רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום ראשון, 28 ביוני 2015

חשוב.*


יום רביעי, 24 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ה


הבלוג הזה נולד מתי שהוא נולד, לפני מספר שנים, כבמה להערות של הח"מ על מה שקורה בראי יצירתם של בוב דילן, אביבה גוטליב זורנברג, שיימוס היני ואחרים ובהקשר (כזה או אחר ) לפרשת השבוע.
עם הזמן אברהם יהושע השל, תפס מקום מרכזי בעיוני, ובוב "זז" טיפ טיפה הצידה.
עד השבוע.
השבוע דילן חזר בגדול.
צ'סלוב מילוש אמר באחד משיריו:
"זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו
כמה קשה להשאר אותו איש,
כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת
ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים"*
דילן הוא אמנם נראה אך בעיקר נשמע.
חיפשתי השבוע תגובה בקפקא לדו"ח של האו"ם על צוק איתן ולא ממש מצאתי. במקום זאת שירו של דילן "Isis" קפץ לתוך ראשי, והצבתי אותו בפייסבוק. Isis הוביל לTangled Up In Blue. ונרגעתי קצת.
פרופ' ישעיהו ליבוביץ נהג לצטט את ההיסטוריון גיבון שאמר שההסטוריה היא תולדות הפשעים והאסונות של האנושות.חיפשתי זה עתה ברשת את הדברים במדויק ומצאתי, התייחסות לאמירה הזאת על ידי נכדה של ליבוביץ באחד הארועים לזכרו שהתקיימו בשנים האחרונות
בנאום התודה שלה [חגית עופרן] אמרה: "סבא אהב לצטט את ההיסטריון האנגלי אדוורד גיבון, שאמר שההיסטוריה היא תולדות הפשעים המטורפים והאסונות של האדם, אבל סבא אהב מייד להוסיף, שזאת אמנם האמת אך לא כל האמת, וההיסטוריה היא גם תולדות מאבקיו של האדם נגד הפשעים, נגד הטירופים ונגד האסונות.^
התעוררתי מתי שהתעוררתי הבוקר, ו"שירו של פרסי" ( אחד משירי דילן)  התנגן בראשי. השיר הזה מופיע אצלי כאשר מצטברות ידיעות על פשעים ואסונות דוגמת אלה שליבוביץ וגיבון דברו עליהם, כי הוא פותח בשורות

Bad news, bad news
Come to me where I sleep
Turn, turn, turn again
חדשות רעות , חדשות רעות
באו לי למקום תנומתי
סובב סובב ושוב סובב

אמנם האסון שדילן מבכה בשיר הוא אסון פרטי - הוא שר על חבר נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ובעקבותיה נידון ל99 שנות מאסר - אך כבר חז"ל זיהו את הקשר בין עיוותים קשים במערכת המשפט לאסונות שמתרגשות ובאות לעולם.
החוקה שהתורה מדברת עליה בפרשת השבוע, אינה החוקה במובן שאנחנו רגילים לדבר אליה בימינו, מסמך המאגד בתוכו הוראות יסוד משוריינות של המדינה המודרנית.
בגרסה קודמת ל"אלו דברים" זו שלפניכם, הופיעה כאן פסקה מפירוש "דעת מקרא" על תחילת הפרשה. קבלתי הערה מאחד ה"בקרים" שהקטע לא מובן. השבתי שגם אני לא מבין אותו. "מן הון להון" התעוררתי בלילה. 
זה קורה. ראיתי מייל בפורומים של ירוחם שכותרתו היתה "איש בדרך לאילת". הכותרת הזאת הפעילה עלי "שרשת ניפוץ". בין השאר, היא הובילה אותי ל"סנה הבוער". 
מאביבה גוטלייב זורנברג למדתי, שגדולתו של משה רבינו היתה בכך שהוא סטה מדרכו, הסיט את ראשו, כדי להביט בתופעה הזאת של הסנה הבוער מקרוב. הסטת הראש כדי לראות, מסתבר, אינו דבר מובן מעליו. חיפשתי  ב"זורנברג", בספרה על שמות, את הפסקה על משה והסנה הבוער. דא עקא, העותק שבידי של הספר מפורק לגמרי והדפים הראשונים בו  אינם. אבל מצאתי דברים אחרים. מצאתי התייחסות ל"כעסו" של הקב"ה כלפי תגובתו של משה "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד,יג). זורנברג מציינת כי "זו הפעם הראשונה בתורה שהקב"ה מתואר ככועס" ("ויחר אף ה' במשה", שם פסוק יד). זורנברג דנה במדרשים סביב ה"עימות" הזה בין משה לבין הקב"ה ומתוך דבריה פתאום הבנתי.
משה, אליבא דזורנברג בעקבות המדרשים, "מתייצב כנגד מהלך הגאולה" של הקב"ה.
"מה שהבנתי בגדול" הוא שלא הבנתי.
וכאן "התחברו אצלי" דברים שקראתי אצל השל ושמעתי מפיו ( ביו טוב' בשיחה שלו עם קהילת יהודי אוטאווה בסוף שנות הששים ). השל אומר ש"התורה מקדימה אותנו".  The Bible is ahead of us.
במאמר שנקרא "גנזי המצוקה וגנזי הישע" שמופיע בקובץ " אלוהים מאמין באדם" (בעריכת דרור בונדי, בהוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר) אומר השל בעמ' 88: "המחשבה מפגרת בהרבה אחרי מעללי הפלא."
וכל זה מוביל אותנו לסרטון הבא, סרטון שעוסק גם הוא במאבק לגאולה, בקשר בין מאמצי האדם במאבק הזה לתכניותיו של הקב"ה ובמקומה של השירה בכל זה.



שבת שלום
     ג'ף

* צ'סלוב מילוש, ארס פואטיקה ? בתרגום דוד וינפלד בקובץ "אור יום" בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 94
^http://megafon-news.co.il/asys/archives/16788

יום שני, 22 ביוני 2015

יום חמישי, 18 ביוני 2015

עוצמה שלטונית וכוח צריכים להיות בידי מי שאינם חפצים בכך

יום רביעי, 17 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשע"ה


לפעמים נדמה לי שהכל נמצא על דף הפייסבוק שלי; הכל מכל טוב והכל מכל רע.
כעת, מצד אחד אני אומר לעצמי ג'ף , אתה צריך לפרט, תן כאן סקירה של הפוסטים שראית בחצי השעה האחרונה, פוסטים מרגשים עד חנק ופוסטים דוחים עד קיא. אתה חייב לכתוב יותר ברור עבור הקוראים, אחרת זה חוסר התחשבות לכל הפחות. יש אמנם משוררים שהעידו על עצמם שהם לא חייבים בהירות  לקוראים שלהם, כך וואלס סטיבנס...והנה הקדשתי כחצי שעה נוספת ברשת לחפש אחר הציטוט המדויק ללא הועיל. לעומת זאת הגעתי לשיר של בוב דילן שלא הכרתי. שיר מצמרר שנקרא "חילופי משמרות הזקיפים" Changing of the Guards.
הנה השיר בביצוע פטי סמיט

אמרתי את זה בעבר ואני חוזר על זה כאן , בוב דילן הוא חסיד של הקוצקר. גם את המשפט הזה צריך להסביר להרחיב ולנמק. וגם את זה לא אעשה כאן. אז אמרנו מצד אחד היה ראוי להסביר. מצד שני ישנם לפחות שתי סיבות מדוע לא. האחת, הדברים גלויים לכל דיכפין על פני הפייסבוק בכלל ובדף הפייסבוק שלי בפרט. זוהי סיבה די  חלשה כי יש בה מידה לא קטנה של טרחנות...הסיבה השנייה היא, במבט ראשון, מוזרה במקצת: אני רוצה לשמור על פרטיותם של בעלי הפוסטים השונים, הפוסטים המרגשים כמו גם הפוסטים הדוחים. אני לא רוצה לפגוע או להשחיר את בעלי הפוסטים הדוחים ולא רוצה להצטרף למקהלת המהללים והמשבחים את בעלי הפוסטים המרגשים.
יש מספיק רעש מסביב גם ככה.
דילן אגב, הוא זה שאמר, "אני הראשון שאגיד לך והאחרון שיסביר לך"
 I'm the first person who'll put it to you and the last person who'll explain it to you.
דילן מציע לנו לאורך הקריירה שלו, אמנות performing arts ושירה.  אדם ברוך ז"ל בשיחה שראיתי השבוע באחד הפוסטים אמר  על המשורר יוסף עוזר יבדל"א  ששירתו מצהירה על היותו משורר. ככה זה בשירה משובחת. המסרים אינם ישירים; כמו בושם הם מסתובבים בחדר וכמו בושם המיקום שלך, ואף החושים ( או החושים של האף) קובעים איזה מסר תקלוט ובאיזו מידה תקלוט אותו. יש מתאם גדול בין שירה לבין אמת, אמת במובנה ההפכפכית ולא במובנה התעמולתית (שזו בעצם "אמת" קרי שקר).
וזה מביא אותנו לדברים הבאים של רב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על קורח.
"אפשר ללמוד [מדרכו של קורח לרבות השימוש שעושה קורח בססמאות] הרבה על מחלוקות, שנראות על פניהן כמחלוקות לשם שמים. אנשים יכולים להשתמש  בכל סיסמאות הקדושה, אבל הרבה פעמים אין מאחוריהן אלא קטנוניות אישית. גם כשכל הסיסמאות הן לטובת המפלגה, או לטובת העולם - עדיין צריך לשבת ולחפש מה נמצא למטה; לפעמים נמצא שם מישהו קטן ומתוסכל שסך הכל רצה לקבל משהו ולא קיבל, הוא מקנא במישהו ואין לו מה לעשות עם זה, אז הוא מנסה לדקור אותו באיזה דרך אחרת." ("חיי עולם", עמ' 338)

שבת שלום
     ג'ף



תזכורת


יום רביעי, 10 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת שלח תשע"ה


הפעם, פותחים ב"תודות".
תודה לאביבה גוטליב זורנברג על פועלה בכלל, על הספר החדש שלה (על "במדבר")  בפרט ועל ההפניה לדברים של ה"מי השילוח", שתכף נביא להלן, בפרט שבפרט.
בפתיחת קטע הסיום של הפרק החמישי לספר החדש על "במדבר" אומרת זורנברג, בתרגום חופשי שלי:
"ספר במדבר מספר על תלונה אחר תלונה, סיפורים על דיבור מבולגן, על טינה וקנאה במשה."
ובמקור:
"The book of Numbers recounts complaint after complaint, episodes of disordered speech, of resentment and envy of Moses."*

"ה'מי השילוח'" בהמשך שם, אומרת זורנברג  "מעיר הערת כוללת על ספר במדבר. הספר כולו, הוא אומר, מספר על כישלונם של אנשים גדולים. כל הדמויות הראשיות- אפילו המורדים שמתאוננים, מתאווים ושונאים - הם ב'קומת' גיבורים." (הדברים לעיל הם תרגום שלי לדברי זורנברג שם)*. 

להלן דברי ה "מי השילוח"^ :
" בספר במדבר נרמז כי לא יצדק לפניו כל חי שאפילו נפשות יקרות אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שבפרשה זו כתיב 'ותאכל בקצה המחנה' בקצינים שבמחנה, ובפרשת שלח כתיב חטא מרגלים כולם אנשים ראשי בני ישראל שהיו תועי לבב ולא ידעו דרכי ה', וכן פרשת מקושש, ובפרשת קורח שפיקח היה ועינו הטעתו, ובפרשת חוקת כתיב מי מריבה על משה ואהרון, ובפרשת בלק על זמרי בן סלוא שהיה נשיא, שה רומז מה שנאמר (דברים ט',ז') 'זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר', כי מדבר מורה על החורבן והשממון שבכל פרט, ועמו שהיה עלמין שאיתחרבו קודם עולם הבנין, וזה רומז בכח אדם  על כוחות השובבים והפראים שבו שרוצים להחטיאו בחטאת נעורים, ולכן גם בכל ענינים גבוהים נמצא מכוח המדבר, כי מדבר מורה על כלל העולם, שקודם בריאת צורת האדם היה כל העולם כולו מדבר, שישוב הוא רק מבני אדם וכל דבר טרם שנגמר צורת האדם בשלימות נקרא אדם"
זורנברג באנגלית שם (ולאחר מכן התרגום שלי):

"Good and evil are mixed together. And the midbar, the wilderness, represents the elements of destructiveness in each individual. 'Remember, do not forget, how you angered God, your God , in the wilderness' (Deut. 9:7). These aggressive elements need to be worked through so that they inform and enrich the force of human life. In this sense, the life of the individual is fundamentally a midbar, awaiting the evolutions and integrations of human work."*

"טוב ורע מעורבבים יחדיו. והמדבר, הישימון, מייצג את יסודות ההרס שבתוך כל פרט. 'זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר' (דברים ט',ז'). היסודות התוקפניים הללו זקוקים לעיבוד על מנת שהם יאירו ויעשירו את כוחם של חיי בני אנוש. במובן זה האדם הוא  בעצם מדבר, מצפה להתפתחויות ולהתאמות של עבודה אנושית."

גם התרגום הנ"ל שלי הוא מדבר, רחוק משלימות וממתין לשיפור.

יש בהערת ה"מי השילוח" (ב"תרגומה" של זורנברג, תרגום במובן הרחב והגמיש של המילה)  להאיר גם על פרשת השבוע, פרשת שלח, גם על הפרשיות הבאות שבספר במדבר, וגם על הנעשה בארצנו "בימים ההם ובזמן הזה". ייתכן ועוד נדרש אליה באחד הטורים הבאים של "אלו דברים".

שבת שלום
    ג'ף


*Avivah Gottlieb Zornberg, Bewilderments Reflections on the Book of Numbers, Schocken Books, pp 117 -118

*Mei Ha-Shilo'ach makes a large observation about the book of Numbers. The book as a whole, he says, tells of the failings of great people. All the protagonists - even the rebels who complain and desire and hate - are of heroic stature.
^הפסקה מה"מי השילוח" הוא מכרך ב, סוף דבריו שם, על פרשת בהעלותך.


יום ראשון, 7 ביוני 2015

יום שישי, 5 ביוני 2015


אחת הבעיות היא , כפי הנראה, שאנחנו תרים אחר תשובות,  בלי להבין את השאלות.

יום חמישי, 4 ביוני 2015

יום רביעי, 3 ביוני 2015

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"ה


הנושא הפעם איננו פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, ולא ספר במדבר, אלא התורה כולה.
כמה מילים לגבי הרקע לדברים:
שבוע עבודה שגרתי, פחות או יותר; התכתבויות כאלו ואחרות בפייסבוק ושיחות עם חברים. הדברים בכוונה כלליים כדי "לשמור על זהותם של הנפשות הפועלות", מלבדי. זה מזכיר לי, אגב, שבאחת מתכניות הטלוויזיה עליהן גדלתי בארצות הברית - בתחילת התכנית או בסופה היה הקריין אומר בקול בס ועמוק משהו בסגנון הזה  - "הזהויות או הפנים טושטשו על מנת לשמור על שזהותם של הנוגעים בדבר."
בכל מקרה, הצטברות אירועי השבוע הובילה אותי - איך לא ?! לקהלת. "כל הנחלים זורמים אל הים", כל האירועים זורמים אל קהלת. אבל "לך תבנה מדינה עם קהלת !". קהלת הוא טוב לעיון והגות מדי פעם, בערוב החיים, לעסוק בו כקו מנחה בימי נעורינו ?! מסופקני.
לצד קהלת - הנה משהו "מפורש" על חייו של עובד עיריה;  קטע מתוך אחד מיומניו של פרנץ קפקא:

"יכולתי להיות מרוצה ביותר. פקיד אני בעירייה. כמה נחמד להיות פקיד עירייה ! העבודה מועטה, פרנסה יש, זמן פנוי בשפע, כבוד למעלה מן הממוצע בכל שדרות העיר. כשאני משווה לנגד עיני בבהירות את מצבו של פקיד-עירייה, איני יכול שלא לקנא. והרי אני עצמי כזה, פקיד-עירייה - ולו אך יכולתי, הייתי נותן את כל הכבוד הזה לאכילה לחתול המשרד, המשוטט כל בוקר מחדר לחדר ללקט את שרידי ארוחת העשר."*

ואחרי ההקדמה הכללית הזאת, הסתומה, הבלתי ברורה, המתגלגלת מנושא לנושא בלי הקשר ברור,  אני מגיע לטיעון המרכזי.
לפני הצגתו אני מבקש להפנות לדברים הבאים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בפרק "חיפוש 'האני'" בספרו "שלושה עשר עלי השושנה". הכרתי את הדברים לפני לא מעט שנים, מתוך הגרסה האנגלית של הספר ( שפורסם שנים רבות לפני הגרסה שבעברית). המשפט המפתח שלהלן - אינו מופיע ככזה בגרסה שבעברית וכדי להבין אותו נראה שאין מנוס אלא לעיין בספר עצמו  בגרסה העברית בעמ' 203 -  217 .

One becomes conscious of a vast arc, curving from the divine source to oneself, which corresponds to the question, Where do I comed from ? while at the same time a line curving from oneself to Him corresponds to the question, Where am I going ?

בתרגום חופשי שלי: קשת גדולה נמתחת מהמקור האלקי לאדם, המתאימה ל (או ' המתכתבת' עם ה ) שאלה: מאין אני בא ? כשבד בבד יוצאת קו מהאדם עצמו לקב"ה שמתאימה לשאלה : לאן אני הולך ?. 

יכול מאד להיות שגם באנגלית המשפט שהבאתי הוא פחות ברור מאליו, ממה שהיה נדמה לי. על כל פנים ייתכן והקטע הבא מתוך הגרסה העברית ( עמ' 215- 216) יקדם אותנו  ( קצת ) בהבהרת הרעיון:

" זהו הפרדוקס של חיפוש אחר ה'אני'. מי שהגיע לאותה דרגה, שבה הפסיק לראות את עצמו כמרכז ההוויה והתחיל לראות את עצמו כנקודה, השלכה, של מהות גדולה לאין ערוך, נעלה לאין סוף, רק הוא יכול לומר בכל שלמות הלב - 'הנני', הרי אני כאן. האיבוד המודע של ראיית עצמו כבסיסה של המציאות הוא-הוא האופן שבו אפשר לזכות במציאות של ממש. באותה שעה מתגלים לו לאדם כמה דברים: מתגלה לו השלמות הגדולה הכוללת של ההוויה, שכל אדם הוא חלק ממנה; ומתבררת גם המעגליות של הדרך הפרטית, מן המקור האלקי העליון, בבחינת 'מאין באת', דרך החיפוש אחר עצמו, בתוך עצמו ובתוך העולם, עד השיבה אל נקודת המקור שמעבר,בבחינת 'לאן אתה הולך'."#
כעת לטיעון המרכזי בשלש נקודות:

ה"מפתח" מצוי בתורה. ( בעצם בשאלה אחת:  שאלת ה "אַיֶּכָּה ?")
אין "מפתח" אחד  - לכל אחד ואחת נתון מפתח משלו ולעתים זהו מסע חיים לאתרו;
אין ערובה שאכן אדם ימצא בחייו את ה"מפתח"

תוך כדי כתיבת הדברים אני נזכר בסיפור הידוע של קפקא "לפני החוק" ראו
http://www.snunit.k12.il/shireshet/kafka.html
הסיפור הזה הוא תמונת ראי ל"טיעון המרכזי שלי"; הסיפור מתאר את המציאות, את החידה.
התורה, "המקרא" בלשונו של המתרגם של השל, היא המפתח; הרעיון הזה דורש הרחבה והבהרה. כאמור עיון בפרק מתוך ספרו של הרב עדין אבן ישראל שהבאנו מקצת ממנו יסייע. בנוסף חלקו השני של ספרו של השל   "אלוהים מבקש את האדם" מוקדש כולו לרעיון "ההתגלות",  ולביטויו בתנ"ך. בחוג השל שמתקיים בירוחם אחת לחודש עיינו, השבוע, בפרק  ה25 (בחלק השני של הספר הנ"ל) ועל מנת לסבר את האוזן אביא כאן כמה דברים מתוך הפסקה שם שכותרתה "קדושה במילים"
"המקרא הוא קדושה במילים. לאדם בן זמננו אין דבר מוכר ושחוק מן המילה. יותר מכל דבר אחר המילה זולה, נפסדת ומושחתת. מילים סובלות חילול תמידי. כולנו חיים בהן, חשים בהן, חושבים בהן, אך היות שאין אנו מכירים בכבודן העצמאי ואין אנו מכבדים את כוחן ומשקלן, הרי הן נעשות מופקרות, חמקמקות - פה מלחך עפר. כאשר אנו עומדים נוכח המקרא, שמילותיו כמשכנים חצובים בסלע, אין אנו מצליחים למצוא את הדלת."
....
....
" עניינו של המקרא אינו באלוהות כי אם באנושות. בפנייתה אל בני אדם בענייני האדם כיצד תדבר התורה, אם לא בלשון בני אדם ?דומה שאלוהים לקח את המילים העבריות, נפתח בהן את כוחו והן היו למקור אנרגיה הטעון ברוח אלוהים. עד עצם היום הזה הן המקפים בין שמים וארץ."
....
....

"אם אלוהים חי, המקרא הוא קולו. אין יצירה אחרת הראויה להיחשב התגלמות של רצונו. אין אספקלריה אחרת בעולמנו המשקפת בחדות שאין לטעות בה את רצונו ואת הנהגתו הרוחנית." **

באחת השיחות שלי השבוע דיברתי עם חבר על הפייסבוק, על הפייסבוק כראי (אספקלריה) למציאות ימינו, "ראי עקום" אמרתי. אסיים, על אף זאת, בתובנה שבאה אלי השבוע, בעקבות כמה פוסטים ראויים מאד שקראתי  בפייסבוק :
העולם עומד לא על שלושה דברים אלא על ארבעה,  כאשר הדבר הרביעי הוא : חוש הומור-עצמי עדין.

שבת שלום
    ג'ף


* פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו,"המחברת החמישית" , הוצאת עם עובד, עמ' 99
על קפקא וקהלת ראו :
http://www.mishpat.ac.il/files/650/3168/3173/3174.pdf
# הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שלשה עשר  עלי השושנה, הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 215- 216
** א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, בעמ'  193- 194