אלו דברים לשבת פרשת ויחי תשפ"ו

היום 819  ימים  לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה

אברהם יהושע השל הלך לעולמו בשבת פרשת ויחי בשנת תשל"ג

מתבקש, על כן, להציב כאן דברים משלו.

עם זאת, לאחרונה, אני נוטה לחשוב שבמצב הקיצון בו נתונה החברה הישראלית, "השל" לא יכול לעזור לנו - בכפוף לכך - שכתביו על קוצקר הפכו להיות רלוונטיים מתמיד.

דוגמא קטנה וראשונית לרלוונטיות הזאת עבורנו הן במישור האישי והן במישור הקולקטיבי - נמצאת בדברים להלן מתוך ההקדמה של השל לשני הכרכים ביידיש שכתב על הקוצקר ( בתרגום לעברית ) :

"ר' [מנחם] מנדל [מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה. לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון עצמית."*

השבוע "זכינו" לחזות בשורה של ביזיונות מילוליים בכנסת ישראל.

הביזיונות האלו הזכירו לי דברים שכתב יואל הופמן במבוא ל"ספר הזן של ג'ושו", טקסט בסינית שתורגם על ידי הופמן לאנגלית ושפורסם תחת הכותרת Radical Zen. הנוסח שבאנגלית תורגם לעברית בידי דרור בורשטיין אחר עריכה של הופמן.

כותב, כאמור יואל הופמן במבוא, ואני מקווה שהנמשל יהיה ברור* :

"בתיעוד הראשון ממש של אמרותיו של ג'וֹשוּ אנו יכולים כבר להבחין במאפיין החזק ביותר של אישיותו: התיעוב שלו למופשט. בהיסטוריה הארוכה של הזן לא נוכל למצוא שום מורה אחר שהיתה לו אמונה כה מועטה בָּ'אמת' ואמונה כה רבה בָּאדם. 'אם האדם הנכון מלמד את הדרך השגויה', אמר ג'וֹשוּ, 'הדרך תעקוב אחריו ותהפוך לדרך הנכונה; אם האדם הלא־נכון מלמד את הדרך הנכונה, הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך ללא־נכונה'^. כשנשאל מהי 'מילתו', ג'וֹשוּ  אמר, 'אין אפילו חצי מילה/. כשנשאל עוד, 'מורי, אבל אינך כאן ?', אמר, 'אינני 'מילה''"

ככל שהנמשל אינו ברור - נשאיר הדברים, לעת עתה,  בצריך עיון.

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד

שבת שלום

   ג'ף

* א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 3

^המשל לימינו אנו, מופיע בדפוס המודגש  - ההדגשה אינה במקור והיא שלי - ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויגש תשפ"ו

 להלן דברים שרשמתי בדצמבר 2020 באלו דברים לשבת פרשת ויגש אז 

 "דברים לשבת פרשת ויגש תשפ"א

אני חושב שחשוב להבין שאנחנו במשבר.

משבר פוליטי. ברור שהפוליטיקה היא שקוף של החברה בכללותה.

כולנו שבויים "בסרט הזה". מומלץ להצטייד בפופקורן, משקה חביב, וכדורים נגד בחילה.

בנימה רצינית יותר, אחר יעבור זעם, היה טוב אילו היינו עורכים חשבון נפש לאומית.

אחרי שאמרנו את כל זה - באמתחתי דברים מן המוכן על הפרשה, דברים שהכנתי לקראת המפגש השבועי של 929 ירוחם על מזמור ע"ג שנערך אתמול בערב ולא הגענו אליהם.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל עוסק בדברים שלו על פרשת השבוע פרשת ויגש ביחסי הגומלין בין "יוסף" ל"יהודה":

"רבות דובר ונכתב בנגלה, ברמז ובנסתר – על היחס בין יוסף ליהודה, בצורות ובמובנים שונים ומרובים. העניין הזה נמשך עד לעת קץ: גם בנאמר על העתיד לבוא, מצויה החלוקה בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד...

יתרונו של יוסף על פני יהודה הוא בכך שיש לו בחינה של פאר...בעוד שיהודה – כבר מן ההתחלה , מופיע תמיד מלמטה.

כך קורה גם אצלנו בפרשה: איך הם נפגשים ? נפגש יוסף, שהוא מלך, עם 'פלאח' אחד. יהודה הוא רועה צאן מאיזה מקום נידח, והוא עומד מול יוסף, שבאופן לא רשמי, הוא המלך של מצרים. יוסף עומד שם בכל הפאר שלו, ומולו – 'ויגש אליו יהודה'.

מה יש ליהודה, אחרי כל זה ? מהי הנקודה המיוחדת שלו ? נראה שהנקודה של יהודה היא ההמשכיות, ההישארות. יהודה נשאר, כפי שקרה כאשר יהודה הודה לתמר, וזו נקודה שרואים גם אצל רבים אחרים מבני יהודה. יוסף עולה על יהודה בבחינה של הפאר, אבל לבחינה של הנצח –'הנצח זו ירושלים' (ברכות נח,א ) – יוסף, על אף מעלתו, איננו מגיע. יהודה שייך לעניין הנצח, משום שיש לו את היתרון של היכולת ליפול, וכפי שהדברים מנוסחים בפסוק (תהילים לז,כד ) :' כי יפול לא יוטל'. יהודה יכול לשאת את העניין הזה של להתמוטט ולקום, וזה חלק מהמעלה והמהות שלו. הנקודה של 'ויגש אליו יהודה', היא שיהודה, כל כמה שהוא איש קטן – ואפשר לדמיין איך נראתה הפגישה הזאת – בכל זאת מעז וניגש אל המלך. זה דומה ולא דומה לצורה בה נפגש שאול עם דוד: שאול הוא המלך, ודוד הוא בחור שהביאו מצאן כדי לשעשע אותו.

ליוסף, ולשבטי יוסף, יש במהותם סוג של שלמות, אבל השלמות הזו היא מאוד שבירה – לאחר שנוצא שבר הם אינם מסוגלים לתקן אותו; זהו מצב של או־או, של הכל או לא כלום, ואילו יהודה הוא המהות שיודעת להתרומם מחדש.

אם להביא דוגמא לכך, שאול חטא וגם דוד חטא. מהו ההבדל ביניהם ? ההבדל הוא שלאחר ששאול נשבר פעם אחת, הוא חוזר ונשבר פעם שנייה, חוזר ונשבר פעם שלישית , ובסופו של דבר, למרות שהוא מתחיל לא רק בתור יחסן גדול, אלא גם בתור אדם 'משכמו ומעלה גבוה מכל העם' ( שמואל א ב, ט): גיבור מלחמה, עניו וצנוע, אדם הגון ונפש טהורה – עם כל זה, כשהוא נופל הוא לא מצליח לקום. כאשר שאול חוטא הוא מגיע למצב שהוא מוכן כבר למות והוא גם מוכן לקבל את כל העונש המגיע לו, ואילו כשדוד חוטא – הוא עושה מזה תהילים. זהו עניין גדול: דוד המלך יכול לרדת מטה מטה, וגם לעשות את המטה מטה לעניין של מעלה – וזה דבר שיוסף במהותו לא יכול לעשות."[1]

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 100-99

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת חנוכה ר"ח טבת פרשת מקץ תשפ"ו

היום 804  ימים  לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה

אני לא רוצה לדבר על הטבח באוסטרליה.

אני מרגיש צורך לדבר על הטבח באוסטרליה.

אחת המחשבות הראשונות שעלו בי בהקשר זה היתה הכרת תודה להוריי ז"ל ש"ראו את הנולד" ועלו ארצה עם משפחתנו לפני למעלה מיובל שנים.

אחרי כן חשבתי - טבח ביהודים אינה תופעה ייחודית לגולה דווקא. 

מה שכן מייחד אותנו - לעומת הגולה - הם משטרת ישראל, צה"ל, השב"כ ושאר מוסדות הביטחון. שלנו.

דברים אלו נכתבים בהיותי יושב באולם הקבלה של טיסות נוחתות בנתב"ג מול שלט מלבני שעל רקע כחול - מים כביכול  - שיורדים במפל - כתוב

WELCOME TO ISRAEL

השלט הזה ובכלל המעמד, "מתכתבים" עם קטע דברים מתוך ספרו של יואל הופמן Curriculum Vitae ; קטע שמדבר על אהבת הארץ. פשוטו כמשמעו.

בסעיף 59 לספר כותב הופמן : 

" והגיע הזמן גם לומר כמה מלים על הארץ האהובה שאנחנו יוצאים ממנה וחוזרים אליה כל הזמן.

העיניים אינן רואות כל דבר אבל ישנו נמל בצפת ואוניות גדולות עוגנות אל רציפיו. אתה יכול לראות את קצות התרנים כבר ליד הכפר רמי. כמה מעצי הזית הזקנים בדרך לשם הם צלבנים שקפאו על מקומם בשדה.

אתה רואה חורבה בגליל ואתה מבין כמה עלובים הארמונות שבאירופה. השכינה גלויה כמו פת לחם. כל אדם מנגן בחליל."*

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד

חנוכה שמח

חודש טוב

ושבת שלום

     ג'ף

* יואל הופמן, Curriculum Vitae, כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ, פסקה 59 ( חלק ממנה )

אלו דברים למוצ"ש פרשת וישב תשפ"ו

 "בתיעוד הראשון ממש של אמרותיו של ג'וֹשוּ אנו יכולים כבר להבחין במאפיין החזק ביותר של אישיותו: התיעוב שלו למופשט. בהיסטוריה הארוכה של הזן לא נוכל למצוא שום מורה אחר שהיתה לו אמונה כה מועטה בָּ'אמת' ואמונה כה רבה בָּאדם. 'אם האדם הנכון מלמד את הדרך השגויה', אמר ג'וֹשוּ, 'הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך לדרך הנכונה; אם האדם הלא־נכון מלמד את הדרך הנכונה, הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך ללא־נכונה'. כשנשאל מהי 'מילתו', ג'וֹשוּ  אמר, 'אין אפילו חצי מילה/. כשנשאל עוד, 'מורי, אבל אינך כאן ?', אמר, 'אינני 'מילה''."*

* מתוך תחילת המבוא של יואל הופמן ל"ספר הזֶן של ג'וֹשוּ", הטקסט של הספר תורגם מסינית לאנגלית בידי יואל הופמן והופיע בספר Radical Zen בשנת 1978. הנוסח העברי תורגם מאנגלית לעברית בידי דרור בורשטיין, ונערך בידי יואל הופמן בשנת 2006. הזכויות בעברית שמורות להוצאת בבל ולמשכל הוצאה לאור  מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד. הציטוט לעיל הוא כאמור מתוך המבוא לספר, ואין מספרי עמודים לא במבוא ולא בספר. הפסקאות בספר עצמו ממוספרות.

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"ו

היום 797  ימים  לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה

בספר קצר  - Who is Man ? מצטט אברהם יהושע השל מדברי Oscar Wilde :

"'In this world,' said Oscar Wilde, ' there are only two tragedies. One is not getting what one wants, and the other is getting it. The last is the real tragedy.'"*

דבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע מוקדשים לעיון בדברי  המדרש שמביא רש"י על "וישב יעקב": "ביקש יעקב לישב בשלווה , קפץ עליו רוגזו של יוסף."

אומר שם  הרב עדין:

" כשמדברים על עולם של שלווה, ובפרט על חיים של תורה ומצוות, מוכרחים לשאול: האם כולם שקט זה, שהוא בוודאי עולם ברור ומסודר יורת, הוא באמת עולם יותר טוב ? הוא אכן נראה כעולם שלם  - אולם האם הוא שלם יותר גם באופן אמיתי ופנימי, או שהוא רק נראה ככזה ?

כאמור, נראה שהתשובה לשאלה זו היא ש'צדיקים אין להם מנוחה.' אפשר אמנם לתפוס את חוסר המנוחה בעולם הזה כסוג של בדיעבד, אבל אנו רואים שאין מנוחה גם בעולם הבא - אנו רואים שנקודה זו מונחת כבר מיסודה בעומק הדברים ובשורשם, גם במצב ובמציאות מתוקנים.

למעשה," אומר הרב עדין, " כל המצוי בעולם של אמונה יודע שהדברים אינם כל כך פשוטים; חיים נינוחים, ללא ייסורי וחיבוטי נפש אינם בהכרח מנת חלקם של החיים בעולם כזה."

לקראת סוף דבריו, שם על הפרשה מוסיף ואומר הרב עדין:

"כשאני מציע יהדות למישהו, אני לא מוכר לו שלוות נפש; אני בא ואומר לו: 'בוא תתקרב לעולם היהדות, תתקרב אל הקב"ה. מה אני נותן לך ? לא מנוחה, מה שאפשר להבטיח לך זה רק שאלות. ואם אתה אדם הגון, אז בכל יום ימותו אצלך שלוש שאלות קטנות וייולדו שלוש שאלות גדולות !'"^

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד

שבת שלום

    ג'ף

הצילום הוא של יעל גודמן

*A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 87

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 81, 83 - 84, 87

אלו דברים לי"ז כסלו תשפ"ו

 במבוא לפרק האחרון בספרה "הפואטיקה של יואל הופמן", כותבת נטע שטהל את הדברים הבאים:

" על כריכת הרומן האחרון... של הופמן, מצבי רוח ( 2010 ) מופיעות השורות הבאות, שורות שניתן לראות בהן כמעין סיכום פואטי של הפרויקט הספרותי שלו:

וישנו עוד אדם שרצינו לדבר עליו אבל שכחנו את 

 שמו ושכחנו את מראהו.

 אנחנו זוכרים רק את הדברים האחרים, שהיה במרחק

 של גוף אדם מפני האדמה. שקָּרַב ורָחַק. שהלילה

 כיסה עליו והיום האיר אותו וּדברים מעין אלו.

 זהו האדם המדויק ביותר שאנחנו זוכרים. ועל כן

 אנחנו מתגעגעים אליו כל הימים  ומפני שאיננו

 זוכרים את שמו הגעגועים  גדולים יותר מכפי

 שאפשר לומר.

 האדם הזה הולך איתנו לכל מקום ואלמלא הוא

 היינו מתים משברון הלב. ואם הדברים האלה נדמים 

 למישהו כהתחכמות שיבחן את עצמו.

 האדם הזה הוא גם גיבורו של הספר שאנחנו כותבים

  עכשיו ( ושל כל הספרים האחרים שכתבנו ). אילו 

 זכרנו אותו לא היינו צריכים לכתוב.

(137)"

ממשיכה שטהל שם ואומרת:

"השורות הללו מתמצתות במידה רבה את המשותף לרומנים של הופמן ואפשר שגם את התמה המרכזית המאגדת אותם לכלל קורפוס אחד. מדובר ביצירות השואפות לחקור את מהותו וטיבעו שך בן האנוש, תוך חיפוש אחר מודל ה'אדם המדוייק', שהוא הוא גיבורן. מעבר לנרטיבים הספיציפיים של כל אחת ואחת מהן, תכליתן של היצירות היא לחקור את טבע האדם ולרדת לעומק סודה של החידה האנושית."*

*דבריה של נטע שטהל בפרק 5 לספרה " הפואטיקה של יואל הופמן קוי בריאה וציורי לב", הוצאת רסלינג, עמ' 179 - 180. הטקסט הנ"ל של יואל הופמן במקור    מנוקד כולו.

 

פסקה 3 - ב"ברנהרט" ליואל הופמן

 

"                                                                    3

על אף אלמנותו ברנהרט הוא מלאכת 

מחשבת. איש אינו יכול לעשות ברנהרט.

לפעמים אוחזת פליאה בברנהרט עצמו.

כיצד, שואל  ברנהרט את עצמו, הפכתי 

מפירור של חומר שגודלו כגרגר חרדל

והייתי למה שאני [ יצור מורכב מאין כמוהו ]?

פעם קרא ברנהרט בספרו של דֶקארט

שבגופו של האדם, באותו חלק שקרוי

בלוטת האצטרובל, שוכנת נשמה ועל כן

נעלה הוא האדם לאין שיעור משאר

היצורים ועולה עליו רק האלוהים.

ואלוהים אכן קייםשכן האלוהים הריהו

השלמות הגדולה ביותר ומה ששלם

בתכלית השלמות  אינו חסר אפילו תכונה 

אחת מן התכונות המצויות בעולם.ואחת 

התכונות המצויות בעולם הריהי התכונה

הקרויה קיום [זו התכונה המבדילה בין מה

שקיים לבין מה שאינו קיים. למשל, בין

תמונתו של תנור לבין תנור של ממש]. 

ומכאן שאם  האלוהים אינו קיים הרי לא

יוכל להיות שלם בתכלית השלמות שכן

הַשָלֵם שלם יותר אם הוא קיים מאשר אם אינו קיים. ומכאן שהשלם בתכלית השלמות

אינו יכול להיות לא קיים ומכאן [כתב 

דקארט] שהוא קיים. אלא שכאשר עקרו

ברנהרט ופאולה מן המושבה הגרמני

לרחוב שטראוס הלך ספרו של דקארט

לאיבוד.

                    הבית שברחוב שטראוס".

יואל הופמן, ברנהרט, בית הוצאה כתר, ירושלים בע"מ,

פסקה 3