"לא התקדמתי, אינני יכול לסגת "*

     - שמואל מנשה

 "I did not advance , I cannot retreat"*

- Samuel Menashe

אברהם אבינו לא היה דמות שולית. תיקון, מה אנחנו באמת יודעים על אברהם ההיסטורי ?

האברהם שאנו מכירים היום, האברהם שהגיע אלינו במהלך הדורות הוא בוודאי דמות מרכזית.

אבל אולי, בימיו, בחייו, בפועל היה אברהם דמות שולית ?

מה זאת "דמות שולית" ? דמות לא מוכרת, בימיו.

אולי כל האנשים אז למעט שליטים - "מלכים וכאלה" היו דמויות שוליות ?

דמות שולית שאני מעלה בדעתי כעת, דמות לא ממש מוכרת בחייו, אך יצא מאלמוניותו באופן מטאורית אחר מותו, היתה קפקא.

על כל פנים שמואל מנשה נותר עד היום באלמוניותו.

כשאני מביט סביב ורואה כל מיני דמויות שנהנות מאור הזרקורים, אני תוהה שמא אנחנו זקוקים ליותר דמויות שוליות דוגמת שמואל מנשה ?

על אברהם אבינו ראו, בין היתר, בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ "חיי עולם" בעמ' 23 - 31.

על שמואל מנשה ראו, בין היתר,  בקליפ בלינק להלן:

https://www.youtube.com/watch?v=EefUhL2kHkM

שבת שלום

    ג'ף

* מתוך השיר At a Standstill

לשיר במלואו ראו   https://www.poetryfoundation.org/poems/51425/at-a-standstill

ולתרגום של השיר ראוhttps://eludevarim.blogspot.com/2013/10/blog-post_6621.html

שמואל מנשה

 <iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/EefUhL2kHkM" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"א

 שמעתי פעם, באיזה בית מדרש חסידי, "שכל אחד צריך ל'תיבת נח'", למקום שאפשר לשהות בו, מוגן בפני "המים הסוערים" שבחוץ, מקום שאפשר בו, להקשיב ולהתבונן, פנימה ( לתוך עצמו ) והחוצה ( לנעשה בעולם).

השירה, על פי משוררים ואנשי ספרות היא לעתים בגדר תיבה שכזו.

השבת, לפי השל בספרו על השבת, היא "ארמון בזמן" ומעין "אי בזמן". וכן , אפשר לראות בשבת גם סוג של "תיבת נח".

לצד הקשבה והתבוננות , זקוקים אנו לחשיבה ביקורתית.

וכך כותב השל בנושא זה, בתחילת ספרו "אלוהים מבקש את האדם" : 

"ביקורת הדת חייבת לחול לא רק על טענות היסוד שלה, אלא על כל משפטיה, בלי יוצא מן הכלל. הדת נתונה לסכנה של השחתה מבית ושל סילוף מחוץ. כיוון שהיא מרבה לקלוט רעיונות שלא צמחו בקרקע הרוחנית שלה, יש צורך להבחין בין האותנטי מכאן לבין המדומה או המזויף מכאן. אמונות תפלות, גאווה, צדקנות, דעה קדומה שלילית וגסות עלולות לטמא את המסורת הנעלה ביותר. האמונה נוטה בשעת קנאתה להיהפך לחוסר סבלנות ולשנאת חינם. מכאן שהביקורת מצד התבונה, האתגר והספקות שמעמיד האדם שאינו מאמין עשויים לסייע לשלמות האמונה יותר מאשר הסתמכותו הפשוטה של האדם על אמונתו."*

שבת שלום

    ג'ף

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום  עזן מאיר-לוי, עמ' 9

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"א

 הבית הראשון, הבית הרביעי, ושלשת הבתים האחרונים מתוך שירו של צ'סלוב מילוש "בריאת העולם" בתרגומו של דוד וינפלד:

"דָּרֵי מַעְלָה בְּמִשְֹרַד הַתִּכְנוּן פּוֹרְצִים בִּצְחוֹק

מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד מֵהֶם צִיֵּר קִפוֹד, 

וַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי לֹא לְפַגֵּר, זַמֶרֶת סוֹפְּרָן - 

רִיסִים, חָזֶה, תַּלְתַּלִּים, הַרְבֵּה תַּלְתַּלִּים.

עָרִים יוֹצְאות אְל הַפֹּעַל, רְחוֹבוֹת צָרִים,

סִיר לַיְלָה שֶׁנִּשְׁפָּךְ מֵחַלּוֹן, לְבָנִים.

וְתֵכֶף וּמִיָּד כְּבִישׁ מָהִיר לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה,

אַנְדַּרְטָה בְּהִצְטַלְּבוּת דְּרָכִים, פַּארְק, אִצְטַדְיוֹן,

לְמַעַן הָאֲלָפִים בְּקוּמָם לִצְוֹחַ: גוֹל!

אִלוּ רַק הִמְשִׁיך כָּל זֶה לְהִתְקַיֵּם, אֲבָל מַה פִּתְאֹם.

הוּא מִשְׁתַּנֶּה חֲלִיפוֹת , נָגוֹז, חָג בְּבוּעַת סַבּוֹן

יַחַד עִם פְּנִיַּת דָּרֵי מַעְלָה אֶל בְּנֵי הַתְּמוּתָה:

'הוֹ גֶּזַע קַל דַּעַת, הֵיאַךְ לֹא נְרַחֵם עָלֶיךָ!

סְמַרְטוּטֶיךָ הַצִּבְעוֹנִיִּים, מְחוֹלוֹתֶיךָ,

כִּבְיָכוֹל פְּרוּצִים וּמֻפְקָרִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת רְאוּיִים לְחֶמְלָה, 

הַמַּרְאָה שְׁנוֹתָרִים בָּהּ פָּנִים עִם עֲגִילִים,

 הָעַפְעַפַּיִם הַצְּבוּעִים, מִקְסַם הַשָּׁוְא שֶׁל הָרִיסִים.

לִהיוֹת כֹּה חַסְרֵי כֹּל, זוּלָתִי חַג הָאַהֲבָה !

מַה חַלָּש מָגֵן זֶה אֶל מוּל הַתְּהוֹם'

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הָשֶּׁמּשׁ.

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הָשֶּׁמּשׁ.

בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְרוֹצְצִים, מִתְרוֹצְצִים."*

שבת שלום

   ג'ף

"אור יום", קובץ שירי צ'סלוב מילוש בתרגומו של דוד וינפלד, בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 227-226

אלו דברים לשמיני עצרת - שמחת תורה תשפ"א

 בדברים שנשא אברהם יהושע השל בפני אנשי חינוך יהודיים בארצות הברית בשנת 1965, דיבר השל על עוצמת השפעתן של השעות שלפני יום כיפור, על חייו. על עוצמת השפעתו של ערב יום כיפור על חייו. הדברים פורסמו בקובץ בעריכת בתו של השל, סוזנה, בשם "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" תחת הכותרת "יום כיפור" וטרם פורסמו, למיטב ידיעתי,  בתרגום לעברית.

הנה קטע מהדברים הנ"ל בתרגום של הח"מ:

"שורשה של כל אמונה דתית היא תחושת מבוכה. היה זה אסון גדול לאנושות אילו תחושת המבוכה היתה נעלמת, אם כולם היו בדעה ש'הכל בסדר', שלכל בעיה יש תשובה. אין לנו תשובה לבעיות אולטימטיביות. לאמיתו של דבר, איננו יודעים. באי ידיעה זו, בתחושת מבוכה זו, טמון המפתח לפתיחת מעיינות יצירה. אלה שללא תחושת מבוכה נותרים/ות עקרים/ות. עלינו לפתח את החרטה הזו, או את התחושה הזו של מבוכה."*

יהודה עמיחי כתב שהוא "מפזר את יום כיפור על פני כל השנה."

בשורה הזאת של עמיחי ובתוכן דברי השל, מוצא אני את הטעם לעיין ולחזור ולעיין בדברים, גם בחלוף יום כיפור.

חג שמח

שבת שלום

   ג'ף

*א. י. השל, יום כיפור, בקובץ הוד מוסרי ותעוזה רוחנית, ( אנג' ) התרגום כאן הוא שלי - ג'ף עמ' 147. הנה הטקסט באנגלית:

The root of any religious faith is a sense of embarrassment. It would be a great calamity for humanity if the sense of embarrassment disappeared, if everybody was an all-rightnik, with an answer to every problem. We have no answer to ultimate problems. We really don't know. In this not knowing, in this sense of embarrassment, lies the key to opening wells of creativity. Those who have no embarrassment remain sterile. We must develop this contrition or sense of  embarrassment.

A.J. Heschel, Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p. 147

עוד ממחברות האוקטבו

 "היתה פעם קהילה של מנוולים, כלומר, לא מנוולים, אלא אנשים רגילים. תמיד עמדו זה לימין זה. כשאחד מהם, למשל, היה מאמלל אדם זר, אדם שמחוץ לקהילה, באיזו דרך מנוולת - כלומר, שוב, לא מנוולת, אלא בדרך רגילה, המקובלת -ואחר־כך היה מתוודה לפני הקהילה, היו בוחנים את הדבר, מוציאים משפטם, מטילים עונשים , מוחלים, וכיוצא באלה. הכוונה לא היתה רעה, האינטרסים של היחיד והחברה נשמרו בקפדנות, ולמתוודה היו מגישים את הצבע המשלים לצבע־היסוד שהראה: 'מה? על זה אתה מתרגש? הלא עשית את המובן מאליו, נהגת כפי שהיית חייב לנהוג. כל דבר אחר היה בלתי־נתפס. אתה סתם מעוצבן. הירגע.' כך עמדו תמיד זה לימין זה, אפילו אחר מותם לא ויתרו על הקהילה, אלא עלו השמיימה במחול־מעגל. לראותם מתעופפים היה בסך־הכל מחזה של תום־ילדוּת טהור. אך מאחר וכל דבר מתנפץ ליסודותיו מול השמים, נפלו, גושי־סלע של ממש."

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 38-37

הריסת העולם היתה משימה, אך ורק אם, ראשית, היה העולם רע, כלומר סותר את דרך מחשבתנו, ושנית, אם היינו מסוגלים להרסו. אשר לדבר הראשון, נראה לנו שאכן כך הוא: אשר לאחרון, איננו מסוגלים. איננו מסוגלים להרוס את העולם, כי לא בנינו אותו כמשהו עצמאי, אלא תעינו אל תוכו. יתרה מזאת, העולם הזה הוא תעייתנו, ובתור שכזה הוא משהו שאינו ניתן להריסה, או מוטב, משהו שרק על־ידי מימוש עד הסוף, ולא על־ידי ויתור, אפשר להרסו, אם כי גם המימוש־עד־הסוף הוא בהכרח רק סדרה של הריסות, אך בתוך העולם הזה.

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 72

כלבי־הציד עוד משחקים בחצר, אך הטרף לא יימלט מידם, כל כמה שיהא דוהר כבר עכשיו דרך היערות.

פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 48

שלהבת

 <iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/BPI925DQYmI" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>

https://www.youtube.com/watch?v=BPI925DQYmI

אלו דברים לסוכות תשפ"א

"דברי ימי טיפשותי יוכלו לפרנס הרבה כרכים"*

כך כותב המשורר הפולני זוכה פרס נובל, צ'סלוב מילוש בשיר שנקרא "חשבון" בתרגום דוד וינפלד.

חג סוכות הוא "החג האוניברסלי ביותר" בין מועדי ישראל.

כפי שכותב שלום רוזנברג: "מסורת בידנו ולפיה אחד המוטיבים המרכזיים בחג הסוכות  הוא האוניברסליזם, בשורת גאולתו של העולם כולו, ולא רק של תשועת ישראל".^

במימד הזה, מצאתי את ההצדקה להביא כאן שורות מתוך שירו של מילוש.

"אחרים היו עוסקים באופני שיכוך החרדה

הלחש שמזהיר אך אין לו שומע

בנפרד הייתי דן בשביעות הרצון ובגאווה,

כאשר הייתי זה שנדמה לו,

ועל כן הוא פוסע בגאון ובלי חשד"

"כבר לא אכתוב" מסכם מילוש, "את דברי ימי טיפשותי.

כי מאוחר ואל האמת קשה להגיע."*

*"אור יום", קובץ שירי צ'סלוב מילוש בתרגומו של דוד וינפלד, בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 171

^שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 108

חג שמח 

ושבת שלום

ג'ף