רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 29 באוגוסט 2013

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשע"ג


"עולם מופלא ברא הקב"ה.
עולם השורץ בני אדם בכל אתר ואתר על פני האדמה.
טיפות גשם קלות מקשטות את חלון הזכוכית הגדולה שמולי, מבעדו ניצבים שני מטוסים בשדה התעופה שבפילאדלפיה. האחד עומד להמריא למדריד והשני מקבל טיפול לפני המראה ליעד אחר כלשהו.
השעה שעת בין הערביים ואני שומר על הציוד של חבריי שמסתובבים בשדה לרגל קניות אחרונות  של פריטים מרשימת הקניות שקבלו מהבית. התיישבנו מול החלון הגדול ליד השקעים על מנת להטעין את הפלאפונים , הניידים  וכו'.
השתמשתי בפועל 'שורץ' כדי להמחיש שאנחנו, בני האדם, מרובים על פני האדמה."
הערת עורך: הקטע לעיל שבין המרכאות, נכתב, עט על גבי נייר, כפי שהוא מעיד על עצמו בפילאדלפיה עובר לעלייה למטוס הביתה משהייה קצרה במיאמי בשליחות השותפות בין ירוחם למיאמי. כעת בבית כשאני רושם את הדברים והעתקתי אותם מהדף,  הבנתי שדברי אביבה זורנברג על פרשת בראשית 'נגנו' לי ברקע. ואכן כשהורדתי את ספרה על בראשית מהמדף מצאתי כי אכן, היא מרחיבה שם את הדיבור על הפרדוקס  האנושי - אדם חי במישור אופקי (בהמי) ובמישור אנכי (עליו לשלוט על שאר החיות). ואכמ"ל. להלן המשך הדברים שנרשמו מול החלון בשדה התעופה:
"יש בנו אמנם צד בהמי, אך יש בנו גם צד ייחודי, אנושי.
בעימות המתמיד שבין שני הצדדים האלו שבנו, יש לנו בחירה חופשית, כפי הנאמר בפרשת השבוע בסוף פרק ל:
'הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ;  לְאַהֲבָה אֶת-ה'  אֱלֹ-הֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'  לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.'
פגשתי בחו"ל אנשים שונים, דוברי שפה השונה משפת הארץ ובעלי תרבות השונה מתרבות הארץ [ אין תרבות אחת בארה"ב וגם לא בארץ, אני מדבר כאן במודע בהכללה, 'על החיובי והשלילי' הקיים בשימוש בהכללות - שוב כאן ג'ף בכובע 'העורך' ]. עם כל השוני ראיתי אנשים 'כמוך וכמוני'; אנשים מוטרדים מבעיות היום יום; מעניינים שבינם לבין עצמם; עניינים ש'בינו לבינה'; עניינים של פרנסה; עניינים של ילדים, הורים ועוד ועוד.
אלו דברים מובנים מאליהם, מה החידוש בהם ?
דוחפים את המטוס שפניו למדריד לתוך המגרש הסמוך למסלולי ההמראה.
בא החושך, עם אורות אדומים וצהובים מנצנצים מולי בחלון.
הדבר היחיד שקניתי לעצמי במסע הזה הוא עותק מהדו שבועון 'רולינג סטון' שעל שערו מתנוסס דיוקנו של בוב דילן ובתוכו כתבה על 'שנותיו האבודות'. השנים שלאחר תאונת האופנוע שלו. מתוך העימותים הפנימיים של דילן עם עצמו ומתוך העימותים החיצוניים של דילן עם מעריציו ועם תופעות העולם שמסביב נובעת יצירתו. יצירה שדילן נוטל אחריות ישירה לגביה, אך באופן חלקי. [ראו, בין השאר, הראיון עימו ב'סיקסטי מינאטס' לפני כמה שנים, וכן שירו של צ'סלוב מילוש 'ארס פואטיקה ?' קטע מהשיר מופיע בנספח להלן].
מסביב לשער A19 בפילאדלפיה מתחילים להתקבץ ישראלים שרוצים, כמונו, הביתה.
כבר לילה. החושך בחוץ, הוא המאחד הגדול.
בני אדם מחפשים בו, את הקרבה אחד לשני, סביב המדורות. למען האור, למען החום ולמען הקרטושקלך.
שבוע ימים לא ראינו קפה שחור אמיתי של עלית. למרות שהצטיידנו ב small glass וביקשנו hot water."

שבת שלום
     ג'ף

הנספח 
(בנוסח שלפניכם ישנו שיבוש מה בהופעה של השורות עקב קשיים טכניים)


In the very essence of poetry there is something indecent:   
a thing is brought forth which we didn’t know we had in us,   
so we blink our eyes, as if a tiger had sprung out   
and stood in the light, lashing his tail.   

That’s why poetry is rightly said to be dictated by a daimonion,   
though it’s an exaggeration to maintain that he must be an angel.   
It’s hard to guess where that pride of poets comes from,   
when so often they’re put to shame by the disclosure of their frailty.  

יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

על אביב העמים במצרים


לא אהבתי את הביטוי "העולם הנאור" או "הציבור הנאור" כשהוא הופיע בפסיקתו של שופט אהרון ברק ואחרים בבית המשפט העליון. אבל לאור כל מה שקורה בעולם הערבי מסביבנו ייתכן ואין מנוס מלא לפסול את הביטוי הזה. בכל אופן לנוכח חוסר האונים של, תסלחו לי, "העולם הנאור", למול הטבח העצמי בעולם הערבי , נזכרתי בשיר הבא של ניל יאנג

יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ג



הפציע השחר עבורי השבוע...
ביטוי נפלא , דא עקא הכוונה היא לביטוי באנגלית
It dawned on me
באנגלית זה נפלא, בעברית אנחנו אומרים "נפל לי האסימון".
איפה אנחנו  ואיפה האסימונים של פעם ? לעומת זאת
השחר קיים לעד, לא כן ? בכל אופן
הבנתי השבוע שאחד מהשירים האנטי ממסדיים
ב"ה" הידיעה הוא שיר שמלווה אותי מימי בתיכון בשנות השבעים
שיר שנקרא "עבה כמו לבנה" - thick as a brick.*
עולמנו עולם מורכב של ניגודים. יום ולילה , אור וחושך ועוד ועוד.
המשפט הזה בא מתוך עיון בספר על הגותו של ה"בית יעקב"**
של אורה ויסקינד אלפר שהזכרנו אותו כבר, כמה פעמים בעבר.
פסקה אחת בספר הזה תפשה אותי והודות לאותה פסקה אני אוחז בספר הזה
וככל הנראה בבית יעקב. הפסקה מספרת על ילד קטן, שמספר מזכרונות הילדות שלו.
" לפעמים פחדתי", אומר הילד, "להיות לבד בלילה ולצאת לבדי. אך סבי ז"ל ניסה בדרכים רבות לעזור לי להיות אמיץ. פעם אחת מאוחר בלילה כשלא היה אף אחד מלבדי בחדר, אמר : ' אתה רוצה לטייל עימי ?' השבתי 'אם תהיה איתי, אז כן.' הוא לקח את מקלו ואמר: ' בוא איתי'. טיילנו ביחד בחשכה והוא הראה לי דברים שונים, והוא דיבר עימי על  כך שאל לבן אדם פחד משום דבר בעולם."
ילד וסב, יד ביד, מטיילים לבד בחשכה.
אשרי הילד ואשרי הסב ואשרי העולם שככה לו.
ישנם ילדים רבים מדי בעולם, בחושך, ללא סבים שיטיילו איתם בלילה ושיספרו להם לא לפחד...
אך מכיוון שכך זהו אחד מתפקידי הסיפור. בפראפרזה על דברים שאומרת ויסקינד בספר קודם שלה על רבי נחמן : על אף שבעולם ישנם ילדים רבים בחשכה ללא סבים, אנחנו יכולים לספר את הסיפור הזה על הילד והסב ובאמצעות כך שאנחנו ספרים את הסיפור - הוא אכן יכול להתגשם.
ביסוד הדברים עומדת תפישה כי הדעה הרווחת שבחוץ קיים עולם - היא מוטעית. לאמיתו של דבר , כפי שטוען חוקר בשם נלסון גודמן (אין קרבה משפחתית) וטענה זו מופיעה גם בחסידות ואולי בקבלה, אין עולם. יש סיפורים שונים , גרסאות שונות שאנחנו מספרים לעצמנו על עולם. כל הגרסאות מבוססות על גרסאות קודמות.
הדברים (שאין עולם) מכוונים בעיקר לעולמות תרבותיים - חברתיים ופחות לעולם הפיזי, אם כי החלוקה בין השניים אינה תמיד ברורה. כמו שאומר ג'רום ברונר  בספרו "שכלים ממשיים, עולמות אפשריים" (אנג') Actual Minds Possible Worlds  בעמ' 122 לספר :
מציאויות חברתיות אינן לבנים  שאנו נתקלים בהם או נחבטים מהם כשבועטים בהם; מציאויות חברתיות הן משמעויות שאנו יוצרים  על ידי שאנו חולקים עם אחרים תובנות אנושיות.
Social realities are not bricks that we trip over or bruise ourselves on when we kick at them, but the meanings that we achieve by the sharing of human cognition
על כל פנים, אני מבקש לסיים בתובנה הבאה:
כמי שמוצא את פרנסתו בעבודה בתוך ממסד מבין הממסדים של מדינת ישראל, וכמי שנושא בתוכו מנגינות אנטי ממסדיות
חזקות מימי נעוריו עד היום, מעיד אני על כך שהתמונה לגבי הממסד היא , כפי שמנסה מורשתנו ללמד אותנו בקולותיה האותנטיים - מורכבת. הממסד הזה מורכב מאנשים. האנשים בתוככי עצמם אינם מקשה אחת, קל וחומר בפועלם כקבוצה. הנקודה היא שעל אף כל החשדנות וביקורת המתבקשות כלפי הממסד, ניסיוני מלמדני כי לפעמים, זוכה חברה שהממסד שלה מורכב מאנשים שרואים עצמם כשליחי ציבור, לא רק מהשפה אל החוץ.
"כי תצא למלחמה" , אבוי, "על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך", לא ניצחת במלחמה אך ורק בזכות כוחו של צ ה ל  בכוחך ובעוצם ידך  - אלא נתנו ה' אלוקיך בידך "ושבית שביו וראית  בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה", אוי ואבוי, "ולקחת לאשה."
הגענו לסיום הטור והפרשה הזאת כפרשות רבות בתורה מורכבת מורכבת. בדבר תורה שראיתי השבוע ברשת, מפי רב במיאמי, הוזכר השילוב המתמיד בלימוד היהודי בין התורה שבכתב לבין התורה שעל פה. בין הטקסט הכתוב לבין הפרשנות שלו.
"דרשוני וחיו", מלמדת אותנו זורנברג בעקבות עמוס (ה,4), "דרשוני וחיו".

     שבת שלום
          ג'ף


https://www.youtube.com/watch?v=BV-ASc0qkrM
** ר' יעקב ליינר (1818- 1878)



יום שני, 5 באוגוסט 2013

אלו דברים לשבת פרשת שופטים תשע"ג


אני לא אוהב ארכיטקטורה מודרנית.
עברנו למשרדים חדשים - ישנים באופן זמני במתחם של אוניברסיטת בן גוריון שנקרא "בית היאס" או המתחם ע"ש דוד טוביהו.  מדובר במתחם של ארבעה בנינים בני 3 קומות שמקיפים חצר פנימית ובה דשאים ועצי נוי. לא בונים מתחמים כאלו יותר. הכל גבוה לשמים ומתכתי, קר ולא אנושי. (ראו למשל את בית חולים איכילוב החדש בתל אביב והשוו למתחם הישן של בית החולים בתל השומר ).
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'"
דרושים שופטים ושוטרים כשם שדרושים גם שערים.
שערים שנפתחים ביום ונסגרים בלילה.
שערים שמזמינים כניסה לעיר לאורחים קרואים ורצויים  ושערים המונעים כניסה לעיר למרעים.
שערים המציבים גבול ברור וידוע בין הפנים שלי לבין כל מה שמחוצה לו.
שערים - יותר מאחד, שאם כניסה אחת סתומה או סגורה לרגל שיפוצים או מכל סיבה אחרת אפשר להגיע אל האדם משער אחר.

שבת שלום
    ג'ף

יום חמישי, 1 באוגוסט 2013

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשע"ג



אמר הקוצקר:

"אפשר להתעורר ולחזור בתשובה,
גם למשמע מנגינת 'כל נדרי' בכינור".

אמר צ'סלוב מילוש:

"ספרים רבים על שירה נכתבו, ובארצות מסוימות במערב, לכל הפחות, יש להם יותר קוראים מאשר לשירה עצמה. אין זה סימן טוב, על אף שניתן להסביר זאת על ידי שנינותם של המחברים ועל ידי להטם להטמיע בכתיבתם דיסיפלינות מדעיות שזוכות היום להערכה כללית. משורר המבקש להתחרות  בהררי בקיאות אלה היה צריך להעמיד פנים כי הינו בעל יותר הכרה עצמית ממה שמותר שתהיה למשוררים."

אומר בוב דילן :

"או רחובותיה של רומא מלאים בזבל
עקבות עתיקות נמצאות בכל מקום
תוכל כמעט לשער שהינך רואה כפול
בלילה קר וחשוך על המדרגות הספרדיות
...היא הבטיחה לי שתהיה שם בדיוק לצידי
כשאצייר את יצירת המופת שלי"

אמר אברהם יהושע השל:

"אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי"

בתחילת השבוע הייתי בטקס סיום של מחזור בני,אלחנן,  במכינת בית ישראל. חשבתי לעצמי שאילו השל היה מכיר את הנעשה בבית ישראל, מוסד בניהולו של אחד מקרובי משפחתו, הושע בן -שלום - היה אומר כי הוא אופטימיסט על פי מיטב הכרתו.

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

"לא לחינם הביטוי ' עם הארץ ' (בראשית כג, יב-יג ועוד) הנזכר במקרא במשמעות סתמית למדי, הפך עם הדורות לכינוי של גנאי; כל כמה שישראל נקשרים לארץ ישראל , עדיין אין הם 'עם הארץ' אלא 'עם השמים'."*

אומר הרב דר' דניאל אפשטיין :

"אני עוסק בחיבורים, כמו אינסטלטור עושה חיבורים בין דברים..."^

אומר הח"מ :

גם אני , כפי הנראה עוסק בחיבורים, הגם שלא תמיד ברור הקשר בין הדברים. מזל שאין אני אינסטלטור.

הבוקר בדרכי לעבודה בטרמפ התוודעתי ליוצרים וליצירה מוסיקלית שלא הכרתי עד כה. זה תפש  אותי ... כמו הכינור של הקוצקר המשמיע  מנגינת כל נדרי





שבת שלום
    ג'ף



* הרב עדין בחיי עולם על פרשת ראה, הוצאת מגיד - שפע, עמ' 313
^ ראו אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ג