אלו דברים לשבת פרשת במדבר תשע"ג

אני אוהב את פרשת במדבר.

 בשעת הכנת אלו דברים, הבנתי כי יש מתאם בין המונוטוניות של הפרשה לבין המונוטוניות של המדבר. עם מוסיקה מרגיעה שמתנגנת ברקע, בשעת כתיבת אלו דברים, אני מבין - שוב -  את חשיבותה של המוסיקה.
זורנברג, מצטטת את נובליס , בדבריה על פרשת בוא בספרה על ספר שמות : "כל מחלה היא בעיה מוסיקלית, כל מרפא הוא פתרון מוסיקלי." "Every disease is a musical problem, every cure a musical solution"*
מונוטוניות מרגיעה, היא יכולה אפילו להרדים. זהו תאור חלקי בלבד של המצב.
מי שגר במדבר יודע, שמתחת לחזות האחידה הצחיחה, והמונוטונית של המדבר רוחשים חיים...

מדרשים רבים מנסים להציע תשובה לשאלה מדוע נתנה תורה במדבר.
"מדבר" אנחנו יודעים מה זה. "תורה" - מהי ?
מרבית הגותו של השל מוקדשת לשאלה הזו וליתר דיוק לשאלת משמעותה של התורה ל"אדם המודרני".

בשיחה בפני הקהילה היהודית באוטאווה שבקנדה, בסוף שנות הששים או תחילת שנות השבעים במאה הקודמת אמר השל: ש"המקרא מקדים אותנו בזמן".The Bible is ahead of us, ahead of time.
האזינו ב http://www.mediafire.com/?fjd8ahxb3ngm9 (מדובר בשיחה של כשעה בשני קבצים)
זכרתי שאמירה דומה מופיעה גם בספרו "אלוהים מבקש את האדם ". כדי למצוא את האמירה הזאת עיינתי שוב, וסקרתי את החלק השני  של הספר שכותרתו : "התגלות". חלק זה עוסק כולו ברעיון ההתגלות, במשמעות של מתן תורה בסיני. אומר שם השל, בין היתר, את הדברים הבאים :
"המכשול המשמעותי ביותר שנתקלים בו אנשים מודרנים בבואם לדון בהתגלות אינו נובע מספקותיהם בדבר מידת האותנטיות של תיאורי הנביאים את החוויות שפקדו אותם. גם ההוכחה החותכת ביותר לאמִתות התיאורים הללו, אפילו היתה בנמצא, לא הייתה מוסיפה. הבעיה החמורה ביותר היא היעדר הבעיה. כדי שתשובה תהא בעלת משמעות עלינו להניח מראש, שקיימת מודעות לשאלה שהיא מבקשת לענות עליה. אך האקלים של חיינו כיום אינו מעודד את המשך צמיחתן של שאלות שעובדו וטופחו במשך דורות רבים. המקרא הוא תשובה לשאלה העליונה : מה ה' דורש מאתנו ? אולם שאלה זו כבר חלפה מן העולם. אלוהים מצטייר כערפל סמיך הנחבא מאחורי רעלה של חידות. קולו נעשה לנו זר, זר לרוחנו, ללבנו ולנשמותינו. למדנו להטות אוזן קשובה לכל 'אני' למעט ה'אני' של אלוהים. האדם בן זמננו יכול להצהיר בגאווה: דבר בממלכת החי אינו זר לי, אך ממלכתו של מלך מלכי המלכים זרה לי מכל וכול. זהו גורלו של המקרא בחיים המודרניים  אמנם הוא מספק תשובה נשגבת, אך כבר אין אנו זוכרים את השאלה. אם לא נצליח לגלות מחדש את השאלה, אבדה כל תקווה שנבין את המקרא." ( א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום  עזן מאיר לוי, עמ' 136)

בתוך ים המסתורין של "מילים שמנסות לגעת", שזו תחושתי אחר הסקירה המחודשת בפרקי הספר, מצאתי אמנם, פחות או יותר, את הפסקה שחיפשתי (בעמ' 172 "...להיות נביא פירושו להקדים את זמנם של יתר האנשים - לדבר על העתיד בזמן הווה") אך הוברר לי, שוב,  שהדברים מחייבים עיון נוסף, ועוד עיון.

ומדוע הרהרתי השבוע ברעיון הזה  ש"המקרא מקדים אותנו בזמן" ? בגלל "קליבלנד".

הספור המזוויע הזה של החזקת שלוש נשים במרתף עינויים במשך עשור, מרתף בבית, בשכונה שלווה כלשהי בעיר הזאת. במשך כעשור, שמעו השכנים קולות, ראו מראות מוזרים מהבית השכן , התלוננו במשטרה, שתקו, התעלמו. גבר בבית ליד, רב  עם אשתו, השלים עם אשתו,  הלך לעבודה בבוקר אחר ששתה קפה, ראה משחק כדורגל בטלוויזיה, חיתן את ילדיו, שמח בנכדיו, חי את חייו, "עולם כמנהגו נוהג". "מה שקורה אצל השכן איננו העניין שלי".

 "שלילי חזק" אומרת לנו התורה,בכלל ובפרשת "עגלה ערופה" בפרט לתופעה הזאת - לא תתנער מאחריות לקורה בבית השכן, בשדה, שליד הכפר שלכם. לא אתה ולא אשתך ובעיקר לא פרנסי הציבור שלך. בחברה חופשית מטעים השל : "חלק אשמים, הכל אחראיים". In a free society some are guilty all are responsible

חודש טוב ושבת שלום
         ג'ף


*הספר Exodus : the particulars of desire עודנו ללא תרגום לעברית