קולות שונים יש בעולם.
קולות שונים ומגוונים.
שתי אוזניים ניתנו לנו לשמוע.
פה אחד.
שתי עיניים.
כן כן אני יודע. אף אחד.
לאן זה הולך גודמן ?
לפום צערא אגרא.
זקן - זה קנה חכמה.
הרהורים.
השנים החולפות.
הבן של המלך, נהייה לימים למלך
הילד נהיה נער, הנער גבר וכו' וכו'
אני חושב על שלמה, הבן של דוד,
על אחיו, על חצר המלוכה, הנשים
אני חושב על שיר השירים, משלי וקהלת
על הבית הפותח של שירי סוף הדרך
של לאה גולדברג
"הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער
הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם
הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר
ישב הזקן לנוח בצד הדרך"
אני חושב על סמכות
ועל ניצול לרעה של סמכות
ואני חושב על דקרט ועל עוד כמה
נשים במטבח שמכינות ארוחות
ומזימות לאנשים בחצר
ואני חושב על שליטים
על אנשים שנושאים ויישאו באחריות
ואני חושב על ההמון, והרבה אני חושב על הבוחשים
מאחורי הקלעים נסתרים מעיני הציבור, כן כן
אני חושב עלינו, היועצים, היועצים למיניהם...
אתם יודעים...לא נלך לשם....
cogito ergo sum
"אני חושב משמע אני קיים"
האמנם ?
"המטבח סגור."
במוצבים על הקו אין דבר כזה
אנדרלמוסיה של גיל הנעורים
הורמונים משתוללים, נשק, שלג
היררכיה, אנשים שלקחו את סיפורי הגבורה
ששמעו בילדותם ברצינות רבה
כן. כן הפנימו. האמינו
האמינו בשליחות
ברחו מדיכוי. אורות אתר הצילומים
אתה חושב שיש שם רכבת...
הבמאי יושב שם, עומד שם
צועק...
אז מה עושים עם הקולות ?
זאת שאלה. מורות לספרות לדורותיהן
עוסקות בשאלה הזאת, כמו גם מורים ותלמידים....
"תעתועי השפה" כן תעתועי השפה
מהם צריכים להיזהר, ניסה ויטגנשטיין
להסביר בברחו מאבשלום שבראשו,
ממפלצות הארמון בוינה
רכבת לילה לקהיר
נוסעת דווקא למקום אחר
תור הפלאות
אין סוף..."סְגור הבסטה"
בְרח מן הייאוש
מן האלימות, "כן וירג'יניה..."
יש שדים , גם אחרי פסיקת הרמב"ם
גם אחרי הרבי מקוצק
והעיבוד של הסיפורים
שנעשה במנהטן אחרי המלחמה
כן כן מנהטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה