רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 2 בינואר 2014

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ד


הכתיבה , וכן הקריאה בבלוג אמורות לזרום.

אני באמצע להכין דבר תורה לשבת הקרובה, ואני קצת תקוע בזה. אז ניגשתי לכתיבה בבלוג בתקווה שהזרימה של כאן, תגלוש ותשפיע על הזרימה "ד" - שם.
על אף מה שאמרתי זה עתה לגבי הזרימה, זוהי הגרסה השלישית של הפוסט עבור שבת פרשת בוא. בתחילה כתבתי דברים - מתוך "עצבים" - בעקבות ידיעה ששמעתי באמצע השבוע על 800000 ילדים בארץ החיים מתחת לקו העוני. בינתיים שמעתי פרשנויות אחרות "שזה לא בדיוק 800000 "  ושלמעשה הרבה פחות ילדים מהמספר הזה חיים במצוקה קשה מאד. לרגע אין בכוונתי להמעיט בחומרת המצב, אך חבר טוב העיר לי, בצדק, שבנושא הזה, מה שנדרש זו עשייה ולא קיטורים. קבלתי ההערה.
בגרסה השנייה עסקתי בדברים של פרופסור שלום רוזנברג על הפרשה, דברים שמופיעים בקובץ - "פותחים שבוע"  - בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ומכון ון ליר. עוד נחזור לדברים האלו.

כעת אנו בגרסה הנוכחית , שאני מקווה שהיא תהיה גם הגרסה ה"סופית" לשבוע הזה.
ובכן כפי שסיפרתי בהתחלה, הכנת דברי התורה על פרשה, נקלעה למבוי סתום - עד היום אחר הצהריים. חזרתי מהעבודה היום ומצאתי במייל, רשימה של דוד שעשע. לפי חיפוש שעשיתי זה עתה בבלוג, נראה שטרם הזכרתי את דוד בבלוג הזה, על אף שקוראים ששייכים לפורום במייל של "אפיקים בנגב" בירוחם רואים מדי פעם דברים שלו שאני מעביר הלאה.

דוד שעשע הוא יהודי, ככל הידוע לי ממוצא סורי, שיושב בניו יורק ומנהל מכון מחקר שמוקדש לתיקון מה שהוא רואה כהצגה מעוותת לחלוטין של מורשת יהדות המזרח, בידי הממסד האשכנזי בעיקר, אבל לא רק. דוד שעשע הוא כותב פורה מאד מאד ודעתן "לא קטן". קשה לי לעתים קרובות עם סגנונו הבוטה ואפילו המתלהם לפעמים, אך בדבר אחד אני מאד מסכים איתו וזה קשור למייל שהגיע אלי היום אחה"צ (במסגרת תפוצת רשימת המייל שלו).
המייל הזה הכיל מאמר של הרב יונתן סאקס, רבה הראשי של אנגליה, עד לפני כמה חודשים. המאמר עוסק בפרשת השבוע, פרשת בא, והוא מפנה זרקור לעבר "המסר המנהיגותי " של הפרשה. המסר הזה, בעיקרו הוא שעתיד האנושות טמון בחינוך. הצבתי את המאמר - באנגלית - על הבלוג להלן. כדי לסבר את האוזן אביא תרגום (שלי), לקטע קצר מתוך המאמר :

"התובנה של משה רבנו היתה עמוקה. הוא ידע שלא ניתן לשנות את העולם  על ידי עניינים חיצוניים בלבד, על ידי ארכיטקטורה מונומנטלית, או על ידי צבאות ואמפריות, או על ידי שימוש בכוח ועוצמה. כמה אימפריות באו והלכו ואילו המצב האנושי נותר כפי שהיה, ללא שינוי ובלתי נגאל ?

יש רק דרך אחת לשנות את העולם וזוהי באמצעות החינוך . צריכים ללמד את הילדים חשיבותם של צדק וצדקה, חסד וחמלה. צריכים ללמד אותם שאת החירות ניתן לקיים אך ורק באמצעות חוקים והרגלים של ריסון עצמי. צריכים להזכיר להם תמיד את שיעורי ההיסטוריה. 'עבדים היינו לפרעה במצרים', שכן אלו ששוכחים את מרירות העבדות, מאבדים כעבור זמן, את המחוייבות והאומץ להלחם למען החירות. צריכים להעצים ילדים ולעודדם לשאול שאלות, לאתגר אותנו ולהתווכח איתנו. צריכים לכבד אותם על מנת שהם יכבדו את הערכים אותם אנו מבקשים שהם יאמצו.

זהו לקח שמרבית התרבויות לא למדו אחרי כבר למעלה משלושת אלפים שנה. מהפכות, מחאות ומלחמות אזרחים עודם מתרחשים, אירועים שמעודדים אנשים לחשוב שסילוק הרודן,  או קיומן של בחירות דמוקרטיות יביאו סוף לשחיתות, ייצרו חירות ויובילו לצדק ולשלטון החוק -  ובכל זאת אנשים מופתעים ומאוכזבים כשזה לא קורה. כל שמתרחש הוא שינוי הפרצופים שמסתובבים במסדרונות הכוח."*

ביקשתי לסיים כאן במובאה קצרה מתוך מאמרו של שלום רוזנברג שהזכרנו בראשית הדברים. אבל אני רואה שלא ניתן "לשלוף" פסקה אחת בלבד  מתוך המאמר, בלי לפגוע במארג המופלא של חשיבתו האסוציאטיבית של שלום רוזנברג. המאמר אינו ארוך, וגם הספר הזה - "פותחים שבוע" - הוא ספר חובה לענ"ד אז אסתפק בהפניה לדברים בעמ' 173 -179 שם.

ביקשתי, חלף זאת,  לסיים במובאה מתוך מאמר אחר של דוד שעשע, שבו הוא סוקר סקירה אוהדת מאד את ספרו של הרב יונתן סאקס the dignity of difference. הספר תורגם לעברית בידי צור ארליך והוא נקרא "לכבוד השוני - כיצד נוכל למנוע את התנגשות התרבויות (בעריכת עמיחי ברהולץ ובהוצאת טובי). מצאתי לכאורה אי התאמות  בין ציטוטים מסוימים שבמאמר מתוך הספר לבין הדברים כפי שהם בעותק הספר שבידי.

אכן, המסקנה הבלתי נמנעת היא  - "די גודמן עם הציטוטים והמובאות"  :-)

אסיים אם כן, בדברים משלי, מתוך דברים שלמדתי, עד כה, מההכנה של דבר התורה (מעיון ב"השל" וב"זורנברג" וב"אחרים") ומהכתיבה של אלו דברים הפעם:

יצאנו ממצרים, "ביד חזקה ובזרוע נטויה" כדי לספר לילדינו סיפור. סיפור  שהם יספרו לילדיהם ושילדיהם יספרו לילדיהם וכך הלאה וכך הלאה, לדורי דורות. סיפור לא על השגת החירות, אלא על המאבק לחירות; מאבק שהוא מאבק מתמשך ומתמיד. מאבק הכרוך ברגעי ניצחון בודדים אך מזהירים. אותם רגעי חירות, בחיי הפרט ובחיי אומות העולם, מקרינים כ"אנרגיה גרעינית" (מושג בהקשר הזה שלמדתי מהרב מנחם פרומן זצ"ל) ומזינים את כל הדורות, דור דור ודורשיו.

   שבת שלום
        ג'ף



* למקור באנגלית :  ראו להלן בטקסט המודגש להלן ב http://eludevarim.blogspot.co.il/2014/01/blog-post_2.html ליד ה* שם


אין תגובות:

פרסום תגובה