אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"ט

לילה לא שקט  וליתר דיוק לגלוש בפייסבוק ולחזות בעוולות הנעשות בארה"ב היום בשם הממשל  בכל הקשור למדיניות ההגירה, הביאו עלי בחילה.

והבחילה הביאה אותי לעלות על קו 58 תוך חיפוש אחר מזור.

על הקו מצאתי את הקוצקר, שכרגיל הקדים אותי.

ליתר דיוק, מצאתי את ספרו של השל על קוצק שם הוא אומר את הדברים הבאים:

רוב בני האדם הם 'אומרי אמן'. העולם הוא עולם, והמוח מתאים את עצמו אליו. אפילו אדם בר דעת בדרך כלל מהנהן לפי הקצב. טבעו של האדם מוגמר, התורה חתומה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לכתוב לה פירוש או פירוש על פירוש.

ר' מנדל, כפי שראינו, סבר שאדם מוגמר הוא תת־אדם, ונראה שהוא אף סבר שעולם מוגמר הוא 'סוף העולם', שלחשוב משמע להימצא בהתחלה, שכל דבר נדרש להיות פתח־דבר. 'סיום' לספר זה תשעה באב; על יהודי להיות 'חתן בראשית'. אפילו במידות, באופיו של אדם, אפשר להתחיל מבראשית ולהתקדם בכוחך שלך.

האמת העמוקה היא שאין דבר בעולם שמגיע לקו סיום, שתמיד אתה באמצע. אפילו התורה עוד לא הסתיימה, עוד לא נאמרה עד הסוף.

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן עמ' 112

שבת שלום

    ג'ף

https://slate.com/news-and-politics/2018/11/immigration-horror-stories-new-york-synagogue-ice.html?fbclid=IwAR3Ir5WMrcG4fSG3KbgDMe7_eVFEY6wmPCdAWjs--iMYlIt1BwFLOg4N5Zk

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ט

שאלה :
הייתכן ששכחנו שיש לנו  - לכל אחד ואחת מאתנו "עולם פנימי" ?

על פניו זו שאלה קצת מוזרה, אני למשל, "מבלבל לעצמי את המוח" 24/7*
ויש לי יסוד להניח שאני לא לבד בזה. הבלבול מוח הזה - איננו עולם פנימי ?
אז מסתבר שיש עולם פנימי ויש עולם פנימי.
ניצני הרעיון הזה - הרעיון שייתכן ויש בנו איזה עולם פנימי
שיושב לו בצד חבוי ומבוייש, מבקש טיפה של השקיה, טיפוח
ועידור ...הגיעו אלי בעקבות עיון בספרו של השל על התפילה.
בספר הזה יש פרק שכותרתו " העולם הפנימי".
הפרק נפתח כך:

"האנחה

לפני כמאה שנה הרהר רבי יצחק מאיר אלתר מגור בשאלה מה סנדלר אחד שגר בשכונתו אמור לעשות בנוגע לתפילת השחרית שלו.  לקוחותיו של הסנדלר היו עניים ולא היה להם אלא זוג נעליים אחד. הוא נהג לאסוף את נעליהם  בשעת ערב מאוחרת, לעמול עליהן כל הלילה ואף חלק מהבוקר, כדי למסרן לבעליהם טרם יחפזו ללכת לעבודתם. מתי עליו להתפלל שחרית ? האם עליו  להתפלל במהירות עם שחר, ורק אז לשוב לעבודתו ? או שעליו להניח למועד התפילה לחלוף, אך מדי פעם בפעם, בעודו מרים את הפטיש מן הנעליים, לשאת אנחה:'אבוי לי עוד לא התפללתי'? אולי ערכה של אנחה זו רב יותר מן התפילה עצמה.
גם אנו ניצבים בפני דילמה זו של חרטה מכל הלב מול מצוות אנשים מלומדה. רבים מאיתנו נמנעים בצער מתפילת קבע, מצפים לדחף פנימי שיהא שלם, פתאומי ומיוחד במינו. אך  המיוחד במינו הוא יקר המציאות, והימנעות מתמדת עלולה בנקל להתפתח בעצמה להרגל. אנו עלולים אפילו להגיע לידי שכחה על מה להצטער ואל מה להתגעגע."

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 59
שבת שלום
     ג'ף


* וזאת בלי קשר לבלבולי מוח שמגיעים אלינו מבחוץ, בין באמצעות המכשיר הארור ובין בדרכים אחרות

עוד על שירה

ממתק לשבת ?

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3749808,00.html

" זה לא חדש"

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ט

על אף שישיעהו. ליבוביץ ואחרים למדו אותנו "לא לתת ציונים" לפרשות השונות שבתורה, פרשת ויצא ( בעקבות דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  יבדל"א ) היא פרשה יוצאת דופן. אומר הרב עדין:
"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, ובעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו הפרשה בה אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שמסביבו."
ובהמשך דבריו :
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש שישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א־לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
' כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' ( ברכות ו,ב) . עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' ( קהלת , יב יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה - כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאוד, חמורה מאוד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו, איך שכל המציאות כולה תלויה בו, למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*

שבת שלום
     ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 66, 71-70

עוד על הקו ועל הרוח

מלחמה ארוכת ימים לקו 58 עם

מה שנקרא "פרספקטיבה".

הלוך ושוב הלוך ושוב

Day in Day out

במסלול קבוע

איך תראה את החידוש

שבכל יום

איך תראה את מה שמסתתר

מעבר

מעבר לשגרה, לחומר

לצעקות של השכן,

לפגיעה באוטו. כיצד תשמע

את קול הדממה הדקה

של הרוח

"לא הכל הלכה"

Chuck Davidson

7 hrs · 

"החזון איש כותב שלפסיקת ההלכה יש צורך בידיעת ההלכה ובהערכת המציאות. רוב הטעויות בפסיקה נובעות לדעתו מטעויות בהבנת המציאות, 'ומשום כך נשללה ההוראה מן ההמון אף בדברים שהאסור והמותר מפורסם תכלית הפרסום'. גם אם ההלכה היא פשוטה, הרי הערכת המציאות היא מורכבת. כשם שהיהדות נלחמת ביחסה של הקראות לתורה שבכתב בהאמינה שאין תורה שבכתב ללא פרשנות של תורה שבעל פה, כך היא צריכה להילחם נגד קראות בהלכה. הלכה ללא פרשנות של המציאות היא סוג של קראות." (לא הכל הלכה - הרב יהודה עמיטל, זצ"ל)

וראו

https://www.etzion.org.il/.../09-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7...

שאלה בהמשך

משהו בקריקטורה הזאת משדר לי אנטישמיות
ומשהו מצלצל אמת
מה נכון ?

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ט

הרעיון של "עם נבחר" הוא רעיון מסוכן.
הוא פוגע ברעיון אחר, שהאדם - כל אדם - נברא בצלם אלוקים.
הרעיון של "עם נבחר" הוא רעיון מושרש, מקדמת דנא בתולדות העם היהודי. את זה רואים היטב בפרשת השבוע, בכל סיפורי בראשית, ובתנ"ך כולו.
הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים הוא רעיון לא פחות מושרש, ואולי אפילו יותר. את זה רואים בפרק א בספר בראשית.
מה שנדרש על כן מאתנו הוא שני דברים:
להבין היטב את מסוכנתו של הרעיון של עם נבחר
ליישבו עם הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים.
זהו צו השעה. אמנם לא מהיום ובכל זאת צו השעה.

אחרי שאמרתי וכתבתי את אשר על ליבי לעיל, אני מפנה לשני "מקורות" שהגעתי אליהם באופן אקראי השבוע, האחד במהלך עבודתי ( כמשפטן ) והשני במהלך ההכנה להליכה היומית שלי ( בחיפוש אחר חומר להאזנה ).

המקור הראשון עוסק במקומו של "השכל הישר במשפט":

"ביטוי (זה) מופיע לא אחת בפסיקתי (השכל הישר- א"ר), אך אביא מדברי גדולים ממני, כגון השופט (כתארו אז) זילברג בע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי(1950) 'ישנו מבחן אחד שאפשר לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות'. בתלמוד הירושלמי מובא סיפור ההולם את ענייננו (בבא מציעא, ב' ה'), מסופר על התנא ר' שמעון בן שטח שהשיב אבידתו של לא יהודי. שאלוהו תלמידיו: היש חובה להשיב אבידת גוי? ענה להם רבי שמעון: 'מה אתון סברין? שמעון בן שטח ברברין הוה?' ['מה אתם חושבים? שמעון בן שטח ברברי הוא?']. מסר הסיפור פשוט – ישנם עניינים שאינם מצריכים עיסוק דווקני באיסור והיתר ולא פלפולים שנזקם עולה על תועלתם, אלא שכל ישר ולב נכון; אחד מגדולי הדור האחרון, הרב ש"ז אוירבך, אמר 'לא כתוב בשום מקום שאסור להכניס חתולים לארון הקודש. זה שכל ישר' (שמע זאת מפיו הרב ישראל רוזן, במאמר 'האם מותר להכניס חתולים לארון הקודש?' שבת בשבתו, פרשת נשא, י' בסיוון תשע"ה – 28.5.15). יפים לכך דבריו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, שהלך זה מקרוב לבית עולמו ('הלכה והלכים כאושיות מוסר' ערכים במבחן מלחמה (ירושלים, תשמ"ה))". (בג"ץ 2684/12 התנועה לחזוק הסובלנות בחינוך הדתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2015), פסקה ל"ו (9.12.15)):"

השופט ( בדימ' ) א. רובינשטיין באחד מפסקי הדין שלו

המקור השני עוסק בתובנותיה של מי שהייתה סטודנטית אמריקאית שבלתה תקופת לימודים כ"תלמידת חוץ" בטורקיה.

שבת שלום וחודש טוב

         ג'ף

על מקומו של ה"שכל הישר" במשפט

"ביטוי (זה) מופיע לא אחת בפסיקתי (השכל הישר- א"ר), אך אביא מדברי גדולים ממני, כגון השופט (כתארו אז) זילברג בע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי (1950) 'ישנו מבחן אחד שאפשר לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות'. בתלמוד הירושלמי מובא סיפור ההולם את ענייננו (בבא מציעא, ב' ה'), מסופר על התנא ר' שמעון בן שטח שהשיב אבידתו של לא יהודי. שאלוהו תלמידיו: היש חובה להשיב אבידת גוי? ענה להם רבי שמעון: 'מה אתון סברין? שמעון בן שטח ברברין הוה?' ['מה אתם חושבים? שמעון בן שטח ברברי הוא?']. מסר הסיפור פשוט – ישנם עניינים שאינם מצריכים עיסוק דווקני באיסור והיתר ולא פלפולים שנזקם עולה על תועלתם, אלא שכל ישר ולב נכון; אחד מגדולי הדור האחרון, הרב ש"ז אוירבך, אמר 'לא כתוב בשום מקום שאסור להכניס חתולים לארון הקודש. זה שכל ישר' (שמע זאת מפיו הרב ישראל רוזן, במאמר 'האם מותר להכניס חתולים לארון הקודש?' שבת בשבתו, פרשת נשא, י' בסיוון תשע"ה – 28.5.15). יפים לכך דבריו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, שהלך זה מקרוב לבית עולמו ('הלכה והלכים כאושיות מוסר' ערכים במבחן מלחמה (ירושלים, תשמ"ה))". (בג"ץ 2684/12 התנועה לחזוק הסובלנות בחינוך הדתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2015), פסקה ל"ו (9.12.15)):"

השופט ( בדימ' ) א. רובינשטיין בבג"ץ 7803/06

ניל ובוב