אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ג

הפציע השחר עבורי השבוע...
ביטוי נפלא , דא עקא הכוונה היא לביטוי באנגלית
It dawned on me
באנגלית זה נפלא, בעברית אנחנו אומרים "נפל לי האסימון".
איפה אנחנו  ואיפה האסימונים של פעם ? לעומת זאת
השחר קיים לעד, לא כן ? בכל אופן
הבנתי השבוע שאחד מהשירים האנטי ממסדיים
ב"ה" הידיעה הוא שיר שמלווה אותי מימי בתיכון בשנות השבעים
שיר שנקרא "עבה כמו לבנה" - thick as a brick.*
עולמנו עולם מורכב של ניגודים. יום ולילה , אור וחושך ועוד ועוד.
המשפט הזה בא מתוך עיון בספר על הגותו של ה"בית יעקב"**
של אורה ויסקינד אלפר שהזכרנו אותו כבר, כמה פעמים בעבר.
פסקה אחת בספר הזה תפשה אותי והודות לאותה פסקה אני אוחז בספר הזה
וככל הנראה בבית יעקב. הפסקה מספרת על ילד קטן, שמספר מזכרונות הילדות שלו.
" לפעמים פחדתי", אומר הילד, "להיות לבד בלילה ולצאת לבדי. אך סבי ז"ל ניסה בדרכים רבות לעזור לי להיות אמיץ. פעם אחת מאוחר בלילה כשלא היה אף אחד מלבדי בחדר, אמר : ' אתה רוצה לטייל עימי ?' השבתי 'אם תהיה איתי, אז כן.' הוא לקח את מקלו ואמר: ' בוא איתי'. טיילנו ביחד בחשכה והוא הראה לי דברים שונים, והוא דיבר עימי על  כך שאל לבן אדם פחד משום דבר בעולם."
ילד וסב, יד ביד, מטיילים לבד בחשכה.
אשרי הילד ואשרי הסב ואשרי העולם שככה לו.
ישנם ילדים רבים מדי בעולם, בחושך, ללא סבים שיטיילו איתם בלילה ושיספרו להם לא לפחד...
אך מכיוון שכך זהו אחד מתפקידי הסיפור. בפראפרזה על דברים שאומרת ויסקינד בספר קודם שלה על רבי נחמן : על אף שבעולם ישנם ילדים רבים בחשכה ללא סבים, אנחנו יכולים לספר את הסיפור הזה על הילד והסב ובאמצעות כך שאנחנו ספרים את הסיפור - הוא אכן יכול להתגשם.
ביסוד הדברים עומדת תפישה כי הדעה הרווחת שבחוץ קיים עולם - היא מוטעית. לאמיתו של דבר , כפי שטוען חוקר בשם נלסון גודמן (אין קרבה משפחתית) וטענה זו מופיעה גם בחסידות ואולי בקבלה, אין עולם. יש סיפורים שונים , גרסאות שונות שאנחנו מספרים לעצמנו על עולם. כל הגרסאות מבוססות על גרסאות קודמות.
הדברים (שאין עולם) מכוונים בעיקר לעולמות תרבותיים - חברתיים ופחות לעולם הפיזי, אם כי החלוקה בין השניים אינה תמיד ברורה. כמו שאומר ג'רום ברונר  בספרו "שכלים ממשיים, עולמות אפשריים" (אנג') Actual Minds Possible Worlds  בעמ' 122 לספר :
מציאויות חברתיות אינן לבנים  שאנו נתקלים בהם או נחבטים מהם כשבועטים בהם; מציאויות חברתיות הן משמעויות שאנו יוצרים  על ידי שאנו חולקים עם אחרים תובנות אנושיות.
Social realities are not bricks that we trip over or bruise ourselves on when we kick at them, but the meanings that we achieve by the sharing of human cognition
על כל פנים, אני מבקש לסיים בתובנה הבאה:
כמי שמוצא את פרנסתו בעבודה בתוך ממסד מבין הממסדים של מדינת ישראל, וכמי שנושא בתוכו מנגינות אנטי ממסדיות
חזקות מימי נעוריו עד היום, מעיד אני על כך שהתמונה לגבי הממסד היא , כפי שמנסה מורשתנו ללמד אותנו בקולותיה האותנטיים - מורכבת. הממסד הזה מורכב מאנשים. האנשים בתוככי עצמם אינם מקשה אחת, קל וחומר בפועלם כקבוצה. הנקודה היא שעל אף כל החשדנות וביקורת המתבקשות כלפי הממסד, ניסיוני מלמדני כי לפעמים, זוכה חברה שהממסד שלה מורכב מאנשים שרואים עצמם כשליחי ציבור, לא רק מהשפה אל החוץ.
"כי תצא למלחמה" , אבוי, "על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך", לא ניצחת במלחמה אך ורק בזכות כוחו של צ ה ל  בכוחך ובעוצם ידך  - אלא נתנו ה' אלוקיך בידך "ושבית שביו וראית  בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה", אוי ואבוי, "ולקחת לאשה."
הגענו לסיום הטור והפרשה הזאת כפרשות רבות בתורה מורכבת מורכבת. בדבר תורה שראיתי השבוע ברשת, מפי רב במיאמי, הוזכר השילוב המתמיד בלימוד היהודי בין התורה שבכתב לבין התורה שעל פה. בין הטקסט הכתוב לבין הפרשנות שלו.
"דרשוני וחיו", מלמדת אותנו זורנברג בעקבות עמוס (ה,4), "דרשוני וחיו".

     שבת שלום
          ג'ף


* https://www.youtube.com/watch?v=BV-ASc0qkrM
** ר' יעקב ליינר (1818- 1878)