ירדתי מהאוטובוס בדרך הביתה מן העבודה, בתחנה. מימין בתי השכונה. משמאל המדבר.
ריאותיי התמלאו אויר, רוח קלילה פגשה אותי ברדתי מן האוטובוס.
כמה אנשים , שאלתי את עצמי, זוכים לחוויה הזאת ? לרדת מאוטובוס ישר לתוך מדבר, לגבול המדבר והעיר אם רוצים לדייק.
אבל למה לדייק ? יש מספיק הזדמנויות לדייק , ולפספס, או כפי שאמר יהודה עמיחי ב"דיוק הכאב וטשטוש האושר, מגע געגועים בכל" (עמ' 108, פתוח סגור פתוח, הוצאת שוקן) : "ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם/ את האושר העמום ואת השמחה".
האושר העמום ואת השמחה שב - לרדת מן האוטובוס ולפגוש את המדבר.
באוטובוס ראיתי (בפייסבוק) תמונה של נשיא המדינה וראש עירית באר שבע, בביקור נשיאותי בבאר שבע - מצולמים על רקע המדבר כשהכותרת היתה "דנים בחזון לפיתוח הנגב".
וכשירדתי מן האוטובוס הבנתי מהו החזון שלי למדבר.
ומה יותר מתאים מאשר לקראת שבת פרשת במדבר לשתף אתכם בחזון הזה.
ובכן החזון שלי למדבר הוא : שהמדבר יישאר מדבר.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה