"כאשר אדם מנסה להגדיר ולצמצם, לא רק שבסוף מה שנשאר לו מן התורה הוא חלקי בלבד, אלא שנוצר בה חיסרון מהותי: לרוב כוונתו תהיה לתת לתורה פרצוף אנושי, פרצוף שאותו ניתן להשיג בכללותו ובשלמותו; אולם התורה, אם אני לא מעוות אותה - לא נותנת לנו להגדיר אותה בצורה כזו, היא לא נותנת שנבנה אותה כמו פרצוף אנושי. התורה היא מה שנקרא 'מעשה א־לוהים'.
לפעמים כשאדם מסתכל בעולם, תגובתו הפשוטה היא , ' למה הכל הולך בדרך עקלתון ? למה הבריאה לא יותר פשוטה' ? ובמילים אחרות: אם הייתי רוצה מכונה המיועדת למלא פונקציה מסוימת - אפשר היה לעשות אותה יותר יעילה; ואילו העולם - הכל הולך בה עקום, לא ברור מה מטרותיו ואילו פונקציות הוא ממלא.
צירוף הפרשיות בתורה מלמד אותנו, שהניסיון לתת לדברים הסבר כאילו כל הרעיון מונח בכיסי, הוא פשוט בלתי אפשרי; כאשר אדם בונה מבנה, הוא עושה זאת באופן שלפי הבנתו יהיה יעיל להשגת מטרות מסוימות. ואילו כשהקב"ה עושה דבר מסוים, הוא לא מתחשב בדעתנו לגבי פרט זה או אחר; הוא בונה תבנית אחרת, הבנויה לפי התכניות שלו. וכשאני כבן אדם עוסק בתבנית כזו - לעולם לא אוכל להבין אותה לאשורה, לא משנה אילו ניסיונות מכל המינים אעשה, וכמה אנסה ללמוד איך היא פועלת. אני יכול לחיות בתוך העולם - אך יש גבול לאפשרותי לשנות אותו. וגם התורה היא מעשה א־לוהים, ואני בסך הכל עומד מולו, ומסתכל. הרי גם את התבונה, בסופו של דבר, איני מקבל אלא מהקב"ה."
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בדבריו על פרשת השבוע בספרו, "חיי עולם", הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 428
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה