יוצא שאני בתחילת העיון בספרו של אמנון שפירא "אנרכיזם יהודי דתי". ויוצא שהעיון שלי בספר מתחיל בדברים שכותב שפירא על הגותו של הרב עמיטל זצ"ל.
בזכות הרב עמיטל ביליתי שנתיים בישיבת הר עציון. שנה אחת כתלמיד במסגרת שנועדה להיות ה"תשובה של הגוש" ( של "ישיבת הר עציון" הכוונה ) למכון מאיר ( מיסודה של ישיבת מרכז הרב ). המסגרת נקראה "מכון צור" והיא לא שרדה את השנה הראשונה. לאחר מכן נשארתי בישיבה שנה נוספת כ"תלמיד שלא מן המניין " עד שהמשפחה הצעירה שלנו עברה לירוחם בתום אותה שנה.
להלן מובאה מהפרק שדן בהגותו של הרב עמיטל:
"הרב עמיטל : על הרקע שקדם ללידת דויד במקרא ובמדרש, ביקורת ספרותית חתרנית ואנטי־מלוכנית
המקרא, ולאחריו המדרש, מספרים על כמה אירועים מיוחדים, קשים להבנה, שקדמו ללידתו של דוד המלך: (א) בנות לוט שכבו ביוזמתן עם אביהן, ומגילוי העריות נולד מואב ( ברא' יט 37 ). (ב) יהודה בן יעקב התחתן עם אישה כנענית ( שם לח, 2 ) ואחר כך שכב ביוזמתו עם תמר, שחשבה לזונה, ומהקשר הבעייתי ביניהם נולד פרץ ( שם 29 ). (ג) רות, שמוצאה ממואב, התחתנה עם בועז וסוף דבר שנולד מהם דוד בן ישי, שייחוסו, המפורש בכתובים, מתחיל בפרץ בן תמר וביהודה ( רות ד, 22-18 ).
עולה, שדוד המלך הוא צאצא של פרץ, שהוא צאצא של רות ובועז, של יהודה ותמר, וגם צאצא של לוט ובתו הבכירה, ולכולם יחסי אישות בעייתיים מאוד; ואילו מדרשי חז"ל מעמיקים עוד יותר את מבוכת הקורא: לפי ילקוט שמעוני, לפני לידתו של דוד, הוקצבו לו שלוש שעות בלבד של חיים אלמלא חש לעזרתו אדם הראשון והעניק לו 70 שנה כמתנה;* ואילו לפי ילקוט המכירי לתהילים, לידת דוד עצמו הייתה מפתיעה - ישי אביו התכוון לשכב עם שפחתו. השפחה, שרצתה למנוע זאת מישי, סיפרה על כך לגבירתה ולאחר תכנון מוקדם אתה, במקום שהשפחה תבוא אל ישי באה אליו אשתו בחסות החשיכה, בעוד ישי היה סבור שאינה אלא שפחתו.* מאותו לילה נולד דוד*.
בעקבות חיפוש פרדיגמה לסיפורים הקשים להבנה אלה הגיעו כמה חוקרים לתשובות שונות. יאיר זקוביץ חיפש פתרון באמצעות 'סיפורי בבואה' בין סיפורים שונים,* ואילו אברהם גרוסמן תר אחר טעמים כלליים וקָשַר את הסיפורים המדרשיים 'לפולמוס הקשה שניטש במאות ה־8-7 בבבל בשאלת כשרותם של ראשי הגולה מבית בוסתנאי'.* תשובותיהם נראות, אבל אינן מניחות את הדעת בגלל היקף התופעה המטרידה לאורך המקרא והמדרש גם יחד. זקוביץ פתר את הבעיה במקרא, אבל הניח אותה פתוחה במדרש; ואילו גרוסמן נתן תשובה למדרש, אבל לא פתר את התעלומה במקרא.
והנה עלה פתרון מקיף ומפתיע על־ידי הרב עמיטל זצ"ל. בשיחה דרשנית על פרשת השבוע דן הרב בקצרה בסיפורים אלה והגיע למסקנה, 'שלמלכות בישראל אין זכות קיום. לא ניתן לקבל באופן טבעי מצב, שבו יהודי אחד שולט על יהודי אחר'.* במשפט אחד הצליח הרב עמיטל לכלול את העיקר הרעיוני של 'אנרכיזם דתי', הבנוי על חופש ועל התנגדות לשליטת אדם באדם."
לסיום פסקה זו, כותב שפירא: " רעיונות כאלה, שנבחנו על־יָדִי לאורך כל כתביו של הרב עמיטל, מפתיעים ומצטברים למסכת אידיאולוגית רחבה, בעלת אותה משמעות שדון יצחק אברבנאל האמין בה, באותו מובן שהראי"ה קוק הבין אותה ( כשטען, כי יש לה 'שורש ועיקר בתורה') וכמו שהוגי דעות אחרים הבינו אותה."*
המשך ב"נ יבוא
חג שמח
ושבת שלום
ג'ף
*אמנון שפירא, "'אנרכיזם' יהודי דתי", הוצאת אוניברסיטת אריאל, עמ' 489-488
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה