"פעם אחת בליל חג השבועות ישב הרבי מרוּזין אל שולחנו ולא אמר תורה, כמנהגו תמיד, אלא שתק ובכה. וכך עשה גם בליל שני של חג; אבל אחרי ברכת המזון אמר:
' לפעמים כשזקני המגיד הקדוש אמר תורה על שולחנו והתלמידים חזרו אחרי-כן הביתה, היו סחים ביניהם על הדברים ששמעו מפי רבם, וכל אחד היה חוזר עליהם בצורה אחרת, וכל אחד סבור היה, שדווקא כך שמע ולא אחרת, והיו הדברים סותרים זה את זה. וגם לא היה מי שיכריע ביניהם, שכן כשבאו אל המגיד ושאלו את פיו היה חוזר על מאמר הגמרא: 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים'. אבל כשהתלמידים היו מעיינים בכך, היו מבינים את טעם הדבר. שהרי במקורה ושרשה התורה אינה אלא אחת, ואילו בעולמות יש לה שבעים פנים. אבל אם רואה אדם את פניה האמיתיים, אינו זקוק עוד למילים'."
מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 110
חג שמח !!
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה