רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 29 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ה (ב)


הסיפור להלן שמביא דב חנין בדף הפייסבוק שלו ממחיש כמה מהסוגיות הבוערות שבפני החברה הישראלית דהעידנא : היחס לאחר והמצב במשטרת ישראל ועוד.
על אף מרכזיותן של בעיות הבטחון שלנו, נדמה לי, שההסטוריה מלמדת שבעיות חברה פנימה הן לא פחות חשובות לקיומם של עם ושל מדינה. 

"גם על הסיפור העצוב הזה שהתרחש מיד לאחר פיגוע הדקירה בת"א בשבוע שעבר, לא שמעתם בתקשורת.
מאיסה עיותי מיפו נסעה באוטובוס לעבודתה בניקיון בקניון עזריאלי כאשר התחולל הפיגוע. כשירדה מהאוטובוס התבקשה על ידי שוטר לתת לו את תעודת הזהות שלה לבדיקה. היא נתנה. שנייה לאחר מכן ביקש ממנה שוטר נוסף את התעודה. היא ענתה שהרגע נבדקה ע"י חברו. בתגובה לכך שוטר היס"מ סובב את ידה, שבר אותה והצמיד לה אקדח לראש. מאיסה איבדה את הכרתה ואושפזה.
מאז התקרית, אף גורם רישמי לא דיבר איתה, לא יצר קשר, לא התנצל. הותירו אותה חבולה בבית החולים וולפסון.
מאז היא לא מצליחה להרדם בלילות. מאז היא פוחדת משוטרים אפילו יותר משפחדה קודם. ויש לה סיבה טובה.
מדינה לא אמורה להתייחס ככה לאזרחיה. שוטרים לא אמורים לתקוף כך אנשים. אשה עם כיסוי ראש לא אמורה להפוך לחשודה אוטומטית בטרור.
אתמול הגעתי לבקר אותה, לדרוש בשלומה, להציע עזרה, ולהתנצל, בשם המדינה."



שבת שלום
ג'ף

יום שני, 26 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ה


בשנים האחרונות - למדתי מהשותפים האמריקאים של ירוחם ( במסגרת שותפות אלפיים )  שיש מושג כזה שנקרא: "חווית ה wow".
חוויה מהממת.
עברתי באחד הלילות השבוע חוויה כזו תוך כדי ואחר צפייה בסרט על התנועה לשוויון זכויות בארצות הברית בשנות הששים.(ראו להלן)
כן אני יודע שזה נשמע קצת הזוי, שדווקא סרט דוקומנטרי שכזה יגרום לי  לחווית wow.
תוך כדי צפייה בסרט הבנתי שמתוארות בו שנות ילדותי בארצות הברית. דמויות, סצנות , וארועים שנקלטו בתודעתי ובתת המודע שלי כילד בבית ספר יסודי, לפני שעלינו לארץ ב1969 צפו ועלו בי, תוך כדי צפייה בסרט.
ומדובר באירועים הרי גורל בהסטוריה האמריקאית. שנים של מאבק לא אלים של פעילים חברתיים, שנים של אלימות וגזענות , רציחות של אנשים חפים מכל פשע שבוצעו, בין השאר, על ידי אנשי ממסד הדרום בארצות הברית; תוצאות של מה שדר' מרטין לות'ר קינג זצ"ל קרא, "the stale bread of hatred and the spoiled meat of racism"  "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
רצח רבין היה תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
ההתנכלות לנהגי אוטובוס ערבים באזור השרון על ידי חוליגאנים יהודים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
התקיפה של טומי חסון בירושלים לפני כמה ימים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
יש אמנם הבדלים רבים בין ישראל של שנת 2015 לבין ארצות הברית של 1965.
אך שנאה וגזענות באשר הם צריכים להטריד את מנוחתנו בכל עת.
אם זהו לא אחד מלקחי סיפור יציאת מצרים שאנחנו קוראים עליה השבת אז אני לא יודע לקחי סיפור זה, מה הם.

שבת שלום
    ג'ף

*

יום רביעי, 21 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ה


אני לומד הרבה מאברהם יהושע השל.
כיצד ניתן ללמוד ממי שאינו עוד בחיים ?
simple , זה פשוט. ראשית לכל יש לנו את ספריו.
שנית, ניתן להאזין  - ברשת - לכמה משיחותיו של השל משנות הששים של המאה הקודמת , שיחות שהוקלטו בשעתן ולאחרונה הועלו לרשת. וישנן גם כמה קטעי וידיאו שניתן לצפות בהשל מתראיין.
ומה למדתי עד כה מהשל ?
ראשית לכל  - לשים לב למילים. באחת השיחות השל מתייחס לנושא הזה של השפה בימינו מפורשות ומתריע כי אנו חיים בעידן שבו נעשים ניסיונות חוזרים ונשנים להביא לזילות השפה. ראו בין השאר בשיחה בפני קהילת אוטאווה במאי 1967 על רוחה של היהדות או על משמעותה של השבת בימינו ב-
https://www.youtube.com/watch?v=JpIhkpsbTk4.
שנית, מהשל אני לומד את חשיבותן של שאלות. גם בנושא זה אומר השל דברים מפורשים, הפעם זה בשיחה בפני סטודנטים בקליפורניה במאי 1968. ראו ב -
https://www.youtube.com/watch?v=dVIbDLAvBNs
זה מוזר -מצד אחד העדויות על השל כמורה פרונטלי ,מפי תלמידים לשעבר שלו אינן מחמיאות. במו אזני שמעתי על כך מתלמידים לשעבר של השל שמתגוררים בארץ. מצד שני - מול קהלים שונים ובאמצעות ספריו - אין שני לו כמורה רוחני לדורו ולדורות. אך לסבר את האוזן ראו  ספרו של מוריס פרידמן על השל ואלי ויזל (באנגלית - "אתם עדיי" ) והערכת פועלו של השל  בידי פנחס פלאי זצ"ל במאמר שפורסם בשדמות פא/פב (תשמב) 183-187. (נוסח אנגלי של הדברים מופיע בגיליון קיץ 1983 של בטאון ל"מחשבה ולמחקר דתי" שנקרא "עמנואל"). 
וכעת לשאלה משל עצמי : למה אני מספר לכם את כל זה כעת ?
באחת הרשומות הראשונות של "אלו דברים" ציטטתי שורה משיר של בוב דילן שנקרא restless farewell
כותב שם דילן : It’s for myself and my friends my stories are sung
"זה עבורי ועבור ידידי שסיפוריי מושרים" שזה אומר בהקשר שלנו כאן ש"אלו דברים" נכתב גם עבורי, זהו צורך שלי ומטעמים שונים הייתי צריך לומר את מה שאמרתי בפתיחת הדברים על השל.
שלום רוזנברג כתב בפרק א לספרו על "טוב ורע בהגות היהודית"  : " סבור אני שהמחשבה היהודית מהווה מעין דיאלוג. דיאלוג עם החוץ ודיאלוג של האדם היהודי עם עצמו". (גם דברים אלו  הבאתי בעבר כאן באחת הרשומות של "אלו דברים").
מלבד הדיאלוג שאני מקיים לאחרונה עם עצמי - ורשומה זו היא השתקפות מסויימת לאותה הדיאלוג, - אני מקיים כפי שזה די ברור - דיאלוג עם הוגים שונים, חלקם חיים וחלקם מתים.
ר' שמחה בונם הציע פעם ש"על כל אדם למצוא לעצמו מורה מבין החיים, ומורה מבין הגדולים שנמצאים בעולם האמת". (אמרה זו ראיתי בפרק התודות בתחילת ספרה של אורה ויסקינד אלפר "בינת הלב" (אנג').
גם דברים אלו הופיעו בעבר כאן באלו דברים.

מסתבר שהייתי צריך לסיכום הביניים הזה. 

תקופת של בחירות היא תמיד תקופה של ההיפך מהתרוממות רוח. על זה נדמה לי אין צורך להרחיב את הדיבור. נוסיף לכך את אירועי התקופה האחרונה מבית ומבחוץ...

בראיון האחרון עם השל, השאלה הראשונה ששואל אותו המראיין היא "מניין שאבת את הרעיונות שמלאו את הספרים הרבים שכתבת ?" ואתם יודעים מה היתה תשובתו של השל ?
השל השיב:

"עבודה קשה, הדרכה נאותה וסביבה מתאימה. שפר עלי מזלי מאוד בכך שחייתי כילד וכנער צעיר בסביבה בה היו אנשים רבים אותם יכולתי להעריץ, אנשים שעסקו בשאלות של החיים הפנימיים, של חיי הרוח, ושל הצדק והיושר. אנשים שגילו כלפי זולתם יחס חם של השתתפות והבנה".

אלו הם דברים שאנחנו  וילדנו זקוקים להם גם היום, גם אם אנחנו איננו מוכנים להודות בכך.

שבת שלום
     ג'ף





יום חמישי, 15 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ה (ב)


לא כל מה שאדם חושב- עליו לאמרו,
לא כל מה שאומר - נכון לכותבו,
ולא כל מה שכותב - ראוי להדפיסו.

רבי מנחם מנדל מקוצק, "כוכב השחר"  בעריכת שמחה רז, הוצאת יריד הספרים , עמ' 72.

בהמשך לדברים הנ"ל של הקוצקר אוסיף : לא כל מה שאדם כותב בבלוג ראוי להפיץ ברשימת תפוצה או להעלות לפייסבוק. הכרה זו שגמלה בליבי הבוקר הביאה לפוסט הזה. יכולתי להפנות כאן בלינק לאלו דברים לשבת פ' וארא (א)  שבבלוג, ושהחלטתי לא להפיצו ברשימת התפוצה, אבל גם מכך אמנע. מי שירצה יכול לראות הדברים בבלוג.

חלף הרשומה הראשונה אביא כאן סיפור שראיתי אותו לראשונה בספר של איש מדעי המדינה האמריקאי, סידני הוק המנוח Philosophy and Public Policy. מדובר בסיפור שמופיע בטקסט של קונ-פו-צה מהמאה הששית לפנה"ס.
לימים ראיתי  אותו הסיפור בטקסט חסידי שאינני זוכר מהו. יש לי זכרון מעומעם שאדמיאל קוסמן מזכיר את הסיפור באחד ממאמריו. 
על כל פנים הנה הוא לפניכם:

"The ancients who desired to cast light on illustrious virtues throughout the kingdom, first ordered well their own states. Wishing to order well their states, they first regulated their families. Wishing to regulate their families, they first cultivated their persons. Wishing to cultivate their persons, they first rectified their hearts. Wishing to rectify their hearts, they first sought to be sincere in their thoughts. Wishing to be sincere in their thoughts, they first extended to the utmost their knowledge; such extension of knowledge lay in the investigation of things.
Things being investigated, knowledge became complete. Their knowledge being complete, their thoughts were sincere. Their thoughts being  sincere, their hearts were then rectified. Their hearts being rectified, their persons were cultivated. Their persons being cultivated, their families were regulated. Their families being regulated, their states were rightly governed. Their states being rightly governed, the whole kingdom was made tranquil and happy.                                                                                                   
                      Introduction to  The Great Learning"

ובתרגום שלי - 

"הקדמונים שביקשו להאיר את המידות הטובות ברחבי הממלכה, ביקשו ראשית לכל לעשות סדר במדינות. בבקשם לעשות סדר במדינות, עשו סדר קודם לכן במשפחותיהם. בבקשם לעשות סדר במשפחותיהם, טיפחו קודם לכן את עצמם. בבקשם לטפח את עצמם, תיקנו ראשית לכל את לבבם. בבקשם לתקן את לבבם, ביקשו קודם להיות כנים במחשבותיהם. בבקשם להיות כנים במחשבותיהם, העמיקו עד תום את דעתם; העמקת דעת שכזו נמצאת בחקר הדברים.
בחקר הדברים, מושלמת הדעת. בהשלמת הדעת, מחשבותיהם היו כנות. כשמחשבותיהם כנות, לבבם תוקן. בתיקון הלבבות אישיותם היתה מתורבתת. כשאישיותם מתורבתת נעשה סדר במשפחותיהם. כשנעשה סדר במשפחותיהם, השלטון במדינות היה מתוקן. כשהשלטון במדינות היה מתוקן, הממלכה כולה היתה שלווה ושמחה.
                                     מתוך ההקדמה ל'לימוד הגדול'"

שבת שלום
ג'ף 

יום שלישי, 13 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ה (א)


היתה לי השבוע היתקלות בפייסבוק.
ההיתקלות הזאת הובילה בפועל למשהו שאני מאד שמח עליו.
אני מתקדם כאן בזהירות כי הדברים עדיין חצי-אפויים ( זהו ביטוי נהדר באנגלית half-baked שהתרגום שלו לעברית הוא ככה- ככה).

תחילה התכוונתי להביא בפניכם כאן באלו דברים את דבריו של ידידי הרב דר שלמה טיכוצ'ינסקי על ההתקפות בפריז. ראיתי גם אותם בפייסבוק ובעקבות אותה היתקלות אסתפק בהפנייה אליהם בקישור
https://www.facebook.com/shlomo.tikochinski/posts/1057137234313176?pnref=story
אני רוצה להפנות בהקשר הזה גם לדבריה של חוה פנחס כהן בנושא , שגם אותם ראיתי בפייסבוק והנה הקישור :
https://www.facebook.com/hava.pinhascohen?fref=nf&pnref=story
כעת אני חוזר  לתיאור ההתקלות ותוצאותיה.
אקדים ואומר כי לאחרונה אני מבין שיש בי משיכה לרדיקליזם Radicalism.  אני לא מבין גדול בזה אך כמו שאמר אותו שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לגבי דברי-זימה אסורים ( obscenity ): "אני לא יכול להגדיר את זה אבל אני יודע לזהות את זה כשאני רואה את זה". מהי רדיקליזם ? בכל זאת.  כששוחחתי השבוע בנושא הזה עם חבר , נזכרתי בסיפורו של פנחס הכהן הקנאי בספר במדבר. יש קרבה מסויימת בין קנאות לרדיקליזם. קנאותו של פנחס התבטאה במעשה קיצוני שביצע; הקיצוניות של הרידקאל מתבטא, כך נדמה לי, בראש ובראשונה ואולי בעיקר, בדברים ה"קיצוניים" שהוא משמיע.
"הפסקה לפרסומות"
אין זו הפסקה לפרסומות אך זו הפסקה ברצף  - השל אמר באחת משיחותיו  - I am going to interupt myself for a minute here - וכך אני כאן כדי להעיר כי העידן שלנו מזמנת לנו את האפשרות הגדולה לשלב עיון בנושא כלשהו על ידי קריאה תוך שילוב של ראייה ושמיעה של הדברים. למשל אני קורא את ספרו של השל  "מיהו אדם ?" ואני גם שומע את השל במדבר על הנושא הזה - בהקלטה של שיחה שלו בנושא בפני סטודנטים בארה"ב בשנת 1968. השילוב של קליטת מידע דרך העיניים ומהטקסט ודרך העיניים והאוזניים מדיבור - בעל פה  - הוא חשוב ומצוין.
אנחנו שבים אחרי הפרסומות כדי לגלות שהתכנית הוסרה מן המרקע.  בינתיים ראינו קטעי תכניות של ערב יום רביעי. תכנית שתיארה את התעלמות אריאל שרון המנוח מן הקרבנות בפעולות התגמול שהוביל. וכן ראיון עם  עוה"ד אביגדור פלדמן ואחיו חנן. מדברי חנן למדתי שהם צאצאים של הרבי מקוצק.
"...ברגע מסוים - לא לפתע פתאום, כמובן - אירע איזה משבר קשה מאד בנפשו  של האיש הזה, מנחם מנדל מקוצק, ומאותו רגע פרש האיש לחדרו והסתגר בו, כאמור, עד יומו האחרון." דברי פנחס שדה במבוא  לספרו על הקוצקר "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה".
כן זנחתי את התכנית שהיתה לי  לפני הפרסומות, את הכוונה לתאר ביתר פירוט את נסיבות  ההיתקלות בפייסבוק. בנוסף למה שנאמר עד כה, אוסיף כי ראיתי כי הנסיבות ממשיכות. זאת אומרת שההיתקלות הבאה היא רק שאלה של זמן. והחלטתי שלא אקלע שוב לאותו קו האש. אירה אני מן המארב ולא אכנס לתוך מארב, של מאן דהו אחר.
אותה ההיתקלות והשיג ושיח הלא אלים שקיימתי עם  הדובר הראשי של הקו המיליטנטי של העניין הנדון בפוסט שהגבתי עליו - הביאה אותי למסקנה לבחון היטב את הארוע. את התנהגותי בו, קרי את הטיעונים שלי, וגם את הטיעונים שלהם. חשתי שהטיעונים שלהם מופרכים, מצד אחד, ולא ממש הבנתי מדוע איני מצליח לשכנע אותם בצדקת טיעוניי. החלטתי לבחון את העניין הזה לעומק. לשם כך שבתי לעיין בספרו של דניאל כהנמן "לחשוב מהר לחשוב לאט".
עיינתי בספר  ועודני מעיין. אני מתחיל להבין מה קורה פה. לתאר את זה ייקח זמן. הוספתי את העיון בו לרשימת הפרויקטים שלי.
כדברי סיכום לאלו דברים הפעם אך גם כאות לבאות אביא את קטע מפסקה מתוך פרק מס' 24 לספרו של כהנמן:
"רובנו משקיפים על העולם כעל מקום שפיר יותר מכפי שהוא באמת; על תכונותינו כחיוביות יותר מכפי שהן באמת; ועל המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו כבנות השגה יותר מכפי שהן באמת."*

שבת שלום
     ג'ף

*דניאל כהנמן,"לחשוב מהר לחשוב לאט", מטר הוצאה לאור בע"מ, כנרצ זמורה-ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, תרגום מאנגלית יעל סלע שפירו ועידית נבן, עריכה מדעית של המהדורה העברית : מיה בר-הלל, עמ' 286



יום חמישי, 8 בינואר 2015

למי שלא ראה ( אחרי פרומו מעצבן כתבה חשובה על פתרון להומלס ביוטה)



אם היה הדבר טעון הוכחה, באה ההתקפה בפריז, וממחישה כי קדושת חיי אדם וערכי יסוד דמוקרטיים אינם נחלת הכלל.

יום רביעי, 7 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשע"ה



"Without an awareness of how wrong things are, nothing will ever change."
Avivah Zornberg

"ללא הכרה בדבר חומרת המצב ומדוע הוא כך, לעולם לא יהיה שינוי."
 - אביבה זורנברג

לקראת השבת הקרובה שבה אנחנו מתחילים לקרוא את ספר שמות, חיפשתי, מטבע הדברים, את ספרה של זורנברג על שמות כדי לעיין בו.
כמובן שלא מצאתי את הספר. הוא משחק איתי, כפי שעושים זאת רבים מספריי לעיתים קרובות משום מה, את משחק המחבואים.
בצר לי פניתי לרשת האינטרנט, אולי אמצא שם איזה טקסט , או דברים של זורנברג בנושא.
אכן מצאתי. ועוד איך.
מדובר בשיחה בין קריסטה טיפת, אשת הרדיו הציבורי בארה"ב המתמקדת בענייני דת ורוחניות, לבין זורנברג על פרשת יציאת מצרים.

ראו : http://www.onbeing.org/program/exodus-cargo-hidden-stories/feature/untitled/574

התמלול של השיחה הזאת נמצא ב
http://soundlearning.publicradio.org/subjects/world_religions/judaism/Transcript_%20Exodus%20and%20Passover_%20Car.pdf

אמנם מדובר בשיחה ותמלול באנגלית. מתעוררת כאן השאלה מדוע להציע את החומר הזה - לקהל דוברי עברית 
ללא תרגום. זאת אמנם שאלה.

בתוך השיחה הזאת טמונה תשובה אחת אפשרית.
בהתייחסה לגילוי של הקב"ה בפני משה בסנה הבוער, מתמקדת זורנברג , בעקבות המדרשים, ברגישות חושיו של משה, שהביאוהו לשים את ליבו לסנה הבוער שאיננו אוכל. 
הכתוב מספר : "...וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל; ויאמר משה אסורה נא  ואראה  את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה; וירא ה' כי סר לראות וייקרא אליו אלוהים מתוך  הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני."

המראיינת שואלת את זורנברג כיצד היא קוראת את הסיפור הזה
וזורנברג משיבה (בתרגום שלי) : " זה מתחיל בכך שמשה "סר לראות" את הפלא הזה של סנה בוער שאיננו אוכל. ברגע הראשון הזה של "אסורה ואראה" יש משהו, יש איזו תכונה רוחנית מסויימת המאפשרת לו "לסטות מהדרך הסלולה המוכרת והצרה, כביכול, לסטות מההתמקדות בענייני עצמו ולו  לרגע, כדי לשים לב לאנומליה בעולם ולחפש בה משמעות. בנקודה זו  - כאשר משה סר לראות - פונה הקב"ה אל משה בדיאלוג ואומר לו בעצם שהגיעה שעת הגאולה.
הדבר הבולט בתיאור (בנרטיב ) , אומרת זורנברג, הוא סרובו העקבי של משה לקבל על עצמו את המשימה."

אנחנו מכירים את סיפור הסנה הבוער מהגן ומבית הספר, מההווי ומהזמר הישראלי. מה כבר יכולים לחדש לנו ? אולי אולי המאמץ שנדרש לפענח האנגלית, אולי המוזרות שבשיחה זו למי שאינו בקי באנגלית  תעורר איזו שהיא סקרנות שתוביל לראייה חדשה של הדברים.

ואולי לא.

שבת שלום
     ג'ף



יום חמישי, 1 בינואר 2015

אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשע"ה


יום הולדתו ה142 של חיים נחמן ביאליק חל השבוע בעשרה בטבת.
בשבת, יט' סיון, נפרד ביאליק, מבאי "עונג שבת" ב"אוהל שם" לפני צאתו לטיפול רפואי בחו"ל, ממנו לא שב.
הוא אמר:
"הנני יוצא חוצה לארץ מפאת מחלה. הנני מרגיש כי גם תל אביב שלנו והישוב בכלל חולים בשעה זו. סימני המחלה נתגלו בזמן האחרון, קודם כל ביחס לאחינו פליטי החרב, האסון מגרמניה ומארצות אחרות. במקום לדאוג להם להכין פינה וצל, קורה של דירה בכלל, ולוא יהא בצריפים, נצלנו את אסונם למען בצע כסף. "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", "אשר קרך בדרך" ואומות שלמות נפסלו לבוא בקהל על "אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים". כיצד קבלנו אנחנו את אחינו פליטי החרב? העלינו את שכר הדירות וגזלנו מהם את פרוטותיהם האחרונות.
הסימן השני למחלה הוא – הספסרות הבזויה האוכלת אותנו כעש. ברק השטן של הזהב סמא את עינינו. אנו מתפארים בגאות ופריחה, במקום שיש רק מהומה ריקה של ספסרות. דונם אחד עובר עשר פעמים מיד ליד וכל פעם עולה מחירו, ואנו חושבים שזוהי עליה וגיאות. אין ערך לקרקע מלבד מה שהיא יכולה ליתן לבני אדם למזונותיהם בשעת חרום וסכנה. אנו עושים בקרקע מה שהספסרות בשעת המלחמה והמהפכות היתה עושה בלחם. שק הקמח היה עובר עשרות פעמים מיד ליד ויש היה מגיע שוב ושוב לאותה היד, ומחירו היה עולה ומגיע לסכומים מבהילים. אבל, סוף סוף לא היה זה אלא שק קמח. ה"מליונים" המרמים התנדפו כעשן.
סימן שלישי למחלתנו הוא – הבריחה מן הכפר אל העיר. חסד גדול עשה לנו הגורל, שנתברכנו בפועל העברי, שיצא אל הכפר לחדש את יסודות חיינו, לקשרנו אל האדמה. והנה עכשיו, עם מהומת השקר של הגאות בעיר, עוזב הפועל העברי את הכפר, מפקיד את העמדות הלאומיות שלנו ועובר לחיים הקלים שבעיר.
ומכאן, גם תקלה אחרת. סימן רביעי למחלת השעה – העבודה הזרה, הכיבוש הגדול של עשרות שנים, המבצר הלאומי הגדול, העבודה העברית, הולך ונחרב לעינינו ואין אנו שואלים את עצמנו, מה נעשה מחר, ביום פקודה וסכנה, כשפועלים נכרים ימלאו את מושבותינו, מי יעמוד לנו, מי יגן עלינו ביום סערה ושואה...
והנה הסימן העקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחרבן הפנימי של המפלגות הקצוניות, כפי שהם מתגלים מסביב למשפט הידוע. חולה הוא הישוב, וחולה תל אביב שלנו ואני מברך אתכם ואותי שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה."
 תודה למו"ר דר' דוד א פרנקל יבדל"א שהפנה את תשומת ליבי לדברים.

שבת שלום 
   ג'ף