רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

בעקבות הזמן האבוד


זו לא תמונה של פרוסט אלא של דר' וויליאם אוסלר ונגיע אליו בהמשך.


במהלך התפילה, אתמול, ביום כיפור, הפנה אותי חבר לקטע הבא בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי שנה", בפרק שנקרא "עיצומו של יום מכפר".

כותרת הקטע היא: חטאנו לפניך באיבוד זמן

"הוידוי [שבתפילת יו"כ ] אמנם ארוך ומפורט, ועם זאת אפשר להוסיף בו ' על חטא ' אחד שלא כתוב בו - החטא של איבוד הזמן. מיום כיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הזה נתן לנו הקב"ה חיים של שנה אחת, ואת הזמן הזה אנחנו 'גזלנו', 'העוינו', 'שיחתנו', 'תיעבנו' ואף הרגנו ממש. את השנה הזו קיבלנו על מנת להחזיר, יום יום ושעה שעה. עתה , בהגיע יום הכיפורים הזה, מה אנו מחזירים לו ? הרי הוא נתן לנו את הימים הללו כדי שנשביח אותם, כדי שנחזיר לו בסופו של דבר יותר ממה שנתן לנו. בסופה של שנה, יש מי שמחזיר אותה עם חורים - פה יום ושם שעה שהלכו לאיבוד. יש מי שמחזיר רק כמה חודשים מתוכה, רק כמה ימים ואולי רק כמה שעות מכל השנה הזו.

לחטא הזה אולי אין תיקון, יתכן שאין להשיב את הזמן שהלך לאיבוד. אפשר להשיב דברים או מעשים, אפשר להשיב כמעט כל מה שיש בזמן, אבל אי אפשר להשיב את הזמן עצמו. מכל מקום, יש בידנו לקבל על עצמנו, שמעתה - מיום כיפורים זה ועד יום הכיפורים הבא - נדאג להשיב בכפליים."
(הרב שטיינזלץ, "חיי שנה", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים ומלתא בע"מ, 2008, ע' 84-85)


ולדר' וויליאם אוסלר.
בספרייתו של אבי ז"ל, שהיה , בין היתר , רופא, מצאתי לפני שנים, ספרון קטן של רופא אחר בשם דר' וויליאם אוסלר. הספרון נקרא "דרך חיים" והוא מכיל הרצאה שנשא אוסלר בפני סטודנטים לרפואה באוניברסיטת ייל בארה"ב ב1913. עיקר ההרצאה הוא קריאה לההתמקד בעבודה שנמצאת "על השלחן"; לחיות כל יום בנפרד ,למצות את היום - ולא להיות יותר מדי עסוק במה היה אתמול ומה יהיה מחר.


בהחלט שווה עיון

יום שבת, 26 בספטמבר 2009

מי באש ?

אחד הביצועים של לאונרד כהן :

http://www.youtube.com/watch?v=kY1ud7nQaXA

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

"אין מחילה בעולם האלילים"

אני מבקש להפנות למאמר מעניין ולצערי אקטואלי שכותרתו "אין מחילה בעולם האלילים",
בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי שנה".

העדפתי לשלא להעלות קטעים מן המאמר לבלוג כיוון שכולו מקשה אחת אך אם תבוא דרישה, מקוראים שהספר אינו זמין עבורם, אשקול שנית הענין.

דברים נוספים ומעניינים על ה"חטא" והתשובה , מפי הרב חגי גרוס, לפניכם :


"החטא – המילה חטא קרובה ביסודה למילה המוכרת יותר " החטאה", להחטיא את המטרה. האדם נולד עם מטרה מוגדרת , עם כיוון, דרך חיים ברורה. האדם ביסודו שואף לטוב, שואף לשלמות שואף לשלום אישי ובין אישי עם העצמי ועם הזולת.אולם, החיים בעולם אינם פשוטים, ישנן מהמורות, ישנם קשיים ומכשולים אשר מסיטים את האדם ממטרתו, ממסלולו , מדרך החיים הנכונה. במילים אחרות קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים גורמים לנו להחטיא את המטרה ללכת במסלול אחר ממה שהיינו מצפים לו, להחמיץ את ההזדמנות לחיים טובים ומאושרים יותר.התשובה – שורש המילה הוא ש.ו.ב. לשוב, חזור אל המקורות אל התכנית הראשונית אל המקור. לאחר הסטייה , לאחר ההחמצה, לאחר החטא יש צורך לשוב אל הדרך הישרה, אל הדרך הנכונה אל האני האישי והבן אישי".

שבת שלום

ג'ף

טעימה מהשוקולדים והיהלומים של לאונרד כהן

http://www.youtube.com/watch?v=p5vhN8eXgQY&feature=related

אלו דברים לשבת שובה

אלו דברים לשבת שובה 09

יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

ד"ש מוולט

"האם אני סותר את עצמי ?
בסדר גמור, אני סותר את עצמי,
( אני עצום, אני מכיל המונים)."

בתרגום עודד פלד, מתוך בית 51 ל"שירת עצמי"
הוצאת כרמל ירושלים 2002 , עמ' 108

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

אלו דברים לשבת ראש השנה

לקראת החג הממשמש ובא עיינתי בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "חיי שנה", בפרק הראשון בספר, על ראש השנה. מכאן יצא, "אלו דברים" נוסף, שלהבדילו מן הקודם, קראתי לו "אלו דברים לשבת ראש השנה."


אלו דברים לשבת ראש השנה תשע

יום שני, 14 בספטמבר 2009

בין קודש לחול (מס 1)

הנושא הזה , היחסים שבין קודש לחול , מעסיק אותי לאחרונה על בסיס די קבוע.
מישהו - ואשמח אם מי מבין הקוראים יזכיר לי מי זה היה - אמר פעם שבסיסו של כל מוסר בחברה כלשהיא יסודו בדת.
הציונות בגרסתה האשכנזית חילונית מרדה בדת ולטעמי השליכה לאש מרכיב חיוני בבנייתה של חברה.
אין כאן , חשיבה שבדת טמונה המענה לכל הצרות, אור גדול שיכול להאיר את הדרך לאוטופיה.
יש כאן תפישה מורכבת יותר ושאולי בהמשך אברר לעצמי....
חלק מן הבעיה, לעניות דעתי, קשור בתובענותה של הדת היהודית וכוליותה.
מהטוטליות הזאת נובעת גם שאין זה מדוייק לראות ביהדות דת בלבד ויש שמדברים היום יותר על peoplehood
על כל פנים לעת עתה נסיים במובאה מבלוג של אורי פז. שנקרא פאזל, שמצאתי בו הראיון עם מנחם מאוטנר שנפתח בדברים הבאים:

"הציונות-הדתית מחזיקה את המפתח לעתידו של הליברליזם הישראלי", מסביר פרופ' מני מאוטנר, מהמשפטנים המשפיעים והמוערכים ביותר בישראל. את המגמות המתחוללות בציונות-הדתית החל משנות השמונים של המאה הקודמת הוא מאפיין כהתחרדות והקצנה דתית, מצד אחד, והפנמה של תכנים מערביים-חילוניים, מנגד. "אם הציונות-הדתית תכיר במחויבותה לליברליזם ולתרבות המערבית, במקביל למחויבותה להלכה היהודית – אזי הליברליזם הישראלי יינצל ואפילו יתחזק מאוד", הוא מסביר. "לכן חשוב שהציונות הדתית תרגיש 'בבית' בפסיקות של בית המשפט העליון. לצערי, האופן שבו פעל בית המשפט בשלושים השנים האחרונות לא גרם לציונות הדתית להרגיש בבית".

ראו : http://www.notes.co.il/uripaz/46596.asp

יום ראשון, 13 בספטמבר 2009

שוב

מתאספים אנחנו
לומר סליחות

שוב.
תחת שמיים שנפלו.

שוב

יום שבת, 12 בספטמבר 2009

אל תשליכני

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3775179,00.html

השל בירוחם

בירוחם התחלנו לעיין בקבוצת לימוד שמתגבשת, בכתבי אברהם יהושע השל, עם דגש על ספרו על השבת. הנה מובאה ממאמר של השל בנושא יחסים בין הדתות . המאמר נקרא No religion is an island

Human faith is never final, never an arrival, but rather an endless pilgrimage, a being on the way. We have no answers to all problems. Even some of our sacred answers are both emphatic and qualified, final and tentative, final within our own position in history, tentative - because we can only speak in the tentative language of man
אמונת האדם היא לעולם לא סופית, לעולם אינה הגעה ליעד, אלא זוהי עלייה לרגל או מסע אין סופי, הוויה בדרך. אין לנו תשובות לכל הקושיות. אפילו חלק מתשובותנו המקודשות הינן בעת ובעונה אחת נחרצות ומותנות, סופיות וטנטיביות, סופיות במסגרת מעמדנו בהסיטוריה, טנטיביות - כיוון שאיננו יכולים לדבר אלא בשפה הטנטיבית של אדם.

לקראת ראש השנה - על העקידה

התכוונתי להקדיש כמה מילים לדברים של אביבה זורנברג על העקידה כפי שמובאים בספרה החדש, שכשאר ספריה טרם מצא את גרסתו העברית. לשמתחי, בעלעלי בניירות שבחדר העבודה שלי היום, מצאתי ראיון איתה בנענע 10 , ובו תמצית הדברים.

רון פרסלר, בכתבה מראיין את זורנברג ולאחר מכן את אדמיאל קוסמן שגישתו לסיפור העקדה לא פחות מעניינת.

הנה הקישור

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=397181&

יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים וילך


אלו דברים לשבת פ ניצבים 09

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת

עד שיעלה "אלו דברים" להשבוע -ענין המתעכב עקב קושי טכני כזה או אחר - נאמר את הדברים הבאים:

בהקשר של פרשת וילך אני מבקש להפנות למאמרו של ברוך ברמן ז"ל , שהתפרסם במגדים יח יט וכותרתו : "כתבו לכם את השירה הזאת."

ברמן עוסק, במאמר, ביחסים המופלאים שבין תורה לשירה...

בקשתי לצרף לכאן לינק למאמר , אך אצלי בכל אופן הלינק שבור. הפניה למאמר באתר של מכון הרצג מובילה לטקסט שיש בו שיבושים. על כל מקרה, הנה הלינק ואולי הבעיה בקישור היא רק אצלי:

http://www.herzog.ac.il/main/megadim/18berman.html

ובאשר לשירה, כמו באשר לתורה ולהבדיל, יש אין סוף דברים שנאמרים ועוד יאמרו.

שיימוס היני במאמר שמופיע בקובץ Finders Keepers על שירת ייטס ולרקין, מביא מדברי צ'סלוב מילוש על מקומו של השירה ביחס למדעי הטבע בעיקר. אני מביא את הדברים כי הם ממחישים משהו מן "החלל הפנוי" שייתכן מאד שהוא ממקורות השירה וגם מכיוון שדברים אלו ישמשו מעין טעימה לדברים אחרים שיבואו ברשומות עתידיות של הבלוג , פרי עטו או מפיו של שיימוס היני.

As Czeslaw Milosz has observed, no intelligent contemporary is spared the presssure exerted in our world by the void, the absurd, the anti-meaning, all of which are part of the intellectual atmosphere we subsist in; and yet Milosz notices this negative pressure only to protest against a whole strain of modern literature which has conceded victory to it. Poetry, Milosz pleads, must not make this concession but maintain instead its centuries-old hostility to reason, science and a science-inspired philosophy.
p 350 Finders Keepers
כפי שהעיר כבר צ'סלוב מילוש, אין אדם משכיל בן תקופתנו שנחסך ממנו הלחץ המופעל בעולמנו על ידי החלל הפנוי, האבסורד, הנוגד- משמעות; כל אלה הם חלק מהאוירה האינטלקטואלית שבה אנו נתונים. ויחד עם זאת מילוש מפנה את תשומת הלב ללחץ השלילי הזה אך על מנת למחות כנגד זרם שלם שבספרות המודרנית אשר הרים דגל לבן מולו. אל לשירה, מפציר מילוש, להכנע ללחץ הזה; עליה להמשיך ולהחזיק בעוינותה, כבמאות בשנים, כלפי השכל, המדע וכלפי פילוסופיה שהשראתה במדע.
כאמור, אלה דברי שיימוס היני על עמדת מילוש.

יום שבת, 5 בספטמבר 2009

אקדמות מילין

לא כל דבר, לרבות יוזמות שיזמת, קורה בעיתוי צפוי. למרות שבעבר גיליתי ענין שרשימה שבועית שאני כותב בשם "אלו דברים" תופיע באתר מדרשת, העיתוי הנוכחי הפתיע אותי.
בכל מקרה, הנה לפניכם ברשומה הקודמת "אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא". כשאלמד כיצד להציב כאן רשימות קודמות אעשה זאת.
השם לבלוג, שהוא שם זמני והשם של הרשימה השבועית שהוא קבוע לעת עתה "אלו דברים" לקוח מתוך המשנה הראשונה במסכת פאה; משנה שמצאה את מקומה בתחילת תפילת הבוקר במסגרת ברכות התורה, בגרסה מורחבת שמופיעה בגמרא במסכת שבת קכז.

"אלו דברים שאין להם שעור: הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים , ובקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם"

לחברה שמחפשת את דרכה, יש בדברים האלה, ולמענונים בכך - מתכון פשוט, בסך הכל, בעיקר בחלק השני של המשנה .

בהמשך יש כוונה, בין השאר, להקדיש מדור מיוחד בבלוג לעיון במשניות מפרקי אבות, תחת הכותרת : my back pages.
ראיתי לפני כמה ימים שדוד אבידן פרסם שיר או רשימה תחת הכותרת "הדפים האחוריים" ושאלתי עצמי עם הכותרת הזאת
באה גם היא מהשיר של בוב דילן הנ"ל.

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא

יום חמישי בלילה. אני יושב מול הטלויזיה – ערוץ 2 – וצופה בכתבה על שיבוץ או יותר נכון אי שיבוץ ילדים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך בבית שמש. אתה רואה אשה יוצאת איתיופיה, אמא, מכתתת את רגליה בין מסדרונות העיריה, מפקיד לפקיד, יומיים אחרי תחילת שנת הלימודים בנסיון למצוא השיבוץ עבור ילדתה שבכיתה ד בבית ספר. לבסוף, ולא מעט, בטוחני, בסיוע מצלמות הטלויזיה המלוות אותה, היא מגיעה למשרדו של מנהל אגף החינוך ויוצאת משם עם ילדתה, מחויכות, עולות על מונית לכיוון בית הספר הנכסף.
יונית לוי מפטירה למצלמות ששבות אליה, "רק למה זה לא קרה לפני תחילת שנת הלימודים ?". ואכן למה ? אוי לאזרח הישראלי הוותיק מול הביורוקרטיה הישראלית ואוי ואווי לאזרח הישראלי שזה מקרוב בא מול ביורוקרטיה זו.
גילוי נאות: עבדתי עד לא מזמן ב"ביפנוכו" של ביורוקרטיה ישראלית. ממראה עיני אוכל להעיד כי התמונה איננה שחורה לחלוטין. יחד עם זאת כמי שרואה במשך שנים אזרחים נכתשים - מילה קשה אמנם – מול ביורוקרטיות עירוניות, ממשלתיות ושיפוטיות, אומר בהכללה – ותקנו אותי אם אני טועה – שהממסד הישראלי מתנהג בנוקשות – וזו לשון עדינה – כלפי כל אזרחיה ומשום מה במיוחד כלפי החלשים מביניהם. הנכים, המיעוטים, ויוצאי הדופן כמו עולים מארצות שונות . נדמה לי שחלק מן הרע נעוץ במהותו של היצור הזה – ביורוקרטיה, שיתכן והוא כורח המציאות של המדינה המודרנית ואולי שלב בלבד בהתפתחות של אופן התנהלות עתידית בין השלטון לאזרח שעוד לא הכרנו.

הפתיחה הנ"ל לא היתה מתוכננת ותיכף נגיע לשלושה קטעים שכן תכננתי להניח זה לצד זה השבוע, באלו דברים. אעיר כי תוך כדי כתיבת הדברים דלעיל נזכרתי כי בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא, מופיעים יותר מפעם אחד צרורים זה בזה : "הגר היתום והאלמנה". אינני ערוך לסקירה ולו שטחית של עמדת התורה כלפי "הגר היתום והאלמנה", אך אין ספק שלפנינו "שם קוד" לאוכלוסייה חלשה ואין ספק שהתורה מדגישה חזור והדגש שעל החזקים להיזהר מאד בכבודם של חלשים אלה.

אברהם יהושע השל, בספרו "מיהו אדם" Who is man אומר :

…the act of verbalization extracts the problem from the situation in which it arises. The question verbalized, however, must not be equated with the problem confronting us. The danger always exists of those moments becoming distorted and even lost in the process of translation from situation to conceptualization. Too often speculation becomes analysis – by – long- distance of sounds transmitted over a poor connection. We formulate and debate the issues while oblivious to, and alienated from , the experiences or the insights which account for our raising the issues.[1]

"מתן ביטוי במילים מוציא את הבעיה מן המצב שבו היא התעוררה. אל לנו לזהות בין השאלה במילים לבין הבעיה שניצבת בפנינו. תמיד קיימת הסכנה שרגעי היווצרות הקושי שמוליד בעיה (קושיה) יתעוותו ואולי אף יאבדו בהליך תרגומם מארוע ממשי לביטוי מומשגת. העלאת השערות הופכת לעיתים קרובות מדי ל'ניתוח בשלט רחוק' של צלילים שמעוברים בקו תקשורת משובש. אנחנו מנסחים ודנים בנושאים , תוך כדי כך שהחוויות והתובנות שביסוד אותם נושאים נעלמות מעינינו או שאנו מנותקים מהן."

אזהרה במקום לכל מי שעוסק בדיון כלשהו בעניני דיומא, ובענינים אנושיים כואבים במיוחד. אזהרה לכולנו.

ישיעהו לייבוביץ ב"שבע שנים על שיחות על פרשת השבוע " מביא מדברי הנצי"ב בשאלה מדוע השנה השלישית וששית בהן מצווה לתת מעשר עני נקראות בפרשתנו "שנת המעשר"

ואלה דברי הנצי"ב: " 'שנת המעשר' – מעשר עני כפירוש רש"י ואבן עזרא ונקרא בייחוד מעשר עני 'שנת מעשר', סתם, באשר מעשר – ראשון באמת אינו מתנה ללוי, שהרי לא נטל חלק בארץ ואין בזה מתנה ללוי שהרי לא נטל חלק בארץ ואין בזה מתנה, כי עם עבודת האדמה והוא חלף עבודתם באוהל מועד, וכן מעשר- שני שהוא בא לאכילת הבעלים בירושלים; אבל מעשר עני הוא רק לכבוד ה'"

אומר לייבוביץ: "הערה זו בענין מעשר עני שהוא 'רק לכבוד ה'' מעניינת ביותר, כלומר אין לראות בזה משום תקנה סוציאלית במובן שמשתמשים במושג זה כיום, אלא זוהי עבודת ה'; והנצי"ב מוסיף ' משום הכי איכא (כתוב) בירושלמי 'פאה' פרק א – 'כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג/ט) 'מהונך' כמראשית כל תבואתך, והינו מעשר עני, הרי דרק מעשר עני מכונה בשם כבוד ה', באשר אינו בא אלא לכבודו, וגם ניתן לעניים דכתיב: 'ומכבדו חונן אביון' (משלי יד/לא), משום הכי נקרא סתם מעשר'.
"לפנינו כאן" אומר ל' "ענין עמוק מאד מבחינת ההכרה הדתית, ללמדנו שגם חובות האדם כלפי האדם, אינן נובעות מחיוב הקיים לגבי האדם מצד עצמו, אלא חובות אלה הן משום קיום מיצוות ה', והאדם החונן את האביון הריהו כאילו מכבד את ה'.
במסגרת ההתנחלות בארץ, כל אחד מעשרת השבטים קיבל נחלתו, פרט לבני שבט לוי שיוחדו לעבודת ה' במקדש....מכאן שהמעשר הניתן ללויים הריהו כעין תחליף ותמורה, מה שאין כן ' משער עני', שהוא ראוי להיקרא 'שנת מעשר' משום היותו לשם ה' באשר ניתן לעניים".[2]

לייבוביץ הציג במשנתו את מצוות הדת כעומדות על הבסיס של ציות לציווי האלוקי ושהבסיס לציות הזה אמור להיות מנוגד תכלית הניגוד לקיום המצוות או עשיית מעשי המצוות (כגון מתן צדקה ( על בסיס "הומניסטי". עמדה "תאולוגית" זו לא מנעה מלייבוביץ לנקוט בחייו ובעניני דיומא שונים עמדות שנדמה לי יש לכנותן הומניסטיות. עם זאת לא באנו כאן לעסוק בלייבוביץ. הענין שלנו באלו דברים הפעם הוא במתח הקיים בין קודש לחול, ובמתח הקיים , באחד מ"תת התחומים" שבהם המתח בין קודש לחול בא לביטוי – בשאלה היחס בין יהדות ודמוקרטיה.

הרב יואל בן נון אומר בנושא זה את הדברים הבאים :

"על פי גישה רווחת בחוגים דתיים ובחוגים חילוניים כאחד, תהום פעורה בין המחשבה המדינית היהודית לבין המחשבה החילונית המודרנית. מקורה של תהום זו בשאלת מוקד חייו של האדם. לא אחת מוצגת היהדות כהשקפת עולם תאוצנטרית, כלומר כהשקפה שבמרכזה עומד הא-ל, ואילו המחשבה החילונית המודרנית, ובכללה גם הציונית – חילונית, נתפסת כהשקפת עולם אנתרופוצנטרית, שמרכזה הוא האדם. היות שבין שתי השקפות אלו יש נתק גמור, יש לראותן כשתי תפיסות עקרוניות שמוציאות זו את זו, היינו שאינן יכולות להתיישב האחת עם רעותה. אם כך הוא , אזי בין בעלי שתי השקפות עולם אלו נותרות לדיון אך ורק שאלות פרגמטיות ופוליטיות, שתכליתן מציאת הסדרים לחיים משותפים בין דתיים לבין חילונים. אם זהו הבסיס לשיח, אין הצדקה ותכלית לשיח מהותי על עקרונות ועל ערכים משותפים בין השקפת העולם הדתית לבין זו החילונית.

במאמר זה אטען" אומר יואל בן נון "כי בכל הנוגע לתפיסת עולמה של היהדות , תמונת המצב שסורטטה לעיל אינה מבוססת כלל ועיקר, והיא נובעת מאופקים מצומצמים. עיון זהיר וקפדני במקרא ובנביאים, במחשבת חז"ל ובעמדות בעלי הלכה מעלה כי ההשקפה הפוליטית היהודית מכילה מעצמה רכיבים אנתרופוצנטריים מובהקים. כפי שניווכח, כוחה של הסמכות הפוליטית מבוסס, על פי המקורות התורניים, על שני מוקדים, ולא, כמקובל לחשוב, על מוקד אחד. המוקד הראשון הוא המוקד הא-לוהי, והוא נעוץ בבחירה השמימית, ואילו המוקד השני הוא המוקד האנושי, כלומר תלוי בבחירתם של בני האדם....אמנם עמדה זו בוודאי אינה מבטאת את כל מגוון הדעות של חז"ל ומפרשיהם , אך היא בהחלט מייצגת גישה תורנית מרכזית.

השקפת עולם שלה שני קטבים עשויה להכיל בתוכה מורכבויות ואף ניגודים שעליה ליישב ולעצב..."[3]

ער אני לכך שבקטעים דלעיל, כשלעצמם ובהצבתם האחד ליד השני, עוררתי מספר שאלות לא קטן בלא להתחיל אפילו דיון רציני בהם. "אין דבר" , ביטוי משנים עברו שכמעט יצא משימוש. חשבתי שנכון יהיה לתת השבוע לדוברים לדבר. עוד יהיו, כך אני מקווה, הזדמנויות להמשיך ולפתח את הדיון ....

שבת שלום

ג'ף



[1] Who is Man A J Heschel, Stanford U Press 1965, p 2
[2] שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 878 -879
[3] "מקור כפול לסמכות שלטונית : בסיס רעיוני למשטר דמוקרטי על פי התורה", יואל בן נון , בקובץ "דברים ושברי דברים על יהדותה של מדינה דמוקרטית " בעריכת א. רביצקי וי.צ. שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה2007 עמ'62