ברלין, ישעיה

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ט

במסגרת עבודתי השבוע הגעתי - לא בפעם הראשונה יש לומר - לדברים הבאים של השופט ניל הנדל. הדברים הם דברי הקדמה לפסק הדין שלו בבג"צ 466/07 גלאון נגד היועמ"ש. מדובר בדיון בבג"ץ במספר עתירות נגד חוקיותו של חוק האזרחות והכניסה לישראל. דעתו של הנדל היתה חלק מדעת הרוב שהחליטו לדחות את העתירות ( ששה שופטים מול חמישה ). ההדגשות להלן אינן במקור והן של הח"מ.

"... חשתי", כותב הנדל, "שהכרעות חוקתיות קשות מפיקות את המיטב מעבודת השופט ובה בעת חושפות את החולשה במלאכת השפיטה. ההנמקה בחוות הדעת השונות היא עשירה, מגוונת, יצירתית, ואף אישית במובן החיובי. אך השיטתיות בדרכי הבדיקה אינה מסתירה כי ההכרעה רחוקה מהאגף המתמטי ומעולם שבו יש תשובה אחת נכונה וברורה שבכוחה לשכנע את כל הדנים בסוגיה. כדברי הרמב"ן:

"יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב [=בדרך כלל] קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות [=מתמטיקה]" (רמב"ן, הקדמה לספר מלחמות ה').

           מצאתי נחמה בדברי ערוך השולחן (נכתבו ברוסיה בסמוך לתחילת המאה ה-20):

"וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבא, זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה, וכל התורה כולה נקראת  שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות, ומי שמשוטט בים התלמוד יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה" (הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, ערוך השלחן, הקדמה לחלק חושן משפט).

           אכן, לעתים ההרמוניה עשויה להיווצר לא מן ההתאמה בין קולות המקהלה, אלא מהמרחק שביניהם."

לעתים ההרמוניה עשויה להיווצר לא מן ההתאמה בין קולות המקהלה, אלא מהמרחק שביניהם.

שבת שלום

    ג'ף

גדמר

אלו דברים לשבת פרשת שלח־לך תשע"ט

"כיצד  אנשים, שהתורה מעידה עליהם שהם נשלחו 'על פי ה'', וכי 'ראשי בני ישראל המה' עומדים ואומרים : ' אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ ישראל ? "

שאלת הרב עדין אבן ישראל שטיינלץ בדבריו על פרשת השבוע בספר "חיי עולם"

כתבתי כאן ואמרתי כבר בעבר ב"אלו דברים" שזהו "ספר חובה בכל בית".

"המרגלים הגיעו למסקנה" ממשיך הרב עדין וכותב שם, "שהבעיה היא לא שהארץ כזאת וכזאת; הבעיה היא המעבר מהמדבר לארץ. הטענה שהם מעמידים היא חלק מהחיים שלנו כל הזמן. למה צריך את כל הכאב ראש הזה ? מה יש בארץ ישראל ששווה את כל זה ?"

" המרגלים הם אלה שהצמיחו את השיטה שאומרת שהגשמי הוא מלוכלך ולא רצוי, ושצריך רק לדבוק ברוחני, ולעומתם עומד משה ואומר שלארץ יש את הקשיים שלה ואת הקדחת שלה, ולמרות שהמן הוא נפלא ואין איתו בעיות - עדיף לחיות על חיטים שגדלות בזבל של פרות."*

לעוד על המאבק בין החומר לבין הרוח ראו דברי חני בריגע להלן:

‏‎Hanni Briga‎‏ 

9 שעות · 

"בואו נדבר רגע על שכנות טובה:
תושבי רח'מה הם שכנים שלנו. של ירוחם. הם כאן תמיד ואנחנו פוגשים אותם בכל מקום. אבל בירוחם. פחות אצלם בבית כי אין לנו באמת מה לחפש שם. פה ושם יש אירוע נחמד סביב חגים או מפגשים יזומים שמארגנים חברי מרקם אזורי - ירוחם.
הם מוצאים אצלנו את מה שצריך להיות להם אבל אין - מרפאה, דואר, סופר, מגרש כדורגל, בריכה וכל מה שעולה בדעתכם שצריך להיות בישוב. בבתי הספר ובגנים אנחנו לא פוגשים אותם, כי את זה הם לא רוצים. ובצדק. זכותם המלאה. ובואו נודה על האמת - גם אנחנו לא רוצים אותם במוסדות החינוך שלנו.
אז הם רוצים בית ספר - בית ספר יסודי לילדי הכפר!

למרות שיש אישור להקמת בית ספר בכפר הלא מוכר רח'מה מכל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים, יש פקידים שדואגים שלא יהיה להם בית ספר. החשש האמיתי הוא שבית ספר יוליד ישוב. כאילו שהם לא שם ממילא. כבר עשרות שנים.
עכשיו עזבו דיבורים על צדק, מוסר, ערכים, שוויון ושאר ירקות. זה יפה. זה חשוב. וברור שאני בעד המוטיבציות שנובעות מכל זה. אבל האינטרס ברור - אם לתושבי רח'מה לא יהיה חינוך ראוי לילדיהם, אנחנו, תושבי ירוחם, נסבול מזה. פשוט ככה. אם לא נסייע לתושבי רח'מה במאבק הצודק שלהם להקים בית ספר ולאפשר חינוך לילדיהם, אנחנו נשלם על זה מחיר יקר מאד. החיים הפסטורליים שלנו לא יהיו כל כך פסטורליים ונצטרך להתמודד עם צרות צרורות שלאף אחד לא תהיה שליטה עליהם.

לאותם פקידים שם למעלה, בתמיכה של תנועה שקמה רק בשביל זה, לא ממש מזיז. יש להם פרשנות אחרת לצדק, מוסר, ערכים, שוויון בכל מה שקשור להתיישבות בנגב. אותם לא מעניינים תושבי רח'מה ואפילו לא תושבי ירוחם, רמת נגב, דימונה ומצפה רמון. הם יגידו שכן אכפת להם (מיהודים), וגם יפחידו אותנו מפני השכנים שלנו (הבדואים).

היום, ירוחמים מימין ומשמאל הגיעו להפנינג התמיכה. התמונות האלו מדברות בעד עצמן - ירוחמים ותושבי רח'מה רוצים להמשיך בשכנות הטובה תוך כבוד כל אחד לזהותו ולזכות שלו לחינוך ילדיו, בתקווה משותפת שנמשיך בשכנות הטובה הזו, לפני שהמציאות והאדישות יתפוצצו לנו בפנים.
ככה פשוט!"

לצילומים ולעוד דיווחים על ההפנינג ראו ב : https://www.facebook.com/MirkamYeruham/

שבת שלום

    ג'ף

*כל הציטוטים דלעיל הם מדברי הרבי עדין על פרשת השבוע הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 323 - 330

https://arthurkurzweil.com/2019/06/rabbi-adin-steinsaltz-the-words-of-god-in-mount-sinai-are-eternal/

The best way I know for invoking the Divine is by prayer.

Once, when my daughter was two and a half, I was home, praying minha (afternoon prayer).

It was the first time she had seen me doing so at home.

But what is prayer?

She tried to speak to me, but I did not answer.

She was bothered by this, and when I finished, asked me what I was doing.

Being a young father, and thinking I was clever, I gave her an answer that I thought was both true and meaningful.

I told her I had been talking to God.

She then asked me something that I’ve been thinking about ever since.

She asked me: “And what did He answer you?”

I think this is the real question.

We may sometimes be able to pose questions to God.; but how can we learn to listen for His answer?

In the Middle Ages, they used to say that the highest point of knowledge is to know that we do not know.

Yet there is a tremendous difference between the “I don’t know” of the ignorant and the “I don’t know” of the learned person.

The difference is as great as that between the naiveté of a child and that of a person who knows a great deal, yet remains innocent.

We, as human beings, are at the point of sometimes being able to ask questions, or begin a prayer.

We believe – as the Ba’al Shem Tov said – that the words of God in Mount Sinai are eternal in the sense that He is still speaking them.

God is still speaking; it is we who no longer hear.

But if, in prayer, we will try long enough to listen, too, we may perhaps get to hear something.

–Rabbi Adin Steinsaltz

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"ט

ה"מי השילוח" על הפרשה אומר:

"בספר במדבר נרמז כי לא יצדק לפניו כל חי
שאפילו נפשות יקרות
אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,
שבפרשה זו כתיב ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבמחנה,
ובפרשת שלח כתיב חטא מרגלים כולם אנשים ראשי
בני ישראל שהיו תועי לבב ולא ידעו דרכי ה',
וכן בפרשת מקושש, ובפרשת קורח
שפיקח היה ועינו הטעתו, ובפרשת חוקת כתיב
מי מריבה על משה ואהרן, ובפרשת בלק
על זמרי בן סלוא שהיה נשיא,
זה רומז מה שנאמר ( דברים ט'ז') זכור אל תשכח
את אשר הקצפת את ה' אלוהיך במדבר,
כי מדבר מורה על החורבן והשממון שבכל פרט,
וכמו שהיה עלמין דאיתחרבו קודם עולם הבנין,
וזה רומז בכח אדם על כוחות השובבים והפראים שבו
שרוצים להחטיאו בחטאת נעורים, ולכן
גם בכל ענינים גבוהים נמצא מכח המדבר,
כי מדבר מורם על כלל העולם,
שקודם בריאת צורת האדם היה כל העולם כולו מדבר
שישוב הוא רק מבני אדם וכל דבר טרם שנגמר
צורת האדם בשלימות
נקרא מדבר"*

ותודה לאביבה גוטלייב זורנברג שמפנה כמה פעמים
לדברים הנ"ל בספרה על ספר במדבר שטרם תורגם לעברית.^

שבת שלום
     ג'ף

*ר' מרדכי יוסף מאיזביצא, מי השילוח ( חלק שני ) בהוצאת מכון להוצאת ספרי רבה"ק מאיזביצא ראדין, עמ' צו
Avivah Gottlieb Zornberg, Bewilderments Reflections on the Book of Numbers, Schocken Books,

אלו דברים לשבת פרשת נשא ולחג מתן תורה תשע"ט

"אני רוצה", אומר אביו של יהודה עמיחי, לקראת סוף פסקה מס' 4 בשיר "מלון הוריי", "להוסיף
שניים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד־עשר, 'לא תשתנה'
והדיבר השנים־עשר, ' השתנה תשתנה'"*

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ יבדל"א בדברים על חג השבועות בספר "חיי שנה":

"...יש הבדל עצום בין 'לא תרצח' כביטוי שבא להסדיר את חייה הנורמליים של חברה, שאיננה יכולה להרשות לעצמה רצח או גניבה, לבין 'לא תרצח' שבעשרת הדברות. איסור הרציחה של החוק הפלילי של כל אומה ולשון הוא אמנה חברתית, מוסכמה תרבותית וכיוצא בהן. 'לא תרצח' שבעשרת הדברות, לעומתו, הוא הצו המוחלט, הצו הקשור במישרין אל 'אנכי ה'' שמופיע בלוח השני. המוסר המעשי של חברה הוא דבר שונה בתכלית שינוי מן הצו של התורה. שכן בציוויה של התורה, אורחות החיים ודרכי החיים הראויים הם ביטוי מתמיד של קדושה, של קשר עם המהות העליונה."^

שבת שלום וחג שמח
      ג'ף

* יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן, עמ' 38
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצוב הייחוד היהודי",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 233