"סטיפן דדאלוס הצעיר, גיבור הספר דיוקן האמן כאיש צעיר מאת המספר האירי הגדול ג'יימס ג'ויס, הוא משורר שבדרך. בשעת טיול לשפת הים הוא דולה מזיכרונו שורה של שיר ובודק את תגובתו עליה:
העלה פסוק מאוצרו והיה משננו חרש לעצמו:
יום של עננים מנומרים נשואי-ים.
הפסוק והיום והמראה תאמו זה לזה. מילים, האם בשל צבעיהן ? הוא
הניח להם לזהור ולדעוך, גוון אחר גוון: זהב הזריחה, החום -האדמדם
והירוק אשר לגן-התפוחים, תכול הגלים, גיזת העננים אפורת -האִמרה.
לא, לא בשל צבעיהן, אלא בשל שווי-המשקל והאיזון אשר למשפט עצמו.
האהב אפוא את העליות והירידות המקצביות של המילים יותר מאשר
את קשריהן למשמעות ולצבע ? ואולי, בהיותו כהה-עיניים כהיותו שפל-
רוח, נהנה מהשתקפות העולם המוחשי והזוהר דרך מנסרת הלשון רבת-
הגוונים ועשירת- הביטוי פחות מאשר מן ההתבוננות בעולם פנימי של
רגשות אישיים משתקף בשלמות בפרוזה גמישה ותלולה הסדורה
במשפט.
(תרגום: אברהם יבין ודניאל דורון )"
גורי חתולים מנומרים שהתיישבו אצלנו במחסן שבחצר הבית שלנו הזכירו לי את פסקה הנ"ל מפתיחת ספרו של שמעון זנדבק מַזֶּשִּיר ( הוצאת כתר, עמ' 11).
מילים, מילים מילים...
ריח חריף , חריף מאד של אירוניה, כמו אמוניה, עולה באפי מריחם של ארועי השבוע השונים.
עמדתי ליד הכיור במטבח ערב אחד, שטפתי כלים ושמעתי את נשיא המדינה,שמעון פרס, מזכיר במסיבת יום הולדתו הגרנדיוזית את המונח "עם סגולה" בהקשר לעם היהודי היושב בציון בעת הזאת. "עם סגולה", הרבה זמן לא שמעתי את צרוף המילים הזה - מאז ימיי שבתיכון בהרצאה של הרב מאיר כהנא המנוח בבית ציוני אמריקה ברח' אבן גבירול בתל אביב בשנות השבעים. כהנא טען שלו היה מגיע בן גוריון לתיכון חדש , התיכון שבו למדתי, ומזכיר את המונח הזה, "היו זורקים אותו התלמידים שם מכל המדרגות". ניגשתי אליו אחר ההרצאה מאחורי הקלעים והתווכחתי איתו, אז...ימי התיכון...
אתמול הודיעו על מעצרו של הרב הראשי לישראל....
מאידך גיסא ברברה סטרייסנד האגדית הגיעה לארץ סוף סוף להופעה ולהקת כוורת האגדית התאחדה להופעת פרידה. אז מה רע ?
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה