סמי מיכאל בדברי הפתיחה לשיחה עם אהרן אפלפלד בנושא יצירתו של שייקספייר והיהודים:
"'רק התנ"ך יכול להתחרות בעוצמת השפעתו התרבותית של יוצר אחד בארבע מאות שנים האחרונות הלוא הוא ויליאם שייקספיר'. האורח שלנו היום הוא הסופר אהרן אפלפלד, שבדרכו הצנועה תבע ביצירתו את עלבונה של יהדות אירופה אחרי השואה לנוכח היהירות הישראלית".
ראו להלן השיחה הזאת.
אני חושב לאחרונה על עולמות. עולמות שונים זה מזה, עולמות קשורים זה בזה.
הקריאה ב"אפלפלד" מסבה , מטבע הדברים את המבט לעבר "עולמו של אפלפלד". אפלפלד ולא רק הוא הוביל לרבי נחמן, ל"עולמו של רבי נחמן", ושני אלה הובילו לקפקא, ול"עולמו של קפקא".
שאלתי עצמי מה בין כל העולמות הללו לבין "העולם באופן כללי". שלא לדבר על "עולמו של מכבי תל אביב ( כדורסל ); העולם של תל אביב, עולם הפרפריה, עולם המשפט, עולם הפוליטיקה, עולם העבודה,, עולם הבידור, עולם הרגש והשכל, עולם המדע ועולם האמנות ועוד.
בעיקר עולם האמנות.
כשאני שומע לאחרונה את אפלפלד מדבר בראיונות שונים עם מראיינים שונים, בולטת העובדה שאפלפלד היה אמן וכי ראה עצמו אמן.
מה בין עולם האמנות לבין עולמות אחרים שאינם אמנות ?
"ספרות היא הווה פרמננטית" , אמר אפלפלד, "פרמננטית" משמע - קבוע ותמידי. לכך יש להוסיף כי אליבא דאפלפלד עולם האמנות הוא "העולם בעיני ילד", הגם שעולם זה עובר עיבוד על ידי המבוגר שיושב בית הקפה וכותב, שעבר עליו כך וכך בהמשך הדרך ושלקליטה הראשונה, למגע הראשון של החוויה, התווספו קליטות ומגעים נוספים ומאוחרים יותר.
אפלפלד כתב למעלה מ40 ספרים. הוא כורך את כולם כ"סאגה" תחת הכותרת "מאה שנים של בדידות יהודית" ( בעקבות ספרו של גבריאל גארסיה מארקס "מאה שנים של בדידות" ). כשאני שומע וגם רואה את אפלפלד משיב לשאלותיהם של מראיינים /ות שונים/ות - ניכרים בעיני ההבדלים שבין ה"אמן" לבין מי שאינו אמן. בכל הראיונות שצפיתי בהם, לא ראיתי שאי פעם הופר הריתמוס השקט של דבריו. הוריו, בעיקר אמו, וכן הסבים שלו היו לדבריו "אנשים שקטים", יודעי אמנות השתיקה. אפלפלד, הבן היחיד, למד מהם או ירש מהם או שניהם גם יחד את "המקצב השקט".
אפלפלד היה בעלותו ארצה וכפי הנראה נשאר במהלך חייו, נטע זר למול חברה ולמול "מובילי חברה" שביקשו ליצור כאן "יהודי חדש" - ישראלי "יפה הבלורית והתואר".
ראו דברי סמי מיכאל שהובאו לעיל בפתיח וכן בשיחה להלן
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה