|
|
|||||
  
|
|
השל טען שקהלת טעה.
קהלת טעה, לדברי השל, כשאמר שאין חדש תחת השמש.
הבוקר עקב שורה של אירועים שונים שחזיתי בהם השבוע, מקרוב
ומרחוק, הכתה בי המחשבה שאכן טעה קהלת.
במה טעה:
במישור של "הנצח" אכן אין חדש תחת השמש.
במישור של הפרט, הפרט שנולד ב1957 ונפטר ב2024
( התאריכים הם לשם המחשבה בלבד ) - הכל חדש.
ראו, בין השאר, שירתו של ישראל אלירז, במיוחד בקובץ
"הלא יאמן פשוט ישנו."
שבת שלום
ג'ף
הערה אחת שראיתי השבוע בפוסט כלשהו בפייס נחרטה בראשי. איני זוכר מי אמר ומי כתב הפוסט.
ההערה היתה שגל הרציחות בתקופה האחרונה מעיד לא על אלימות בחברה הערבית אלא על אלימות בחברה הישראלית.
זה נכון, לדעתי.
ואז חשבתי שבמדינה יהודית, שמא תאמרו במדינה יהודית ודמוקרטית , היה קם קול זעקה מפי אנשי רוח, לרבות רבנים - כנגד האלימות הפושה. אפשר וצריך היה לצפות אפילו להכרזה על תענית ציבור לנוכח המצוקה הרבה בקרבנו.
שבת שלום
ג'ף
איל מגד פרסם לאחרונה ספר על חידלון, חברות והתמודדות. ואולי צריך לומר - "הישרדות"
.
הספר נקרא "אורו הגנוז" וכותרת המשנה מעידה על נושא הספר: "עם יואל הופמן, ובלעדיו".
אני ממליץ על הספר לכל מי שתוהה על הקיום האנושי.
אהרן אפלפלד :
"למחרת בא אלינו הרב משולם בר. פניו היו חיוורים וידיו רעדו.
"להפתעת הכול פתח ודיבר על ענווה, שכל המידות נובעות ממנה. שאם אדם מכניע עצמו לענווה סופו שיגיע לדיבור נכון. יותר מדי אנו משתמשים בלשון אני. מי שמגיע למעלת הענווה שוב אינו אומר אני אלא אתה והוא, מחשבתו נתונה לזולתו. בדור שלנו אסור לדבר בלשון אני. כשאני לעצמי, מה אני. מי שמבטל את האני ומכוון את מחשבתו לזולתו מביא גאולה לעצמו. חוסו, אחים, על עצמכם והתנערו מן האני. אלוהים בשמים יודע כמה קשה הדבר, אבל אנחנו מחויבים בזה. יותר מדי צער ראינו בדור שלנו כדי שנדאג רק לעצמנו. אם נתרחק מלשון אני יחזור אלינו אלוהים וידבר אלינו כמו שדיבר אל אבותינו ולא תהיה שום מחיצה והסתרת פנים, ואנחנו נדע, כמו שידעו אבותינו, כי אלוהים אחד ושמו אחד, ואנחנו שליחיו בעולם הזה למען הרבים, שבלא הרבים אנחנו אבק פורח. חוסו על עצמכם אחים."
אהרן אפלפלד, "לילה ועוד לילה", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 183 - 184
היום 825 ימים לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה
לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון
להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד.
שבת שלום
ג'ף
* יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט ללא ניקוד בכתב מלא כמיטב יכולתי.
היום 819 ימים לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה
לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון
להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד
* א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 3
^המשל לימינו אנו, מופיע בדפוס המודגש - ההדגשה אינה במקור והיא שלי - ג'ף
להלן דברים שרשמתי בדצמבר 2020 באלו דברים לשבת פרשת ויגש אז
אני חושב שחשוב להבין שאנחנו במשבר.
משבר פוליטי. ברור שהפוליטיקה היא שקוף של החברה בכללותה.
כולנו שבויים "בסרט הזה". מומלץ להצטייד בפופקורן, משקה חביב, וכדורים נגד בחילה.
בנימה רצינית יותר, אחר יעבור זעם, היה טוב אילו היינו עורכים חשבון נפש לאומית.
אחרי שאמרנו את כל זה - באמתחתי דברים מן המוכן על הפרשה, דברים שהכנתי לקראת המפגש השבועי של 929 ירוחם על מזמור ע"ג שנערך אתמול בערב ולא הגענו אליהם.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל עוסק בדברים שלו על פרשת השבוע פרשת ויגש ביחסי הגומלין בין "יוסף" ל"יהודה":
"רבות דובר ונכתב בנגלה, ברמז ובנסתר – על היחס בין יוסף ליהודה, בצורות ובמובנים שונים ומרובים. העניין הזה נמשך עד לעת קץ: גם בנאמר על העתיד לבוא, מצויה החלוקה בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד...
יתרונו של יוסף על פני יהודה הוא בכך שיש לו בחינה של פאר...בעוד שיהודה – כבר מן ההתחלה , מופיע תמיד מלמטה.
כך קורה גם אצלנו בפרשה: איך הם נפגשים ? נפגש יוסף, שהוא מלך, עם 'פלאח' אחד. יהודה הוא רועה צאן מאיזה מקום נידח, והוא עומד מול יוסף, שבאופן לא רשמי, הוא המלך של מצרים. יוסף עומד שם בכל הפאר שלו, ומולו – 'ויגש אליו יהודה'.
מה יש ליהודה, אחרי כל זה ? מהי הנקודה המיוחדת שלו ? נראה שהנקודה של יהודה היא ההמשכיות, ההישארות. יהודה נשאר, כפי שקרה כאשר יהודה הודה לתמר, וזו נקודה שרואים גם אצל רבים אחרים מבני יהודה. יוסף עולה על יהודה בבחינה של הפאר, אבל לבחינה של הנצח –'הנצח זו ירושלים' (ברכות נח,א ) – יוסף, על אף מעלתו, איננו מגיע. יהודה שייך לעניין הנצח, משום שיש לו את היתרון של היכולת ליפול, וכפי שהדברים מנוסחים בפסוק (תהילים לז,כד ) :' כי יפול לא יוטל'. יהודה יכול לשאת את העניין הזה של להתמוטט ולקום, וזה חלק מהמעלה והמהות שלו. הנקודה של 'ויגש אליו יהודה', היא שיהודה, כל כמה שהוא איש קטן – ואפשר לדמיין איך נראתה הפגישה הזאת – בכל זאת מעז וניגש אל המלך. זה דומה ולא דומה לצורה בה נפגש שאול עם דוד: שאול הוא המלך, ודוד הוא בחור שהביאו מצאן כדי לשעשע אותו.
ליוסף, ולשבטי יוסף, יש במהותם סוג של שלמות, אבל השלמות הזו היא מאוד שבירה – לאחר שנוצא שבר הם אינם מסוגלים לתקן אותו; זהו מצב של או־או, של הכל או לא כלום, ואילו יהודה הוא המהות שיודעת להתרומם מחדש.
אם להביא דוגמא לכך, שאול חטא וגם דוד חטא. מהו ההבדל ביניהם ? ההבדל הוא שלאחר ששאול נשבר פעם אחת, הוא חוזר ונשבר פעם שנייה, חוזר ונשבר פעם שלישית , ובסופו של דבר, למרות שהוא מתחיל לא רק בתור יחסן גדול, אלא גם בתור אדם 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' ( שמואל א ב, ט): גיבור מלחמה, עניו וצנוע, אדם הגון ונפש טהורה – עם כל זה, כשהוא נופל הוא לא מצליח לקום. כאשר שאול חוטא הוא מגיע למצב שהוא מוכן כבר למות והוא גם מוכן לקבל את כל העונש המגיע לו, ואילו כשדוד חוטא – הוא עושה מזה תהילים. זהו עניין גדול: דוד המלך יכול לרדת מטה מטה, וגם לעשות את המטה מטה לעניין של מעלה – וזה דבר שיוסף במהותו לא יכול לעשות."[1]
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 100-99
שבת שלום
ג'ף
