אלו דברים לשבת פרשת אמור תשפ"ד

בצבא למדתי שלפעמים לא ניגשים דּוּךְ אל היעד אלא "באיגוף ימני".

רשימה זאת היא בבחינת "איגוף ימני".

לא אחת כתבתי כאן שספרו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ על פרשות השבוע "חיי עולם" הוא בבחינת "ספר חובה בכל בית".

באנגלית יש ביטוי : a household name שפירושו "שם המוכר בכל בית". דוגמאות: טראמפ, ביבי, מרלין מנרו, הרשימה ארוכה...

אני מייחל לכך ש"הרב משולם בר" יהיה שם מוכר בכל בית. מדבריו הבאתי באלו דברים לשבת הגדול ולא אשנה אותם כאן.

המעוניינים יראו ב https://eludevarim.blogspot.com/2024/04/blog-post_18.html

בחרתי להביא כאן הפעם שיר "שהגעתי אליו באקראי", שיר של אווה קילפי מתוך ספרה "הפרפר חוצה את הכביש" בתרגומו של רמי סעדי:

"הזיקנה נועדה לכך

שנבין את ילדותנו,

נתפוש מהו ליפול חסר־ישע

לידי האחרים,

לידיהם של כאלה

שכוחם עולה על כוחנו,

כוחם להחליט ביחס אלינו ולצוות עלינו,

כוחם לתת או לא

אהבה,

להתנות את הכל.

מובן שבעבור חכמה כה רבה

חייבים לשלם ביוקר.

הלוואי שהיה אפשר להתחלק בזה."

שבת שלום

    ג'ף

אווה קילפי, "הפרפר חוצה את הכביש", תרגום רמי סערי, הוצאת כרמל עמ' 186 ( השיר המתורגם בספר מופיע עם ניקוד, לעיל העתקתי אותו כמיטב יכולתי בכתיב מלא )

על נזקי דיבור ( דיבור נכון )

הרשימה השביעית - על עלים יבשים

 רשימה שביעית - על עלים יבשים

אין זה, כפי הנראה, מקרה שכאשר וולס סטיבנס ויהודה עמיחי מביטים אחורה על חייהם, הם רואים עלים יבשים.

בשיר של סטיבנס שנקרא "המובן הפשוט של הדברים" ובאנגלית:  The Plain Sense of Things אומרת השורה הפותחת : "בנפול העלים אנחנו שבים  / למובן פשוט של הדברים"

After the leaves have fallen, we return 

To a plain sense of things.

השיר "אדם בחייו" של עמיחי מסתיים במילים הבאות:

"מות תאנים ימות בסתו

מצומק ומלא עצמו ומתוק.

העלים מתיבשים על האדמה,

והענפים הערומים כבר מצביעים

אל המקום שבו זמן לכל."

אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשפ"ד

היום 216 ימים בהם מוחזקים החטופות והחטופים בשבי בעזה וכן היום ששה עשר יום שהם שני שבועות ושני ימים בעומר

העניין שלנו השבוע הוא בעוד כמה מדברי אהרן אפלפלד על "התבוננות".

כדי להבין את הדברים בהקשרם, אקדים את שתי הפסקאות הראשונות בפרק 21 ל"סיפור חיים".

"היומן שלי מן השנים 1950 - 1952, שנות השירות שלי בצבא, הוא כמעט ריק. באותן השנים לא הייתה לי פינה משלי, והיומן משקף זאת. בצבא, במיוחד בהמתנות הארוכות, קראתי מכל הבא ליד. אני אומר 'קראתי', נכון יותר בלעתי, ללא הבחנה כמובן, כמו מבקש למלא כל שהחסרתי. השכלתי הקלושה הכאיבה לי פשוטו כמשמעו.

אך שוב, את הידע ואת המשמעות לא ינקתי מן הספרים אלא מן החיים עצמם. הפעם הוטלתי אל תוך מסגרת צבאית נוקשה: מסדרי בוקר ומסדרי לילה, הקפדה על הלבוש, סידור מיטות וניקיון הנשק.  ידעתי סבל בגטו ובמחנה, אך עתה לא היה זה סבל של רעב וצמא אלא לחץ נפשי. שם הייתי דומה לבעל חיים המנסה לזָעֵר את עצמו, להסתוות בכל הצבעים, לחמוק ולהתבטל, והייתה בהתחמקות זו על פי התהום איזו שמחה נסתרת של החלש ולעיתים שמחה לאיד. עתה הייתי בן שמונה־עשרה וכבד משום־מה. המדים שהיו אמורים לנטוע בי גאווה לא זקפו את קומתי. אדרבא, חשתי כפוי וכלוא. שנות החמישים הראשונות היו שנים נוקשות בצבא. לאחר שנים של מחתרות ביקש הצבא להיות ככל צבא. וכמו כל מהפכה גם זו קיצונית הייתה. אל המשמעת נִלְוו  ההשפלה והשרירות. סבלתי מן ההסדר ומן הכפייה, וכדי להתגבר על המצוקה אימצתי לי גם כאן את התחבולה שכבר ידעתי מילדותי: להתבונן מקרוב."

ולעיצומו של ענין ( מבחינת "אלו דברים" הפעם )  כותב אפלפלד בהמשך שם:

"כמה פנים להתבוננות: כשאתה מתבונן אתה בחוץ. קצת מוגבה ומרוחק. ההגבהה מלמדת אותך כי הלה הצועק עליך אולי צועק על אביו או על אמו. אתה רק במקרה נקלעת בדרכו, והלה שאינו צועק הוא לפרקים גרוע מן הצועק. כדי להתחנף לממונים עליו הוא מוציא אותנו למסעות לילה, מצווה עלינו לחפור בורות מרובעים, הכול כדי להראות למפקדיו כי הפלוגה שלו אינה מתרשלת.  המתרפס לעולם יתרפס, והללו, להפתעתי, יש להם סימנים חיצוניים: הם כבדים ועל אף גילם הצעיר כבר מרופדים בשכבת שומן הגונה. ההתבוננות מתירה אותך במקצת מן הצער ומן הרחמים על עצמך, וככל שאתה מתבונן יותר כואב פחות."*

שבת שלום

   ג'ף

* אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ'  121 - 122

אלו דברים לכל יום

 מתוך הקובץ : "דברים שאסורים בפרסום"

"הותר לפרסום ש..."

אחד המסרים המרכזיים של התורה הוא: "הגרוע מכל כבר קרה, אפשר להירגע".

מה הגרוע מכל ?

"העקדה".

סיפור העקדה בטקסט ומחוצה לו  רצוף שאלות. 

עיקרו, "ממבט על" הוא:

א. ה' מצווה על אדם להעלות את בנו קרבן

ב. האדם נענה לצו

ג. ברגע האחרון מתבטל הצו ומעשה ההרג נמנע

אם הסיפור הזה איננו חידה, איננו יודעים חידה מהי.

"ואת 'ואהבת' אתה כן מבין ?"

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות תשפ"ד

 כותב אהרן אפלפלד בפרק 17 לספרו "סיפור חיים":

"בימי הצבא למדתי עד כמה ניסיון ילדותי בגטו ובמחנות משוקע בי....

הצבא לא חישל אותי. אדרבא בצבא נעצמה בי התשוקה הישנה להתבונן...

באותה עת למדתי שאין אדם רואה אלא מה שכבר הראו לו. בגטו ובמחנות ראיתי אנשים באנוכיותם ובשפלותם, אבל גם בנדיבותם. נכון, השִפְלות הייתה רבה והנדיבות מעטה, אבל מה שנטמן בזיכרון היה דווקא הרגעים הבהירים והאנושיים שבהם יצא הקורבן מאנוכיותו הקטנה והצרה וקידש עצמו למען חברו. הרגעים המעטים האלה לא רק העלו אור בחשכה אלא נטעו בך את האמונה שהאדם אינו חרק.

בימי הצבא פגשתי הרבה חיילים נדיבים שהושיטו לי יד. איבדתי מימייה ועלי לעמוד למשפט על אובדן ציוד, ובא חייל אלמוני ומושיט לי מימייה. פרוטתי האחרונה אזלה ואין לי כסף לקנות קופסת סיגריות, ובא חייל אחר ומושיט לי שטר. באותן השנים לא היה לי איש בארץ, והצדיקים הנסתרים האלה צצו ברגעים שהייאוש עמד להטביע אותי.

עשיתי סקירה וחשבון. כל אדם שניצל במלחמה ניצל בזכותו של אדם שברגע של סכנה גדולה הושיט לו יד. את אלוהים לא ראינו במחנות, אבל אנשים צדיקים ראינו. האגדה היהודית הישנה האומרת כי בזכות צדיקים מעטים עומד העולם, הייתה אמת אז כשם שהיא אמת היום."*

שבת שלום

ג'ף

*אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 126 -128

אלו דברים לשבת פרשת אחרי מות תשפ"ד

 היום 208 ימים בהם מוחזקים החטופות והחטופים בשבי בעזה וכן היום תשעה ימים שהם שבוע אחד ושני ימים לעומר 

בוב דילן דיבר איתי השבוע.

בדרך לעבודה, אחר האזנה להרצאה כלשהי ובהיותי זקוק לאתנחתא מוסיקלית, השיר שעלה מהפלייליסט היה שירו של בוב דילן ( בביצועו יחד עם אריק קלפטון ):  Don't Think Twice It's Alright.

חשבתי על המסר של השיר הזה ובכלל על המסר / מסרים של כלל יצירתו של בוב, וב"ה ידו עוד נטויה...

היצירה של דילן מלווה את חיי, זה עשרות שנים. היא בין הגורמים שעיצבו את השקפת עולמי. בזה אני לא לבד, אני אחד מרבים.

מה זה אומר ?

ההרצאה ששמעתי לפני המוסיקה היתה של אדם בשם צ'ארלס טיילור. טיילור הוא פילוסוף קנדי שמתרכז, בין השאר, בחקר הדתות. כותרת ההרצאה היא: " איזה סוג של דת 'עושה שכל' בעידן החילוני ?" ובמקור: What  kind of religion makes sense in a secular age ?

"בגדול", טיילור  בוחן את השינויים התרבותיים - חברתיים בימינו לעומת דורות עברו. דורות בהם אחיזתה של הנצרות בעולם המערבי היתה חזקה הרבה יותר מהיום. 

מה כל זה אומר על היהדות ועלינו - ישראלים במדינת ישראל של היום ( ביום שאחרי שיבת החטופים והחטופות )  ואיך זה קשור לעולם היצירה של בוב דילן ?

אני מניח בשלב זה את השאלות הנ"ל על השלחן ומשאירן פתוחות.

ואידך זיל גמור.

שבת שלום

    ג'ף