מהרב אברהם יהושע השל, אני לומד להתבונן בשוני שבין המרחב לזמן. בתוך הזמן, למדתי מהשל, לשים לב להבדלים שבין ארועים (events) לבין תהליכים ( processes ) ארועים הם מאורעות ייחודיים בזמן, כמו מעמד הר סיני כמו השבת וכמו יום הולדת לנכד, ואילו בתהליכים מדובר בתופעות המאופיינות בקשר סיבתי הדוק ובלתי מתפשר.
לאחרונה אירע אירוע משמעותי בעולם ההגות והתרבות היהודית במדינת ישראל. אני מתכוון לפרסום קובץ שיחות של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ ) על פרשות השבוע "חיי עולם " (בהוצאת ספרי מגיד , הוצאת קורן ובשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים)
אני מבקש כאן להביא מדבריו שבפתח הספר :
"פעם היו כותבים בשערי מסכתות התלמוד מחמתהשבוע, אנחנו קוראים, בהמשך לסוף פרשת שבוע שעבר, על כי הקב"ה נותן לפנחס את בריתו. ברית שלום. הקשר בין מעשה פנחס, מסוף הפרשה הקודמת לבין הברית הניתנת לו בעקבותיו, מחייב עיון. על מנת לעיין בקשר הזה, שמתי יד על ספרו הנ"ל של הרב עדין. עיינתי ועדיין לא הבנתי ברמה כזו שאוכל כאן להתיחס לדברים.
הצנזורה, כתובת כזו: 'כל מה שכתוב כאן על גויים -
אין הכוונה לגויים של היום. אלא לגויים שהיו בעבר'.
גם בדורנו יש כתובת כזו בשערי הספרים. כתובת
בלתי נראית: ' כל מה שכתוב כאן על יהודים - אין
הכוונה ליהודים של היום; הכוונה ליהודים שהיו
בזמנים אחרים.' ולכן אפשר לשבת וללמוד חומש,
גמרא, ספרי מוסר או ספרי יראה - והכל בסדר גמור;
כל מה שנאמר הרי לא מתייחס אלינו או לדור שלנו.
אלא לאנשים אחרים, ואל זמנים אחרים.
צריך למחות מאותם דפי הקדמה בלתי- נראים
את התפיסה הזו שהדברים מדברים על מישהו
אחר. על ה'ה'ם, על ה'אלה'. על האחרים - העיקר
שלא עלינו. בין שמדובר בחומש, בין שמדובר בספרי
יראה ובין שמדובר בגמרא - הכתובת צריכה להיות
הפוכה: ' כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל
נכתב בשבילי והכל מחייב אותי; קודם כל הדברים
מתייחסים אלי'."
ידידי, אבי ו, הסביר לי, שהקנאות במקרא אינה בדיוק אותה קנאות "שלילית" במשמעותה דהעידנא. ההקשר של קנאה במובן המקראי הוא חיובי ומושם בו דגש על ייחודיות הקשר בין הקנאי למושא קנאתו, כביחסי אהבה בלעדיים.
הגיעו, השבוע, לתיבת המיילים שלי, דברים של המשורר אמריקאי , וולט ויטמן, מההקדמה לספר שיריו, "עלי עשב".
אתן לדברים לדבר בעד עצמם, אומר ויטמן (בתרגום חופשי שלי) :
" את זאת עליך לעשות; לאהוב את כדור הארץ, השמש והחיות, תאב אוצרות, תן צדקה לכל מי שמבקש, הגן על הטיפשים ועל טרופי הדעת, הקדש הכנסותיך ועמלך לאחרים, שנא רודנים, אל תתווכח אודות אלוהים, היה סבלני וסובלני כלפי בני אדם, הסר את כובעך לשום דבר , ידוע או בלתי ידוע, לשום אדם ולשום חבר בני אדם, הלוך חופשי לצד אנשים חזקים ללא השכלה, לצד בני הנוער ואמהות למשפחות צעירות, קרא בעלים אלה באויר הפתוח, בכל עת ובכל עונה משנות חייך, בחון מחדש כל מה שאמרו לך בבית הספר או בכנסיה או בספר כזה או בספר אחר, הנח לכל מה שמעליב את נפשך, ובשרך ממש, יהיה לשיר גדול, ויהיה רהוט לא רק במילותיו אלא בקוים האילמים של השפתיים והפנים ובין ריסי עיניך ובכל תנועה וחיבור של גופך"
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה