הערה תחילה על "עניני דיומא". הציבור וכלי שופרו, התקשורת, עוסק בימים אלו במשמעותו של גזר הדין בענינו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. לפני זמן לא רב ניתן פסק דין בבית משפט העליון, בו הוחלט שלא להתערב בהליך הפלילי בכלל ובגזר הדין בפרט - בענינו של הנהג שדרס והותיר את שחר גרינשפן, נכה במאה אחוז.
על רקע שני פסקי הדין אני מבקש להציע שני דברים: ראשית לכל, לקרוא את פסקי הדין ולעיין בהם היטב. ושנית, בהנחה שלמרבית הציבור אין את הזמן החשק והרצון לעשות את זה, לכל הפחות לזכור דבר אחד: בחברה בריאה - המשפט איננו חזות הכל. חברה בריאה מושתת על נורמות לבר משפטיות. וראו לענין זה מאמרו של פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח, בעיוני משפט יז (1 ) : " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".* וכן דברים שכתב יעקב חסדאי יבדל"א בספריו השונים.
ומ"עניני דיומא" לעניני דיומא.
אלי ויזל ב"אחרית דבר" לספרו "הנשמה החסידית" (הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד עמ' 479 ) אומר:
"מספר הסיפורים שוקל לעזוב את הצדיקים הגדולים שפגשנו זה עתה בבירות עולמם החסידי מתוך אי-רצון בולט. אחיזתם בו מעולם לא היתה חזקה יותר.אלו דברי הקדמה לסיפור הבא, שהבאתי אותו השבוע בבלוג האחות לבלוג הזה**, שמוקדש לעיון בהגותו של ר' א.י. השל ובהגותם של רבותיו, ובמקרה שלהלן, אבותיו, החסידיים:
זה כוחן של האגדות שלהם. עוצמתן ויופיין משתהים אצלך ומערבים אותך - כמעט בעל כרחך, בניגוד לדעתך.
אי-שם, צדיק דיבר אל אחד או רבים מחסידיו על חששותיהם וספקותיהם ומה לעשות כדי להקל עליהם. והמסר שלו נשמע אז, והיום, כי חילופי הדברים ביניהם נוגעים גם לנו. סיפוריהם נוגעים באופן מוזר בכאן ובעכשיו, אמרותיהם אקטואליות תמיד.
סיפור חסידי יש לספר, לא ללמוד, יש לחיות אותו, לא לנתח. הכעס של רבי ברוך, החמלה של רבי משה לייב, החזיונות המלנכוליים של החוזה מלובלין: הם מלמדים את החסידים כיצד לחיות, לא איך לחשוב.
מעשייה חסידית מספרת על חסידים יותר מאשר על אדמו"ריהם. היא על אלה המספרים אותה שוב ושוב לא פחות מאשר על אלה שחוו אותה לפני זמן רב, בתקופה של רעב ובדידות פיזיים ורוחניים."
כשקרא רבי אברהם יהושע השיל מאפטא ביום הכיפורים את העבודה והגיע לדיבור: "וכך היה אומר", היה משמיע במקומו: "וכך הייתי אומר". כי לא שכח את העת שהיה משמש בכהונה גדולה בירושלים וערך את העבודה ביום הכיפורים בקודש הקדשים.מתוך אור הגנוז,למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 320
אף הוא סיפר פעם אחת: "עשר פעמים הייתי בזה העולם. כוהן גדול הייתי, נשיא הייתי, מלך הייתי, ראש גולה הייתי, עשרה מיני משרות לבשתי. אבל מעולם לא אהבתי את הבריות בשלימות. לפיכך נשלחתי שוב כדי להשלים את האהבה. אם יצליח הדבר בידי הפעם, שוב לא אחזור."
גמר חתימה טובה
ג'ף
* עותקים מהמאמר נמצאים אצלי למי שירצה
* *http://joshuaheschel.blogspot.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה