רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 17 באוגוסט 2017

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א




בהכנה
(מוזמנים לעיין ברשימות אחרות בבלוג שעוסקות ביוצרים אלו גם כן, ועוד )

רשימות על השל ליבוביץ והרב שג"ר ודילן יבדל"א ( על אמונה ) (ט)


מתוך מאמרו של שג"ר "אמונתי" ( "לוחות" עמ' 412 ואילך):

"את דרך המלך המודרניסטית לקיום אמונה דתית למרות הפער העמוק בינה ובין העולם בו חי המאמין המודרני אני מכנה 'שיטת שני העולמות' [15].  דרך זו מכוננת הפרדה בין פנים לחוץ, בין האמונה לעולמו של האדם. על פיה, התורה שייכת לעולם אחר, עולם הערכים, ואין לה ולא כלום עם העולם הזה, שבו שולט המדע.
זוהי העמדה האורתודוקסית המרכזית. שותפים לה רבים מבין האורתודוקסים כיום, חלק מהאידיאולוגים החרדים הגדולים והנוהים אחריהם, וכן במידה כזו או אחרת, הוגי דעות מודרנים כגון הרב יוסף דב סולובייצ'יק [16], והפרופסורים ישעיהו ליבוביץ' ואליעזר גולדמן. עיקרה: ההגנה בפני הביקורת של המודרנה היא הפרדה בין העולם וערכיו לבין האמונה. זו גישה דואליסטית חריפה. אמונתו של ליבוביץ' בעולם המתנהל לפי חוקי הטבע המתוארים במדע עזה לא פחות מאמונתו הדתית; האמונה היהודית, כמו גם הערכים כולם, מצויה במישור אחר לחלוטין. היא אינה מלמדתדבר על העולם החיצוני, ואין לה לרלוונטיות ל'עולם התופעות'. היא שייכת לממלכת החירות, ואת מובנה היא מקבלת מאורח החיים ההלכתי שהיהודי מקבל על עצמו. המרד של האדם הנוטל את חירותו לידיו, האוטונומיה האנושית העומדת לא פעם בניגוד לאמונה, הפכו אצלו למקור האמונה, לחירות להכריע לצד האמונה, ואולי אפילו לייצר אותה [17]. זו עמדה מרשימה ללא ספק, [א] מפני שהיא מקבלת עליה עול מלכות שמים לשם שמים מתוך ויתור על תועלת והבטחה כלשהי שהדת נוהגת להעניק. על פי גישתו של ליבוביץ', למשל, מוטל עלי להתפלל, אולם לציווי זה אין כל תלות בשאלה ( העובדתית,ולכן מופקעת מהאמונה ) אם התפילה משפיעה על העולם ואם ניתן בכלל להשפיע על מהלכים טבעיים. לפי גולדמן הציווי הנו נורמטיבי: הקב"ה ציווה שבעת צרה נפשפש במעשינו ונחזור בתשובה. לטעמו, אין זה משנה אם הצרה נגרמה בגלל החטא או מסיבה אחרת.[18]

אולם המחיר של דרך דיכוטומית זו כבד מנשוא.

---------------------------------

[15] על גישת 'שני העולמות' ראו בעמ' 158-152
[16] הושמטה
[17] לפי שיטת שני העולמות, במקרים רבים האמונה איננה נתפסת כקביעה ממשית-ריאלית. לדוגמה, הוויכוח על המשיח ועל המשיחיות: יהודי מאמין במשיח 'בכל עת שיבוא', אך אמונה זו איננה הנחיה לפעולה מעשית-פוליטית, או לכל פעולה אחרת.
[18] הושמטה

----------------------------------


[א] לעתים כשאני קורא ולומד הוגי דעות מודרנים כדוגמת ליבוביץ', אני נפעם משגב האמונה המתגלית בהם. זאת אמונה כל כך בלתי קבילה וחסרת היגיון, כל כך רחוקה מהשכל הישר והטבעי, שאני שואל את עצמי מדוע הם מאמינים. הרי אנשים משכילים, מפוכחים ורציונליים אלו, אנשי מדע ופילוסופים חריפי שכל, מגיעים לא פעם למסקנות הנראות אבסורדיות בעיניי. הם מצדיקים את מסקנותיהם הדתיות בלוליינות שכלית נפלאה, בפילוסופיה מורכבת ומתוחכמת, אבל בעצם לשם מה ? מסקנתי פשוטה: אמונתם עמוקה ורבה. אינני יודע אם הם רוצים בכלל להאמין, אבל כפי הנראה האמונה רוצה אותם - ובכל אופן אין הם מסוגלים להשתחרר ממנה. מבחינה חיצונית אובייקטיבית, אין לדעתי הצדקה לאמונה אבסורדית כזו.
על פי רוב, התשובות שההוגים האלו נותנים הן חלשות מהשאלות. המסקנה שאני מסיק מכל זה היא שכוחה של האמונה גדול מהם. האם אתן לכך פרשנות פסיכולוגית, סוציולוגית וכדומה, פרשנות של עין רעה; או שמא אומר רק שהכלים שלהם אינם מספיקים בשביל לשקף את האמת העמוקה המצויה בהם ? כאמור, אמונה היא קבלה עצמית, וכיוון שאני מקבל את עצמי, אני מבקש להאמין באמונה שלהם. ובכל אופ, יחסי שלי אל האמונה אינו רציונלי.



Dylan והרב שג"ר










אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"ז


השבוע בירוחם במפגש השל התקופתי  - אנחנו נפגשים מדי שבועיים - חודש והציבור מוזמן להגיע - דברנו בתחילת המפגש, מטבע הדברים על האירועים בשארלוטסביל בארה"ב. שמו של השל ויחסיו הקרובים עם מרטין לות'ר קינג ג'יוניור בשנות הששים עלה, לא אחת בדיונים בארה"ב סביב הנושא הזה.
נדמה שכולם אוחזים בדעה שהגזענות היא רוע. ראיתי במו עיני חבר הקו קלקס קלן ואשה לצידו , מכחישים שהם גזענים. משום מה זה לא דגל שאפילו הם מוכנים להניף.
אחת התובנות של השל היתה והינה שיש דבר מה שהוא גרוע מרוע. זו האדישות לתופעה הזו.

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.
א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37
בהמשך המפגש קראנו בפרק 28 ( "מדע של מעשים" ) לספרו  "אלוהים מבקש את האדם", הפרק הפותח את החלק השלישי של הספר שכותרתו - "מענה". הגותו של מכילה בתוכה ניגודים לא מעטים והיא ניתנת לפרשנויות שונות.  אחד מעיקרי הגותו הוא שהתורה מדברת אל כל אחד ואחת , בכל דור ודור. כדי לשמוע את דבר התורה, את דבר ה' - צריך להאזין. קולות רבים יש בעולם ומעל ומעבר לקולות כולם - קולו של בורא עולם שפונה לכל אחד מאתנו - בשאלה אחת עיקרית שמהדהדת מראשית הימים: אַיֶּכָּה ?

דיברנו על מה שדיברנו סביב דבריו של השל. אני טענתי שהשל נכשל במאמציו הנבואיים. הייתי, כך נדמה, בדעת מיעוט בנושא זה. לבסוף חשבתי שעל אף שהגזענות בארה"ב מרימה ראש, ומי ששולט היום שם, יש בו סממנים של פאשיסט, לא יהא זה נכון לומר שהשל נכשל.

בסוף המפגש, הגיע השל בכבודו ובעצמו והזכיר לכולנו, משמעותה של פרספקטיבה היסטורית מה היא. בראיון האחרון שנערך עימו ימים ספורים לפני מותו ב 1972, דיבר השל על תרומתו הייחודית של התנ"ך לאנושות.

מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך, אשר לא נמצאנו בשום מקום אחר ? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה , לדעתי, אינו נמצא בשום מקום אחר. 
המראיין הקשה עליו, על רקע פירוט רשימה של מצוקות חברתיות קשות על רקע גזעי בימים ההם ("עובדות")  ושאל:

כיצד מתיישבות עובדות אלה עם הגשמת הפוטנציאל ?

 תשובתו של השל :

הן אתה יודע, האם אני חייב לספר לך, כי החיים הם דראמה ? האם עלי לספר לך כי איננו מצויים בעיצומה של התפתחות אוטומאטית מתקדמת של האנושות ? יש עליות ויש ירידות. ברגע זה ממש, אנו נמצאים בירידה. יש שפל. אנו נתקלים בהתחדשות של דעות קדומות, וזו כמוה כרעל. 
וראו עוד ב  http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2017/08/blog-post_17.html

שבת שלום
    ג'ף



יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשע"ז


עלה בדעתי להציב כאן שני טקסטים בתגובה לאירועי השבוע.

השבוע נתבשרנו בראש מהדורת החדשות - כי שני ילדיה של אם חד הורית סולקו מקייטנה של ויצ"ו  - משום שאמם פגרה בתשלומים. העובדה שידיעה זו הופיעה בראש מהדורת החדשות  - זו תעודת כבוד לתקשורת הישראלית. אמנם - היה זה למחרת התקפת ראש הממשלה על התקשורת ובתגובה להתקפה זו, כפי שיותר מרמז השדרן, אך בכל זאת...
הידיעה השנייה  - היא בדבר מותה הטרגי של נערה במסיבת טבע בדרום. היא שכבה שעות בשטח בשמש הקופחת, בלא שהסובבים אותה או המארגנים שמו עליה לב, וכשהגיעה סוף סוף לבית החולים מתה ממכת חום קיצונית.

בתגובה לאירועים הנ"ל חשבתי להציב כאן את סיפור פילגש בגבעה מפרק יט ספר שופטים. נמלכתי בדעתי וחשבתי שאולי הסיפור הזה הוא קיצוני מדי וחריף מדי, בלי למעט בחומרתם של שני האירועים שתוארו לעיל.

הטקסט השני שחשבתי להביא בפניכם הוא פסקה קצרה מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון  משנות החמישים של המאה שעברה..פורסמו דברי ביקורת נגד הממשלה בשני עיתונים שהביאו את שר הפנים דאז להורות על סגירת אותם עיתונים. הנה דברים שכתב השופט אגרנט בפסק דין זה  הידוע כ"פס"ד קול העם" ( בג"צ 73/53 )

"העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי. במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן אסור לבקר בגלוי את מעשיו המדיניים של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת לבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פניה ישירה אליו ותוך הוכחת יחס של יראת כבוד כלפיו. ואולם, בין אם שגה המושל ובין אם לא, אסור לכל אדם למתוח עליו דברי ביקורת בפרהסיה, הואיל ואלה עלולים לפגוע במרותו."

לסיום, להלן דברים שאמרה דר' עינת רמון על דברי ביקורת של השל כלפי החברה המערבית בכללותה ועל חברה  האמריקאית בפרט. אליבא דרמון - טענתו של השל היא שהחברה המערבית - האמריקאית היא חברה אלילית מובהקת, ורמון מזמניה אותנו לחשוב על השלכותיה של טענה זו.



שבת שלום
     ג'ף




















יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

נאום מרלין על קו 58 בבוקר זה

"הפכנו לחברה אכזרית
חברה שאינה מכבדת את פרטיותו של שום אדם.
חברה שחושבת שהיא צריכה לדעת הכל על הכל, שיש לה זכות לדעת.
חברה חושדת.
חברה שבה האדם מן הרחוב נושא במלוא חומרת הדין על טעויותיו ואילו שועי העולם
נידונים אחרת מפני המערכת.
לשווא יחפש החייזר את חמלת הממסד עלי האדמה, את חמלת ההמון, המלת התקשורת"
על מה הוא מדבר ? ההוזה הזה.
"אני מדבר" אומר מי שהיה לפני שנים רבות קוסם ויועץ למלך ארת'ור וכעת שולית הנהג על קו 58 , "אני מדבר על בוקר יום תחילת מאסרו של אלאור. עיזבו אותו בשקט. תנו לו לעבור את היום הזה כאלמוני. אין לציבור באמת זכות לדעת, להציץ לתוך מקום כאבו הפרטי של הבחור הזה ושל משפחתו. לוחם צה"ל  שטעה ומשלם על זה מחיר. עיזבו אותו בשקט."

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן תשע"ז

אחרי תשעה באב באה הקלה.
שלושת השבועות, תשעת הימים ותשעה באב, מלווים במועקה.
אירועי התקופה האחרונה הצדיקו את המועקה, העצימו אותה -
כמעט עד זרא.
אחרי תשעה באב באה הקלה.

"המזל הוא" אמר לי פעם יהודי חכם
עם נצנוץ בעיניים "המזל הוא שלא הכל תלוי בנו".
כוח השכחה וכוח ההדחקה שלנו
הוא עצום ורב.
כמה כמה מבקשים אנחנו את החיים הטובים

קצת שקט ושלווה,
"אמריקה וורסנו
אמריקה וורסנו
יושב בסן פרנסיסקו על המים
שוטף את העיניים בכחול ובירוק"

ומגיע לנו. כן כן מגיע לנו אחרי כל מה שעברנו.
אבל לצד הסיפור האישי של כל אחד מאתנו,
לצד הכמיהות של כל אחד ואחת מאתנו, המאוויים
והחלומות, בל כורחנו אנחנו נתונים גם בסיפורים
אחרים סיפורים שלא אנחנו כותבים

וחלק לא קטן מהסיפורים האלו - אינם קלים
חלק אפילו סיפורים קשים, סיפורים של כאב
פיזי ונפשי, סיפורים של בדידות אבדן ושכול
סיפורים של עוולות חברתיות, תאוות בצע מטורף
ועושק החלש

מחמת כל אותם סיפורים קשים , סיפורים שלא אנחנו כתבנו
אך אנחנו נתונים בהם בל כורחנו, אסור לנו לשכוח
את תשעה באב. אסור לנו להתבסם יותר מדי
מההקלה שבאה אחרי תשעה באב כי מסתבר
מסתבר לסיפורים הקשים יש מחברים רבים

חותמתם של אחדים ניכרת יותר בסיפור
אך איש אינו פטור לחלוטין מזכויות היוצרים של הסיפורים
הקשים. לא ראית את האיש השקוף שזה
אתה עברת לידו. לא ראית את האשה השקופה
שזה עתה עברת לידה

אתם אחראים. בחברה חופשית אחדים אשמים וכולם אחראים
אמר השל
 In a free society some are guilty, all are responsible
אחרי תשעה באב באה הקלה
אך לא הקלה טוטלית

וטוב שכך.
ללא המועקה המתמשכת, ללא נקיפות המצפון,
אין תיקון, אין תיקון חברתי. ואנחנו זקוקים
לתיקון. העולם זקוק לתיקון
כמו אויר לנשמה

יום שישי, 28 ביולי 2017

רשימות על השל - על תוויות


אספתי שבוע טרמפיסט צעיר ( עתודאי )
רוב הדרך דברנו  - למעשה "הרציתי" על השל.
כשהוא ירד בתחנה המרכזית בבאר שבע אמר לי: "אחלה טרמפ."
באמצע הדרך שאל אותי: "אתה רפורמי ?"
רציתי לעצור את הרכב ולהוריד אותי שם  - באמצע המדבר, למעשה מול עיר הבה"דים.
השבתי לו:"למדתי מהשל לחשוד תוויות אם לצורך הענין אגדיר עצמי כ'איש הלכה הומניסט'"
"אהם" הוא אמר" אני צריך לחשוב על זה."
אנשים שהכירו את השל באופן אישי סיפרו לי בהקשר של השתייכויות מגזריות בארה"ב דאז ש:
Heschel was above all that
תוויות אלה לא נדבקו על השל...הוא היה למעשה כפי שמכנה אותו בונדי
אדמו"ר בן אדמו"ר. מחמת תנודות הזמן ומהקום , רעידות האדמה, השואה אך עוד לפני כן, הפך השל לoutsider רציני
לצד היותו רב לעולם כולו.
מהשל עלינו ללמוד על אותנטיות, כנות,על  אמת ואמונה, על אמת ועל אמונה...
על השאלות  הקשות שניצבו כלפי כל אחד מאתנו באופן אישי וכלפי כולנו יחד כקולקטיב, על שאלות הקשות כלפינו כרוב ב"מדינה יהודית", מיהו אדם ?
ככל שאנחנו צריכים להביט מעבר להשל , לנושאים החשובים שבהם עסק, לשאלות שהוטרד מהם, שאלות "מן החלל הפנוי" ( ר' נחמן ), אנחנו מבינים שהשאלות נותרות בעינן, ולמצער גוברות על כל תשובה שאפשר להציע להן, בין באנגלית ובין בעברית.
אולי צריך לחזור ליידיש.

המשך יבוא

רשימות על השל החלום האמריקאי ואנחנו (ט)


"אמריקה ורסנו, אמריקה"

החלום האמריקאי - להתעשר ולחיות את החיים הטובים עדיין - על אף משבר טראמפ - שולט בכיפה . נדמה לי שבצדק. וגם אם לא בצדק, זה מה יש, וחזון אחר לעת הזאת אין באופק.
אנשי דת אינם מצטיינים בהתמודדות עם השינויים של המודרנה. זה נכון לא רק לגבי אנשי דת אלא לממסד באופן כללי; הממסד המשפטי בכלל זה.
לנוכח איומי המודרנה, הרימה כידוע היהדות ההלכתית - חרדית חומות בצורים. הם בשלהם והמגמות השונים שמתרחשות בעולם הזה אינם במוקד עניינו כאן.
אגב אורחא, אעיר, כי לאחרונה הבנתי כי המענה - התשובות - לשאלות החיים, הן השאלות הקיומיות והן השאלות הבוערות של כל דור ודור  - אינם במישור המלל. התשובות הן במישור ההכרה של המציאות, הטוב שבמציאות, בקיצור - ההכרה בעונג הצרוף של נכדים.
שלא כהוגים אחרים שמבכרים את ההסתגרות וההתבצרות מפני הרוחות הרעות של הזמן והמקום בעידן המודרני והפוסט מודרני, השל ירד לזירה, וליכך את ידו ב"דם ובשליא".
השל עזב את חממת העולם החסידי שלתוכו נולד, יצא והגיע להיכלי השן של ברלין דרך וינה ולאחר מכן, בעור שיניו, נחת בארה"ב, הודות למאמצי הצלת חוקרים יהודים אירופים של מורגנטאו מראשי התנועה הרפורמית בארה"ב.
השל נהיה אדמו"ר לעולם.
כשאתה קורא את כתביו החברתיים אקטיביסיטים של השל היום - על רקע עליית טראמפ, ניכר שהשפעתו של השל על חברה האמריקאית בכללותה היתה אפסית. מסקנה זו היתה נכונה אלמלא הצורך והחובה להסתכל על הדברים במבט יותר רחבה, מבט של נצח, מבט של - כפי שהשל סיים בה את ספרו אלוהים מבקש  - מבט הרואה את המציאות בין שני הקטבים של הר סיני ושל אחרית הימים בהם ייכון מלכות ה' בעולם.
לא עלינו המלאכה לגמור, כדברי רבי טרפון. השל מצייד אותנו בכלים להתמודדות, לעת הזאת. מה הם אותם כלים ?
הגותו של השל בנויה על שלושה אדנים.
האדן הראשון  - הוא הפרספקטיבה. נקודת המוצא של השל היא שיש בורא לבירה, והבורא הזה מעורב בעולם ואכפתי, על אף שהוא גם אל מסתתר
האדן השני הוא הביקורת. מכיוון שהדת היא עוצמתית ,  ( אנרגיה גרעינית כדברי הרב פרומן זצ"ל) - כך טמונה בתוכה אפשרות ההשחתה. עלינו להיות על המשמר מול אפשרות זו - במישור האישי ובמישור החברתי - יום יום שעה שעה.
האדן השלישי - הוא מישור העשייה המישור הלא מילולי. במישור הזה, והחיים בו  - על המתח שבין קבע וכוונה, טמון בסופו של דברי על פי מסורת ישראל וגם על פי השל - שהיה בעניין זה מסורתי מאד - המענה האולטימטי לאתגרי הזמן והמקום, בכל דור ודור
המשך יבוא


יום חמישי, 20 ביולי 2017

רשימות על השל - נגד הזרם


השל נהג לומר שלכל דבר במציאות יש שני אספקטים - שני צדדים. הצד האחד - הדמיון שלו לדברים אחרים. כך בני אדם - האנטומיה שלהם דומה, תחנות החיים דומות ועוד כהנה וכהנה. הצד השני - השוני, הייחוד של כל דבר ודבר. כך בבני אדם  - אין שני בני אדם שפרצופיהם דומים. העולם הפנימי של כל אחד ואחד  - ייחודי לו.
כך לגבי השל עצמו כהוגה דעות. ישנם צדדים שההגות שלו דומה להגותם של אחרים בני דורו. אנו מעוניינים ברשימות אלו בעיקר בצדדים שהם ייחודיים להשל. אין, כפי שכבר נאמר נדמה לי, העיון כאן עיון אקדמי.
אנחנו ניצבים בפני בעיות קשות, בתחום החברתי הכוונה בעיקר אך לא רק.  על כל צד ושעל אנחנו מולעטים בדברי הבל ולעיתים אף רעות רוח. בני אדם זקוקים, כך העיר השל, להנחייה. הנחייה רצוי שתהיה באנשי מופת ולא אנשי בליעל.
השל היה איש מופת.
ובכל זאת, נשאלת השאלה - במה היה איש מופת ? מה מהמורשת שלו  - שעוצבה - או הגיעה להבשלה בארצות הברית של שנות הששים של המאה הקודמת רלוונטית לנו ? אם בכלל.
השל ניצב נגד הזרם.
השל הלך נגד הזרם.
אצל בונדי  ( ב"איכה) יש תיאור ( שעוד לא מצאתי אותו ) של השל ניצב מעבר אחד של המתרס כנגד החברה הסובבת אותו כולה.
הרדיקליזם של השל התבטא לא רק במישור של מעשים אלא במישור המחשבתי, וכמובן שהתחומים קשורים

המשך יבוא

אלו דברים לשבת פרשת מטות- מסעי תשע"ז


תענוג צרוף לקרוא בעגנון.
יש בירוחם לא מעט "עגנוניסטים". אני לא ביניהם; לא אומר שאני מקנא בהם. אני מציין זאת כעובדה. לא צריך להיות מומחה לעגנון כדי להנות ממנו. עגנון פתוח לכל, כל דיכפין ייתי וייכל. אני קורא בעגנון - הפרוזה שלו כשירה  בעיני. בעידן שלנו - עידן ההתפוצצות של מידע מיותר בכל אתר ואתר, השפה העגנונית-  הנצנוץ בעיניים, האירוניה, החכמה הארצית שבדבריו-  מרגיעה אותי למול הטירוף שפוקד אותנו על כל צעד ושעל.
לא יהא זה נכון לומר לגבי הקטעים שלהלן שהם הקטעים הראשונים שהגעתי עליהם כשעלעלתי  באקראי בספרי עגנון שאצלנו בבית. מצד שני השליטה שלי בעגנון הוא לא כזה שידעתי מראש מה אני מחפש. הבחירות הן אמנם אקראיות, אך אחר תהליך מסוים של בחירה מודעת.

"חג הפסח עבר וימי האביב באו. החמה מאירה כל הימים והלילות חמים ונאים. הארץ מוציאה דשאים והגנים מתקשטים בפרחים. העולם פשט צורה ולבש צורה. אף בני אדם פשטו את בלואותיהם הכבדות וריח טוב כריח הדוחן החם שבישלוהו בדבש התחיל נודף בעיר".

"מה אשאל ומה אבקש עוד ? דברים הרבה יש בעולם ואיני יודע מה אבקש תחילה ומה אבקש אחר כך. עמדתי ומסרתי את הדבר לסידור ופתחתיו במקום שפתחתי ומצאתי הלכות עירובין. אותה שעה התחילו דרכים שאין להן סוף מתגלגלות ובאות כשכלונסאות קבועים בהן וחוטים מתוחים ביניהם וציפור שוכנת על חוט. לא הספקתי להסתכל בה, עד שנטלה הציפור שתי כנפיה ופרחה למקום שאין בו תחומין. רבונו של עולם, בריה קטנה זו להיכן שהיא רוצה לילך היא הולכת, ואני יצאתי חוץ לביתי מיד שואלין אותי להיכן אתה רץ. כמה מבקש אני לשוטט בעולם, כאליהו הנביא זכור לטוב וכרבי ליב בן שרה זכרונו לברכה. אילו נתנו לי רשות הייתי נוטל מקל ותרמיל ומחזר ממקום למקום והולך. עד לעבר מנהר סמבטיון או לארץ ישראל."

אבא קובנר גם כן נמצא כאן:

"אבן גיר וחול

בוא.
באנו בַּחול. עדיין הירח מעלינו תלוי, כשגם הוא יעלם
יהיה העולם עלינו שלם לא מוכר. כבר
אין לחזור. מאחור
הדרכים הסלולות. הרחק מאחור נשאר
עולם בדוי. מה שצפוי
לא נדע ורק ששקט
עכשיו ואין איש בינינו
לא עֵד. אתה סביבי והוא

בתוכי
זורם"



שבת שלום

 ג'ף




יום ראשון, 16 ביולי 2017

רשימות על השל 170717 - על ממשות המציאות


אחד הנושאים ש"הדליקו" את השל היה מה שקוראים באנגלית symbolism - "תורת הסמלים" נקרא לזה בעברית. הרעיון שקיומו של האל הוא פיקציה ושכל המילים, כל התפילות הן ניסיונות אנושיים לתקשר מול חלל ריק, המילים הן סמלים בלבד ולא קפסולות של ממשות, או מעין "יצורים חיים", טעוני חשמל.
השל האמין בכל מאודו ב"אל חי". ראו ספרו של אביה הכהן על תהילים - "תפילה לאל חי".
השל היה, בין השאר, פולמוסן. עם זאת, הוא לא נקב, על פי רוב,  בשמותיהם של ברי הפלוגתא שלו במפורש.
השל בארה"ב היה מהגר, זר בארץ זרה. ראו שירו של בוב דילן : אני מרחם על המהגר המסכן. I  pity the poor immigrant.
השל היה משורר. ככל משורר היה השל אדם רגיש עד מאד לכאבי התופת שבעולם, למכה באצבע של הילד הקטן , ראו שירו של שלונסקי - "בעיני ילד"
כל הנושאים ( themes ) הנ"ל ועוד באים לידי ביטוי בציטוט היומי של יום שני זה, כג"תמוז תשע"ז:

אם המילים הן סימנים מלאכותיים; אם המשמעות אינה אלא המצאה; אם אין הד לייסוריו של עולם מעונה; אם האדם לבדו; אם העולם נע בתוך ואקום - בשל איזה ערך עליון כל ההבעה  ?

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי  בשינוי אחד של הח"מ, הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  55


המשך יבוא

יום שבת, 15 ביולי 2017

רשימות על השל 160717 (אלוהים מבקש את האדם)


היום יום ראשון בשבת שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש.
יהיה הדבר כאשר יהיה ביום ששי שעבר שלושה מחבלים יצאו מהר הבית ורצחו שני שוטרים ישראלים. שוב הומחש עד כמה כולנו יושבים על חבית חומר נפץ. מלבד זאת חום יולי אוגוסט ממילא  בימים אלו חם מהרגיל עקב ההתחממות הגלובלית.
הציטוט היומי של השל שנשלח הבוקר לתפוצה הוא זה:
בבקשו את אלוהים חייב האדם החי לאחר ההתגלות בסיני להבין את ממשות החיפוש של אלוהים את האדם; אסור שישכח את עולם הנביאים, את ציפייתו של אלוהים לאדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  131

כמה מרכיבים מרכזיים בהגותו של השל מופיעים במובאה דלעיל. ראשית - יחסי הגומלין בין הקב"ה לאדם. אצל השל - כבאצל מרבית ההוגים הדתיים נדמה לי, נקודת המוצא היא באלוהים ולא באדם. קודם יש אלוהים אח"כ עולם. אצל "האדם המודרני" התהפכו היוצרות. האדם והעולם הם נקודת המוצא. 
אחר נקודת המוצא הזאת, אך גם במסגרת הנושא הכללי של "יחסי הגומלין"  בין הקה"ה והעולם - יש את "ציפייתו של אלוהים לאדם.". זוהי "בקשת האלוהים את האדם" מכותרת הספר,, בקשה שהיא אליבא דהשל תמציתו של הסיפור המקראי.
ויש את האדם. מיהו האדם הזה ? מה עושה אותו לאדם ? מה מייחד אותו משאר "חיות השדה " ?

המשך יבוא


יום חמישי, 13 ביולי 2017

אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשע"ז


השל מעמיד בפנינו רף בלתי אפשרי.
רף שלא ניתן לעמוד בו.
אין זאת תורה שהשל "המציא" אותה. זוהי כפי הנראה "תורת קוצק".
אני מניח שקדמו לרבי מקוצק  בענין הזה רבנים ואנשי הגות ומעש בדורות קודמים.
יכול להיות כשאתה חושב על הזה - זה הגיוני. המצב האנושי הוא אבסורדי. הוא עוד יותר אבסורדי עם הקב"ה בתמונה. הקב"ה שאי אפשר, כפי שלימדונו הפילוסופים היהודים לדורותיהם, לומר עליו דבר וחצי דבר, אמיתי או חיובי.
מקום שויטכנשטיין מציע לנו לשתוק - התאולוגים ואנשי דת אחרים מנסים איכשהו לומר דבר מה. בלי קשר לחשיבותה של העשייה. עשייה עומדת במרכז ויש מחלוקות סביב יחסה לאמונה. שאלת היחס בין הלכה לאגדה.
שאלות גדולות שראוי לעיין בהן והשל כמובן עסק בהן לא מעט. שאלות מן הסוג שלייבוביץ אמר עליהן שחיים שלמים אינם מספיקים כדי למצות את העיון בהן. ואולי - בחלקן - אלה שאלות מהחלל הפנוי. וראו לעניין זה הדיון בשיעורי הרב שג"ר זצ"ל  על לקוטי מוהר"ן.
את מי כל זה מעניין ?
מה מקומה של הפילוסופיה, או עיון הגותי בכלל, אצלנו בארץ בעת הזאת ? האם יש לנו  - כיהודים במדינת ישראל תפקיד או ייעוד כלשהו כלפי העולם ? ואם יש איזה תפקיד או ייעוד  - מהו  ? ומה מתחייב ממנו ? המתח בין "להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש" לבין להיות "עם ככל העמים".

גולני משלב  ביניהן.

שבת שלום
    ג'ף

יום ראשון, 9 ביולי 2017

רשימות (16) השל , המוות ויראת שמים


16.  השל והמוות ויראת שמיים
אחד המשפטים התמוהים ביותר של השל אם לא "הא" משפט התמוה ביותר שלו הוא המשפט שבו השל מסיים את ספרו ההגותי הראשון שכתב בתחילת שנות החמישים באמריקה: MAN IS NOT ALONE.
כותב השל:
For the pious man it is a privilege to die.

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc p.  296

מה אנחנו עושים עם המשפט הזה ?
לאן זה לוקח אותנו ?
נתחיל, אולי, בשאלה השניה. המשפט הזה לוקח אותנו ראשית , לאחד מעיקרי ה"מתודה" של השל  - הפנמולוגיה . המה ? פנא –מו – לוגיה ? מה זה ? אולי באנגלית זה יקל  לזהות  phenemology, מזהים את המילה phenomenon  - תופעה ? ויקיפדיה מדגירה את המונח כך ( בערך) : זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנובאופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים, כמו מתחומי מדעי הטבע. לא נראה לי שזה מקדם אותנו. עד כמה שאני מבין ממה שקראתי בהשל  - הרעיון כאן הוא שניתן לחדור על ידי עיון ולהגיע להבנה של ההכרה של אנשים אחרים – כמו הנביאים – בלי קשר לשאלה מה היה באמת מחוץ להכרתם. די לנו כביכול בהכרתם. מי אני שאחלוק או אלגלג על אבי הפילוסופיה הזאת אדמונד הוסרל , ועל תלמידיו הרבים לרבות השל ? ועל כן הנה במשפט הזה  - ובכלל דבריו בפרק האחרון של "מינה" ( MINA  ) – השל מנסה לתת לנו תובנה לתוך אישיותו של "ירא השמיים". נדמה לי שאנחנו כישראלים בעשור השני של המאה העשרים ואחת צריכים להודות – שה"טיפוס" הזה  אינו זן נפוץ שלא לומר שהוא בגדר זן נכחד, כמעט. הוא היה קיים ועודנו קיים  - על אף נדירותו בימינו. עיסוק בהשל, מחייב לעסוק בשאלה הזאת של יראת שמיים מהי - ? ואחת משלוחות השאלה או האמצעים לעיון בה – הוא להביט באנשים שמגלמים בהוויתם את התכונה זאת. ואז כמובן השאלה היא מה לנו ולזה ?




רשימות על השל (15) - השל וקוצק ( טעונה הגהה)

"השל וקוצק" ידרוש הרבה יותר מרשימה אחת.
שאלות "מכאן ועד לונדון" ישנן סביב הנושא הזה. חלקן השל מציג בעצמו. התשובות לעומת זאת הן  - כדרכו של קוצק וכפי הנראה כדרכה של "האמת" - התשובות הן חמקמקות.
השאלה הראשונה היא למה קוצק ? מה ראה השל "לסיים את חייו" בשני ספרים במקביל על קוצק - האחד באנגלית והשני - שני כרכים ביידיש.
ברור שלפני כן צריכים להתמודד עם השאלה - "מהו קוצק ? , מהו מייחד אותו. התמודדות עם שאלה זו קלה יותר בימינו אחרי צאת ספרו של מיכאל רוזן זצ"ל  על חסידות פשיסחה. נגיע לזה.
באשר לשאלה הראשונה - "למה קוצק ?" השל מעלה שאלה זו ומשיב עליה בתחילת הספר באנגלית. התשובה שהוא נותן היא אישית, ויש בה סממנים אליבא דידו של כורח. אישית - ביוגרפית כיוון שבסביבות גיל 10 , עם מותו של אביו, נעקר השל מעולמו החמים המלטף והרך של הבעש"ט ומוצא עצמו עם מלמד קוצקאי שעושה כל שביכולתו "לשבור" את הנער הזה, בן האדמו"ר שנולד ונועד להיות אדמו"ר. תחושות הקרע והמתח שבין עולם הבעש"ט ועולם הקוצקר מלוות את הנער הזה עד יומו האחרון. עדותו של השל בעצמו, בפתיח שם.
אך אין לדעתי די בתשובה האישית הביוגרפית הזאת. די מהר מי שמעיין בספר מבין - והשל אומר זאת במפורש פה ושם בספר - שתורת קוצק -איננה תורת חיים לרבים. ככל שהיא תורת חיים - היא כזו לבודדים שבבודדים. מה הביא את השל - תלמיד הנביאים - בעיון ובמעש - להקדיש ספר שלם - שני ספרים שלמים, לתורה קשה מן נשוא שמיועדת לבודדים שבבודדים, תורה שאינה יכולה לשמש מורה דרך לא לעמך ישראל ולא לעמי העולם ? האם זו רק ה"הדחף הלאו בר כיבוש האישי ?
חוששני שיש תשובה נוספת. היא תשובה קשה. תשובה שנעוצה בחורבן העולם שהשל חזה במו עיניו. תשובה שנעוצה בסברה , ש"עם כל הכבוד לרשעים"  - הם לא היו ואינם ה"בעיה העיקרית". בעיה העיקרית נעוצה ברוב הדומם, הרוב שעמד מנגד ושעומד גם היום מנגד. הבעיה העיקרית נעוצה באדישות.
השל סבר שהוא מוכרח לנסות "לטפל" בבעיה זו, ולו באמצעות shock therapy. תורת קוצק.

המשך יבוא

יום חמישי, 6 ביולי 2017

תוכן עניינים רשימות על השל ( לא סופי)

רשימות על השל 11 - על מנוחה ז"ל ואצילות
רשימות 10 - על השל טראמפ ועוד  ( תורה מן השמים ) ועל גסות רוח
רשימות 9 - על בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן  ( תורה מן השמים ) ועל גסות רוח
רשימות 8 - על מקורותיו של השל ועל הקשרו
רשימות  7 - על השל וירוחם
רשימות  6 - טיוטה שטרם פורסמה ( הערות של העורך לעורך )
רשימות 5- בעקבות רובי קסל
רשימות 4 - מהפתח דבר על "איכָּה" של בונדי
רשימות 3 - למה לנו השל ?
רשימות 2 - על השל ומסכת ברכות ( סדר  אמונה )
רשימות על השל ( 1)  - על עגנון, ש.ה. ברגמן, קאנט ועל "השל באויר"

12 - השל מעמיד בפנינו רף בלתי אפשרי
13 - על הספרים של השל שלא נכתבו
14- על המתח שבין הלכה לאגדה
15 - השל וקוצק ( 15.1)
16 - "השל והמוות" life-threatening situations

אלו דברים לשבת פרשת בלק תשע"ז


במישור הפוליטי אוהבים אנחנו בעיקר להאשים.
הימין מאשים את השמאל. השמאל מאשים את הימין.
הערבים מאשימים אותנו. אנחנו מאשימים את הערבים.
על ימין ועל שמאל אנחנו אוהבים להאשים את כולם.
חוץ מאת עצמנו. להאשים את עצמי ?! הס מלהזכיר.
אמנם לפני 48' ייתכן והיהודי לקח על עצמו את אשמת העולם.
היהודי אולי כן ...הישראלי ?! מה פתאום !?
"אשמנו, בגדנו, גזלנו, וכו' " חלק מאתנו אומרים את המילים האלו
בשחרית ובמנחה. אז מה ? מישהו באמת מתכוון לזה ? ובכלל מה זה
אומר ? חוצמזה - אשמה זו עניין לישו ולנוצרים לא ?
לאט לאט לך גודמן אתה סותר את עצמך.
זה מזכיר לי קראתי בשבת שעברה את המונולוג שדויד גרוסמן
כתב ב"סוס אחד נכנס לבר" - מפי הימין נגד השמאל.
תקראו . שווה.
המונולוג שאני כתבתי לעיל, ( להבדיל כמובן) הוא כולו הקדמה לדברים הבאים של פנחס
שדה. אני מודה, הדברים לעיל יצאו קצת משליטה, באו ממקום של
אבדן שליטה, קצת מכוון אפילו, משחרר.
קברנו היום את מנוחה אסכולה פנץ ז"ל. אשה מיוחדת במינה.
כתבתי עליה בקצרה, כאן בבלוג,  ברשומה שנקראת "רשימות על השל (11)".
תוכלו לראות שם.
נזכרתי השבוע במשפט שקראתי פעם של פנחס שדה.
"אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".
חשבתי כמה שהמשפט הזה נכון. חיפשתי בספרים של פנחס שדה שיש לי על המדף
ולא מצאתי את המשפט הזה. לפני כמה דקות נזכרתי באיזה ספר ראיתי אותו.
מדובר בספר חשוב ונשכח בעריכת  סופר שהיום נוהג לכנות את עצמו "סופר נידח",
אהוד בן עזר שמו. שם הספר:"אין שאננים בציון". הספר מכיל ראיונות עם אנשי רוח
סביב נושא המצוין בתת כותרת של הספר: שיחות על מחיר הציונות.
האם יש קשר בין השיחות, או נקודת המוצא של מי שיערוך ספר בנושא כזה למונולוג שבפתיח? ככל שכן זהו קשר שבדיעבד מבחינתי.
להלן אביא קטעים אחדים מתחילת הראיון עם פנחס שדה כפי שהוא מופיע בספר.
לא לכל הדברים אני מסכים (בחלק מהמקומות להלן רשמתי את אי ההסכמה שלי בסוגריים מרובעים). מפאת המשפט ההוא על אהבה ומוות, מפאת מצב העניינים בעולם לעת הזאת, מפאת חשיבותו של הספר הנשכח  - חשבתי לנכון להביא את הדברים בכל זאת:

בן עזר שואל: "מה אתה רואה במלחמה בין ישראל לערבים ?
שדה משיב: "מלחמה אינה דבר טוב או רע [לא מסכים]. גם שלום איננו דבר רע או טוב [לא מסכים].יש לבחון כל דבר לגופו. באשר למלחמה כשלעצמה, הרי היא בטבעם של האנושות ושל הטבע, לא אנחנו בראנו אותה ולא אנחנו נחסל אותה.[לא מסכים]. ההיסטוריה והטבע אינם מסיבת קוקטייל. אלא מאבק מתמיד ואפל המבטא את מצבו המהותי של האדם; ובמצב המהותי כלול המוות, שיבוא על כולנו במוקדם או במאוחר., והוא חלק מתעלומת הקיום. אני חושב שאלוהים מדבר אלינו בשתי מלים בלבד: המלה האחת היא אהבה, והמלה השנייה היא מוות. ועל כן כל שאר המלים אינן חשובות. ובעצם ככל שאני חושב על זה יותר, כן קשה לי להניח שאלוהים זקוק לשתי מלים [לא מסכים]; וייתכן אפוא ששתי המלים הללו, הנראות לנו כשתי מלים, באמת אינן אלא מלה אחת."

כאן , נעשה ברשותכם אתנחתא , ונמשיך בהזדמנות קרובה אינשאללה.

שבת שלום
   ג'ף


יום רביעי, 5 ביולי 2017

רשימות על השל (11)


מנוחה אסכולה פנץ הלכה לעולמה היום.

שורשיה של מנוחה בוורשה, עיר הולדתו של השל,
סיפורה של מנוחה הוא סיפור חיים מופלא שמסופר בין כתלי בית עתיד במדבר , שתרומתה של מנוחה היתה מכרעת להקמתו של הבית הזה. תולדותיה  של מנוחה מקפלים בתוכם את תולדות עם ישראל, משואה לתקומה, על הצדדים האפלים ביותר של השואה, צדדים שלא נמוגים, ונותנים את אותותיהם יום יום בחיי הניצולים ובחיי משפחותיהם;  על הצדדים המוארים של יהדות אירופה המפוארת שלפני המלחמה, אותה יהדות שהשל שר לה שיר הלל בספרו "שמיים על הארץ" ועל הצדדים של גבורה, שבאים לידי ביטוי גם כן, על בסיס יום יומי בחיי העם ששב לציון וזכה לעצמאות מדינית, מתש"ח עד ימינו אנו ואילך.
מנוחה היתה אשה אצילית.
במסגרת זו  - רשימות על השל - ולזכרה נביא דברים שכתב השל על האצילות, במאמר שנקרא "פיקוח נשמה".
יהיו הדברים לעילוי נשמתה של האשה היקרה הזאת, השותפה לדרך והחברה שלנו, מנוחה:

תכלית היהדות היא להצמית את יצר השיגעון הרובץ לפתח נשמתו של אדם, להשכין משהו מעולם האצילות בעולם העשייה, ולהכשיר את הנפש ליהנות מזיו העדן בעולם הזה.
אצילות, מה משמעותה ? אציל הרוח הוא האיש, אשר עושרו הגנוז עולה על עושרו הנראה,  אשר נכסיו הטמונים מרובים על הגלויים, אשר הטפח שהוא מכסה רב מן הטפחיים שהוא מגלה. אין העדינות מצויה אלא במקום אשר הפנימיות מרובה על החיצוניות, הסוד מרובה על הפשט, העמקות על הרחבות. האצילות היא הריווח , העולה לנשמה, כשהיא מחליפה את הארעי בקבע, את המועיל בחשוב.
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 49 - 50

יהי זכרה ברוך

יום שני, 3 ביולי 2017

רשימות על השל ( 10 )

טראמפ הוא כישלון של המערכת הפוליטית האמריקאית.
טראמפ הוא כישלון של החברה האמריקאית.
טראמפ הוא סימן לדלות השפעתו של השל בארצות ברבות השנים אחר מותו.

שלושת המשפטים שבפתיח הם ברי הוכחה ב"ראיות ובמופתים"
זה יקח קצת זמן.

הטענות דלעיל אינן חדשות עימדי. נזכרתי בהן כשעיינתי בספר של אד קפלן  - Holiness in Words.  זהו, בין השאר, ניסיון של  קפלן להנגיש את הגותו של השל לקהל האמריקאי; לתרגם את הגותו של השל, הגות שהיא דתית במהותה, למונחים שבני אדם שהשפה הדתית אינה שפתם יוכלו להזדהות איתם לקבלם ולחיות על פי הם.

הכישלון של תלמידיו של השל, ביניהם אובמה, למול עלייתו של טראמפ הוא כישלון מהדהד.
כישלון מטריד ביותר.

המשך יבוא

רשימות על השל ( 9 )


"העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.
 א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' XLI ( ההדגשה אינה במקור ) 

הפייסבוק אינו מאפשר, לצערי, להתחמק משום בעיה. כל הסחי והמיאוס של המצב האנושי מופיע שם. כל בעיה, מקטנה ועד גדולה; מרצינית ועד טפלה - כולן מוצאות שם את ביטויי ביטוין שם. ואדם צריך לדעת להבליג, להתעלם. משהו באיזון שלנו בכל הקשור לקליטה של מידע הופר בשנים האחרונות. צריך לדעת לשמור או לתקן או לחזור לאיזון.
משהו בראש לוחש לי שהמצב המטורף שבו נתונה האנושות דהעידנא אינו חדש. מה שחדש הוא שכל טירוף מגיע עד למפתן דלתך, ישר לפרצוף כמו שאומרים.
פה ושם אתה נתקל בצדיק. באדם ירא שמיים. רובם בין המתים. מיעוטם חיים עוד אתנו.

הביטו סביב. הוולגריות שולטת בכל. בפוליטיקה בעיקר.



The spirit is a still small voice , and the masters of vulgarity use loudspeakers.
A J Heschel, Religion in a Free Society

הרוח היא קול דממה דקה ואדוני גסות הרוח משתמשים ברמקולים

דת בחברה חופשית, א י השל

השל כתב את הדברים  בשנות החמישים של המאה הקודמת בארצות הברית.

המשך יבוא

רשימות על השל 7


האדם המערבי שהשל דיבר עליו ואליו, אינו מתגורר בירוחם. זה משנה את כל השאלה של התייחסות להשל בירוחם בפרט ובארץ בכלל. מה שנכון לירוחם נכון למחוזות רבים בארץ. השל בעצמו היה מודע לזמניות-אקראיות של הבעיות שניצב מולן האדם. 
בפסקה שמדברת על הבעיות שניצבו בפני היהדות, הוא אומר:

מבחינה גאוגרפית והיסטורית המרחק בין ירושלים לאתונה או בין תקופת הנביאים לתקופתו של פריקלס איננו רב כל כך. מן הבחינה הרוחנית, לעומת זאת, הם מרוחקים  כרחוק השמים מן הארץ. אילו הייתה ירושלים ממוקמת למרגלות הרי ההימליה , אזי הייתה הפילוסופיה המונותאיסטית מושפעת מן המסורות של הוגי המזרח. מכאן שעמדתנו האינטלקטואלית, לאמור עמידתנו בין בין ירושלים לאתונה, אינה עמדה מוחלטת. ייתכן שההשגחה תיצור מצב שיעמיד אותנו בין נהר הירדן לנהר הגנגס; מפגש מעין זה יניב בעייתיות אחרת מזו שהיהדות חוותה בשעה שבאה במגע עם הפילוסופיה היוונית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 13- 14



Geographically and historically, Jerusalem and Athens, the age of the prophets and the age of Pericles, are not too far removed from each other. Spiritually they are worlds apart. On the other hand, had Jerusalem been located at the foot of the Himalayas, monotheistic philosophy would have been modified by the tradition of Oriental thinkers. Thus, our intellectual position siyuated as it is between Athens and Jerusalem is not an ultimate one. Providence may some day create a situation which would place us between the river Jordan and the river Ganges, and the problem of such an encounter will be different from that which Jewish thought underwent when meeting with Greek philosophy.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 15 


יחד עם זאת כולנו כאחד חיים היום  בעולם קטן, עולם ההולך ומצטמק. על אף השינויים התרבותיים בין חברות שונות, בעיות הקיום אליהן מתייחס השל נוגעות לכולם, הגם ב"לבושים שונים" . בענין זה צריך לבור התבן מהבר; להבדיל בין הבעיות הקיומיות האולטימטיביות לבין הבעיות הבוערות של השעה ושל מקומות שונים ותרבויות שונות.



תודה לשוש פרלמוטר

רשימות על השל ( 8 )

השל כשלעצמו לא מעניין אותי.
מה שמעניין אותי  - זה אנחנו, והמצב הקיומי של האדם. ולהשל יש מה להגיד ויש מה ללמוד ממנו בשני הנושאים הללו. ועוד.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את הקוצקר ואת הבעש"ט.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את חז"ל ובמיוחד את רבי עקיבא ורבי ישמעאל.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את הנביאים.
ומה צריך כדי להבין את עצמנו ? את עצמי ?
השל הדגיש - לפני זה - השל ניצל בעור שיניו מהתופת שאכלה את אירופה בשנות הארבעים במאה הקודמת. הוא מגיע לארה"ב ב1940. "מבלה" את שנות המלחמה בסינסינטי אוהיו, ב1945 מגיע לכרך הגדול, למנהטן.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את החברה האמריקאית בתקופות שבהן חי שם.
אי אפשר להבין את השל בלי להבין שביחס לחברה האמריקאית לרבות לחברה היהודית האמריקאית* היה היה השל זר בארץ זרה. a stranger in a strange land
ביחס ליהדות אירופה שנכחדה בשואה - לרבות רבים ממשפחתו ומכריו מוורשה - הגדיר השל את עצמו  " כאוד מוצל מאש".
השל הדגיש בעיות. "בעיות" ו"שאלות" אצלו הן מילים נרדפות.
העניין הזה דורש עיון והרחבה ובלי נדר נעשה זאת בהקדם

המשך יבוא

יום שבת, 1 ביולי 2017

רשימות על השל ( 5 )

שמעתי היום  - בסעודה שלישית בבמדבר - את רובי קאסל. בעומק דבריו , הוא והשל "באים ממקום אחד". ידע והכרה עמוקה של הנהגת ה' בעולם, בחשיבותה המכוננת של הדיבור בעולם, דיבור - לא במובן התקשורתי אלא במובן של ביטוי לנשמה האלוהית שבאדם. ההכרה שדיבור כזה יוצר מציאות; שהכרתו של אדם בנשמת האלוהים שבו והתנהגותו פועל יוצא מכך  - קובעת מציאות לאדם עצמו וביחס לטבע שמסביבה.
כל זה בתמצית מה שהבנתי, מהדברים התמציתיים ששמעתי. [ רובי  העיר שבדרך כלל הוא "עובד" עם קבוצות  - מעיין  - ב"שורש" אחד ( ש.ר.ש) במהלך שנה שלמה ]
להשל - "גופו" - ובהמשך לעיונים בשבת.
השל קובע בתחילת ספרו על השבת ש"הזמן הוא ליבו של הקיום". הוא מפנה בסמוך ל"האדם אינו לבדו". ההפניה היא לפרק 19 שם - "משמעות הקיום the meaning of existence  - וכאן אני שם לב שתיקנתי את התרגום מקודם   - ממציאות - reality ל קיום existence. לומדים על הדרך."הזמן"  בניגוד למרחב אומר השל הוא הקנין property היחיד שהוא בבעלות האמיתית של העצמי.
.Time is the only property the self really owns
"מכאן", קובע השל שהזמניות ההוא מאפיים חיוני של הקיום.
Temporality, therefore, is an essential feature of existence
נראה לי להשאיר את העיון ברשימות הללו  בהגותו של השל על הזמן והמרחב והיחסים ביניהם לבין האדם, לימי ששי ולמוצאי שבת. כעת, מוצאי שבת, ובמבט הצופה לעבר החול של השבוע, מבקש אני לעבור לנושאים אחרים בהשל.

המשך יבוא

יום שישי, 30 ביוני 2017

רשימות על השל ( 4 )

"כמדומני שכל הרצאה על חסידות צריכה להתחיל בגרשם שולם" כך פתח דר' דנאיל רייזר את הרצתו על ביקורתו של השל על החסידות בכנס השל האחרון בירושלים. רייזר המשיך: "כמאמר הכתוב 'שולם שולם לעולם'"
כמדומני כל התייחסות להשל, כברשימות אלו, צריכה להתייחס לעבודתו של דר' דרור בונדי, כמאמר הכתוב: "וקראתם דרור בארץ".
אמרו חז"ל שכל דבר תורה, טוב שיתחיל במילי דבדיחותא. זה לא תמיד עובד. :-)
על כל פנים, עיינתי זה עתה בדברים של דרור בפתח דבר של ספרו "איכה" שיצא לפני כעשור, והדברים עדיין רלוונטיים:


"...כמידה שאין השל מוכר בארץ, כך הגותו חסרה כאן. השל היה נביא אשר ביקש להביא לאדם המודרני את דבר ה'. הוא זעק באוזנינו על כי שכחנו את אלוהים - על כי אטמה עצמה המחשבה הדתית מכל רוח, על כי ביקשה לכלוא את הרוח במסגרותיה הצרות. הוא קרא לאדם המודרני לפקוח את עיניו הרוחניות, לפתוח את לבו, להקשיב לרחשי נשמתו. הוא ראה כי אלוהים מבקש את האדם, אך האדם עסוק בעצמו."

חיפשתי ב"איכה" את הקטע שבו דרור מציג את השל כניצב בצד אחד של המתרס, כנגד העולם המודרני כולו שניצב מעבור השני. עוד לא מצאתי את זה.
זה יקרה, כפי הנראה מעברו השני של השבת, שבת פרשת חוקת

שבת שלום חבריי וחברותיי

 המשך יבוא* 

רשימות על השל (3)

אגב תאולוגיה והשאלה למה לנו תאולוגיה ?
למה לנו השל ?
השאלה הזאת מעסיקה אותי, אם להודות על האמת לא מעט.
מסביבי, לא רק שלא מתעניינים בהשל, לא מתעניינים באופן כללי בענייני  רוח. רוב  תשומת ליבם של האנשים מרוכזת בפב"ם - פרנסה  - בריאות ומשפחה. כעת חשבתי  שזה בעצם פבמ"ב - פרנסה בריאות משפחה ובידור. בידור על צורותיו המגוונות. נדמה לי שאין זו תופעה חדשה לדורונו, או לתקופה המודרנית. רוב האנשים באמת עסוקים בהישרדות. זה מזכיר לי את הסיפור של הקוצקר או הסיפור על הקוצקר או שניהם :

"שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.
שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
          מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443
וזה בסדר. זו הגשמת הציונות - להיות עם ככל העמים במובן הטוב והנכון של המילה. לצאת מהגלות, שלא על מנת לחזור. האי - לא כל עם ישראל מעוניין לצאת מהגלות. גם זו , כפי הנראה לא תופעה חדשה.
לייבוביץ נהג לומר - שלא עלה בידי הנביאים להחזיר ולו אדם אחד בתשובה.
השאלה מה בין ליבוביץ להשל  - "שווה דוקטורט". חזון למועד. ניגע בשאלה זו אי פה אי שם במהלך רשימות אלו.

המשך יבוא

רשימות על השל (2)


מסכת ברכות היא המסכת הראשונה ב"סדר אמונה".
מי שמחפש תאולוגיה יהודית ימצא את זה כפי הנראה במסכת ברכות
מי שמחפשת תאולוגיה יהודית תמצא את זה כפי הנראה במסכת ברכות.
סוגיית המגדר ואנחנו , אנחנו והתפוצות ביחס לסוגיית המגדר הן סוגיות בפני עצמן.
כשאני קורא את הפרק הראשון של "אלוהים מאמין" אני מתקשה להבין את אלו שמתארים את השל כתאולוג.
באלוהים מבקש, בפרק הראשון הוא אומר במפורש שהמסלול הפילוסופי הוא המסלול המועדף לצרכיו.
זה כנראה אבל, דומה להצגת עמדותיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא  בתורה מן השמיים.
גישתו של השל היא : אחוז בזה וגם מזה על תנח ידך.
לְמה לנו תאולוגיה ?
השאלה דומה במקצת לשאלה למה לנו פיזיקה גרעינית ?
את הקשר בין פיזיקה גרעינית לדת אני חייב לשיעורים של הרב מנחם פרומן זצ"ל ששמעתי לפני מיליון שנה
בישיבת מקור חיים המקורית, במסגרת אינטימית של - אני לא יודע איך לקרוא לקבוצה הקטנה שלמדנו שם  - אחד על אחד מול הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , הרב פרומן ואחרים - חוזרים בתשובה ? אולי.




יום חמישי, 29 ביוני 2017

רשימות על השל (1)


אני מתלבט אם לשים את הרשימות האלו  בבלוג אלו דברים או בבלוג שמוקדש להשל.
יכול להיות שאניח אותן כאן וכאן.
על משקל מה  שראיתי שמיוחס לעגנון:
למה לי לקרוא את ש.ה. ברגמן על קאנט ולא להבין דבר אם יכול אני לקרוא את קאנט ולא להבין דבר.
קרי - מה זה משנה , כך או כך אחוזי הצפייה והעיון בשני הבלוגים דומים, נאמר את זה כך, עם יתרון קל לכאן, לאלו דברים לא לתאגיד השידור. שם קליט אגב. כאן ועכשיו. אכמ"ל.
על כל מקרה חזרה לענייננו.
השל.
"השל באויר" קראתי לרשימות*
החלק הראשון של "האדם אינו לבדו" מכונה : "בעיית האלוהים" the problem of God
אגב - שאלה כיצד לכנות את God בעברית. יש כל מיני שמות כידוע. קב"ה, המקום, ה' ועוד  וכו' ( כמו שלאסקימואים יש כל מיני שמות לשלג. להבדיל). החלק השני של הספר מכונה : "בעיית החיים" the problem of living/
הפרק הראשון בחלק השני  - פרק 18 במניין כלל עשרים ושש הפרקים בספר  -  מכונה "בעיית הצרכים" the problem of needs
הפרק ה19 : - משמעות המציאות the meaning of existence והפרק ה20 - תמצית האדם the essence of man
נושאים כבדים.
המשך יבוא







אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ז ( מהדורה שנייה )


רסיסי שמיים מס' 39


From this the poem springs: that we live in a place
That is not our own and, much more, not ourselves
And hard it is in spite of blazoned days.

- Wallace Stevens

מכאן נובעת השירה; שאנחנו חיים במקום
שאינו שלנו, ויתר על כן, איננו משלנו
ואכן זה קשה על אף ימים מפוארים

- וואלס סטיבנס*

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"מעולם לא הייתי חובב של סרטי אימה. אם כך מה אני עושה בפייסבוק ? סיפור אחר סיפור של סיפורי אימה מכל גוני הקשת"

מרלין לכבוד הרב על קו 58

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מי זה מרלין ? 
מי זה כבוד הרב ?

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. 

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326


Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. 

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
___________________________________________________________________________________


--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------




--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אמונה כגיליוטינה, כבדה כמוה, קלה כמוה."

- פרנץ קפקא

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שבת שלום
    ג'ף

יום רביעי, 28 ביוני 2017

קו 58 בדרך למכולת

אלו דברים לשבת פרשת חוקת

From this the poem springs: that we live in a place
That is not our own and, much more, not ourselves
And hard it is in spite of blazoned days.

- Wallace Stevens

מכאן נובעת השירה; שאנחנו חיים במקום
שאינו שלנו, ויתר על כן, איננו משלנו
ואכן זה קשה על אף ימים מפוארים

- וואלס סטיבנס*

יצא לי השבוע, לשמוע את שר הכלכלה ( מטעם מפלגת "כולנו") , אלי כהן, במסגרת חוג בית בירוחם. האמת היא שהתרשמתי. התרשמתי, בין היתר,  מ"השליטה שלו במספרים" ,בדיבורו "בגובה עיניים" והדגש שהוא שם על "עשייה" לעומת "דיבורים" באופן כללי. הוא העיד על עצמו ש"הוא פוליטיקאי אך אינני פופוליסט".
מה עושה הידיעה הפוליטית - הלא ממש מרעישה הזאת - כאן ב"אלו דברים".
שאלה במקום ושאלה לא רעה.
כדי להשיב עליה  - ראשית לעצמי - נדמה לי שאני צריך להציג כאן את ההקשר. 
אגב - השר גם טען שמצבה של ישראל - ב"ראייה גלובלית"  - הוא לא רע בכלל, בהתחשב במה שקורה סביבנו ובמקומות אחרים.
אפשר כמובן להתווכח על כך אך נחזור לעניין ההקשר.
בנסיעה מב"ש הביתה אחר העבודה, שמעתי באותו היום, ראיון ברשת ב'  עם מג"ד גדוד מילואים, אחד הגדודים שקיבל אות הוקרה מנשיא המדינה במסגרת שבוע הצדעה למילואימניקים. למג"ד קוראים אליהו ליפשיץ. "אותי לימדו" אמר לפחות פעמיים במענה לשאלות המראיין סביב מיעוט החברה' שבסופו של דבר נושאים בנטל הזה בקרב האוכלוסייה הכללית "שמה שחשוב זו הנתינה"^. מדובר בגדוד 7020. המספר הזה "צלצל לי" כמוכר, ידעתי שאין מדובר בגדוד המילואים "שלי" ( שבו שרתתי לא מעט שנים עד הפרישה ) ובכל זאת...התקשרתי ל"חברותא" שלי מהמילואים מאותם ימים והוא - הזכיר לי שמדובר ב"גדוד מקביל עלינו". קרי גדוד מאותה חטיבה. דיברנו עוד על הא ועל דא ואז הוא סיפר לי על מה שמעסיק אותו בימים אלה. על הוריו ששניהם במצב סיעודי, האב חולה אלצהיימר והאם מרותקת למיטה, ללא יכולת לתקשר אך בהכרה ובהבנה לסובב אותה. "למה ?" הוא שאל אותי. "למה ?" השלב הזה של החיים הוא כל כך קשה, כל כך בלתי נסבל עבור הקשישים בערוב ימיהם.
למדתי שזו שאלה שאין אפילו לנסות להשיב אליה, שתקתי. 
על רקע האספקטים האבסורדיים של קיומנו, של הקיום האנושי, אני מגיע לחוג בית הזה. כולם גברים למעט אשה אחת. גברים פחות או יותר בגיל שלי ( האמת -  יותר פחות מאשר יותר מה לעשות אבל לא בהרבה ), אנשים עובדים, מנוסים ומפוקחים. אי אפשר למכור להם לוקשים, כמו שאי אפשר למכור לוקשים לרוב הישראלים אצלנו. ( אנחנו אלה שמוכרים את הלוקשים. זהו שוק ללא קונים, על כל פנים ללא קונים ישראלים). בכל אופן, הופתעתי מהכמויות המעטות של ציניות שהיו באותו מפגש. יכול להיות שמדובר באופי הירוחמי החם המכיל והמכניס אורחים. אני לא יודע. בכל אופן, משהו במפגש הזה השאיר בי רושם. רושם חיובי. רושם שאנחנו עם נורמלי במובן החיובי של המילה, לצד הסימנים  - סימנים יום יומיים שאנחנו עם לא נורמלי, במובן החיובי והשלילי של המילה גם יחד.
ובכן מהו ההקשר ? אתם בטח שואלים. גם אני. 
שבת שלום
    ג'ף



יום חמישי, 22 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת קורח - שבת ראש חודש תמוז תשע"ז

רציתי - בהתייחס לפרשה שמספרת לנו על דפוסי מנהיגות שונים זה מה זה - מן הקצה עד הקצה - לכתוב כאן על איש התחזוקה.
איש התחזוקה שהוא לכאורה רחוק שמיים מן הארץ מן המנהיגות ועם זאת בלעדיו - איננו יכולים להתקיים ולו רגע אחד.
חיפשתי שירים ברשת על איש התחזוקה ומצאתי אפילו אחד באנגלית. אבל לא חשבתי שזהו שיר שאני צריך לתרגם אותו ולהביאו אליכם.
הסיפור הקרוב ביותר לאיש התחזוקה שאני רואה בעיני רוחי ושעליו רציתי לשיר  שיר הלל הוא סיפור שמופיע ב"אור הגנוז" ושמתי אותו כאן בנספח.
עברתי ברשת, וטעמתי מכל מיני שיחות הרצאות ושיעורים שונים שנמצאים שם בחוץ, יש הרבה מאד דברים שם בחוץ. ביקשתי משהו כללי , לא כבד מדי, לימים החמים האלו של תחילת הקיץ, ערב ראש חודש תמוז.
הגעתי לראיון שלפניכם, שהוא ידבר מה שידבר, חלף דבריי על איש התחזוקה, חלף איש התחזוקה בעצמו, אך כפי הנראה עם קרבה ממשית,למה שאני רציתי לומר על איש התחזוקה.*




שבת שלום וחודש טוב
      ג'ף

*"לא בלי התלבטות" החלטתי להציב כאן את הראיון הנ"ל. השיקול בדבר חיוניותה של שירת עמיחי גבר.

הנספח

פעם אחת אמר רבי בונם:

כמה מקנא אני בקצב, שבערב שבת הוא מחלק כל היום את הבשר וקודם שהחשיך היום הוא מתייגע לגבות את הכסף, והנה הוא שומע שקוראים לקבלת שבת, והוא נחפז בכל כוחו הביתה לקדש, והוא מתאנח ואומר: "ברוך השם שנתן לנו את השבת למנוחה !". הלוואי ויכולתי לטעום כמותו את טעם השבת !

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 411

יום שבת, 17 ביוני 2017

https://www.youtube.com/watch?v=Ha9yHkaOHz8

יום שישי, 16 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת שלח-לך תשע"ז


כותב אברהם  יהושע  השל בספרו "קוצק במאבק למען חיי אמת"*:

"מהי אמת ? מהו איש אמת ? איש אמת אינו זה שאומר 'כן' על דבר שידוע לו שהוא 'כן'. על אדם כזה אומרים 'הוא אינו שקרן', אך עדיין אינו איש אמת. אמת היא דבר אחר לגמרי. אם מתרחש דבר-מה שלפי מושגי אנוש הנו הפוך מדבר ה', והאדם עמל ועושה כל מיני תחבולות כדי לרדת לחקר האמת לאמיתה - זהו איש אמת.
ישנה קושיה עתיקה: במה התבטא חטאם של המרגלים ? הרי הם סיפרו את שראו עיניהם. והתשובה: חטא המרגלים התבטא בכך שהם לא עמלו דים על האמת. הם הסתכלו רק על פני השטח, הם לא התבוננו עמוק יותר. האמת היא למעלה מן השכל. משה רבינו התחנן בפני המרגלים: 'הטובה היא אם רעה, השמנה היא אם רזה' (במדבר יג, יט) - אני מבקש מכם שתאמרו שהיא טובה, אפילו אם נראה לכם שהארץ רעה; שתגידו 'היא שמנה', אפילו אם יתברר שהארץ כחושה. ביחס לארץ ישראל אין די במבט ראשון, יש צורך בהעמקה. אבל הם לא צייתו לו אלא סיפרו לפי איך שהארץ נראתה להם. איש אמת הוא אדם שהנו אמת. לאמת שלו נודעת משמעות רבה יותר מ'אמירת האמת'. כדי להיות אמת, לחיות אמת, חייב אדם להתעלות על עצמו, לא להתרכז בעצמו, להתעלם מעצמו לחלוטין. היות אמת משמע היות קדוש.
האמת אינה באדם, האמת היא אלוהים. האמת מהווה נסיון קשה. היחיד חייב לעמול על כך קשות. אין שום ראיות. החושים והשכל טוענים דבר אחד - והאמת הפוכה לגמרי. נשארת רק דרך אחת: להתעלם לחלוטין מן העצמי; אמונה. והאמונה בהירה מן הראִיָה.
משמעות ה'אמת' כאן אינה רק לדעת אל נכון את מה שישנו. ה'אמת' משמעה כאן לחיות את מה שאתה מאמין. אמת - אין פירושה שיקוף של עובדה מסויימת במוח, הכרה בעובדה; אמת - פירושה הזדהות עם המציאות העמוקה ביותר."

שבת שלום
     ג'ף

*א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 65-64

יום חמישי, 8 ביוני 2017

אלו דברים לשבת בהעלותך תשע"ז

אחד מ"ציטוטי השל" שנתקלתי בהם השבוע אומר כך:


העולם נתון במבוכה, ומשברו אינו פוליטי אלא רוחני ביסודו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 251

אנחנו הישראלים בורחים מה"רוחני", כמו מאש. לא ממש ברור לי למה. אולי זו מן תחושה שהרוחני אכזב אותנו.  מיליונים מעמנו הלכו למשרפות באין מושיע. המענה לחוסר האונים הזה, נמצא ב"ארצי" ולא ב"רוחני", במעשה החלוצי האנושי, בהתיישבות בקרקע ובאחיזה בנשק, שביסוד הקמת הבית היהודי.
במקום אחר אומר השל:

מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית, על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם  שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92

חזינו השבוע בשתי מצגות רבות עניין -  נאום הנובל של דילן, ועדות של קומי בסינאט אתמול. שתיהן אומרות רבות על התרבות האמריקאית וצריכות עיון שלא כאן מקומו. לצידן, להבדיל וכחומר למחשבה מבקש אני לסיים בדברים של ישעיהו לייבוביץ על ההיגד שבפרשתנו : "והאיש משה עָנָו מאד":

"הפסיכולוגיה האנושית כפי שהיא מוכרת לנו היא כזאת, שככל שהאדם זוכה לרמת ידיעה ותודעה גבוהות יותר, אין הוא מסוגל לחשוב ברמה של 'מי אנכי', אלא ההיפך הוא הנכון, וחשיבותו בעיני עצמו ו'אנוכיותו' הולכות וגדלות עד כדי התנשאות.
מכאן שההיגד 'והאיש משה עָנָו מאד' משמיע לנו רבותא רבה, להודיענו כי משה רבנו בהיותו האיש שעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, ובמעמד הר-סיני במתן-תורה זכה לדבר-ה' אליו 'פנים אל פנים' ( שמות לג/יא), ובסדרה זו מעיד עליו ה' -'פה אל פה אדבר בו' (יב/ח), ואף על פי כן הוא נשאר בתודעתו ובעַנֹוָתו אותו משה כפי שהיה בתחילת דרכו במעמד הסנה מבלי שתזוח עליו דעתו, לכן הוא גם היחיד בין כל אישי המקרא כולו, הזוכה להיקרא - 'עָנָו מאד'. לתואר זה זוכה משה-רבנו מיד לאחר הטחת הדברים כנגדו בפי מרים, ומשום תגובת משה בשתיקה ושוויון נפש מבלי להקפיד במאומה וזאת משום רמת שלמותו הנפשית, זוכה הוא לכך שהקב"ה יוצא להגן עליו ולתבוע כביכול את עלבונו.
גאותם והתנשאותם של בני אדם, נובעת מכך שאין הם מכירים את מעמדם בפני אלוהים, ולכן רק משה האיש הוא הזוכה לתואר יחידאי זה של עָנָו מאד ( ולא סתם עָנָו ), מה שלא נאמר על שום נביא אחר זולת משה."*

שבת שלום
   ג'ף

*ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 660







יום שני, 5 ביוני 2017

יום חמישי, 1 ביוני 2017

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ז


ניצלתי את חג השבועות לחשוב קצת על משמעותה של תורה בימינו.*
חשבתי על החשיבות של העיסוק בתלמוד תורה; על לאחוז בדף גמרא ולהתקדם בו בקצב שלך.
חשבתי על קוצק, הנביא ישעיהו ועל השל ועל מה שביניהם  - על הרלוונטיות של הנביאים לימינו.
חשבתי על סכנותיה העצומות של הדת, של ביטחון ששורשו באמונה דתית, ולדייק  - בסכנות הטמונות באנשים שבטוחים בעצמם, בטוחים שהם יודעים מה מאחורי הפרגוד, מה התכנית הא-לוהית...
כדברי השל:

"I shudder at the thought of a society ruled by people who are absolutely certain of their wisdom, by people to whom everything in the world is crystal-clear, whose minds know no mystery, no uncertainty."
A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 114
ובתרגום שלי:

"אני נחרד מהמחשבה על חברה שנשלטת על ידי אנשים שבטוחים בטחון מוחלט בחכמתם, אנשים שעבורם הכל בעולם הוא ברור כשמש, וששכלם אינו יודע מיסתורין או  אי-וודאות."
א. י. השל, מיהו אדם ? (טרם פורסם בעברית) התרגום הנ"ל שלי והוא לוקה בחסר, הערות והמלצות לשיפור תתקבלנה בברכה - ג'ף
העיון במהלך החג בספרם המרתק של הרבנים בני לאו ויואל בן נון על ישעיהו^, הוביל אותי איכשהו לכרך הראשון של הביוגרפיה על השל. לאמיתו של דבר ה"איכשהו " הזה הוא הערת שוליים במבוא שכתב בני לאו לספר (ה"ש מס' 7 בעמ' 22 שם ).
כותב הרב לאו בטקסט  שם :
"....במשך עשרות שנים ... ישב [ישעיהו ] קרוב לארמון המלכים בירושלים ופעל כהוגה מדיני המבקש להילחם במגמות השלטון שנראו בעיניו כהרות אסון. תמונת העתיד שישעיהו צייר מתקשרת במישרין אל תמונת העולם אותו הוא ראה ובתוכו הוא פעל."
בהערת שוליים שבסמוך מופיע :
"מי ששם לב היטב למהלך זה של ישעיהו, כנביא הפועל בתוך החברה ובתוך הפוליטיקה, היה הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד, שחיבר ספר על נביאי ישראל אשר פורסם בגרמניה בשנת 1932 ותורגם לעברית בשנת תשע"ב על ידי הרב צבי יעקובסון  ( בעריכת מרים גיליס קרליבך): שלשת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל."
הדוקטורט של השל על הנביאים פורסם ( בפולין) ב1935 ושאלתי עצמי אם השל הכיר את ספרו של הרב קרליבך. טרם מצאתי תשובה לשאלה זו.
עיון בביוגרפיה חשף אותי, לא בפעם הראשונה, לסיפור קורות השל בגרמניה עם עלייתם של הנאצים. סיפור קשה ומופלא כאחד,  סיפור אחד מיני אין ספור ספורים  של יהודים רבים, יהודים שחלקם ראו את הנולד ונחלצו בזמן, אחרים שעולמם התמוטט עליהם כרעם ביום בהיר...סיפורים מן התופת, מן החור השחור...
לפני כשבוע הורדתי ממדף הספרים את ספרו של דויד ויימן  - "הפקרת היהודים ( אמריקה והשואה 1941-1945)
(באנגלית) " ספר שירשתי מהוריי ז"ל. בחיפוש בגוגול מצאתי שהספר פורסם בעברית בהוצאת יד ושם ב1993.
ברור לחלוטין כי כאז כן עתה אין לסמוך על העולם.
כדברי הרב דוד הרטמן המנוח - "העולם אינו נאות לשמוע טיעון מוסרי מעם שאין לו צבא."זהו ציטוט מהזכרון שלי. בפועל - הציטוט המדויק הוא :
I remember the Quakers coming to see me. They wanted to know about my views of power, you know, Quakers. So I said, if you have power, you can have a moral argument. If you’re powerless, there’s no moral argument. *^
תרגום חופשי שלי לחלק המודגש :

אם בידך כוח ועוצמה - תוכל להיות בעל טיעון מוסרי. ככל שאין בידך כוח ועוצמה לא תישמע מפיך טיעון מוסרי

שבת שלום
   ג'ף

* באופן כללי ראו 929 :-)בין השאר http://www.929.org.il/today
^ישעיהו כציפורים עפות, יואל בן נון ובנימין לאו, ידיעות אחרונות - ספרי חמד
^*ראו https://onbeing.org/programs/david-hartman-hope-in-a-hopeless-god/