מילות שירה של חברו של מילוש, שיימוס היני, אך זלדה ביקשה, בעדינות לומר דבר מה, אז הנה ^-
"שאל ליבי את הערב
את רעי העמוק  והחנון:
איככה כנפי פז 
יצמיח האוּר ?
ומעוף רב-קסמים יעוף.
סודו מהו ?"

שבת שלום וחודש טוב
       ג'ף

*"אלכוהוליסט בא בשערי שמים" בתוך מילוש, צ'סלב, "זה", תרגום דוד וינפלד, אבן חושן 2008 ( ה"ש מס' 1 במקור, שם)
^ הבית הראשון מתוך שירה של זלדה "נר של שבת", בקובץ "פנאי* הכרמל האי-נראה* אל תרחק שירים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 30

יום שלישי, 24 בינואר 2017

יום ראשון, 22 בינואר 2017

יום שבת, 21 בינואר 2017

אלו דברים למוצ"ש פ' שמות תשע"ז - הן אמת חפצת בטוחות


יחד עם טראמפ, אולי בעצם במקביל עליו, לא יחד עימו, אני יוצא למסע הערב. מסע אחר פן מסוים בכתבי השל, עם דגש תחילה על הפן הזה בספר "אלוהים מבקש את האדם". נחיה ונראה מה יהיה.

יום שישי, 20 בינואר 2017

אלו הדברים לשבת פרשת שמות תשע"ז


אנחנו עדיין עם מאיר בנאי ז"ל



שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 12 בינואר 2017

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ז


 לזכרו של מאיר בנאי ז"ל, איש המילים והרוח







שבת שלום 
ג'ף