היום 574 ימים למלחמה
י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, על פרשת תזריע-מצורע עמ' 74.
והנה הטקסט ממנו לקוח הציטוט דלעיל במלואו:
"'תזריע' ו'מצורע' - שתי הסדרות העוסקות כולן בגשמיות שבאדם בצורה האלמנטרית ביותר, בביולגיה של האדם - הן לםי מובנן זה המשך המחצית השניה של הסדרה שקדמה להן, של 'שמיני', שגם היא היא עוסקת בגשמיות של האדם, במאכלו. 'תזריע' ו'מצורע' עוסקות בסֶקסואליות של האדם ובנגעי גופו.
'תזריע' פותחת מיד בלידה, ושם נמצאות המלים 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', אם יוולד בן.
לכאורה אנחנו מכירים את מצות המילה מחומש בראשית, ושם היא מופיעה כשֶגב הגדול של הברית בין אלוהים ובין אברהם אבינו - הסמל והסימן לדורות, הסימן שנטבע בגופו של היהודי לאותה ברית, בריתו של אברהם אבינו. אבל כאן אומר הרמב"ם דבר מפתיע מאד, שיש לי משמעות עמוקה מבחינת האמונה. הרמב"ם אומר שאין אנו מצווים במצות מילה בגלל בריתו של אברהם אבינו, בגלל הברית הנשגבה המתוארת בחומש בראשית, אלא בגלל חמש המילים שבסדרת 'תזריע': 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו'.
מה שמחייב אותנו מבחינה אמונית אינן אלא המצוות שניתנו במעמד הר סיני ומשם ואילך. אין עבודת ה' במצוות זכר לעתיקות, כפי שלפעמים משתדלים היום להסביר שמשמעותן של המצוות היא סמלית: הן מזכירות לנו את העתיקות, ובפרט המילה, שבה אנחנו נזכרים בבריתו של אברהם אבינו. הדבר חדר עמוק לתודעה אמונית, ונכנס לניסוחים: אנחנו מכניסים את הילד ביום השמיני 'בבריתו של אברהם אבינו'. נכון הוא, שאנחנו מכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו, אבל לא בגלל שנכרתה ברית בין ה' לבין אברהם - אלא משום שצֻווינו להכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו.
עבודת אלוהים איננה פולקלור, אפילו לא במובן העמוק ביותר. היא איננה זכר למה שהיה, למה שקרה לעם ישראל ולמה שקרה לאבות האומה. עבודת ה' היא מילוי צו שניתן לנו. אנחנו מקיימים את מצות מילה בגלל הפסוק: 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו'"*
לעילוי נשמת סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים,
לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון
להשבת החטופים לחיק משפחותיהם
שבת שלום
ג'ף
*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, על פרשת תזריע-מצורע עמ' 74.
